מקרא מגילה: הבדלים בין גרסאות בדף
Emmanuel678 (שיחה | תרומות) |
|||
| (15 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[מקרא מגילה]] היא אחת ממצוות [[פורים]] בה קוראים את [[מגילת אסתר]] בליל פורים וביומו. | |||
== עניין המגילה == | == עניין המגילה == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[מגילת אסתר]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[מגילת אסתר]]}} | ||
במגילת אסתר מתוארת פרשת גזירת [[המן]] על היהודים והדרך שבה הציל ה' את עמו. קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. | במגילת אסתר מתוארת פרשת גזירת [[המן]] על היהודים והדרך שבה הציל ה' את עמו. קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. | ||
== המחוייבים | == המחוייבים במצווה == | ||
גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי [[מצוות עשה שהזמן גרמא]] - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס" ({{מקור|בבלי:מגילה ד א$בבלי מגילה ד, א}}). גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים (כך משמע מהירושלמי הגורס "שאף הן היו באותו ספק - של ההשמדה). | גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי [[מצוות עשה שהזמן גרמא]] - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס" ({{מקור|בבלי:מגילה ד א$בבלי מגילה ד, א}}). גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים (כך משמע מהירושלמי הגורס "שאף הן היו באותו ספק - של ההשמדה). ה[[רשב"ם]] מסביר שלמרות שנאמר "אף הן היו באותו הנס", אין הכוונה שהנשים היו טפלות בנס- אלא שהן עשו את עיקרו. ב[[חנוכה]] על ידי [[יהודית]], ב[[פסח]] על ידי נשים צדקניות ובפורים על ידי [[אסתר]]. מנגד, [[תוספות]] מקשים על שיטתו מלשון "אף"- המרמזת שהנשים היו טפלות, ומסביר שעיקר הגזירה לא היתה עליהן אלא דווקא על הגברים אך גם עליהן ולכן אף הן היו באותו הנס. | ||
===האם נשים יכולות להוציא אחרים ידי חובה?=== | ===האם נשים יכולות להוציא אחרים ידי חובה?=== | ||
| שורה 47: | שורה 46: | ||
== מנהגים שונים == | == מנהגים שונים == | ||
את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..."; ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה"; ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". | את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..."; ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה"; ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". | ||
===מנהג הכאת המן=== | |||
ברוב מוחלט של קהילות ישראל נהגו להכות ולהרעיש בעת ששומעים את שמו של "המן" בעת קריאת המגילה. מקור מנהג זה הוא קדום וכבר ב[[ספר המנהיג]] מובא כי {{ציטוטון|מנהג התינוקות בצרפת ופרובינציא לקחת חלוקי נחל ולכתוב עליהם המן ומקישין זו לזו כשהקורא מזכיר המן ורשעו}}. הבית יוסף {{מקור|סימן תרצ}} כתב כי ייתכן ומקור מנהג זה הוא מהמדרש הדורש על הפסוק "מחה אמחה את זכר עמלק" כי יש למחות את זכרו גם מהעצים והאבנים. הוא אף הוסיף כי "אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו". מקור אחר למנהג זה ניתן למצוא בדברי ה[[ירושלמי]] ב[[מסכת מגילה|מגילה]]: {{ציטוטון|רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן ארורים בניו, לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב}}. | |||
מנגד, תלמיד ה[[מהרי"ל]] מעיד כי לא נהג כלל במנהג הכאת המן {{מקור|ספר המהרי"ל עמוד תכ"ז}}, וכן ישנם פוסקים שמחו על מנהג זה מכיוון שהוא מסיח את הדעת מהקריאה ומקשה על הציבור לשמוע את בעל הקורא. סיפור מפורסם על הנושא מובא בשם [[הרב שם טוב גגין]] שהסביר כי בלונדון ביטלו את מנהג ההכאה בבית הכנסת לאחר מקרה בו היה רעש כה גדול עד שהיה קושי לשמוע את קריאת המגילה, ובעקבותיו החליטו אנשי הוועד כי בפורים שלאחריו לא ירעישו בקריאת המגילה. שנה לאחר מכן הזמינו אנשי הוועד את המשטרה על מנת שכל אדם שיעז להרעיש בעת קריאת המגילה ייעצר ויורחק, ומאז לא נהגו במנהג זה בלונדון {{הערה|טעם שבלונדון ביטלו מנהג ההכאה בבית הכנסת, משום שבשנת 1783 בחודש מארסו אירע שביום הפורים באו ילדים פוחזים עם אביהם הפתאים והביאו עמהם פטישים וקרדומות בבית הכנסת הנקרא "שער השמים" בלונדון והיו הולכים ומכים על הספסלים בקול גדול בזמן שהחזן קורא את המגילה, עד שלא היה באפשרות הקהל לשמוע כראוי המגילה, והיה זה למורת רוח כל אנשי המעמד ונגד רצון היחידים. ובשנה הנזכרת הוחלט ברוב מנין ורוב בנין בין אנשי הוועד שבפורים הבא לא יזיד לא האב ולא הבן להביא פטישים עמהם ולהכות פעם אחרת. והכריזו החלטתם זו בבית הכנסת לעיני כל יחידי הקהל. ובהגיע ימי הפורים בשנה שלאחריה נתאחדו איזה מהיחידים בכוונה להתנגד למה שהוסכם על ידי אנשי המעמד והביאו עמהם הפטישים להכות בהם כמנהגם. וכאשר נשמע הדבר להם הלכו והכינו אנשי הוועד שוטרי הממשלה בפתח הבית הכנסת להפריעם ממחשבותם על צד כי איזה איש יזיד וירהיב עוז בנפשו להכות כמנהגו - יגורש מהקהל. וכן היה שאיש חצוף ניסה להכות בפטישו ואחרים התחקו למעשהו, נכנסו השוטרים והוציאום משם בפחי נפש. אחר כך איזה מהם ביקשו סליחה והכירו עותתם על מה שעשו ונסלח להם. ואיזה מהם קנסו אותם ברצי כסף לקופת הצדקה. וכל זה אירע בימי החכם הראשי ר' משה די אזווידו ז"ל ומאז ועד היום אין קול ואין עונה מהכאות הפטישים בבית הכנסת}}. | |||
יש מקומות שנהגו במנהג פשרה בו מוחים את המן רק בפעמים מסוימות, כגון הפעם הראשונה והאחרונה שהוא מוזכר במגילה או רק כאשר הוא מוזכר בתוארו (כגון "המן האגגי"). כחלק ממנהג זה נהגו התינוקות לבוא עם רעשן איתו ניתן להרעיש כפי המנהג. | |||
מנהג נוסף הקשור למחיית זכר עמלק בפורים מובא בגמרא {{#makor-new:סנהדרין סד ב|בבלי-סנהדרין|סד|ב}} בה מובאת דעת [[רבא]] לגבי ה[[מולך]] שהוא כעין "משוורתא דפוריא", שלפי הפרשנים מדובר במשחק קפיצה של הילדים שהיו משחקים בו בפורים, שהיו עושים חפירה באדמה, ומדליקים בה אש, וקופצים מעל החפירה עם האש, מצד לצד. ה[[ערוך]] מוסיף כי נהגו לתלות בובה בדמות המן להעלותה באש ולרקוד מסביבה, אך כיום מנהג זה איננו קיים כמעט ויש הנוהגים כמותו ב[[ל"ג בעומר]]. | |||
==ביטול תורה לקריאת מגילה== | |||
הגמרא {{#makor-new:מגילה ג א|בבלי-מגילה|ג|א}} מביאה את דרכם של בית [[רבי יהודה הנשיא]]- שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע קריאת מגילה. דין זה נלמד מ[[קל וחומר]]- שאם את עבודת בית המקדש מבטלים בשביל לשמוע קריאת מגילה, קל וחומר שמותר לבטל תורה בשבילה. אך, האחרונים הקשו שלימוד זה איננו נצרך. הגמרא {{#makor-new:מועד קטן ט ב|בבלי-מועד-קטן|ט|ב}}, כבר קבעה שעל אף שהתורה "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", עדיין מבטלים לימוד תורה לכל מצווה. ממילא, לא מובן מדוע הגמרא היתה צריכה ללמוד מקל וחומר שמבטלים תורה לקריאת מגילה, כאשר כבר יש לימוד שמבטלים תורה לכל מצווה שהיא? | |||
===להאריך במקרא מגילה וללכת למנין מרוחק=== | |||
[[הנצי"ב]] {{מקור|העמק שאלה, ויחי לד,ה על פי דברי הר"ן}} מתרץ שחידוש הגמרא מדבר במקרה שיש לאדם ציבור הקורא מגילה במקומו, ומשום הידור מצווה מבטל תורה והולך למקום אחר בו יש ציבור גדול יותר. לשיטתו, החידוש הוא שניתן לבטל תורה גם בשביל הידור מצוות מקרא מגילה, ולא רק בשביל המצווה עצמה. | |||
===ביטול תורה והקדמת מגילה=== | |||
הסבר נוסף ניתן להביא מדברי ה[[תוספות]]. הגמרא לומדת את הק"ו מעבודת המקדש שגם אותה מבטלין בשביל מקרא מגילה. תוס' מסבירים שאין הכוונה שממש ביטלו את העבודה, אלא רק שהקדימו את קריאת המגילה לפניה. באותו אופן ניתן להסביר את דברי הגמרא: אין הכוונה שמבטלים תורה לקריאת מגילה, אלא שמקדימים את המגילה ללימוד התורה. כלומר, לשיטתו גם מי שיושב ועוסק בתורה, ושומע ציבור הקורא מגילה- עליו להפסיק מלימודו ולהצטרף, אף אם יוכל לשמוע מגילה לאחר מכן. | |||
===ביטול תורה באיכות=== | |||
בשו"ת חיי הלוי כתב לתרץ על פי יסודו של [[רבי שניאור זלמן מלאדי|האדמו"ר הזקן]] כי ישנם שני חלקים בלימוד תורה- ידיעת התורה ולימוד התורה. אף שבקריאת מגילה אנו לומדים תורה יש ביטול תורה בכך שבית רבי ידעו ממילא את המגילה בעל פה ועליהם ללמוד גם דברים חדשים. מחדשת הגמרא שאפשר אף לבטל לימוד חלקים חדשים בתורה בשביל מקרא מגילה. | |||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
* [https://www. | * [https://www.yeshiva.org.il/article/3598 סרטון של קריאת המגילה] בישיבת בית אל | ||
* [ | * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/7051 פורים ומקרא מגילה] [[הרב אליעזר מלמד]] | ||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/1271 דיני מקרא מגילה] [[הרב מרדכי אליהו]] | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/13252 חיוב מקרא מגילה] אתר ישיבה | |||
{{הערות שוליים|טורים=כן}} | {{הערות שוליים|טורים=כן}} | ||
גרסה אחרונה מ־20:57, 16 באוגוסט 2023
|
|
מקרא מגילה היא אחת ממצוות פורים בה קוראים את מגילת אסתר בליל פורים וביומו.
עניין המגילה[עריכה]
- ערך מורחב - מגילת אסתר
במגילת אסתר מתוארת פרשת גזירת המן על היהודים והדרך שבה הציל ה' את עמו. קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל.
המחוייבים במצווה[עריכה]
גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס" (בבלי מגילה ד, א). גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים (כך משמע מהירושלמי הגורס "שאף הן היו באותו ספק - של ההשמדה). הרשב"ם מסביר שלמרות שנאמר "אף הן היו באותו הנס", אין הכוונה שהנשים היו טפלות בנס- אלא שהן עשו את עיקרו. בחנוכה על ידי יהודית, בפסח על ידי נשים צדקניות ובפורים על ידי אסתר. מנגד, תוספות מקשים על שיטתו מלשון "אף"- המרמזת שהנשים היו טפלות, ומסביר שעיקר הגזירה לא היתה עליהן אלא דווקא על הגברים אך גם עליהן ולכן אף הן היו באותו הנס.
האם נשים יכולות להוציא אחרים ידי חובה?[עריכה]
התוספות כתבו שנשים יכולות אפילו להוציא גברים ידי חובתם, מכך שנאמר שהן חייבות ב"מקרא מגילה" ולא רק לשמוע מגילה, וכן פסק הריטב"א, אלא שכתוב שאין זה מכבוד הציבור. ברם, הוא מביא את בעל הלכות גדולות שפוסק שאינן יכולות להוציא גברים במצווה. בטורי אבן מבאר שהטעם הוא משום שחיובם של הגברים הוא מעין "דאורייתא", מאחר ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה", אך הנשים חייבות רק מטעם "שאף הן היו באותו הנס" שדרגתו "דרבנן", ואין המחוייב בחיוב קל יכול להוציא את המחוייב בחיוב חמור יותר. על פי זה ניתן להסיק, שגם לבה"ג שסובר שאין נשים מוציאות גברים, כל זה כשהגברים יכולים לקרוא, אבל אם אין אפשרות שהגבר יקרא, חייב לשמוע מהאשה, כדי לצאת ידי החיוב הקל הנובע מסברת "שאף הן היו באותו הנס", שאף הוא מחוייב בו, ואף שלא יוכל לקיים את חיובו החמור, מכל מקום לא נפטר מחיובו הקל, וכן פסק הרב עובדיה יוסף (דרוש מקור), שבמקום הצורך נשים מוציאות גברים ידי חובה.
זמן קריאת המגילה[עריכה]
שתי פעמים: בליל פורים וביום.
מסכת מגילה מרחיבה את הימים שבהם קוראים מגילה ומפרטת את הנימוקים:"מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות (מי"א) ולא יותר (מט"ו": כדלקמן:
- בט"ו - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.
- בי"ד - כפרים ועיירות גדולות.
אבל לעיתים גם בימים קודמים והגמרא מבארת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, (כלומר: מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד - הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה: יום שני בשבת שלפני י"ד, או חמישי בשבת שהוא יום כניסה: שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא [1] , והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד, ופעמים שיום הכניסה בי"ג, ופעמים שהוא בי"א;)
בירושלמי למדו מ"החודש אשר נהפך להם וכו'" שאפשר לקרוא מגילה כל חודש אדר (ומסבירים המפרשים שהכוונה מר"ח אדר עד לט"ו בו).
בשנה מעוברת[עריכה]
בשנה מעוברת להלכה קוראים את המגילה בחאדר השני, כדי לסמוך את גאולת פורים לגאולת מצרים. אמנם ישנן במשנה שיטות שניתן ואולי עדיף לקרוא באדר הראשון, כי "אין מעבירין על המצוות", ועדיף להקדים. וכל הדעות למדו את שיטתן מהפסוק "בכל שנה ושנה", אלא שנחלקו איך לפרש את הפסוק: כמו בכל שנה שקוראים בחודש שאחרי שבט, או כמו כל שנה שקוראים בחודש הסמוך לניסן (עיין בבלי מגילה ו, ב).
דיני המגילה[עריכה]
מגילה מקלף, שכתוב בכתב אשורי ובדיו.
בשעה שקורא פסוק "ואת אגרת הפורים" - ינענע את המגילה (בן איש חי, שנה ראשונה פרשת תצוה).
המנהג הוא שאין קוראים את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו איגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים". יש ליזהר שבשעה שפושט את המגילה - שלא תהיה המגילה בקרקע, אלא על שלחן או כסא וכדו' (שם). השומעים אינם צריכים לפשוט אותה כאגרת.
ברכות מקרא מילה[עריכה]
לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום. אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".
בעת שמברכים את ברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, יש לכוון שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: מצות סעודה, מצות משלוח מנות ומצות מתנות לאביונים. המברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום, יכוונו על כך ביום, כי זמנן של מצוות אלו הוא ביום. בני עדות המזרח יכוונו על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.
אדם ששכח ולא בירך "שהחיינו", והחל לקרוא את המגילה - יברך במקום שנזכר. מיהו, אם כבר קרא את הספוק "ואת עשרת בני המן" - שוב לא יברך (בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת תצוה).
היחיד הקורא את המגילה - מברך בין מלפניה ובין לאחריה (שם).
מנהגים שונים[עריכה]
את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..."; ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה"; ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו".
מנהג הכאת המן[עריכה]
ברוב מוחלט של קהילות ישראל נהגו להכות ולהרעיש בעת ששומעים את שמו של "המן" בעת קריאת המגילה. מקור מנהג זה הוא קדום וכבר בספר המנהיג מובא כי "מנהג התינוקות בצרפת ופרובינציא לקחת חלוקי נחל ולכתוב עליהם המן ומקישין זו לזו כשהקורא מזכיר המן ורשעו". הבית יוסף סימן תרצ כתב כי ייתכן ומקור מנהג זה הוא מהמדרש הדורש על הפסוק "מחה אמחה את זכר עמלק" כי יש למחות את זכרו גם מהעצים והאבנים. הוא אף הוסיף כי "אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו". מקור אחר למנהג זה ניתן למצוא בדברי הירושלמי במגילה: "רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן ארורים בניו, לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב".
מנגד, תלמיד המהרי"ל מעיד כי לא נהג כלל במנהג הכאת המן ספר המהרי"ל עמוד תכ"ז, וכן ישנם פוסקים שמחו על מנהג זה מכיוון שהוא מסיח את הדעת מהקריאה ומקשה על הציבור לשמוע את בעל הקורא. סיפור מפורסם על הנושא מובא בשם הרב שם טוב גגין שהסביר כי בלונדון ביטלו את מנהג ההכאה בבית הכנסת לאחר מקרה בו היה רעש כה גדול עד שהיה קושי לשמוע את קריאת המגילה, ובעקבותיו החליטו אנשי הוועד כי בפורים שלאחריו לא ירעישו בקריאת המגילה. שנה לאחר מכן הזמינו אנשי הוועד את המשטרה על מנת שכל אדם שיעז להרעיש בעת קריאת המגילה ייעצר ויורחק, ומאז לא נהגו במנהג זה בלונדון [2].
יש מקומות שנהגו במנהג פשרה בו מוחים את המן רק בפעמים מסוימות, כגון הפעם הראשונה והאחרונה שהוא מוזכר במגילה או רק כאשר הוא מוזכר בתוארו (כגון "המן האגגי"). כחלק ממנהג זה נהגו התינוקות לבוא עם רעשן איתו ניתן להרעיש כפי המנהג.
מנהג נוסף הקשור למחיית זכר עמלק בפורים מובא בגמרא סנהדרין סד ב בה מובאת דעת רבא לגבי המולך שהוא כעין "משוורתא דפוריא", שלפי הפרשנים מדובר במשחק קפיצה של הילדים שהיו משחקים בו בפורים, שהיו עושים חפירה באדמה, ומדליקים בה אש, וקופצים מעל החפירה עם האש, מצד לצד. הערוך מוסיף כי נהגו לתלות בובה בדמות המן להעלותה באש ולרקוד מסביבה, אך כיום מנהג זה איננו קיים כמעט ויש הנוהגים כמותו בל"ג בעומר.
ביטול תורה לקריאת מגילה[עריכה]
הגמרא מגילה ג א מביאה את דרכם של בית רבי יהודה הנשיא- שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע קריאת מגילה. דין זה נלמד מקל וחומר- שאם את עבודת בית המקדש מבטלים בשביל לשמוע קריאת מגילה, קל וחומר שמותר לבטל תורה בשבילה. אך, האחרונים הקשו שלימוד זה איננו נצרך. הגמרא מועד קטן ט ב, כבר קבעה שעל אף שהתורה "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", עדיין מבטלים לימוד תורה לכל מצווה. ממילא, לא מובן מדוע הגמרא היתה צריכה ללמוד מקל וחומר שמבטלים תורה לקריאת מגילה, כאשר כבר יש לימוד שמבטלים תורה לכל מצווה שהיא?
להאריך במקרא מגילה וללכת למנין מרוחק[עריכה]
הנצי"ב העמק שאלה, ויחי לד,ה על פי דברי הר"ן מתרץ שחידוש הגמרא מדבר במקרה שיש לאדם ציבור הקורא מגילה במקומו, ומשום הידור מצווה מבטל תורה והולך למקום אחר בו יש ציבור גדול יותר. לשיטתו, החידוש הוא שניתן לבטל תורה גם בשביל הידור מצוות מקרא מגילה, ולא רק בשביל המצווה עצמה.
ביטול תורה והקדמת מגילה[עריכה]
הסבר נוסף ניתן להביא מדברי התוספות. הגמרא לומדת את הק"ו מעבודת המקדש שגם אותה מבטלין בשביל מקרא מגילה. תוס' מסבירים שאין הכוונה שממש ביטלו את העבודה, אלא רק שהקדימו את קריאת המגילה לפניה. באותו אופן ניתן להסביר את דברי הגמרא: אין הכוונה שמבטלים תורה לקריאת מגילה, אלא שמקדימים את המגילה ללימוד התורה. כלומר, לשיטתו גם מי שיושב ועוסק בתורה, ושומע ציבור הקורא מגילה- עליו להפסיק מלימודו ולהצטרף, אף אם יוכל לשמוע מגילה לאחר מכן.
ביטול תורה באיכות[עריכה]
בשו"ת חיי הלוי כתב לתרץ על פי יסודו של האדמו"ר הזקן כי ישנם שני חלקים בלימוד תורה- ידיעת התורה ולימוד התורה. אף שבקריאת מגילה אנו לומדים תורה יש ביטול תורה בכך שבית רבי ידעו ממילא את המגילה בעל פה ועליהם ללמוד גם דברים חדשים. מחדשת הגמרא שאפשר אף לבטל לימוד חלקים חדשים בתורה בשביל מקרא מגילה.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- סרטון של קריאת המגילה בישיבת בית אל
- פורים ומקרא מגילה הרב אליעזר מלמד
- דיני מקרא מגילה הרב מרדכי אליהו
- חיוב מקרא מגילה אתר ישיבה
הערות שוליים
- ↑ בבא קמא דף פב,א
- ↑ טעם שבלונדון ביטלו מנהג ההכאה בבית הכנסת, משום שבשנת 1783 בחודש מארסו אירע שביום הפורים באו ילדים פוחזים עם אביהם הפתאים והביאו עמהם פטישים וקרדומות בבית הכנסת הנקרא "שער השמים" בלונדון והיו הולכים ומכים על הספסלים בקול גדול בזמן שהחזן קורא את המגילה, עד שלא היה באפשרות הקהל לשמוע כראוי המגילה, והיה זה למורת רוח כל אנשי המעמד ונגד רצון היחידים. ובשנה הנזכרת הוחלט ברוב מנין ורוב בנין בין אנשי הוועד שבפורים הבא לא יזיד לא האב ולא הבן להביא פטישים עמהם ולהכות פעם אחרת. והכריזו החלטתם זו בבית הכנסת לעיני כל יחידי הקהל. ובהגיע ימי הפורים בשנה שלאחריה נתאחדו איזה מהיחידים בכוונה להתנגד למה שהוסכם על ידי אנשי המעמד והביאו עמהם הפטישים להכות בהם כמנהגם. וכאשר נשמע הדבר להם הלכו והכינו אנשי הוועד שוטרי הממשלה בפתח הבית הכנסת להפריעם ממחשבותם על צד כי איזה איש יזיד וירהיב עוז בנפשו להכות כמנהגו - יגורש מהקהל. וכן היה שאיש חצוף ניסה להכות בפטישו ואחרים התחקו למעשהו, נכנסו השוטרים והוציאום משם בפחי נפש. אחר כך איזה מהם ביקשו סליחה והכירו עותתם על מה שעשו ונסלח להם. ואיזה מהם קנסו אותם ברצי כסף לקופת הצדקה. וכל זה אירע בימי החכם הראשי ר' משה די אזווידו ז"ל ומאז ועד היום אין קול ואין עונה מהכאות הפטישים בבית הכנסת