פרשני:בבלי:ערכין יז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ערכין יז א

חברותא[עריכה]

סימן הוא שפורענות מזדמנת לו! ולענין זה אמרו שדברים אלו הם יסורים, שכל שעבר אחד מאלו עליו, לא נחשב שעברו עליו מ' יום בלי יסורים.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלמלי (אילו היה) בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין, אין  75  יכולין הם לעמוד מפני תוכחה שהיה מוכיחם! שנאמר: ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ד' את כל צדקות ד' אשר עשה אתכם "ואת אבותיכם", שאף עמהם עשה צדקה, שלא נתוכח עמהם בדין - רש"י שבעין יעקב. (ורבינו גרשום ומהרש"א פירשו: שכל מה שעשה ד' לאבותיכם, "צדקות ד'" הוא, ולא מן הדין).

 75.  השפת אמת מבאר שייכות מאמר זה למאמר הקודם, שלכאורה קשה מדוע צריך האדם לסבול יסורים כל ארבעים יום, וכי אין צדיקים שנקיים מחטא. ועל זה הביאו את דברי רבי אליעזר הגדול שאפילו האבות לא היו יכולים לעמוד בדין, ולכן כל אדם צריך להזדכך ביסורים.
מאי דכתיב (רש"י): זה "דור דורשיו" מבקשי פניך יעקב סלה, ומקיש דור לדורשיו, (כלומר: לפי הדור כך דורשיו, דהיינו מנהיגיו - רבינו גרשום)?
פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן בהיקש זה. חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו, כמבואר בהמשך.
למאי הלכתא נאמר שכדור כן דורשיו: אילימא למעליותא ולענין חסידות, וחולקים בזה: דמר שאמר פרנס לפי דורו, סבר: אי מעלי דרא (אם הדור חסיד) מעלי פרנס (אף הפרנס חסיד). ומר שאמר דור לפי פרנס, סבר: אי מעלי פרנס (אם הפרנס חסיד) מעלי דרא?! אי אפשר לומר כך, דהא איכא צדקיה דהוה מעלי (שהיה פרנס חסיד) ודריה לא הוה מעלי, הרי שאין הדור לפי הפרנס. והא מצאנו גם את יהויקים, דלא הוה מעלי, ודריה הוי מעלי, הרי שאין הפרנס לפי הדור, וקשה על שניהם!
והמקור לזה שאמרנו שצדקיהו חסיד היה ודורו לא, ויהויקים היה דורו חסיד והוא לא: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי שנא דכתיב ביהויקים וצדקיהו לשון "בראשית", דכתיב: "בראשית" ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, וכתיב: "בראשית" ממלכת צדקיהו מלך יהודה (רש"ש)? ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בימי יהויקים בשביל יהויקים, כיון שנסתכל בדורו של יהויקים נתיישבה דעתו. וביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בימי צדקיהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו, ומאחר שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם, לכן כתוב בהם "בראשית".
ואם כן אי אפשר לפרש "כדור כן דורשיו", לשבח.
ומפרשינן לה: אלא לענין תוקפא (כעס) וניחותא (נוח לרצות) הוא דקאמרינן שכדור כן  76  דורשיו.

 76.  פירש המהרש"א שבדור שהאנשים קשים זה לזה מעמיד להם הקב"ה פרנס עז וקשה, ואם הם נוחים זה לזה מעמיד להם פרנס נוח. ולפי המאן דאמר דור לפי פרנס זה להיפך, שהכל תלוי בפרנס שאם הוא קשה נעשה גם הדור קשה, ואם הוא נוח גם הדור נעשה נוח.

מתניתין:

זה שאמרה תורה בפרשת ערכין (בחוקותי כ"ז) לדון במי שהעריך אדם בהשג יד, שאם אין ידו משגת לשלם כל הערך שקצבה תורה, אין הוא חייב לשלם להקדש יותר מכפי הישג ידו - בנודר (במעריך) הדברים אמורים, ששיעור החיוב תלוי בהישג ידו של המעריך, ומתבאר בהמשך המשנה.
והשנים (הגיל) שבהם תלתה תורה שיעור הערכין - בנידר (בנערך) הדברים אמורים, ולא במעריך! שמשתנה שיעור החיוב לפי גילו של הנערך, ולא של מעריך.
והערכין מה שחילקה תורה בין קיצבת ערך זכר לערך נקבה - בנערך הדברים אמורים ולא במעריך! ומשתנה שיעור החיוב לפי מינו של נערך, ולא לפי מינו של מעריך.
והערך שקצבה תורה לפי גילו של הנערך - בזמן הערך הדברים אמורים, ולא בזמן הנתינה! וכגון שהיה הנערך פחות מבן עשרים כשהעריכוהו (שערכו קצוב בתורה לזכר, עשרים שקלים), ובזמן הנתינה כבר נעשה יותר מבן עשרים (שערכו קצוב בתורה לזכר, חמשים שקלים) שחייבים ליתן קיצבת ערכו כשל פחות מבן עשרים.
השג יד בנודר - כיצד?
עני שהעריך את העשיר שאמר העני על העשיר "ערכך עלי". (וכן הדין גם אם מתחלה אמר העשיר "ערכי עלי", ושמע העני ואמר: "מה שאמר זה עלי") - נותן העני ערך עני ככל אשר תשיג ידו, שבנודר הדין תלוי, והרי עני הוא, ולא בנערך, העשיר.
ועשיר שהעריך את העני, שאמר העשיר על העני "ערכך עלי". (וכן הדין גם אם מתחלה אמר העני "ערכי עלי", ושמע העשיר ואמר: "מה שאמר זה עלי") - נותן העשיר ערך עשיר, ומשלם כל מה שקצבה תורה לתת למי שהעריך אדם בגילו של העני, שבנודר הדבר תלוי והרי עשיר הוא, ולא בנערך, העני.
(בבא זו נתפרשה עפ"י משמעות רש"י, ועיין תוס' וזבח תודה).
אבל דין הישג יד האמור בקרבנות שהעני שאין ידו משגת הרי הוא מביא קרבן אחר מן העשיר, אינו כן, שאין הולכים אחר הישג ידו של הנודר, אלא כפי שהמשנה מפרשת (רבינו גרשום):
הרי שאמר הנודר: "קרבנו של מצורע זה (שעליו להביא ביום השמיני לטהרתו) עלי"
- אם היה המצורע עני, מביא זה הנודר שקיבל על עצמו להביא קרבנותיו, קרבן עני, (שחטאתו ועולתו באים מן העוף). ואם היה המצורע עשיר - מביא הנודר קרבן עשיר, (שחטאתו ועולתו מן הבהמה), ואף על פי שהנודר הוא עני.
רבי חולק  1  ואומר: אומר אני: אף בערכין כשהם דומים לקרבנות, (וכמו שמפרשת המשנה בהמשך, שתחלה אמר העשיר "ערכי עלי", ושמע העני ואמר: "מה שאמר זה עלי"), הדין כן כמו בקרבנות, ולא כתנא קמא שחילק אף בזה בין ערכין לקרבנות.

 1.  דעת הרמב"ם בפירוש המשניות וביד (פ"ג מערכין ה"ו) שאין כאן מחלוקת וגם רבנן מודים לרבי שבאופן הזה חייב העני ערך עשיר, והראב"ד השיג עליו שרבנן חולקים על רבי בזה, ובהמשך הסוגיא משמע כהראב"ד שהרי הגמרא אומרת שלפי רבנן הולכים אחרי המדיר ולרבי הולכים אחרי חיובו של הראשון. וכתב התוספות יום טוב שהיתה לרמב"ם גירסא אחרת בגמרא.
והטעם: וכי מפני מה הדין בערכין הוא שעני שהעריך את העשיר, שאמר העני על העשיר "ערכך עלי", נותן ערך עני ולא ערך עשיר, ואילו בקרבנות, כשאמר עני "קרבן מצורע זה (העשיר) עלי" מביא העני קרבן עשיר? מפני שאינו דומה לקרבנות. שאין העשיר שאותו העריך העני חייב בעצמו כלום, ועל כן אין כוונת העני במה שאמר לעשיר "ערכך עלי", אלא שיהיה לפי מדת שנותיו של העשיר שפחותות או יתירות על שנותיו שלו, וכיון שלא פירש כלום, ורק קיבל על עצמו ערך מדת שנותיו של העשיר, הרי דין ה"ערך" שנידון בהשג יד. מה שאין כן בקרבנות, שהרי המצורע עצמו חייב בהם, וזה שנודר להביא קרבן כמוהו הרי הוא כאילו מפרש שיביא מה שחייב בו המצורע העשיר, ועל כן מביא קרבן עשיר, אף שהנודר הוא עני.
וכיון שזה עיקר טעם החילוק, אין לך לחלק אלא באופן הראשון שאמרנו, שאם אמר העני על העשיר: "ערכך עלי", רק באופן זה הוא שנותן העני ערך עני. אבל באופן השני: בעשיר שאמר: "ערכי עלי", ושמע עני ואמר: "מה שאמר  2  זה עלי" - נותן העני ערך עשיר  3 . שבאופן הזה חייב העשיר אף הוא - שהרי העריך את עצמו - ודומה לקרבנות, ועל כן דינו כקרבנות.

 2.  התוספות ורגמ"ה והראב"ד בפירושו לתורת כהנים (פרשת מצורע) מפרשים שנדר העני הוא לפרוע להקדש את חיובו של העשיר, ובאמת צריך ביאור מה דעת רבנן שנידון העני בהשג יד והרי כל הערך הוא של העשיר והעני רק התחייב לפרוע את חובו ואין זה כלל מפרשת ערכין. וכתב הראב"ד, כיון שכתוב בתורה אשר תשיג יד "הנודר" גם זה בכלל השג יד, והיינו שחיובו של העני שקיבל על עצמו את פרעון חובו של העשיר גם הוא מפרשת ערכין ולכן נידון בהשג יד, וביאר בליקוטי הלכות שהסברא היא שמכיון שיכול המדיר לקבל בעצמו ערך, ממילא גם מה שמקבל על עצמו לפרוע את חוב חבירו זה מפרשת ערכין ושייך בזה השג יד. והוסיף הראב"ד שאפילו שהעני נידון בזה בהשג יד לרבנן אך העשיר ודאי יצטרך להשלים ולפרוע את כל חיובו כערך עשיר ואיננו נפטר בהשג ידו של העני. והתוספות הקשו, איך יש כאן בעני דין השג יד והרי כיון שאמר מה שאמר העשיר עלי הרי זה כמפרש חמישים סלעים ולא שייך השג יד, והגרי"ז תמה על דבריהם שהרי דעת התוספות בפרק שני שהדין שעשיר והעני נותן ערך עשיר הכוונה שהיה עשיר בשעה העריכוהו אך זה שהיה עשיר בשעת הנדר לא קובע כלום, ואם כן, עני שקיבל על עצמו את חיוב העשיר אין זה כמפרש שהרי יכול העשיר להיות עני ויהיה נידון בהשג יד. ואולי כוונת התוספות כדעת הראב"ד שהעשיר מכל מקום חייב להשלים לערך עשיר וזה שהקשו שהרי פירש שיפטור את העשיר מחיובו וכשנידון בהשג יד איננו פוטר את חיובו של העשיר. וכל זה דעת התוספות רגמ"ה והראב"ד. אך כתב בליקוטי הלכות שמדברי רש"י משמע שלא מדובר שקיבל על עצמו לפטור את חיובו של העשיר, אלא מדובר שקיבל על עצמו ערך חדש כמו הערך שקיבל על עצמו העשיר ובזה המחלוקת שלדעת רבנן זה חיוב בפני עצמו ונידון בהשג יד ולדעת רבי יש לזה דינים כמו של ערך העשיר ואיננו נידון בהשג יד. אך תמה הליקוטי הלכות שהרי הגמרא מדמה לזה את הדין של המקבל על עצמו קרבנות חבירו שלדעת רבנן מסברא צריך להיות החיוב כפי המדיר כמו בערכין, ולדעת רש"י הרי אין זה דומה כלל שדברי רבנן בערכין זה כשקיבל על עצמו חיוב חדש ובזה נידון כפי המדיר אך בקרבנות הרי קיבל לפטור את חוב חבירו ובזה יהיה נידון מסברא כפי חיובו של הראשון.   3.  בעשיר שקיבל על עצמו ערך עני לא מבואר במשנה מה דעת רבי אם גם בזה קובע חיובו של הראשון שהוא עני, ובתוספות בהמשך (ד"ה הכא נמי) מפורש שבזה מודה רבי שחייב בערך עשיר כפי המדיר. והרמב"ם פסק את דינו של רבי באופן שעני שקיבל ערך עשיר נותן ערך עשיר. אך לא הביא את האופן ההפוך של עשיר שקיבל על עצמו ערך עני. וכתב השפת אמת שאם קיבל העשיר את חיובו לפני שהעריכו את העני חייב העשיר בערך עשיר. אך אם כבר העריכו את העני בהשג יד שוב חייב העשיר רק בשיעור ההשג יד של העני.
גמרא:
והוינן בלשון המשנה שנקטה השג יד ב"נודר": והרי דין השג יד במעריך הוא ולא בנודר. שהנודר הוא מי שאמר: "דמי עלי", שאינו נידון בהשג יד אלא צריך ליתן את הכל כשיוכל לתת, אף על פי שעכשיו אין ידו משגת. ואם כן היה לו לתנא לומר את דין השג יד במעריך?!
ומשנינן: מה שנקט התנא בלשון "נודר", זה כדכתיב בתורה לשון זה לענין ערכין בדין השג יד. וכך כתוב: על פי אשר תשיג יד "הנודר" יעריכנו הכהן.
ותו מתמהינן אלישנא דמתניתין: וכי "השנים - בנידר" הן תלויות? והרי חילוק השנים ב"נערך" הוא ולא ב"נידר", שהאומר "דמי פלוני עלי" אין הוא נידון לפי מדת השנים של אותו פלוני אלא כפי שוויו של אותו פלוני להיות נמכר בשוק. ואם כן היה לתנא לשנות: "והשנים - בנערך"?!
ומשנינן: איידי דאמר התנא: השג יד ב"נודר" וכמו שפירשנו, אמר נמי: "השנים - בנידר".
שנינו במשנה: השג יד בנודר כיצד? עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני.
מאי טעמא? דאמר קרא: אשר תשיג יד ה"נודר" - בנודר תלה רחמנא ולא בנערך! (ונכלל בזה גם האופן השני שבמשנה, בנודר שאמר "מה שאמר זה עלי", שזהו גם נודר - עפ"י ראב"ד בתו"כ, ועיין תוס').
שנינו במשנה: אבל בקרבנות אינו כן, הרי שאמר: "קרבנו של מצורע זה עלי", היה מצורע עני מביא קרבן עני! ותמהינן על זה שמשמע לפי פשוטו, שכשהמצורע עני מביא המדיר קרבן עני אף שהוא עשיר: וכי אף על גב דמדירו (היינו הנודר) עשיר הוא מביא קרבן עני?! והרי אין הדין  4  כן. שהרי: "ואם דל הוא" (מביא הקרבן - רבינו גרשום) אמר רחמנא שיביא קרבן עני, ולא דל הוא זה שמביא את הקרבן, שהרי המדיר העשיר הוא זה שמביא את הקרבן.

 4.  כתב החזו"א (נגעים יג) שכל זה רק כשקיבל העשיר על עצמו את קרבנות העני ואז חייב העשיר בקרבן עשיר, אבל ודאי שיכול העשיר להפריש קן עבור העני ונפטר העני בזה ולא צריך יותר. ומבואר בגמרא שבעל עשיר חייב להביא על אשתו קרבנות עשיר, ותמה החזו"א הרי לא קיבל הבעל על עצמו את קרבנותיה ומדוע חייב בקרבן עשיר, וביאר החזו"א שזה מדין שהאשה עולה עמו וכשהבעל עשיר מגיע לה את כל צרכיה בעשירות ולכן חייב לה הבעל חיוב ממונו של קרבן עשיר, ושוב כיון שיש לה ממי לתבוע קרבן עשיר זה נחשב שידה משגת קרבן עשיר ואיננה נפטרת בקרבן עני, והוא הדין בעשיר שקיבל על עצמו קרבנו של מצורע עני לא יפטר העני בקרבן עני, כיון שיכול לתבוע מהעשיר שהדירו שיביא עבורו קרבן עשיר שוב זה נחשב שידו משגת ואינו נפטר בקרבן עני.
ומשנינן: אמר רבי יצחק: אין כוונת המשנה לומר שבקרבנות דנים בהישג יד רק לפי הישג ידו של מצורע, ואם אין יד המצורע משגת מביא מדירו קרבן עני אף שידו של המדיר משגת להביא קרבן עשיר! אלא: זה ששנינו במשנה שאם היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני, מדובר כשהיה אף מדירו  5  עני. ובאופן זה מחלקת המשנה בין אם היה גם המצורע עצמו עני, לבין אם היה המצורע עשיר.

 5.  ואם העשיר המדיר לפני שהביא את הקרבנות, כתב החזו"א שהוא חייב בקרבן עשיר וכמו המצורע עצמו שאם היה מעשיר לפני ההבאה היה חייב בקרבן עשיר.
ומקשינן: אפילו הכי מנא לן שיביא המדיר קרבן עני כשהוא עני (ואף שגם המצורע עני)? ודילמא עליה דידיה על המצורע, כשהוא עצמו מביא את קרבנותיו חס רחמנא (חמלה התורה) שאם דל הוא יביא קרבן עני, אבל אמדירו כשהוא עני לא חס רחמנא, ויביא קרבן עשיר אף שעני הוא? דהכתיב: ואם דל "הוא", כלומר: הוא, המצורע עצמו אם הוא דל, יביא קרבן עני, אבל לא מדירו (רבינו גרשום).
ומשנינן: אמר רב אדא בר אהבה: "ואם דל הוא ואין ידו משגת" כתוב, ולא היה צריך לכתוב "ואין ידו משגת", שהרי כבר כתוב "ואם דל הוא" (רבינו גרשום), והפסוק המיותר בא כדי לרבות את הנודר (המדיר), שאם אין ידו משגת, יביא קרבן עני (כשאף המצורע עני!).
ועכשיו מקשים על תירוצו של רבי יצחק, שאמר, שזה ששנינו במשנה: "אבל בקרבנות אינו כן וכו' היה מצורע עני מביא קרבן עני", מדובר רק כשגם מדירו עני: אבל מדירו עשיר והמצורע עני הכי נמי דמייתי בעשירות?! אם כן, מאי "אבל בקרבנות אינו כן"?! והרי התנא בא לחלק בין ערכין התלויים בנודר, לקרבנות התלויים במצורע, ואם הדוגמא שנתן התנא "היה מצורע עני מביא קרבן עני", מדובר כשגם מדירו עני, אין דוגמא זו חלוקה מערכין, שאף בערכין הדין כך, שאם היה הנודר עני מביא ערך עני.

דרשני המקוצר[עריכה]