גרמא בנזיקין: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:49, 8 באפריל 2024

נזקים שאדם גורם לחברו בעקיפין (בניגוד לנזקים שאדם עושה לחברו בידיים או על ידי כוחו‏^[1]), נקראים 'גרמא בנזיקין'. הדין הוא שאסור להזיק אפילו באופן עקיף - "גרמא בנזיקין אסור" (בבלי בבא בתרא כב, ב), אך אם הזיק באופן עקיף - פטור מלשלם, כדברי חז"ל (בבלי בבא קמא ס, א): "גרמא בנזיקין פטור". הפטור הוא רק מחיוב בדיני אדם, אך בכמה מקומות (בבלי בבא קמא נה, ב) מצאנו מזיק בגרמא שחייב בדיני שמים (בבלי קידושין כד, ב)‏^[2].

גרמא לעומת גרמי[עריכה]

ערך מורחב - גרמי/בין גרמא לגרמי

מבחנים רבים הוצעו להגדרת "גרמא בנזיקין", שבה פטורים מתשלומים, והגדרת "גרמי", שנחלקו בו תנאים (בבלי בבא קמא ק, א) אם חייב או פטור (שם קיז, ב), והלכה שחייב (שולחן ערוך חו"מ שפו, א).

יש שכתבו לחלק, שכל שנעשה הנזק מיד, אלא שאין הנזק ניכר, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק נעשה מיד אלא לאחר זמן, נחשב ל"גרמא בנזיקין" (ר"י בתירוץ שני).

ויש שכתבו לחלק, שכל שהנזק נעשה בגוף הדבר, נחשב ל"גרמי", וכל שהנזק לא נעשה בגוף הדבר אלא בא ממילא, נחשב ל"גרמא בנזיקין" (ר"י בתירוץ ראשון).

ויש שחילקו, שכל שהנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמא בנזיקין" (הרמב"ן).

ויש שחילקו^{(דרוש מקור)}, שכל שהנזק נעשה על ידי ממונו - נחשב ל"גרמא בנזיקין", וכל שהנזק נעשה על ידי גופו - נחשב ל"גרמי".

ויש מחלקים, שכל שכוונתו להזיק ועל ידו בלבד נעשה הנזק, ללא כל סיוע, נחשב ל"גרמי", וכל שאין כוונתו להזיק, אף על פי שאין לו סיוע במעשה גרימת הנזק, או שיש לו סיוע במעשה גרימת הנזק, אף על פי שכוונתו להזיק, נחשב ל"גרמא בנזיקין" (מאירי בבא קמא נו, א).

ויש חולקים וסוברים, שאין כל הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" במהות גרימת הנזק, אלא שכל היזק המצוי ורגיל לבוא, נחשב ל"גרמי", וכל היזק שאינו מצוי ורגיל, נחשב ל"גרמא בנזיקין" (שיטת ריצב"א וסיעתו).

ויש סוברים, שאין הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" לא במהות גרימת הנזק ולא בדין, ומה שאמרו: "גרמא בנזיקין - פטור", אין זה אלא לדעת הפוטרים ב"גרמי", ואמנם לדעת המחייבים ב"גרמי" אף גרמא בנזיקין - חייב (רש"י לפי הבנת הרמב"ן והש"ך).

אופנים שיש לחייב מזיק בגרמא[עריכה]

מצאנו בדברי הפוסקים כמה מצבים בהם יש לחייב אדם לשלם נזק שעשה ב'גרמא':

יש הסוברים שהמזיק לחברו ב'גרמא' שההיזק בה שכיח - חייב לשלם‏^[3]. אך יש שחולקים על כך‏^[4].
נהגו במקומות מסוימים שאם הלווה איחר לפרוע את הלוואתו ובשל כך המלווה הפסיד את השוק שהלווה מפצה אותו על הפסד השוק‏^[5] (למרות שמדובר במניעת רווח עקיפה - ב'גרמא', וללא מעשה). אכן תקנה זו איננה מוסכמת‏^[6].

דין מזיק בגרמא בדורנו[עריכה]

בדורנו עמדו רבים על הצורך הגדול לגדור את הדבר ולחייב על נזקים עקיפים ('גרמא')‏^[7]. ולכן, העלו חכמי דורנו כמה דרכים בהם ניתן לחייב על נזק שנעשה ב'גרמא':

יש שהביאו להלכה (שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קד ס"ק ו) את דברי הפוסקים (ערוך השולחן חו"מ שפו, כ) שאם הייתה כוונה להזיק, ורגילים אנשי רשע להזיק ב'גרמא' - למה לא יקנסו אותם? (אבל יש לדון מהי הסמכות הנדרשת בכדי לחדש קנסות ותקנות למגדר מילתא ואם דבר זה בידינו‏^[8]).
הרב יעקב אריאל כתב (בקובץ 'דיני ישראל' ו, עמ' 27): "יש בסמכותו של ציבור לתקן תקנה שלפיה גם גרם נזק מחייב בתשלום".
הרב אברהם שפירא הסביר (תחו"מין ג, עמ' 239) שכאשר חוקי המדינה מחייבים בגרמא בנזיקין, "אולי יש מקום להכיר בחקיקה בנושאים כאלו, שכן אי אפשר לומר שחיוב בגרמא הוא נגד הדין", מפני שהמזיק בגרמא חייב בדיני שמים, ולחיוב בדיני שמים יש משמעות מעשית (לרש"י - מועילה תפיסה, למאירי - אם אינו משלם נפסל לעדות, יש אומרים שהתחייבות לשלם נזקי גרמא - איננה צריכה קניין) וגרמא חייב גם בדיני אדם בשותפים ובשומרים. "ואם כן, בחברה של היום, יש מקום להכיר [ב]הסדר של תקנות‏^[9] שמחייב תשלום בגרמא, מכיוון שהחיוב המוסרי בדיני שמים ברור, ואין הכפייה [של החוק] בניגוד לרוח התורה, וכן נפסק‏^[10] כי לפעמים כופים גם על לפנים משורת הדין".
בגישה זו הלך גם הרב דב ליאור (תחו"מין ג, עמ' 248) המסביר כי החוק יכול להפקיע ממון במקרה של טובת הציבור, למשל, "גרמא בנזיקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אך אם במצב של היום נפטור רשלנות שגרמה לנזק - תהא בכך פרצה גדולה, ולכן, משום טובת הציבור, יש לחייב בדיני אדם. הסבר זה אינו מתפיסת ההלכה, שכן אף בהלכה כאמור חייב בדיני שמים, ויש אומרים שתפיסה מועילה (ראה חידושי רע"א חו"מ סי' כח), וריצב"א (תוספות בבא בתרא כב, ב) אומר ש'גרמא' מצוי ושכיח הוא בגדר 'גרמי'."
יש שכתבו שמסיבה זו (שהחוק הוא לטובת הציבור), יתכן שלחוקי המדינה לחייב ב'גרמא' יש תוקף מצד הכלל: "דינא דמלכותא דינא" ואפילו בארץ ישראל‏^[11].
ישנם בתי דין‏^[12], שבהסתמך על הרב זלמן נחמיה גולדברג, הנהיגו לחייב את המזיק בגרמא (בחלק מהסכום‏^[13] או בכולו‏^[14]), בהתבסס על שטר הבוררות המנוסח "בין לדין ובין לפשר", ולדעתם, מדין "פשרה הקרובה לדין" ניתן לחייב את המזיק בגרמא, שכן הוא חייב בדיני שמים‏^[15].
הרב אשר וייס ( שו"ת מנחת אשר ח"א סי' קיד) כתב שבכל מקרה של נזק בגרמא (ובפרט לגבי 'מבטל כיסו של חברו') שנעשה בזדון או ברשלנות פושעת, אם מדובר בנזק שכיח - יש לחייב את המזיק, וזאת מפני שהכרעת השולחן ערוך (להבנתו) שכל נזק עקיף שנעשה בכוונה מוגדר 'גרמי' וחייב עליו, והרמ"א הכריע שכל נזק שכיח מוגדר 'גרמי' וחייבים עליו, ואין לטעון 'קים לי' כנגד המובא בשולחן ערוך (אורים ותומים, קיצור תקפו כהן, קכג), ויש לצרף את תקנת הארצות לחייב על הפסד השוק. [בשיעור בעל פה^{(דרוש מקור)} הוסיף הרב וייס, שבבית דינו מחתימים את הנידונים על נוסח: "בין לדין ובין לפשר ובין לדון לפי היושר והכרע הדעת", ונוסח זה מאפשר לחייב במקרה שהלב נותן שהמזיק בגרמא, בזדון או בפשיעה ורשלנות, חייב לשלם.]

אמנם, רבים מהדיינים, מפוסקי ההלכה ומבתי הדין, אינם מחייבים בנזקי גרמא כלל, כפשטות הדין.

הערות שוליים

↑ ראה ערך: גירי דיליה.
↑ וכתב הרשב"א (בתשובה): "...וגרמא בנזיקין פטור מדיני אדם, ויש גרמות שהוא חייב בדיני שמים ופטור מ(בני)[דיני] אדם, כדאיתא בפרק הכונס צאן לדיר" (במשנה). מדברי הרשב"א (ועוד מקורות) משמע שיש גרמות שחייב עליהם בדיני שמים, ויש גרמות שאפילו בדיני שמים פטור (וראה תשב"ץ ח"ב סי' קיד: "משום דכל הני" וכו'), וכך כתב בפירוש בקצות החשן (סי' לב סוף ס"ק א): "...וכמה מיני גרמא יש שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים..." ע"ש (וראה 'שערי צדק' ח, עמ' 310). [ויש מקורות (ים של שלמה בבא קמא ט, יח) מהם עולה (ערוך השולחן חו"מ שעח, א) שבכל גרמא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים (ראה שו"ת מהר"ח אור זרוע ס"ס רכט שכתב: "...ומה שהפסידו ע"י ממון הערבים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כמו כל גרמא בנזקין").]
↑ כתב הרמ"א (חו"מ שפו, ג): "יש אומרים שבכל גרמא בנזקין, אם הוא דבר שכיח ורגיל, חייב לשלם משום קנס (תוספות פרק לא יחפור בשם ריצב"א)". ויש מי שכתב שגם החולקים על ריצב"א מודים ש"בכל מידי דשכיח ורגיל - אין לחלק בין גרמא לגרמי, דבכל ענין קנסו חכמים לשלם מטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומזיק לחברו" (שו"ת משאת בנימין סי' כח). וסיים את תשובתו: "הרי הוכחנו לדעת הרא"ש ושאר רבוותא, דכל מילי דשכיחי קנסוהו רבנן למזיק בכל ענין... ובמילי דלא שכיחי הוא דחילקו רבנן בין גרמא לגרמי..." (הובאו דבריו בפתחי תשובה ר"ס שפו). גם בספר ערוך השולחן (חו"מ שפו, כ) הסכים לסברא זו: "...ואפשר גם לדעה דגרמי דינא הוא ולא קנסא, מכל מקום הרי אנו רואים בהיזק שאינו ניכר שקנסו רבנן כדי שלא יהא רגיל לעשות כן להזיק לחברו, אם כן אם לפי ראות [הדיינים], רגילים אנשי רשע להזיק בגרמא - למה לא יקנסו אותם? וכבר נתבאר (בסימן ב) דאם רואים בית דין איזה פריצות ביכולתם להעניש ע"ש".
↑ ראה ספר 'משפט המזיק' (ח"י פט"ז הערה י, עמ' רסה) שהביא דברי המשאת בנימין (המובא בהערה הקודמת), והעיר: "אולם מסתימת שאר הפוסקים לא משמע כן, וכן מתבאר מתשובת המהרשד"ם (חו"מ סי' תס) שלא כדבריו.
↑ בדרכי תשובה (סימן קע ס"ק יא) הביא שבספר בית הלל (יו"ד סי' קע ס"ק א) כתב: "....עכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא ואין פוצה פה ומצפצף בדין הפקר בית דין הפקר וזה פשוט". מדובר על עדות של אחד מגדולי הדור לפני יותר משלושת מאות שנה (רבי הלל ב"ר נפתלי הירץ מווילנה, שספרו 'בית הלל' על יורה דעה נדפס בשנת ה'תמ"א). דברי הבית הלל מובאים בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' סד במוסגר), בספר 'חֹקי המשפט' (לרבי משה יקותיאל כהן קופמן, נדפס בשנת ה'תק"ז, חתן ה'מגן אברהם', חו"מ סי' מ אות לה) ובספר יד אפרים לרא"ז מרגליות (יו"ד קסח, יב). [יש מהאחרונים (שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז סוף ד"ה מה שכתב יד"נ) שהניחו ש"המנהג בדיני ארצות" הכוונה ל"וועד ארבע ארצות" (שו"ת חזון נחום ח"א סי' סד ס"ק ה סוף ד"ה וכת"ה כתב לצדד).]
האם תקנות אלו נוהגות בזמננו? – ראה בשו"ת זית רענן (שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז ד"ה מה שכתב יד"נ) שכתב: "...מה שכתב עטרת צבי [בסוף סי' פ"א] בשם האחרונים שעיקרם בנויים על תקנות ומנהגים של ארבע ארצות, אשר לא נתפשטו בכל המקומות ולא בכל הזמנים רק בדורותיהם בזמן הוועד, וכן שמעתי מן שאר-בשרי הגאון אב"ד דק"ק לונטשיץ מוהר"ח זצ"ל [בעל ה'דברי משפט'] דאנן לא פסקינן השתא פסידא דשוקא כתקנות ארבע ארצות". גם בשו"ת בית יצחק [שמלקיס] (יו"ד ח"ב סי' א סוף ס"ק יב) כתב: "אמנם צריך עיון אם פסקינן כתקנת [ארצות שהובאה ב]בית הלל, והנה עיין בחוות דעת (סי' קסט ס"ק יד)... ומדלא הביאו דברי בית הלל נראה דלא פסיקא לפוסקים דמורים כתקנת ארצות, דבכמה דינים אין פוסקים כתקנות ארצות, כגון בתקנת בורח, ודוק. ועדיין צריך עיון בכל זה". וראה שו"ת הרי בשמים (ח"ה מהדו' חמישאה ס"ס נז) שהזכיר דברי הבית הלל, כתב: "...דאין אנו נוהגים בפסק זה משום ריבית..." (אך התחשב במנהג זה בנסיבות מסוימות ע"ש). וראה שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' צ ד"ה אולם בדין, ח"ג סי' ח ד"ה ע"ד שאלתו, ח"ד סי' קלח ד"ה ומ"ש רו"מ). [וע"ע שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' קכה).] ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ו ס"ס קיב) כתב: "קשה לפסוק כן על פי דין תורה ומהנכון לפשר". – מאידך, בשו"ת אמרי יושר [לרבי מאיר אריק] (ח"א סי' קמט ס"ק ב) כתב: "והנה בתשובת בית יצחק מסופק אם מורין בזה כתקנה זו, יעויין שם. ונראה שאף שבהלוואה אין להורות כן, כיון דיש בזה משום איסור ריבית... אבל על כל פנים בפיקדון... שאין בזה משום איסור ריבית, ורשאי ליתן לו על כל פנים מן הריווח שהרוויח, וגם לצאת ידי שמים - ודאי חייב מטעם גרמא בנזיקין... אם כן יש לדון כ[דברי] הבית הלל, ובפרט בזמננו שכל עיקר המסחר תלוי בזה". בשו"ת חבצלת השרון (לרבי דוד מנחם מוניש [בן יהושע השל] באב"ד, ח"ב סי' כט ד"ה וחזי לאיצטרופי) כתב שיש לצרף מנהג זה לסניף, ואחרי שדן בדברים הסיק: "...לכך במקום שבהלוואה אתי לידיה, לא נקטינן כתקנת הבית הלל, משום שיש איסור ריבית, אבל עיכב מעות פיקדון שפיר אמרינן דמחוייב לשלם... וליכא איסור ריבית". גם בשו"ת אורי וישעי (לרבי אורי שרגא פייבל טויביש; מהדורה קמא, סוף סי' סז, דף מ:) הביא דברי הבית הלל הנ"ל, וכתב: "וחזי מאן גברא רבה שמעיד עלינו במנהג קבוע כזה" (ונראה שסמך עליו, לפחות כסניף; בתשובה זו מדובר לגבי מעות שהופקדו בהיתר עסקא, כך שמחציתן פיקדון). וראה גם שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קנה ס"ק א, מד"ה "אמנם לענ"ד" ואילך), ושו"ת להורות נתן [גשטטנר] (ח"ג סי' נד ס"ק יב, ח"ט סי' נח ס"ק כט).
[הרב פרופ' נחום רקובר (בקובץ 'שערי צדק' ג, תשס"ג, עמ' 394-400), הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א סי' קיד אות ו, עמ' שצא), הרב יעקב בלויא (פתחי החושן ח"ו פ"ג הערה עג), בית הדין הרבני בחיפה (פד"ר ח"ו עמ' 88-89) ואחרים, הביאו את דברי הפוסקים בנידון זה, והערה זו מבוססת על דבריהם.]
↑ ראה במקורות שבהערה הקודמת.
↑ ראה בסיום ספר שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בדינא דגרמי (עמ' 200): "...וכאן באה הפנייה והבקשה ל'עיני העדה': ...במציאות הטכנולוגית המתפתחת, גוברת בהתמדה היכולת להסב נזקים של ממש, פיסיים או אפילו וירטואליים, מבלי להתחייב על פי הקריטריונים של הרמב"ן או של ר"י. הנזקים יכולים להיות יותר מופשטים ותהליך הנזק יותר עקיף מהרף המינימאלי הנדרש לחייב מדין 'גרמי' – אף על פי כן, התוצאה חמורה למדי. יוכל גנב למדן ומבריק לתכנן ולבצע שוד מושלם, בעזרת מערכת כלי פריצה של 'גרמא', מבלי להסתבך בנזק ישיר או ב'גרמי' (לדוגלים בשיטה זו). – הנתמיד בפטור תרחיש כזה על יסוד 'גרמא בנזיקין'?... הבקשה שטוחה, הסמכות קיימת, והעיניים נשואות. במידה ויעלה ביד גדולי הפוסקים לתקן בנידון, הם יצליחו לגדור פרצה חברתית של ממש, ואף ישכילו בד בבד להרים קרנה של תורה".
הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א ר"ס קיד, עמ' שפו) כתב: "רואה אני צורך גדול לבאר כל עצם דין גרמא וגרמי הלכה למעשה, ויש בזה צורך השעה ותיקון העולם, שרוב תביעות הנזיקין המתעוררות בין סוחרים ושותפים וכדומה בזמננו - ענייני גרמא המה, וברור לעניות דעתי שאין היו הרמב"ם והרמב"ן, הבית-יוסף והרמ"א, חכמי ועד ארבע ארצות וכו', בינינו, היו מתקנים למגדר מילתא לחייב כל גרמא בפשיעה, אך מכיוון שאין בידינו לתקן תקנות ולגזור גזרות, צריך ביאור בדיני גרמא וגרמי למעשה". ובסיום התשובה (שם עמ' שצא) כתב: "ומכל מקום נראה שכיוון שיש צורך גדול בזמננו לחזק את בדקי הבית שלא יהיה העולם חרב ולא לתת לבעלי זרוע ואִנשי דלא מעלי לעשות כרצונם ולהפסיד ממון זולתם... [- דרכו מובאת להלן] כך יש להורות... כך נראה לענ"ד הלכה למעשה, וקורא אני לכל דייני ישראל ללכת בדרך זו דרך המלך".
כך כתבו עוד רבים וטובים, וראה גם במקורות המובאים בהערות בהמשך הפרק.
↑ ראה שולחן ערוך חו"מ ב ובמפרשים, שו"ת ציץ אליעזר יט, נא, וכן במאמר של הרב עידו רכניץ (דלהלן) בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 314-315 וש"נ.
↑ כוונתו לתת לחוקי המדינה מעמד הלכתי של תקנות הקהל (ראה בפתח מאמרו).
↑ ראה שערי תשובה (חו"מ סי' רנט ס"ק י), פתחי תשובה (חו"מ סי' יב ס"ק ו), ומנחת יצחק (ח"ה סי' קכא ס"ק ב) ובמקורות שהביאו.
↑ כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג (חוק לישראל - נזיקין, עמ' 378): "והנה אף על פי שיש מחלוקת אם יש 'דינא דמלכותא' במלך ישראל, מכל מקום כתב החתם סופר (חו"מ סי' מד) שבמנהגים ונימוסים שהם לטובת בני המדינה, לדעת הכל אומרים דינא דמלכותא דינא. ולפי זה, בכל מזיק ב'גרמא', כיוון שהוא חייב לצאת ידי שמים, אפשר שהולכים אחר דינא דמלכותא, וצריך עיון למעשה" (דבריו הובאו ע"י הרב עידו רכניץ בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 313).
מאידך, ראה בספר 'משפט המזיק' (ח"א פט"ז עמ' רסד הערה ח) שהביא שבגיליונות המהרש"ם על השולחן ערוך (חו"מ שפו) כתב: "ועיין בהגהה (שולחן ערוך חו"מ רנט, ז) ובקצות החשן (שם ס"ק ג) שבמקום שלפנים משורת הדין חייב - יש לומר דינא דמלכותא דינא, אם כן יש לומר דגרמא בחיוב לצאת ידי שמים - שוב יש לומר דינא דמלכותא דינא, והיכי דחייב מדינא דמלכותא יש לחייבו גם בדיני ישראל, וצ"ע, אבל לפי מה שכתב באבני מילואים (סי' כח סוף ס"ק ב) אינו כן, אבל מלשון הרמ"א אינו נראה כן".
↑ ראה מאמרו של הרב עידו רכניץ: פיצוי על גרימת נזק, בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 309-322, ומאמרו של הרב דניאל כ"ץ: 'כיצד מפשרים - בין פשרה לצדק', בקובץ 'שערי צדק' י, תשס"ט, בפרט בעמ' 336-337, וכן בהערות להלן.
↑ הדיין הרב חיים יהודה רבינוביץ' ('שורת הדין' כרך יד עמ' שפד) כתב: "בדברים שאין בית הדין מנדה עליהם, כגון גרמא וכדומה, יש לומר, שכאשר חתמו בין 'לדין ובין לפשרה', כיון שהמזיק חייב לצאת ידי שמים - יש מקום לפשר שהנתבע ישלם חלק מהנזק, כדי שהניזק ימחל לו, ולא יתחייב בדיני שמים, וצ"ע".
↑ הדיין הרב יועזר אריאל (דיני ברורות, עמ' קצג) כתב: "אם ניתנה לבית הדין סמכות מפורשת לחייב על נזקי גרמא, בית הדין אינו מוגבל בפשרה, והוא יכול לחייב גם בפיצוי על רוב הנזק, או אפילו בכל הנזק, בהתאם לנסיבות, לפי שיקול דעתו של בית הדין, בעיקר אם הנזק נגרם ברשלנות פושעת או במזיד" (הדברים מובאים במאמרו של הרב עידו רכניץ הנ"ל, עמ' 322).
ראה במאמרו של הרב רכניץ (ובפרט עמ' 315-322), לדעתו, ככל שאשמת המזיק בנזק גדולה יותר, וככל שהנזק ישיר יותר, כך יש לחייב את המזיק בחלק יותר גדול מסכום הנזק, ולעיתים אף בכולו. במסקנתו הוא ממליץ, בנזק במזיד - לחייב בכל הנזק (משום "שבור זרוע רשע"), בנזק ברשלנות פושעת וסבירות גבוהה לקשר בין המעשה לתוצאה - לחייב ביותר בשני שליש מהנזק (אך לא בכולו), וכאשר לא הייתה רשלנות פושעת או כאשר לא הייתה סבירות גבוהה לקשר בין המעשה לנזק - לחייב בפחות משליש מהנזק, אם בכלל.
↑ בספר אמרי בינה (דיני דיינים סי' כא) דן לגבי מקרה שלדבריו תלוי במחלוקת הפוסקים אם הוא 'גרמא' או 'גרמי', ומסיק: "משום דעל כל פנים תליא במחלוקת הפוסקים וגם על כל פנים גרמא הוי ובדיני שמים חייב, לכן עשיתי פשרה ביניהם". – מבואר שהתחשב בשיקול של חיוב בדיני שמים לעשות פשרה יחד עם השיקול העיקרי שיש בדבר מחלוקת הפוסקים אם חייב גם בדיני אדם.

[1] ראה ערך: גירי דיליה.

[2] וכתב הרשב"א (בתשובה): "...וגרמא בנזיקין פטור מדיני אדם, ויש גרמות שהוא חייב בדיני שמים ופטור מ(בני)[דיני] אדם, כדאיתא בפרק הכונס צאן לדיר" (במשנה). מדברי הרשב"א (ועוד מקורות) משמע שיש גרמות שחייב עליהם בדיני שמים, ויש גרמות שאפילו בדיני שמים פטור (וראה תשב"ץ ח"ב סי' קיד: "משום דכל הני" וכו'), וכך כתב בפירוש בקצות החשן (סי' לב סוף ס"ק א): "...וכמה מיני גרמא יש שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים..." ע"ש (וראה 'שערי צדק' ח, עמ' 310). [ויש מקורות (ים של שלמה בבא קמא ט, יח) מהם עולה (ערוך השולחן חו"מ שעח, א) שבכל גרמא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים (ראה שו"ת מהר"ח אור זרוע ס"ס רכט שכתב: "...ומה שהפסידו ע"י ממון הערבים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כמו כל גרמא בנזקין").]

[3] כתב הרמ"א (חו"מ שפו, ג): "יש אומרים שבכל גרמא בנזקין, אם הוא דבר שכיח ורגיל, חייב לשלם משום קנס (תוספות פרק לא יחפור בשם ריצב"א)". ויש מי שכתב שגם החולקים על ריצב"א מודים ש"בכל מידי דשכיח ורגיל - אין לחלק בין גרמא לגרמי, דבכל ענין קנסו חכמים לשלם מטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומזיק לחברו" (שו"ת משאת בנימין סי' כח). וסיים את תשובתו: "הרי הוכחנו לדעת הרא"ש ושאר רבוותא, דכל מילי דשכיחי קנסוהו רבנן למזיק בכל ענין... ובמילי דלא שכיחי הוא דחילקו רבנן בין גרמא לגרמי..." (הובאו דבריו בפתחי תשובה ר"ס שפו). גם בספר ערוך השולחן (חו"מ שפו, כ) הסכים לסברא זו: "...ואפשר גם לדעה דגרמי דינא הוא ולא קנסא, מכל מקום הרי אנו רואים בהיזק שאינו ניכר שקנסו רבנן כדי שלא יהא רגיל לעשות כן להזיק לחברו, אם כן אם לפי ראות [הדיינים], רגילים אנשי רשע להזיק בגרמא - למה לא יקנסו אותם? וכבר נתבאר (בסימן ב) דאם רואים בית דין איזה פריצות ביכולתם להעניש ע"ש".

[4] ראה ספר 'משפט המזיק' (ח"י פט"ז הערה י, עמ' רסה) שהביא דברי המשאת בנימין (המובא בהערה הקודמת), והעיר: "אולם מסתימת שאר הפוסקים לא משמע כן, וכן מתבאר מתשובת המהרשד"ם (חו"מ סי' תס) שלא כדבריו.

[5] בדרכי תשובה (סימן קע ס"ק יא) הביא שבספר בית הלל (יו"ד סי' קע ס"ק א) כתב: "....עכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא ואין פוצה פה ומצפצף בדין הפקר בית דין הפקר וזה פשוט". מדובר על עדות של אחד מגדולי הדור לפני יותר משלושת מאות שנה (רבי הלל ב"ר נפתלי הירץ מווילנה, שספרו 'בית הלל' על יורה דעה נדפס בשנת ה'תמ"א). דברי הבית הלל מובאים בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' סד במוסגר), בספר 'חֹקי המשפט' (לרבי משה יקותיאל כהן קופמן, נדפס בשנת ה'תק"ז, חתן ה'מגן אברהם', חו"מ סי' מ אות לה) ובספר יד אפרים לרא"ז מרגליות (יו"ד קסח, יב). [יש מהאחרונים (שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז סוף ד"ה מה שכתב יד"נ) שהניחו ש"המנהג בדיני ארצות" הכוונה ל"וועד ארבע ארצות" (שו"ת חזון נחום ח"א סי' סד ס"ק ה סוף ד"ה וכת"ה כתב לצדד).]
האם תקנות אלו נוהגות בזמננו? – ראה בשו"ת זית רענן (שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז ד"ה מה שכתב יד"נ) שכתב: "...מה שכתב עטרת צבי [בסוף סי' פ"א] בשם האחרונים שעיקרם בנויים על תקנות ומנהגים של ארבע ארצות, אשר לא נתפשטו בכל המקומות ולא בכל הזמנים רק בדורותיהם בזמן הוועד, וכן שמעתי מן שאר-בשרי הגאון אב"ד דק"ק לונטשיץ מוהר"ח זצ"ל [בעל ה'דברי משפט'] דאנן לא פסקינן השתא פסידא דשוקא כתקנות ארבע ארצות". גם בשו"ת בית יצחק [שמלקיס] (יו"ד ח"ב סי' א סוף ס"ק יב) כתב: "אמנם צריך עיון אם פסקינן כתקנת [ארצות שהובאה ב]בית הלל, והנה עיין בחוות דעת (סי' קסט ס"ק יד)... ומדלא הביאו דברי בית הלל נראה דלא פסיקא לפוסקים דמורים כתקנת ארצות, דבכמה דינים אין פוסקים כתקנות ארצות, כגון בתקנת בורח, ודוק. ועדיין צריך עיון בכל זה". וראה שו"ת הרי בשמים (ח"ה מהדו' חמישאה ס"ס נז) שהזכיר דברי הבית הלל, כתב: "...דאין אנו נוהגים בפסק זה משום ריבית..." (אך התחשב במנהג זה בנסיבות מסוימות ע"ש). וראה שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' צ ד"ה אולם בדין, ח"ג סי' ח ד"ה ע"ד שאלתו, ח"ד סי' קלח ד"ה ומ"ש רו"מ). [וע"ע שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' קכה).] ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ו ס"ס קיב) כתב: "קשה לפסוק כן על פי דין תורה ומהנכון לפשר". – מאידך, בשו"ת אמרי יושר [לרבי מאיר אריק] (ח"א סי' קמט ס"ק ב) כתב: "והנה בתשובת בית יצחק מסופק אם מורין בזה כתקנה זו, יעויין שם. ונראה שאף שבהלוואה אין להורות כן, כיון דיש בזה משום איסור ריבית... אבל על כל פנים בפיקדון... שאין בזה משום איסור ריבית, ורשאי ליתן לו על כל פנים מן הריווח שהרוויח, וגם לצאת ידי שמים - ודאי חייב מטעם גרמא בנזיקין... אם כן יש לדון כ[דברי] הבית הלל, ובפרט בזמננו שכל עיקר המסחר תלוי בזה". בשו"ת חבצלת השרון (לרבי דוד מנחם מוניש [בן יהושע השל] באב"ד, ח"ב סי' כט ד"ה וחזי לאיצטרופי) כתב שיש לצרף מנהג זה לסניף, ואחרי שדן בדברים הסיק: "...לכך במקום שבהלוואה אתי לידיה, לא נקטינן כתקנת הבית הלל, משום שיש איסור ריבית, אבל עיכב מעות פיקדון שפיר אמרינן דמחוייב לשלם... וליכא איסור ריבית". גם בשו"ת אורי וישעי (לרבי אורי שרגא פייבל טויביש; מהדורה קמא, סוף סי' סז, דף מ:) הביא דברי הבית הלל הנ"ל, וכתב: "וחזי מאן גברא רבה שמעיד עלינו במנהג קבוע כזה" (ונראה שסמך עליו, לפחות כסניף; בתשובה זו מדובר לגבי מעות שהופקדו בהיתר עסקא, כך שמחציתן פיקדון). וראה גם שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קנה ס"ק א, מד"ה "אמנם לענ"ד" ואילך), ושו"ת להורות נתן [גשטטנר] (ח"ג סי' נד ס"ק יב, ח"ט סי' נח ס"ק כט).
[הרב פרופ' נחום רקובר (בקובץ 'שערי צדק' ג, תשס"ג, עמ' 394-400), הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א סי' קיד אות ו, עמ' שצא), הרב יעקב בלויא (פתחי החושן ח"ו פ"ג הערה עג), בית הדין הרבני בחיפה (פד"ר ח"ו עמ' 88-89) ואחרים, הביאו את דברי הפוסקים בנידון זה, והערה זו מבוססת על דבריהם.]

[6] ראה במקורות שבהערה הקודמת.

[7] ראה בסיום ספר שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בדינא דגרמי (עמ' 200): "...וכאן באה הפנייה והבקשה ל'עיני העדה': ...במציאות הטכנולוגית המתפתחת, גוברת בהתמדה היכולת להסב נזקים של ממש, פיסיים או אפילו וירטואליים, מבלי להתחייב על פי הקריטריונים של הרמב"ן או של ר"י. הנזקים יכולים להיות יותר מופשטים ותהליך הנזק יותר עקיף מהרף המינימאלי הנדרש לחייב מדין 'גרמי' – אף על פי כן, התוצאה חמורה למדי. יוכל גנב למדן ומבריק לתכנן ולבצע שוד מושלם, בעזרת מערכת כלי פריצה של 'גרמא', מבלי להסתבך בנזק ישיר או ב'גרמי' (לדוגלים בשיטה זו). – הנתמיד בפטור תרחיש כזה על יסוד 'גרמא בנזיקין'?... הבקשה שטוחה, הסמכות קיימת, והעיניים נשואות. במידה ויעלה ביד גדולי הפוסקים לתקן בנידון, הם יצליחו לגדור פרצה חברתית של ממש, ואף ישכילו בד בבד להרים קרנה של תורה".
הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א ר"ס קיד, עמ' שפו) כתב: "רואה אני צורך גדול לבאר כל עצם דין גרמא וגרמי הלכה למעשה, ויש בזה צורך השעה ותיקון העולם, שרוב תביעות הנזיקין המתעוררות בין סוחרים ושותפים וכדומה בזמננו - ענייני גרמא המה, וברור לעניות דעתי שאין היו הרמב"ם והרמב"ן, הבית-יוסף והרמ"א, חכמי ועד ארבע ארצות וכו', בינינו, היו מתקנים למגדר מילתא לחייב כל גרמא בפשיעה, אך מכיוון שאין בידינו לתקן תקנות ולגזור גזרות, צריך ביאור בדיני גרמא וגרמי למעשה". ובסיום התשובה (שם עמ' שצא) כתב: "ומכל מקום נראה שכיוון שיש צורך גדול בזמננו לחזק את בדקי הבית שלא יהיה העולם חרב ולא לתת לבעלי זרוע ואִנשי דלא מעלי לעשות כרצונם ולהפסיד ממון זולתם... [- דרכו מובאת להלן] כך יש להורות... כך נראה לענ"ד הלכה למעשה, וקורא אני לכל דייני ישראל ללכת בדרך זו דרך המלך".
כך כתבו עוד רבים וטובים, וראה גם במקורות המובאים בהערות בהמשך הפרק.

[8] ראה שולחן ערוך חו"מ ב ובמפרשים, שו"ת ציץ אליעזר יט, נא, וכן במאמר של הרב עידו רכניץ (דלהלן) בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 314-315 וש"נ.

[9] כוונתו לתת לחוקי המדינה מעמד הלכתי של תקנות הקהל (ראה בפתח מאמרו).

[10] ראה שערי תשובה (חו"מ סי' רנט ס"ק י), פתחי תשובה (חו"מ סי' יב ס"ק ו), ומנחת יצחק (ח"ה סי' קכא ס"ק ב) ובמקורות שהביאו.

[11] כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג (חוק לישראל - נזיקין, עמ' 378): "והנה אף על פי שיש מחלוקת אם יש 'דינא דמלכותא' במלך ישראל, מכל מקום כתב החתם סופר (חו"מ סי' מד) שבמנהגים ונימוסים שהם לטובת בני המדינה, לדעת הכל אומרים דינא דמלכותא דינא. ולפי זה, בכל מזיק ב'גרמא', כיוון שהוא חייב לצאת ידי שמים, אפשר שהולכים אחר דינא דמלכותא, וצריך עיון למעשה" (דבריו הובאו ע"י הרב עידו רכניץ בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 313).
מאידך, ראה בספר 'משפט המזיק' (ח"א פט"ז עמ' רסד הערה ח) שהביא שבגיליונות המהרש"ם על השולחן ערוך (חו"מ שפו) כתב: "ועיין בהגהה (שולחן ערוך חו"מ רנט, ז) ובקצות החשן (שם ס"ק ג) שבמקום שלפנים משורת הדין חייב - יש לומר דינא דמלכותא דינא, אם כן יש לומר דגרמא בחיוב לצאת ידי שמים - שוב יש לומר דינא דמלכותא דינא, והיכי דחייב מדינא דמלכותא יש לחייבו גם בדיני ישראל, וצ"ע, אבל לפי מה שכתב באבני מילואים (סי' כח סוף ס"ק ב) אינו כן, אבל מלשון הרמ"א אינו נראה כן".

[12] ראה מאמרו של הרב עידו רכניץ: פיצוי על גרימת נזק, בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 309-322, ומאמרו של הרב דניאל כ"ץ: 'כיצד מפשרים - בין פשרה לצדק', בקובץ 'שערי צדק' י, תשס"ט, בפרט בעמ' 336-337, וכן בהערות להלן.

[13] הדיין הרב חיים יהודה רבינוביץ' ('שורת הדין' כרך יד עמ' שפד) כתב: "בדברים שאין בית הדין מנדה עליהם, כגון גרמא וכדומה, יש לומר, שכאשר חתמו בין 'לדין ובין לפשרה', כיון שהמזיק חייב לצאת ידי שמים - יש מקום לפשר שהנתבע ישלם חלק מהנזק, כדי שהניזק ימחל לו, ולא יתחייב בדיני שמים, וצ"ע".

[14] הדיין הרב יועזר אריאל (דיני ברורות, עמ' קצג) כתב: "אם ניתנה לבית הדין סמכות מפורשת לחייב על נזקי גרמא, בית הדין אינו מוגבל בפשרה, והוא יכול לחייב גם בפיצוי על רוב הנזק, או אפילו בכל הנזק, בהתאם לנסיבות, לפי שיקול דעתו של בית הדין, בעיקר אם הנזק נגרם ברשלנות פושעת או במזיד" (הדברים מובאים במאמרו של הרב עידו רכניץ הנ"ל, עמ' 322).
ראה במאמרו של הרב רכניץ (ובפרט עמ' 315-322), לדעתו, ככל שאשמת המזיק בנזק גדולה יותר, וככל שהנזק ישיר יותר, כך יש לחייב את המזיק בחלק יותר גדול מסכום הנזק, ולעיתים אף בכולו. במסקנתו הוא ממליץ, בנזק במזיד - לחייב בכל הנזק (משום "שבור זרוע רשע"), בנזק ברשלנות פושעת וסבירות גבוהה לקשר בין המעשה לתוצאה - לחייב ביותר בשני שליש מהנזק (אך לא בכולו), וכאשר לא הייתה רשלנות פושעת או כאשר לא הייתה סבירות גבוהה לקשר בין המעשה לנזק - לחייב בפחות משליש מהנזק, אם בכלל.

[15] בספר אמרי בינה (דיני דיינים סי' כא) דן לגבי מקרה שלדבריו תלוי במחלוקת הפוסקים אם הוא 'גרמא' או 'גרמי', ומסיק: "משום דעל כל פנים תליא במחלוקת הפוסקים וגם על כל פנים גרמא הוי ובדיני שמים חייב, לכן עשיתי פשרה ביניהם". – מבואר שהתחשב בשיקול של חיוב בדיני שמים לעשות פשרה יחד עם השיקול העיקרי שיש בדבר מחלוקת הפוסקים אם חייב גם בדיני אדם.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-נזקים שאדם גורם לחברו בעקיפין, בניגוד לנזקים שאדם עושה לחברו בידיים או על ידי כוחו (ראה: [[גירי דיליה]]).
+{{להשלים|כל הערך=כן}}
+'''נזקים שאדם גורם לחברו בעקיפין (בניגוד לנזקים שאדם עושה לחברו בידיים או על ידי [[כוחו]]{{הערה|ראה ערך: [[גירי דיליה]].}}), נקראים 'גרמא בנזיקין'. הדין הוא שאסור להזיק אפילו באופן עקיף - "גרמא בנזיקין אסור" {{מקור|בבלי בבא בתרא כב, ב|כן}}, אך אם הזיק באופן עקיף - פטור מלשלם, כדברי חז"ל {{מקור|בבלי בבא קמא ס, א|כן}}: "גרמא בנזיקין פטור". הפטור הוא רק מחיוב בדיני אדם, אך בכמה מקומות {{מקור|בבלי בבא קמא נה, ב|כן}} מצאנו מזיק בגרמא שחייב בדיני שמים {{מקור|בבלי קידושין כד, ב|כן}}{{הערה|וכתב הרשב"א {{מקור|שו"ת הרשב"א ג קג$בתשובה|כן}}: "...וגרמא בנזיקין פטור מדיני אדם, ויש גרמות שהוא חייב בדיני שמים ופטור מ(בני)[דיני] אדם, כדאיתא בפרק הכונס צאן לדיר" {{מקור|בבלי בבא קמא נט, ב$במשנה|כן}}. מדברי הרשב"א (ועוד מקורות) משמע שיש גרמות שחייב עליהם בדיני שמים, ויש גרמות שאפילו בדיני שמים פטור {{מקור|שו"ת תשב"ץ ב קיד$וראה תשב"ץ ח"ב סי' קיד: "משום דכל הני" וכו'|כן}}, וכך כתב בפירוש בקצות החשן {{מקור|קצות החושן לב א$סי' לב סוף ס"ק א|כן}}: "...וכמה מיני גרמא יש שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים..." ע"ש (וראה 'שערי צדק' ח, עמ' 310). [ויש מקורות {{מקור|ים של שלמה בבא קמא ט, יח|כן}} מהם עולה {{מקור|ערוך השולחן חו"מ שעח, א|כן}} שבכל גרמא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים {{מקור|(ראה}} {{מקור|שו"ת מהר"ח אור זרוע רכט$שו"ת מהר"ח אור זרוע ס"ס רכט}} {{מקור|שכתב: "...ומה שהפסידו ע"י ממון הערבים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כמו כל גרמא בנזקין")}}.]}}.'''
+== גרמא לעומת גרמי ==
-מבחנים רבים הוצעו להגדרת "גרמא בנזיקין", שבה פטורים מתשלומים, והגדרת "גרמי", שנחלקו בו תנאים אם חייב או פטור.
+{{ערך מורחב| ערך=[[גרמי/בין גרמא לגרמי]]}}
+מבחנים רבים הוצעו להגדרת "גרמא בנזיקין", שבה פטורים מתשלומים, והגדרת "גרמי", שנחלקו בו תנאים {{מקור|בבלי בבא קמא ק, א|כן}} אם חייב או פטור {{מקור|בבלי בבא קמא קיז, ב$שם קיז, ב|כן}}, והלכה שחייב {{מקור|שולחן ערוך חו"מ שפו, א|כן}}.
+יש שכתבו לחלק, שכל שנעשה הנזק מיד, אלא שאין הנזק ניכר, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק נעשה מיד אלא לאחר זמן, נחשב ל"גרמא בנזיקין" {{מקור|תוספות בבא בתרא כב ב$ר"י בתירוץ שני|כן}}.
-יש שכתבו לחלק, שכל שנעשה הנזק מיד, אלא שאין הנזק ניכר, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק נעשה מיד אלא לאחר זמן, נחשב ל"גרמא בנזיקין".
+ויש שכתבו לחלק, שכל שהנזק נעשה בגוף הדבר, נחשב ל"גרמי", וכל שהנזק לא נעשה בגוף הדבר אלא בא ממילא, נחשב ל"גרמא בנזיקין" {{מקור|רא"ש בבא בתרא ב, יז$ר"י בתירוץ ראשון|כן}}.
+ויש שחילקו, שכל שהנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמא בנזיקין" {{מקור|קונטרס דינא דגרמי$הרמב"ן|כן}}.
+ויש שחילקו{{דרוש מקור}}, שכל שהנזק נעשה על ידי ממונו - נחשב ל"גרמא בנזיקין", וכל שהנזק נעשה על ידי גופו - נחשב ל"גרמי".
-ויש שכתבו לחלק, שכל שהנזק נעשה בגוף הדבר, נחשב ל"גרמי", וכל שהנזק לא נעשה בגוף הדבר אלא בא ממילא, נחשב ל"גרמא בנזיקין".
+ויש מחלקים, שכל שכוונתו להזיק ועל ידו בלבד נעשה הנזק, ללא כל סיוע, נחשב ל"גרמי", וכל שאין כוונתו להזיק, אף על פי שאין לו סיוע במעשה גרימת הנזק, או שיש לו סיוע במעשה גרימת הנזק, אף על פי שכוונתו להזיק, נחשב ל"גרמא בנזיקין" {{מקור|מאירי בבא קמא נו, א|כן}}.
+ויש חולקים וסוברים, שאין כל הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" במהות גרימת הנזק, אלא שכל היזק המצוי ורגיל לבוא, נחשב ל"גרמי", וכל היזק שאינו מצוי ורגיל, נחשב ל"גרמא בנזיקין" {{מקור|ש"ך חו"מ שפו א$שיטת ריצב"א וסיעתו|כן}}.
+ויש סוברים, שאין הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" לא במהות גרימת הנזק ולא בדין, ומה שאמרו: "גרמא בנזיקין - פטור", אין זה אלא לדעת הפוטרים ב"גרמי", ואמנם לדעת המחייבים ב"גרמי" אף גרמא בנזיקין - חייב {{מקור|ש"ך חו"מ שפו ד$רש"י לפי הבנת הרמב"ן והש"ך|כן}}.
-ויש שחילקו, שכל שהנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמי", וכל שאין הנזק עתיד לבוא באופן וודאי, נחשב ל"גרמא בנזיקין".
+== אופנים שיש לחייב מזיק בגרמא ==
+מצאנו בדברי הפוסקים כמה מצבים בהם יש לחייב אדם לשלם נזק שעשה ב'גרמא':
+* יש הסוברים שהמזיק לחברו ב'גרמא' שההיזק בה שכיח - חייב לשלם{{הערה|כתב הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך חו"מ שפו ג$חו"מ שפו, ג|כן}}: "יש אומרים שבכל גרמא בנזקין, אם הוא דבר שכיח ורגיל, חייב לשלם משום קנס {{מקור|תוספות בבא בתרא כב ב$תוספות פרק לא יחפור בשם ריצב"א|כן}}". ויש מי שכתב שגם החולקים על ריצב"א מודים ש"בכל מידי דשכיח ורגיל - אין לחלק בין גרמא לגרמי, דבכל ענין קנסו חכמים לשלם מטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומזיק לחברו" {{מקור|שו"ת משאת בנימין כח$שו"ת משאת בנימין סי' כח|כן}}. וסיים את תשובתו: "הרי הוכחנו לדעת הרא"ש ושאר רבוותא, דכל מילי דשכיחי קנסוהו רבנן למזיק בכל ענין... ובמילי דלא שכיחי הוא דחילקו רבנן בין גרמא לגרמי..." {{מקור|פתחי תשובה חו"מ שפו א$הובאו דבריו בפתחי תשובה ר"ס שפו|כן}}. גם בספר ערוך השולחן {{מקור|ערוך השולחן חו"מ שפו כ$חו"מ שפו, כ|כן}} הסכים לסברא זו: "...ואפשר גם לדעה דגרמי דינא הוא ולא קנסא, מכל מקום הרי אנו רואים ב[[היזק שאינו ניכר]] שקנסו רבנן כדי שלא יהא רגיל לעשות כן להזיק לחברו, אם כן אם לפי ראות [הדיינים], רגילים אנשי רשע להזיק בגרמא - למה לא יקנסו אותם? וכבר נתבאר {{מקור|ערוך השולחן חו"מ ב$בסימן ב|כן}} דאם רואים בית דין איזה פריצות ביכולתם להעניש ע"ש".}}. אך יש שחולקים על כך{{הערה|ראה ספר 'משפט המזיק' {{מקור|ח"י פט"ז הערה י, עמ' רסה|כן}} שהביא דברי המשאת בנימין (המובא בהערה הקודמת), והעיר: "אולם מסתימת שאר הפוסקים לא משמע כן, וכן מתבאר מתשובת המהרשד"ם {{מקור|שו"ת מהרשד"ם חו"מ תס$חו"מ סי' תס|כן}} שלא כדבריו.}}.
+* נהגו במקומות מסוימים שאם הלווה איחר לפרוע את הלוואתו ובשל כך המלווה הפסיד את השוק שהלווה מפצה אותו על הפסד השוק{{הערה|1=בדרכי תשובה {{מקור|דרכי תשובה קע יא$סימן קע ס"ק יא|כן}} הביא שב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8061&st=&pgnum=117&hilite= ספר בית הלל] {{מקור|בית הילל יו"ד קע א$יו"ד סי' קע ס"ק א|כן}} כתב: "....'''עכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא''' ואין פוצה פה ומצפצף בדין [[הפקר בית דין הפקר]] וזה פשוט". מדובר על עדות של אחד מגדולי הדור לפני יותר משלושת מאות שנה (רבי הלל ב"ר נפתלי הירץ מווילנה, שספרו 'בית הלל' על יורה דעה נדפס בשנת ה'תמ"א). דברי הבית הלל מובאים בשו"ת שבות יעקב {{מקור|שו"ת שבות יעקב א סד$ח"א סי' סד במוסגר|כן}}, בספר 'חֹקי המשפט' (לרבי משה יקותיאל כהן קופמן, נדפס בשנת ה'תק"ז, חתן ה'מגן אברהם', חו"מ [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44783&st=&pgnum=86&hilite= סי' מ אות לה]) ובספר יד אפרים לרא"ז מרגליות {{מקור|יד אפרים יורה דעה קסח-קסט, יב$יו"ד קסח, יב|כן}}. [יש מהאחרונים {{מקור|שו"ת זית רענן ב יז$שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז סוף ד"ה מה שכתב יד"נ|כן}} שהניחו ש"המנהג בדיני ארצות" הכוונה ל"[[וועד ארבע ארצות]]" {{מקור|שו"ת חזון נחום א סד$שו"ת חזון נחום ח"א סי' סד ס"ק ה סוף ד"ה וכת"ה כתב לצדד|כן}}.]{{ש}}'''האם תקנות אלו נוהגות בזמננו?''' – ראה בשו"ת זית רענן {{מקור|שו"ת זית רענן ב יז$שו"ת זית רענן ח"ב סי' יז ס"ק ז ד"ה מה שכתב יד"נ|כן}} שכתב: "...מה שכתב עטרת צבי [בסוף סי' פ"א] בשם האחרונים שעיקרם בנויים על תקנות ומנהגים של ארבע ארצות, אשר לא נתפשטו בכל המקומות ולא בכל הזמנים רק בדורותיהם בזמן הוועד, וכן שמעתי מן שאר-בשרי הגאון אב"ד דק"ק לונטשיץ מוהר"ח זצ"ל [בעל ה'דברי משפט'] דאנן לא פסקינן השתא פסידא דשוקא כתקנות ארבע ארצות". גם בשו"ת בית יצחק [שמלקיס] {{מקור|שו"ת בית יצחק יורה דעה ב א$יו"ד ח"ב סי' א סוף ס"ק יב|כן}} כתב: "אמנם צריך עיון אם פסקינן כתקנת [ארצות שהובאה ב]בית הלל, והנה עיין בחוות דעת {{מקור|חוות דעת ביאורים קסח-קסט יד$סי' קסט ס"ק יד|כן}}... ומדלא הביאו דברי בית הלל נראה דלא פסיקא לפוסקים דמורים כתקנת ארצות, דבכמה דינים אין פוסקים כתקנות ארצות, כגון בתקנת בורח, ודוק. ועדיין צריך עיון בכל זה". וראה שו"ת הרי בשמים {{מקור|שו"ת הרי בשמים ה נז$ח"ה מהדו' חמישאה ס"ס נז|כן}} שהזכיר דברי הבית הלל, כתב: "...דאין אנו נוהגים בפסק זה משום ריבית..." (אך התחשב במנהג זה בנסיבות מסוימות ע"ש). וראה שו"ת מהרש"ם {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת מהרש"ם א צ$ח"א סי' צ ד"ה אולם בדין}}{{מקור|, }}{{מקור|שו"ת מהרש"ם ג ח$ח"ג סי' ח ד"ה ע"ד שאלתו}}{{מקור|,}} {{מקור|שו"ת מהרש"ם ד קלח$ח"ד סי' קלח ד"ה ומ"ש רו"מ}}{{מקור|)}}. [וע"ע שו"ת דברי מלכיאל {{מקור|שו"ת דברי מלכיאל ה קכה$ח"ה סי' קכה|כן}}.] ובשו"ת מהר"ש ענגיל {{מקור|ח"ו ס"ס קיב|כן}} כתב: "קשה לפסוק כן על פי דין תורה ומהנכון [[פשרה|לפשר]]". – מאידך, בשו"ת אמרי יושר [לרבי מאיר אריק] {{מקור|שו"ת אמרי יושר א קמט$ח"א סי' קמט ס"ק ב|כן}} כתב: "והנה בתשובת בית יצחק מסופק אם מורין בזה כתקנה זו, יעויין שם. ונראה שאף שב[[הלוואה]] אין להורות כן, כיון דיש בזה משום איסור [[ריבית]]... אבל על כל פנים ב[[פיקדון]]... שאין בזה משום איסור ריבית, ורשאי ליתן לו על כל פנים מן הריווח שהרוויח, וגם לצאת ידי שמים - ודאי חייב מטעם גרמא בנזיקין... אם כן יש לדון כ[דברי] הבית הלל, ובפרט בזמננו שכל עיקר המסחר תלוי בזה". בשו"ת חבצלת השרון (לרבי דוד מנחם מוניש [בן יהושע השל] באב"ד, ח"ב סי' כט [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=839&st=&pgnum=277&hilite= ד"ה וחזי לאיצטרופי]) כתב שיש לצרף מנהג זה לסניף, ואחרי שדן בדברים הסיק: "...לכך במקום שבהלוואה אתי לידיה, לא נקטינן כתקנת הבית הלל, משום שיש איסור ריבית, אבל עיכב מעות פיקדון שפיר אמרינן דמחוייב לשלם... וליכא איסור ריבית". גם בשו"ת אורי וישעי (לרבי אורי שרגא פייבל טויביש; מהדורה קמא, סוף סי' סז, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=363&st=&pgnum=86 דף מ:]) הביא דברי הבית הלל הנ"ל, וכתב: "וחזי מאן גברא רבה שמעיד עלינו במנהג קבוע כזה" (ונראה שסמך עליו, לפחות כסניף; בתשובה זו מדובר לגבי מעות שהופקדו ב[[היתר עסקא]], כך שמחציתן פיקדון). וראה גם שו"ת אפרקסתא דעניא {{מקור|שו"ת אפרקסתא דעניא ג יו"ד קנה$ח"ג יו"ד סי' קנה ס"ק א, מד"ה "אמנם לענ"ד" ואילך|כן}}, ושו"ת להורות נתן [גשטטנר] {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת להורות נתן ג נד$ח"ג סי' נד ס"ק יב}}{{מקור|,}} {{מקור|שו"ת להורות נתן ט נח$ח"ט סי' נח ס"ק כט}}{{מקור|)}}.{{ש}}[הרב פרופ' נחום רקובר {{מקור|בקובץ 'שערי צדק' ג, תשס"ג, עמ' 394-400|כן}}, הרב אשר וייס {{מקור|שו"ת מנחת אשר ח"א סי' קיד אות ו, עמ' שצא|כן}}, הרב יעקב בלויא {{מקור|פתחי החושן ח"ו פ"ג הערה עג|כן}}, בית הדין הרבני בחיפה {{מקור|פד"ר ו 89 $פד"ר ח"ו עמ' 88-89|כן}} ואחרים, הביאו את דברי הפוסקים בנידון זה, והערה זו מבוססת על דבריהם.]}} (למרות שמדובר במניעת רווח עקיפה - ב'גרמא', וללא מעשה). אכן תקנה זו איננה מוסכמת{{הערה|ראה במקורות שבהערה הקודמת.}}.
+== דין מזיק בגרמא בדורנו ==
-ויש שחילקו, שכל שהנזק נעשה על ידי ממונו, נחשב ל"גרמא בנזיקין", וכל שהנזק נעשה על ידי גופו, נחשב ל"גרמי".
+בדורנו עמדו רבים על הצורך הגדול לגדור את הדבר ולחייב על נזקים עקיפים ('גרמא'){{הערה|ראה בסיום ספר '''שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין''' בדינא דגרמי {{מקור|עמ' 200|כן}}: "...וכאן באה הפנייה והבקשה ל'עיני העדה': ...במציאות הטכנולוגית המתפתחת, גוברת בהתמדה היכולת להסב נזקים של ממש, פיסיים או אפילו וירטואליים, מבלי להתחייב על פי הקריטריונים של הרמב"ן או של ר"י. הנזקים יכולים להיות יותר מופשטים ותהליך הנזק יותר עקיף מהרף המינימאלי הנדרש לחייב מדין 'גרמי' – אף על פי כן, התוצאה חמורה למדי. יוכל גנב למדן ומבריק לתכנן ולבצע שוד מושלם, בעזרת מערכת כלי פריצה של 'גרמא', מבלי להסתבך בנזק ישיר או ב'גרמי' (לדוגלים בשיטה זו). – הנתמיד בפטור תרחיש כזה על יסוד 'גרמא בנזיקין'?... הבקשה שטוחה, הסמכות קיימת, והעיניים נשואות. במידה ויעלה ביד גדולי הפוסקים לתקן בנידון, הם יצליחו לגדור פרצה חברתית של ממש, ואף ישכילו בד בבד להרים קרנה של תורה".{{ש}}'''הרב אשר וייס''' {{מקור|שו"ת מנחת אשר ח"א ר"ס קיד, עמ' שפו|כן}} כתב: "רואה אני צורך גדול לבאר כל עצם דין גרמא וגרמי הלכה למעשה, ויש בזה צורך השעה ותיקון העולם, שרוב תביעות הנזיקין המתעוררות בין סוחרים ושותפים וכדומה בזמננו - ענייני גרמא המה, וברור לעניות דעתי שאין היו הרמב"ם והרמב"ן, הבית-יוסף והרמ"א, חכמי ועד ארבע ארצות וכו', בינינו, היו מתקנים למגדר מילתא לחייב כל גרמא בפשיעה, אך מכיוון שאין בידינו לתקן תקנות ולגזור גזרות, צריך ביאור בדיני גרמא וגרמי למעשה". ובסיום התשובה {{מקור|שם עמ' שצא|כן}} כתב: "ומכל מקום נראה שכיוון שיש צורך גדול בזמננו לחזק את בדקי הבית שלא יהיה העולם חרב ולא לתת לבעלי זרוע ואִנשי דלא מעלי לעשות כרצונם ולהפסיד ממון זולתם... [- דרכו מובאת להלן] כך יש להורות... כך נראה לענ"ד הלכה למעשה, וקורא אני לכל דייני ישראל ללכת בדרך זו דרך המלך".{{ש}}כך כתבו עוד רבים וטובים, וראה גם במקורות המובאים בהערות בהמשך הפרק.}}. ולכן, העלו חכמי דורנו כמה דרכים בהם ניתן לחייב על נזק שנעשה ב'גרמא':
+* יש שהביאו להלכה {{מקור|שו"ת מנחת יצחק ד קד$שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קד ס"ק ו|כן}} את דברי הפוסקים {{מקור|ערוך השולחן חו"מ שפו, כ|כן}} שאם הייתה כוונה להזיק, ורגילים אנשי רשע להזיק ב'גרמא' - למה לא יקנסו אותם? (אבל יש לדון מהי הסמכות הנדרשת בכדי לחדש קנסות ותקנות למגדר מילתא ואם דבר זה בידינו{{הערה|ראה {{מקור|שולחן ערוך חו"מ ב}} ובמפרשים, {{מקור|שו"ת ציץ אליעזר יט, נא}}, וכן במאמר של הרב עידו רכניץ (דלהלן) בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 314-315 וש"נ.}}).
+* [[הרב יעקב אריאל]] כתב {{מקור|בקובץ 'דיני ישראל' ו, עמ' 27|כן}}: "יש בסמכותו של ציבור לתקן [[תקנה]] שלפיה גם גרם נזק מחייב בתשלום".
+* [[הרב אברהם שפירא]] הסביר {{מקור|תחו"מין ג, עמ' 239|כן}} שכאשר חוקי המדינה מחייבים בגרמא בנזיקין, "אולי יש מקום להכיר בחקיקה בנושאים כאלו, שכן אי אפשר לומר שחיוב בגרמא הוא נגד הדין", מפני שהמזיק בגרמא חייב בדיני שמים, ולחיוב בדיני שמים יש משמעות מעשית (לרש"י - מועילה תפיסה, למאירי - אם אינו משלם נפסל לעדות, יש אומרים שהתחייבות לשלם נזקי גרמא - איננה צריכה [[קניין]])  וגרמא חייב גם בדיני אדם בשותפים ובשומרים. "ואם כן, בחברה של היום, יש מקום להכיר [ב]הסדר של תקנות{{הערה|כוונתו לתת לחוקי המדינה מעמד הלכתי של תקנות הקהל (ראה בפתח מאמרו).}} שמחייב תשלום בגרמא, מכיוון שהחיוב המוסרי בדיני שמים ברור, ואין הכפייה {{גודל|2|[של החוק]}} בניגוד לרוח התורה, וכן נפסק{{הערה|ראה שערי תשובה {{מקור|שערי תשובה חו"מ רנט י$חו"מ סי' רנט ס"ק י|כן}}, פתחי תשובה {{מקור|פתחי תשובה חו"מ יב ו$חו"מ סי' יב ס"ק ו|כן}}, ומנחת יצחק {{מקור|שו"ת מנחת יצחק ה קכא$ח"ה סי' קכא ס"ק ב|כן}} ובמקורות שהביאו.}} כי לפעמים כופים גם על [[לפנים משורת הדין]]".{{ש}}בגישה זו הלך גם [[הרב דב ליאור]] {{מקור|תחו"מין ג, עמ' 248|כן}} המסביר כי החוק יכול להפקיע ממון במקרה של טובת הציבור, למשל, "גרמא בנזיקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אך אם במצב של היום נפטור רשלנות שגרמה לנזק - תהא בכך פרצה גדולה, ולכן, משום טובת הציבור, יש לחייב בדיני אדם. הסבר זה אינו מתפיסת ההלכה, שכן אף בהלכה כאמור חייב בדיני שמים, ויש אומרים שתפיסה מועילה {{מקור|רע"א חו"מ כח$ראה חידושי רע"א חו"מ סי' כח|כן}}, וריצב"א {{מקור|תוספות בבא בתרא כב, ב|כן}} אומר ש'גרמא' מצוי ושכיח הוא בגדר 'גרמי'."{{ש}}יש שכתבו שמסיבה זו (שהחוק הוא לטובת הציבור), יתכן שלחוקי המדינה לחייב ב'גרמא' יש תוקף מצד הכלל: "[[דינא דמלכותא דינא]]" ואפילו ב[[ארץ ישראל]]{{הערה|כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג {{מקור|חוק לישראל - נזיקין, עמ' 378|כן}}: "והנה אף על פי שיש מחלוקת אם יש 'דינא דמלכותא' במלך ישראל, מכל מקום כתב החתם סופר {{מקור|שו"ת חתם סופר חו"מ מד$חו"מ סי' מד|כן}} שבמנהגים ונימוסים שהם לטובת בני המדינה, לדעת הכל אומרים דינא דמלכותא דינא. ולפי זה, בכל מזיק ב'גרמא', כיוון שהוא חייב לצאת ידי שמים, אפשר שהולכים אחר דינא דמלכותא, וצריך עיון למעשה" {{מקור|דבריו הובאו ע"י הרב עידו רכניץ בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 313|כן}}.{{ש}}מאידך, ראה בספר 'משפט המזיק' {{מקור|ח"א פט"ז עמ' רסד הערה ח|כן}} שהביא שבגיליונות המהרש"ם על השולחן ערוך {{מקור|מהרש"ם חו"מ שפו$חו"מ שפו|כן}} כתב: "ועיין בהגהה {{מקור|שולחן ערוך חו"מ רנט, ז|כן}} ובקצות החשן {{מקור|קצות החושן רנז ג$שם ס"ק ג|כן}} שבמקום שלפנים משורת הדין חייב - יש לומר דינא דמלכותא דינא, אם כן יש לומר דגרמא בחיוב לצאת ידי שמים - שוב יש לומר דינא דמלכותא דינא, והיכי דחייב מדינא דמלכותא יש לחייבו גם בדיני ישראל, וצ"ע, אבל לפי מה שכתב באבני מילואים {{מקור|אבני מילואים כח ב$סי' כח סוף ס"ק ב|כן}} אינו כן, אבל מלשון הרמ"א אינו נראה כן".}}.
+* ישנם בתי דין{{הערה|ראה מאמרו של הרב עידו רכניץ: פיצוי על גרימת נזק, בקובץ 'שערי צדק' ח, עמ' 309-322, ומאמרו של הרב דניאל כ"ץ: 'כיצד מפשרים - בין פשרה לצדק', בקובץ 'שערי צדק' י, תשס"ט, בפרט בעמ' 336-337, וכן בהערות להלן.}}, שבהסתמך על [[הרב זלמן נחמיה גולדברג]], הנהיגו לחייב את המזיק בגרמא (בחלק מהסכום{{הערה|הדיין הרב חיים יהודה רבינוביץ' {{מקור|שורת הדין יד שפד$'שורת הדין' כרך יד עמ' שפד|כן}} כתב: "בדברים שאין בית הדין מנדה עליהם, כגון גרמא וכדומה, יש לומר, שכאשר חתמו בין 'לדין ובין לפשרה', כיון שהמזיק חייב לצאת ידי שמים - יש מקום לפשר שהנתבע ישלם חלק מהנזק, כדי שהניזק ימחל לו, ולא יתחייב בדיני שמים, וצ"ע".}} או בכולו{{הערה|הדיין הרב יועזר אריאל {{מקור|דיני ברורות, עמ' קצג|כן}} כתב: "אם ניתנה לבית הדין סמכות מפורשת לחייב על נזקי גרמא, בית הדין אינו מוגבל בפשרה, והוא יכול לחייב גם בפיצוי על רוב הנזק, או אפילו בכל הנזק, בהתאם לנסיבות, לפי שיקול דעתו של בית הדין, בעיקר אם הנזק נגרם ברשלנות פושעת או במזיד" (הדברים מובאים במאמרו של הרב עידו רכניץ הנ"ל, עמ' 322). {{ש}}ראה במאמרו של הרב רכניץ (ובפרט עמ' 315-322), לדעתו, ככל שאשמת המזיק בנזק גדולה יותר, וככל שהנזק ישיר יותר, כך יש לחייב את המזיק בחלק יותר גדול מסכום הנזק, ולעיתים אף בכולו. במסקנתו הוא ממליץ, בנזק במזיד - לחייב בכל הנזק (משום "שבור זרוע רשע"), בנזק ברשלנות פושעת וסבירות גבוהה לקשר בין המעשה לתוצאה - לחייב ביותר בשני שליש מהנזק (אך לא בכולו), וכאשר לא הייתה רשלנות פושעת או כאשר לא הייתה סבירות גבוהה לקשר בין המעשה לנזק - לחייב בפחות משליש מהנזק, אם בכלל.}}), בהתבסס על [[שטר הבוררות]] המנוסח "בין לדין ובין לפשר", ולדעתם, מדין "[[פשרה הקרובה לדין]]" ניתן לחייב את המזיק בגרמא, שכן הוא חייב בדיני שמים{{הערה|בספר אמרי בינה {{מקור|אמרי בינה דיינים כא$דיני דיינים סי' כא ד"ה ולמה שנתבאר|כן}} דן לגבי מקרה שלדבריו תלוי במחלוקת הפוסקים אם הוא 'גרמא' או 'גרמי', ומסיק: "משום דעל כל פנים תליא במחלוקת הפוסקים וגם על כל פנים גרמא הוי ובדיני שמים חייב, לכן עשיתי פשרה ביניהם". – מבואר שהתחשב בשיקול של חיוב בדיני שמים לעשות פשרה יחד עם השיקול העיקרי שיש בדבר מחלוקת הפוסקים אם חייב גם בדיני אדם.}}.
+* [[הרב אשר וייס]] {{מקור| שו"ת מנחת אשר ח"א סי' קיד|כן}} כתב שבכל מקרה של נזק בגרמא (ובפרט לגבי 'מבטל כיסו של חברו') שנעשה בזדון או ברשלנות פושעת, אם מדובר בנזק שכיח - יש לחייב את המזיק, וזאת מפני שהכרעת השולחן ערוך (להבנתו) שכל נזק עקיף שנעשה בכוונה מוגדר 'גרמי' וחייב עליו, והרמ"א הכריע שכל נזק שכיח מוגדר 'גרמי' וחייבים עליו, ואין לטעון '[[קים לי]]' כנגד המובא בשולחן ערוך {{מקור|אורים ותומים, קיצור תקפו כהן, קכג|כן}}, ויש לצרף את תקנת הארצות לחייב על הפסד השוק. [ב[https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=31508094&Video=True&Lang=Hebrew שיעור בעל פה]{{דרוש מקור}} הוסיף הרב וייס, שבבית דינו מחתימים את הנידונים על נוסח: "בין לדין ובין לפשר '''ובין לדון לפי היושר והכרע הדעת'''", ונוסח זה מאפשר לחייב במקרה שהלב נותן שהמזיק בגרמא, בזדון או בפשיעה ורשלנות, חייב לשלם.]
+אמנם, רבים מהדיינים, מפוסקי ההלכה ומבתי הדין, אינם מחייבים בנזקי גרמא כלל, כפשטות הדין.
+{{הערות שוליים|טורים=כן}}
+[[קטגוריה:דיני נזיקין]]
-ויש מחלקים, שכל שכוונתו להזיק ועל ידו בלבד נעשה הנזק, ללא כל סיוע, נחשב ל"גרמי", וכל שאין כוונתו להזיק, אף על פי שאין לו סיוע במעשה גרימת הנזק, או שיש לו סיוע במעשה גרימת הנזק, אף על פי שכוונתו להזיק, נחשב ל"גרמא בנזיקין".
+[[קטגוריה: דיני ממונות]]
+[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]]
+[[קטגוריה:גרמות]]
+[[קטגוריה: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
-ויש חולקים וסוברים, שאין כל הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" במהות גרימת הנזק, אלא שכל היזק המצוי ורגיל לבוא, נחשב ל"גרמי", וכל היזק שאינו מצוי ורגיל, נחשב ל"גרמא בנזיקין".
-ויש סוברים, שאין הבדל בין "גרמי" ל"גרמא בנזיקין" לא במהות גרימת הנזק ולא בדין, ומה שאמרו: "גרמא בנזיקין - פטור", אין זה אלא לדעת הפוטרים ב"גרמי", ואמנם לדעת המחייבים ב"גרמי" אף גרמא בנזיקין - חייב.
-[[קטגוריה:דיני ממונות]]
-[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

גרמא בנזיקין: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:49, 8 באפריל 2024

תוכן עניינים

גרמא לעומת גרמי[עריכה]

אופנים שיש לחייב מזיק בגרמא[עריכה]

דין מזיק בגרמא בדורנו[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

גרמא בנזיקין: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:49, 8 באפריל 2024

גרמא לעומת גרמי[עריכה]

אופנים שיש לחייב מזיק בגרמא[עריכה]

דין מזיק בגרמא בדורנו[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש