רבן גמליאל ברבי
|
|
רבן גמליאל ברבי או רבן גמליאל השלישי היה נשיא הסנהדרין בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים. בנו של רבי יהודה הנשיא (ומכאן כינויו "ברבי").
בצוואתו (מסכת כתובות ק"ג ע"ב), מינה רבי יהודה הנשיא את רבן גמליאל בנו לנשיא, את רבי שמעון בנו לחכם (אחראי על ההוראה בסנהדרין), ורבי חנינא בר חמא "ישב בראש", כלומר יהיה אב בית הדין – אחראי על השיפוט בסנהדרין.
האיש – זמנו ומקומו[עריכה]
מועד פטירתו של אביו, רבי יהודה הנשיא, אינו ודאי, והדעה המקובלת מתארכת את מותו לשנת 220 לספ'. מאז תיפקד בנו, רבן גמליאל, כנשיא הסנהדרין. רבן גמליאל נזכר גם כ"רבן גמליאל בר רבי" או "רבן גמליאל ברבי".
המוקד הגאוגרפי של פעילותו היה בגליל, במשולש של טבריה-בית־שערים-ציפורי.
הירושה[עריכה]
עוד בימי הבית השני הייתה מקובלת הורשת תפקיד הנשיאות מאב לבן, מה שהעניק לבית זה עוצמה כמעט מקודשת. עד ימי בן כוסבה (בר כוכבא) תיפקדה בראש הסנהדרין משפחת הלל הזקן, ולאחר שוך המרד השני חזרה זו והנהיגה את הסנהדרין. רבי יהודה הנשיא היה בעל מוניטין חסר תקדים, מופלג בעושרו, בעל יחסים מיוחדים עם השלטונות הרומיים. הוא חש, שהפקדת מטה הירושה בידי גורם אחד, ובעיקר בתקופה כה מורכבת ובעייתית באימפריה הרומית, תהיה צעד חסר אחריות. בצוואתו פיצל את הירושה בין שלושה בעלי תפקידים: "נשיא", "יושב בראש" ו"חכם".
הרכב מעין זה מופיע בצוואתו של רבי יהודה הנשיא, שזו לשונה: "שמעון בני חכם, גמליאל בני – נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש" (תלמוד בבלי, כתובות קג עמ' ב'). הנשיא כבר אינו מוביל לבדו את מערכת ההנהגה, ואולי הקומבינציה שלעיל הייתה כמין פשרה בין שררתו של רבי יהודה הנשיא לבין לחצים שהופעלו על ידי חברי סנהדרין, לחצים שהיו משמעותיים בתקופת הנשיאים שלפניו.
על-פי גרסת התלמוד הירושלמי (תעניות פרק ד' סח עמ' א), התמנה תחילה רבן גמליאל לנשיא והוא שהסמיך את שאר הממונים, ואם כך הדבר, זכה הנשיא ביתר עוצמה, בהשוואה לנוסח שבתלמוד הבבלי.
בכל מקרה, בצוואתו לבנו ציווה רבי "זרוק מרה בתלמידים", כלומר: התנהג בתקיפות ובהחלטיות. ניתן לראות בכך הוראה לשמירת עליונותו של הנשיא לאור הפרדת הסמכויות.
יחס למלכות[עריכה]
מערכת הקשרים בין הנשיאות של תקופת רבי יהודה הנשיא לבין השלטונות הרומיים התפוגגה בימי יורשו, רבן גמליאל ברבי.
הנשיא התריע מפני התקרבות יתירה לשלטונות הרומיים, בין השאר באמירה "הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן" (משנת אבות ב' ג'). הוא ביטא מגמה של זהירות וחשדנות כלפי הרשויות. רבן גמליאל ברבי חזר בכך על העמדה של קבוצת חכמים בסנהדרין, בסמוך למרד בן כוסבה, שמעשי הרומאים בפרובינקיות אינם פרגמטיים גרידא, אלא נצלניים ואנוכיים.
תקנתו[עריכה]
בית הדין, בראשות הנשיא, רבן גמליאל ברבי, ביטל את האיסור לחרוש בערב שביעית (סמוך לשנת השמיטה) מחג השבועות ואילך. מעתה - קבע - האיסור יחל 30 יום בלבד לפני ראש השנה של שנת השמיטה[1] הנשיא הושיב הרכב מיוחד של בית דין, כשהוא עומד בראשו (ובלשון התוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו"), והתקין "שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה". התלמוד דן בסמכותו של רבן גמליאל לבטל את תקנתם של בית שמאי ובית הלל, שתיקנו את התקנה הזאת; וכן בתוקפה של התקנה המקורית. אחד ההסברים שניתן לכך הוא, שהתקנה המקורית כללה סעיף שמאפשר לבית דין מאוחר לבטל אותה במקרה הצורך. הסבר נוסף הוא, שתוקפה של ההלכה המקורית הסתיים עם חורבן בית שני.
פטירתו של הנשיא[עריכה]
רבן גמליאל ברבי נפטר סמוך לתקופת המעבר בין השלטון הסוורי לראשית האנרכיה, היינו ב-235 לספ' לערך. ויורשו, נצר לשושלת, היה רבי יהודה נשיאה. בחפירות בית שערים התגלו שני כוכים מקושטים הנושאים את הכתובות בעברית וביוונית: "רבי גמליאל" ו"רבי שמעון". סבורים שאלה הם קברי הנשיא רבן גמליאל ברבי ואחיו.
הערות שוליים
- ↑ תוספתא שביעית א' א'. הובאה ונידונה בבלי מועד קטן ג ע"ב; שם מוזכר "רבן גמליאל" סתם, ואף על פי שכינוי סתמי זה מתייחס בדרך כלל לרבן גמליאל דיבנה, כתב בפירוש "מלאכת שלמה" על המשנה במסכת שביעית א, א, שמדובר ברבן גמליאל ברבי. אופן הצגת הדברים בתלמוד עשוי לרמוז לכך. ראו מאמרו של הרב יונה עמנואל, המעין כרך ה ה'תשכ"ה, גיליון ב עמ' 38-47 וגיליון ד עמ' 23-35.
קישורים חיצוניים[עריכה]
מיזם פסח- שיפור ויצירת ערכים הקשורים לחג הפסח.
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
תזאורוס לוגי - יצירת רשימה של מושגי רפואה וחינוך המקשרת בין לשון חז"ל לשפתנו.
התנגשות ערכים - שילוב ערכים מאנציקלופדיה תורנית מרוכזת לתוך ערכים קיימים.
תיקון ערכים - עבודה על ערכים מתוך ספרים חיצוניים כך שיתאימו לתבנית האתר.
קישור מקורות - יצירת קישורים למקורות. כל איזכור מקור יכול להפנות לתצוגה של אותו מקור. בשיתוף עם פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר אילן.
- אהרן היימאן, "רבן גמליאל בר רבי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 320-318, באתר HebrewBooks
- רבן גמליאל ברבי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבן גמליאל ברבי, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia תבנית:אנגלית
| אמוראי ארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| דור המעבר בין התנאים לאמוראים | רבן גמליאל ברבי • רבי חייא הגדול • רבי שמעון ברבי • אמי בן אסי • רבי שילא • רבי בנאה • רבי חנינא בר חמא • יהודה בן רבי חייא | |
| הדור הראשון | רבי יהודה נשיאה • רבי ינאי • רבי אושעיא רבה • רבי חייא • רבי יהושע בן לוי • רבי אפס • לוי בר סיסי • בר קפרא • רבי ירמיה (הראשון) • חזקיה | |
| הדור השני | רבן גמליאל הרביעי • רבי יוחנן • ריש לקיש • רבי יוסי בר חנינא • רבי אלעזר בן פדת • זעירי • רבי אבא בר ממל • רבי אבדימי דמן חיפה • רבי אביתר | |
| הדור השלישי | רבי אבא בר ממל • רבי אבדימי דמן חיפה • רבי יהודה נשיאה השני • רבי אבהו • רבי אמי • רבי אסי • רבי אבין • רבי זירא • עולא • רבי חייא בר אבא • רבי שמואל בר נחמני • רבה בר בר חנה • רבי שמעון בר אבא • רבי יעקב בר אידי • סורחב בר פפא • רבי אלעי • רב עוירא • רבי ירמיה (השני) • רב תחלפיא בר מערבא • רבי פרידא • רבי אבא | |
| הדור הרביעי | הלל השני • רבי ירמיה • רבי יונה • רבי יוסי • רבי אחא • רבי חגי • רבי חלקיה • רבי חזקיה • רבי זריקא | |
| הדור החמישי | רבי מנא • רבי יוסי בר זבידא • רבי יוסי בר חסדא • רבי תנחומא בר אבא | |
| הדור השישי | רבי יהודה נשיאה השלישי • רבי תנחומא • רבי יוסי בר חסדא • רבי תנחומא בר אבא | |