שביעי של פסח: הבדלים בין גרסאות בדף
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[שביעי של פסח]] הוא יומו השביעי והאחרון של חג ה[[פסח]] ומוגדר כיום טוב בפני עצמו החל בתאריך כא בניסן. לפי חז"ל ביום זה אירעה [[קריעת ים סוף]] ובני ישראל שרו את [[שירת הים]], ולכן שירת הים נקראת ביום זה. | |||
==מקור== | |||
הגדרתו של שביעי של פסח כחג מופיעה כבר בציווי הראשון לעם ישראל לחג הפסח: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב,טו|אנגלית=|תוכן=וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם}}. | |||
יחד עם החיוב המקורי על החג, חז"ל ביארו כי ביום זה אירעה קריעת ים סוף בשביעי של פסח: {{ציטוטון|איקטורין [מלווים] שלח [פרעה] עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום ד', ובחמישי ובששי רדפו אחריהם וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי}} {{מקור|פרשנות-תנ"ך:רש"י שמות יד ד$(רש"י)}}. | |||
==מצוות ומנהגי החג== | ==מצוות ומנהגי החג== | ||
תפילות החג מתנהלות בדומה לבחול ומוסיפים ב[[תפילת שחרית]] הלל בדילוג. [[קריאת התורה]] הינה שירת הים ({{מקור|תנ"ך:שמות טו $שמות טו }}) על בסיס דברי חז"ל כי ביום זה השירה נאמרה ומפטירים ב[[שירת דוד]] בו הוא מודה לה' על הצלתו מידי אויביו, בדומה להצלה שהציל ה' את עם ישראל מיד המצרים בים סוף. נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את שירת הים בניגונים מיוחדים, ויש קהילות הקוראות גם את שירת הים בפסוקי דזמרה בניגון מיוחד. אם שביעי של פסח חל בשבת, קוראים בו את מגילת [[שיר השירים]] שנהוג לקוראה בשבת שבתוך חג הפסח כסמל לחיבור בין עם ישראל והקב"ה שהתחיל בהוצאת עם ישראל ממצרים בחג הפסח. בדומה לשאר שלושת הרגלים, מוסיפים בתפילה גם את [[יזכור]]- תפילת הזכרת נשמות. | |||
בחו"ל חוגגים שני ימים טובים, ובשני קוראים בפרשת המועדות שבפרשת ראה ({{מקור|תנ"ך:דברים טו $דברים טו}}-{{מקור|תנ"ך:דברים טז $טז}}), ומפטירים "עוד היום בנב לעמד" (ישעיה י).<ref>בארץ ישראל קוראים הפטרה זו ביום העצמאות.</ref> | |||
איסור אכילת חמץ והחזקתו חל עד מוצאי שביעי של פסח. בהדלקת הנרות ובקידוש בליל שביעי של פסח אין מברכים "שהחיינו", כי זה אינו חג בפני עצמו (כשמיני עצרת), אלא חלק מחג הפסח וכבר ברכו "שהחיינו" בתחילת החג. | |||
בספר [[מעשה רב]] {{מקור|אות קפה|כן}} מסופר כי [[הגר"א]] "...היה מחבב מאד [[מצות אכילת מצה]] כל שבעה [- שבעת ימי [[חג הפסח]]], וביום טוב אחרון [- שביעי של פסח] היה אוכל [[סעודה שלישית]], אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר [[יום טוב|ימים טובים]], מפני חביבות מצות אכילת מצה, שזמנה הולך", וזאת בהתאם לשיטתו הידועה, כי יש מצוה לאכול מצה כל שבעה ימי הפסח. | |||
===סעודת משיח=== | |||
ב[[חסידות חב"ד]] ישנו [[מנהג]] (שזכה לעידוד [[הבבא סאלי]], [[הרב מרדכי אליהו]] ועוד) לערוך לקראת סוף החג "סעודת משיח" - סעודה חגיגית לכבוד [[משיח בן דוד]]. הם מסבירים{{דרוש מקור}}, כי מנהג זה החל הבעל שם טוב, שאכל באחרון של פסח גם סעודה שלישית וקראה סעודת משיח, על שם גילוי אורו של משיח ביום זה. האדמו"ר הרש"ב מליובאויטש{{דרוש מקור}} (לוח ה'היום-יום', כ"ב ניסן) בשנת תרס"ו תיקן לשתות בסעודה זו גם [[ארבע כוסות]] יין, כב[[ליל הסדר]]. האדמו"ר מליובאויטש האחרון הפיץ מנהג זה מאד, ועורר את חסידיו לדאוג שכלל ישראל ישתתפו בסעודה זו. | |||
==שביעי של פסח ביום שישי== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[עירוב תבשילין]]}} | |||
במידה ושביעי של פסח חל בסמיכות לשבת יש צורך לבצע עירוב תבשילין. לוקחים מצה שלמה ועוד תבשיל (ויש שנהגו לקחת ביצה קשה), מגביה את העירוב ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". | |||
לאחר מכן אומרים: | |||
"בדין זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי" - בערוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל "ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמיעבד כל צרכנא" - ולהטמין ולהדליק נר לעשות כל צרכינו "מיום טוב לשבת ולכל בני העיר הזאת" (או לכל מי שירצה בפרט). | |||
צריך לשמור את העירוב עד שבת, ובשבת נהגו להשתמש במצה כלחם משנה בסעודת ליל שבת ובוקר שבת, ולאכול אותה ואת התבשיל בסעודה שלישית. גם מי שלא מתכנן לבשל בחג לצורך שבת צריך להשאיר עירוב תבשילין, גם בשביל הדלקת נרות שבת וגם בשביל שיוכל להניח את האוכל לשבת על הפלטה לפני צאת הכוכבים. כמו בכל שבת, ראוי להימנע מלקבוע סעודה סמוך לכניסת שבת, משעה עשירית (כשעתיים לפני שבת). בקידוש שבליל שבת לא אומרים נוסח של הבדלה, מכיוון שהבדלה אומרים רק שעוברים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ושבת היא קדושה חמורה יותר מיום טוב. את נרות שבת מדליקים באופן של העברה מאש קיימת, ולא מדליקים אש חדשה. מדליקים את הנרות בזמן כניסת שבת, כל עיר לפי הזמן שלה. אחרי ההדלקה יש להקפיד שלא לכבות את הגפרור, אלא להניח אותו שיכבה מעצמו. | |||
===אכילת קטניות=== | |||
מותר לאשכנזים לאכול קטניות בשבת אסרו חג, אך הפוסקים כתבו שלא מומלץ לבשל במהלך החג לצורך השבת גם מחשש שיטעם מהתבשיל, וגם מחשש שיתבלבלו וייקחו ממוצרי החמץ (שהרי לרוב האשכנזים מאחסנים את הקטניות יחד עם מוצרי החמץ שנמכרו לגוי). לכן, יכולים לאכול קטניות שמוכנות לאכילה מיד כגון חומוס וטחינה הכשרים לפסח. במידה ויש צורך גדול לבשל קטניות לצורך השבת, ניתן לבשל כשמקפידים על החששות הללו, בתנאי שעשו עירוב תבשילין ומשתמשים בכלי פסח שלא ישתמשו בהם עוד בשנה הזו. לקראת הפסח הבא יהיה מותר להשתמש בכלים האלו לכתחילה, ולא יהיה צורך להכשיר אותם. בחול המועד (עד יום חמישי) אמנם ניתן לבשל קטניות לצורך אסרו חג גם בלי עירוב תבשילין, אך צריך להקפיד על שאר הנקודות שהוזכרו (יקפידו שלא לטעום, שלא להתבלבל ולקחת מוצרי חמץ ולהשתמש בכלי פסח שלא ישתמשו בו עוד השנה). כמובן, אם ספרדי הכין קטניות, אין שום מניעה שאשכנזי יאכל ממנו בשבת אסרו חג. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/article/4735 הלכות שביעי של פסח ביום שישי] באתר ישיבה | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: פסח]] | [[קטגוריה: פסח]] | ||
[[קטגוריה: ימים טובים]] | [[קטגוריה: ימים טובים]] | ||
גרסה אחרונה מ־13:52, 21 במרץ 2023
|
|
שביעי של פסח הוא יומו השביעי והאחרון של חג הפסח ומוגדר כיום טוב בפני עצמו החל בתאריך כא בניסן. לפי חז"ל ביום זה אירעה קריעת ים סוף ובני ישראל שרו את שירת הים, ולכן שירת הים נקראת ביום זה.
מקור[עריכה]
הגדרתו של שביעי של פסח כחג מופיעה כבר בציווי הראשון לעם ישראל לחג הפסח:
|
וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם |
|
| – שמות יב,טו | ||
.
יחד עם החיוב המקורי על החג, חז"ל ביארו כי ביום זה אירעה קריעת ים סוף בשביעי של פסח: "איקטורין [מלווים] שלח [פרעה] עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום ד', ובחמישי ובששי רדפו אחריהם וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי" (רש"י).
מצוות ומנהגי החג[עריכה]
תפילות החג מתנהלות בדומה לבחול ומוסיפים בתפילת שחרית הלל בדילוג. קריאת התורה הינה שירת הים (שמות טו ) על בסיס דברי חז"ל כי ביום זה השירה נאמרה ומפטירים בשירת דוד בו הוא מודה לה' על הצלתו מידי אויביו, בדומה להצלה שהציל ה' את עם ישראל מיד המצרים בים סוף. נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את שירת הים בניגונים מיוחדים, ויש קהילות הקוראות גם את שירת הים בפסוקי דזמרה בניגון מיוחד. אם שביעי של פסח חל בשבת, קוראים בו את מגילת שיר השירים שנהוג לקוראה בשבת שבתוך חג הפסח כסמל לחיבור בין עם ישראל והקב"ה שהתחיל בהוצאת עם ישראל ממצרים בחג הפסח. בדומה לשאר שלושת הרגלים, מוסיפים בתפילה גם את יזכור- תפילת הזכרת נשמות.
בחו"ל חוגגים שני ימים טובים, ובשני קוראים בפרשת המועדות שבפרשת ראה (דברים טו-טז), ומפטירים "עוד היום בנב לעמד" (ישעיה י).[1]
איסור אכילת חמץ והחזקתו חל עד מוצאי שביעי של פסח. בהדלקת הנרות ובקידוש בליל שביעי של פסח אין מברכים "שהחיינו", כי זה אינו חג בפני עצמו (כשמיני עצרת), אלא חלק מחג הפסח וכבר ברכו "שהחיינו" בתחילת החג.
בספר מעשה רב (אות קפה) מסופר כי הגר"א "...היה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה [- שבעת ימי חג הפסח], וביום טוב אחרון [- שביעי של פסח] היה אוכל סעודה שלישית, אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר ימים טובים, מפני חביבות מצות אכילת מצה, שזמנה הולך", וזאת בהתאם לשיטתו הידועה, כי יש מצוה לאכול מצה כל שבעה ימי הפסח.
סעודת משיח[עריכה]
בחסידות חב"ד ישנו מנהג (שזכה לעידוד הבבא סאלי, הרב מרדכי אליהו ועוד) לערוך לקראת סוף החג "סעודת משיח" - סעודה חגיגית לכבוד משיח בן דוד. הם מסבירים(דרוש מקור), כי מנהג זה החל הבעל שם טוב, שאכל באחרון של פסח גם סעודה שלישית וקראה סעודת משיח, על שם גילוי אורו של משיח ביום זה. האדמו"ר הרש"ב מליובאויטש(דרוש מקור) (לוח ה'היום-יום', כ"ב ניסן) בשנת תרס"ו תיקן לשתות בסעודה זו גם ארבע כוסות יין, כבליל הסדר. האדמו"ר מליובאויטש האחרון הפיץ מנהג זה מאד, ועורר את חסידיו לדאוג שכלל ישראל ישתתפו בסעודה זו.
שביעי של פסח ביום שישי[עריכה]
- ערך מורחב - עירוב תבשילין
במידה ושביעי של פסח חל בסמיכות לשבת יש צורך לבצע עירוב תבשילין. לוקחים מצה שלמה ועוד תבשיל (ויש שנהגו לקחת ביצה קשה), מגביה את העירוב ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". לאחר מכן אומרים: "בדין זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי" - בערוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל "ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמיעבד כל צרכנא" - ולהטמין ולהדליק נר לעשות כל צרכינו "מיום טוב לשבת ולכל בני העיר הזאת" (או לכל מי שירצה בפרט).
צריך לשמור את העירוב עד שבת, ובשבת נהגו להשתמש במצה כלחם משנה בסעודת ליל שבת ובוקר שבת, ולאכול אותה ואת התבשיל בסעודה שלישית. גם מי שלא מתכנן לבשל בחג לצורך שבת צריך להשאיר עירוב תבשילין, גם בשביל הדלקת נרות שבת וגם בשביל שיוכל להניח את האוכל לשבת על הפלטה לפני צאת הכוכבים. כמו בכל שבת, ראוי להימנע מלקבוע סעודה סמוך לכניסת שבת, משעה עשירית (כשעתיים לפני שבת). בקידוש שבליל שבת לא אומרים נוסח של הבדלה, מכיוון שהבדלה אומרים רק שעוברים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ושבת היא קדושה חמורה יותר מיום טוב. את נרות שבת מדליקים באופן של העברה מאש קיימת, ולא מדליקים אש חדשה. מדליקים את הנרות בזמן כניסת שבת, כל עיר לפי הזמן שלה. אחרי ההדלקה יש להקפיד שלא לכבות את הגפרור, אלא להניח אותו שיכבה מעצמו.
אכילת קטניות[עריכה]
מותר לאשכנזים לאכול קטניות בשבת אסרו חג, אך הפוסקים כתבו שלא מומלץ לבשל במהלך החג לצורך השבת גם מחשש שיטעם מהתבשיל, וגם מחשש שיתבלבלו וייקחו ממוצרי החמץ (שהרי לרוב האשכנזים מאחסנים את הקטניות יחד עם מוצרי החמץ שנמכרו לגוי). לכן, יכולים לאכול קטניות שמוכנות לאכילה מיד כגון חומוס וטחינה הכשרים לפסח. במידה ויש צורך גדול לבשל קטניות לצורך השבת, ניתן לבשל כשמקפידים על החששות הללו, בתנאי שעשו עירוב תבשילין ומשתמשים בכלי פסח שלא ישתמשו בהם עוד בשנה הזו. לקראת הפסח הבא יהיה מותר להשתמש בכלים האלו לכתחילה, ולא יהיה צורך להכשיר אותם. בחול המועד (עד יום חמישי) אמנם ניתן לבשל קטניות לצורך אסרו חג גם בלי עירוב תבשילין, אך צריך להקפיד על שאר הנקודות שהוזכרו (יקפידו שלא לטעום, שלא להתבלבל ולקחת מוצרי חמץ ולהשתמש בכלי פסח שלא ישתמשו בו עוד השנה). כמובן, אם ספרדי הכין קטניות, אין שום מניעה שאשכנזי יאכל ממנו בשבת אסרו חג.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הלכות שביעי של פסח ביום שישי באתר ישיבה
הערות שוליים
- ↑ בארץ ישראל קוראים הפטרה זו ביום העצמאות.