תנ"ך

אחרי ששאול משדר לשמואל שהוא שומע את דבריו שמואל פונה להוכיח את שאול באופן שמזמין תשובה מצידו של שאול. שאול מתבצר בעמדתו ולא מוכן לקבל שטעה.

שאול חושב שהתנהג כראוי במלחמה ושהוא ראוי להמלכה מחודשת. לשמואל נאמר ששאול חטא אך לא נאמר לו תוכן החטא והוא מגלה אותו תוך בירור עם שאול.

ה' מודיע לשמואל שניחם על המלכת שאול. שמואל בוכה על הבשורה. למחרת שמואל מגיע לשאול לגלגל ודרך דברי שאול אנחנו מבינים מה דעתו על מה שעשה.

שאול נלחם בעמלק והורג את כולם. אגג נתפש על מנת להורגו לעיני כולם. לתפישתו הוא בסדר גמור. גם העם כאשר הם חומלים על הצאן עושים את זה בשביל לעבוד איתם את ה'. לעומתם, המסַפֵר הנבואי מתאר את מעשי שאול והעם ומעביר עליהם ביקורת.

בתחילת השיעור חזרנו על ההסבר לעונש הגדול ששאול נענש על אי הקשבתו לציווי של שמואל במדויק. עברנו לראות בפסוקים את האופן שבו שאול נלחם בעמלק. כשמשווים בין המלחמה בנחש למלחמה בעמלק אפשר לראות הבדלים. מול עמון הייתה התייצבות גדולה יותר ומתוך מעורבות אישית גדולה יותר. שאול בעצמו גם לא מזדהה עד הסוף עם הציווי, ואנחנו רואים שהוא לא נלחם מיד אלא מתעכב קצת.

ראינו ששמואל פירש את הציווי להילחם בעמלק - להחרים אותם. שמואל מבין שהמלכות צריכה להצליח להיות גבוהה ומורמת. שאול לא מימש את צו ה' בפי שמואל. הבעיה שלו היתה חוסר הציות המוחלט לקב"ה. הכשלון של מלכות שאול הוא בעצם כשלון של המודל של שמואל למלך.

פתחנו בפרשת "זכור" כדי להבין את אופי המלחמה בעמלק. אנחנו רואים שהמלחמה בעמלק היא נגד הישות העמלקית. פתחנו במלחמת יהושע ביריחו כדי לראות את היחס בין אופי המלחמה (של ה' או של עם ישראל) להחרמת השלל.

במלחמת עמלק שאול חוטא ומאבד את המלוכה. שמואל מוכיח את שאול ואומר לו שחטאו הוא שלא שמע בקול ה', והיה חלש אל מול העם. אמנם ראינו שזה לא מסתדר כל כך עם דמותו של שאול. נסינו להסביר על ידי השוואה למלחמת דוד בעמלק המופיעה בשמואל א פרק ל, והתבוננות במלחמת עמלק בספר שמות.

ה' יתברך מזמין אותנו למפגש, מזמין אותנו לדו-שיח. בלימוד המשותף שלנו נלמד לחשוף את רמזי הנביאים, לשמוע את צלילי תנועות הנפש של האירועים ומתוך כך נלמד לראות את התנ"ך בזווית חדשה, זווית מעמיקה שיונקת את העקרונות האלוקיים מספר הספרים של היהדות.

שלמה בנה את המזבח שבמקדש מאבנים, והעביר אליו את צפוי הנחושת שנעשה ממחתות השרופים, כדי להזכיר שרק לכהנים מותר להקריב במזבח שבמקדש. ספר מלכים מזכיר את המזבח רק בדרך אגב, משום שהמזבח לא הגשים את התקוות והאנשים המשיכו להקריב בעצמם בבמות.