בל יראה ובל ימצא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
(←מקור) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
איסור על אדם מישראל להשאיר ולקיים [[חמץ]] ברשותו ב[[פסח]]. | '''בל יראה ובל ימצא''' הוא איסור על אדם מישראל להשאיר ולקיים [[חמץ]] ברשותו ב[[פסח]]. | ||
==מקור== | |||
שלשה איסורים נאמרו גבי חמץ בהקשר הפסח, ואיסור אחד מדרבנן:{{ש}}'''א.''' איסור אכילה, שנאמר {{מקור|שמות יב, טו|כן}}: "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";{{ש}}'''ב.''' איסור הנאה, שנאמר {{מקור|שמות יג, ג|כן}}: "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;{{ש}}'''ג.''' איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר {{מקור|שמות יג, ז|כן}}: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר {{מקור|שם יב, יט|כן}}: "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.{{ש}}'''ד.''' איסור מדרבנן התקף על חמץ שעבר עליו הפסח (ולא נמכר וכד'). | |||
==דינים== | |||
מי שהיה לו חמץ מלפני פסח והגיע פסח ולא ביערו, על אף שעבר על בל יראה ובל ימצא, מכל מקום אינו לוקה, מפני שלא עשה מעשה, אבל מכין אותו "[[מכת מרדות]]". ברם, אם קנה חמץ בפסח, או שחימץ עיסה בתוך הפסח, הרי זה לוקה, לפי שעשה מעשה. | מי שהיה לו חמץ מלפני פסח והגיע פסח ולא ביערו, על אף שעבר על בל יראה ובל ימצא, מכל מקום אינו לוקה, מפני שלא עשה מעשה, אבל מכין אותו "[[מכת מרדות]]". ברם, אם קנה חמץ בפסח, או שחימץ עיסה בתוך הפסח, הרי זה לוקה, לפי שעשה מעשה. | ||
==זמן האיסור== | |||
באשר לזמן איסורם של בל יראה ובל ימצא נחלקו רבותינו ונאמרו בכך שתי דעות: | |||
*כשם שאכילת חמץ אסורה ב[[ערב פסח]] משש שעות ומעלה וחיוב ההשבתה הוא באותו זמן, כך הלאוין של "בל יראה ובל ימצא" נוהגים מאותה שעה. | |||
באשר לזמן איסורם של בל יראה ובל ימצא נחלקו רבותינו: | *לא נאמרו "בל יראה ובל ימצא" אלא בשבעת ימי חג הפסח בלבד, כאמור בתורה: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", ואין בערב פסח אלא איסור אכילה ומצות השבתה בלבד. | ||
| שורה 18: | שורה 16: | ||
[[קטגוריה: פסח]] | [[קטגוריה: פסח]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:38, 24 במרץ 2020
|
|
בל יראה ובל ימצא הוא איסור על אדם מישראל להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח.
מקור[עריכה]
שלשה איסורים נאמרו גבי חמץ בהקשר הפסח, ואיסור אחד מדרבנן:
א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";
ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;
ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.
ד. איסור מדרבנן התקף על חמץ שעבר עליו הפסח (ולא נמכר וכד').
דינים[עריכה]
מי שהיה לו חמץ מלפני פסח והגיע פסח ולא ביערו, על אף שעבר על בל יראה ובל ימצא, מכל מקום אינו לוקה, מפני שלא עשה מעשה, אבל מכין אותו "מכת מרדות". ברם, אם קנה חמץ בפסח, או שחימץ עיסה בתוך הפסח, הרי זה לוקה, לפי שעשה מעשה.
זמן האיסור[עריכה]
באשר לזמן איסורם של בל יראה ובל ימצא נחלקו רבותינו ונאמרו בכך שתי דעות:
- כשם שאכילת חמץ אסורה בערב פסח משש שעות ומעלה וחיוב ההשבתה הוא באותו זמן, כך הלאוין של "בל יראה ובל ימצא" נוהגים מאותה שעה.
- לא נאמרו "בל יראה ובל ימצא" אלא בשבעת ימי חג הפסח בלבד, כאמור בתורה: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", ואין בערב פסח אלא איסור אכילה ומצות השבתה בלבד.