הרב יוסף שלמה כהנמן
|
|
הרב יוסף שלמה הכהן כהנמן (מכונה גם הרב מפוניבז') היה רבה של פוניבז' שבליטא וראש ישיבת פוניבז' בבני ברק.
נולד בעיירה קול שבליטא בכ"ח באייר תרמ"ו לארב יהודה לייב ואיטה לאה. עוד בילדותו ניכר בכשרונותיו ובחריפותו, וכבר בגיל שלוש נכנס ללמוד ב"חדר". בגיל עשר עבר ללמוד בישיבה בפלונגיאן הסמוכה לקול. כשהגיע לגיל שלוש עשרה, הצליח, לאחר כמה נסיונות, להתקבל לישיבת טלז המפורסמת, שם למד מפי הרב אליעזר גורדון והרב יוסף לייב בלוך. בישיבה נחשב לעילוי, והיה אהוב על כל תלמידי ורבני הישיבה. באותה תקופה עורר סערה זוטא בהתנגדותו ללימוד המוסר בישיבות, בניגוד לדעת רבותיו.
שימש זמן מה את הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין- בעל ערוך השולחן. לאחר מכן עבר לראדין ללמוד אצל הרב ישראל מאיר הכהן- בעל החפץ חיים, והחל ללמוד שם בישיבה. בישיבה התחבר גם לראש הישיבה השני הרב נפתלי טרופ (הגרנ"ט). החפץ חיים בקש ממנו להצטרף לחבורת "כולל קדשים" (חבורת תלמידים בראדין שלמדו את סדר קדשים כהכנה לבנין בית המקדש), והוא למד שם בחברותא עם הרב אלחנן וסרמן, ומאז נקשרו מאד וקשריהם המשיכו עד לרציחתו של הרב וסרמן בשואה, למרות חילוקי הדעות הנוקבים בענין השיבה לארץ, אותה ראה הרב כהנמן באור חיובי ואילו הרב וסרמן היה ממתנגדיה הנחרצים ביותר.
בשנת תר"ע (כשהיה בן 24) השתדך עם פייגע רובין, בתו של הרב אריה לייב רובין, רבה של וידז, והתחתן עמה בתרע"א. כשעבר לגור אצל חותנו בוידז, החל ללמוד הוראת הלכה למעשה. כמו כן, החל להעביר שיעורים לתושבי העיר. כשעבר חמיו לכהן ברבנות בוילקומיר, ישב על כיסאו ברבנות בוידז, והקים שם ישיבה.
בשנת תרע"ד, בעבקות מלחמת העולם הראשונה, ברח מוידז והתיישב בפוניבז' בשנת תרע"ו. בפוניבז' הקים ישיבה קטנה לצורך ילדי העיר, וכן קרן תמיכה ובית תמחוי לעניי העיר. עם תום המלחמה שב רבה של העיר, הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (ר' איצל'ה מפוניבז'), אולם הוא נדבק במגפה ונפטר בשנת תרע"ט, והרב כהנמן מילא מקומו, כשהוא בן שלושים ושש שנים.
בשנת תרפ"ה הקים בעיר את ישיבת פוניבז' הגדולה והמפורסמת, והצליח להחזיקה מבחינה כלכלית למרות הקשיים הרבים, וכן יצא למסעות ברחבי העולם לגיוס כספים.
בתקופה זו כיהן גם בתפקיד מנהיג מפלגת "אחדות" בפרלמנט הליטאי. במגרת תפקידו זה פעל רבות למען היהודים.
עלה ארצה במהלך השואה בשנת ת"ש. בהתייעצות עם הרב אברהם ישעיהו קרליץ- "החזון איש", החליט להקים את ישיבתו מחדש בבני-ברק, ובקיץ תש"א, נערך טקס הנחת אבן הפינה לישיבה. יחד עם הגבעה עליה הוקמה הישבה, נקנו כמה מגרשים בשכונת זכרון מאיר הסמוכה. הישיבה נפתחה בחודש כסלו תש"ד, ומנתה אז שבעה תלמידים בלבד. בשנת תש"ה למדו בישיבה כשישים תלמידים, בתש"ו כשמונים ובתש"ח כמאה וארבעים תלמידים. הקים גם מפעלי חסד לילדים ניצולי שואה. מבנה הישיבה נחנך בכ"ז בסיוון תשי"ג בטקס בו נכחו בין השאר הרבנים הראשיים, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב יצחק נסים. ייסד את מפעל "ירחי כלה" שנועד להרביץ תורה גם בקרב הציבור שאינו לומד בישיבות.
בשנת תשכ"ד הקים את קרית ישיבות פוניבז'-גרודנא באשדוד.
ראה בעין טובה את מפעל העליה וההתישבות בארץ ישראל, וכן את הקמת מדינת ישראל. כל שנה ביום העצמאות, הורה להניף דגל ישראל על בנין הישיבה, למורת רוחם של הרבה מתשובי השכונה ואף מרבני הישיבה. הוא אף הורה בישיבה שלא לומר תחנון ביום העצמאות.
נפטר בגיל 83 בכ' באלול תשכ"ט.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב יואל שוורץ, הרב מפוניבז', סדרת גדולי ישראל, ירושלים תשס"א