רבי משה בן מימון: הבדלים בין גרסאות בדף
(ומודפס) |
|||
| (49 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי משה בן מימון''' ( | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: ב[[הלכה]], ב[[משנה]], ב[[אמונה]] ו[[פילוסופיה]] ובלוגיקה. | [[תמונה:rmbm.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור המיוחס לרמב"ם, אם כי ככל הנראה ציור זה אינו דיוקנו של הרמב"ם (שכן לא יתכן שהרמב"ם הקיף פאות ראשו כבציור)]] | ||
'''רבי משה בן מימון''' ('''הרמב"ם''') (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה) היה [[רב]] ו[[תלמיד חכם]], מגדולי ה[[ראשונים]], שהשאיר את חותמו לנצח על ה[[תורה שבעל פה]]. פסיקותיו ב[[הלכה]] נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר [[יהודי תימן]] שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי '''הנשר הגדול''', ועליו אמרו במליצה "מ[[משה]] (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". | |||
הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: ב[[הלכה]], ב[[משנה]], ב[[אמונה]] ו[[פילוסופיה]], ב[[רפואה]] ובלוגיקה. | |||
== תולדותיו == | == תולדותיו == | ||
נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח | נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו [[רבי מיימון בן יוסף]] שהיה [[דיין]] בעיר (בעל "אגרת הנחמה"). | ||
את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס ל[[רבי יהודה הנשיא]], אשר יחוסו מזרע [[דוד המלך]]. {{מקור|שם הגדולים לחיד"א|כן}}. | |||
הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק | כתוב בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6238&st=%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D&pgnum=121 עומר השכחה] <ref>פירוש על [[ספר משלי]] מאת רבי אברהם גבישון, בפירוש על הפסוק "עטרת זקנים בני בנים" {{מקור|משלי יז ו|כן}}.</ref>, כי "הרמב"ם ז"ל, בשעת פטירת ה[[רבי יצחק אלפסי|ריא"ף]] ז"ל נכנס אצלו ונשק בידו והוא כבן ה' שנים, ואמר (הרמב"ם) שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו", אמנם ה[[חיד"א]] כתב כי מבחינה כרונולוגית הסיפור לא יתכן, שכן הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, הסביר שהמעשה ארע עם תלמידו של הרי"ף, ]]רבי יוסף אבן מיגש]] (רבו של רבי מימון אביו), שנפטר כשהיה הרמב"ם כבן שבע, והואיל וברכתו והאצלתו על הרמב"ם עשתה פירותיה - קראו הרמב"ם רבו אף על פי שלא למד ממנו ישירות {{מקור|שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם|כן}}. הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: [[הקדמות הרמב"ם|הקדמת הרמב"ם למשנה]]). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו ({{מקור|שו"ת הרמב"ם שאלה ה ו}} ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)". | ||
נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו | בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב פרעות ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה ל[[ארץ ישראל]], ומשם ירד ל[[מצרים]] והתיישב בפוסטאט - היא קהיר העתיקה. בפוסטאט נחשב הרמב"ם לגדול החכמים ולמנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית. כמו כן, ניהל ישיבה גדולה, בה למדו חכמים מופלגים, בהם [[רבי חננאל בן שמואל]], ראש דייני פוסטאט, שאף היה מחותנו (השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, [[רבי אברהם בן הרמב"ם|רבי אברהם]]). ניהל מלחמה חריפה עם היהודים ה[[קראים]] במצרים. | ||
השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו | הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו. | ||
[[תמונה:Kever rambam.jpg|250px|שמאל|ממוזער| קבר הרמב"ם בטבריה]] | |||
נפטר בכ' ב[[טבת]]<ref>כך מובא בשם נכדו [[רבי דוד הנגיד]] ברוב הספרים ובראשם ב"שם הגדולים" ל[[חיד"א]] (המקור הוא בסוף הפירוש למסכת ראש השנה המיוחס לרמב"ם). אולם, יש המביאים בשם [[רבי ישראל מרוז'ין]] שזו טעות סופר, וכי יום פטירתו הוא בכ"ד ב[[טבת]], יום פטירתו של [[בעל התניא]] (כתבי הר"חא ביחובסקי בשם ר' שלמה תומרקין, מובא בספר "עירין קדישין" עמ' תקנו).</ref> ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת ב[[טבריה]] (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות ב[[חברון]]<ref>ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו</ref>, אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה). | |||
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=4965|מספר שנים=66}} | |||
=== פירוש המשניות === | ==כתביו== | ||
===פירוש המשניות=== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[פירוש המשנה לרמב"ם]]}} | |||
ספרו הראשון הוא "'''פירוש המשנה'''", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם ל[[עברית]] על ידי בני משפחת אבן תבון וכן על ידי [[הרב יוסף קאפח]], והפך לאחד הפירושים הנפוצים ביתר למשנה. | |||
====הקדמות==== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[הקדמות הרמב"ם]]}} | |||
בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם: | |||
@"[[הקדמת הרמב"ם למשנה|הקדמה למשנה]]", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות ה[[תורה שבעל פה]] וה[[מסורת]], | |||
@"[[הקדמת הרמב"ם לפרק חלק|הקדמה לפרק חלק]]", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא [[השכר והעונש]], [[העולם הבא]] ו[[ימות המשיח]] והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור ל[[שלושה עשר עיקר האמונה]] המפורסמים שלו. | |||
@"[[הקדמת הרמב"ם למסכת אבות|הקדמה למסכת אבות]]" הידועה בשם "[[שמונה פרקים לרמב"ם]]" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש. | |||
=== פירוש על התלמוד === | |||
הרמב"ם חיבר פירוש על ה[[תלמוד הבבלי]] (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על [[התלמוד הירושלמי]] במתכונת חיבורו של ה[[רי"ף]]<ref>ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ ל[[סדר נשים]], ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא ב[[תבנית:הידעת?/כ"ט שבט ה'תשס"ט|פינת הידעת?]].</ref>. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם<ref> הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה. </ref>. כמו כן, מצויים בידינו חידושים המיוחסים לרמב"ם על [[מסכת ראש השנה]]. | |||
=== | === משנה תורה === | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[משנה תורה]]}} | |||
[[תמונה:Mishne torah.jpg|ימין|200px|ממוזער| שער הספר 'משנה תורה' דפוס ונציה]] ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "'''משנה תורה'''", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו. | |||
הרמב"ם | [[רבי יוסף קארו]], בכתבו את ה[[שולחן ערוך]], הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם וה[[רא"ש]]. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב ה[[ראב"ד השני|ראב"ד]], גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים ש[[הגאונים]] חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו"<ref>לגבי יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ראה [[תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט]]</ref>. | ||
הספר כתוב בלשון ברורה ומדויקת<ref>כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הרמב"ם אות ג; "אמרי שפר" מאת [[הרב אברהם שפירא]] ועוד.</ref>, והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כ[[רי"ף]] שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר". | |||
בספר "שם הגדולים" מאת ה[[חיד"א]], מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם [[רבי דוד הנגיד]], נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני"<ref>שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.</ref>. | |||
ספר | ====ספר המצוות==== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[ספר המצוות לרמב"ם]]}} | |||
כעין הקדמה לספר משנה תורה, כתב הרמב"ם את ספר המצוות המכיל את מניין [[תרי"ג המצוות]] ופרטיהן לפי שיטתו. | |||
הספר מחולק ל"עשין" ו"לאוין", ובתחילתו מובאים "שורשים"- העקרונות על פיהן הרמב"ם קובע אילו מצוות נכללות בספרו ואלו לא. | |||
הספר | ===מורה הנבוכים=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[מורה הנבוכים]]}} | |||
[[תמונה:More Nevuchim.jpg|ימין|200px|ממוזער| שער הספר מורה נבוכים]] ספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] הגדול הוא "'''מורה הנבוכים'''", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי [[רבי שמואל אבן תיבון]]. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי [[אריסטו]], אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי {{מקור|בבלי בבא קמא פב}}). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י [[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]]). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל [[רבי שם טוב אבן שם טוב]] מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "[[ספר האמונות]]". | |||
עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, ו[[הרב קוק]] החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה {{מקור|אדר היקר ועוד|כן}}. | |||
===תשובות הרמב"ם- פאר הדור=== | ===תשובות הרמב"ם- פאר הדור=== | ||
ספר [[ | ספר [[שאלות ותשובות]] הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים. | ||
===[[אגרות הרמב"ם]] | |||
===אגרות הרמב"ם=== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[אגרות הרמב"ם]]}} | |||
קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: [[אגרת השמד]], [[אגרת תימן]] ו[[מאמר תחית המתים]]. | קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: [[אגרת השמד]], [[אגרת תימן]] ו[[מאמר תחית המתים]]. | ||
== | ===מילות ההגיון=== | ||
חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער. | |||
===כתבים רפואיים=== | |||
הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "'''פרקי משה'''", "'''קיצורי גלינוס'''", "'''על שמות הרפואות'''", "'''ספר הזכירה'''" ו"'''תשובות רפואיות'''". ספריו אלו יצאו לאור על ידי [[מוסד הרב קוק]] בתוספת מבוא, ביאורים והוספות מאת ד"ר זיסמן מונטנר. | |||
== | ==הויכוח על משנתו== | ||
{{להשלים|כל הפרק=כן}} | |||
[[רבינו יונה גירונדי]] היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע ל[[ארץ ישראל]] ל[[טבריה]], על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ. | |||
ה[[תוספות]] העריכו את שיטתו של הרמב"ם ואף ציטטו אותו מספר פעמים. הרמב"ם מוזכר בתוספות בשלוש מקומות: {{#makor-new:ברכות מד א|ראשונים-תוספות-ברכות|מד|א}} {{#makor-new:כתובות פו א|ראשונים-תוספות-כתובות|פו|א}} {{#makor-new:מנחות מב ב|ראשונים-תוספות-מנחות|מב|ב}}{{הערה|דורשי רשומות נתנו סימן למיקום במנחות כראשי תיבות בשמו של הרמב"ם- ר'אה מ'נחות מ"ב}}. | |||
==הרמב"ם והקבלה== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[הרמב"ם והקבלה]]}} | |||
==משפחתו== | |||
כאמור, הרמב"ם היה בנו של [[רבי מיימון בן יוסף]], הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים {{דרוש מקור}}. בנו המפורסם של הרמב"ם הוא [[רבי אברהם בן הרמב"ם]], בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא [[רבי דוד הנגיד]], מרבני מצרים. | |||
==ההערכה כלפיו== | |||
הרמב"ם זכה להערכה יוצאת דופן בקרב כל חכמי ישראל בכל הדורות. פתגם מפורסם שגור על לשונם של ישראל: "ממשה (רבינו) עד משה (רמב"ם) לא קם כמשה". [[רבי ידעיה הפניני]] כתב עליו בספרו "בחינות עולם": "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל שאחר חתימת התלמוד". גם המתנגדים הגדולים לשיטתו של הרמב"ם, כדוגמת [[רבי שם טוב אבן שם טוב]] (מחבר [[ספר האמונות]]), העריצו את דמותו ואת גדלותו בתורה. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* [[הרב יהודה לייב הכהן מימון]], '''חיי הרמב"ם''' | |||
* מ, אוריין, '''המורה לדורות''', בהוצאת [[מוסד הרב קוק]] | |||
* '''הרמב"ם'''- בתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל" בהוצאת [[מוסד הרב קוק]] | |||
* הרב יואל שוורץ, '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47369&pgnum=1 תולדות רבינו משה בן מימון (הרמב"ם) זצללה"ה]''', תשנ"ט | |||
* שבח קנבל, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2713&st=&pgnum=21 תולדות הרמב"ם] בתוך: "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו | |||
== קישורים חיצוניים == | |||
* {{ישיבה|קישור=midrash/Hmidrash.aspx?cat=1483}} | |||
* [[הרב יעקב אריאל|הרב יעקב שטיגליץ]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/haikarim.htm י"ג העִקרים לרמב"ם] (אתר דעת) | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:משה בן מימון}} | {{מיון רגיל:משה בן מימון}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:הרמב"ם|*]] | ||
[[קטגוריה:ראשונים]] | [[קטגוריה:ראשונים]] | ||
[[קטגוריה:פוסקים]] | [[קטגוריה:פוסקים]] | ||
[[קטגוריה:פרשני המשנה]] | [[קטגוריה:פרשני המשנה]] | ||
[[קטגוריה:הוגי דעות]] | [[קטגוריה:הוגי דעות]] | ||
[[קטגוריה:חכמי ספרד]] | |||
[[קטגוריה:חכמי מצרים]] | |||
גרסה אחרונה מ־23:50, 15 באוגוסט 2021
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
רבי משה בן מימון (הרמב"ם) (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה) היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הראשונים, שהשאיר את חותמו לנצח על התורה שבעל פה. פסיקותיו בהלכה נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר יהודי תימן שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי הנשר הגדול, ועליו אמרו במליצה "ממשה (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: בהלכה, במשנה, באמונה ופילוסופיה, ברפואה ובלוגיקה.
תולדותיו[עריכה]
נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו רבי מיימון בן יוסף שהיה דיין בעיר (בעל "אגרת הנחמה").
את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, אשר יחוסו מזרע דוד המלך. (שם הגדולים לחיד"א).
כתוב בספר עומר השכחה [1], כי "הרמב"ם ז"ל, בשעת פטירת הריא"ף ז"ל נכנס אצלו ונשק בידו והוא כבן ה' שנים, ואמר (הרמב"ם) שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו", אמנם החיד"א כתב כי מבחינה כרונולוגית הסיפור לא יתכן, שכן הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, הסביר שהמעשה ארע עם תלמידו של הרי"ף, ]]רבי יוסף אבן מיגש]] (רבו של רבי מימון אביו), שנפטר כשהיה הרמב"ם כבן שבע, והואיל וברכתו והאצלתו על הרמב"ם עשתה פירותיה - קראו הרמב"ם רבו אף על פי שלא למד ממנו ישירות (שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם). הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: הקדמת הרמב"ם למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו (שו"ת הרמב"ם שאלה ה ו ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)".
בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב פרעות ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה לארץ ישראל, ומשם ירד למצרים והתיישב בפוסטאט - היא קהיר העתיקה. בפוסטאט נחשב הרמב"ם לגדול החכמים ולמנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית. כמו כן, ניהל ישיבה גדולה, בה למדו חכמים מופלגים, בהם רבי חננאל בן שמואל, ראש דייני פוסטאט, שאף היה מחותנו (השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, רבי אברהם). ניהל מלחמה חריפה עם היהודים הקראים במצרים.
הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו.
נפטר בכ' בטבת[2] ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת בטבריה (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות בחברון[3], אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה).
| תקופת חייו של רבי משה בן מימון על ציר הזמן |
|---|
 |
כתביו[עריכה]
פירוש המשניות[עריכה]
- ערך מורחב - פירוש המשנה לרמב"ם
ספרו הראשון הוא "פירוש המשנה", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם לעברית על ידי בני משפחת אבן תבון וכן על ידי הרב יוסף קאפח, והפך לאחד הפירושים הנפוצים ביתר למשנה.
הקדמות[עריכה]
- ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם
בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם:
- "הקדמה למשנה", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות התורה שבעל פה והמסורת,
- "הקדמה לפרק חלק", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא השכר והעונש, העולם הבא וימות המשיח והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור לשלושה עשר עיקר האמונה המפורסמים שלו.
- "הקדמה למסכת אבות" הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.
פירוש על התלמוד[עריכה]
הרמב"ם חיבר פירוש על התלמוד הבבלי (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על התלמוד הירושלמי במתכונת חיבורו של הרי"ף[4]. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם[5]. כמו כן, מצויים בידינו חידושים המיוחסים לרמב"ם על מסכת ראש השנה.
משנה תורה[עריכה]
- ערך מורחב - משנה תורה
ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "משנה תורה", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו.
רבי יוסף קארו, בכתבו את השולחן ערוך, הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב הראב"ד, גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו"[6].
הספר כתוב בלשון ברורה ומדויקת[7], והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כרי"ף שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר".
בספר "שם הגדולים" מאת החיד"א, מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני"[8].
ספר המצוות[עריכה]
- ערך מורחב - ספר המצוות לרמב"ם
כעין הקדמה לספר משנה תורה, כתב הרמב"ם את ספר המצוות המכיל את מניין תרי"ג המצוות ופרטיהן לפי שיטתו.
הספר מחולק ל"עשין" ו"לאוין", ובתחילתו מובאים "שורשים"- העקרונות על פיהן הרמב"ם קובע אילו מצוות נכללות בספרו ואלו לא.
מורה הנבוכים[עריכה]
- ערך מורחב - מורה הנבוכים
ספרו הפילוסופי הגדול הוא "מורה הנבוכים", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי רבי שמואל אבן תיבון. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי אריסטו, אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי בבלי בבא קמא פב). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י חסידי ברסלב). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל רבי שם טוב אבן שם טוב מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "ספר האמונות".
עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, והרב קוק החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה (אדר היקר ועוד).
תשובות הרמב"ם- פאר הדור[עריכה]
ספר שאלות ותשובות הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים.
אגרות הרמב"ם[עריכה]
- ערך מורחב - אגרות הרמב"ם
קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: אגרת השמד, אגרת תימן ומאמר תחית המתים.
מילות ההגיון[עריכה]
חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער.
כתבים רפואיים[עריכה]
הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "פרקי משה", "קיצורי גלינוס", "על שמות הרפואות", "ספר הזכירה" ו"תשובות רפואיות". ספריו אלו יצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק בתוספת מבוא, ביאורים והוספות מאת ד"ר זיסמן מונטנר.
הויכוח על משנתו[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
רבינו יונה גירונדי היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע לארץ ישראל לטבריה, על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ.
התוספות העריכו את שיטתו של הרמב"ם ואף ציטטו אותו מספר פעמים. הרמב"ם מוזכר בתוספות בשלוש מקומות: ברכות מד א כתובות פו א מנחות מב ב[9].
הרמב"ם והקבלה[עריכה]
- ערך מורחב - הרמב"ם והקבלה
משפחתו[עריכה]
כאמור, הרמב"ם היה בנו של רבי מיימון בן יוסף, הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים (דרוש מקור). בנו המפורסם של הרמב"ם הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא רבי דוד הנגיד, מרבני מצרים.
ההערכה כלפיו[עריכה]
הרמב"ם זכה להערכה יוצאת דופן בקרב כל חכמי ישראל בכל הדורות. פתגם מפורסם שגור על לשונם של ישראל: "ממשה (רבינו) עד משה (רמב"ם) לא קם כמשה". רבי ידעיה הפניני כתב עליו בספרו "בחינות עולם": "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל שאחר חתימת התלמוד". גם המתנגדים הגדולים לשיטתו של הרמב"ם, כדוגמת רבי שם טוב אבן שם טוב (מחבר ספר האמונות), העריצו את דמותו ואת גדלותו בתורה.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב יהודה לייב הכהן מימון, חיי הרמב"ם
- מ, אוריין, המורה לדורות, בהוצאת מוסד הרב קוק
- הרמב"ם- בתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל" בהוצאת מוסד הרב קוק
- הרב יואל שוורץ, תולדות רבינו משה בן מימון (הרמב"ם) זצללה"ה, תשנ"ט
- שבח קנבל, תולדות הרמב"ם בתוך: "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו
קישורים חיצוניים[עריכה]
- רבי משה בן מימון מתוך אתר Yeshiva
- הרב יעקב שטיגליץ, י"ג העִקרים לרמב"ם (אתר דעת)
הערות שוליים
- ↑ פירוש על ספר משלי מאת רבי אברהם גבישון, בפירוש על הפסוק "עטרת זקנים בני בנים" (משלי יז ו).
- ↑ כך מובא בשם נכדו רבי דוד הנגיד ברוב הספרים ובראשם ב"שם הגדולים" לחיד"א (המקור הוא בסוף הפירוש למסכת ראש השנה המיוחס לרמב"ם). אולם, יש המביאים בשם רבי ישראל מרוז'ין שזו טעות סופר, וכי יום פטירתו הוא בכ"ד בטבת, יום פטירתו של בעל התניא (כתבי הר"חא ביחובסקי בשם ר' שלמה תומרקין, מובא בספר "עירין קדישין" עמ' תקנו).
- ↑ ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו
- ↑ ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ לסדר נשים, ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא בפינת הידעת?.
- ↑ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה.
- ↑ לגבי יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ראה תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט
- ↑ כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הרמב"ם אות ג; "אמרי שפר" מאת הרב אברהם שפירא ועוד.
- ↑ שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.
- ↑ דורשי רשומות נתנו סימן למיקום במנחות כראשי תיבות בשמו של הרמב"ם- ר'אה מ'נחות מ"ב