כתבות בנושא פרקי התארים נ-ע
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרות בנושא פרקי התארים נ-ע
"סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" – על הרוכב ועל המרכבה
שיעור 79 - ח"א, פרק ע המונחים רכב ומרכבה
הרב בן ציון אוריאל | כט שבט התש"ף
מגמת הבריאה כולה להידמות לבוראה
שיעור 78 - ח"א, השלמת פרק סט, פסקאות 9-12
הרב בן ציון אוריאל | כח שבט התש"ף
הבנה מעמיקה כיצד ה' פועל ומקיים את המציאות כולה על כלליה ופרטיה
שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8
הרב בן ציון אוריאל | כה שבט התש"ף
אחדות הבורא, נצחיות האדם וזהות השכל, המשכיל והמושכל בפועל
שיעור 76 - ח"א, פרק סח
הרב בן ציון אוריאל | כד שבט התש"ף
סדרה בנושא פרקי התארים נ-ע
"סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" – על הרוכב ועל המרכבה
שיעור 79 - ח"א, פרק ע המונחים רכב ומרכבה
כחלק מפרקי המבוא ל"פרקי דרך ההוכחה", גם בפרק ע הרמב"ם מוסיף ללמדנו על יחסו של הבורא לבריאה, והפעם בדגש על השפעת הבורא על הבריאה כולה על ידי הגלגל המקיף העליון ובאמצעותו. והיינו הן בעצם יצירתו עם הכוחות הכלולים בו המשפיעים חיים וצורות לבריות שתחתיו והן בהנעתו התמידית המשפיעה גם היא על כל שאר הבריאה שתחתיו, על תנועותיה ועל הרכבותיה. הרמב"ם התאמץ להראות כיצד דברים אלו נרמזו בכתובים ואף חכמינו ז"ל רמזו במדרשיהם לתכנים העמוקים הללו.
הרב בן ציון אוריאל | כט שבט התש"ף
מגמת הבריאה כולה להידמות לבוראה
שיעור 78 - ח"א, השלמת פרק סט, פסקאות 9-12
אחר שלמדנו על בחינת היות ה' פועל העולם ומקיימו, הוספנו ולמדנו גם על בחינת היותו תכליתו האחרונה של העולם כולו ושל כל פרט מפרטיו, וכיצד שאיפתם כולם היא ההשתלמות וההידמות ליוצרם. כמו כן, לימדנו הרמב"ם על תלות קיום הבריאה בבוראה והשיג בתוקף על אלו מתוך ה"מדברים", שסברו שקיומו של עולם ייתכן בעצמו בלא תלות בבורא.
הרב בן ציון אוריאל | כח שבט התש"ף
הבנה מעמיקה כיצד ה' פועל ומקיים את המציאות כולה על כלליה ופרטיה
שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8
אחר שעסקנו בפרק סח באחדות ה' עצמו, ניגש הרמב"ם לבאר בפרק סט את היחס שבין ה' לבריאה כולה, ומבאר שלא די בהגדרתו כ"פועל העולם" אלא גם כ"צורתו" ו"תכליתו", והיינו שהוא אף מקיימו ומניעו לשלמותו. מדובר בפרק יסודי מפרקי המבוא(א,סח-עב) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), והספקנו ללמוד ממנו את בחינת היות הבורא גם "פועלו" וגם "צורתו" של העולם, כמשמעותם הפילוסופית, ודלא כדרכם של ה"מדברים" בעניין.
הרב בן ציון אוריאל | כה שבט התש"ף
אחדות הבורא, נצחיות האדם וזהות השכל, המשכיל והמושכל בפועל
שיעור 76 - ח"א, פרק סח
פתחנו בטעם מדוע הקדים הרמב"ם את "פרקי טוהר ההשגה"(א,א-סז) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), ובמבוא למהלך פרקי "דרך ההוכחה" העומדים לפנינו (וביארנו שכבר מפרק סח בא הרמב"ם להציג את היחס בין ה' לעולם לפי הפילוסופים, ולאפוקי מהשקפת העולם לפי ה"מדברים"). אחר, נגשנו ללימוד העיון החשוב שבפרק סח - שהשכל, המשכיל והמושכל אינם שלושה דברים אלא לפני ההשכלה, בהיותם בכח, אבל אצל כל משכיל בפועל (אדם, מלאך, או להבדיל: אצל הבורא) - שלושתם אינם אלא שלושה שמות למציאות אחת. הדגשנו את חשיבות הבנת הדברים הן לשם הבנת אחדות הבורא והן לשם הבנת נצחיות האדם.
הרב בן ציון אוריאל | כד שבט התש"ף
עומק טוהר השגת ה' בשמות ה' ובתיאור אופן פעולתו בכתבי הקודש
שיעור 75 - ח"א, סיכום חטיבת הפרקים סא-סז
עם השלמת קבוצת הפרקים סד-סז סיכמנו אותם ועמדנו על עניינם, הקשרם וסיבת ביאורם במקומם. שייכנו אותם לחטיבה אחת הכוללת את פרקים סא-סז, שעניינה לבאר את עומק הדיוק וההתאמה בין משמעות שמות ה' ותיאור אופני פעולתו שבכתבי הקודש ובין כל עומק טוהר ההשגה שלימדנו הרמב"ם בכל הפרקים הקודמים (א-ס). כמו כן, המשכנו וחילקנו על פי דרכינו את כלל חלקו הראשון של המורה ל"פרקי טוהר ההשגה" (א-סז) ופרקי דרך ההוכחה (א,סח-ב,ב), ועמדנו על טעם הדבר כעת, בעומדנו בדיוק בין שני חלקים כוללים אלו, וביארנו כיצד שניהם אינם אלא קריאה אחת ארוכה "בשם ה' א-ל עולם".
הרב בן ציון אוריאל | כג שבט התש"ף
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא"
שיעור 74 - ח"א, השלמת פרק סו ופרק סז
תחילה הוספנו לעיין במשמעות עובדת היות הלוחות "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" לפירוש הרמב"ם שהוא שימוש בלשון בני אדם לעובדת יצירתם בחפץ ה' בלא אמצעי (כעין הנאמר בשמיים שהם "מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ", ובמקביל: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"), ולפי פירוש אונקלוס שה' כתבם על ידי אמצעי נברא אלהי ומופלא המכונה "אצבע ה'" (וחלקנו והקשינו על מי פרש בכוונת הרמב"ם שה' כתב את הלוחות על ידי משה), ואחר, למדנו את משמעות שביתת ה' והתייצבות הטבע לאחר ששת ימי הבריאה לעומת יצירתו בתהליך שאינו טבעי בששת הימים עצמם.
הרב בן ציון אוריאל | כב שבט התש"ף
הרצון והחפץ, ה"מאמר", ה"דיבור" ו"מעשה" ה' בכתבי הקודש
שיעור 73 - ח"א, פרקים סה ותחילת סו, פסקאות 1-2
למדנו את פרק סה ותחילת פרק סו על משמעות "דיבור" ו"מאמרות" המיוחסים לה' בכתבי הקודש שעניינם בריאה או מסירת ידע א-להי נבואי בדרכי הנבואה השונות, ושהם מכלל הפעולות הא-לוקיות הנובעות מעצמותו בלא אמצעי ובלא דבר הנוסף עליה. לאור הבנה מעמיקה זו ביאר הרמב"ם מהם ה"מאמרות" (="ויאמר", "יאמר") שנאמרו במעשה בראשית, מהו שהשמיים וכתב הלוחות הם "מעשה אצבעותיו" (שהם בדומה לאומרו "בדבר ה' שמיים נעשו"), ומהו "מעשה א-לקים" שנאמר במעשה הלוחות. וכל זה יחד עם כוונת התורה להעביר בלשון בני אדם את המסרים שהבריאה והנבואה הינן מאיתו, שלשם כך צריך היה לתאר את פעולות הבורא וציווייו כעין פעולות מלכי בשר ודם, בכדי להדריך למציאותן של הפעולות הללו בצורה שתתיישב בלב ההמון כולו.
הרב בן ציון אוריאל | כא שבט התש"ף
משמעויות שמות ה' וכבוד ה' לכוזרי ולרמב"ם
שיעור 72 - ח"א, השלמת פרק סג ופרק סד
עם השלמת לימוד משמעויות שמות ה' שהזכיר הרמב"ם בסוף פרק סג – ערכנו השוואה קלה בין דברי הכוזרי לדברי הרמב"ם במשמעויות אותם השמות והדגשנו את השווה והשונה ביניהם. אחר, למדנו את פרק סד על משמעויות "שם ה'" ו"כבוד ה'" בהקשריהם השונים שבהם הם נזכרו בכתבי הקודש ("שם": שם, עצמות, ו"כבוד": אור נברא, עצמות ויחס ועדות הנבראים על שלמותו, חכמתו ויכולתו של ה').
הרב בן ציון אוריאל | יח שבט התש"ף
תחילת שליחותו של משה ומשמעות השם "א-היה אשר א-היה"
שיעור 71 - ח"א, תחילת פרק סג
בכדי לבאר את משמעות השם "א-היה אשר א-היה" מלמדנו הרמב"ם את הקשר בו הוא נאמר, ומבאר מדוע הניח משה שישראל ישאלוהו תחילה "מה שמו?" (-שכוונתם שילמדם מי הוא ושיוכיח להם תחילה את מציאותו) עוד לפני בקשתם שיוכיח את עובדת שליחותו ע"י ה' ע"י המופתים, ומדוע סבר משה שלא יאמינו לדבריו גם אחרי שהבטיחו ה' "ושמעו לקולך" (ומבאר הרמב"ם שתחילה לימדו ה' את משמעות השם המלמד על אמיתת הימצאו של הקב"ה ושעל זה הבטיחו תחילה "ושמעו לקולך", ולפיכך הוצרך למופת אחר להוכיח אף את אמיתת שליחותו אליהם, שאת זאת טרם הוכיח).
הרב בן ציון אוריאל | י"ז שבט התש"פ
יחסו של הרמב"ם לקמעות, לצירופי השמות ולפעולותיהם
שיעור 70 - ח"א, השלמת פרק סב
אחר שהרמב"ם לימדנו את דרכו העמוקה בהבנת השמות בני י"ב ומ"ב האותיות הוא שב להשיג הבנות שיטחיות הרווחות ביחס אליהם כאילו הם צירופי אותיות חסרי משמעות המחוללים מופתים במבטא ובכתב בלבד אף בלא כל חכמה, הבנה, הכנה, טהרה וכו' המהווים אצלו תנאים עיקריים והכרחיים לזה. לצד דברי הרמב"ם הצגנו גישות נוספות בעניין פעולת השמות וצירופיהם, כאלה הקרובות לרמב"ם ואף רחוקות ממנו, שמהם בא הרמב"ם להוציא. וכמו כן, השתדלנו לבאר לפי יכולתנו את ייחסו של הרמב"ם לספר יצירה ולספר שיעור קומה, השייכת לעניין הפרק לעניות דעתנו.
הרב בן ציון אוריאל | ט"ז שבט התש"פ
על שם בן י"ב ועל שם בן מ"ב אותיות
שיעור 69 - ח"א, תחילת פרק סב, פסקאות 1-5
תחילה הוספנו לעיין במשמעות השם המפורש להרמב"ם ולשאר המפרשים' ואחר המשכנו לפרק סב בו לימדנו הרמב"ם גם על השמות בני השתים עשרה וארבעים ושתים האותיות. למשנו שם על השימוש בהם בעבר וכיצד אירע שפסק, על משמעותם ועל ההכנה והטרה הנדרשת להשגתם, ועלה השלמות העליונה שזוכה לה הזוכה להשיג את סודות משמעויותיהם האמיתיות של השמות הללו.
הרב בן ציון אוריאל | ט"ו שבט התש"פ
השם המפורש ומשמעות "צלם אלוקים" שבאדם
שיעור 68 - ח"א, פרק סא
פתחנו את השיעור בהברקה בסוד הצלם שבאדם ותכליתו בהתדמותו לבורא כפי היכולת, לפי רבינו הרמב"ם, ואחר המשכנו בלימוד פרק סא על עניינו ומשמעותו של השם המפורש. הדגשנו שלשם כך הוצרכנו לעבור את כל תהליך טוהר המחשבה בדעת ה' שהילכנו עד כה בד' שלביו, שאחריו אנו עולים להבין על פיו מהו השם המפורש, ולהבין נכונה את משמעות שמות ה' ואופן תיאור פעולותיו שבכתבי הקודש. עוד עיינו בהדגשתו של הרמב"ם שעיקר המשמעות של השם המפורש מבטא את חיוב המציאות של ה' עצמו לעומת משמעויות שאר השמות המתייחסים לפעולותיו ויחסו לבריותיו, והשווינו לדברי הרמב"ם פירושים אחרים לפיהם גם שהם הוי"ה מתייחס לפעולתיו ולא לעצמותו.
הרב בן ציון אוריאל | י"ד שבט התש"פ
מדרגה חדשה בהשגה ובהידמות לה'
שיעור 67 - ח"א, סיכום פרקי שלילת התארים, נ-ס
הילכנו צעד אחר צעד וסיכמנו פרק אחר פרק בפרקי המונחים נ-ס, וביארנו את מהלכם. חילקנו אותם לשלושה שלבים בשלוש קבוצות פרקים (נ-נד: האמנה והבנה ראשונית של הכרח שלילת התארים ושל האפשרות לתאר את פעולותיו בלבד, ולא את העצמות, נה-נח: רמת הבנה מעמיקה יותר בהכרח שלילת התארים עד ההגעה לשיא טוהר האמונה, נט-ס: פרקי ביאור אופני ההשגה, יישומה ומדרגותיה לפי הכרח השלילות שנתברר), וביארנו את מיקומם בכלל החלק הראשון של המורה - כחטיבת פרקים רביעית שבתוך מהלך פרקי טוהר השגת ה', שהם פרקים א-סז בחלק א, (פרקים אלו כוללים חמש חטיבות. 1(א-ז): שלילת תבנית הגוף, 2(ח-כח): שלילת מושגי המקום, 3(כט-מט): שלילת היפעלויות נפשיות, 4(נ-ס): שלילת התארים, 5(סא-סז): משמעות שמות ה' אחרי השלילות). כמו כן, הוספנו והראינו את המסר האגבי והחשוב ביותר שהובא בכללם של הפרקים הללו, שהוא ההידמות לה' בשיא שלמותה, בחכמה ובמעשה, שהיא תכלית האדם המממש את צלמו, והוא ה"חכם וטוב" שהוא תכלית המציאות.
הרב בן ציון אוריאל | י"א שבט התש"פ
משל הספינה ומשל הפיל המעופף
שיעור 66 - ח"א, פרק ס
בסיום פרקי התארים הרמב"ם הרחיב וביאר במשלים את השלמות והטוב שיש בהליכה בדרך התארים השוללים וכמה שמחה צריכה להיות להולך בדרך אמת זו, וכמו כן הרמב"ם ביאר את הסכנה, האשליה והחיסרון הגדול שיש בהליכה בדרכם של מייחסי התארים החיוביים לבורא. לשם כך השתמש הרמב"ם בפרקנו בשני משלים. את הטוב ודרך ההתקדמות שיש בדרכו - לימד במשל ה"ספינה", ואת החסרון הגדול שבדרכם של בעלי התארים החיוביים – הראה הרמב"ם ע"י משל "הפיל המעופף".
הרב בן ציון אוריאל | י' שבט התש"פ
דרך השבח האמיתית האידיאלית
שיעור 65 - ח"א, השלמת פרק נט
בסוף פרק נט הרמב"ם לימד על המסקנה המתחייבת מתורת התארים השוללים בדרך השבח הראויה - "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם... וְדֹמּוּ" (תהילים ד,ה), והיינו - להעצים את השבח בדעה עמוקה ונכונה ולמעט בביטויים שאינם מדויקים. והוא מה שלימדו דוד ושלמה "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה,ב), "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ... לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, כִּי הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א), וזהו העולה ממעשה דר' חנינה (בברכות לג,ב) שהוכיח את החזן שהרבה בשבחים מדעתו: "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!", שאין להרבות בתארי חיוב מדעתנו, שאינם אלא גנאי לו, ובהקשר זה הרמב"ם ביקר פיוטים שונים מן המצויים בימיו, שנאמרו בצורה שאינה מרבה כבוד שמיים.
הרב בן ציון אוריאל | ט' שבט התש"פ
מדרגות שונות בהשגת ה'
שיעור 64 - ח"א, תחילת פרק נט, פסקאות 1-7
הרמב"ם לימד על חילופי המדרגות השייכות בהשגת ה' גם לאחר ההבנה המוכרחת לא ניתן להשיג בו שום השגה חיובית, לימד כיצד כל השולל יותר משיג יותר, וכמה חכמה רבה וכמה מדרגות יש בזה, וכמה גדול המרחק ביניהן. בשולי הדברים הוספנו את דברי הרמב"ם על מדרגות ההשגה שיש בפעולות האלוקיות ובאופן הנהגתו את האדם על ההידמות להן שבודאי שיש בכל זה הבדלי מדרגות גדולים מאוד הן בהשגה והן ברמת ההידמות, (וכמו כן ביארנו מדוע שתי התשובות נצרכות ומדוע כל אחת נאמרה במקומה, זו בפרק נד וזו כאן בפרק נט).
הרב בן ציון אוריאל | ח' שבט התש"פ
שיא טוהר האמונה ושלילת החסרונות וההגדרות מהבורא
שיעור 63 - ח"א, פרק נח
אחר ההבנה שבהכרח לא ניתן לתאר את הבורא בתארים החיוביים השונים שנתבארה בפרקים הקודמים, מלמד הרמב"ם בפרקנו שבעצם רק הגדים ותארים שוללים של שלילת הגדרות, תכונות גשמיות וחסרונות של הנבראים - נכונים הם ביחס לבורא ורק הם אינם לוקים בחוסר דיוק מסוים ביחס למשמעותם המילולית. בפרק שלמדנו הרמב"ם האריך לבאר כיצד גם התארים השוללים מייחדים ומקרבים להשגת ה', ומדוע רק בהם ניתן לתארו נכונה.
הרב בן ציון אוריאל | ז' שבט התש"פ
על "מצוי", "אחד", ו"קדמון", ועל השגה עמוקה יותר מכל מה שניתן לבטא
שיעור 62 - ח"א, פרק נז
אחר שהרמב"ם לימד על ההכרח שלא לייחס לבורא את התארים: "חי", "חכם", "יכול", "רוצה" כמשמעותם הנתפסת בהשגת האדם (בפרק נו), הרמב"ם מוסיף (בפרק נז) ודורש רמת הפשטה עמוקה יותר המחייבת שלא ליחס לבורא אפילו את התארים "מצוי", "אחד", ו"קדמון" כמובנם של המושגים הללו אצלנו. הרמב"ם מלמד ומראה כיצד רמה זו מכריחה הבנה מעמיקה שלא ניתן לבטאה במילים, מחמת שהמילים צרות מלבטאה על עומקה כראוי.
הרב בן ציון אוריאל | ד' שבט התש"פ
"וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ"
שיעור 61 - ח"א, פרקים נה-נו
בפרק נה לימד הרמב"ם על הצורך לשלול מה' גשמיות, הפעלות, העדר (ומציאות שלמות בכח שאינה בפועל), וכל דמיון והשוואה לבריותיו, ולימד על הצורך בהכרה מעמיקה של מדעי הטבע והלוגיקה לשם רכישת ודאות בכל זה. כל זה מהווה הקדמה לפרק נו. בפרק נו מתוך הבנה מעמיקה מהי דומות ומהם התנאים ליחס בין שני עצמים מראה הרמב"ם שדבריהם של מייחסי תארי החיוב לבורא סותרים את עצמם, וממילא מתבאר ההכרח שבשלילת תארים אלו מן הבורא.
הרב בן ציון אוריאל | ג' שבט התש"פ
ביאור מדת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", וביאור פרשת "נקרת הצור" להרמב"ם
שלישי, ב שבט התש"ף
פתחנו בהשלמת לימוד פרק נד שבסופו ביאר הרמב"ם בהסבר מחודש את מידת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים". אחר, עיינו בדרכים שהרמב"ם לימד בפרק להכיר דרכם את ה' שהם ג' מבטים בפעולותיו (א. בכלל הבריאה על מהותה וחוקיה בכלליה ובפרטיה, ב. בהנהגתו את האדם, ג. ובציוויי התורה שנתן ה' לאדם), ולבסוף סיימנו בהתבוננות בכלל פירושו של הרמב"ם לפרשת "נקרת הצור", ובדיון עד כמה הרמב"ם רואה בכולה רמזים למראה שכלי ומה אירע שם במציאות הממשית, והאם התלוותה לאותה השגה גם ראייה וחוויה חושית (ונקטנו בעניין גישה מעט שונה מהמובא במהדורת מו"נ של "מפעל משנה תורה" בה אנו לומדים).
הרב בן ציון אוריאל | ב' שבט התש"פ
על ההנהגה האלוקית, ההידמות וי"ג מדות הרחמים להרמב"ם
שיעור 59 - ח"א, המשך פרק נד
המשכנו בלימוד פרק נד המלמד על חוסר האפשרות להשיג את ה' בעצמו, ומאידך על האפשרות להכיר את פעולותיו ואת דרכו הנהגתו את בני האדם, ועל התכלית האנושית הנגזרת מכך – להידמות להנהגה האלוקית כפי היכולת. כחלק מהעניין הרחיב הרמב"ם לבאר מה עניינם של י"ג מידות הרחמים שהן תארי פעולותיו של ה' ולא תכונות נפשיות כשלנו חלילה, והוספנו הבנה בפרשייה הנשגבה של הדו-שיח בין משה וה' ומעמד ההתגלות המופלאה בנקרת הצור, המתוארת בסוף פרשת כי תשא.
הרב בן ציון אוריאל | ב' שבט התש"פ
דעת ה' ודרכיו ותכלית האדם לרבינו הרמב"ם
שיעור 58 - ח"א, תחילת פרק נד
פרק נד מח"א (ובדומה לפנ"ד מח"ג) הוא פרק יסודי במשנת רבינו הרמב"ם מאחר שמתבארת בו עיקר תכליתו של האדם היודע את בוראו, הנדמה לו וההולך בדרכיו והמוצא חן בעיניו. הקדמנו תחילה על עניינו של הפרק, על ביאור פרשת "מעמד נקרת הצור" שמתבארת בו ובפרקים נוספים מן החיבור (ח, טו-יז, כא, לז-לח מחלק א), ועל מיקומו בספר במהלכו הכללי ובהקשרו ב"פרקי המונחים", ואחר החלנו בלימוד הפרק עצמו, ולמדנו על שתי בקשותיו של משה מהקב"ה ברצונו להשיג אותו ואת תאריו ודרכיו וכיצד השיבו ה'. מתוך דברי הרמב"ם שעיקר הדבקות בה' ומידת הקרבה והריחוק מה' תלויה בדעת אותו, יצאנו להרחיב ולהשוות את שיטתו לשיטת ריה"ל בכוזרי ואמירתו שעיקר הדבקות תלויה בהופעת העניין הא-לוקי ע"י המעשה הרצוי, והשתדלנו לבאר את שונה שבין השיטות ואף את השווה שביניהם.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ט טבת התש"פ
אפשרות ריבוי פעולות מפועל אחד
שיעור 57 - ח"א, פרק נג
הרמב"ם ביאר על ידי דוגמאות (מפעולת האש והכח השכלי) שיש אפשרות שיבואו פעולות שונות מכח אחד (וממילא ברור שאין כל הכרח להרכבה בפועל בשל ריבוי פעולותיו, וממילא ניתן לייחס לה' ריבוי פעולות בלא לפגוע בטוהר אמונת אחדותו), והוסיף שהבנה זו היתה מקובלת גם על "בעלי התארים החיוביים" ושלא מחשבה זו הביאה אותם למסקנתם בייחוס ריבוי התארים אלא טעויות אחרות. ועוד ביאר הרמב"ם בפרקנו מה היו הטעויות הללו, וביאר הן את טעותם של ההימשכות אחר פשטי המקראות, והן את מחשבתם שהכרחי לייחס לה' באופן חיובי חיות, דעה, רצון ויכולת, שהרמב"ם דחה מחשבה זו, והראה את הכשלים שבה.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ו טבת התש"פ
נבדלותו המוחלטת של ה' ותארי פעולותיו
שיעור 56 - ח"א, השלמת פרק נב
המשכנו בפרק נב בלימוד על קבוצות התארים ועל ההכרח משלילת ייחוסם לעצמות ה', ולמדנו על שתי הקבוצות האחרונות: תארי היחס (קבוצה ד) ותארי הפעולות (קבוצה ה), והרמב"ם לימד בהרחבה את הנקודה הדקה מדוע אפילו תארי יחס אינם נכונים להיאמר כלפי ה', ושהתארים היחידים שניתן לתארו בהם בלא טעות הם תארי פעולותיו, מאחר שאינם מתארים את עצמותו כלל אלא רק את מה שקיים או קורה בסיבתו.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ה טבת התש"פ
חוסר האפשרות להשיג, להגדיר ולתאר את ה'
שיעור 55 - ח"א, תחילת פרק נב, פסקאות 1-12
בכדי להראות את ההכרח לשלול מה' כל תואר והגדרה חיובית – חילק הרמב"ם את כלל התארים הקיימים במציאות לחמש קבוצות והראה באופן מפורט כיצד בכל אחת מן הקבוצות הללו אין אפשרות לייחס תואר חיובי לעצמות האלוקית. הספקנו לעסוק בשלוש מן הקבוצות הללו (קבוצה א - תואר מגדיר מהות, קבוצה ב - תואר מגדיר חלק מהות, וקבוצה ג - תארי איכויות הנוספים על המהות).
הרב בן ציון אוריאל | כ"ד טבת התש"פ
גדר "אמונה" ושלילת התארים
שיעור 54 - ח"א, פרקים נ-נא
תחילה לימדנו על הפולמוס שהיה בדבר גדר האמונה ומהותה לדעת הרמב"ם והויכוח שהיה כרוך בזה כיצד נכון לתרגם את המונח "אעתקאד", שבו השתמש הרמב"ם. אחר, למדנו את פרק נא בו ביאר הרמב"ם את ההכרח שלא לייחס לה' האחד תארים חיוביים המחייבים ריבוי והרכבה.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ג טבת התש"פ
