יהדות טולדו
|
|
היהודים בעיר טולדו בירת מחוז קסטיליה בספרד, ובתקופות אחדות גם בירת שליטי ארץ ספרד, עמדו במוקד ההתפתחויות המדיניות, הדתיות והחברתיות בספרד. במהלך ימי הביניים חוו יהודי ספרד את תוצאות קשרי הגומלין בינם לבין הנוצרים והמוסלמים. הם קיימו יחסים חברתיים, תרבותיים ומדיניים עם כולם, תוך עליות וירידות. היהודים נטלו חלק חשוב במנגנון המלוכה וביצירת תרבותה של העיר. יחד עם זאת הם היו קורבנות לגזרות שהוטלו עליהם, למהומות נגדם ולגירוש מביתם. תולדות יהדות טולדו מיצגים את תולדות יהדות ספרד.
תולדות היהודים[עריכה]
במהלך ימי הביניים , מהמאה ה-5 עד למאה ה-15 היה חצי האי-האיברי מקום מפגש בין בני שלושת הדתות: היהדות, הנצרות והאיסלם. הייתה זו תקופה, של 800 שנה, של חיים בארץ אחת, תחת אותו שליט, לפי שיטת שלטונו, במציאות כלכלית נתונה ובאוירה חברתית קיימת. בחלקה של התקופה היהודים הסתגלו לקיום בספרד. אבל, בחלק מהזמן הם היו חשופים לאויירה עויינת מצד הציבור הלא-יהודי, בעיקר ראשי הנצרות הקתולית וכמריה והשליטים, כל אחד בהתאם לרקע הדתי שלו.
בעקבות האווירה חוקקו חוקים נגד היהודים. במקרים אחדים היה אוסף חוקים קיצוני במיוחד וכונה בתואר גזירות השמד - מונח השמור לגזירות אנטיוכוס אפיפנס בימי החשמונאים. בעקבות הגזרות היו המרות דתהמוניות, בחלקן למראית עין ובחלקן למעשה. חלק אחר של היהודים היגר לארצות השכנות. בשנת 1492 עם גרוש ספרד בא הקץ על יהדות טולדו.
עד גזירות קנ"א[עריכה]
עד המאה ה-14, מועד גזירות קנ"א, היהודים הצליחו להתקיים בספרד ולשמור על אמונתם. מפעם לפעם, היו התנכלויות אבל הקיום הפיזי של הקהילות בכלל ויהודי טולדו בתוכם לא נפגעו מהותית. ואם אכן היו אירועים נגד היהודים הרי הם התרחשו לפרקי זמן קצרים רק בתקופת שלטון של אחדים מהמלכים.
תחת שלטון הויזיגותים[עריכה]
עדויות על המצאות קהילה יהודית בטולדו מצויות מהמאה ה-6. [1] המלכים הויזיגותים - הגותים המערביים - קבעו את בירתם בעיר טולדו. המלכים בשיתוף עם הכנסיה הנוצרית גיבשו את הגזרות נגד היהודים. בועידות ראשי כנסייה ובית המלוכה, שהתקיימו בעיר, דנו גם ביחס שיש לנקוט כלפי היהודים. מלכי הויזיגותים בקשו להכפיף את נתיני הממלכה לכנסייה הקתולית. בשנת 589 הוחלט כי הילדים הנולדים לזוג מעורב, יהודי ונוצרייה, יוטבלו לנצרות, וכך נקבע תקדים . כן נגזר על היהודים שלא ישאו במשרות שלטוניות בעיר ולא יקחו לעצמם נשים ועבדים מהנוצרים.
בשנת 613 המלך סיסבוט (Sisebut) (625 - 612) ציוה על המרת דתם של היהודים . ואלו שלא עשו כן התחייבו בגירוש מהמדינה. היהודים הגיבו על כך ב שמד המוני ובבריחה לצרפת. בשנת 638 נקבע בטולדו כי המרת דת תהיה כרוכה בחתימה על שטר ההסכמה , "פלקיטוס" ( placitum), ולא על החוזה המשפטי המקובל ה"פקטום" ( Pactum). השטר החדש היה בתוקף גם ללא רצון החותם. היהודי שחתם עליו נדרש להתחייב לעזוב את מנהגי היהדות מוגדרים, בין השאר, מילה, כשרות ולימוד תורה שבעל פה. הגזרות נגד היהודים הגיעו לשיא בשנת 694 . בוועידה שנערכה בטולדו החליט המלך "אגיקה" (Egica) (687 - 700) כי היהודים קשרו קשר נגדו עם אחיהם מעבר לים. הוא תבע עונש לבוגדים: המרת דת, מכירת היהודים לעבדים - לאדונים שייבחרו על ידי המלך, כאשר האדונים התבקשו להשגיח על עבדיהם היהודים שינהגו כנוצרים. ילדיהם של העבדים הועברו לחינוך בבתי נוצרים ונקבע כי כאשר יגדלו יינשאו רק לנוצרים. רכוש היהודים הוחרם . לא ברור האם הגזרות הוצאו לפועל
ספרד המוסלמית[עריכה]
בשנת 711 חצה צבא מוסלמי את מיצר גיברלטר וכבשו את חצי-האי האיברי. שוררת דעה כי יהודי טולידו סייעו למוסלמים לכבוש את העיר בשנת 715.
בספרד המוסלמית התפתחה חברה עירונית לצד החברה הכפרית שהייתה קיימת. בערים המרכזיות, כולל טולדו, הוקמו קהילות אמידות. היהודים הצליחו לטפח קשרים עם הלא-יהודים, אשר בתוכם הם גרו. למעמד מכובד הגיעו הרופאים היהודים ששרתו בחצרות השליטים המוסלמים. היהודים היו מדענים מהשורה הראשונה בשורה של תחומים : אסטרונומיה, מתמטיקה ופילוסופיה, מצב היהודים הוטב והקהילה היהודית בטולדו, כמו קהילות רבות אחרות, שגשגה. היהודים למדו לדבר ערבית, ושנים רבות לאחר שהשליטה בספרד עברה לידים נוצריות, המשיכו היהודים להשתמש בערבית כשפתם. כך למשל, פנקסי הקהילה היהודית במאה ה-13 נכתבו בערבית. המאה ה-10 כונתה בשם תור הזהב של היהודים בספרד המוסלמית.
הכיבוש הנוצרי[עריכה]
בשנת 1085 נכבשה טולדו על ידי המלך הנוצרי אלפונסו השישי (1109 -1072) (Alfonso) . המוסלמים השאירו לכובשים מערכת שלטון עם מינהל, כלכלה וחברה שהנוצרים החליטו לאמץ. היהודים, אשר הכירו את המערכות ואפילו בנו את חלקם, סיוע בידי הנוצרים . בתמורה, הכובשים הנוצרים העניקו כתבי זכויות למיעוטים ליהודים וגם למוסלמים שנותרו בממלכה הנוצרית. הקהילות היהודיות זכו ליתרונות לעומת אחיהם מעבר להרי הפירינאים, כמו בצרפת. ביטוי לכך היה באוטונומיה הפנימית שקבלו ,בשיעורי המיסים שחוייבו ובהטבות במסחר בין הארצות שניתן להם. בקהילות הוקמו בתי דין אוטומומיים , בערבית Aljama. בבתי דין אלו דנו בסכסוכים בין חברי הקהילה אך דנו בהם גם בעברות לא-דתיות שנעשו נגד הקהילה חברי הקהילה . בתי הדין הורשו לחרוץ דין מוות על חבריהם.
דוגמא להצלחת שילוב היהודים בהנהגת המדינה הייתה בטולדו. הרופא היהודי, יוסף הנשיא בן פרוציאל {Ferruzial) היה לרופא המלך אלפונסו השישי ושל כובש העיר טולדו ליאון. הוא רכש השפעה רבה בתצרו של המלך. רבי יהודה הלוי, בן תקופתו הרבה לדבר בשבחו של החצרן התקיף הזה ועמד על פעילותו לטובת אחיו היהודים.
בטולדו עסקו היהודים בצד הנוצרים גם בתרגומם של יצירות פילוסופיות, מדעיות ותרבותיות מערבית לקסטיליאנית וללטינית. התרגומים בוצעו במסגרת "אסכולת המתרגמים" שהקים הארכיהגמון ריימונדו דה סובטאט שכיהן בטולדו בשנם 1152 - 1125. פעילות זו באה לשיא בימי אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה (1252 - 1284) המכונה המלומן (El saboi) בספרדית.
היחס חיהודים היה דו-משמעותי. מצד אחד, היהודים כיהנו במימשל בתפקידים בכירים והיו שותפים בקידום התרבות הספרדית-נוצרית. יחד עם זאת, הוחל עליהם קובץ חוקים, הידוע בשם "שבעת החלקים" )las siete partidas) אשר קבע, בין השאר, כי על היהודים לשאת סימן מזהה. כן החליט המיממשל כי יש לבדוק באופן משפטי את נושא עלילת דם וזאת בניגוד לעמדת האפיפיור באותה העת.
מפעם לפעם תושבי המקום, בעיקר בישובים העירוניים, התנכלו ליהודים. הרי"ף מזכיר רדיפות שהיו בשנת 1090. זכויות היהודים הוגבלו בשנת 1108 . בטולדו נרצחו יהודים, וביניהם ר' שלמה בן פריצולה, השר בחצרו של המלך. מעמדם של היהודים בחצרו של אלפונסו השמיני הביאה לכך שההמון הוציא את זעמו של השליט כלפי היהודים, אשר היו מהם ששרתו בחצרו. בשנת 1219 נקבע מס גולגולת על היהודים . בשנת 1290 המס על היהודים היוו כמעט מחצית מההכנסות ממיסים בטולדו.
עם זאת, הקהילה היהודית בטולידו המשיכה להתקיים ולהיות קהילה חשובה ומפוארת. בטולדו נולדו וחיו:
- רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) 1092 או 1093 - 1164 אשר היה משורר, בלשן, פרשן המקרא ופילוסוף. ועסק גם באסטרולוגיה, שהביאה אותו גם לעיסוק במתמטיקה וב[אסטרונומיה.
- רבי יהודה הלוי (ריה"ל), נולד בשנת 1075. היה תלמיד חכם, פילוסוף, רופא ומגדולי המשוררים וההוגים של היהדות בימי הביניים. נפטר, לפי הסברה, בשנת 1140 לאחר שעזב את מצרים ןעלה לארץ-ישראל.
- רבי אברהם אבן דאוד (ראב"ד הראשון) 1125 1198 מוצאו היה מקורדובה , התיישב בטולדו ונפטר בה. הוא היה היסטוריון, פילוסוף ואסטרונום .
- רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש) 1250 - 1327 - מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית. הוא התיישב בטולדו בסביבות שנת 1305 ויסד בה ישיבה גדולה. כיהן כרב הקהליה היהודית.
- בנו רבי יהודה בן הרא"ש, כיהן תחת איוב כרב העיר. כתב ספר שו"ת "זכרון יהודה".
ככלל, בשלהי ימי הביניים, המאה ה-13 מעמדם המשפטי של היהודים בחוקי הממלכות הנוצריות היה מוכר והם זכו לאוטונומיה שיפוטית . סטטוס זה התקיים בממלכות קסטיליה , כולל בטולדו , אראגון , נבארה ןפורטוגל. יהודים הוגדרו אלה אשר החזיקו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה והיו מאורגנים בקהילות [2]
סופה של הקהילה[עריכה]
בהמאה ה-13 עדין שררה בקרב השליטים הקתוליים של ספרד, כמו ב"יעקב הראשון" - מלך אראגון, ואלפונסו ה-10 - שישב בטולדו הדעה כי ניתן לשכנע את היהודים להמיר את דתם אם "יציגו הוכחות לאמיתותה של הדת הנוצרית". בחיבורו של אלפונסו ה-10 המלומד "מחזור השירים של מריה הקדושה" (Cantigas da Santa Maria) הוא מציג גישה אופטימית זו [2]. בתקופה זו גם התבססה הכנסייה הקתולית והדבר בא לידי ביטוי בועידת לטראן 1215.
מאז אמצע המאה ה-13 חל שינוי ביחס ליהודים. נשמע קולם של הנזירים המנדיקנטים (Fratres memdicantes) שמסדריהם היו "הדומיניקני" וה"פרנציסקני". שני המסדרים הובילו את ההסתה נגד היהודים. הם שללו את זכות קיומם בקרב החברה הנוצרית. במטרה להמיר את דתם , היהודים חוייבו להאזין לדרשות הכפויות של הנזירים. החשיבה הבסיסית הייתה כי "היהודי טועה, הולך בחושך ולכן מושחת"[2]. תפקיד הנצרות היא לחנך אותו, להראות לו את האור ואז הוא יימלא תפקיד חיובי בחברה.
מאמצע המאה ה-14 חל שינוי ביחס ליהודים. יהודי קסטיליה, וטולדו בכללם, חוייבו לשאת סימן (senal) על בגדיהם. בשנת 1336 החלו מהומות נגד היהודים בעקבות מאבק בין חצרנים בממלכת קסטיליה אשר אחד מהם היה יהודי, דון יוסף דה אסיחה (Ecija), והשני נוצרי. האחרון הציע להכביד את המיסים על יהודי הממלכה ואף לגרשם כליל .
יורשו של אלפונסו ה-10 היה המלך פדרו. על מעמד היהודים תעיד העובדה שבבחצרו היה שר אוצר יהודי, דון שמואל הלוי. הוא שמואל הלוי שהקים בשנת 1357 את בית הכנסת המפואר "אל-טרנסיטו". מעמדו היה איתן עד שבשנת 1361 נאסר באשמת מעילה ומת בכלא.
בשנת 1355 נערכו פרעות ביהודי טולדו, וכאלף יהודים נטבחו. היה זה האות הראשון לפתיחת תקופה חדשה בתולדות הקהילה היהודית. בשנת 1391 התרחשו גזירות קנ"א, בהם נהרגו אלפי יהודים ובתי כנסת חוללו והפכו לכנסיות והתרחשה תנועת ההמרה המונית לנצרות נוצרה בעיה חדשה. במאה ה-15 הצורך להטמיע את הנוצרים החדשים ממוצא יהודי בחברה הנוצרית המקומית.
לאחר הפרעות ממלכת קסטיליה בקשה לייצב את הסדר הציבורי. במקביל, הקהילות היהודיות ניסה להיבנות מחדש. בשנת 1432 הרב אברהם בנבנישתי יזם את פירסום תקנות ויאדוליד, אשר ניסו לגבש מחדש את הקהילה היהודית.
ערב גירוש ספרד מספר יהודי קסטיליה נאמד במאה אלף [3]. מצבם הלך והורע: הסתה נגדם גברה והגזרות חדשות נוספו לבקרים. אך עדין נשמרה ההשפעה היהודיצ[ת בבית המלוכה. אפילו קשרי התרבות נמשכו. ספר תנ"ך שתורגם לספרדית, הקרוי "התנ"ך של אלבה" (Alba) כלל פירוש של רבי משה אראחל (Arragel) מגואדלאחרה וכן 334 עיטורים של נצירים פרנציסקנים מטולדו. בציורים האלה הופיעה דמותו של הרב עוטה לבוש יהודי ועונד את הסימן המזהה את היהודים שהיה נהוד באותה עת. עם זאת ניתנה הרשות לצטט מסורות יהודיות ועצם שיתוף הפעולה עם הפרנציסקנים העיד את המשך קיום קשרי התרבות בשנת 1432 - 60 שנה לפני גירוש ספרד.
היחס כלפי ה"נוצרים החדשים" - הקונברסו (converso) רחש בוז וחשדות. משורר נוצרי, ממוצא יהודי מקסטיליה כתב כי לעולם לא יוכל למחוק את עקבותיו היהודים. הם היו אלמנט דחוי בחברה והיה זה עניין של זמן עד אשר ייבוא הדבר לידי ביטוי בפועל. עוד צעד לקראת סיום הפרק היהודי של טולדו היה בשנות ה-80 של המאה ה-15 . הוקם המוסד לחקירה דתית, הידוע בשמו האינקוויזיציה .בשנת 1485 האיקוויזיטורים העבירו את מושבם לטולדו.
בשנת 1449 פרצו מהומות נגד היהודים בטולדו. המשבר פרץ על רקע עליית מחירים והגברת עומס המיסים. הציבור סירב לשלם. האחראי לגבית המיסים וכן הגובים היו "נוצרים החדשים". בני העיר טולדו, היהודים לשעבר, ניסו להגן על עצמם. ברם, ראש העיר ומפקד הצבא החלו לרדוף בפועל את הנוצרים החדשים. הם האשימו אותם היהודים בשיתוף פעולה עם מלכי קסטיליה כשם שהאשימו אותם לפני 400 שנה בשיתוף פעולה על המוסלמים בעת כיבוש העיר מיד שליטיה הוויזיגוטיים .
בתום המהומות פורסם צו שהפריד בין "הנוצרים החדשים" לבין "הנוצרים הותיקים" ונחסמה דרכם של החדשים למשרות ציבוריות. זה היה דגם ראשון לחוקי "טוהר הדם" )Limpieza de sangre) - רק מישאבותיו היו נוצרים נחשב לנוצרי אמיתית. אמנם הנהגת הכנסייה הייתה נגד ההפליה ואפילו פורסמה בשנת 1449 בולה מיוחדת, אשר שמה מעיד על הגישה נגד המוצרים החדשים וכינה את נושאיה : "אוייב המין האנושי".
החל משנות השמונים של המאה ה-15 נקטו המלכים הקתולים "יד קשה" כלפי "הנוצרים החדשים" וכלפי היהודים בכלל. שיא של מדיניות זו היה בגורוש היהודים מספרד בשנת 1492
שרידים יהודיים בעיר[עריכה]
טולדו היא אחת מערים שבהם שרידי הקהילה היהודית נותרו עד היום, ומזכירים את העבר המפואר. בעיר ניתן למצוא שני מבנים מרשימים של בתי כנסת, שנותרו שלמים. בנוסף קיימים בעיר עדיין רחובות ובניינים רבים, שהיו שייכים ליהודים, הקרויים בשמות עבריים או בעלי זיקה לעברית. שמות המשפחה היהודיים-ספרדים טולידאנו ואבן-טולילא נגזרים משם העיר בספרדית ובערבית.
בית הכנסת "אל טרנסיטו"[עריכה]
בית הכנסת מהווה אחד האתרים שהותירו אחריהם יהודי טולדו. עיצוב מבנהו הפנימי מבטא את הרמה הכלכלית אליה הגיעו יהודי העיר.
בית-הכנסת הוקם ביוזמתו של שמואל בן מאיר הלוי (אל-לוי) אבולעפיה (1320 – 1360), נצר למשפחה יהודית עתיקה. הוא מופקד על אוצרו של פדרו הראשון מלך קסטיליה (1350 – 1369). בית-הכנסת שהקים בתחומה של אחוזתו הפרטית בטולדו בתוך הרובע היהודי ה"חודריה".. מטרתו של בית-הכנסת היתה לשמש את שמואל הלוי, חבר רם מעלה בקהילה היהודית, כבית תפילה פרטי, ושער חיבר בין בית-הכנסת לבין ביתו של הלוי. בית-הכנסת נחנך בשנת 1357. [4]
תאריך חנוכתו מוצפן על-ידי גימטריה בכתובת, המתנוססת על גבי הקיר המזרחי של בית-הכנסת: "ויבן את הבית ויכלהו בשנת טוב ליהודים". האותיות "טוב ליהודים" מודגשות, למעט האות ה', ובגימטריה הריהן 117, שפירושה שנת 117 לאלף החמישי למניין היהודי, היא שנת ה'קי"ז. חנוכת הבית, כפי שנאמר בהמשך הכתובת, היתה בשבוע שקוראים בו פרשת בראשית, החל בחודש תשרי.
לאחר גירוש ספרד הועבר הבית לידי מוסדות נוצרים והפך לכנסיה שנשאה את השם "אל טרנסיטו דה נואסטה סניורה". בשנת 1877 ממשלת ספרד הכריזה עליו כאתר לאומי והיום משמש כמוזיאון היסטורי לתולדות יהודי טולדו וספרד.
בית הכנסת "מריה לה בלנקה"[עריכה]
בית הכנסת אבן שושן, הקרוי כיום בית הכנסת סנטה מריה לה בלנקה (מריה הלבנה הקדושה) נוסד על ידי דון יוסף אבן שושן.
המבנה שימש כבית הכנסת המרכזי של יהודי טולדו עד למאה ה-14, והפך לכנסייה בשנת 1405.
בבית הכנסת יש 24 עמודי-תמך. מעל מיקומו של ארון הקודש תלוי צלב גדול.
הוא הוחזר לבעלות הקהילה היהודית בעיסקה שביצעה מדינת ישראל, תמורת העברת חדר הסעודה האחרונה שבירושלים לבעלות הכנסייה הקתולית.
בית הקברות היהודי[עריכה]
ערוץ שבע מסר כי הושבו עצמות קדושי טולדו לבית העלמין. הסתבר, כי לפני חצי שנה נתגלו העצמות במהלך חפירות הצלה שביצעו ארכיאולוגים ספרדים, כדי לאפשר הרחבת בי"ס בעיר טולדו. לאחר עשרות מפגשים ומו"מ עקבי ובלתי מתפשר של מוסדות יהודיין והקהילה היהודית במדריד ובטולדו הובאו לקבורה מחדש בהלוויה מרגשת מאה וחמש מקדושי טולדו שבספרד.
באתר נכתב כי "לפני כחצי שנה נתגלו במהלך עבודות חפירות הצלה שביצעו ארכיאולוגים של רשות העתיקות הספרדי, כדי לאפשר הרחבת בית ספר בעיר טולדו, קברים יהודיים מימי הביניים. השלדים בארונות קבורה הוצאו מקברם ובעקבות כך קמה סערה בינלאומית. עפ"י המסורת היהודית קבורים בטולדו הרא"ש ורבנו יונה.
כך הובאו מאה וחמש קדושי טולדו במאה ושלוש ארונות קבורה (באחד הארונות נמצאו 3 שלדים שנקברו יחד) לרחבה שלפני בית הספר הצמוד לבית העלמין היהודי ממנו הוצאו. בהלוויה רווית כאב נטמנו מחדש הארונות באותם מקומות מהם נלקחו. לפני סתימת הגולל נשאו דברים נרגשים תוך בקשת סליחה ומחילה מהנפטרים זצ"ל, הגאון רבי אליקים שלזינגר שליט"א ורבה של מדריד, הרב משה בן דהן שליט"א.
מבט על בתי הכנסת[עריכה]
מקור התמונות: ויקישיתוף, הצלמים רשומים ליד כל תמונה
השילוט בכניסה - צילם:Olivier Lévy
מראה פנים - צילם:איתן6
קימור פנימי - צילם:Pedronchi
מבט מבחוץ - צילם : Manuel Lampre
מראה פנימי - צילם:Olivier Lévy
עיטור בבית הכנסת - צילם - Tito 2006
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לפי אגדה אורבנית (שאין לה בסיס היסטורי) מיחסת את קביעת שמה של העיר ליהודים . לפיה, מועד ההתיישבות הראשון בעיר היה בשבוע בו קוראים בתורה את פרשת תולדות. מכאן, נגזר שמה של העיר. מקור: יוסף לפיד, מדריך לפיד דרום אירופה - איטליה, יוון, ספרד, פורטוגל, צרפת
- ↑ 2.0 2.1 2.2 מקור: עליזה מיוחס
- ↑ לפי ההיסטוריון הספרדי לואיס סוארס פרננדס name=meu/>
- ↑ מקור: בית התפוצות
לקריאה נוספת[עריכה]
- יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, הוצאת עם עובד
- עליזה מיוחס ג'יניאו, יהודים, אנוסים, ו"נוצרים חדשים" בספרד, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1969