בעשא בן אחיה

בעשא בן אחיה היה מלכה השלישי של ממלכת ישראל. כמתואר בספר מלכים א טו-טז, ודברי הימים ב טז. בן שבט יששכר.

הסיפור במקרא[עריכה]

רקע[עריכה]

בשל חטאיו של שלמה המלך, נגזרה על ממלכת ישראל המאוחדת גזירת הפילוג: אחרי מות שלמה איבד בנו, רחבעם, את השליטה על רוב עם ישראל לטובת ירבעם בן נבט, ונשאר מולך על השבטים יהודה ובנימין בלבד.

ירבעם הציב עגלי זהב בבית אל ובדן, ומנע מישראל לעלות לירושלים לרגל. בעקבות זאת ניבא עליו אחיה השילוני שגם שושלתו לא תאריך ימים, ולא ישאר ממנה איש. לאחר מותו מלך בנו נדב. הוא הלך בדרכי אביו ועשה הרע בעיני ה'.

מלכות בעשא[עריכה]

בשנתו השניה של נדב, בזמן שצר על גבתון, אחת מערי פלשתים, מרד בו בעשא בן אחיה, הרג אותו ומלך תחתיו. לאחר שהתחיל למלוך הרג בעשא את כל בית ירבעם, ובכך קיים את נבואתו של אחיה.

בעשא מלך במשך עשרים וארבע שנים, החל משנתו השלישית של המלך אסא. בירתו היתה תרצה. גם בעשא הלך בדרכי ירבעם ועשה הרע בעיני ה'. בכל חייו היתה מלחמה בין ישראל ליהודה. בעשא אף ניסה לבנות את הרמה, על מנת להלחם באסא מלך יהודה, אך אסא שיחד את בן הדד על מנת שילחם בישראל. בן הדד עלה והכה מספר ערים בצפון, ובעשה זנח את תכניתו.

בשל חטאיו, ניבא הנביא יהוא בן חנני שיֵעשה לביתו מה שנעשה לביתו של ירבעם. נבואה זו התקיימה על ידי זמרי, שכילה את כל בית בעשא. בנו אלה מלך תחתיו.

בדברי חז"ל[עריכה]

ע"פ הגמרא, אין לבעשא חלק לעולם הבא, ואינו נידון בגיהנום (סנהדרין קג ע"ב ועוד).