|
|
|
מנהגים
המנהג הוא צורת התנהגות שהשתרשה בקהילה היהודית כתוספת למצוות התורה. ככלל, מיוחסת חשיבות רבה למנהג כגורם מחייב, ובתלמוד נסמך רבי יוחנן על הפסוק: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" כדי להדגיש עד כמה חשוב להחזיק במנהג-אבות. קיים מגוון רחב של מנהגים בעלי משמעות רבה עבור החיים היהודיים, ומנהגים אלה בעלי מעמדות שונים; החל מהתחפשות בפורים שאינו אלא מנהג קליל ובלתי-מחייב, עבור דרך כפרות שנהוגות ברוב עדות ישראל, וכלה בחומרא דרבי זירא שהפך למנהג יסודי ומחייב בהלכות החמורות של טהרת המשפחה. כן יש את המנהג הנפוץ של חבישת הכיפה, שמעיקרו לא היה חובה כלל וכלל מבחינה הלכתית, אך כיום רבים מחשיבים אותו כחובה, והוא מאפיין רוב מוחלט של הדתיים.
בהלכה קיימת הכלה של מנהגים סותרים במקומות שונים, כמו מנהגי הספרדים והאשכנזים, ששניהם נתפסים כלגיטימיים במידה שווה. אמנם, במידה שמנהגים שונים נובעים מוויכוח על פרשנות ההלכה המקורית, ההלכה שואפת להכריע בהם.
|
|
מסורת
המסורת היהודית כוללת את מכלול האמונות שמועברות מדור לדור עד למעמד הר סיני, ואף עד בריאת העולם כפי שמסופר בספר בראשית. המסורת נתפסת כמטא-הלכתית, והיא שמעצבת את ההלכה; כך לדוגמה, פרטי ההלכות המדוקדקים הנוגעים להלכות אפיית מצה, נובעים מהמסורת לפיה בני-ישראל אפו בצק שלא הספיק להחמיץ בעת יציאתם ממצרים. המסורת נתפסת כחשובה עד כדי שנאמר בתלמוד כי מקורה של כל התורה שבעל-פה במעמד הר סיני, ו"אפילו מה שהתלמיד שואל לרב, אמר הקב"ה למשה".
|
|
תקנות חכמים מהוות נדבך חשוב בתולדות ההלכה, והן מהוות מרכיב יסודי בפסיקת הלכה בכל תחום. בדומה לחקיקת משנה המקובלת במשפט הכללי שנעשית על ידי ממונים מטעם, כך בהלכה בסמכות חז"ל לתקן תקנות מחייבות. קיימים כמה סוגים של תקנות; סייגים - תקנות שנועדו למנוע עבירות, תקנות הודאה והלל שמיתקנות על ניסים (כגון חג פורים), בנוסף קיימות תקנות המתייחסות להלכות שקבעו חכמים מכוח הגיונם למטרות מוסריות או רוחניות, כגון קריאת התורה.
סוג נוסף של תקנות הן כאלה שהותקנו לצרכים מסוימים שהתעוררו במהלך ההיסטוריה, כדוגמת פרוזבול. מאוחר יותר, החלו להיתקן גם תקנות הקהילה - תקנות שמוזכרות כבר בתקופת התנאים, ומטרתן הסדרת חיי הקהילה - ונעשה בהן שימוש רב בתקופות שונות. תקנות אלה קיבלו משנה תוקף ומשמעות משהחלו להיתקן במסגרת פנים-קהילתית, לאחר שנוצרו צרכים חדשים מכוח התפצלות העולם ההלכתי בתחילת האלף הראשון, והן התחייבו בכל קהילה בפני עצמה לצורך הניהול השוטף של חיי הקהילה. כיום אין אף גוף הלכתי שמתקן תקנות המקובלות על כלל הציבור היהודי, בין השאר בעקבות הגישה האורתודוקסית לפיה בדורנו אנו מצווים בעיקר לשמור על המסורת, ופחות ליצור אותה.
|
|