הרב עובדיה יוסף
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| הרב עובדיה יוסף, מרן | |
|---|---|
הרב עובדיה יוסף מעוטף בטלית ועטור בתפילין. | |
| תאריך לידה | י"ב בתשרי תרפ"א |
| תאריך פטירה | ג' בחשוון תשע"ד |
| מקום פעילות | קהיר; תל אביב; ירושלים. |
| השתייכות | חרדים ספרדים |
| נושאים שבהם עסק | פסיקת הלכה |
| תפקידים נוספים | הראשון לציון והרב הראשי לישראל; דיין בית הדין הרבני העליון; נשיא מועצת חכמי התורה. |
| רבותיו | הרב עזרא עטיה |
| תלמידיו | ראה לקמן |
| חיבוריו | ראה לקמן |
הרב עובדיה יוסף היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל, נשיא "מועצת חכמי התורה" (של תנועת ש"ס) ומגדולי פוסקי ההלכה בדורנו. מכונה בתואר מרן וכן בתואר מרן מלכא. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. התווה שיטת הכרעה ופסיקה שנפוצה כיום מאד בציבור הספרדי.
תולדות חייו[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
נולד במדינת בבל עיראק בעיר בגדד במוצאי יום כיפור יום י"ב בתשרי תרפ"א לאביו רבי יעקב ולאמו ג'ורג'ייה למשפחת עובדיה, ונקרא בשם עובדיה יוסף עובדיה. בעלייתו ארצה שינה את שם משפחתו לשמו השני- "יוסף". למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים. בשליחות ראש הישיבה הרב עזרא עטיה החל להעביר שיעורי הלכה בבתי כנסת בירושלים. הוא הוסמך לכהן כדיין על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, וכיהן בין השנים תש"ה- תש"ז כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים. לאחר הקמת המדינה שימש כרב ואב"ד בקהיר שבמצרים, ואח"כ כחבר בבית הדין האזורי בפתח תקווה. בהמשך התמנה לדיין בבית הדין העליון לערעורים בירושלים וכן לרב הראשי לתל אביב-יפו. בשנת תשל"ג, בהיותו בן 52, נבחר לכהן כראשון לציון וכרב הראשי לישראל, לצדו של הרב שלמה גורן. בשנת תשמ"ג נגמרה כהונתו כרב ראשי, ואת מקומו תפס הרב מרדכי אליהו. לאחר גמר כהונתו, בשנת תשמ"ד, הוקמה תנועת ש"ס, והוא החל לעמוד בראשות "מועצת חכמי התורה" שלה. בעקבות תפקידיו כרב ראשי וכנשיא מועצת חכמי התורה, הפך לאחד ממנהיגי הציבור הספרדי בישראל ובעולם. כנשיא מועצת חכמי התורה, היה גם בעל השפעה ציבורית משמעותית, והכרעותיו היו בעלי השפעה לאומית. בשנת תשנ"ד נתן את הגב ההלכתי לתמיכה ב"הסכמי אוסלו". בעקבות פטירת אשתו עבר להתגורר בבית בנו הרב משה בשכונת הר נוף בירושלים, שם הוקם עבורו בית כנסת. ביתו היווה מוקד "עליה לרגל" לציבור ולאישי ציבור.
בשנת תשע"ג נפטר בנו הרב יעקב ממחלה. בתשרי תשע"ד חלה הרב עובדיה, ונוסף לשמו השם "חיים", אולם הוא נפטר ממחלתו בג' בחשוון תשע"ד ונקבר בבית הקברות סנהדריה. לוויתו היתה מהגדולות בהיסטוריה היהודית, ולפי חלק מההערכות השתתפו בה כמיליון איש.
משפחתו[עריכה]
היה נשוי למרגלית, בתו של רבי אברהם פטאל ואשתו זאכייה פטאל, עד לפטירתה. נולדו להם 12 ילדים, בהם:
- *בנו הרב יעקב יוסף - ראש מוסדות "חזון יעקב", ורב שכונת גבעת משה בירושלים. נפטר בחיי אביו זמן קצר לפני פטירת אביו בב' באייר תשע"ג.
- *הרב אברהם יוסף - רבה של חולון וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
- *הרב יצחק יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל. ראש "ישיבת חזון עובדיה" ומחבר הספרים "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד. נחשב ליורשו בהנהגת הציבור החרדי-ספרדי בישראל.
- *הרב דוד יוסף - רבה של שכונת "הר-נוף", ראש בית המדרש "יחוה דעת" ומחבר ספרי "הלכה ברורה". חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס ראש תנועת "אל המעיין".
- *הרב משה יוסף - ראש בד"ץ "בית יוסף"
בנותיו וחתניו:
- * בתו הבכורה עדינה בר-שלום הקימה את המכללה החרדית ירושלים. בעלה, הרב עזרא בר-שלום, היה חבר בית הדין הרבני הגדול.
- * בתו מלכה ששון עוסקת בחינוך. הייתה נשואה לרב מאיר ששון בנו של המוהל יעקב ששון, שכיהן כרב ההסתדרות וכמגיד שיעור בישיבת יקירי ירושלים.
- * בתו יפה כהן שימשה מנהלת הלשכה של אריה דרעי בהיותו שר הפנים, ולאחר מכן סגנית ממונה של ראש מועצת אלעד. הייתה נשואה לרב שלום כהן (רב אלעד), רב שכונות טלביה ורסקו בירושלים.
- * בתו לאה בוטבול נשואה לרב אהרון בוטבול, רב אזורי חבל מודיעין ומגיש תוכנית ברדיו קול ברמה.
- * בתו רבקה ציקוטאי הייתה נציגת ש"ס בהסתדרות. נשואה לרב יעקב צ'יקוטאי, רב העיר מודיעין-מכבים-רעות ולשעבר רב ההסתדרות.
- * בתו שרה טולידאנו – תאומתה של רבקה, ציירת. נשואה לרב מרדכי טולידאנו, ראש בית מדרש "יביע אומר" ואב בית דין בירושלים.
בת נוספת נפטרה בצעירותה.
דרך פסיקתו[עריכה]
הרב עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כדברי "מרן" - רבי יוסף קארו, בעל השלחן ערוך. על פי שיטתו, הספרדים קיבלו עליהם את פסקי רבי יוסף קארו, בין להקל ובין להחמיר. כמו כן, מרן, שהתגורר בארץ ישראל, נחשב למרא דאתרא של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים (ולדעת הרב עובדיה, גם המרוקאים והתימנים) הדרים בארץ ישראל חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספריו ובספרי בניו ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים.
הרב עובדיה יוסף נחשב לפוסק מקל (יחסית לפוסקים אחרים), וזאת בשל שיטתו שיש לפסוק כדעת השולחן ערוך (ואין להורות להחמיר כנגד דעת השולחן ערוך[1], גם אם פוסקים אחרים החמירו), וכן בשל שיטתו להקל במצבים שבהם רוב הפוסקים מקלים או שיש ספק ספיקא הלכתי. בהקשר זה דרכו להשתמש בביטוי[2]: "כוחא דהיתרא עדיף"[3]. מאידך, בהתאם לאותם כללים - בהלכות אחרות הרב עובדיה יוסף מחמיר, ובהן: חשש ברכה לבטלה, פאה נכרית יביע אומר ה אה"ע ה, זמן רבנו תם, טלטול בשבת במקום שיש עירוב, שאין לברך בורא פרי הגפן אם היין מהול בהרבה מים (יותר מ-50%), ועוד.
הרב עובדיה יוסף מתנגד להכרעה עפ"י סברות מחודשות[4], ודרכו להכריע מתוך סקירת הדעות השונות בסוגיה והכרעה ביניהן.
המחלוקות על דרך הפסיקה שהתווה[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
דרך הפסיקה שהתווה הרב עובדיה יוסף עוררה מחלוקות רבות:
- תלמידי הבן איש חי הסוברים שיש להורות כדעת הבן איש חי כנגד דעת מרן, לכל הפחות לחומרא.
- במחלוקות בין הפוסקים למקובלים - הרב עובדיה יוסף נתן עדיפות לפוסקים, ויש שערערו על הכרעתו ונתנו עדיפות למקובלים(דרוש מקור). דוגמה לדבר זה היא הכרעתו שאומרים ספק ברכות להקל גם כנגד דעת האר"י (שו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סי' כה ס"ק יב, יד-טו, כ; שם ח"ד סי' כא ס"ק ב; ח"ח סי' כב ס"ק כח; ח"י סי' נה ס"ק ה; ועוד), ורבים חלקו על הכרעתו[5] ויש שיצאו נגדו בחריפות בשל עניין זה[6].
- הרב שלום משאש טען שיוצאי מרוקו צריכים להמשיך במנהג אבותיהם, גם נגד דעת מרן.
- רבים מיוצאי תימן סבורים שאף בארץ ישראל הם צריכים להורות כדעת המהריי"צ, ואילו לדעת הרב עובדיה יוסף, דברי מרן השולחן ערוך (מלבד יוצאי דופן) מחייבים את כלל בני ארץ ישראל.
- הרב עובדיה יוסף מכריע פעמים רבות כדעת רוב הפוסקים, ויש הסבורים שיש לתת משקל יתר לפוסקים שנתפרסמו ונחשבו כגדולים יותר[7].
- פעמים שפוסק הרב עובדיה יוסף עפ"י מנהג ירושלים (הספרדי), אך יש ממתנגדיו הטוענים שפעמים הרבה אין זה מנהג מוסכם של כל בני ירושלים, אלא המנהג הבבלי (או עדות אחרות), בירושלים - לטענתם - לא היה מנהג אחיד מעולם, ובמשך שמונה מאות שנה האחרונות היו כמה וכמה עדות בירושלים, כשלכל עדה נוסח ומנהג משלה[8].
- הרב עובדיה יוסף מדגיש את הכלל[9] שאין לחדש גזירות מדעתנו[10], ויש שחולקים עליו וסוברים שיש לחדש גזירות בדבר שהחשש שמא ייכשל מצוי ושכיח[11].
מפסקיו[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
פסקיו מקיפים את כל אורחות החיים, כולל בעיות שהתחדשו בעקבות הטכנולוגיה ושיבת ישראל לארצם. להלן דוגמאות בודדות מפסקיו:
- סובר שהעיקר להלכה כשיטה שאין צריך מן הדין לחבוש כיפה, אלא שבזמנינו הליכה בגילוי הראש מסמלת פריקת עול תורה ומצות - בוודאי שצריך להיזהר לכסות ראשו לסמל ולמופת, שהוא שייך למחנה הדתי, ומורא שמים עליו. ומ"מ בזמן שמסתפר וכד' ואין כיפה לראשו מותר להרהר בדברי תורה להשיב שלום לחברו (שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סי' א).
- בעניין צירוף מאכלים שונים לפת הבאה בכיסנין לקביעות סעודה פוסק שאין לצרף(דרוש מקור). שלא כדעת המגן אברהם(דרוש מקור) והאגרות משה(דרוש מקור).
- מתיר לפתוח קופסאות שימורים ובקבוקים בשבת לכתחילה בלא שום שינוי(דרוש מקור).
- מתיר לספרדים לאכול מצה עשירה בפסח, ללא חשש כי מעורבים ביין גם מים ו/או חומרי תפיחה.
- בימינו, שכל הגלויות מקובצות בארץ ישראל, מותר להתפלל בבית כנסת מסוים בנוסח אחר, ללא חשש לאיסור לא תתגודדו.
- אסור לבני עדות המזרח להשתתף בהגרלות של "מפעל הפיס" או לקנות כרטיס להגרלה כל שהיא, פרט להגרלה מטעם מוסדות צדקה כאשר ההכנסות הוא להקדש (שו"ת יביע אומר ח"ו חו"מ סי' ו)
בענייני צניעות[עריכה]
- התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה (שו"ת יביע אומר א או"ח ו). ובמקום אחר (שם ח"ט או"ח סי' קח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (תענית ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".
- אסר לימוד מעורב של בנים ובנות בבית ספר, אך התיר בשעת הדחק עד גיל תשע: "הנה אמת נכון הדבר שע"פ הלכה אין להרשות כלל לבנים ובנות להתחבר ביחד, הן בלימודים הן במשחקים, ... אולם... בקטנים ביותר שאינם יודעים לעשות רע... ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי [- שאי אפשר להקים בית ספר נפרד] יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצר הרע כל כך. אבל בילדים שהם... למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן" (שו"ת יביע אומר ח"ד אה"ע סי' ד). אך נלחם לאסור בתי ספר מעורבים בגיל מבוגר יותר[12].
- התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו" (יביע אומר ד ג). וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד".
- אסר להיות נוכח במקום שיש שם ריקודים מעורבים (ואין צריך לומר לרקוד בפועל), ואפי בשמחה של אחד מבני המשפחה אסר ההשתתפות אם הריקודים הם מעורבים (כך הורה בשיעור ונדפס בספר "הלכות מוסר" עמוד תתנא.)
- כתב שרווקות שהולכות בשער סתור (שאינו אסוף), יש להם על מה שיסמוכו: "...אף שהמגן אברהם כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המגן אברהם יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר" (יביע אומר שם).
- אסר בכל תוקף את השימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש לנשים, ואולם התיר לנשים אלמנות וגרושות (שיש מחלוקת על חיובן בכיסוי הראש) ללבוש פאה נכרית: "עכ"פ כאן [- בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברשות הרבים, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" (יביע אומר שם).
- אסר לאשה להיבדק אצל רופא-נשים גבר, אלא יש להן להקפיד ללכת דוקא לרופאת נשים. אם לאו שהדבר כרוך בסכנת חיים. (טהרת הבית חלק ב עמוד רכ"ב).
- בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה) של בנו הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מאביו לעניין לבישת גרביים לנשים: "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקלות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".
השקפתו בעניינים ציבוריים[עריכה]
הרב עובדיה יוסף ראה בהקמת המדינה אירוע חשוב ומכונן, אך סבר שאין לתקן לומר הלל ביום זה (יביע אומר ו או"ח יא).
בתקופת "הסכמי אוסלו", פסק כי פיקוח נפש קודם למצוות ישוב ארץ ישראל, ולכן סבר כי יש לחתום על הסכם להפסקת הטרור גם תמורת מסירת חבלי ארץ. בעקבות פסקו זה תמכה מפלגת ש"ס בחתימה על הסכם אוסלו ובכך הושג רוב להסכם. פסיקתו זו עוררה מחלוקת נוקבת בין גדולי דורו, ובראשם הרב שאול ישראלי שכתב תשובה ארוכה כנגד פסק זה[13]. עם זאת, לפני "תכנית ההתנתקות" הודיע על התנגדותו לתכנית, משום שלדבריו תגרור פגיעה נוספת ביהודים ולא תמנע את הטרור(דרוש מקור).
ספריו[עריכה]
- יביע אומר - שו"ת בעשרה חלקים, על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
- יחווה דעת - שו"ת בששה חלקים, על פי תכנית רדיו ששודרה בעבר עם הרב בימי שישי.
- חזון עובדיה - ספרי הלכה על חגים ומועדים: שו"ת בדיני חג הפסח - שני חלקים; הגדה של פסח; פורים; ט"ו בשבט וברכות; ימים נוראים, שבת (ארבעה חלקים), יום טוב, תעניות, אבלות, פרוזבול ועוד.
- הליכות עולם - הערות מורחבות על ספר "בן איש חי" וספר "עוד יוסף חי", שמונה חלקים.
- קול סיני.
- לוית חן - הערות על המשנה ברורה הלכות שבת.
- ענף עץ אבות - על מסכת אבות.
- טהרת הבית - הלכות נדה, שלושה חלקים.
- מאור ישראל - על הש"ס, רמב"ם ודרשות, ארבעה חלקים.
- משא עובדיה - בהוצאת מוסד הרב קוק, דרשות שמסר במשך עשרות שנים בכינוס תורה שבעל פה.
- מעדני מלך- ליקוט משיעוריו בענייני מוסר, השקפה ומחשבה (תשע"א).
ספרים נוספים שהשלימם[עריכה]
- כף החיים – הרב יוסף השלים את כתיבת הספר (חלק יורה דעה מסימן קיז אות יג עד סימן קיט) על פי בקשת הסוחר החשוב הרב משה סופר בנו של המחבר הרב יעקב חיים סופר.
- משא עובדיה – ספר שנערך ויצא לאור על ידי מוסד הרב קוק. הספר מכיל את נאומיו במשך ארבעים וחמש שנה, בכנסים במוסד הרב קוק.
- פיתוחי חותם – ספר מפתחות על פי סדר השו"ע לכל ספרי הרב עובדיה יוסף שנתחבר על ידי בית המדרש הספרדי בניו יורק, כעת יצאו שני ספרים, אחד הלכות שבת ואחד הלכות איסור והיתר.
- מעין אומר – סדרת ספרים ובהם תשובות קצרות לשאלות בעל פה. נכתבו על ידי מזכירו האישי במשך 22 שנה, הרב יהודה נקי, 16 כרכים.
- משנת יוסף – תמצית שיעוריו של הרב כפי שנאמרו על ידו מדי מוצ"ש בבית הכנסת היזדים בשנים תש”ס–תשס”ד, 5 כרכים
- משוש תבל – אוסף מאוצרו של הרב על סדר פרשיות השבוע, 5 כרכים
- יפה ללב (הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י) – בשנת תשע"ז נסדר הספר מחדש ונכלל בו הערות מגליונות היפה ללב של הרב עובדיה יוסף.
- קיצור שו"ע הרב עובדיה (ג"ח), קיצור שו"ע חזון עובדיה - שבת (ב"ח) ומועדים (תשפ"א), שלחן יוסף (א"ח)
- דרך המלך - משאות קודש - שיעורים ודברי חיזוק שנמסרו מפי הרב.
- מנהגי הראש"ל - מנהגים והנהגות, הלכות והליכות, 2 כרכים.
- בית היין - שיעורים בהלכה ובאגדה, שני כרכים (חנוכה; אלול וימים נוראים)
- משיעורי מרן הראש"ל שיעוריו במוצאי שבת מתמוז תשנ"ה-תשנ"ט. ד' כרכים. נערך על ידי הרב פנחס פרץ
- הכרך הראשון מסדרת הספרים ילקוט יוסף (תשל"א) כלל בעיקר תשובות ופסקים שכתב שטרם התפרסמו. הרב יוסף בעצמו התייחס לספר זה כספר שלו[14].
- מעיין יוסף - מוסרי הראשון לציון. נלווה אליו מכתבים ומאמרים של הרב.
ספרים על פי תורתו[עריכה]
- ילקוט יוסף- סיכום ההלכה למעשה, מאת בנו הרב יצחק יוסף
- הלכה ברורה- מאת בנו הרב דוד יוסף
- רוח יעקב - בירור דעתו בענין מוות מוחי, מאת נכדו הרב יעקב ששון.
- משיב משפט - שו"ת, מאת נכדו הרב עובדיה טולדנו
- עין יצחק - מאת בנו הרב יצחק יוסף
- מעדני המלך- "פרקי עליה, השקפה ודרך חיים"- מלוקטים מתוך שיעוריו ושיחותיו.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב ד"ר בני לאו, ממרן עד מרן - משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף[15], תשס"ה
- נכדו הרב יעקב ששון, אביר הרועים- תולדות חייו משנת תרפ"א עד שנת תשי"א, ירושלים תשע"ב.
- נכדו הרב עובדיה יוסף טולידאנו, קנין התורה של מרן, ירושלים תשע"ד
- הרב אליהו חי אביטן, מרן פאר הדור, ירושלים תשע"ד
קישורים חיצוניים[עריכה]
♦ אתר מורשת מרן - אתר המוקדש להנצחתו ומורשתו של הרב עובדיה יוסף
- שיעוריו באתר מכון מאיר
- שיעורי הרב יוסף באתר ישיבה
- שיעוריו באתר מורשת
- על הרב יוסף באתר הרבנות הראשית לתל אביב
- מאמר על שיטתו בעניין חגיגת בת מצוה.
- רשימת המאמרים של הרב עובדיה יוסף, באתר רמבי"ש
- אתר "הלכה יומית" - בו ניתן למצוא פסקי הלכות של הרב עובדיה יוסף, על כל נושא, בלשון קלה. (נכתבו ע"י נכדו, הרב יעקב ששון).
- פורום אוצר החכמה: הזמן בו שימש הרב עובדיה יוסף כראב"ד במצרים
- פורום אוצר החכמה: הרב עובדיה יוסף - בהיותו בחור ובמצרים
עליו[עריכה]
- הרב שלמה אבינר, הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל הגיבור ורב להושיע, אתר 'סרוגים', ג' בחשוון תשע"ד.
- דיון על דרך הפסיקה של הרב עובדיה יוסף (בהשוואה לדרכו של הרב שלמה זלמן אוירבך)
- הרב ד"ר בני לאו, על זוכרי שבת ואינם שומריה - עיון בפסיקותיו של הרב עובדיה יוסף, מתוך: גרנות גיליון ב
- הרב ד"ר בני לאו, שמירת מנהגי עדות מול אחדות ההלכה - עיון במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, מתוך: אקדמות י' (כסלו תשס"א), הוצאת בית מורשה בירושלים
- הרב ד"ר בני לאו, "להחזיר עטרה ליושנה" - מאבקי חוץ ופנים של הרב עובדיה יוסף, מתוך: אקדמות ח' (כסלו תש"ס), הוצאת בית מורשה בירושלים
- כללי הפסיקה של הרב עובדיה יוסף - הליכה על פי מרן באתר תורתך שעשועי.
- "שאיני כפוף תודה לה' יתברך על הביקורת של הרב עובדיה יוסף על ההתבטלות של פוסקים ספרדים לאשכנזים.
| הקודם: הרב יצחק נסים |
הרב הראשי הספרדי | הבא: הרב מרדכי אליהו |
| הקודם: הרב יעקב משה טולידאנו |
רבנים ראשיים ספרדיים לתל אביב | הבא: הרב חיים דוד הלוי |
הערות שוליים
- ↑ ראה בהרחבה בהקדמה לספר 'טהרת הבית'. וכן בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' קח אות ה): "ולכן אין המורה הוראות יכול לפסוק לשואליו כדעת החולקים על מרן בין להקל בין להחמיר".
- ↑ שמקורו בדברי חז"ל בהקשר אחר.
- ↑ ביטוי זה נאמר מפיו בעשרות דרשות, ונמצא גם מעט בכתביו. למשל ראה בתשובתו שהובא בשו"ת שמע שלמה (ח"ד סוף סי' טז); וכן בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' כג אות ט): "...במקום הפסד מרובה יש לסמוך על דברי האחרונים שהתירו, ועבדי עובדא בנפשייהו, וקי"ל מעשה רב, וכחא דהיתרא עדיף". וכן במקום נוסף (ח"ב או"ח סי' כג אות טז): "...כשרבו המתירים, אחרי רבים להטות. וכחא דהיתרא עדיף".
- ↑ ראה בהקדמתו לשו"ת יביע אומר (חלק ראשון) ולסדרת הספרים הליכות עולם (חלק ראשון) שאין לנו לבדות סברות מלבנו, אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו, ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים. וכן העיר בהסכמתו לספר 'מנחת אשר' (מאת הרב מסעוד אלחדד, אה"ע ח"א תנינא, תשס"ט): "ומה טוב ומה נעים, אשר ישית עינו בספרי השו"ת ולעטרם בספרו..."
- ↑ הרב בן ציון אבא שאול בשו"ת אור לציון ח"ב, במבוא ענף ה, סוף עמ' טו ואילך (וראה מה שהשיב על דבריו בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' קח אות ט).
- ↑ הרב יצחק נסים(דרוש מקור).
- ↑ הרב יצחק רצאבי (ביחס למהריי"צ(דרוש מקור)), והרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי(דרוש מקור).
- ↑ הרב ד"ר שלמה טולידאנו, "דברי שלום ואמת" (שני חלקים).
- ↑ כלל זה שורשו בדברי הראשונים, אלא שיש מקומות שמצאנו בראשונים שגזרו גזרות חדשות אחר חתימת התלמוד, ונחלקו חכמי זמנינו בדרך ליישב את הדברים - ראה בהערות להלן.
- ↑ שיטת הרב עובדיה יוסף היא שאין כוח לחדש גזירות אחר חתימת התלמוד, אלא אם כן הם נעשו בהסכמת רוב ככל גדולי הדור ונהגו בהם ישראל (שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' טז). והוא עושה שימוש בכלל זה פעמים רבות (ראה שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' ה אות ג; שם ח"ה יו"ד סי' יז אות ב; שם ח"ז או"ח סי' לז אות א; שם ח"ט או"ח סי' ל אות י; שם ח"י או"ח סי' כז; ובעוד עשרות מקומות בספריו).
- ↑ ראה דברי הרב מאיר מאזוז במבוא למשנה ברורה, הלכות שבת, עמ' 14-26 שהאריך בזה, ושיטתו שבדבר המצוי ושכיח יש לחדש גזרות אף בזמנינו (כגון שלא להזיז בשבת את השעון שבת). [ושיטה דומה לזו (במקצת), ראה בספר חוט שני (משיעורי רבי נסים קרליץ) שבת ח"א עמ' ר, בשיטת החזון איש].
- ↑ ראה ביביע אומר הנ"ל. ובאתר הלכה יומית כתב נכדו, הרב יעקב ששון: "ולפני קרוב לארבעים שנה, רצו אנשי המפד"ל לייסד בעיר נתיבות בית ספר תיכון דתי מעורב לבנים ובנות יחדיו, ואז התייצב נגדם הגאון הקדוש רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל (באבא סאלי), יחד עם רב העיר, הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל, ופִרסמו במודעות ובהכרזות שכל מי שישתף פעולה עם מייסדי בית הספר יבדל מן הציבור, והרי הוא פורץ גדר. ואז פנה רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל לייבדל לחיים ארוכים מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שיסייע בידו בעניין זה, ומרן הצטרף עמו בחתימת קדשו על מודעות האיסור שבדבר. וכל מי שראה את חתימת ידם של רבי ישראל אבוחצירא ומרן שליט"א, מתנוססת על גבי כתב האיסור, חרד לבו, ובכך סוכלה מזימתם של פורצי הגדר, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס (הובא עניין זה בספר מאור ישראל דרשות, עמוד רצד)."
- ↑ חוות בנימין חלק א
- ↑ ראו למשל: שו"ת יביע אומר חלק ח, יורה דעה סימן יט: "עיין מה שכתבתי בספרי ילקוט יוסף חלק א"; יביע אומר חלק ז, סימן כ"ז, עמוד ס"ז.
- ↑ ניתן לקרוא את הפרק: פסיקות בעלות מגמה חברתית (עמ' 155-189) באתר דעת. ראה גם מאמריו להלן.