בני ישראל (הודו)
|
|
קהילת בני ישראל בהודו היא אחת מקהילות. רוב חבריה עלו למדינת ישראל. לפני שעלו ארצה הם מנו קרוב ל-20,000 נפשות, שהתרכזו בעיקר במומביי, כלכותה, דלהי ואחמדאבאד. שפתם של בני ישראל הייתה שפת "מרטהי יהודית" (להבדיל מקהילת "יהדות קוצ'ין", שדיברו בשפת מלאיאלאם).
כיום, על-פי ההערכות, מונה הקהילה כ-60,000 נפשות בישראל, כ-4,000 נפשות באזור מומביי, כמה מאות נפשות ברחבי הודו ועוד כ-2,000 נפשות ברחבי העולם.
על תולדות העדה[עריכה]
שד"רים שהיו בהודו במאה ה-19 פגשו בבני הקהילה. רבי דוד דבית-הלל מצפת, ראו בהם שרידי שבט שהתגייר, בעוד שאחרים, כגון בנימין ממולדובה, ראו בהם צאצאים לעשרת השבטים האבודים. אנשי קהילת בני ישראל שמרו על מספר מצוות עיקריות ביהדות, כגון שמירת השבת כיום מנוחה, ברית המילה, ושמירת יום הכיפורים.
באזור קונקאן[עריכה]
משפחות "בני ישראל" גרו במשך דורות רבים ב-200 כפרים שונים באזור קונקאן . אחד הכפרים הידועים בו חיו יהודי "בני ישראל" היה אליבג ((ALIBUG). הכפר היה ידוע ככפר יהודי, וגרו בו מאות משפחות. כיום גרות בכפר 5-6 משפחות יהודיות, אולם יש להם בית כנסת, חזן, ושוחט. מתקיימות תפילות בבית הכנסת בשבתות ובימים טובים. אליהו בירנבוים אשר בקר בכפר בסוף שנה 2006 מתאר את "הגאווה היהודית של המשפחות הגרות במקום באשר לעבר המפואר של הכפר" . השוחט, לוי בקלורקר, הוא בעל מפעל למשקאות קלים, אשר למד שחיטה כדי שמשפחתו ובני הקהילה יוכלו להמשיך לאכול בשר כשר. שני בניו חגגו בר מצוה רוצים לעלות לארץ ישראל. בכפר נמצא בית הכנסת של הקהילה אשר נבנה רק לפני כ-100 שנה.
אחד המנהגים המיוחדים של בני ישראל קשור בחג הפסח: יהודי אליבג נוהגים לטבול בערב פסח את כף היד בדם, להטביע את היד על נייר ולתלות את הנייר מעל משקוף הדלת. כמובן שמנהג זה הוא זכר ל"פסחתי על הבתים" אשר במצרים, אבל הוא ייחודי ליהודי "בני ישראל".
המסורות של "בני ישראל" בהודו, קשורות קשר הדוק לדמותו של אליהו הנביא. הרקע לכך הוא אגדה ידועה בקרב הקהילה שלאחר שהמשפחות הראשונות הגיעו להודו והתיישבו בה, הגיע אליהו הנביא לבקרם בכפרים שגרו בהם וגם באליבג, לעודדם ולהבטיח להם שבקץ הגלות ישובו לארץ ישראל. בבחנדלה (HANDALA), המקום אליו לפי המסורת הגיע אליהו הנביא מצביעים על סלע גדול ובו קו ארוך השקוע באבן, המצביע על הסימן שהשאירו גלגלי המרכבה של אליהו הנביא; לצד הקו שני חורים גדולים באבן המציינים את פרסאות הסוסים כאשר קפצו כדי לעלות השמימה.
האם בני ישראל יהודים[עריכה]
כאשר החלו שאלות ביחס למעמדם של "בני ישראל" והאפשרות לשלבם במניין ואף להתחתן עמם, נשלחה בשנת תר"ג שאלה מבני הקהילה בכלכתא אל הרבנים הגדולים בבגדד לשאול על דעתם בנושא "בני ישראל" וזו לשון השאלה: " זה היום כמה שנים בא למחנינו מן בומבאי איש ואשתו ובניו מהיאודים הידועים במקומותם "בני יסראיל" וזה האיש מיום שידענו עד היום הזה הוא וביתו כולם מתנהגים כמונו כמשפט הרבנים, שומרים כל מצוות ונזהרים מכל מה שאסרו ז"ל ואינם מפילים דבר מדבריהם. גם הולידו בנים בתוכינו ומלנו אותם כבנינו ובגדלם למדו אותם ת"ת עם בנינו והם היום כמונו בלי הפרש כלל... והן עתה גדלו בניהם והיגיעו לפרק הנישואין ומבקשים להנשא בבנות ישראל ונפשינו לשאול הגיעה אם נוכל לתת להם מבנותינו ונקח מבנותם....
רבני בגדאד השיבו לבני הקהילה בכלכתא שהם רשאים לקבלם לקהילה ולהתחתן עמם "אלא אדרבה מצוה רבה לקרבם ולהשתדל עמהם להורות הדרך אשר ילכו בה ומעשה אשר יעשון".
בשנת 1964 התקבלה החלטה של הרבנות הראשית לישראל, להכיר בהם כיהודים לכל דבר. מעניין לציין שקהילת "בני ישראל" התנהלה במשך השנים ולמעשה עד היום ללא רבנים וללא מנהיגות רוחנית מסודרת. המצב כיום בבומבי הוא שרוב רובם של יהודי הקהילה הם מ"בני ישראל" – כחמשת אלפים איש, ורק כ-200 איש נותרו מהבגדאדים. כיום ניתן לומר, ש"בני ישראל" הם אלו שמקבלים לתוכם את היהודים העיראקים.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- אליהו בירנבוים, ניצולי הספינה הטרופה, מוסף השבת - מקור ראשון , 1 בדצמבר 2006