רבי נתן

רבי נתן הבבלי הידוע יותר בשם רבי נתן היה תנא בדור הרביעי, אב בית דין בבית דינו של רבן שמעון בן גמליאל השני באושא אביו היה ראש הגולה בבבל (מכאן שמו "הבבלי") ולאחר שעלה לארץ ישראל היה כפי הנראה בעל תפקיד בסנהדרין. כפי הנראה, למד בתחילה ביבנה, שכן מסר הלכות בשם חכמי יבנה. מיוחסת לו כתיבת מסכת אבות דרבי נתן.

ערך מסעות בכרכי הים ובמדינת קפוטקיא (בבלי חולין מז ב), ואולי גם בבבל. היה מהמתנגדים לעיבור שנים וקביעת ראשי חודשים בנהר פקוד שבבבל על ידי חנניה בן אחי רבי יהושע, וניסה להניאו מכך, מפני שהוא עלול לגרום ליהודי בבל לאבד את זיקתם לסנהדרין שבארץ ישראל. על מעשה זה קרא רבי נתן: "כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד" (פארודיה אירונית לפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים- ישעיהו ב ד) (ירושלמי נדרים ו ח).

כנראה מדבריו, היה בזמנו שמד גדול בארץ ישראל, שכן אמר: "לאהבי ולשמרי מצוותי- אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונתונין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? של שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה וכו' (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מס' דבחדש ו).

רבי נתן היה "יורד לעומק הדין" (בבלי בבא מציעא קיז ב). במשנה שמו נזכר רק פעמיים (משנה ברכות ט ה ומשנה שקלים ב ה), אולם בברייתא, בתוספתא ובמדרשי ההלכה שמו נזכר. כמו כן, מיוחסת לו כתיבת המסכת אבות דרבי נתן הנמצאת בין המסכתות הקטנות. כמו כן, הוא ערך קבצים שונים של משניות, שחלקן נכנסו לסדרי המשנה של רבי יהודה הנשיא (בבלי בבא מציעא פו א ועוד). רבי תנן היה רבו של רבי יהודה הנשיא, אך לעיתים הם חלקו ביניהם. במקרים בודדים רבי חלק על רבי תנן בחריפות, ולימים הצטער על כך ואמר: "ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי" (בבלי בבא בתרא קלא א).

במסכת הוריות מסופר, כי בימי נשיא הסנהדרין רבן שמעון בן גמליאל נשנתה ההלכה האומרת שכאשר הנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו, וכשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו, כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו. באותה תקופה היה רבי מאיר בגדר של חכם ורבי נתן אב"ד. הלכה פגעה בכבודם של רבי מאיר ורבי נתן. רבי מאיר ורבי נתן החליטו להדיח את רשב"ג מנשיאותו, בכך שישאלוהו שאלה בדיני עוקצים שרשב"ג לא היה בקיא בהם, ובכך יגרמו לו לעבור מנשיאותו, שכן כתוב: "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו" (תהילים קו ב)- כלומר, צריך לדעת את כל התורה. אולם, רבי יעקב בן קרשי שמע את תכנונם, וכדי למנוע בושה מרשב"ג הלך מאחורי ביתו של רשב"ג וגרס את הלכות עוקצים. רשב"ג שמע את הדינים שנאצרו מפי רבי יעקב, וחשד שמישהו מנסה להדיחו, ולכן חזר על הלכות אלו. למחרת באו רבי מאיר ורבי נתן לרשב"ג על מנת לשאול אותו בהלכות עוקצים כפי שתכננו, והוא השיב להם כי אם לא היה גורס היה נכלם, ולכן הוציאם מבית המדרש. ר"מ ורבי נתן היו משליכים לבית המדרש פתקים עם קושיות, ואף תירוצים לקושיות שרשב"ג לא הצליח לתרץ. משראה זאת רבי יוסי אמר: תורה מבחוץ ואנו מבפנים? (כלומר- או שיכנסו או שנצא אנחנו- רש"י). לאור זאת, הורה רשב"ג להכניסם לבית המדרש, אולם, בתור קנס, ציווה שמעתה לא יאמר שמועות בשמם, אלא רבי מאיר יקרא "אחרים אומרים" ורבי נתן יקרא "יש אומרים".

רבי נתן היה מומחה גדול לענייני ברית מילה, והורה מתי יש למול תינוקות שיש במילתם חשש פיקוח נפש (שנקראו על שמו "תינוקות נתן הבבלי) (בבלי חולין מז ב).

ממאמריו[עריכה]

• "אין לך אהבה כאהבה של תורה, ואין לך חכמה כחכמה של ארץ ישראל, ואין לך יופי כיופיה של ירושלים (אדר"נ כח).
• "מצווה לשנות (מן האמת) מפני דרכי שלום" (בבלי בבא מציעא נט כ).
• "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (נימוק הלכתי לכלל פיקוח נפש דוחה שבת) (מכילתא דרבי ישמעאל, שמות לא טז).
• "הפרו תורתך עת לעשות לה'" (דרשה על הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו). משמעות דרשה זו היא שלפעמים יש לעבור על מצוות ה' למען הצלת התורה) (משנה ברכות ט ה).

תורתו[עריכה]

היה דן בענייני דין בין שלושה בעלי דין

• מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה - המלווה, הלווה הראשון, הלווה השני קידושין טו..
• שור שדחף את חבירו לבור - בעל השור המזיק, בעל הבור, בעל השור הניזק בבא קמא נג..
• מי שהיה נשוי שלוש נשים ומת וכו' ואין שם אלא מנה וכו'. תניא זו משנת רבי נתן כתובות צג..