פאה נכרית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(285 גרסאות ביניים של 21 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לא הלכה}}
{{לא הלכה}}
'''פאה נכרית''', היא כיסוי ראש העשוי מ[[שיער]] אנושי טבעי או סינתטי.
'''פאה נכרית''', היא כיסוי ראש העשוי מ[[שיער]] אנושי טבעי או סינתטי.


שורה 8: שורה 9:
במהלך הדורות דנו הפוסקים אף בפאות העשויות משער ה[[מת]], האם [[איסור הנאה|נאסרו בהנאה]] או שלא.
במהלך הדורות דנו הפוסקים אף בפאות העשויות משער ה[[מת]], האם [[איסור הנאה|נאסרו בהנאה]] או שלא.


עוד דנו הפוסקים לגבי פאות העשויות משיער שהוקרב ל[[עבודה זרה]]. שאלה נוספת שעלתה לדיון היא במקום שקיים [[ספק]] אם הפאה היא משערות שהוקרבו לעבודה זרה או שלא. גם בזה נחלקו פוסקי זמנינו אם בשל כך נאסרה הפאה בהנאה, כדין [[תקרובת עבודה זרה]] או שלא.
פאות העשויות משיער שהוקרב ל[[עבודה זרה]] אסורות לדעת כל הפוסקים{{הערה|1=תשובת [[הרב יעקב אריאל]] [http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=6654 באתר ישיבה]: "מדוע הנך מעלה בכלל על דעתך שמישהו יתיר איסור תקרובת עבודה זרה שהיא אסורה בהנאה מהתורה? כל רבני ישראל מאוחדים בשמירת ההלכה".}}. אך במקום שקיים [[ספק]] אם הפאה היא משערות שהוקרבו לעבודה זרה או שלא, ונחלקו פוסקי זמנינו אם בשל כך נאסרה הפאה בהנאה, כדין [[תקרובת עבודה זרה]] או שלא.


== השתלשלות המחלוקת בהלכה ==
=== המקור אודות חיוב כיסוי הראש בתלמוד ===
=== המקור אודות חיוב כיסוי הראש בתלמוד ===
{{ערך מורחב|ערך=[[כיסוי ראש לנשים]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[כיסוי ראש לנשים]]}}
הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} לומדת מפסוק שקיים חיוב מ[[דאורייתא]] על האשה שלא לצאת ל[[רשות הרבים]] פרועת ראש, אלא עליה לכסות את שערה. שער האשה אף מוגדר: "[[ערוה]]"<ref>להשלכות עניין זה לגבי [[קריאת שמע]] ו[[תפילה]] - ראה בערך: [[שער באשה ערווה]].</ref> {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}}, ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות {{מקור|שו"ע אה"ע כא, א|כן}}.


רבים מהפוסקים כתבו ש[[בתולה|בתולות]] אינן צריכות לכסות ראשן {{מקור|(}}{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב|לא}}{{מקור|, וכפשטות ה}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עה, ב}}{{מקור|, אך יש חולקים - אף בדעת השולחן ערוך}}<ref>ראה [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590 אנציקלופדיה תורנית 'דעת']{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול',}} [[הרב שלמה אבינר]]{{מקור|, ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.</ref>{{מקור|)}}.
הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} לומדת מפסוק שקיים חיוב מ[[דאורייתא]] על האשה שלא לצאת ל[[רשות הרבים]] פרועת ראש, אלא עליה לכסות את שערה. שער האשה אף מוגדר: "[[ערווה]]"<ref>להשלכות עניין זה לגבי [[קריאת שמע]] ו[[תפילה]] - ראה בערך: [[שער באשה ערווה]].</ref> {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}}, ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות {{מקור|שו"ע אה"ע כא, א|כן}}.


בהמשך הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}} מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך [[מבוי]] כשלראשה קלתה {{מקור|(יש מפרשים}}<ref>{{מקור|רש"י:כתובות עב ב$רש"י שם ד"ה קלתה}}.</ref>{{מקור|: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים}}<ref>[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד מהל' אישות הי"ב|כן}}. וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.</ref>{{מקור|: מטפחת)}} בלבד, מפני ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב ב$שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}, אך מגדרי [[דת יהודית]] {{מקור|(מנהג בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה}}<ref>ראה {{מקור|רש"י:כתובות עב א$רש"י כתובות עב.}} ו{{מקור|מאירי:כתובות עב א$מאירי שם}} ועוד.</ref>{{מקור| וחיובו מ}}[[דרבנן]]<ref>ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם.</ref>{{מקור|)}} שאין לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מחוסה ע"י קלתה בלבד ונחלקו ה[[ראשונים]] בטעם הדבר:
רבים מהפוסקים כתבו ש[[בתולה|בתולות]] אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות {{מקור|(}}{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב|לא}}{{מקור|, וכפשטות ה}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עה, ב}} אך יש חולקים {{מקור|אף בדעת השולחן ערוך}} וסוברים שצריכות לכסות ראשן {{מקור|היעב"ץ על השו"ע שם}} וי"א שאסור להן לצאת בשער פזור {{מקור|מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש}}<ref>וראו עוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590 אנציקלופדיה תורנית 'דעת'], ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', [[הרב שלמה אבינר]], ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.</ref>{{מקור|)}}.
*יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב א$שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}. לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
*ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד {{מקור|(- צעיף}}<ref>{{מקור|הגהות מיימוניות אישות כד יב$הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו)}}; {{מקור|ר' עובדיה מברטנורא כלים כט, א$הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א}}; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.</ref>{{מקור|)}} החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה {{מקור|(- מטפחת)}} שעל ראשה בלבד" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם אישות יג יא$רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א}}{{מקור|; ו}}{{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד הי"ב}}{{מקור|; ועוד)}}. וכן פסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שו"ע אה"ע קטו ד$אה"ע קטו, ד|כן}}.{{ש}}וכתב  ב{{מקור|באר שבע יח$שו"ת באר שבע (סי' יח)}} שלשיטה זו  אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, {{מקור|[המכסה את הראש וחלק מהגוף}}{{דרוש מקור}}{{מקור|- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל}}<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520311#msg520311 פורום 'לדעת']: "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."</ref>{{מקור|, כדי שלא תראה צורת השְׂערות}}<ref>כך הסביר [[הרב ניסים קרליץ]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=54 חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה]{{מקור|)}}: "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". {{מקור|(מובא ב}}[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg526472#msg526472 פורום 'לדעת']{{מקור|)}}</ref>{{מקור|]}}. וכן פסק המשנה ברורה {{מקור|ביאור הלכה עה$ביאור הלכה סי' עה ד"ה מחוץ לצמתן|כן}}: "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".{{ש}}ויש המפרשים שאף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה {{מקור|ב"ח אה"ע קטו$ב"ח שם סוף ס"ק א ד"ה ואיזו היא|כן}}, אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את '''כל''' השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו {{מקור|תשובה מאהבה א מח$שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח ד"ה ובאמת במחילת|כן}}.


והנה בזמנינו פשט ה[[מנהג]] אצל כמעט כל הנשים<ref>מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.</ref>, ואף אצל נשים [[יראת שמים|יראות שמים]] ו[[צדיק|צדיקוֹת]], שלא לשים רדיד ולהסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא מחו בידם חכמים. יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהלכה כמו השיטות שאין צורך בשני כיסויים<ref>וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.</ref>, ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער; וייתכן שטעם הדבר מפני חיוב דת יהודית תלוי במנהג, ואם נהגו '''כל''' הנשים להסתפק בכיסוי אחד - המנהג החדש מבטל את המנהג הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש שאיסור זה מדאורייתא {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שו"ת יביע אומר ח"ד אה"ע סי' ג אות ב|כן}}.
בהמשך הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}} מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך [[מבוי]] כשלראשה קלתה {{מקור|(יש מפרשים}}<ref>{{מקור|רש"י:כתובות עב ב$רש"י שם ד"ה קלתה}}.</ref>{{מקור|: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים}}<ref>[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד מהל' אישות הי"ב|כן}}. וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.</ref>{{מקור|: מטפחת)}} בלבד{{הערה|ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב ב$שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}.}}.


=== השתלשלות המחלוקת - סקירה היסטורית ===
מדין [[דת יהודית]] {{מקור|(מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה}}<ref>ראה {{מקור|רש"י:כתובות עב א$רש"י כתובות עב.}} ו{{מקור|מאירי:כתובות עב א$מאירי שם}} ועוד.</ref>{{מקור| וחיובו מ}}[[דרבנן]]<ref>ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.</ref>{{מקור|)}} אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו ה[[ראשונים]] בטעם הדבר:
{{להשלים|סיבה=הוא מרחיב בראשית המחלוקת ומקצר בהמשכה; וכן מקצר בהשתלשלות המנהג, שבמקומות מסוימים החל [[לכתחילה]] ע"י נשים כשרות, ובמקומות אחרים החל מחמת גזרת השלטונות הנֹכריים או ע"י נשים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ושבמקומות אחרים לא הגיעו כלל פאות נכריות כדברי הרב משאש; ועוד}}
* יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב א$שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}. לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
* ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד {{מקור|(- צעיף}}<ref>{{מקור|הגהות מיימוניות אישות כד יב$הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו)}}; {{מקור|ר' עובדיה מברטנורא כלים כט, א$הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א}}; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.</ref>{{מקור|)}} החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה {{מקור|(- מטפחת)}} שעל ראשה בלבד" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם אישות יג יא$רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א}}{{מקור|; ו}}{{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד הי"ב}}{{מקור|; ועוד)}}. וכן פסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שו"ע אה"ע קטו ד$אה"ע קטו, ד|כן}}.{{ש}}וכתב  ב{{מקור|באר שבע יח$שו"ת באר שבע (סי' יח)}} שלשיטה זו  אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, {{מקור|[המכסה את הראש וחלק מהגוף}}{{דרוש מקור}}{{מקור|- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל}}<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520311#msg520311 פורום 'לדעת']: "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."</ref>{{מקור|, כדי שלא תראה צורת השְׂערות}}<ref>כך הסביר [[הרב ניסים קרליץ]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=54 חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה]{{מקור|)}}: "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". {{מקור|(מובא ב}}[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg526472#msg526472 פורום 'לדעת']{{מקור|)}}</ref>{{מקור|]}}. וכן פסק המשנה ברורה {{מקור|ביאור הלכה עה$ביאור הלכה סי' עה ד"ה מחוץ לצמתן|כן}}: "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".{{ש}}ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה {{מקור|ב"ח אה"ע קטו$ב"ח שם סוף ס"ק א ד"ה ואיזו היא|כן}} או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו{{דרוש מקור}}, אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את '''כל''' השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו {{מקור|תשובה מאהבה א מח$שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח ד"ה ובאמת במחילת|כן}}.


הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית<ref>מעניין לציין שבשו"ת סבא קדישא {{מקור|או"ח ח"א סי' מז|כן}} בהשגותיו על השלטי גיבורים כתב: "ואתמהה איך חשב [- השלטי גיבורים]... להוציא... דין מחודש כזה [- להתיר את הפאה הנכרית ברשות הרבים] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר" עכ"ל (מובא [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=834&catId=441 בקישור], ושם העירו שלדעת המתירים המנהג להתיר החל בימי התלמוד, ראה להלן).</ref> היה [[רבי יהושע בועז ברוך]], שנולד בספרד בתקופת מרן [[רבי יוסף קארו]] זצ"ל, בשנת רל"ב לערך, ובהיותו אברך צעיר גלה בגירוש ספרד (שנת רנ"ב) לארץ איטליה, שם כיהן כרב. בספרו '[[שלטי הגיבורים]]' {{מקור|(שבת (כט.) לדפי הרי"ף, אות א)}} כתב באריכות "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית" מדין המשנה: "[[הוצאה מרשות לרשות|יוצאה]] אשה בחוטי שער, בין משלה, בין משל חבירתה" {{מקור|בבלי:שבת סד ב$שבת סד:|כן}}, והסביר שהכוונה שהיא יוצאת עם פאה נכרית ל[[רשות הרבים]] ב[[שבת]]. כמו כן, הביא ראיה נוספת מגמרא {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}} ולפי פירוש הראשונים שם. רבי יהושע בועז חזר על דבריו בהגהות 'עין משפט' {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:|כן}}. מדבריו עולה, שעוד קודם לדבריו [[מנהג|נהגו]] הנשים לחבוש פאה פאה נכרית, והוא מצדיק את דבריהם.
בזמנינו פשט ה[[מנהג]] אצל כמעט{{הערה|1=אך [[הרב בנימין זילבר]] מציין ששמע שב[[ירושלים]] יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר]{{מקור|)}}. ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.}} '''כל''' הנשים<ref>מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.</ref>, ואף אצל נשים [[יראת שמים|יראות שמים]] ו[[צדיק|צדיקוֹת]], להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:
* יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים<ref>וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.</ref>, ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
* ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו '''כל''' הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא<ref>{{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב)}} ושו"ת שמש ומגן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=21253&st=%u05e8%u05d3%u05d9%u05d3 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' קמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=203&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסג])</ref>. ויש שפקפקו בזה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ]: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, '''וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה'''"}}.


יש מי שכתב על דברי ה'שלטי גיבורים', כי "בדורו<ref>ה"באר שבע" שהביא בספרו דעה חולקת על ה"שלטי גיבורים", נולד כשמונים שנה אחר ה'שלטי גיבורים' (בשנת ה'ש"י), וספרו התפרסם לאחר חמישים וחמש שנה מהדפסת ה'שלטי גיבורים' (בשנת שס"ט). אף רבי יהודה קצנלנבוגן, שאת דבריו מצטט, לא היה בן דורו של ה'שלטי גיבורים', כיון שנולד כחמישים שנה אחריו, בשנת רפ"א {{מקור|(ראה הקדמת המהדיר לספר 'י"ב דרשות', הוצאת מישור תשנ"ז)}}, וגם נפטר בשנת שנ"ז, כארבעים וחמש שנה אחר פטירת ה'שלטי גיבורים' {{מקור|כמובא בספר 'דעת קדושים', עמ' פב|כן}}.</ref> לא חלק עליו איש, ולא מצינו אף אחד מגדולי '''הדור ההוא''' שערער על מנהג הנשים לצאת בפאה נכרית" {{מקור|(}}[[הרב שלום דובער וולפא]] {{מקור|בספרו 'לקט שכחת הפאה';}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=42 קונטרס 'חן וכבוד', בהקדמה, עמ' ב] {{מקור|ועוד)}}. הוא אף מחזק את דבריו, בטענה שבאותו הזמן (לפני כחמש מאות שנה) כבר רווח המנהג לצאת בפאה נכרית {{מקור|(כפי שיוצא מדברי ה'שלטי גיבורים' הנ"ל)}}, ואף על פי כן, לא מצינו שחכמי הדור [[מחאה|מחו]] בהן.
=== השתלשלות המחלוקת - סקירה היסטורית ===


כחמישים שנה לאחר השלטי גיבורים, רבי יששכר בער (בן ישראל לעזער פרנס) איילנבורג, ב[[שו"ת]] '[[שו"ת באר שבע|באר שבע]]' {{מקור|באר שבע יח$סי' יח|כן}} הביא את דברי [[רבי יהודה קצנלנבוגן]] שהיו בכתב יד, ובהם חלק בכל תוקף על ה'שלטי גיבורים', וה'באר שבע' עצמו מצטרף להשיג ולהקשות על דברי ה'שלטי גיבורים'.
{{להשלים|סיבה=הוא מרחיב בראשית המחלוקת ומקצר בהמשכה; לא מזכיר שבמקומות שונים היו בעיות שונות - פאות הנעשות משער המת או מתקרובת עבודה זרה; לא מזכיר שבדורות הראשונים הטענות על הפאה היו מצד מראית עין ודת יהודית, ובדורות מאוחרים יותר יש כתבו נימוקים אחרים לאסור את הפאה; ועוד}}


במשך הדורות הצטרפו לכל אחת משתי דעות אלו עוד פוסקים רבים: לדעת ה'שלטי גיבורים' המתיר לאשה לחבוש פאה נכרית הצטרף ה'מגן אברהם' {{מקור|מגן אברהם עה ה$סי' עה ס"ק ה|כן}}, המבאר שכך ג"כ סובר [[הרמ"א]]<ref>וראה להלן שיש פרשנויות נוספות בדעת הרמ"א.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|דרכי משה או"ח סימן שג}}{{מקור|; וב}}{{מקור|שו"ע או"ח עה ב$בהגהתו לשו"ע או"ח סי' עה סעיף ב}}{{מקור|)}}, וכן הצטרפו ה'פרישה' {{מקור|על הטור סי' שג הנ"ל|כן}}, [[בעל התניא]] {{מקור|שו"ע הרב או"ח עה, ד|כן}} ועוד רבים, ומאידך לדעת ה'באר שבע' האוסר את הפאה הצטרפו הרב [[היעב"ץ]], בעל 'עצי ארזים', בעל ה'הפלאה' ועוד רבים.
הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית<ref>מעניין לציין שבשו"ת סבא קדישא {{מקור|או"ח ח"א סי' מז|כן}} בהשגותיו על השלטי גיבורים כתב: "ואתמהה איך חשב [- השלטי גיבורים]... להוציא... דין מחודש כזה [- להתיר את הפאה הנכרית ברשות הרבים] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר" עכ"ל (מובא [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=834&catId=441 בקישור], ושם העירו שלדעת המתירים המנהג להתיר החל בימי התלמוד, ראה להלן).</ref> היה [[רבי יהושע בועז ברוך]], בן למשפחה ממגורשי ספרד שחי באיטליה בתקופת מרן [[רבי יוסף קארו]]{{הערה|להרחבה נוספת בענין תאריך לידתו המדוייק, ראה בערך [[רבי יהושע בועז#תולדות חייו|רבי יהושע בועז]].}}. ובספרו '[[שלטי הגיבורים]]' {{מקור|(שבת (כט.) לדפי הרי"ף, אות א)}} כתב באריכות "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית" מדין המשנה: "[[הוצאה מרשות לרשות|יוצאה]] אשה בחוטי שער, בין משלה, בין משל חבירתה" {{מקור|בבלי:שבת סד ב$שבת סד:|כן}}, והסביר שהכוונה שהיא יוצאת עם פאה נכרית ל[[רשות הרבים]] ב[[שבת]]. כמו כן, הביא ראיה נוספת מגמרא {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}} ולפי פירוש הראשונים שם. רבי יהושע בועז חזר על דבריו בהגהות 'עין משפט' {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:|כן}}.


יש לציין, שלא כל האוסרים או המתירים עומדים באותה שיטה, שכן חלק מהאוסרים סוברים שפאה נכרית היא כשער אשה עצמו ואיסורם מן התורה וחלק מהאוסרים סוברים שטעם האיסור רק מדרבנן, חלק מהאוסרים מנמקים את דבריהם מחמת איסור פריעת הראש וחלק מהאוסרים אוסרים מחמת נימוקים חיצוניים (מראית עין, מנהג הפרוצות, הנאה מהמת ועוד); וכך גם המתירים אינם עומדים בשיטה אחת.  
בתגובה לכך, רבי יששכר בער (בן ישראל לעזער פרנס) איילנבורג, ב[[שו"ת]] '[[שו"ת באר שבע|באר שבע]]' {{מקור|באר שבע יח$סי' יח|כן}} הביא את דברי [[רבי יהודה קצנלנבוגן]] שהיו בכתב יד, ובהם חלק בכל תוקף על ה'שלטי גיבורים', וה'באר שבע' עצמו הצטרף להשיג ולהקשות על דברי ה'שלטי גיבורים'.


בתקופות מאוחרת יותר<ref>כשלוש מאות שנה לאחר תקופת השלטי גיבורים.</ref>, אנו מוצאים ש"כבר נתפשט המנהג בכל איטליה<ref>יש לציין, שה'שלטי גיבורים' גר באיטליה, וייתכן שבשל כך, דעתו התפשטה בה יותר מבמדינות אחרות.</ref> כדברי שלטי הגיבורים" {{מקור|(}}[[רבי יעקב פארדו]] {{מקור|בספרו 'אפי זוטרי', על השו"ע,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=247 אה"ע סי' כא ס"ק ט]{{מקור|, נדפס בשנת תקנ"ז, ע"ש בכל דבריו)}}. וכן מוכח מדברי הפוסקים, שבמקומות נוספים, "הרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות"<ref>לדוגמה ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=74&hilite= ספר חן וכבוד, עמ' לד]. וראה גם [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=1055&catId=441 בקישור].</ref> {{מקור|שבט הלוי ה קצט$שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}.
במשך הדורות הצטרפו לכל אחת משתי דעות אלו עוד פוסקים רבים: לדעת ה'שלטי גיבורים' המתיר לאשה לחבוש פאה נכרית הצטרף ה'מגן אברהם' {{מקור|מגן אברהם עה ה$סי' עה ס"ק ה|כן}}, המבאר שכך ג"כ סובר [[הרמ"א]]<ref>וראה להלן שיש פרשנויות נוספות בדעת הרמ"א.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|דרכי משה או"ח סימן שג}}{{מקור|; וב}}{{מקור|שו"ע או"ח עה ב$הגהתו לשו"ע או"ח סי' עה סעיף ב}}{{מקור|)}}, וכן הצטרפו ה'פרישה' {{מקור|על הטור סי' שג הנ"ל|כן}}, [[בעל התניא]] {{מקור|שו"ע הרב או"ח עה, ד|כן}} ועוד רבים, ומאידך לדעת ה'באר שבע' האוסר את הפאה הצטרפו הרב [[היעב"ץ]], בעל 'עצי ארזים', בעל ה'הפלאה' ועוד רבים.
'''ומאידך''', בהרבה מארצות המזרח ובתימן (אך לא בכולן<ref>ראה במקורות המובאים בהערה הקודמת.</ref>) לא נהגו הנשים לצאת בפאה נכרית<ref>הרב מנשה ישראל ([http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 בתשובה באתר הידברות]): "ובהנהגה בפועל היו הבדלים מהותיים בין ארצות המזרח וקהילות ספרד לקהילות האשכנזים, שאם האשכנזים נטו להקל בדבר בהרבה ממקומות מושבותיהם, הרי שבקהילות ספרד נשמר הדבר בכל החומר עד לעת האחרונה ולא נהגו שם לצאת בפאה נוכרית אלא כדרך בנות ישראל במהלך הדורות בכיסוי ראש.{{ש]}הגאון רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק העיד על המנהג בעירו לחבוש פאה נכרית אך ורק בבתים ובחצרות אבל לא ביציאה לרחוב, וכן כתב ה[[שדי חמד]] שמנהג מקומות הספרדים להחמיר בזה... וכן העיד על מנהג איזמיר הגאון מהר"א פלאג'י בספרו 'בירך את אברהם', שבמקומותיהם לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית". (וחזר על דבריו [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=42680 בתשובה נוספת]).{{ש}}ומקור דבריהם ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סוף סי' ה, אות ז-ח)}}.</ref>, וגם בחלק מארצות אשכנז לא נהגו נשים שרוח חכמים נוחה מהן לחבוש פאה נכרית<ref>ראה שו"ת דברי חיים {{מקור|דברי חיים יו"ד א ל$יו"ד ח"א סוף סי' ל|כן}}: "...כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים..." ודברי דומים כתב [[רבי שלמה קלוגר]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1518&st=&pgnum=211&hilite= שנות חיים סי' שטז]{{מקור|)}}. וראה שו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה, סוף אות ז|כן}}.</ref>.


יש מהפוסקים שלא ראו את הדבר כמנהגים חלוקים, מטעמים שונים: יש שתלו את העובדה שבתימן ובעוד מארצות המזרח לא נהגו הנשים ללכת בפאה רק מחסרון טכני שלא היה באפשרותם לקנות פאה, ואין לראות בזה מנהג להקל {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=884&st=&pgnum=132 שו"ת אז נדברו חי"א סי' נ, עמ' קלה]<ref>הובא בספר חן וכבוד ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=104 עמ' סד] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=228 קפח]; וע"ע ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=231 עמ' קצא] ואילך). וראה ב[http://www.kipa.co.il/community/show/8334002 פורום הורות ומשפחה באתר 'כיפה'].</ref>{{מקור|)}}. מאידך, יש שתלו את המנהג להקל בלבישת פאה נכרית ברוסיה וסביבתה בשל גזרות השלטונות הנכריים העריצים שאסרו לכסות הראש<ref>[[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, חדר והתפשט בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש - בשיתוף פעולה עם המסכילים {{מקור|[- כינוי כנאי לתנועת ההשכלה]}} מחריבי כרם בית ישראל. על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה". [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=1055&catId=441 ויש שהעירו על דבריו], שמדברי הפוסקים במקומות רבים רואים שהמנהג קדם בהרבה שנים לגזרות הצאר הרוסי.</ref>.
יש לציין, שלא כל האוסרים עומדים בשיטה אחת; יש מהאוסרים הסוברים שפאה נכרית היא כשער אשה עצמו ואיסורם מן התורה{{הערה|החסד לאברהם וסיעתו, ראה להלן בפסקה '[[פאה נכרית#השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא|השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא]]'.}} ויש מהאוסרים הסוברים שאיסורה הוא רק מדרבנן{{הערה|ראה בפרי מגדים {{מקור| או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט|כן}}: "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב [[רבי שלמה קלוגר]] בשו"ת שנות חיים סי' שטז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי {{מקור|מהדורה תנינא יורה דעה סי' קסח|כן}}: "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה {{מקור|אגרות משה יורה דעה ב פח$אגרות משה יורה דעה ח"ב סי' פח|כן}}: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה". וכן כתב בשו"ת שמש ומגן{{דרוש מקור}}.}}, חלק מהאוסרים מנמקים את דבריהם מחמת איסור פריעת הראש וחלק מהאוסרים אוסרים מחמת נימוקים חיצוניים (מראית עין, מנהג הפרוצות, הנאה מהמת ועוד); וכך גם המתירים אינם עומדים בשיטה אחת<ref>יש מחכמי זמנינו שהתירו פאה שאינה ניכר כלל שאין היא שיער טבעי {{מקור|אגרות משה שם, ועוד|כן}}, ויש מחכמי זמנינו שכתבו שיש להחמיר בפאה שאינה ניכרת למתבונן {{מקור|(ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=2195ad28-d2cc-461d-b08e-3282bd995228&st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A7&pgnum=110 ספר "חן וכבוד" עמ' סח-ע] {{מקור|בשם}} [[הרב חיים קניבסקי]]{{מקור|: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר. אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל"). יש שהתירו כל פאה{{דרוש מקור}}, ויש שאסרו פאה ארוכה{{דרוש מקור}}.</ref>.


יש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב הפוסקים אסרו פאה וחלקו על השלטי גיבורים<ref>שו"ת שבט הלוי {{מקור|שבט הלוי ה קצט$ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה..." וכן בשו"ת קנין תורה {{מקור|(}}{{מקור|ח"א סי' יא אות י,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 עמ' לו]{{מקור|)}}: "ואם נבא לחשוב כל האוסרין לצאת בשייטיל [- פאה נכרית] בלא כיסוי לא יכיל הגיליון..."
יש מהמתירים בזמנינו{{הערה|1=[[הרב שלום דוב וולפא]] בספר לקט שכחת הפאה; וכ"כ ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=43 ספר "חן וכבוד" בהקדמה, עמ' ב-ג].}} המציינים כי במשך קרוב למאתיים שנה מהדפסת ספר 'שלטי הגיבורים'{{הערה|ספר 'שלטי הגיבורים נדפס בשנת שי"ד-שט"ו. ממנו ועד להדפסת ספרי [[רבי יעקב עמדין]] (היעב"ץ): 'לחם שמים' (בשנת תצ"ג), שאילת יעב"ץ (בשנת תצ"ח) ומור וקציעה (בשנת תקכ"א), עברו כמאה ושמונים שנה.}} נמצאו חולקים בודדים על היתר הפאה הנכרית (המהר"י קצנלנבוגן, הבאר שבע והיעב"ץ), ומאידך כמה פוסקים (הרמ"א, הלבוש, הפרישה, המגן אברהם, ה[[תוספות יום טוב]], עטרת זקנים, עולת תמיד, אליה רבה ועוד) הביאו להלכה את היתר פאה נכרית (חלקם לגבי הלכות קריאת שמע וחלקם לגבי הלכות צניעות).
יש מהמתירים{{הערה|1=לקט שכחת הפאה וחן וכבוד הנזכרים בהערה הקודמת. וב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=42 חן וכבוד שם] הביא מדברי רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה {{מקור|[- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת]}}, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו".  
ובסוף דבריו מפרט  שהמנהג היה רק דרך המבוי, ורק בזה האופן התיר. וזו גם עדות מהרש"א אלפנדרי, בספר "סבא קדישא", שהיה רב בדמשק, שמעולם לא הותר הדבר. שהדבר היה פשוט לאסור וכשרצה רב אחד להתיר, כל הרבנים התנגדו לו. 


וכן כתב הרב עובדיה יוסף ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (ח"ה, מילואים לאה"ע סי' ה)}}: "...שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט..." ובגוף התשובה {{מקור|שם אות ז|כן}} הביא בשם רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק {{מקור|(ח"ו אה"ע סי' ו)}} "שכל הפוסקים דחו דעת השלטי גיבורים". וכן במסקנתו כותב הרב עובדיה יוסף {{מקור|שם אות ח|כן}}: "...והעיקר שיש לאסור כדברי הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים".
וראה דברי הרב אליעזר פולק המובאים ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=4c472fa4-a1b0-45d2-b30f-c8f88c6171d2&st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A7&pgnum=309 ספר חן וכבוד (הנ"ל עמ' רסט)]: "...גם נראה ששאר מפרשי השולחן ערוך ששתקו לרמ"א מסכימים עמו, כמו הט"ז ושאר האחרונים שדרכם להשיג עליו במקום שחולקים". יש לציין, שדברים אלו תלויים במה שנחלקו המפרשים האם כוונת הרמ"א להתיר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כמשמעות דברי בדרכי משה) או שדבריו נאמרו רק לגבי קריאת שמע (כהסבר היעב"ץ וסיעתו).}}  המוסיפים שיש לראות בשתיקת גדולי אותה תקופה{{הערה|דהיינו [[המהרש"ל]], [[הב"ח]], ה[[סמ"ע]], ה[[ט"ז]], ה[[ש"ך]] ועוד.}}, הסכמה שבשתיקה להיתר פאה נכרית, שנדפס בשלטי גיבורים ונהגו בו חלק הנשים{{הערה|ראה בדברי השלטי גיבורים הנ"ל שכתב: "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית", משמע שעוד קודם לכן היו נשים שיצאו בפאה נכרית.}}, ולא מצאנו ש[[מחאה|מחו]] בהם.
וכן בתשובה נוספת: "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה..." {{מקור|יביע אומר ד אבן העזר ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג אות ג|כן}}.
אבל  מהר"י קצנלבוגן העיד שכל גדולי אשכנז לפניו אסרו אפילו מטפחת הנראית כשיער, ואם כך כל שכן פאה נכרית, וכן בספר "סבא קדישא" למהרש"א אלפנדרי מביא שהדבר פשוט ואף אחד לא הסכים בדורו למהר"י בועז.  ואכן בשו"ת [[רבי משה פרובינצאלו]] מרבני איטליה, הוא מזכיר לגנאי מנהג של חבישת חתיכת בד עם שער על המצח, ואם כך  כל שכן פאה.
וכן כתבו [[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}, [[הרב מאיר מאזוז]] {{מקור|(ירחון 'אור תורה', ניסן תשמ"ו, סי' עב)}} ו[[הרב משה לוי]] {{מקור|ירחון 'אור תורה', טבת תשמ"ט, סי' מב)}} ועוד.{{ש}}
וראה בשו"ת שמש ומגן {{מקור|(}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4430&catId=446 ח"ב אה"ע סי' טז], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=271 עמ' רמט, ד"ה ומ"ש שאע"פ]{{מקור|)}} שכתב להשיב על דבריהם: "ומה שכתבו שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, - גם זה אינו, ד...היום ...גם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר." ע"ש.</ref>, ויש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב גדולי הדורות הסכימו להתיר<ref>כן כתב [[הרב משה פינשטיין]] {{מקור|אגרות משה אה"ע ב יב$בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' יב)}}: "בעניין פאה נכרית... רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים... ולכן לדינא אין כבוד תורתו הרמה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כבוד תורתו הרמה רוצה להחמיר - אינו יכול להטיל חומרותיו עליה... וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". וכן בכף החיים {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14418&st=&pgnum=259 או"ח ח"א סי' עה ס"ק יט]{{מקור|)}} כתב: "מסקנת ה[[אחרונים]] להתיר כדברי הרמ"א ז"ל". וראה מה שהובא בזה [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520639#msg520639 בפורום 'לדעת'] מדברי חכמים נוספים (ובהם [[הרב חיים פרדס]] זצ"ל ועוד).</ref>.


== מקור וטעם חובת כיסוי הראש והשלכותיהם לדין פאה נכרית ==
יש מהפוסקים שכתבו כי רוב הפוסקים אסרו פאה וחלקו על השלטי גיבורים<ref>שו"ת דברי חיים {{מקור|דברי חיים יו"ד ב נט$יו"ד ח"ב סי' נט|כן}}: "...לאשה לילך בפיאה נכרית בשוק... כבר האריכו בזה בספר באר שבע ובכל האחרונים ורובם מסכימים לאסור ועיין בכנסת הגדולה באה"ע {{מקור|[סי' כ"א בהגה"ט אות ה' וז']}} שרבו האוסרים וכן בעצי ארזים {{מקור|[שם ס"ק ב']}} אוסר". (הובאו דבריו בשו"ת דברי יציב {{מקור|דברי יציב יו"ד נה$יו"ד סי' נה ד"ה והיוצלמ"ז דבנ"ד}}).
{{להשלים|סיבה=הובאו רק דברי חלק מהפוסקים בנושא זה}}
==== מקור חובת כיסוי הראש והשלכותיו לטעמו וגדרו ====
כפי שהובא לעיל, בגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} מבואר שיש חיוב מן התורה לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור חיוב זה הוא בפסוק העוסק באשה [[סוטה]] {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}: "וְהֶעֱמִיד הַ[[כהן|כֹּהֵן]] אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י כתובות עב א$במקום (ד"ה אזהרה)}} מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק<ref>וראה ב{{מקור|מאירי כתובות עב א$מאירי שם (במשנה)}} שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ '''הָ'''אִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.</ref>:
# הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, [[מידה כנגד מידה]] כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל<ref>דברים דומים נמצא ב{{מקור|מדרש אגדה נשא ה יח$מדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח)}}, וכן ב{{מקור|תרגום יונתן במדבר ה יח$תרגום יונתן}}, פירוש הטור הארוך ו{{מקור|תולדות יצחק במדבר ה יח$תולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום}}.</ref>.
# מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


'''וכן כתב''' בשו"ת שבט הלוי {{מקור|שבט הלוי ה קצט$ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה..." ובמקום נוסף {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה רז$ח"ה סי' רז אות ב|כן}}: "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים (אף על פי שברמ"א סי' ע"ה, ובד"מ סי' ש"ג הביא דבריו) מכל מקום הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים".
'''וכן''' בשו"ת קנין תורה {{מקור|(}}[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&hilite=ecb735c9-df9c-4873-94dc-85ea420b4067&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=37 ח"א] {{מקור|סי' יא אות י,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 עמ' לו]{{מקור|)}}: "ואם נבא לחשוב כל האוסרין לצאת בשייטיל [- פאה נכרית] בלא כיסוי לא יכיל הגיליון..."


רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=807 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח.]{{מקור|, ד"ה ואולם אחר}}<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}. </ref>{{מקור|)}} למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים<ref>מעניין לציין, ש[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg605879#msg605879 יש שהביאו] שבשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$ח"ד אה"ע סי' ג# אות א|כן}} הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: '''(א)''' מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה {{מקור|(וראה }} {{מקור|במדבר רבה ט טז$במדבר רבה פרשה ט סי' טז}}{{מקור|)}}. '''(ב)''' מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:סוטה ח ב$סוטה ח:}}{{מקור|)}}, הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור {{מקור|(וראה}} {{מקור|תוס' רי"ד:כתובות עב א$תוס' רי"ד שם}}{{מקור|)}}.{{ש}}המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.</ref>. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא [[גזרת הכתוב]], ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר ב[[ש"ס]].
'''וכן כתב''' הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר {{מקור|שו"ת:יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה, מילואים לאה"ע סי' ה|כן}}: "...שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט..." ובגוף התשובה {{מקור|שם אות ז|כן}} הביא בשם רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק {{מקור|ח"ו אה"ע סי' ו|כן}} "שכל הפוסקים דחו דעת השלטי גיבורים". וכן במסקנתו כותב הרב עובדיה יוסף {{מקור|שם אות ח|כן}}: "...והעיקר שיש לאסור כדברי הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים".
 
וכן בתשובה נוספת: "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה..." {{מקור|יביע אומר ד אבן העזר ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג אות ג|כן}}.{{ש}}'''וכן כתבו''' [[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}, [[הרב מאיר מאזוז]] {{מקור|(ירחון 'אור תורה', ניסן תשמ"ו, סי' עב)}}, [[הרב משה לוי]] {{מקור|ירחון 'אור תורה', טבת תשמ"ט, סי' מב)}}, הרב יהודה טשזנר {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=47238&st=%u05e8%u05d5%u05d1 בהסכמתו לספר 'חן וכבוד']{{מקור|: "...לפי הנראה רוב הפוסקים מחמירים")}}; הרב חיים יעקב טאובער {{מקור|(ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=39 מאמר בקובץ 'אור ישראל' כא, עמ' לט]{{מקור|: "כמעט אין מי שהתיר ללכת עם פאה נכרית, כאשר מתבוננים היטב בספרי התשובות שמדברים משאלה זו, רואים שכמעט אין מי שמתיר")}}; הרב בן ציון מוצפי {{מקור|(}}[http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=76888 באתר 'דורש ציון' תשובה 76888]{{מקור|: "הפיאה אינה שנויה במחלוקת, כי רוב מכריע של הפוסקים אשכנזים וספרדים אסרוה")}} ועוד.{{ש}}
מאידך, [[רבי יצחק עבאדי]] בשו"ת אור יצחק {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג]<ref>מובא ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520408#msg520408 פורום 'לדעת'] וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=342&catId=441 בקישור] ע"ש.</ref>{{מקור|)}} כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה<ref>וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.{{ש}}ועוד מבואר ב{{מקור|בבלי:סוטה ט א$סוטה ט.}} שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.{{ש}}והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.{{ש}}ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."{{ש}}ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה {{מקור|(ראה}} {{מקור|הושע ב, ה}}{{מקור|, ובמפרשי הפשט שם)}}. וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. '''יצויין''' ששני הכיוונים היסודיים הללו {{מקור|(שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה)}} הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.</ref>. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}} מאריך להביא ראיות לדבריו.
וראה בשו"ת שמש ומגן {{מקור|(}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4430&catId=446 ח"ב אה"ע סי' טז], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=271 עמ' רמט, ד"ה ומ"ש שאע"פ]{{מקור|)}} שכתב להשיב על דבריהם: "ומה שכתבו שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, - גם זה אינו, ד...היום ...גם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר." ע"ש.</ref>, ויש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב גדולי הדורות הסכימו להתיר<ref>כן כתב [[הרב משה פינשטיין]] {{מקור|אגרות משה אה"ע ב יב$בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' יב)}}: "בעניין פאה נכרית... רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים... ולכן לדינא אין כבוד תורתו הרמה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כבוד תורתו הרמה רוצה להחמיר - אינו יכול להטיל חומרותיו עליה... וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". וכן בכף החיים {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14418&st=&pgnum=259 או"ח ח"א סי' עה ס"ק יט]{{מקור|)}} כתב: "מסקנת ה[[אחרונים]] להתיר כדברי הרמ"א ז"ל". וכן הרב גבריאל ציננער {{מקור|(בעל 'נטעי גבריאל', ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&st=&pgnum=66 מאמרו בקובץ 'אור ישראל' גיליון לז עמ' סו]{{מקור|9}}: "שיטת רוב גדולי הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים שדעתם בהחלט שמותר לילך בפאה נכרית מגולה". וראה בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=32e9860c-e437-489c-9d88-11f8a1f8ccfb&st=%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1&pgnum=117 חן וכבוד (סוף עמ' עז)] שהביא מדברי [[הרב חיים פרדס]] {{מקור|(אב"ד בתל אביב ומהדיר המהר"ל)}} בספר 'תורתך שעשועי' {{מקור|(פרשת נשא)}} שכתב: "ידועה המחלוקת בעניין הפאה הנכרית שהיו רבנים וקהילות שהחמירו בעניין, אך '''רוב''' הפוסקים נהגו היתר בדבר..." וע"ע בספר חן וכבוד {{מקור|(בהקדמה}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=47238&st=%u05e8%u05d5%u05d1 עמ' טו]{{מקור|)}} שהביא כן בשם רבי אליעזר פילץ ורבי יעקב פרידמן.</ref>.


==== ראיות נוספות לטעם וגדר חובת כיסוי הראש ====
==== השתלשלות המנהגים ====
כפי שהובא, נחלקו האחרונים בפירוש דברי רש"י - האם איסור גילוי השער הוא משום צניעות או משום גזירת הכתוב. בשאלה זו ישנם מקורות נוספים וראיות מדינים שונים.


בספר [[תרומת הדשן]] {{מקור|תרומת הדשן י$סי' י|כן}} כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"<ref>ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ]. אולם יש שהעירו {{מקור|(ראה}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=377&catId=441 בתגובה לדבריו]{{מקור|, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד)}} שבמקורות אלו לא מבואר שהוא '''טעם''' חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=816&catId=441 מדרבנן לחלק מהפוסקים]).</ref> {{מקור|(- פריצות של האנשים)}}, ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר {{מקור|בבלי כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}}, מפני שלא מצויים בה גברים<ref>פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים '''בדרך כלל''', ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים.</ref>.
{{להשלים|סיבה=מקצר בהשתלשלות המנהג, שבמקומות מסוימים החל [[לכתחילה]] ע"י נשים כשרות, ובמקומות אחרים החל מחמת גזרת השלטונות הנֹכריים או ע"י נשים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ושבמקומות אחרים לא הגיעו כלל פאות נכריות כדברי הרב משאש; מערבב בין דברי ה'סבא קדישא' לבין ה'פני יצחק' [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=12881&p=120199&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99#p120199 שחלק עליו] גם בנוגע להשתלשלות המנהג ותפוצתו; לא מוזכר מנהג [[ירושלים]], וחילוקי השמועות בטעמו; העדויות מובאות באופן מעט מגמתי, ולא אובייקטיבי כנדרש; ועוד}}


ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא [[גזירת הכתוב]] '''ולא''' מחשש שמא יגרמו [[הרהורי עבירה]] לגברים{{דרוש מקור}}. והביאו כמה ראיות לדבריהם:
בכמה מקומות במשנה מוזכרת הפאה הנכרית{{הערה|ראה להלן בפרק [[פאה נכרית#הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים|הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים]]}}, ורואים שהיו נשים שחבשו פאה נכרית. נחלקו הפוסקים, האם המשתמשת בפאה נכרית יצאו בה כשהיא מגולה לרשות הרבים והפאה שימשה גם ככיסוי ראש או שמא הפאה הייתה מכוסה בכיסוי אחר<ref>מדברי הרמב"ם והתוספות במסכת שבת, משמע שהיתה גלויה, והגר"א בשנות אליהו פירש שהייתה מכוסה. ויש שהבינו ש"חוטי שער" המוזכרים במשנה היא הפאה של ימינו - ראה מגן אברהם, ביאור הגר"א או"ח ע"ה, ערוך השולחן ועוד.</ref>.{{ש}}בכל אופן סיבת השימוש בפאה נכרית לא היה למטרת כיסוי ראש, אלא למטרות אחרות: יש שכתבו שהשתמשו בה כתכשיט זמני על מנת להתייפות בשער<ref>פירוש המשנה לרמב"ם {{מקור|פירוש המשנה לרמב"ם שבת ו ה$שבת פ"ו מ"ה|כן}}: "פאה נכרית - כעין נרתיק מדביקין בו שער נאה מאד ולובשות אותו על הראש באופן זמני להתייפות בשער". הובאו דבריו ב{{מקור|מאירי שבת סד ב$מאירי (שבת סד:)}}.{{ש}}הרמב"ם לא הזכיר שמדובר דווקא על נשים חסרות שער או בעלות מום בשערן, וייתכן שכוונתו שהן מכסות בפאה נכרית כי שערן חייב להיות מכוסה. אכן הרמ"א {{מקור|(ב}}{{מקור|דרכי משה הקצר או"ח שג$דרכי משה או"ח סי'שג אות ו}}{{מקור|)}} הביא מדברי השלטי גיבורים {{מקור|שבת (כט.) אות א|כן}} המסביר את השימוש בפאה נכרית משערות עצמה: "עשויות לכסות שערותיה האחרות אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שער" {{מקור|(}}{{מקור|ומקור דבריו ב}}{{מקור|רש"י שבת סד ב$רש"י שבת סד:}} {{מקור|"פיאה נכרית - קליעת שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה, שתראה בעלת שער")}}, ומשמע שמדובר באשה שיש לה שערות {{מקור|(שמהן עשתה את הפאה)}} אך עדיין נזקקת לפאה בכדי להיראות "בעלת שער", ואולי הכוונה לקרחת חלקית או למום אחר בשערה. וראה בהערות להלן מדברי הראשונים.</ref>, יש שכתבו שהפאה שימשה כתכשיט מיוחד לכלות בימי חופתן<ref>תשובות הגאונים שבת סד:{{כלומר?}}.</ref>, יש שכתבו שהפאה שימשה נשים בעלות מום, קרחות או בעלות שיער לבן<ref>{{מקור|מאירי שבת סד ב$מאירי שם}}: "ועניין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן". {{מקור|חידושי הר"ן שבת סד ב$חידושי הר"ן שם}}: "וכן פיאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חבירתה לפי שיש לה שער מועט, אי נמי דיש לה שער לבן ושער חבירתה שחור". וכן הוא בראשונים נוספים.</ref>, ויש שביארו{{דרוש מקור}} שאין מחלוקת ביניהם, ואכן היו כמה שימושים לפאה נכרית בזמנם<ref>בגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:|כן}} מבואר שנזירה יכולה לכסות ראשה בפאה נכרית וכך לא תתגנה על בעלה. ויש שלמדו מכאן{{דרוש מקור}} שהיו בזמנם פאות שלימות כמו בזמננו, ונשים מגולחות היו משתמשות בזה כתחליף מושלם לשער הטבעי.</ref>.
# כפי שהובא לעיל, דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה [[שכל|שׂכל]] ו[[הגיון]] יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של [[קידושין]] לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520534#msg520534 פורום 'לדעת'] שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:{{ש}}
# [[אשת איש]] איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
# עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" {{מקור|משלי ט, יז|כן}}.
יש לציין ש[[הרב עזריאל הילדסהיימר]] נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' {{מקור|משלי ט, יז|כן}}, ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" {{מקור|שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח ח$שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח|כן}}. [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.345 ובפשטות דבריו] משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.</ref> {{מקור|(}}[[הרב שלום משאש]]{{מקור|, בספרו}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4431&catId=446 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז]{{מקור|, וכעי"ז ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח]{{מקור| ד"ה והנה אם באנו; ועוד)}}.
# יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן [[קריאת שמע]] {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ו או"ח יג$שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג}}{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם)}}. "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}.


==== השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדין פאה נכרית ====
המנהג ללבוש פאה ככיסוי ראש המהווה תחליף למטפחת ולרדיד, החל לפחות{{הערה|שהרי לדעת מתירי הפאה נכרית, המנהג התחיל עוד בימי ה[[תנאים]]{{דרוש מקור}} (וכנ"ל{{דרושה הבהרה}}).}} לפני כחמש מאות שנה<ref>קודם שיצא לאור ספר "שלטי הגיבורים" - שנת ה'שי"ד, וראה להלן שרבי יצחק אבולפיא כותב בשנת תרל"א שהמנהג החל לפני יותר מארבע מאות שנים.</ref>, שהרי מדברי 'שלטי הגיבורים' {{מקור|הנ"ל|כן}} עולה, שעוד קודם לדבריו נהגו נשים מסוימות לחבוש פאה נכרית ולצאת בה לרשות הרבים, והוא מצדיק את מנהגן<ref>שו"ת תשובה מאהבה {{מקור|שו"ת:תשובה מאהבה א מח$ח"א סי' מח|כן}}: "ידע מעלתו, מה שהנשים מקילין בפאה נכרית מגולה, אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, כן נראה מפשט לשון השלטי גיבורים במסכת שבת ובמסכת נזיר, שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות, טרם אשר שלטי הגיבורים מצא להם ההיתר. ובא זה ולימד זכות על הנשים צדקניות שבאותו הדור, על פי ראיותיו..."
ה'חסד לאברהם'<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}.</ref> {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סוף סי' פז, דף לח:]{{מקור|, ד"ה ואולם לכאורה - מתחיל בעמוד הקודם)}} כתב שהיות וטעם חובת כיסוי הראש הוא מפני שהדבר גורם הִרהורי עבירה לגברים, לכן האיסור הוא בין בשער הטבעי של האשה ובין בשער חיצוני הנראה כשער האשה (= פאה נכרית המונחת על שערותיה), מפני שלכל הדעות דורשים [[טעמא דקרא]] לחומרא<ref>ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 סוף דבריו] כותב ה'חסד לאברהם' שבמקום אחר בספרו {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=226 מהד' קמא, יו"ד סי' פה]{{מקור|)}} הוא האריך להוכיח שלחומרא לכולי עלמא אנו דורשים [[טעמא דקרא]].{{ש}}וראה [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg528503#msg528503 מה שכתב הרב אליעזר מרילוס (מכולל חזון-איש)] להשיב על דברי החסד לאברה הנ"ל.</ref>. וכ"כ כמה אחרונים שפאה נכרית היא כשערה ואסורה מן התורה {{מקור|(מובאים}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=825&catId=441 בקישור]{{מקור|)}}.


כמובן, שמי שסבור שחובת כיסוי הראש היא גזירת הכתוב ואין מפני שהיא גורמת להרהורי עבירה, או שטעם כיסוי הראש הוא מפני ששער פרוע הוא כיעור ונאי לאשה, - אין מקור כלל לאסור '''מדאורייתא''' חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, שכן התורה אסרה את גילוי השער הטבעי, ואין לנו מקור לאסור אף שער תלוש {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}. ויש מי שהוסיף, שלהפך, עדיפה פאה נכרית המייפה את האשה {{מקור|(הרב יצחק עבאדי, בשו"ת אור יצחק הנ"ל -}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג] {{מקור|ובהמשך הדברים ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}}.
וכן כתב רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה..." {{מקור|- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת|כן}}.</ref>.  


ויש שכתבו שטעם ההיתר של ה'שלטי גיבורים' לצאת בפאת נכרית, הוא מחמת שחכמים ידעו שאין [[יצר הרע]] שולט אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, כדוגמת שְׂער המחובר לגוף האשה, אך בדבר מת - אין יצר הרע שולט{{דרוש מקור}}. ולכן בפאה נכרית העשויה משְׂער תלוש וחסר חיים - אין חשש שיבוא להרהר {{מקור|(}}[[הרב עובדיה הדאיה]] {{מקור|בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=965&st=&pgnum=226 עמ' רכ]<ref>הובא בקצרה ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (שם אות ח)}}.</ref>{{מקור|; וכן כתב}} [[הרב שלמה דב וולפא]]{{מקור| בספרו}} '[http://www.upf.co.il/file/330398.html לקט שכחת הפאה]'{{מקור|; ועוד)}}.
בתקופות מאוחרת יותר<ref>כשלוש מאות שנה לאחר תקופת השלטי גיבורים.</ref>, אנו מוצאים ש"כבר נתפשט המנהג בכל איטליה כדברי שלטי הגיבורים"{{הערה|1=[[רבי יעקב פארדו]] {{מקור|בספרו 'אפי זוטרי', על השו"ע,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=247 אה"ע סי' כא ס"ק ט], נדפס בשנת תקנ"ז.}}. יש לציין, שה'שלטי גיבורים' כיהן כרב באיטליה, וייתכן שבשל כך, דעתו התפשטה בה יותר מבמדינות אחרות{{הערה|1=רמז להשערה זו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=42 ספר חן וכבוד (עמ' ב)].}}.


טענה זו מתבססת על הנחה כי אין יצר הרע שולט בשער מת. יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} כי יופי השער שווה בין אם הוא שער האשה ובין אם הוא פאה נכרית מדעת [[תנא קמא]] {{מקור|בבלי: נזיר כח א$נזיר כח.|כן}} שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי {{מקור|[- אין רצוני]}} באשה מנוולת" {{מקור|(שאינה שותה יין -}} {{מקור|רש"י נזיר כח א$רש"י שם}}{{מקור|)}}, אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו בסופה בכדי למנוע ממנה מלגלח את שער ראשה בסוף נזירותה. לעומתו [[רבי מאיר]] סובר שהוא יכול להפר בטענה "אי אפשר באשה מגלחת". ומבואר בגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$שם ע"ב|כן}} שתנא קמא חולק על רבי מאיר, מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית", כלומר האשה יכולה לגלח את שערה ולחבוש במקומו פאה נכרית, ואז היא נראית כאינה מגולחת {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם|כן}}. ומכאן שהפאה מהווה תחליף מושלם לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופי, ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו מפני שאפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן  לגבי הזרים, שהרי בד"כ אינם רואים אותה מקרוב, ואין חילוק בין שער ראשה לשער פאה נכרית לגבי ה[[יצר הרע]] השולט על ידי יופי האשה הבולט בשער שעל ראשה.
במשך הדורות התפשט המנהג בארצות נוספות, כמובא בדברי הפוסקים<ref>ראה מה שהביא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=74&hilite= ספר חן וכבוד (עמ' לד)] מדברי הפני יצחק {{מקור|(ח"ו סי' ו)}}.</ref>, וכן נהגו רבים בליטא<ref>וכן מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43157&st=&pgnum=873 ספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט)] בשם הרב חיים קניבסקי שכן היה מנהג נשות ליטא, ובכללן אשת ה[[חזון איש]] ואשת [[הסטייפלר]].</ref>, בפולין{{דרוש מקור}}, באשכנז{{דרוש מקור}}, ברוסיה{{דרוש מקור}} ובעוד מדינות, עד שיש מחכמי זמנינו שכתב ש"הרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות" {{מקור|שבט הלוי ה קצט$שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}.


בדעת רבי מאיר, החולק על תנא קמא, וסובר שהבעל רשאי לומר "אי אפשי באשה מגולחת", מסבירה הגמרא שמחמת הזוהמה לא נוח לבעל בפאה נכרית. יש מן הראשונים שפירשו שכוונת הגמרא שבשער ישנו לכלוך, וכשמדובר בלכלוך של שער אשה אחרת מגונה הדבר בעיני הבעל {{מקור|(}}{{מקור|תוספות נזיר כח ב$תוס' שם}}{{מקור|; וכן פשטות גרסת}} {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם}}{{מקור|: "זוהמא דאית בה")}}. ויש מי שפירש כי "מזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית" {{מקור|פירוש הרא"ש נזיר כח ב$פירוש הרא"ש שם|כן}}". מפירוש זה משמע ששער תלוש ומת גורם דחייה לבעל ואיננו מושך ומגרה כשער טבעי<ref>וראה גם ב[http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=15240 פורטל הדף היומי].</ref>.
יצויין שיש שכתבו שזהו מנהג חדש שהחל מפורקות עול בודדות, ובעבר לא הייתה שום "אשה חשובה בכל מדינת אשכנז" שהייתה יוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית<ref>ראה שו"ת דברי חיים {{מקור|דברי חיים יו"ד א ל$יו"ד ח"א סוף סי' ל|כן}}: "...כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעווה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים..." ודברי דומים כתב [[רבי שלמה קלוגר]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1518&st=&pgnum=211&hilite= שנות חיים סי' שטז]{{מקור|)}}. וראה שו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה, סוף אות ז|כן}}.</ref>.


בנוסף, יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} ראיה כי אין הבדל בשער מלפני שנחתך לאחר שנחתך, מדברי רש"י {{מקור|רש"י ערכין ז ב$רש"י ערכין ז: ד"ה אלא אמר רב נחמן|כן}}: "שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות"<ref>ראיה זו משונה מאד. ודאי שאין הבדל טכני בין שער חי לשער מת. השאלה האם הגירוי משער מת נמוך יותר, על אף שפיזית-חיצונית, אין הבדל ביניהם.</ref>.
לעומת זאת, בהרבה מארצות המזרח (אך לא בכולן<ref>ראה במקורות המובאים לעיל; וכן בדברי הרב שלום משאש להלן.</ref>) ובתימן, לא נהגו הנשים לצאת בפאה נכרית<ref>הרב מנשה ישראל ([http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 בתשובה באתר הידברות]): "ובהנהגה בפועל היו הבדלים מהותיים בין ארצות המזרח וקהילות ספרד לקהילות האשכנזים, שאם האשכנזים נטו להקל בדבר בהרבה ממקומות מושבותיהם, הרי שבקהילות ספרד נשמר הדבר בכל החומר עד לעת האחרונה ולא נהגו שם לצאת בפאה נכרית אלא כדרך בנות ישראל במהלך הדורות בכיסוי ראש. הגאון רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=1510&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA שו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו, יב:, ד"ה אמנם אנכי הרואה)] העיד על המנהג בעירו לחבוש פאה נכרית אך ורק בבתים ובחצרות אבל לא ביציאה לרחוב, וכן כתב ה[[שדי חמד]] שמנהג מקומות הספרדים להחמיר בזה... וכן העיד על מנהג איזמיר הגאון מהר"א פלאג'י בספרו 'בירך את אברהם', שבמקומותיהם "לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית". (וחזר על דבריו [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=42680 בתשובה נוספת]).{{ש}}ומקור דבריהם ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סוף סי' ה, אות ז-ח)}}. וראה עוד בהערה להלן מדברי הרב חיים קניבסקי.</ref>. אך בדורות האחרונים החל המנהג להתפשט גם בחלק מארצות המזרח, כעדות הרב שלום משאש (רבה של מרוקו, ולימים רבה של ירושלים), שהנשים הצדקניות שבמרוקו שלא נסחפו עם הגל העכור של הורדת כיסוי הראש, כיסו ראשן בפאה<ref>כך כתב בשו"ת שמש ומגן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=270 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמח, סוף ד"ה ובהיותי בזה]): "...וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר" (מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=202&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסב]).</ref>.


==הפאה הנכרית בתלמוד==
יש מפוסקי זמנינו שלא ראו את הדבר כמנהגים חלוקים, מטעמים שונים:
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=נערך מתוך מאמר המציג את דעת האוסרים, מביא את המקורות בצורה סלקטיבית ומפרשם בצורה מגמתית}}
* יש מפוסקי זמננו שתלו את העובדה שבתימן ובעוד מארצות המזרח לא נהגו הנשים ללכת בפאה, רק בחסרון טכני של אי אפשרות לקנות פאה, ואין לראות בזה מנהג להחמיר בדבר<ref>הרב בנימין זילבר: "מה הפשט שהיה להם מנהג, אם הייתה להם האפשרות של קניה ואע"פ כן השתמשו דוקא במטפחת, שייך לומר מנהג, אבל כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=884&st=&pgnum=132 שו"ת אז נדברו חי"א סי' נ, עמ' קלה]{{מקור|; - הובא בספר חן וכבוד}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=104 עמ' סד] {{מקור|ו}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=228 קפח]{{מקור|; וע"ע ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=231 עמ' קצא]{{מקור| ואילך)}}.{{ש}}וכך כתב הרב שלום משאש רבה של ירושלים: "לפי ידיעתי במרוקו ארץ מולדתי, לא עלה על דעת שום אחד מרבני הדור גדול או קטן לדבר בזה כלל, שהרי לא היתה נמצאת פאה נכרית אצלם, רק דרך לימוד המשנה היו קורין פאה, אבל לא ראו ולא שמעו מזה כלל כדי לקבוע מנהג בזה לאסור או להתיר, ורק כאשר באו הצרפתים למרוקו הביאוה עמהם כי אפי' אין להם איסור גילוי הראש עשו אותה לנוי להתקשט וכמש"כ הרמב"ם" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=265 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' טו, עמ' רמ"ג]{{מקור|)}}.</ref>. ויש מחכמי זמנינו שחלקו עליהם<ref>ראה בהערה לעיל מדברי הרב עובדיה יוסף והרב מנשה ישראל. וכן מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43157&st=&pgnum=873 ספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט)] בשם הרב חיים קניבסקי.</ref> ונקטו שמנהג עדות המזרח לפסוק כדעת אוסרי הפאה הנכרית{{הערה|ואע"פ שרבים מהמתירים היו ספרדים, ומ"מ לא נתקבלה דעתם אצל בני עדות המזרח {{מקור|(כך נראה לדעת החכמים הנ"ל)}}.}}.
* יש מאוסרי הפאה הנכרית בדורנו שתלו את המנהג להקל בלבישת פאה נכרית ברוסיה וסביבתה בשל גזרות השלטונות הנכריים העריצים שאסרו לכסות הראש<ref>[[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, חדר והתפשט בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש - בשיתוף פעולה עם המסכילים {{מקור|[- כינוי כנאי לתנועת ההשכלה]}} מחריבי כרם בית ישראל. על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה". וכן כתבו הרב יוסף ליברמן ([http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=6 בהסכמתו לספר 'דברי שלום']) ואחרים.</ref>, ו[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=1055&catId=441 יש שהשיגו על דבריהם]<ref>ועיקר טענתם שמדברי הפוסקים במקומות רבים רואים שהמנהג קדם בשנים רבות לגזרות הצאר הרוסי והתפשט גם במקומות שאין מגיע כוח הצאר וגזירותיו.</ref>.
* יש הטוענים שבארצות המזרח בשכנות לערבים שבנותיהם מכוסות לחלוטין - אין לבת ישראל ללכת בפאה נכרית (וזו פריצות גמורה), אך בזמנינו לא שייך טעם זה {{מקור|(הרב משה שטרנבוך, ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13127&&page=25 שו"ת דת והלכה סי' א, עמ' כה-כח]{{מקור|; ועוד)}}.


בש"ס ובכל הראשונים מוזכרת הפאה פעמים בודדות; היא שימשה כתחליף לשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה. 
== מקור וטעם חובת כיסוי הראש והשלכותיהם לדין פאה נכרית ==


הפ"נ מוזכרת בארבעה מקומות שונים בש"ס:
{{להשלים|סיבה=הובאו רק דברי חלק מהפוסקים בנושא זה}}
*ב{{מקור|בבלי שבת דף סד:}} מבואר שלא כשאר התכשיטים ש\אסור לצאת בהם בשבת אפילו לחצר הבית, התירו חז"ל שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית "כדי שלא תתגנה על בעלה". הסיבה שאסורה לצאת בפאה לרשות הרבים כתוב בתוספות {{מקור|בבלי שבת נז ב}}{{מקור|ד"ה אי}} "דמילתא דפשיטא הוא דאסור, דוודאי משלפה, דמחכו עלה".


מדברי התוספות ניתן להביא ראיה כי לא היה דרך הנשים לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, כי ככל הנראה היה עדיין ניתן להכיר שאין הוא נראה כשערה האמיתי, ולכן התביישה האשה לצאת בה לרשות הרבים, ואם היתה יוצאת לרשות הרבים וודאי היו שוחקים עליה והיתה שולפת את הפאה. אך עדיין מוכח מדברי התוספות כי לא היה בדבר איסור, ומה שהתירו לאשה לצאת רק לחצר הוא בגלל שדיה בכך שלא תתגנה על בעלה. אם כי, לכאורה מן ההכרח לומר כי '''מתחת''' לפאה היה כיסוי נוסף, שהרי אם לא היה שם כיסוי נוסף, לא קיים חשש שהאשה תוציא את הפאה ברשות הרבים, שאז יתגלה ראשה, כמו שכתוב ({{מקור|בבלי שבת נז ב}}) "יוצאה אשה בשבכה", ומפרש רש"י הטעם "דאי שלפה לה מגליא ראשה". 
==== מקור חובת כיסוי הראש והשלכותיו לטעמו וגדרו ====


*ב{{מקור|בבלי נזיר כח א}} נראה כי הפ"נ משמשת  תחליף מושלם לשערה של הנזירה הקרחת כדי שתהיה יפה בעיני בעלה. נחלקו התנאים במשנה אם יכול הבעל להפר את נזירות אשתו, ובגמרא ({{מקור|בבלי נזיר כח ב}}) מוסבר, כי האוסר מסביר כי "אפשר בפאה נכרית", והמתיר מסביר כי "פאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא לה", ובתוספות ד"ה איידי מסביר כי השערות של הפאה נכרית מלוכלכות מעט ואינן נקיות לחלוטין שהרי הם מראשה של אשה אחרת, ומכיון שלכלוך זה אינו מגופה של האשה עצמה, גנאי הוא לה, לפי דיעה זו. מסיבה זו יכול הבעל לומר "אי אפשי באשה מגולחת".
כפי שהובא לעיל, בגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} מבואר שיש חיוב מן התורה לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור חיוב זה הוא בפסוק העוסק באשה [[סוטה]] {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}: "וְהֶעֱמִיד הַ[[כהן|כֹּהֵן]] אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י כתובות עב א$במקום (ד"ה אזהרה)}} מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק<ref>וראה ב{{מקור|מאירי כתובות עב א$מאירי שם (במשנה)}} שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ '''הָ'''אִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.</ref>:
# הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, [[מידה כנגד מידה]] כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל<ref>דברים דומים נמצא ב{{מקור|מדרש אגדה נשא ה יח$מדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח)}}, וכן ב{{מקור|תרגום יונתן במדבר ה יח$תרגום יונתן}}, פירוש הטור הארוך ו{{מקור|תולדות יצחק במדבר ה יח$תולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום}}.</ref>.
# מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


בשו"ת בית יעקב {{מקור|סימן קנ"ב}} הקשה, כיצד מועלת תקנת הפאה נכרית כדי שיחול הנזירות, הרי אינה יכולה לצאת בה לרשות הרבים בשבת, ונמצא שאם תצא לרה"ר בשבת היא תנוול את עצמה שתוציא את הפאה מראשה, ומתרץ שאין ניוול של זמן קצר כזה נחשב לניוול.


*ב{{מקור|בבלי ערכין דף ז א}}: מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.). יש שרצו להביא מכאן ראיה שעכ"פ שער המחובר לשערה של האשה וטפל אליו, נחשב כגופה, וא"כ יתכן שגם בו יש את דין "שער באשה ערווה", אך השלטי גבורים דוחה את הראיה וכותב שברור שמדובר בנשואות שהרי מדובר שם באומרת "תנו שערי לביתי", ועכ"ז הותר להן להתקשט, כח שער באשה ערווה הוא רק בשער המחובר לגופה. עם זאת, ברור לשלטי הגבורים, שאין לדמות כלל שער פאה נכרית של זמנינו, שאינו מחובר לשער הטבעי אלא דבוק על גבי מגבעת אחרת המפסיק בין השער התלוש לשערה הטבעי, לאותו שער, ובפאה של זמנינו אין להביא ראיה כלל שחשיב כגופה.
רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=807 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח.]{{מקור|, ד"ה ואולם אחר}}<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}.</ref>{{מקור|)}} למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים<ref>מעניין לציין, ש[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg605879#msg605879 יש שהביאו] שבשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$ח"ד אה"ע סי' ג# אות א|כן}} הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: '''(א)''' מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה {{מקור|(וראה }} {{מקור|במדבר רבה ט טז$במדבר רבה פרשה ט סי' טז}}{{מקור|)}}. '''(ב)''' מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:סוטה ח ב$סוטה ח:}}{{מקור|)}}, הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור {{מקור|(וראה}} {{מקור|תוס' רי"ד:כתובות עב א$תוס' רי"ד שם}}{{מקור|)}}.{{ש}}המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.</ref>. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא [[גזרת הכתוב]], ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר ב[[ש"ס]].
 
מאידך, [[רבי יצחק עבאדי]] בשו"ת אור יצחק {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג]<ref>מובא ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520408#msg520408 פורום 'לדעת'] וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=342&catId=441 בקישור] ע"ש.</ref>{{מקור|)}} כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה<ref>וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.{{ש}}ועוד מבואר ב{{מקור|בבלי:סוטה ט א$סוטה ט.}} שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.{{ש}}והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.{{ש}}ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."{{ש}}ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה {{מקור|(ראה}} {{מקור|הושע ב, ה}}{{מקור|, ובמפרשי הפשט שם)}}. וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. '''יצויין''' ששני הכיוונים היסודיים הללו {{מקור|(שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה)}} הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.</ref>. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}} מאריך להביא ראיות לדבריו.


במשנה שם כתוב "האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה", ובגמרא מפרש רב כי מדובר באומרת תנו שערי לביתי, ובהמשך הגמרא וברש"י מוסבר, כי מדובר בשער שהיתה האשה קושרת לשערה בקביעות, כדי שתראה בעלת שער, והוא נחשב כחלק מגופה, אלא שאם מצווה האשה לתת את שערה לבתה, מגלה היא את דעתה בכך שאינה רוצה שיחשבו השערות כחלק מגופה שאז יאסרו מדין שלל [[עיר הנדחת]].
==== ראיות נוספות לטעם וגדר חובת כיסוי הראש ====


*ב{{מקור|בבלי סנהדרין קיב כ}}: מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפ"נ שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. אלא שהגמרא מחלקת בין "פאה נכרית" שהוא כינוי לשער בשעה שהוא קשור לשערה, לבין "שער נשים נכריות" שהוא אותו גדיל שער עצמו בשעה שתלוי ועומד על הקיר, ובשעה שהוא מחובר לגופה ברור שהוא נחשב כחלק מגופה, ובשעה שהוא תלוי ועומד על הקיר הדבר עומד ותלוי ב"בעי" ששאל שם האמורא [[רבי יוסי בר חנינא]] האם מתחשבים במצב העכשווי של השער שבו אין הוא משמש לה כמלבוש או במצבו הקבוע שבו הוא משמש לה כמלבוש.  
כפי שהובא, נחלקו האחרונים בפירוש דברי רש"י - האם איסור גילוי השער הוא משום צניעות או משום גזירת הכתוב. בשאלה זו ישנם מקורות נוספים וראיות מדינים שונים.


הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים מה היא הפ"נ ואת האופן שהשתמשו בה:
בספר [[תרומת הדשן]] {{מקור|תרומת הדשן סי' י|כן}} כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"<ref>ודבר דומה הובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4160&catId=445 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ] ([http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 פרק ב]) מספר [[מעלות המידות]] (לרבי יחיאל ב"ר יקותיאל ב"ר בנימין הרופא, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38981&st=&pgnum=57 סוף שער ט - מדת הפריצות]) שכתב: "כתוב בסוטה 'ופרע את ראש האשה' {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}, ואמרו חז"ל: מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש, שכן שְׂערות האשה - דבר דבר פריצות וערווה, ומרגילין את האדם להרהור ותאווה, שנאמר {{מקור|יחזקאל טז, ז|כן}}: שָדַיִם נָכֹנוּ וּשׂעָרֵךְ צִּמֵּח".{{ש}}ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים (כגון {{מקור|ריטב"א כתובות עב א$הריטב"א שם}}; ועוד) שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ]. אולם יש שהעירו {{מקור|(ראה}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=377&catId=441 בתגובה לדבריו]{{מקור|, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד)}} שבמקורות אלו לא מבואר שהוא '''טעם''' חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=816&catId=441 מדרבנן לחלק מהפוסקים]).</ref> {{מקור|(- פריצות של האנשים)}}, ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר {{מקור|בבלי כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}}, מפני שלא מצויים בה גברים<ref>פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים '''בדרך כלל''', ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים{{דרוש מקור}}.</ref>.


*רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל.  
ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא [[גזירת הכתוב]] '''ולא''' מחשש שמא יגרמו [[הרהורי עבירה]] לגברים{{דרוש מקור}}. והביאו כמה ראיות לדבריהם:
*הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל.  
# כפי שהובא לעיל, דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה [[שכל|שׂכל]] ו[[הגיון]] יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של [[קידושין]] לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520534#msg520534 פורום 'לדעת'] שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:{{ש}}
*התוספות רי"ד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.  
# [[אשת איש]] איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
*הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית".  
# עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" {{מקור|משלי ט, יז|כן}}.
יש לציין ש[[הרב עזריאל הילדסהיימר]] נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' {{מקור|משלי ט, יז|כן}}, ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" {{מקור|שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח  שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח|כן}}. [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.345 ובפשטות דבריו] משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.</ref> {{מקור|(}}[[הרב שלום משאש]]{{מקור|, בספרו}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4431&catId=446 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז]{{מקור|, וכעי"ז ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח]{{מקור| ד"ה והנה אם באנו; ועוד)}}.
# יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן [[קריאת שמע]] {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ו או"ח יג$שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג}}{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם)}}. "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}.


*השנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". בכך חולק הגר"א על השלטי הגבורים שכותב שהיו יוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים ללא צעיף או כיסוי אחר מעליו, "דא"כ מאי אהני האי קישוט הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה כבעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" ולכן יש הרוצים להביא ראיה מדברי הגר"א שהוא סובר שההיתר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים הוא רק כאשר הפאה מכוסה בצעיף, ולכן הותר לה לצאת בו לרשות הרבים. אם כי, הגר"א בפירושו לשולחן ערוך (עה, ב) מסכים עם פסקו של הרמ"א שמותר לחבוש פאה נכרית, אפילו לא מכוסה ( כלשונו "'''אפילו''' דרכה לכסות"), ומביא לכך ראיה ממשנה זו "כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער". ויתכן שהגר"א סובר שודאי האשה היתה משימה את השער מתחת לשבכה, שהרי היא רוצה שיחשבו שאינה קרחת ושהיא כשאר הנשים שחייבות לכסות את שערותיהן המחוברות לגופן, ולמרות זאת סובר הגר"א שיש ראיה מתחילת המשנה, שבה מבואר שיוצאה האשה בחוטי שער שלה או של חברתה שבה משתמש בתור חוטים שקולעת בהן שערותיה.
==== השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא ====


יש המציינים את העובדה שבשום מקום לא נזכר הפאה הנכרית ככיסוי ראש, אלא תמיד נזכר כשער אותו לובשים כדי שלא תראה כחסרת שער, כראיה לכך שאכן אין הפאה מהווה תחליף לכיסוי ראש. טענתם היא כי אם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר, והעיקר חסר מן הספר.
ה'חסד לאברהם'<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}.</ref> {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סוף סי' פז, דף לח:]{{מקור|, ד"ה ואולם לכאורה - מתחיל בעמוד הקודם)}} כתב שהיות וטעם חובת כיסוי הראש הוא מפני שהדבר גורם הִרהורי עבירה לגברים, לכן האיסור הוא בין בשער הטבעי של האשה ובין בשער חיצוני הנראה כשער האשה (= פאה נכרית המונחת על שערותיה), מפני שלכל הדעות דורשים [[טעמא דקרא]] לחומרא<ref>ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 סוף דבריו] כותב ה'חסד לאברהם' שבמקום אחר בספרו {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=226 מהד' קמא, יו"ד סי' פה]{{מקור|)}} הוא האריך להוכיח שלחומרא לכולי עלמא אנו דורשים [[טעמא דקרא]].{{ש}}וראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=413 מה שכתב הרב אליעזר מרילוס (מכולל חזון-איש)] ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=83 קובץ אור ישראל, גיליון כ"א עמ' פג]-פה, להשיב על דברי החסד לאברהם הנ"ל.</ref>. וכ"כ כמה אחרונים{{דרוש מקור}}<ref>ראה בשו"ת שאילת יעב"ץ {{מקור|שאילת יעבץ ב ח$ח"ב סי' ח|כן}} שכתב: "...פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הרי היא כשערה ממש... דהא הטעם דאסור משום ערווה". [וב[http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/123.pdf קונטרס 'ותשקוט הארץ'] {{מקור|(עמ' 13 הערה1)}} דחק לבאר גם דבריו שאין בזה איסור תורה והביא ראיה ממה שכתב בתשובה אחרת: "וכן עיקר לענ"ד דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה" {{מקור|שאילת יעבץ א ט$שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט|כן}}, וקלתה אסורה רק מדרבנן.</ref> שפאה נכרית היא כשערה ואסורה מן התורה {{מקור|(מובאים}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=825&catId=441 בקישור]{{מקור|)}}.


עם זאת, יתכן שהסיבה שבשלה לא השתמשו בפאה בעבר לכיסוי הראש, היה מכיון שהיו בעיות טכניות שונות: אם ה"זוהמא" המוזכרת במסכת נזיר, אם מכיון שאלו שחבשו אותה היו בעיקר בעלי מום - נשים קרחות לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, וככל הנראה היה בושה בלבישת פאה נכרית שמסיבה זו כותבים חכמי התוספות במסכת שבת שקיים חשש שהוא בגדר "וודאי" שישחקו עליה ולכן תסיר את הפאה מראשה.
ויש מי שהעיר שדברי ה'חסד לאברהם' אינם מוסכמים כלל{{הערה|הרב אליעזר פולק מוכיח מן העובדה שבין הפוסקים הקדמונים (מזמן השלטי גיבורים ואילך, עד לימי החסד לאברהם) לא הוזכר איסור דאורייתא, אלא איסורי דרבנן (דת יהודית, מראית עין וכד'), ומכאן שהם חולקים על דברי החסד לאברהם. '''אולם''' יש להעיר שקביעה זו איננה חד-משמעית, שכן יתכן מאד שהדבר תלוי האם הפאה יפה כשער טבעי או לא, האם ניתן לזהות את הפאה, ובשאלות מציאותיות דומות. ודברים כגון זה משתנים מזמן לזמן וממקום למקום, ולא בהכרח שהפוסקים הנ"ל חלקו על החסד לאברהם.}}, ודעת רוב ככל הפוסקים שאין בפאה נכרית איסור מן התורה<ref>והביאו {{מקור|(אור ישראל שם;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=46&hilite= חן וכבוד עמ' ו]{{מקור|, ועמ' רפד; ועוד)}} שכן כתבו גדולי האחרונים: "ראה ב[[פרי מגדים]] {{מקור|(או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט)}}: "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1518&st=&pgnum=211 שנות חיים סי' שט"ז], וכן כתב ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=786&st=&pgnum=270&hilite= שו"ת לבושי מרדכי (ח"א מהדורה תנינא יו"ד סי' קס"ח)]: "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת {{מקור|אגרות משה יו"ד ב פח$אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' פ"ח)}}: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".</ref>, וכל המחלוקת האם יש לאסור מדרבנן או לא, אבל מדאורייתא אין בית מיחוש בדבר {{מקור|(הרב אליעזר פולק ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13600&st=&pgnum=36 קובץ 'אור ישראל' מאנסי, גיליון כב (טבת תשס"א) עמ' לו]{{הערה|1=הובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=324&hilite= ספר חן וכבוד (עמ' רפד)].}}{{מקור|; ועוד)}}.


מצד שני, דווקא נימוקים אלו עשויים לשמש כראיה לדברי האוסרים פאה נכרית משום מראית עין, שאלו טוענים שלא ניתן להביא ראיה לפאות בני זמנינו הנראות כשער טבעי לפאות של ימי חז"ל שיתכן שלא היו נראות כשער עצמו. אם כי, במסכת נזיר משמע שהפאה נכרית אכן היתה נראית כמו השער עצמו, שלכן לא היה הבעל יכול להפר בנימוק שכיעור הוא לאשה שתתגלח, רק מסיבה צדדית (זוהמא).
כמובן, שדברי ה'חסד לאברהם' מבוססים על שיטתו<ref>שנתבארה בפסקאות הקודמות.</ref> שיסוד חובת כיסוי הראש לאשה הוא מחמת הרהורי העבירה שהדבר גורם, אך ברור שמי שסבור שחובת כיסוי הראש היא גזירת הכתוב ואיננה מפני שהיא גורמת להרהורי עבירה, או שטעם כיסוי הראש הוא מפני ששער פרוע הוא כיעור וגנאי לאשה, - אין מקור כלל לאסור '''מדאורייתא''' חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, שכן התורה אסרה את גילוי השער הטבעי, ואין לנו מקור לאסור אף שער תלוש {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}. ויש מי שהוסיף, שלהפך, עדיפה פאה נכרית המייפה את האשה {{מקור|(הרב יצחק עבאדי, בשו"ת אור יצחק הנ"ל -}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג] {{מקור|ובהמשך הדברים ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}}.


==נימוקים חיצוניים לאסור חבישת פאה נכרית ==
ויש שכתבו שטעם ההיתר של ה'שלטי גיבורים' לצאת בפאת נכרית, הוא מחמת שחכמים ידעו שאין [[יצר הרע]] שולט אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, כדוגמת שְׂער המחובר לגוף האשה, אך בדבר מת - אין יצר הרע שולט{{דרוש מקור}}. ולכן בפאה נכרית העשויה משְׂער תלוש וחסר חיים - אין חשש שתגרום לו להרהר {{מקור|(}}[[הרב עובדיה הדאיה]] {{מקור|בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=965&st=&pgnum=226 עמ' רכ]<ref>הובא בקצרה ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (שם אות ח)}}.</ref>{{מקור|; וכן כתב}} [[הרב שלום דב וולפא]]{{מקור| בספרו}} '[http://www.upf.co.il/file/330398.html לקט שכחת הפאה]'{{מקור|; ועוד)}}. ויש מי שכתב סברא זו ביחס לדין "[[שער באשה ערווה]]" {{מקור|(שאסור לומר דברים שבקדושה מול שער מגולה של אשה)}}, והסביר שרק שער טבעי הוא נוי ותפארת לאשה בכך ששערה יפה וכמו שכתוב {{מקור|(}}{{מקור|שיר השירים ד, א}}{{מקור|;}} {{מקור|שיר השירים ו ה$ו, ה}}{{מקור|)}}: "שערך כעדר העִזים", ולא שער תלוש שהונח על ראשה {{מקור|(שו"ת נחלת בנימין, לרבי בנימין זאב וולף [בן אלעזר יעקב] ברויאר, או"ח סי' כו אות א}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1441&st=&pgnum=79 דף כח.]{{מקור|)}}.
{{להשלים|סיבה=הנימוקים הובאו בקצרה, ויש להאריך בהם. למשל, לגבי מראית עין - נחלקו הפוסקים האם האיסור נוהג גם במקום שרוב הנשים הכשרות חובשות פאה נכרית; וכן יש חילוקים בין סוגי פאות שונות.}}
הפוסקים שאסרו פאה בדורות הקודמים, כתבו כמה וכמה טעמים לאיסור:
*'''[[דרכי האמורי]]''': הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל כתב שלדעתו יש בזה גם איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו).
*'''[[חרם]]''': הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד). יש לציין כי חרם זה נאמר גם על מטפחת המגלה מקצת שערות (הגר"מ ווינער, בספר כבודה בת מלך).
*'''[[פריצות]]''': הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.
*'''[[מראית העין]]''': כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג).
*'''שינוי ששורשו מהאופנה: ''' שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל), שו"ת מהר"ץ חיות (סימן נג).
==טיעונים להתיר בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת האוסרים בדורות הקודמים==
כמה וכמה פוסקים בימינו, כתבו כי טעמי האיסור דאז אינם שייכים כיום. להלן דבריהם.


*יש שכתבו שהאוסרים אסרו משום מראית עין, ולכן כיום שנתפשט מנהג לבישת הפאות בכל העולם, גם הרבה מהמחמירים היו חוזרים בהם להתיר. {{מקור|רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה, הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז, רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה)}}.
טענה זו מתבססת על הנחה כי אין יצר הרע שולט בשער מת. יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} כי יופי השער שווה בין אם הוא שער האשה ובין אם הוא פאה נכרית מדעת [[תנא קמא]] {{מקור|בבלי: נזיר כח א נזיר כח.|כן}} שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי {{מקור|[- אין רצוני]}} באשה מנוולת" {{מקור|(שאינה שותה יין -}} {{מקור|רש"י נזיר כח א רש"י שם}}{{מקור|)}}, אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו בסופה בכדי למנוע ממנה מלגלח את שער ראשה בסוף נזירותה. לעומתו [[רבי מאיר]] סובר שהוא יכול להפר בטענה "אי אפשר באשה מגלחת". ומבואר בגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב שם ע"ב|כן}} שתנא קמא חולק על רבי מאיר, מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית", כלומר האשה יכולה לגלח את שערה ולחבוש במקומו פאה נכרית, ואז היא נראית כאינה מגולחת {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם|כן}}. ומכאן שהפאה מהווה תחליף מושלם לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופי{{הערה|1=יתכן שהיות ומדובר בדבר זמני, לא צריך "תחליף מושלם", ודי בכל דבר שאיננו גורם דחייה ועלול לגרום שתתגנה בעיניו {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:קידושין מא א  קידושין מא.}}{{מקור|)}} ולערער את יסוד שלום הבית. וראה מה שכתב בזה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=55 אור ישראל גיליון כא עמ' נה].}}, ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו מפני שאפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן  לגבי הזרים, שהרי בדרך כלל אינם רואים אותה מקרוב, ואין חילוק בין שער ראשה לשער פאה נכרית לגבי ה[[יצר הרע]] השולט על ידי יופי האשה הבולט בשער שעל ראשה{{דרוש מקור}}.


*יש שכתבו שמהאוסרים בעבר את הפאות היה זה רק לפני שנדרדרו הדורות שיש המגלות את שערן במקצת, אבל כיום יש להתיר את הפאה הנכרית שאינה אסורה מעיקר הדין, לצורך הדור ולמנוע פרצה חמורה יותר. {{מקור|רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א')}}.
בדעת רבי מאיר, החולק על תנא קמא, וסובר שהבעל רשאי לומר "אי אפשי באשה מגולחת", מסבירה הגמרא שמחמת הזוהמה לא נוח לבעל בפאה נכרית. יש מן הראשונים שפירשו שכוונת הגמרא שבשער ישנו לכלוך, וכשמדובר בלכלוך של שער אשה אחרת מגונה הדבר בעיני הבעל {{מקור|(}}{{מקור|תוספות נזיר כח ב$תוס' שם}}{{מקור|; וכן פשטות גרסת}} {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם}}{{מקור|: "זוהמא דאית בה")}}. ויש מי שפירש כי "מזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית" {{מקור|פירוש הרא"ש נזיר כח ב$פירוש הרא"ש שם|כן}}. מפירוש זה משמע ששער תלוש ומת גורם דחייה לבעל ואיננו מושך ומגרה כשער טבעי<ref>וראה גם ב[http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=15240 פורטל הדף היומי].</ref>.
*יש שכתבו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה. {{מקור|בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וכתבו: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".PP


*טיעון נוסף כתב הגר"מ שטרנבוך בספר "דת והלכה", כי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.  
בנוסף, יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} כי אין הבדל בשער מלפני שנחתך לאחר שנחתך, מדברי רש"י {{מקור|רש"י ערכין ז ב רש"י ערכין ז: ד"ה אלא אמר רב נחמן|כן}}: "שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות"<ref>ראיה זו משונה מאד. ודאי שאין הבדל טכני בין שער חי לשער מת. השאלה האם הגירוי משער מת נמוך יותר, על אף שפיזית-חיצונית, אין הבדל ביניהם.</ref>.


וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.  
== הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים ==
פאה נכרית מוזכרת בפירוש בארבעה מקומות בש"ס בלבד {{מקור|(והם מפורטים להלן)}}, ואף בדברי ה[[ראשונים]] מוזכרת הפאה פעמים בודדות בלבד. היא שימשה כתחליף לשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה.


והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.
==== הסוגיה ב[[מסכת שבת]] ====


== מניין הפוסקים ==
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה=חסרים עוד ביאורים לדברי התוספות}}
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=הרשימה לא מדוייקת; רבים מרשימת המתירים/האוסרים - דעתם שנויה במחלוקת; רשימת רבנים איננה מקובלת בוויקישיבה; ועוד כמה סיבות, ראה בהרחבה ב[[שיחה:פאה נכרית|דף השיחה של הערך]]}}
בגמרא {{מקור|בבלי:שבת סד ב$שבת סד:|כן}} מבואר שאף שאסור לצאת ב[[שבת]] בשאר התכשיטים אפילו לחצר הבית, בכל זאת התירו [[חז"ל]] שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית, "כדי שלא תתגנה על בעלה". ההיתר הוא דווקא לחצר, אבל אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, וטעם הדבר מבואר בתוספות{{הערה|וראה להלן שהרב היעב"ץ הסביר את הטעם באופן אחר.}} {{מקור|תוספות שבת נז ב$שבת נז: ד"ה אי|כן}} שחששו חכמים שמא האשה תסיר את הפאה מחמת לעג חברותיה [ואז תבוא לטלטל את הפאה ד' אמות ברשות הרבים בשבת].
===המתירים===
להלן רשימה של רבים מהפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית:


'''א'''. הגאון הספרדי רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, בספרו "[[שלטי הגיבורים]]" על ה[[רי"ף]] (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף). '''ב'''. הגאון רבי משה אסרליש ([[הרמ"א]]) זצ"ל, גדול פוסקי אשכנז, בספרו "דרכי משה" (אורח חיים סי' ש"ג ס"ק ו') (ראו: [[שיטת הרמ"א בעניין פאה נכרית]]). '''ג'''. הגאון רבי [[מרדכי יפה]] זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'). '''ד'''. הגאון רבי [[יהושע וולף כ"ץ]] זצ"ל, גדול מפרשי [[חושן משפט]], בספרו "פרישה" (על הטור או"ח סי' ש"ג){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4306&catId=446 ציטוט דברי הפרישה}}. '''ה'''. הגאון רבי אברהם אבלי זצ"ל, מגדולי האחרונים, בספרו "מגן אברהם" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה'). '''ו'''. הגאון רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" (על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4308&catId=452 ציטוטו דברי התוספות יום טוב].}}.  '''ז'''. הגאון רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4309&catId=446 ציטוט דברי העטרת זקנים]}}. '''ח'''. הגאון רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "[[עולת תמיד]]" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'. נדפס בשנת תמ"א). '''ט'''. הגאון רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספרו "דברי חכמים - מקור חכמה" הקדמון (על השו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תנ"ב). '''י'''. הגאון רבי יעקב ב"ר שמואל זצ"ל אב"ד צויזמיר, בשו"ת "בית יעקב" (סי' קנ"ב. נדפס בשנת תנ"ו). '''יא'''. הגאון רבי אליהו שפירא זצ"ל, בספרו "אליה רבה" (על הלבוש או"ח סי' ש"ג ס"ק י"ח){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4313&catId=446  ציטוט דברי האליה רבה]}}. '''יב'''. הגאון רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז, בספרו "באר היטב" הקדמון (על השו"ע או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תס"ח){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4316&catId=446 ציטוט דברי הבאר היטב]}}.   '''יג'''. הגאון רבי פנחס אויערבאך זצ"ל, מגדולי דייני קראקא, בספרו "הלכה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ב'. נדפס בשנת תע"ז) '''יד'''. הגאון רבי יהודה אשכנזי זצ"ל, בספרו "באר היטב" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ח'. נדפס בשנת תק"ב)  ובפירושו לאה"ע (סי' קט"ו ס"ק י', הלכות פריעת ראש). '''טו'''. הגאון רבי יוסף תאומים זצ"ל, מגדולי מפרשי השו"ע, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א או"ח סי' ע"ה, אשל אברהם ס"ק ה', וסי' ש"ג, משבצות זהב ס"ק ט'. נדפס בשנת תקמ"ו). '''טז'''. הגאון רבי שמואל הלוי קעלין זצ"ל, בספרו "מחצית השקל" (על המג"א סי' ע"ה ס"ק ה'). '''יז'''. הגאון רבי שלמה חלמא זצ"ל, בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם, בספרו "שולחן תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה). '''יח'''. הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים זצ"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' ע"ה). '''יט'''. הגאון הספרדי רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4322&catId=446 ציטוט דברי הרב אלפנדרי]}}. '''כ'''. הגאון רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר דליטא, בספרו "שולחן שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקל"א).  '''כא'''. הגאון המקובל רבי אברהם מיוחס זצ"ל, מרבני ירושלים, בשו"ת "שדה הארץ" (חלק ג', יו"ד הלכות נדרים סי' י'. נדפס בשנת תקמ"ח). '''כב'''. הגאון [[רבי אליהו מווילנא]] זצ"ל, בחיבורו ביאור הגר"א (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקס"ג). '''כג'''. הגאון הספרדי רבי יעקב שמשון שבתי מסיניגאליא זצ"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת (דף סד: ד"ה מתני'. נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז). '''כד'''. הגאון רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"[[שו"ע הרב]]" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד'. הובא לדפוס בשנת תק"ע). '''כה'''. הגאון הספרדי המקובל רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים" (פירוש על [[ספר יראים|ספר היראים]], חלק א' סי' י"ב ס"ק ז'. נכתב בשנת תק"ע לערך). '''כו'''. הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "[[שאגת אריה]]", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט). '''כז'''. הגאון רבי [[ברוך ייטלס]] זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ז. נדפס בשנת תקפ"ו). '''כח'''. הגאון ר' [[יוסף שאול נתנזון]] זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט). '''כט'''. הגאון רבי מרדכי זאב סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר מגן גיבורים הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון. '''ל'''. הגאון המקובל רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל, אב"ד גריידיץ, מח"ס שו"ת "אדרת אליהו", בהגהותיו למסכת ברכות (כד.) שנדפסו בסוף המסכת. '''לא'''. הגאון הספרדי רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תקצ"ח).  '''לב'''. הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בשו"ת "כרם שלמה" (או"ח סי' ע"ה) ובחלק אה"ע (סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו). '''לג'''. הגאון הספרדי המפורסם ביושר עיונו, רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב). '''לד'''. הגאון הספרדי רבי יהושע שלמה ארדיט זצ"ל, ר"מ דק"ק איזמיר, בספרו "חינא וחיסדא" (למסכת כתובות ס"ו ע"ב. נדפס בשנת תרי"ט).  '''לה'''. הגאון הספרדי רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), באה"ע סי' קט"ו, ששם עיקר הלכות כיסוי הראש, וכן באו"ח סי' ש"ג, וכן בספר "שיירי כנה"ג" או"ח סי' ע"ה (שהוא משנה אחרונה, ונכתב לאחר ספר כנה"ג על או"ח){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4200&catId=441 ראה כאן ליקוט דברי הכנסת הגדולה].}}. '''לו'''. הגאון הספרדי רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב). '''לז'''. הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, אב"ד טעלז, בשו"ת "עדות ביהוסף" (סי' כ"ט. נדפס בשנת תרכ"ו). '''לח'''. הגאון רבי [[ישכר דובעריש]] זצ"ל, בספרו "עבודת היום" (סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרכ"ז).  '''לט'''. הגאון הספרדי רבי [[יצחק אבולעפיא]] זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א).  '''מ'''. הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.  '''מא'''. הגאון הספרדי רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.  '''מב'''. הגאון הספרדי רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.  '''מג'''. גאון נוסף בדור שלפניהם, שהוזכר בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, ושם נכתב שכבר נחלקו בזה מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל, וא"כ אחד מהם התיר.  '''מד'''. הגאון רבי ישראל מרדכי טונקלאנג זצ"ל, דיין ומו"צ דק"ק ווארשא, בספרו "שולחן המערכה" (חלק א' סי' ט"ו אות מ' סעיף ג', ובביאורים "היכל התשובה" ס"ק ה' שם. נדפס בשנת תרמ"א). '''מה'''. הגאון רבי דוד יהודה זילברשטיין זצ"ל, בשו"ת "שבילי דוד" (או"ח סי' ב'. נדפס בשנת תרמ"ד). '''מו'''. הגאון רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספרו "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" (על השו"ע סי' ע"ה. נדפס בשנת תרמ"ט). '''מז'''. הגאון רבי משה שיק זצ"ל, מגדולי רבני הונגריה, בשו"ת מהר"ם שיק (יורה דעה סי' שמ"ט). '''מח'''. הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", בשו"ע הקצר שחיבר בהלכות תפילה, הנקרא "דרך החיים" (סי' כ"ו סעיף ל"ב. נדפס בשנת תרנ"א). '''מט'''. הגאון רבי יהושע טרייטיל זצ"ל, בספרו "חדוות יהושע" (סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תרנ"ד). '''נ'''. הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, אב"ד דק"ק פראנקפורט, בספרו "חורב" (פרק פ"א סי' תקל"ט. נדפס בשנת תרנ"ג). '''נא'''. הגאון רבי שלמה הכהן קליין זצ"ל, אב"ד דק"ק זענטא, בספרו "ליקוטי שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תרנ"ד). '''נב'''. הגאון הספרדי רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרנ"ה). '''נג'''. הגאון רבי מתתיה אברהם צורמאני זצ"ל, אב"ד בוקרשט, הביא דבריו בשו"ת "וישב יוסף" (יורה דעה סי' ב'. נדפס בשנת תרס"ה). '''נד'''. הגאון רבי שמעון סידאן זצ"ל, רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" (חלק ג', קידושין ל"א. נדפס בשנת תרמ"ח). '''נה'''. הגאון רבי וואלף ברייער זצ"ל, אב"ד דק"ק טאב והגליל, בשו"ת "נחלת בנימין" (סי' כ"ו. נדפס בשנת תרמ"ט).  '''נו'''. הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת נובהרדוק ומגדולי הדור ההוא, חמיו של הנצי"ב מוולווז'ין, בספרו "ערוך השולחן" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ו'. נדפס בשנת תרנ"א), ובסי' ש"ג (ס"ק י"ז). '''נז'''. הגאון רבי שמואל הכהן בורשטיין זצ"ל, אב"ד שיטאווא, בספרו "מנחת שבת" (על קיצור שו"ע, הלכות שבת סי' פ"ד ס"ק ס"ב. נדפס בשנת תרנ"ז).  '''נח'''. הגאון רבי יעקב שלום סופר זצ"ל (בנו של ה"מחנה חיים"), דיין ומו"צ בעיר פעסט, בספרו "תורת חיים" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ז'. נדפס בשנת תרנ"ז). '''נט'''. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, רב דק"ק ברלין וראש בית המדרש לרבנים בגרמניה, תלמידו המובהק של בעל ה"ערוך לנר", בשו"ת רבי עזריאל (חלק ב', אה"ע סי' ל"ו, נדפס בשנת תרנ"ט).  '''ס'''. הגאון הספרדי המקובל רבי אליהו סלימאן מני זצ"ל, ראב"ד חברון, בספרו "שיח יצחק" (דיני ק"ש סעיף ע'. נדפס בשנת תרס"ב), וכן בספר זכרונות אליהו (חלק א' מערכת פ' אות ג').  '''סא'''. הגאון רבי מאיר הלוי זצ"ל, בספרו "שמן המאור" (על המג"א או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תרס"ה). '''סב'''. הגאון הספרדי רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל", המאסף לכל הפוסקים הספרדים, בספרו "כף החיים" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ'. נדפס בשנת תרס"ה), ובסי' ש"ג (ס"ק נ"ה וס"ק נ"ח). '''סג'''. הגאון רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, בספרו "באר יעקב" על שולחן ערוך (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נכתב בשנת תרס"ו).  '''סד'''. הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל (ה"חפץ חיים"), ראש ישיבת ראדין, הפוסק העיקרי של יהדות אשכנז, בספרו "משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרס"ז).  '''סה'''. הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, ב"ספר התולדות" (פרק י"א - איגרות קודש דף רכ"ז, וכן בספר "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג).  '''סו'''. הגאון רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" (שבת ס"ד ע"ב. נדפס בשנת תרס"ח).  '''סז'''. הגאון רבי שבתי פיינבערג זצ"ל, רב במיכיילישאק (וילנא), בספרו "אפיקי מגינים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' ס"ק י"ב. נדפס בשנת תרס"ט). '''סח'''. הגאון רבי אליהו מרדכי הלוי וואלקובסקי זצ"ל, בספרו "שולחן הטהור" על מסכת ברכות (דף כ"ד ע"א, מערכת השולחן ס"ק כ"ב. נדפס בשנת תרע"א). '''סט'''. הגאון רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים (הגר"ש סלאנט זצ"ל כתב על ספרו כי הוא החיבור הראשון מתורת ארץ ישראל שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים), בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" (יבמות מח. ד"ה וגלחה).  '''ע'''. הגאון רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (סי' כ"ו. נכתב בשנת תרע"ד).  '''עא'''. הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב).  '''עב'''. הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב שליט"א (ראה דבריו לקמן).  '''עג'''. הגאון רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א).  '''עד'''. הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד דקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני" (חלק ב' סי' מ"ד, נדפס בשנת תרצ"ב).  '''עה'''. הגאון רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו).  '''עו'''. הגאון רבי שלום יוסף הלוי פייגנבויים זצ"ל, אב"ד דק"ק לאקאטש, בשו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד. נדפס בשנת תרצ"א).  '''עז'''. הגאון רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (חלק ב' סי' י'. נכתב בשנת תרצ"ב).  '''עח'''. הגאון רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך" (על הרמב"ם הלכות אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה. נדפס בשנת תרח"צ).  '''עט'''. הגאון רבי רפאל זילבער זצ"ל, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י).
יש המוכיחים מדברי התוספות שאין איסור לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית בימות החול, ורק בשבת שישנו איסור לצאת בתכשיטים שלא יבואו לטלטלם - אסור לצאת גם בפאה נכרית, ומה שהתירו לאשה לצאת רק לחצר הוא בגלל שבכך די בכדי שלא תתגנה על בעלה<ref>ויש שכתב שאולי כוונת התוספות היא לפאה נכרית המונחת במקום הנמוך ממקום גידול השער באופן טבעי (בצדעיים, במצח או בעורף), ואין חיוב לכסות שער הגדל מתחת למקום גידול השער הטבעי, ובמקום זה בלבד התירו התוספות לאשה לשים פאה נכרית {{מקור|(הרב היעב"ץ בפירושו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים שבת פ"ו מ"ה]{{מקור|, ד"ה ואולי; וראה מה שכתבו בזה ב}}[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=1783&start=80#p93137 פורום 'אוצר החכמה']{{מקור|)}}.</ref> {{מקור|שלטי גיבורים, שם; ועוד|כן}}.


===האוסרים===
יש שהקשו על ביאור זה בדברי התוספות, שאם כן אין חשש שתסיר את הפאה ברשות הרבים, שכן יש בדבר איסור אף בחול, ואין לחשוש שאשה תעבור עליו{{הערה|כמו שכתוב {{מקור|בבלי:שבת נז ב$שבת נז:|כן}}: "יוצאה אשה בשבכה", ומפרש רש"י הטעם "דאי שלפה לה מגליא ראשה". רואים שאין לחוש שאשה תסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים.}}, משום שכל החשש הוא רק שהאשה עלולה לשכוח ששבת היום או שאסור לטלטל בשבת, אך בוודאי היא לא תשכח שאיננה יכולה להסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים {{מקור|(הרב היעב"ץ בפירושו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים שבת פ"ו מ"ה]{{מקור|)}}.{{ש}}ויש שתירצו את קושייתו, בכך שמנהג הנשים היה לכסות את שערותיהן בסבכה ועליה היו נותנות את הפאה הנכרית, וממילא לדעת התוספות '''מתחת''' לפאה היה כיסוי נוסף, ולכן קיים חשש שהאשה תסיר את הפאה בשבת (כי ילעגו לה חברותיה) וטלטל אותה {{מקור|הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם|כן}}.
חלק מהפוסקים הכריעו פסקו לאסור בדורות הקודמים את השימוש בפאה הנכרית, מתוך טעמים שונים, ומהם:


'''א'''. רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן בן רבי מאיר מפאדווא{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הרב קצנלנבוגן}} '''ב'''. שו"ת באר שבע{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הבאר שבע]}} '''ג'''. בעל ההפלאה זצ"ל (הובא בספר לחמי תודה דף ד)  '''ד'''. יעב"ץ במור וקציעה (או"ח סי' עה) '''ה'''. הגר"ח מצאנז זצ"ל בשו"ת דברי חיים (ח"א יו"ד סי' ל וח"ב יו"ד  סימן נט){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4353&catId=454 ראה ציטוט הדברי חיים והתייחסות לדבריו].}} '''ו'''. הרב יוסף בן עזרא בעל משא מלך, אוסר ללכת אם אין ניכר שהוא פאה נכרית{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4199&catId=445 ציטוט דברי המשא מלך]}}  '''ז'''. הגאון רבי שלמה קלוגר בספר קנאת סופרים (דף כד ע"ב תשובה ע"ב). וע"ע בספרו שו"ת שנות חיים (סימן שט"ז)  '''ח'''. הגאון רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל (רבו של הרמח"ל) בספר פחד יצחק (אות פ)  '''ט'''. הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל  בשו"ת מים רבים (חאהע"ז סי' ל){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4205&catId=449 ציטוט דבריו].}} '''י'''. הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בקהלת יעקב (מענה לשון ח"ג, אות רמ)  '''יא'''. הגאון רבי יוסף ניסים בורלא אב"ד ירושלים בשו"ת וישב יוסף (חיו"ד סימן ב)  '''יב'''. ישועות יעקב (או"ח סימן עה)  '''יג'''. עצי ארזים על אהע"ז (סי' כא' סק"ב)  '''יד'''. תשובה מאהבה (ח"א סימן מח), סובר שהרמ"א ואחריו המגן אברהם והפמ"ג מתירים רק בפאה נכרית שניכר שאינה הולכת כפרועת ראש{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4212&catId=449 ציטוט דברי התשובה מאהבה].}} טו. שו"ת יהודה יעלה (חיו"ד סימן שס"ו)  '''טז'''. פרדס הבינה (חלק מטעי משה, דף עג)  '''יז'''. מהרז"ך זצ"ל הובא שער הזקנים ח"א דף מג'  '''יח'''. הגאון רבי אברהם פאלג'י זצ"ל, בספר ברך את אברהם (סדר בחוקותי דרוש ב)  '''יט'''. שו"ת חסד לאברהם תאומים (מהד"ת אהע"ז סימן פז)  '''כ'''. שו"ת הרי בשמים (סימן לו)  '''כא'''. שו"ת יד הלוי (סימן קכד)מ '''כב'''. המהרש"ם בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב  '''כג'''. שו"ת תשורת ש"י (סימן תקע)  '''כד'''. בית אהרן קריספין (אהע"ז מערכת הפ' אות א)  '''כה'''. שו"ת משיב דבר (ח"ב מערכת פ)  '''כו'''. האדמו"ר ר´´ יחזקאל הלברשטאם זצ"ל בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב)  '''כז'''. בעל מלאה קטרת זצ"ל בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה  '''כח'''. האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל בדרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים, '''כט'''. תורת שבת (או"ח סימן ש"ג)  '''ל'''. הגאון ממונקאטש זצ"ל בנמוקי אור חיים (סימן עה)ת '''לא'''. תפארת ישראל על המשניות (שבת פ"ו מ"ה)  '''לב'''. מהר"י ברלין זצ"ל בספר יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"ה)  '''לג'''. שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' ריג) '''לד'''. האדמו"ר מספינקא זצ"ל בחקל יצחק סימן פ"א. '''לה'''. הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א)  '''לו'''. לב העברי (ח"א דף פא)  '''לז'''. האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח)  '''לח'''. הגאון רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל בצוואתו (נדפסה בספרו יבין שמועה על התורה קרקא תרס"ד)  '''לט'''. האדמו"ר ר' יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב.
ויש שביארו את דברי התוספות בדרך אחרת, ולפירושם מדובר על פאה נכרית '''המכוסה''' מתחת לסבכה ולרדיד, והיא רק נותנת הרגשה שהרדיד מכסה על שער, אך - לדבריהם - אין היתר לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:באר שבע יח$שו"ת באר שבע סי' יח}}{{מקור|;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=97&hilite= ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג]{{מקור|)}}.


מדברי התוספות יש המביאים{{דרוש מקור}} ראיה היסטורית, שלא הייתה דרך הנשים לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, וזאת ככל הנראה מפני שניתן היה לזהות את הפאות הנכריות בתקופה זו, שמחמת שהן לא נראו כשערה האמיתי של האשה, ולכן היא התביישה לצאת בה לרשות הרבים, ואם הייתה יוצאת בה לרשות הרבים - קרוב הדבר שישחקו עליה עליה והיא תסיר את הפאה.


===דעת פוסקי זמנינו===
לעומת זאת, הרב ה[[יעב"ץ]] {{מקור|(}}{{מקור|שאילת יעבץ א ט$שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט}}{{מקור|; וכן ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים, שם]{{מקור|)}} מביא דווקא ראיה לאסור יציאה לרשות הרבים בפאה נכרית מנוסח המשנה המתירה לצאת בפאה לחצר ולא מזכירה את האיסור לצאת לרשות הרבים, והוא מסביר שאכן שאין צורך לציין את האיסור לצאת בשבת בפאה לרשות הרבים, כי גם בחול אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כי פאה נכרית בכלל האיסור מ[[דת יהודית]]).{{ש}}ויש מי שהשיגו על דבריו והוכיחו מכאן ראיה להיתר, מכך שהגמרא מקשה שם על דעת [[רב (אמורא)|רב]] האומר כי כל שאסורה לצאת בהן לרשות הרבים אסורה לצאת בהן לחצר, "מאי שנא הני", ולדעת האוסרים אין מובנת הקושיא, הרי בפאה נכרית אין חשש שמא תצא לרשות הרבים כיון שאף בחול אסור, וגם קשה על המשנה עצמה מה החידוש בכך שהתירה לצאת לחצר כיון שאין חשש שתצא בה לרשות הרבים {{מקור|(הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם}}<ref>מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=66297faf-3c74-4948-8890-a9f0ab8e63a9&st=%D7%A9%D7%9C%D7%A4%D7%90&pgnum=86 ספר חן וכבוד, עמ' מה-מו].</ref>{{מקור|; הרב יצחק מאיר פצינר, בספרו 'פרשת המלך' פי"ג מהל' אישות הי"א בהערה)}}.
==== פוסקי זמננו המתירים ====
רבים מפוסקי זמננו התירו לבישת פאה, ומהם:


א. הגאון הספרדי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד).
==== הפרת נזירות אשתו ====


ב. הגאון רבי יעקב צבי כ"ץ, אב"ד דק"ק הידוסובוסלו והגלילות, בספרו "לקט הקמח החדש" (סי' ע"ה ס"ק י"ט - כ"ב).
נחלקו התנאים במשנה {{מקור|בבלי:נזיר כח א$נזיר כח.|כן}} אם יכול הבעל [[הפרת נדרים|להפר]] את [[נזיר|נזירות]] אשתו, ובגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$שם:|כן}} מוסבר שהדבר נוגע לבעל, היות והנזירה צריכה לגלח את כל שערה בסיום תקופת הנזירות, ואין רצונו באשה מנוולת ומגולחת, אלא שהאוסר סובר שאין די בכך בכדי להפר את נזירותה, שכן "אפשר בפאה נכרית"{{הערה|בשו"ת בית יעקב{{דרושה הבהרה}} {{מקור|סימן קנ"ב|כן}} הקשה, כיצד מועלת תקנת הפאה נכרית כדי שיחול הנזירות, הרי אינה יכולה לצאת בה לרשות הרבים בשבת, ונמצא שאם תצא לרשות הרבים בשבת היא תהיה מוכרחת להתנוול בפניה בעלה, ומתרץ שאין ניוול של זמן קצר כזה נחשב לניוול.}}, ואם כן אין שום השלכה מנזירותה על הבעל{{הערה|מדברים אלו נראה שפאה נכרית מהוה תחליף מושלם לשער טבעי מבחינת יופייה, וראה אריכות בדבר בפרק [[פאה נכרית#השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא|השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא]].}} והוא אינו יכול להפר נדריה. הדעה הסוברת שהבעל יכול להפר את הנזירות מוסברת בכך ש"פאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא לה"{{הערה|בתוספות {{מקור|תוספות נזיר כח ב$שם ד"ה איידי|כן}} מוסבר ששערות פאה נכרית מלוכלכות מעט ואינן נקיות לחלוטין, שהרי הם מראשה של אשה אחרת, ומכיון שלכלוך זה אינו מגופה של האשה עצמה, גנאי הוא לה. (בניגוד ללכלוך טבעי על השער שמפריע פחות מלכלוך חיצוני מאשה אחרת).}}, ולכן הדבר נוגע לבעל שאינו רוצה אשה מגולחת.


ג. הגאון רבי אשר אנשיל כץ זצ"ל, אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע").  
ומכאן הביאו המתירים ראיה לשיטתם, שמותר לאשה להתכסות בפאה נכרית, כי אם אסור לה לצאת לרשות הרבים בפאה, עדיין ניוול הוא לה {{מקור|(}}[[רבי יהושע בועז]]{{מקור|, בעל 'שלטי גיבורים', ב'עין משפט' שם}}{{הערה|1=וראה מה הביא בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=87&hilite= חן וכבוד עמ' מז] בשם ספר 'ברית עולם - שבט הלוי'{{דרוש מקור}} (יבמות מח.), שכתב שמכאן ראיה להתיר פאה נכרית (אך לא הזכיר בפירוש שמדובר על רשות הרבים).}}{{מקור|)}}.


ד. הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").
לעומת זאת האוסרים דחו את ראייתו, והסבירו שהכוונה לפאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ורדיד (כמו השער עצמו), ורק רק נותנת צורה למטפחת ולרדיד שיש מתחתיו שער {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:באר שבע יח$שו"ת באר שבע סי' יח}}{{הערה|יש לציין, ש[[רבי ישעיה פיק]] בהוספותיו לגליון הש"ס, כותב על דבריו של רבי יהושע בועז: "ובעל הבאר שבע דחה סברא זו בשתי ידיים והאריך לאיסור".}} {{מקור|בשם רבי יהודה כצנאלנבוגן, והסכים עמו; וכן בספר}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=97&hilite= ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג]{{הערה|1=וראה שם שתמה מטעם זה על רבי יהושע בועז. ורבי רפאל זילבער (ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2439&st=&pgnum=87 שו"ת מרפא לנפש ח"ב סי' כח אות ד], מובא בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=91&hilite= חן וכבוד עמ' נא]) כתב שאפשר שסבר השלטי הגבורים שפאה נכרית אינה מתקיימת היטב ביופייה תחת הסבכה כמו שער טבעי.}}{{מקור|)}}.


ה. הגאון רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד).
==== ראיות ממקומות נוספים בתלמוד וב[[ראשונים]] ====


ו. הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל, בעל ה"חזון איש", אמר כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה, והובאו דבריו בספר "דינים והנהגות מהחזון איש" (חלק ב' פ"ח אות ט'). ואמר הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת הנגב, במעמד כמה מתלמידיו, שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה (ולגבי פאה נכרית אמר כי היתר הש"ג ברור, ואי אפשר לחלוק עליו מסברת הכרס בדבר שאינו מפורש לאיסור בגמ' ובראשונים). וכמו כן אמר הגאון רבי יעקב פרידמן שליט"א ראש ישיבת תושיה, שהחזו"א החשיב מאוד את המנהג ללבוש פאה נכרית, ועל כן נוהגות בנות משפחתו (של הגר"י פרידמן) לכסות ראשן רק בפאה. וכן אמר הגר"ח גריינמן. וכן כתב הגר"ח קניבסקי. וראה עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב).
{{לשכתב|פסקה=כן}}


ז. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הרב מבריסק, אמר על ענין הפאה שיש היתר בזה, ו"הנח להם לישראל" גם אם ההיתר קלוש (והובאו דבריו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" חלק ב' עמ' מ"ז).
'''בדברי התלמוד'''


ח. הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט).
*ב{{מקור|בבלי ערכין דף ז ב}}: מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.). יש שרצו להביא מכאן ראיה שעכ"פ שער המחובר לשערה של האשה וטפל אליו, נחשב כגופה, וא"כ יתכן שגם בו יש את דין "שער באשה ערווה", אך השלטי גבורים דוחה את הראיה וכותב שברור שמדובר בנשואות שהרי מדובר שם באומרת "תנו שערי לביתי", ועכ"ז הותר להן להתקשט, כח שער באשה ערווה הוא רק בשער המחובר לגופה. עם זאת, ברור לשלטי הגבורים, שאין לדמות כלל שער פאה נכרית של זמנינו, שאינו מחובר לשער הטבעי אלא דבוק על גבי מגבעת אחרת המפסיק בין השער התלוש לשערה הטבעי, לאותו שער, ובפאה של זמנינו אין להביא ראיה כלל שחשיב כגופה.{{ש}}במשנה שם כתוב "האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה", ובגמרא מפרש רב כי מדובר באומרת תנו שערי לביתי, ובהמשך הגמרא וברש"י מוסבר, כי מדובר בשער שהיתה האשה קושרת לשערה בקביעות, כדי שתראה בעלת שער, והוא נחשב כחלק מגופה, אלא שאם מצווה האשה לתת את שערה לבתה, מגלה היא את דעתה בכך שאינה רוצה שיחשבו השערות כחלק מגופה שאז יאסרו מדין שלל [[עיר הנדחת]].  


ט. הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז).
*ב{{מקור|בבלי:סנהדרין קיב א}}: מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפאה נכרית שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. יש שהוכיחו{{דרוש מקור}} מכאן שאף נשים צדקניות בתקופות אלו היו לובשות פאה נכרית{{הערה|1=מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37057&st=&pgnum=343 אוצר דינים ומנהגים, ערך פאה נכרית].}}.{{ש}}אלא שהגמרא מחלקת בין "פאה נכרית" שהוא כינוי לשער בשעה שהוא קשור לשערה, לבין "שער נשים נכריות" שהוא אותו גדיל שער עצמו בשעה שתלוי ועומד על הקיר, ובשעה שהוא מחובר לגופה ברור שהוא נחשב כחלק מגופה, ובשעה שהוא תלוי ועומד על הקיר הדבר עומד ותלוי ב"בעי" ששאל שם האמורא [[רבי יוסי בר חנינא]] האם מתחשבים במצב העכשווי של השער שבו אין הוא משמש לה כמלבוש או במצבו הקבוע שבו הוא משמש לה כמלבוש.  


י. הגאון הספרדי רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל, רב ראשי וראב"ד בעיר מקנאס במרוקו, בספרו קיצור שולחן ערוך חלק א' (או"ח סי' קע"א סעיף ב').
;בדברי הראשונים
הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים את מבנה פאה נכרית ואת אופן השימוש בה:
*רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל.
*הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל.
*התוספות רי"ד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.
*הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית".
*שנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". בכך חולק הגר"א על השלטי הגבורים שכותב שהיו יוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים ללא צעיף או כיסוי אחר מעליו, "דא"כ מאי אהני האי קישוט הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה כבעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" ולכן יש הרוצים להביא ראיה מדברי הגר"א שהוא סובר שההיתר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים הוא רק כאשר הפאה מכוסה בצעיף, ולכן הותר לה לצאת בו לרשות הרבים. אם כי, הגר"א בפירושו לשולחן ערוך (עה, ב) מסכים עם פסקו של הרמ"א שמותר לחבוש פאה נכרית, אפילו לא מכוסה ( כלשונו "'''אפילו''' דרכה לכסות"), ומביא לכך ראיה ממשנה זו "כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער". ויתכן שהגר"א סובר שודאי האשה היתה משימה את השער מתחת לשבכה, שהרי היא רוצה שיחשבו שאינה קרחת ושהיא כשאר הנשים שחייבות לכסות את שערותיהן המחוברות לגופן, ולמרות זאת סובר הגר"א שיש ראיה מתחילת המשנה, שבה מבואר שיוצאה האשה בחוטי שער שלה או של חברתה שבה משתמש בתור חוטים שקולעת בהן שערותיה.


יא. הגאון הספרדי רבי יוסף משאש זצ"ל, ראב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' (מכתב א'תשצ"ח), כתב להתיר פאה נכרית (ועיין עוד בדבריו שם סי' א'תתפ"ד, ובשו"ת "מים חיים").  
יש המציינים את העובדה שבשום מקום לא נזכר הפאה הנכרית ככיסוי ראש, אלא תמיד נזכר כשער אותו לובשים כדי שלא תראה כחסרת שער, כראיה לכך שאכן אין הפאה מהווה תחליף לכיסוי ראש. טענתם היא כי אם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר, והעיקר חסר מן הספר.  


יב. הגאון הספרדי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.  
עם זאת, יתכן שהסיבה שבשלה לא השתמשו בפאה בעבר לכיסוי הראש, היה מכיון שהיו בעיות טכניות שונות: אם ה"זוהמא" המוזכרת במסכת נזיר, אם מכיון שאלו שחבשו אותה היו בעיקר בעלי מום - נשים קרחות לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, וככל הנראה היה בושה בלבישת פאה נכרית שמסיבה זו כותבים חכמי התוספות במסכת שבת שקיים חשש שהוא בגדר "וודאי" שישחקו עליה ולכן תסיר את הפאה מראשה.


יג. הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (חלק ב', אה"ע סי' ל"ה).
====מקומות בש"ס שיש אומרים שמדובר בהן על פאה נכרית====


יד. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, וראש ישיבת תפארת ירושלים, גדול הפוסקים בארה"ב, בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע חלק ב' סי' י"ב).  
יש שכתבו שמה שמוזכר במסכת כתובות {{מקור|בבלי:כתובות סו ב$כתובות סו:|כן}} "נתעטפה בשערה" הכוונה לפאה נכרית, ומדובר שם באשה נשואה או לכל הפחות אלמנה כמובא שם, וקצת משמע שמדובר בשער שלה ממש היינו שהפאה הנכרית היתה העשויה משער שלה עצמה, ודלא כדעת המחלקים בין שערה לשער חברתה {{מקור|רבי שלמה הס מגדולי הונגריה, נדפס בשו"ת כרם שלמה או"ח סי' ע"ה, רבי יהושע שלמה ארדיט ב"חינא וחסדא" על כתובות ס"ו ע"ב|כן}}.


טו. הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב דק"ק חרדים בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), ובשו"ת "פאת שדך" (חלק ג' סי' ל"ד).
==== ראיה מדברי הירושלמי והערוך ====
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה=לא הובאו דברי החוות יאיר במקו"ח; ולא הובאו כלל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=363 תשובות המתירים], הן שמהדובר ב'מוסף הערוך' (ולא בערוך), והן שניתן להסביר את דבריו שאין מכאן ראיה למחלוקת האחרונים בדין פאה נכרית}}


טז. הגאון רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים תורת מנחם, ליקוטי שיחות, אגרות קודש (אגרות קודש חלק י"ט איגרת ז'תכ"ה, חלק ט"ו איגרת ה'תקי"ג ועוד עשרות מקומות).
ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] {{מקור|ירושלמי כתובות ז ו$פ"ז דכתובות ה"ו|כן}} מובא:
:{{ציטוטון|א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום 'יוצאה וראשה פרוע', הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום 'יוצאה וראשה פרוע'.}}
ה[[פני משה]] מפרש: "קפלטין - היינו מטפחת שעל ראשה"{{הערה|וכיו"ב בירושלמי שבת ריש פ"ו, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה.}}. וכן כתב ה[[קורבן העדה]] פירש: "קפליטין - בגד דק שמנחת על ראשה". ולפי דבריהם כוונת הירושלמי שמותר לצאת לחצר במטפחת (או כל כיסוי ראש אחר מבד), אך אסור לצאת למבוי במטפחת, מפני שיש חובה לשים רדיד {{מקור|(כפסק ה}}{{מקור|רמב"ם אישות כד$רמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' יא-יב}} {{מקור|וה}}{{מקור|שולחן ערוך אה"ע קטו, ד}}{{מקור|)}}.


יז. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" (חלק א' סי' ש"ג אות י"ב), ובספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק א' עמ' שי"ד).
אולם ה[[ספר הערוך|ערוך]] {{מקור|(ערך קפליטין)}} כתב: {{ציטוטון|פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית}}. ולפי פירושו יוצא שדווקא לחצר מותר לצאת בפאה נכרית, אך למבוי אסור לצאת בפאה נכרית. וכל שכן שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות א|כן}}.


יח. הגאון הספרדי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז).
==נימוקים חיצוניים לאסור חבישת פאה נכרית ==


יט. הגאון הספרדי רבי חיים כסאר זצ"ל, מגדולי חכמי תימן בדורנו, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג').
{{להשלים|סיבה=הנימוקים הובאו בקצרה, ויש להאריך בהם. למשל, לגבי מראית עין - נחלקו הפוסקים האם האיסור נוהג גם במקום שרוב הנשים הכשרות חובשות פאה נכרית; וכן יש חילוקים בין סוגי פאות שונות.}}


כ. הגאון הספרדי רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של יהדות מרוקו בדורנו, הרב הראשי וראב"ד ירושלים, בשו"ת "תבואות שמש" (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח) ושו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג).  
הפוסקים שאסרו פאה בדורות הקודמים, כתבו כמה וכמה טעמים לאיסור:
*'''[[ובחוקותיהם לא תלכו]]''': הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו), שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל),
*'''[[חרם]]''': הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד). יש לציין כי חרם זה נאמר גם על מטפחת המגלה מקצת שערות (הרב משה ווינער, בספר כבודה בת מלך{{דרוש מקור}}).
*'''[[פריצות]]''': הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.
*'''[[מראית העין]]''': כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג, וראה למעלה רשימת אוסרים משום מראית עין).


כא. הגאון רבי ישראל יעקב פיעקארסקי זצ"ל, רב ואב"ד דק"ק בית יעקב בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך".


כב. הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".


כג. הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).
===טיעונים להתיר בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת האוסרים בדורות הקודמים===


כד. הגאון רבי אליהו כ"ץ זצ"ל, ראב"ד באר שבע, בשו"ת "באר אליהו" (אה"ע סי' כ"ב), בתשובה שהשיב להרב אליהו לבנון ויספיש שליט"א (מח"ס "כדת וכדין" בהיתר לבישת פאה).
כמה וכמה פוסקים בימינו, כתבו כי טעמי האיסור דאז אינם שייכים כיום. להלן דבריהם:
*יש שכתבו שהאוסרים אסרו משום מראית עין, ולכן כיום שנתפשט מנהג לבישת הפאות בכל העולם, גם הרבה מהמחמירים היו חוזרים בהם להתיר{{הערה|רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה, הגר"מ גרוס בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז, רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).}}.
*יש שכתבו שמהאוסרים בעבר את הפאות היה זה רק לפני שהתדרדרו הדורות שיש המגלות את שערן במקצת, אבל כיום יש להתיר את הפאה הנכרית שאינה אסורה מעיקר הדין, לצורך הדור ולמנוע פרצה חמורה יותר{{הערה|1=רבי משה שטרנבוך, בשו"ת "דת והלכה" ([http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/SHTRANBUCH.pdf סי' א'], עמ' כה-כח).}}.
*יש שכתבו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה{{הערה|בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וכתבו: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם".}}.
*טיעון נוסף כתב הרב משה שטרנבוך בספר "דת והלכה", כי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.{{ש}}וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.{{ש}}והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.


כה. הגאון רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה סדרי משנה (שבת פ"ו).
===טיעונים לאסור בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת המתירים בדורות הקודמים===


כו. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך" (עמ' ס"ד).  
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה: א. לא הובאו נימוקי המתירים (למשל, ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=b6d6e352-9780-4ce8-b40c-c96724b81f8b&st=%D7%9B%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%94&pgnum=427 בספר חן וכבוד פרק טז]); ב. חסרים מקורות בדברי האוסרים}}


כז. הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א').
ויש שכתבו שגם הפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית בשנים קודמות, היום היו מודים לאסור, והטעם, משום שיצור הפאות בימינו עבר שיפור ניכר, וכיום הפאות הם יפות הרבה יותר מאשר בדורות קודמות, ומושכות את העין<ref>הרב עובדיה יוסף {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$יביע אומר שם במילואים|כן}}: {{ציטוטון|בעיקר טענתו שנמצא אתה מוציא לעז על הראשונים, הבל יפצה פיהו... שהוא קול ושוברו בצדו, שבדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות, ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות, אלא גם עולות עליהן ביפין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי, ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר.}}


כח. הגאון רבי אפרים גרינבלט שליט"א, רב ואב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת "רבבות אפרים" (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט).
הרב מאיר מאזוז [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164974&&page=4 בהסכמת לספר דבר ה']: "ובזמנינו שהפאות עשויות במומחיות רבה ונראות כשיער ממש - אין מי שהמתיר בזה, והמתירין בימינו עתידין ליתן את הדין".


כט. הגאון רבי חיים ישעיה קעניג שליט"א, אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק, הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" הנ"ל.  
הרב שלמה בן שמעון [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164974&&page=7 בהסכמה לספר הנ"ל]: "שלדעת רוב ככל הפוסקים אין מום להתיר פאות אלו  הנמכרות כיום, וגם אותם רבנים שהתירו בעבר, בוודאי שאם היו רואים את הפאות שנמצאות היום - בוודאי שגם הם היו אוסרים".
הרב יצחק יוסף [http://www.otzar.org/wotzar/getimg.aspx?164974-7-700-0-1-256 בהסכמה לספר הנ"ל]: "שגם הפוסקים שהקלו בפאה נכרית - היו אלו בדורות הקודמים, אבל בפאות של זמנינו העשויות משער בטוב טעם - לא היו מתירים, דאף אי נימא דכיסוי איכא, צניעותא מי איכא?! ולא לזה נתכוונה התורה שהצריכה לכסות את ראש האשה..."


ל. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מגדולי דורנו, בוידאו שפורסם בתקשורת מפגישתו עם כמה ת"ח, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד. וזה לשונו: לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".
טיעון דומה כתבו גם [[הרב דב ליאור]] [http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=41287 בתשובה באינטרנט]; הרב יעקב יוסף ניישלאס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13603&st=&pgnum=241 בקובץ אור ישראל מאנסי גליון כה עמוד רלט]; הרב יצחק אייזק רוזנבוים ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?153410&&page=16 ספר 'גילו ברעדה' פרק ב עמ' ט-י]; ועוד.</ref>. [ואע"פ שגם בדורות הקודמים כתבו כמה פוסקים שהפאה דומה לשער{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=62 בקובץ אור ישראל גיליון כ"א עמ' נד-סב] שהראה שמהפוסקים כולם (פרט לרבי עזריאל הילדסהיימר) מוכח שהפאות הנידונות בפוסקים מימי השלטי-גיבורים ומהרי"פ ועד לפני כמאה שנה, כולם היו משער טבעי והיוו קישוט לנשים הנושאות אותן, ואותן נשים היו נראות כיוצאות פרועות ראש בלא כיסוי (ועל פאות אלו נחלקו הפוסקים לדורותיהם האם מותרות או אסורות).}}, עם זאת בדורנו השתפר מראה הפאות עוד יותר<ref>הרב יעקב יוסף ניישלאס ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13603&st=&pgnum=241 קובץ אור ישראל הנ"ל].</ref>].


לא. הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, מגדולי דורנו, בספרו "שונה הלכות" (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב), ובספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג), ובמענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד), ענה הרב: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות", וראה עוד בספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב').
== מניין הפוסקים ==


לב. הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, ראב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספרו "חוט שני" (חלק ג', בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר).
{{ערך מורחב|ערך=[[פאה נכרית/שיטות הפוסקים]]}}


לג. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל אוהל תורה, מתלמידי החזו"א והגר"א קוטלר זצ"ל, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג').
== גילויים משמיים נגד פאה נכרית ==


לד. הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, רב דקהל חסידים רמת אלחנן, ואב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".  
יש מאוסרי הפאה הנכרית המביאים כחיזוק לטענתם 'גילויים שמימיים':
#[[הרב יצחק רצאבי]] ב[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=129:2010-02-15-12-59-06&catid=34:articles&Itemid=55  תשובה] מביא מעשה על ילדה שחזרה ב[[גילגול]] מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
#כמה מהאנשים שעברו "חוויה סף מוות" (חוויה זו מבוארת בארוכה בערך [[מוות קליני]]), מעידים שבשמיים מענישים על חבישת פאות נכריות, ומקפידים שכיסוי הראש יהיה ע"י מטפחות דווקא<ref>שתי דוגמאות מאנשים שהעידו כן:[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=124:2011-06-09-17-46-50&catid=43:2011-04-11-11-18-48&Itemid=53 כאן] [http://video.yehudim.net/play.php?vid=1361 וכאן]</ref>.
# מסרים מעולם האמת ע"י מוגבלים שכלית - יש [[אוטיסטים]] הכותבים ע"י מחשב שבשמים מתנגדים לפאות נכריות.<ref>ראה ב[http://www.dani18.com/uploads/DANI_HEB_03.pdf ספר 'דניאל'], וכן ב[http://www.dani18.com/index.php?show=P109H מכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל].</ref>.{{ש}}אולם דרך תקשורת זו שנויה במחלוקת, ורבים מאנשי המחקר וכן מפוסקי דורנו פקפקו בתקשורת זו, כשהמפורסם שבהם [[הרב שלמה זלמן אוירבך]]<ref>ראה את מאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tikshoret-2.htm תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים] (מתוך: אסיא נ"ז-נ"ח [כרך ט"ו, א-ב] כסלו תשנ"ז).{{ש}}וראה בספר "דרך שיחה" (תשובות [[רבי חיים קניבסקי]] לשאלות תלמידו הרב אליהו מן) שכתב{{דרוש מקור}}:{{ש}}{{ציטוטון|שאלה: יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: שטותים והבלים! בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב [חיים קניבסקי] שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר: הם מדברים מה ששומעים מהבית.{{ש}}שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: אין בזה ממש!{{ש}}ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על עניין מסויים...}}{{ש}}וכן כתב [[מוהרא"ש]] ברסלבר [http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_0040 בתשובה באינטרנט]: "בעניין שפִרסמו בשנים האחרונות שיש ילדים אוטיסטים וכו', שהם מגלים נסתרות וכו', והם יכולים לתקשר עם העולמות העליונים וכו', זה הכל דמיון אחד גדול, ועובדים על בני אדם, וסתם מבלבלים את דעת בני אדם, ומפחידים אותם בפחדים של הבל הבלים וכו' וכו', לנו יש את השולחן ערוך, ויהודי נקרא רק מי שמתנהג על פי הלכה, וכל אלו השטויות שנתפרסם לאחרונה, נכנס בענייני [[עונן ומנחש]]... שהוא מעשה הגויים... ולכן שומר נפשו ירחק מזה."{{ש}}ראה גם [http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:L89mL6MRoQMJ:http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=59368&Word=%F9%E0%E5%EC%20%F9%E9%F3&gilayon=3191&mador=+%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98+%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%9A&hl=iw&ct=clnk מאמר מאת ר' שאול שיף (בעיתון 'הצופה') בנושא זה]; וכן [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=8824&hilit=%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98 ויכוח בפורום 'אוצר החכמה' בנושא זה].</ref>.{{ש}}ויש שהוסיפו{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=217&hilite= חן וכבוד עמ' קעז] ד"ה אמר המעתיק.}} שדבר זה - שאין לחשוש לדברי האוטיסטים, נוגע גם לאוסרי הפאה הנכרית, שהרי יש שכתבו<ref>ספר 'דניאל', הנ"ל, חלק א, עמ' נו-נז.</ref> בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דווקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. - ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רבים מהפוסקים האוסרים את הפאה הנכרית. וודאי שלא נניח את דברי הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים.{{ש}}ויש שהוסיפו{{הערה|1=דברים מעין אלו נכתבו ב[http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=35363 פורומים שונים] [http://www.kikarhashabat.co.il/kikartalk/topic.php?id=4424 באינטרנט].}}, שאפילו לדעת אלו שלא שללו לחלוטין את הדבר<ref>יש שמצאו בזה דרך [[חזרה בתשובה|להחזיר בתשובה]] מאחינו התועים, ולעורר את [[עם ישראל|העם]] ל[[מוסר]] ול[[יראת שמים]]{{דרוש מקור}}, ותמכו יתדותיהם{{דרוש מקור}} במאמר [[חז"ל]] {{מקור|בבלי:ב"ב יב ב$ב"ב יב:|כן}}: "...מיום שחרב [[בית המקדש]]... [[נבואה]] ...ניתנה ל[[שוטה|שוטים]]..." וראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=55301.msg717517#msg717517 פורום 'לדעת'].</ref>, לא כל דברי האוטיסטים שווים, שכן האוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם ודברו בשפה יפה, ומעולם 'הציבור החרדי' לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע [[משיח]]<ref>ראה בספרים 'ונפשי יודעת מאוד', 'גליה' ועוד.</ref>. ורק בתקופה מאוחרת יותר החלו מסרים מאוטיסטים אחרים<ref>כדוגמת דניאל הנ"ל ושות', בניגוד לאוטיסטית גליה, שלא הזכירה זאת בכל מאות התִקשורים שהיו עמה.</ref> המופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על [[צניעות]], ועל פאה נכרית, והם מלאים בקללות, איומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה, ופתיחת פה ל[[שטן]]. וסביר להניח שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה'מסרים'.


לה. הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, רב דק"ק זכרון יעקב, ודומ"צ בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א, במכתב פרטי שכתב לאדם ששלח לו מאמר לאסור פאה נכרית, והתפרסם בציבור.
ויש שכתבו שאין להתחשב בהכרעת ה[[הלכה]] בגורמים מיסטיים כגון דא, ו[[תורה]] "[[לא בשמים היא]]" {{מקור|בבלי:ב"מ נט ב$ב"מ נט:|כן}}. ברוח זו, כתב [[הרב שלום משאש]] {{מקור|(שו"ת שמש ומגן ח"ב)}}:
:{{ציטוטון|בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בוודאי לא יחזרו בהם. ואפי' [[משיח]] צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב {{מקור|משנה:עדויות ח ז$עדויות פ"ח מ"ז|כן}}, ולא בשמים היא {{מקור|בבלי:תמורה טז א$תמורה טז.|כן}}, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל... וב[[ש"ס]] {{מקור|בבלי:מנחות לד א$מנחות לד.|כן}}: אם יבוא [[אליהו]] ויאמר שאין [[חליצה|חולצין]] ב[[סנדל]] אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין [[מהרי"ק]]{{דרוש מקור}}.}}


לו. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ דק"ק אופקים, מח"ס "שיח תפילה", ועוד ספרים רבים, בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד).
==השלכות הלכתיות==


לז. הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
{{להשלים}}


לח. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, הובאו דבריו בספר "שיחות מוהרא"ש" (חלק ט' וחלק י"ג), בספרו "אשר בנחל" (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד), ובחלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה, ובקונטרס "אשה צנועה".
להלן רשימת השלכות הלכתיות שונות הנובעות מדין כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, שהובאו בספרי הפוסקים:
* רבי צבי הירש שפירא (בעל הדרכי תשובה) כותב שאדם שאשתו חובשת פאה נכרית, אסור לו להיות [[שוחט ובודק]], כיון ש"בוודאי יצא מכלל [[ירא שמים מרבים]]" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
* בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
* [[רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם|האדמו"ר מקלויזנבורג]] {{הערה|1=שו"ת דברי יציב [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=bdf5fd74-6147-45f3-8459-9fdeba593188&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=127 סימן נ"ה]}} כתב שמי שאמה הולכת בלי פאה נכרית אסור לבתה ללכת עם פאה נכרית ולא מהני בזה התרת נדרים כיון שהתרת נדרים הוא רק בדבר המותר לגמרי ולא בדבר שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש הפרי חדש בשם מהרשד"ם {{מקור|סימן מ'}}, והביא גם  משו"ת תשורת ש"י שפסק שאסור לבת לשנות ממנה גאמה בנושא זה משום ואל תטוש תורת אמך. ונמצא שכאן יש לכו"ע איסור מהתורה של חשש נדר והוא חמור מאוד.
* האדמו"ר מקלויזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב<ref>יו"ד [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=bdf5fd74-6147-45f3-8459-9fdeba593188&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=130 סימן נ"ו]</ref> כתב שמותר למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר כיון שעכ"פ נוהגת כהפוסקים המקילים, ואע"פ שלדינא וודאי אסור. וראה בספר 'ללקוט שושנים' (מאת [[הרב אליהו בחבוט]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50855&st=&pgnum=218&hilite= ח"ג עמ' רי]) שהביא בזה מחלוקת חכמי זמנינו.
* ובענין האם לסכן את הפרנסה כדי להחמיר שלא לחבוש פאה נכרית: [[הרב יוסף שלום אלישיב]] הורה שאשה שמחמירה לחבוש דוקא מטפחת ולא פאה, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת חומרא זו, עליה להמשיך להחמיר, ובזכות זה תזכה לפרנסה ברווח<ref>שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז.</ref>.


לט. הגאון רבי חיים הלוי פרדס שליט"א, אב"ד תל אביב, בספרו "תורתך שעשועי" (פרשת נשא).
== אמירות מפי גדולי [[תנועת החסידות|החסידות]] ==


מ. הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד) ובספר "והיה מחניך קדוש" (שיעורים בהלכות צניעות - דף י"ז).
{{להשלים}}


מא. הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם לנשות כפר חב"ד.
* רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו<ref>הקדמת  ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42497&st=&pgnum=63&hilite= ספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ג], ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגדה של פסח, ובספר "מים רבים".</ref> הבטיח שיעורר רחמים בשמים (ע"י אבותיו הקדושים) על מי שיעלה לקברו להתפלל עליו, ידליק נרות עבורו ויאמר המבוקש והשמות, וזאת בתנאי שהוא [[חזרה בתשובה|יחזור בתשובה]] מ[[חטא]] שלו, ואחת הדוגמאות לחזרה בתשובה היא: כל אשה הרגילה לגלות ראשה המבטיחה מעתה ללבוש פאה שתקיים את הבטחתה.


מב. הגאון רבי חיים דב אלטוסקי שליט"א, מראשי ישיבת "תורה אור" וחתן הגרח"פ שיינברג שליט"א, בספרו "חידושי בתרא" על מסכת שבת והפוסקים (דף סד:), ועל משנה ברורה (הלכות ק"ש).
== פאות לא צנועות ==


מג. הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס נטעי גבריאל, בקובץ "אור ישראל" ל"ו, ובקובץ אור ישראל ל"ז.
'''גם המתירים מסכימים שאם הפאה פרובוקטיבית, בולטת ומושכת תשומת לב, היא אסורה'''{{הערה|דבר זה מופיע כמעט בכל תשובות וספרי המתירים בדורנו.}}, ככל בגד עז ובוטה{{הערה|ראה בגמרא {{מקור|בבלי: ברכות כ א$ברכות כ.|כן}} גבי "כרבולתא".}}. יש מהמתירים שנקטו שאין גדרים מדוייקים מהי פאה צנועה ומהי פאה לא צנועה{{הערה|[[הרב משה שטרנבוך]] בשו"ת דת והלכה סימן א', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".{{ש}}אכן ראה להלן שהובאו גדרים מדוייקים בשמו, ואפשר שחזר בו, או שכוונתו שגם פאות שאינן חורגות מגדרים אלו אינן בהכרח צנועות (ויש לבדוק כל מקרה לגופו), אלא שפאות שעוברות על גדרים אלו הנן בהכרח לא צנועות.}}, ויש שכתבו סימנים וגדרים לקבוע איזה פאות אינן צנועות אסורות:
* '''פאות ארוכות''' - יש גם מבין המתירים לחבוש פאה נכרית, הסוברים שפאות ארוכות הנן פריצות ללא קשר לחיוב כיסוי הראש{{הערה|1=הרב זאב שכטר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=66 קובץ אור ישראל, כא עמ' סו] הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות ארוכות '''ופזורות''', ע"ש. [וראה מה שהעיר על דבריו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=384&hilite= ספר חן וכבוד עמ' שדמ]]. '''כמו כן''', ראה בתשובות והנהגות {{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ד רצד$ח"ד סי' רצד|כן}}: "וראוי להעיר עוד לכל חתן, ובפרט לבן תורה, שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה..."{{ש}}גם ב[http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=32&tid=0&id=121908 וידאו] עם [[הרב יוסף שלום אלישיב]] הוא מצביע על זרועו מעל מקום הנחת תפילין כסימן לפאות לא צנועות ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=108&hilite= חן וכבוד עמ' סח]; וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4164&catId=435 באינטרנט] [http://www.kikarhashabat.co.il/kikartalk/topic.php?id=1276 בכמה אתרים]), ומוכח שסובר שפאה ארוכה כ"כ זה לא צנוע. וכך גם ב[http://www.shtaygen.net/horadot/mishmr_atora/tknon.pdf תקנון הצניעות של בי"ד 'משמר התורה']: "מאחור - האורך המקסימלי [- של הפאה] לא יותר מכיסוי הצוואר ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף".}}. ויש שכתבו שגם פאות ארוכות בכלל ההיתר{{הערה|1=[[רבי עזריאל הילדסהיימר]] {{מקור|שו"ת:רבי עזריאל ב לו$שו"ת רבי עזריאל ח"ב אה"ע סי' לו|כן}} כתב: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה".


מד. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, מגדולי דורנו, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט).
וכן הוכיח ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=385 ספר 'חן וכבוד' עמ' שמה] מדברי רבי שלמה הס, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32824&st=&pgnum=67 אה"ע סי' צא אות א, דף לד]{{מקור|, מובא בספר חן וכבוד עמ' ל-לא)}}, שכתב ליישב את הגמ' {{מקור|בבלי: כתובות ו ב$כתובות סו:|כן}}, ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא"{{דרוש מקור}}. ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".}}.
* '''פאות שער פזור''' - יש שהגדירו את האיסור באופן ששערות הפאה הנכרית מתפזרות ביותר{{הערה|1=שו"ת שבט הלוי {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ו קצט$ח"ו סי' קצט|כן}}: "וכבר כתבתי לעורר בשבט הלוי ח"א בהקדמת הספר שגם אלו ההולכות בפאה נכרית מכ"מ אסורים שתהיה הפאה נכרית סתורת שער, כי עצם הסתירה הוא דבר פגום ופריצות גדולה, ומש"כ קצת אחרונים שהבתולות הולכות כך ואין חשש, הלב יודע ומכיר שגם בזמנינו פריצות הוא, והצנועות מתרחקות מזה". וכתב כן גם במקום נוסף {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה קצט$ח"ה סי' קצט אות ג|כן}}. וכן כתב הרב יוסף ליברמן (ראש כולל שומרי החומות ומחבר ספרי 'משנת יוסף') [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=5 בהסכמתו לספר 'דברי שלום']: "...ואלו הנשואות החובשות פאות מפוזרות ומעופפות..." ע"ש. וכן נכתב בתקנון צניעות משנת תשמ"ז (בהסכמת גדולי הדור, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב ואחרים): "אסור לחבוש פאה ששערותיה מתפשטות לצדדים ע"י תנועת ראש ומשב רוח". (מופיע בספר '[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769& דברי שלום]' פ"ו אות ח).}}. ויש שאף שהביאו ראיה לכך שסתירת שיער היא פריצות, שכן הכהן הסותר את קלעי שערה של הסוטה, "מרבה בגילויה שסותר קליעתה" {{מקור|רש"י סוטה ח א$רש"י סוטה ח.|כן}}, ורואים שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות{{הערה|1=הרב זאב שכטר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=66 קובץ אור ישראל, כא עמ' סו] הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות פזורות ארוכות בדווקא, ע"ש. [וכבר העיר על דבריו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=384&hilite= ספר חן וכבוד עמ' שדמ], שלא מובן מהיכן למד לאסור ארוכות בדווקא, הרי ראייתו מעצם הפריעה].}}.{{ש}}ויש ששכתבו שפאות ארוכות זה ניוול בעלמא, שאין מקור לאוסרו, ורק כאשר מדובר בשערות הטבעיות - התרת קליעתן וקשריהן היא הפך ציווי התורה{{הערה|רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג': "ובעניין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופייה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההפך הוא האמת.{{ש}}והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".{{ש}}ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, ו'''הרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש'''".}}.
* '''פאות נפוחות''' - השבילי דוד ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8322&st=&pgnum=48 ח"א או"ח סי' ב]{{הערה|1=מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=76&hilite= ספר חן וכבוד עמ' לו].}}) אסר לאשה לצאת בפאה נפוחה המעבה את השער{{הערה|בדבריו מובאות שתי צורות של פאות נפוחות: האחת ע"י ריבוי שער, והשנייה ע"י קליעת השער, ע"ש.}}.
* '''פאות הדומות לשער טבעי''' - יש מגדולי הפוסקים שאסרו מטעם זה{{הערה|יש האוסרים ג"כ מחמת דין מראית עין, אך בפסקה זו ההתמקדות באוסרים מחמת חוסר הצניעות שבדבר.}} פאות הנראות כשער טבעי{{הערה|1=שו"ת שבט הלוי {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה קצט$ח"ה סוף סי' קצט|כן}}. וכן כתב הרב משה שטרנבוך {{מקור|תשובות והנהגות ד רצט$תשובות והנהגות ח"ד סי' רצד|כן}}: "וראוי להעיר עוד לכל חתן... שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה, שהרבה פעמים אצלה העיקר בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה, ואם לא יברר כהנ"ל, יתכן שהחתן יגיע לחתונה ויגלה שהיא קנתה לה פאה מפוארת, אבל מתועבת ואסורה ומוטב בלעדיה, והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה ובאיסור פריצות וחילול השם ר"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת". וכן [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=10 מובא בספר דברי שלום] בשם הרב יוסף שלום אלישיב.}}. ויש שהתירו{{הערה1=הרב אליהו לבנון ויספיש בקובץ [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=54&hilite= אור ישראל כ"א (תשרי תשס"א) עמ' נד]-סב. הובא הדברים בספר חן וכבוד פרק טז (עמ' שפז ואילך), ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=438 שם במוסגר], לאורך המאמר, הביא מקורות רבים מדברי הפוסקים להוכיח שאף שער טבעי מותר.}}.


מה. הראשון לציון לשעבר, [[הרב אליהו בקשי דורון]] שליט"א (בהסכמה לאחד הספרים), הורה דהמיקל לחבוש פאה נכרית יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.
==פולמוס השֵער ההודי==


==== פוסקי זמננו האוסרים ====
{{להשלים|סיבה=מביא רק חלק מדעות הפוסקים; ומקצר מאד בנימוקים, ובחילוקים ביניהם}}
# [[הרב עובדיה יוסף]], הראשון לציון והרב הראשי לישראל, אסר פאה לנשואה {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה|כן}}, והתיר ל[[גרושה]] ו[[אלמנה]] {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג|כן}}, ובמקרה של בעיות ב[[שלום בית]] התיר אף לנשואה{{דרוש מקור}}.
# [[הרב מאיר מאזוז]], ראש ישיבת כסא רחמים, בירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב. והוא כדעת אביו הגאון מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"א או"ח סימן כד שכתב לאסור.
# [[הרב משה לוי]], בספרו מנוחת אהבה ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16.
# [[הרב בן ציון מוצפי]], בתשובות קצרות שנתן באתר האינטרנט שלו.
# [[רבי אברהם דוד הורוויץ]], בשו"ת קניין תורה (ח"א סי' יא, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 לינק לעמ' לו]; וח"ד סימן קכט).
# [[הרב משה מלכה]], רבה של פתח תקוה (שו"ת "והשיב משה" סי' ל"ה).
# [[הרב חיים דוד הלוי]], רבה של תל אביב ("מקור חיים" פרק א, סעיף ו).
# [[הרב יצחק ברדא]] ([http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4192&catId=441 שו"ת יצחק ירנן])
# [[הרב יהושע ממן]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51211&st=&pgnum=53 שו"ת עמק יהושע ח"ו או"ח סי' כט אות ו עמ' לא])
#[[הרב דב ליאור]], רבה של קרית ארבע{{דרוש מקור}}.


====פוסקי זמננו שנקטו דרך אמצעית, או שנחלקו בדעתם====
קיים פולמוס אודות הפאות הנכריות, שחלק גדול מהן הוא מבית עבודה זרה בהודו, שם מגלחים את השערות. הספק הוא האם עצם התגלחת היא פולחן (- שמכער את עצמו לכבוד האליל) אבל השערות אינם חלק מהפולחן, או שמא גם השערות עצמן מיועדות לכבוד האליל{{דרוש מקור}}. אחת מהראיות שהצד הראשון נכון הוא בכך שרוב השערות אכן מובלות לצרכים מסחריים, ומכיון שמדובר ב[[ספיקא דדינא]] לא ניתן ללכת בזה אחר [[חזקה דמעיקרא]] של השערות שהיו מותרות{{הערה|1=מתוך [http://www.kolhalashon.com/New/Shiurim.aspx?Lang=Hebrew&Path=Hebrew%7cHHalach%7cRav_Resh-Tav%7cR0395-1%7cHilchotPesach&Order=RavA2Z שיעורו] של הרב מאיר דוב רכניצר בנושא באתר "קול הלשון"}}.  
א. הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ע"פ השמועה, לא אסר לבישת פאה, אבל אמר שאין רוח חכמים נוחה מכך.


ב. הגאון רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, ע"פ עדות חתנו הרב יהודיוף (בספר סידנא בבא סאלי), אסר לבנות משפחתו ללבוש פאה. אך מאידך, ע"פ עדות שני חתניו, הרב יהודה הראל שליט"א והרב ישר אדרעי שליט"א, העלים עיניו משלושת בנותיו שלבשו פאה בחייו, למרות שידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא אסר פאה<ref>הגאון הרב ישר אדרעי שליט"א, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב: "מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית. וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית. ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה".
הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, [[רבי משה שטרנבוך]] ([http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13127&&page=27 דת והלכה, סי' א, עמ' כח ואילך]), שכתב לאסור את הפאות העשויות משער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור [[תקרובת עבודה זרה]], ואף על פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב שראוי להימנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי{{הערה|1=ושנה דבריו בתשובות והנהגות ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49820&st=&pgnum=297 ח"ג סי' רסה] ו{{מקור|תשובות והנהגות ה רס$ח"ה סי' רס}}) - ראה להלן.}}, אולם כתב שגם זה עדיף ממטפחת שאינה מכסה את כל השערות בשלמות, ומחליקה מהראש מפעם לפעם<ref>ראה דת והלכה (סימן א): "ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינא, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאי, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דווקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה [קאסטם]. וכבר הבאנו לעיל מפי מומחים שראוי לחוש שאין שערות אלו על טהרת מוצא אירופאי כלל, רק מפורסם כסוג אירופאי וכאילו כולו מאיטליה או צרפת וכדו' מפני שהטיב מובחר, אבל בעצם אולי לפעמים מעובד בעירוב דהודו, ולא ניכר התערובת כלל... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו [מפני חשש ע"ז], מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".</ref>.


וחתנו השני, הגאון הרב יהודה הראל שליט"א, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב: "לפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן. יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך... הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו"</ref>.
בשנת תשס"ד - לאור בירור נתונים עובדתיים נוספים{{הערה|1= ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&st=&pgnum=31&hilite= מאמר מאת הרב משה קליין] (מתוך 'אור ישראל' גיליון לו) המלבן את המידע.}} - התעורר החשש הנזכר לפאות מתקרובת עבודה זרה ביתר תוקף, ולאחר הצגת הדברים בפני [[הרב יוסף שלום אלישיב]], פסק לאסור שיער הודי{{הערה|1=ראה מכתבו ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?21921&&page=30 קובץ 'אור ישראל' (מאנסי) גיליון לו], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=30&hilite= עמ' ל-לא].}}. וכן הורו [[הרב חיים קניבסקי]], [[הרב ניסים קרליץ]], הרב משה שטרנבוך<ref>ראה ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?21921&&page=22 קובץ אור ישראל (מאנסי) לו] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=22&hilite= עמ' כב ואילך], וכן בכרוז שפרסם {{מקור|תשובות והנהגות ה רס$נדפס בתשובות והנהגות ח"ה סי' רס הנ"ל|כן}}.</ref> ורבנים נוספים. נשים רבות החליפו את פאותיהן בכיסויי ראש אחרים, ויש ששרפו את הפאות כדין [[תקרובת עבודה זרה]]{{הערה|1=ראו דיווח ב'בשבע': [http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/2818 נפלה עטרת ראשן].}}. כתוצאה מכך הוקמו הכשרים{{הערה|אחד מהם בראשות הרב מרדכי גרוס.}} המפקחים על מקור השער של הפאות הנכריות{{הערה|הרב משה שטרנבוך הזהיר {{מקור|תשובות והנהגות ה רסא$ח"ה סי' רסא|כן}}: "קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו. הנה צריך לברר שההכשר מעולה. וראיתי מאמר על טיב ההכשר שנתנו רבנים גדולים על הפאות, ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם מסמכים של הזמנות הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, וכדעת הפוסק שהתיר, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל של מנהג, די לו לסמוך על איזה בירור. אבל לדידן שאנו סוברים כדעת רוב גדולי הדור שזה אסור באיסור חמור של עבורה זרה, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור חמור של עבודה זרה, ושומר נפשו יזהר שלא להניח ללבוש במקום חשש של עבודה זרה".}}.


ג. הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, היתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה אינה מכסה את כל ראשה במטפחת, עדיף לה ללבוש פאה<ref> [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4271&catId=442 תשובה בשם הגר"מ אליהו]</ref>.
מאידך, יש מי שכתב  ש[[הרב שמואל הלוי וואזנר]], העלה שמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק שראוי להחמיר משום שמץ עבודה זרה ו"[[הרחק מן הכיעור]]"<ref>רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר (אב"ד בד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי ובנו של הרב שמואל הלוי וואזנר), ראה קובץ "אור ישראל" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=65&hilite= גיליון לו (תמוז תשס"ד) עמ' סה].</ref>, אלא שאשה שכבר קנתה פאה (קודם שנודעו חששות אלו) - אינה צריכה להחליף{{דרוש מקור}}. וכדבריו כתב גם רבי חיים יוסף דוד ווייס<ref>הובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=58&hilite= קובץ אור ישראל הנ"ל עמ' נח ואילך].</ref>. רבי יצחק רייטפארט הקל בשאלה זו, מטעם שתקרובת עבודה זרה בזמן הזה מותרת בהנאה (שלא כפסק הבית יוסף), וגם משום שהתגלחת לא נעשית לפני האליל.


ד. הגאון הרב יצחק ראצבי שליט"א בספרו שו"ע המקוצר<ref>ח"ו, סימן רב, הלכה ב'.</ref>כתב לאסור, ומאידך בספרו "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, הערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), משמע שדעתו להתיר<ref>במענה  לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים, כתב: "אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים"</ref>.
== פאות העשויות משער המת ==


ה. הרב שמואל וואזנר, כתב להתיר פאה שניכר שהיא גוף זר על ראשה ולא שיער עצמה, ועם זאת כתב שהפאות המודרניות אסורות{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4050&catId=435 ציטוט והשמעת דברי הרב וואזנר על פאות מודרניות]}}
==לקריאה נוספת==
 
ו. האדמו"ר ר' יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, כתב נגד לבישת פאה נכרית, אך מאידך כתב הגאון רבי גבריאל ציננער {{הערה|1=בקובץ אור ישראל ל"ז}} ש"כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית", וכן הובא במחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית רק לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים.
 
 
==== דעת המתירים, שמעדיפים פאה על כיסויים אחרים ====
חלק ניכר מגדולי הדור, מכל החוגים והעדות, כתבו שפאה היא כיסוי הראש המומלץ ביותר. להלן נביא דבריהם.


* מרן [[החזון איש]], סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה{{הערה|הובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.  ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".}}
* הרב ליאור עזרן, '''[https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view ספר חן וכבוד]'''; רשימת מאה ושלושים פוסקים המתירים פאה ותשובותיהם עם הסכמות רבני זמננו, 541 עמ'
 
* [[הרב שלום דב וולפא]], ספר '''[https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view?usp=sharing לקט שכחת הפאה]'''; ביאור שיטת חב"ד להעדיף פאה נכרית על כיסויים אחרים, 127 עמ'
* מרן הגאון [[רבי חיים קניבסקי]] שליט"א, השיב במענה לשאלה {{הערה|שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד).}}: {{ציטוטון|בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר}}{{הערה|ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".  וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".}}
* הרב יואל שילה, '''[https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view ספר ותשקוט הארץ]'''; נימוקי ההיתר של לבישת פאה נכרית, 230 עמ'
 
* הרב אליהו אליעזר לבנון ויספיש, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?166126& כדת וכדין]''', ירושלים תשנ"ז
* מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים: מטפחת עדיף להלכה, אבל מכיוון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת למעשה עדיף פאה נכרית{{הערה|בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש). ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף. ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". ולאלה הממציאים בשמו שאסר ללבוש פאה, יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב: {{ציטוטון|ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע}}}}
* הרב משה ווינער, '''כבודה בת מלך''', ניו יארק תשמ"א, עמ' סד-סט
 
* מרן הגאון רבי [[שלום משאש]] זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז):  {{ציטוטון|אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה}}{{הערה|ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".  ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה"}}.
 
* מרן הגאון רבי [[בנימין זילבר]] זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א): "גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".
 
* מרן הגאון רבי [[משה שטרנבוך]] שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'): "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".
 
* הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:  - בהרהור אחרי פסק המתירים פאה יש פרצה וסכנה לערער עיקרי הצניעות מן הדין{{הערה|לשון מכתבו: בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.  הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.  ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.  אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל}}.
 
* הגר"מ פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!{{הערה|הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:  "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}
 
* והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".
 
* הגר"י טשזנר: "המטפחת הרבה פעמים מחליקה"!
 
הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: פאה נכרית הוא עניין של הידור מצווה{{הערה|"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".}}
 
*מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".
 
* ההגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):  - יש מעלה בחבישת הפאה שאין השער מגולה אף פעם{{הערה| "ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".  ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה".  ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".  ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}.
 
* הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית"{{הערה|וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא"}}
 
* הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "טוב מאוד לחבוש פאה"!{{הערה|"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".  ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".  ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".}}
*הרבי מליובאוויטש זצ"ל: "לא להסתפק בכובע ומטפחת"! {{הערה|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה)}}. כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!{{הערה|"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים)}}, אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!{{הערה|במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב')}}, וגם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!{{הערה|ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).}}. יש לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!{{הערה|"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).}}
 
*הגר"מ אשכנזי: "אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה"!{{הערה|וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם: "ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".}}
 
==גילויים משמיים==
[[רבי יצחק רצאבי]] ב[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=129:2010-02-15-12-59-06&catid=34:articles&Itemid=55  תשובה] מביא מעשה על ילדה שחזרה ב[[גילגול]] מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
 
==== מסרים מעולם האמת ע"י [[מפגר|מפגרים]] ====
יש [[אוטיסטים]] הכותבים ע"י מחשב שבשמים מתנגדים לפאות נכריות<ref>ראה בספר 'דניאל', וכן ב[http://www.dani18.com/index.php?show=P109H מכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל].</ref>.
 
אולם דרך תקשורת זו שנויה במחלוקת, ורבים מאנשי המחקר וכן מפוסקי דורנו פקפקו בתקשורת זו, כשהמפורסם שבהם [[הרב שלמה זלמן אוירבך]]<ref>ראה את מאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tikshoret-2.htm תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים] (מתוך: אסיא נ"ז-נ"ח [כרך ט"ו, א-ב] כסלו תשנ"ז).{{ש}}וראה בספר "דרך שיחה" (תשובות [[רבי חיים קניבסקי]] לשאלות תלמידו הרב אליהו מן) שכתב{{דרוש מקור}}:{{ש}}"שאלה: יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: שטותים והבלים! בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב [חיים קניבסקי] שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר: הם מדברים מה ששומעים מהבית.{{ש}}שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: אין בזה ממש!{{ש}}ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על ענין מסויים..."{{ש}}ראה גם [http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:L89mL6MRoQMJ:http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=59368&Word=%F9%E0%E5%EC%20%F9%E9%F3&gilayon=3191&mador=+%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98+%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%9A&hl=iw&ct=clnk מאמר מאת ר' שאול שיף (בעיתון 'הצופה') בנושא זה]; וכן [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=8824&hilit=%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98 ויכוח בפורום 'אוצר החכמה' בנושא זה].</ref>.
 
גם אלו שלא שללו לחלוטין את הדבר<ref>יש שמצאו בזה דרך [[חזרה בתשובה|להחזיר בתשובה]] מאחינו התועים, ולעורר את [[עם ישראל|העם]] ל[[מוסר]] ול[[יראת שמים]]{{דרוש מקור}}, ותמכו יתדותיהם{{דרוש מקור}} במאמר [[חז"ל]] {{מקור|בבלי:ב"ב יב ב$ב"ב יב:|כן}}: "...מיום שחרב [[בית המקדש]]... [[נבואה]] ...ניתנה ל[[שוטה|שוטים]]..." וראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=55301.msg717517#msg717517 פורום 'לדעת'].</ref>, הסכימו שאין להתחשב בהכרעת ה[[הלכה]] בגורמים מיסטיים כגון דא, ו[[תורה]] "[[לא בשמים היא]]" {{מקור|בבלי:ב"מ נט ב$ב"מ נט:|כן}}. ברוח זו, כתב [[הרב שלום משאש]] {{מקור|(שו"ת שמש ומגן ח"ב)}}:
:"בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בוודאי לא יחזרו בהם. ואפי' [[משיח]] צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב {{מקור|משנה:עדויות ח ז$עדויות פ"ח מ"ז|כן}}, ולא בשמים היא {{מקור|בבלי:תמורה טז א$תמורה טז.|כן}}, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל... וב[[ש"ס]] {{מקור|בבלי:מנחות לד א$מנחות לד.|כן}}: אם יבוא [[אליהו]] ויאמר שאין [[חליצה|חולצין]] ב[[סנדל]] אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין [[מהרי"ק]]{{דרוש מקור}}".
ויש שהוסיפו{{דרוש מקור}} שדבר זה - שאין לחשוש לדברי כמה מהאוטיסטים, נוגע גם לאוסרי הפאה הנכרית, שהרי יש שכתבו<ref>ספר 'דניאל', הנ"ל, חלק א, עמ' נו-נז.</ref> בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דווקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. - ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רבים מהפוסקים האוסרים את הפאה הנכרית. וודאי שלא נניח את דברי הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים.
 
ויש שהוסיפו{{דרוש מקור}} שהאוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם ודברו בשפה יפה, ומעולם 'הציבור החרדי' לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע [[משיח]]<ref>ראה בספרים 'ונפשי יודעת מאוד', 'גליה' ועוד.</ref>. ורק בתקופה מאוחרת יותר החלו מסרים מאוטיסטים אחרים<ref>כדוגמת דניאל הנ"ל ושות', בניגוד לאוטיסטית גליה, שלא הזכירה זאת בכל מאות התִקשורים שהיו עמה.</ref> המופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על [[צניעות]], ועל פאה נכרית, והם מלאים בקללות, איומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה, ופתיחת פה ל[[שטן]]. וסביר להניח שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה'מסרים'.
 
==השלכות הלכתיות שונות==
*הגאון רבי צבי הירש שפירא, (בעל הדרכי תשובה) זצ"ל כותב דמי שאשתו חובשת פאה נכרית, אסור לו להיות שוחט ובודק, כיון ש"בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
*בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
*הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו<ref>הקדמת  ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים")</ref> הבטיח שיתפלל ויעורר רחמים בשמים על כל אשה שתלבש פאה.
*האדמו"ר מקלויזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב<ref>יו"ד סימן נ"ו</ref> כתב שאסור למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר. וכן כתב הגאון [[הרב אליהו בחבוט]] שליט"א  בספר ללקוט שושנים<ref>חלק  ג עמ' ר"י </ref>.
*הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א הורה שאשה הלובשת מטפחת ולא פאה, אינה צריכה להחמיר ולהחליף לפאה כדעת החזון איש, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת, ויכולה להקל וללבוש מטפחת, ותזכה לפרנסה ברווח<ref>שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז</ref>.
 
==פאות פרוצות==
יש גם מבין המתירים לחבוש פאה נכרית, הסוברים שפאות ארוכות הינן פריצות ללא קשר לחיוב כיסוי הראש. יש שהגדירו את האיסור באופן ששערות הפאה הנכרית מתפזרות ביותר{{הערה|וכמש"כ הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג': "ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.
והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".
ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".}}, ויש שהגדירו את האיסור בפאה ארוכה באורך מוגזם שמעורר תימהון וגורם שיסתכלו עליה{{הערה|הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת דת והלכה סימן א', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא". ולכן רק פאה ארוכה באורך מוגזם ויוצא דופן, אסורה, כדין בגד אדום. ולאו דוקא "עד הכתף".}}.
 
יש{{דרוש מקור}} שהביאו ראיה לכך שסתירת שיער היא פריצות, שבסוטה מצינו שהכהן סותר קלעי שערה, ופירש רש"י (סוטה ח.) "סותר קלעי שערה, מרבה בגילויה שסותר קליעתה", עכ"ל. והיינו שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות.
 
אך יש{{דרוש מקור}} שדחו זאת בטענה שרק כאשר מדובר בשערות הטבעיות של האשה שהן פריצות, הרי בהתרת קשריהן יש משום הדגשת הפריצות והניוול והגילוי, אך פאה נכרית שהיא בגדר כיסוי ראש, אין בהדגשתה וגילויה פריצות.
 
==פולמוס השיער ההודי==
{{להשלים|סיבה=מביא רק חלק מדעות הפוסקים; ומקצר מאד בנימוקים, ובחילוקים ביניהם}}
הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שכתב להחמיר ולא ללבוש פאות משיער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור [[תקרובת עבושה זרה]], ואף פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב דראוי להמנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי, אולם כתב שגם זה עדיף ממטפחת שאינה מכסה את כל השערות בשלימות, ומחליקה מהראש מפעם לפעם<ref>ראה  שו"ת דת והלכה סימן א: "ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינא, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאי, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דוקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה [קאסטם]. וכבר הבאנו לעיל מפי מומחים שראוי לחוש שאין שערות אלו על טהרת מוצא אירופאי כלל, רק מפורסם כסוג אירופאי וכאילו כולו מאיטליה או צרפת וכדו' מפני שהטיב מובחר, אבל בעצם אולי לפעמים מעובד בעירוב דהודו, ולא ניכר התערובת כלל... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו [מפני חשש ע"ז], מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין"</ref>.
בשנת תשס"ד התעורר החשש הנזכר לפיאות מתקרובת עבודה זרה, והציגו את הדברים בפני הגרי"ש אלישיב, שפסק לאסור שיער הודי (והקים את ההכשר של הגר"מ גרוס, המפקח על מקור השיער). וכן הורו הרה"ג ר' חיים קנייבסקי שליט"א והרה"ג ר' ניסים קרליץ שליט"א. ואולם הגר"ש וואזנר, העלה דמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק דראוי להחמיר משום הרחק מהכיעור, ומי שכבר קנתה פאה, שלא תחליף, ואת דבריו הביא בנו, הגאון רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר שליט"א, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי<ref>ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו</ref>. וכדבריו כתב גם הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט"א, דיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן <ref>הובא בקובץ אור ישראל ל"ו</ref>. והגאון רבי יצחק רייטפארט שליט"א היקל מטעם דתקרובת עכו"ם בזמן הזה מותר בהנאה, ודלא כהבית יוסף, וגם משום שהתגלת לא נעשית לפני האליל.
 
== פאות העשויות משער המת ==
==לקריאה נוספת==
*הרב שלמה דוב וולפא שליט"א, '''לקט שכחת הפאה'''<ref>בספר מאריך המחבר לשלול את דברי הרב מאיר מאזוז ואחרים האוסרים את הפאה הנכרית, ומבאר את שיטת הרבי מחב"ד להעדיף חבישת פאה נכרית על כיסויי ראש אחרים. ניתן להוריד אותו [http://www.upf.co.il/file/330398.html בקישור].</ref>
*[[הרב שלום דוב וולפא]] שליט"א, '''יקם שערה לדממה'''<ref>בספר מאריך המחבר לנמק שאין איסור לחבוש פאות המיוצרות בהודו. ראה [http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=5761 קישור ל'פתח דבר' לספר].</ref>
* קונטרס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41939&st=&pgnum=1&hilite= דת משה ויהודית]
* הרב ליאור (בן יצחק) עזרן, '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&pgnum=1 חן וכבוד]'''<ref>בספר מצויים מאה ושלושים פוסקים המתירים פאה, תשובות הפוסקים המתירים, נימוקים כנגד האוסרים, הסכמות רבני זמננו ועוד.</ref>, אופקים תשע"א
* הרב ישראל  יוסף  הכהן  הנדל<ref>רב קהילת חב"ד מגדל העמק.</ref>, '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30516&pgnum=60 בדין לבישת פאה נכרית]''', מתוך: קובץ 'אהלי שם', שנה א גליון 1, תשמ"ט, עמ' סד-עה
* הרב ישראל  יוסף  הכהן  הנדל<ref>רב קהילת חב"ד מגדל העמק.</ref>, '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30516&pgnum=60 בדין לבישת פאה נכרית]''', מתוך: קובץ 'אהלי שם', שנה א גליון 1, תשמ"ט, עמ' סד-עה
* '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41939&st=&pgnum=1&hilite= דת משה ויהודית]'''<ref>נגיש גם [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsImages/ProductFiles/R120248.pdf בקישור].</ref>, ירושלים תשכ"ב ([http://www.hebrewbooks.org/49693 מהדורה שנייה - תשכ"ח])
* '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=29&hilite= על הפרק: בענייני פאה נכרית]''', ויכוח בין רבנים שונים<ref>ובהם: הרב אליעזר פולק, הרב משה ירושלמסקי, הרב יהודה גולדבלום, הרב זאב שכטר '''ועוד'''.</ref>, מתוך: קובץ '''אור ישראל''' {{מקור|(מאנסי ניו יארק, גיליון כא - תשרי תשס"א, עמ' כט-צו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13600&st=&pgnum=27&hilite= ובגיליון העוקב]{{מקור|: גיליון כב - טבת תשס"א, עמ' כז-עח, רלו-רלח; ובגיליון כד - תמוז תשס"א,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13602&hilite=596562c9-3d6d-403e-bb77-ba7232515564&st=%D7%A4%D7%90%D7%94&pgnum=117 עמ' רכג]{{מקור|-רכד; ועוד)}}
* הרב אברהם מאיר ליפשיץ-בריזל, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827& סוגיה דפאה נכרית]''', ירושלים תשס"ד
* '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769& דברי שלום]''', בני ברק תשס"ט
* קובץ''' 'אליבא דהלכתא'''', גיליונות ז, ח, נה, נו<ref>שם נדפס [http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/ALIBA.pdf המאמר].</ref> ונז.
* קובץ''' 'אליבא דהלכתא'''', גיליונות ז, ח, נה, נו<ref>שם נדפס [http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/ALIBA.pdf המאמר].</ref> ונז.
* קונטרס '''[http://shofar.tv/uploads/files/%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8%20%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%935.pdf הכתר והכבוד]'''
* קונטרס '''[http://shofar.tv/uploads/files/%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8%20%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%935.pdf הכתר והכבוד]'''
* קונטרס '''[http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/123.pdf ותשקוט הארץ]'''<ref>דעת המחבר להתיר פאה נכרית צנועה.</ref>
* '''הערות בענין פאה נכרית'''<ref>כך נקרא שמו ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143101&&page=23& מהדורה ראשונה]. [והתוספת "של זמנינו" הוא רק במהדורה שניה].</ref> '''של זמנינו''', ירושלים [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158476& תש"ע (מהדורה שנייה)]
* קונטרס '''הערות בענין פאה נכרית'''<ref>כך נקרא שמו ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143101&&page=23& מהדורה ראשונה]. [והתוספת "של זמנינו הוא רק במהדורה שניה].</ref> '''של זמנינו''', [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158476& מהדורה שנייה - תש"ע]
* קונטרס '''[https://drive.google.com/file/d/1r37PCkVOSUsGnPeOjVO_cEVMpL1OlZlv/view?usp=sharing דעת גדולים - בענין מצות כיסוי הראש בזמנינו תשפ"ג (מהדורה שמינית)]'''


== קישורים חיצונים ==
== קישורים חיצונים ==
===קישורים להתיר הפאה===
===קישורים להתיר הפאה===
**[http://www.kaduri.net/?CategoryID=230&ArticleID=1487 דברי הרב יוסף שלום אלישיב], סרטון
 
*[http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%A4%D7%90%D7%94_%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA פאה נכרית - חב"דפדיה]
*[http://www.kaduri.net/?CategoryID=230&ArticleID=1487 דברי הרב יוסף שלום אלישיב], סרטון
*[http://www.sheitel.org/sheitel/ אגרות מהרבי מלובביץ' בנושא]
*[http://www.sheitel.org/sheitel/ אגרות מהרבי מלובביץ' בנושא]
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון עם הרב וולפא בנושא]
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון עם הרב וולפא בנושא]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=446 ליקוט פוסקים וקישורים]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=446 ליקוט פוסקים וקישורים]
*[http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%A4%D7%90%D7%94_%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA פאה נכרית - חב"דפדיה]
*[http://peanochrit.wordpress.com פאה או מטפחת? בלוג העוסק בנושא זה]
*[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519756#msg519756 ראשית דיון מעמיק בפורום 'לדעת נט' בנושא פאה נכרית]
*[http://haoros.com/archive/?kovetz=882&cat=9&haoro=3 ציטוט עדות מדברי] [[הרב משה פיינשטיין]] (קצר)
*[http://www.kikarhashabat.co.il/3533.html מה חמור יותר? מאכלות אסורות או חבישת פאה נוכרית?] - הרב יצחק בלומנטל הי"ו (כיכר השבת)
*[http://forum.ladaat.net/index.php?topic=65390.0 ראשית דיון מעמיק בפורום 'לדעת נט' בנושא פאה נכרית]
* הרב יצחק בלומנטל, [http://www.kikarhashabat.co.il/3533.html מה חמור יותר? מאכלות אסורות או חבישת פאה נוכרית?] (כיכר השבת)
* הרב יואל שילה, [http://www.youtube.com/watch?v=CwnxA-2fnmg שיעור בעניין פאה נכרית] (יוטיוב)


===קישורים לאסור הפאה===
===קישורים לאסור הפאה===
*[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=125:-q-&catid=43:2011-04-11-11-18-48&Itemid=53 נאום של הגאון הרב עובדיה יוסף], סרטון באתר "צניעות"
 
*[http://rabanim.net/?nav=player&Path_Name=yes&code=mms://rabanim.net/shidurim/הרב%20אליהו%20רוסתמי\לשמיעה\מידע%20חשוב%20-%20בנושא%20%3cspan%20style='color:%20red'%3eפאה%3c/span%3e%20נוכרית.mp3 מידע בנושא הפאה הנכרית], לשמיעה
*[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=125:-q-&catid=43:2011-04-11-11-18-48&Itemid=53 נאום של הרב עובדיה יוסף], סרטון באתר "צניעות"
*ליקוט דברים נגד לבישת פאה, [http://tsniut.co.il הצניעות תנצח]
* הרב אליהו רוסתמי, [http://rabanim.net/?nav=player&Path_Name=yes&code=mms://rabanim.net/shidurim/הרב%20אליהו%20רוסתמי\לשמיעה\מידע%20חשוב%20-%20בנושא%20%3cspan%20style='color:%20red'%3eפאה%3c/span%3e%20נוכרית.mp3 מידע בנושא הפאה הנכרית], לשמיעה
*הרב ישראל לוגסי, [http://www.ateret4u.com/ateret/igrot/marrot_rav_lugasi.html#HtmpReportNum0086 מראות הצובאות]
*הרב ישראל לוגסי, [http://www.ateret4u.com/ateret/igrot/marrot_rav_lugasi.html#HtmpReportNum0086 מראות הצובאות]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=445 ליקוט פוסקים וקישורים]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=445 ליקוט פוסקים וקישורים]


=== קישורים נייטרליים ===
=== קישורים נייטרליים ===
* הרב אריה דוד וסרמן, '''[http://www.shtaygen.co.il/?CategoryID=1563&ArticleID=6006 כיסוי ראש לאשה בפאה נכרית]''', אתר 'שטייגן'
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2593 פאה נכרית - אנציקלופדיה תורנית 'דעת']
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2593 פאה נכרית - אנציקלופדיה תורנית 'דעת']
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת מאתר 'כיפה' בנושא פאה נוכרית]
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת מאתר 'כיפה' בנושא פאה נוכרית]
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת (נוסף) מאתר 'כיפה' בנושא פאה נכרית]
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת (נוסף) מאתר 'כיפה' בנושא פאה נכרית]
* [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 פאה נכרית לאשה ספרדיה] - הרב מנשה ישראל שליט"א (אתר הידברות)
* הרב מנשה ישראל, [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 פאה נכרית לאשה ספרדיה] (אתר הידברות)
* הרב ישכר דוד קלויזנר, [http://haoros.com/archive/index.asp?kovetz=811&cat=9&haoro=1 שיטת הרבי מחב"ד: מטפחת או פאה נכרית לנשים - מה עדיף?]
* הרב ישכר דוד קלויזנר, [http://haoros.com/archive/index.asp?kovetz=811&cat=9&haoro=1 שיטת הרבי מחב"ד: מטפחת או פאה נכרית לנשים - מה עדיף?] ו[http://haoros.com/archive/?kovetz=812&cat=9&haoro=7 תגובה] על דבריו.
* הרב משה בוטון, '''[https://drive.google.com/file/d/1Og6Ibs2ZNltmoSvqVvVcaVhbsaKR0Wcj/view?usp=sharing ביאור תשובת מרן היבי"א בדין פאה נכרית]''', התפרסם בקובץ בית יוסף גיליון מ"ו.


=== פאה נכרית מ[[הודו]] ===
=== פאה נכרית מ[[הודו]] ===
* [http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=8563 האם מותר לחבוש פאה נכרית מהודו?] - הרב ירון בן-דוד (בארות יצחק)
 
* הרב ירון בן-דוד (בארות יצחק), '''[http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=8563 האם מותר לחבוש פאה נכרית מהודו?]''', מתוך: פורטל הדף היומי
* [http://www.kaduri.net/?CategoryID=486&ArticleID=1761 פאה נכרית מהודו, ופאה מסוג קאסטם] - תשובה הלכתית באתר "כדורינט"
* [http://www.din.org.il/2012/07/04/%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99/ פאות משער הודי] - תשובה הלכתית באתר 'דין'


{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}


[[קטגוריה:צניעות]]
[[קטגוריה:צניעות]]
[[קטגוריה:נישואין]]
[[קטגוריה:נישואין]]

גרסה אחרונה מ־04:30, 20 באוגוסט 2024
שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!


פאה נכרית, היא כיסוי ראש העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי.

עפ"י ההלכה נשים נשואות חייבות לכסות את ראשן לבל יראו שערותיהן. נחלקו הפוסקים האם הלכה זו מתקיימת ע"י כיסוי הראש בפאה נכרית, היות ושער האשה מכוסה, או שמא יש לאסור זאת, מטעמים שונים.

בחלקים נרחבים מהיהדות החרדית בימינו, נוהגות הנשים לכסות את ראשן גם בפאה נכרית. להלכה כיום נחלקו הפוסקים, יש מחכמי זמנינו שאסרו זאת מכל וכל, יש שהתירו, ויש שהמליצו דווקא על חבישת פאה, והעדיפו זאת על כיסויי ראש אחרים המקובלים בזמננו.

במהלך הדורות דנו הפוסקים אף בפאות העשויות משער המת, האם נאסרו בהנאה או שלא.

פאות העשויות משיער שהוקרב לעבודה זרה אסורות לדעת כל הפוסקים‏[1]. אך במקום שקיים ספק אם הפאה היא משערות שהוקרבו לעבודה זרה או שלא, ונחלקו פוסקי זמנינו אם בשל כך נאסרה הפאה בהנאה, כדין תקרובת עבודה זרה או שלא.

המקור אודות חיוב כיסוי הראש בתלמוד[עריכה]

ערך מורחב - כיסוי ראש לנשים


הגמרא (כתובות עב.) לומדת מפסוק שקיים חיוב מדאורייתא על האשה שלא לצאת לרשות הרבים פרועת ראש, אלא עליה לכסות את שערה. שער האשה אף מוגדר: "ערווה"[2] (ברכות כד.), ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות (שו"ע אה"ע כא, א).

רבים מהפוסקים כתבו שבתולות אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב, וכפשטות השולחן ערוך או"ח עה, ב אך יש חולקים אף בדעת השולחן ערוך וסוברים שצריכות לכסות ראשן היעב"ץ על השו"ע שם וי"א שאסור להן לצאת בשער פזור מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש[3]).

בהמשך הגמרא (כתובות עב:) מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך מבוי כשלראשה קלתה (יש מפרשים[4]: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים[5]: מטפחת) בלבד‏[6].

מדין דת יהודית (מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה[7] וחיובו מדרבנן[8]) אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו הראשונים בטעם הדבר:

  • יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא). לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
  • ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד (- צעיף[9]) החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה (- מטפחת) שעל ראשה בלבד" (רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א; ופכ"ד הי"ב; ועוד). וכן פסק בשולחן ערוך (אה"ע קטו, ד).
    וכתב בשו"ת באר שבע (סי' יח) שלשיטה זו אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, [המכסה את הראש וחלק מהגוף(דרוש מקור)- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל[10], כדי שלא תראה צורת השְׂערות[11]]. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' עה): "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".
    ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה (ב"ח שם סוף ס"ק א) או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו(דרוש מקור), אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את כל השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו (שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח).

בזמנינו פשט המנהג אצל כמעט‏[12] כל הנשים[13], ואף אצל נשים יראות שמים וצדיקוֹת, להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:

  • יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים[14], ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
  • ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו כל הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא[15]. ויש שפקפקו בזה‏[16].

השתלשלות המחלוקת - סקירה היסטורית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הוא מרחיב בראשית המחלוקת ומקצר בהמשכה; לא מזכיר שבמקומות שונים היו בעיות שונות - פאות הנעשות משער המת או מתקרובת עבודה זרה; לא מזכיר שבדורות הראשונים הטענות על הפאה היו מצד מראית עין ודת יהודית, ובדורות מאוחרים יותר יש כתבו נימוקים אחרים לאסור את הפאה; ועוד.

הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית[17] היה רבי יהושע בועז ברוך, בן למשפחה ממגורשי ספרד שחי באיטליה בתקופת מרן רבי יוסף קארו‏[18]. ובספרו 'שלטי הגיבורים' (שבת (כט.) לדפי הרי"ף, אות א) כתב באריכות "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית" מדין המשנה: "יוצאה אשה בחוטי שער, בין משלה, בין משל חבירתה" (שבת סד:), והסביר שהכוונה שהיא יוצאת עם פאה נכרית לרשות הרבים בשבת. כמו כן, הביא ראיה נוספת מגמרא (ברכות כד.) ולפי פירוש הראשונים שם. רבי יהושע בועז חזר על דבריו בהגהות 'עין משפט' (נזיר כח:).

בתגובה לכך, רבי יששכר בער (בן ישראל לעזער פרנס) איילנבורג, בשו"ת 'באר שבע' (סי' יח) הביא את דברי רבי יהודה קצנלנבוגן שהיו בכתב יד, ובהם חלק בכל תוקף על ה'שלטי גיבורים', וה'באר שבע' עצמו הצטרף להשיג ולהקשות על דברי ה'שלטי גיבורים'.

במשך הדורות הצטרפו לכל אחת משתי דעות אלו עוד פוסקים רבים: לדעת ה'שלטי גיבורים' המתיר לאשה לחבוש פאה נכרית הצטרף ה'מגן אברהם' (סי' עה ס"ק ה), המבאר שכך ג"כ סובר הרמ"א[19] (דרכי משה או"ח סימן שג; ובהגהתו לשו"ע או"ח סי' עה סעיף ב), וכן הצטרפו ה'פרישה' (על הטור סי' שג הנ"ל), בעל התניא (שו"ע הרב או"ח עה, ד) ועוד רבים, ומאידך לדעת ה'באר שבע' האוסר את הפאה הצטרפו הרב היעב"ץ, בעל 'עצי ארזים', בעל ה'הפלאה' ועוד רבים.

יש לציין, שלא כל האוסרים עומדים בשיטה אחת; יש מהאוסרים הסוברים שפאה נכרית היא כשער אשה עצמו ואיסורם מן התורה‏[20] ויש מהאוסרים הסוברים שאיסורה הוא רק מדרבנן‏[21], חלק מהאוסרים מנמקים את דבריהם מחמת איסור פריעת הראש וחלק מהאוסרים אוסרים מחמת נימוקים חיצוניים (מראית עין, מנהג הפרוצות, הנאה מהמת ועוד); וכך גם המתירים אינם עומדים בשיטה אחת[22].

יש מהמתירים בזמנינו‏[23] המציינים כי במשך קרוב למאתיים שנה מהדפסת ספר 'שלטי הגיבורים'‏[24] נמצאו חולקים בודדים על היתר הפאה הנכרית (המהר"י קצנלנבוגן, הבאר שבע והיעב"ץ), ומאידך כמה פוסקים (הרמ"א, הלבוש, הפרישה, המגן אברהם, התוספות יום טוב, עטרת זקנים, עולת תמיד, אליה רבה ועוד) הביאו להלכה את היתר פאה נכרית (חלקם לגבי הלכות קריאת שמע וחלקם לגבי הלכות צניעות).

יש מהמתירים‏[25] המוסיפים שיש לראות בשתיקת גדולי אותה תקופה‏[26], הסכמה שבשתיקה להיתר פאה נכרית, שנדפס בשלטי גיבורים ונהגו בו חלק הנשים‏[27], ולא מצאנו שמחו בהם. אבל מהר"י קצנלבוגן העיד שכל גדולי אשכנז לפניו אסרו אפילו מטפחת הנראית כשיער, ואם כך כל שכן פאה נכרית, וכן בספר "סבא קדישא" למהרש"א אלפנדרי מביא שהדבר פשוט ואף אחד לא הסכים בדורו למהר"י בועז. ואכן בשו"ת רבי משה פרובינצאלו מרבני איטליה, הוא מזכיר לגנאי מנהג של חבישת חתיכת בד עם שער על המצח, ואם כך כל שכן פאה.

יש מהפוסקים שכתבו כי רוב הפוסקים אסרו פאה וחלקו על השלטי גיבורים[28], ויש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב גדולי הדורות הסכימו להתיר[29].

השתלשלות המנהגים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: מקצר בהשתלשלות המנהג, שבמקומות מסוימים החל לכתחילה ע"י נשים כשרות, ובמקומות אחרים החל מחמת גזרת השלטונות הנֹכריים או ע"י נשים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ושבמקומות אחרים לא הגיעו כלל פאות נכריות כדברי הרב משאש; מערבב בין דברי ה'סבא קדישא' לבין ה'פני יצחק' שחלק עליו גם בנוגע להשתלשלות המנהג ותפוצתו; לא מוזכר מנהג ירושלים, וחילוקי השמועות בטעמו; העדויות מובאות באופן מעט מגמתי, ולא אובייקטיבי כנדרש; ועוד.

בכמה מקומות במשנה מוזכרת הפאה הנכרית‏[30], ורואים שהיו נשים שחבשו פאה נכרית. נחלקו הפוסקים, האם המשתמשת בפאה נכרית יצאו בה כשהיא מגולה לרשות הרבים והפאה שימשה גם ככיסוי ראש או שמא הפאה הייתה מכוסה בכיסוי אחר[31].
בכל אופן סיבת השימוש בפאה נכרית לא היה למטרת כיסוי ראש, אלא למטרות אחרות: יש שכתבו שהשתמשו בה כתכשיט זמני על מנת להתייפות בשער[32], יש שכתבו שהפאה שימשה כתכשיט מיוחד לכלות בימי חופתן[33], יש שכתבו שהפאה שימשה נשים בעלות מום, קרחות או בעלות שיער לבן[34], ויש שביארו(דרוש מקור) שאין מחלוקת ביניהם, ואכן היו כמה שימושים לפאה נכרית בזמנם[35].

המנהג ללבוש פאה ככיסוי ראש המהווה תחליף למטפחת ולרדיד, החל לפחות‏[36] לפני כחמש מאות שנה[37], שהרי מדברי 'שלטי הגיבורים' (הנ"ל) עולה, שעוד קודם לדבריו נהגו נשים מסוימות לחבוש פאה נכרית ולצאת בה לרשות הרבים, והוא מצדיק את מנהגן[38].

בתקופות מאוחרת יותר[39], אנו מוצאים ש"כבר נתפשט המנהג בכל איטליה כדברי שלטי הגיבורים"‏[40]. יש לציין, שה'שלטי גיבורים' כיהן כרב באיטליה, וייתכן שבשל כך, דעתו התפשטה בה יותר מבמדינות אחרות‏[41].

במשך הדורות התפשט המנהג בארצות נוספות, כמובא בדברי הפוסקים[42], וכן נהגו רבים בליטא[43], בפולין(דרוש מקור), באשכנז(דרוש מקור), ברוסיה(דרוש מקור) ובעוד מדינות, עד שיש מחכמי זמנינו שכתב ש"הרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות" (שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצט אות ד).

יצויין שיש שכתבו שזהו מנהג חדש שהחל מפורקות עול בודדות, ובעבר לא הייתה שום "אשה חשובה בכל מדינת אשכנז" שהייתה יוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית[44].

לעומת זאת, בהרבה מארצות המזרח (אך לא בכולן[45]) ובתימן, לא נהגו הנשים לצאת בפאה נכרית[46]. אך בדורות האחרונים החל המנהג להתפשט גם בחלק מארצות המזרח, כעדות הרב שלום משאש (רבה של מרוקו, ולימים רבה של ירושלים), שהנשים הצדקניות שבמרוקו שלא נסחפו עם הגל העכור של הורדת כיסוי הראש, כיסו ראשן בפאה[47].

יש מפוסקי זמנינו שלא ראו את הדבר כמנהגים חלוקים, מטעמים שונים:

  • יש מפוסקי זמננו שתלו את העובדה שבתימן ובעוד מארצות המזרח לא נהגו הנשים ללכת בפאה, רק בחסרון טכני של אי אפשרות לקנות פאה, ואין לראות בזה מנהג להחמיר בדבר[48]. ויש מחכמי זמנינו שחלקו עליהם[49] ונקטו שמנהג עדות המזרח לפסוק כדעת אוסרי הפאה הנכרית‏[50].
  • יש מאוסרי הפאה הנכרית בדורנו שתלו את המנהג להקל בלבישת פאה נכרית ברוסיה וסביבתה בשל גזרות השלטונות הנכריים העריצים שאסרו לכסות הראש[51], ויש שהשיגו על דבריהם[52].
  • יש הטוענים שבארצות המזרח בשכנות לערבים שבנותיהם מכוסות לחלוטין - אין לבת ישראל ללכת בפאה נכרית (וזו פריצות גמורה), אך בזמנינו לא שייך טעם זה (הרב משה שטרנבוך, בשו"ת דת והלכה סי' א, עמ' כה-כח; ועוד).

מקור וטעם חובת כיסוי הראש והשלכותיהם לדין פאה נכרית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הובאו רק דברי חלק מהפוסקים בנושא זה.

מקור חובת כיסוי הראש והשלכותיו לטעמו וגדרו[עריכה]

כפי שהובא לעיל, בגמרא (כתובות עב.) מבואר שיש חיוב מן התורה לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור חיוב זה הוא בפסוק העוסק באשה סוטה (במדבר ה, יח): "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".
רש"י במקום (ד"ה אזהרה) מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק[53]:

  1. הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, מידה כנגד מידה כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל[54].
  2. מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח., ד"ה ואולם אחר[55]) למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים[56]. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא גזרת הכתוב, ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר בש"ס.

מאידך, רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג[57]) כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה[58]. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך (עמ' שפז[59]) מאריך להביא ראיות לדבריו.

ראיות נוספות לטעם וגדר חובת כיסוי הראש[עריכה]

כפי שהובא, נחלקו האחרונים בפירוש דברי רש"י - האם איסור גילוי השער הוא משום צניעות או משום גזירת הכתוב. בשאלה זו ישנם מקורות נוספים וראיות מדינים שונים.

בספר תרומת הדשן (תרומת הדשן סי' י) כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"[60] (- פריצות של האנשים), ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר (כתובות עב:), מפני שלא מצויים בה גברים[61].

ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא גזירת הכתוב ולא מחשש שמא יגרמו הרהורי עבירה לגברים(דרוש מקור). והביאו כמה ראיות לדבריהם:

  1. כפי שהובא לעיל, דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה שׂכל והגיון יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"[62] (הרב שלום משאש, בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז, וכעי"ז בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח ד"ה והנה אם באנו; ועוד).
  2. יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן קריאת שמע (ראה שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג, ובמקורות שהובאו שם). "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם).

השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא[עריכה]

ה'חסד לאברהם'[63] (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סוף סי' פז, דף לח:, ד"ה ואולם לכאורה - מתחיל בעמוד הקודם) כתב שהיות וטעם חובת כיסוי הראש הוא מפני שהדבר גורם הִרהורי עבירה לגברים, לכן האיסור הוא בין בשער הטבעי של האשה ובין בשער חיצוני הנראה כשער האשה (= פאה נכרית המונחת על שערותיה), מפני שלכל הדעות דורשים טעמא דקרא לחומרא[64]. וכ"כ כמה אחרונים(דרוש מקור)[65] שפאה נכרית היא כשערה ואסורה מן התורה (מובאים בקישור).

ויש מי שהעיר שדברי ה'חסד לאברהם' אינם מוסכמים כלל‏[66], ודעת רוב ככל הפוסקים שאין בפאה נכרית איסור מן התורה[67], וכל המחלוקת האם יש לאסור מדרבנן או לא, אבל מדאורייתא אין בית מיחוש בדבר (הרב אליעזר פולק בקובץ 'אור ישראל' מאנסי, גיליון כב (טבת תשס"א) עמ' לו‏[68]; ועוד).

כמובן, שדברי ה'חסד לאברהם' מבוססים על שיטתו[69] שיסוד חובת כיסוי הראש לאשה הוא מחמת הרהורי העבירה שהדבר גורם, אך ברור שמי שסבור שחובת כיסוי הראש היא גזירת הכתוב ואיננה מפני שהיא גורמת להרהורי עבירה, או שטעם כיסוי הראש הוא מפני ששער פרוע הוא כיעור וגנאי לאשה, - אין מקור כלל לאסור מדאורייתא חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, שכן התורה אסרה את גילוי השער הטבעי, ואין לנו מקור לאסור אף שער תלוש (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם). ויש מי שהוסיף, שלהפך, עדיפה פאה נכרית המייפה את האשה (הרב יצחק עבאדי, בשו"ת אור יצחק הנ"ל - אה"ע סי' ג ובהמשך הדברים בעמ' שפז[70]).

ויש שכתבו שטעם ההיתר של ה'שלטי גיבורים' לצאת בפאת נכרית, הוא מחמת שחכמים ידעו שאין יצר הרע שולט אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, כדוגמת שְׂער המחובר לגוף האשה, אך בדבר מת - אין יצר הרע שולט(דרוש מקור). ולכן בפאה נכרית העשויה משְׂער תלוש וחסר חיים - אין חשש שתגרום לו להרהר (הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד, עמ' רכ[71]; וכן כתב הרב שלום דב וולפא בספרו 'לקט שכחת הפאה'; ועוד). ויש מי שכתב סברא זו ביחס לדין "שער באשה ערווה" (שאסור לומר דברים שבקדושה מול שער מגולה של אשה), והסביר שרק שער טבעי הוא נוי ותפארת לאשה בכך ששערה יפה וכמו שכתוב (שיר השירים ד, א; ו, ה): "שערך כעדר העִזים", ולא שער תלוש שהונח על ראשה (שו"ת נחלת בנימין, לרבי בנימין זאב וולף [בן אלעזר יעקב] ברויאר, או"ח סי' כו אות א דף כח.).

טענה זו מתבססת על הנחה כי אין יצר הרע שולט בשער מת. יש המביאים ראיה(דרוש מקור) כי יופי השער שווה בין אם הוא שער האשה ובין אם הוא פאה נכרית מדעת תנא קמא (בבלי: נזיר כח א נזיר כח.) שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי [- אין רצוני] באשה מנוולת" (שאינה שותה יין - רש"י נזיר כח א רש"י שם), אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו בסופה בכדי למנוע ממנה מלגלח את שער ראשה בסוף נזירותה. לעומתו רבי מאיר סובר שהוא יכול להפר בטענה "אי אפשר באשה מגלחת". ומבואר בגמרא (בבלי:נזיר כח ב שם ע"ב) שתנא קמא חולק על רבי מאיר, מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית", כלומר האשה יכולה לגלח את שערה ולחבוש במקומו פאה נכרית, ואז היא נראית כאינה מגולחת (רש"י שם). ומכאן שהפאה מהווה תחליף מושלם לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופי‏[72], ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו מפני שאפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן לגבי הזרים, שהרי בדרך כלל אינם רואים אותה מקרוב, ואין חילוק בין שער ראשה לשער פאה נכרית לגבי היצר הרע השולט על ידי יופי האשה הבולט בשער שעל ראשה(דרוש מקור).

בדעת רבי מאיר, החולק על תנא קמא, וסובר שהבעל רשאי לומר "אי אפשי באשה מגולחת", מסבירה הגמרא שמחמת הזוהמה לא נוח לבעל בפאה נכרית. יש מן הראשונים שפירשו שכוונת הגמרא שבשער ישנו לכלוך, וכשמדובר בלכלוך של שער אשה אחרת מגונה הדבר בעיני הבעל (תוס' שם; וכן פשטות גרסת רש"י שם: "זוהמא דאית בה"). ויש מי שפירש כי "מזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית" (פירוש הרא"ש שם). מפירוש זה משמע ששער תלוש ומת גורם דחייה לבעל ואיננו מושך ומגרה כשער טבעי[73].

בנוסף, יש המביאים ראיה(דרוש מקור) כי אין הבדל בשער מלפני שנחתך לאחר שנחתך, מדברי רש"י (רש"י ערכין ז ב רש"י ערכין ז: ד"ה אלא אמר רב נחמן): "שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות"[74].

הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים[עריכה]

פאה נכרית מוזכרת בפירוש בארבעה מקומות בש"ס בלבד (והם מפורטים להלן), ואף בדברי הראשונים מוזכרת הפאה פעמים בודדות בלבד. היא שימשה כתחליף לשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה.

הסוגיה במסכת שבת[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: חסרים עוד ביאורים לדברי התוספות.

בגמרא (שבת סד:) מבואר שאף שאסור לצאת בשבת בשאר התכשיטים אפילו לחצר הבית, בכל זאת התירו חז"ל שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית, "כדי שלא תתגנה על בעלה". ההיתר הוא דווקא לחצר, אבל אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, וטעם הדבר מבואר בתוספות‏[75] (שבת נז:) שחששו חכמים שמא האשה תסיר את הפאה מחמת לעג חברותיה [ואז תבוא לטלטל את הפאה ד' אמות ברשות הרבים בשבת].

יש המוכיחים מדברי התוספות שאין איסור לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית בימות החול, ורק בשבת שישנו איסור לצאת בתכשיטים שלא יבואו לטלטלם - אסור לצאת גם בפאה נכרית, ומה שהתירו לאשה לצאת רק לחצר הוא בגלל שבכך די בכדי שלא תתגנה על בעלה[76] (שלטי גיבורים, שם; ועוד).

יש שהקשו על ביאור זה בדברי התוספות, שאם כן אין חשש שתסיר את הפאה ברשות הרבים, שכן יש בדבר איסור אף בחול, ואין לחשוש שאשה תעבור עליו‏[77], משום שכל החשש הוא רק שהאשה עלולה לשכוח ששבת היום או שאסור לטלטל בשבת, אך בוודאי היא לא תשכח שאיננה יכולה להסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים (הרב היעב"ץ בפירושו לחם שמים שבת פ"ו מ"ה).
ויש שתירצו את קושייתו, בכך שמנהג הנשים היה לכסות את שערותיהן בסבכה ועליה היו נותנות את הפאה הנכרית, וממילא לדעת התוספות מתחת לפאה היה כיסוי נוסף, ולכן קיים חשש שהאשה תסיר את הפאה בשבת (כי ילעגו לה חברותיה) וטלטל אותה (הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם).

ויש שביארו את דברי התוספות בדרך אחרת, ולפירושם מדובר על פאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ולרדיד, והיא רק נותנת הרגשה שהרדיד מכסה על שער, אך - לדבריהם - אין היתר לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית (שו"ת באר שבע סי' יח; ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג).

מדברי התוספות יש המביאים(דרוש מקור) ראיה היסטורית, שלא הייתה דרך הנשים לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, וזאת ככל הנראה מפני שניתן היה לזהות את הפאות הנכריות בתקופה זו, שמחמת שהן לא נראו כשערה האמיתי של האשה, ולכן היא התביישה לצאת בה לרשות הרבים, ואם הייתה יוצאת בה לרשות הרבים - קרוב הדבר שישחקו עליה עליה והיא תסיר את הפאה.

לעומת זאת, הרב היעב"ץ (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט; וכן בלחם שמים, שם) מביא דווקא ראיה לאסור יציאה לרשות הרבים בפאה נכרית מנוסח המשנה המתירה לצאת בפאה לחצר ולא מזכירה את האיסור לצאת לרשות הרבים, והוא מסביר שאכן שאין צורך לציין את האיסור לצאת בשבת בפאה לרשות הרבים, כי גם בחול אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כי פאה נכרית בכלל האיסור מדת יהודית).
ויש מי שהשיגו על דבריו והוכיחו מכאן ראיה להיתר, מכך שהגמרא מקשה שם על דעת רב האומר כי כל שאסורה לצאת בהן לרשות הרבים אסורה לצאת בהן לחצר, "מאי שנא הני", ולדעת האוסרים אין מובנת הקושיא, הרי בפאה נכרית אין חשש שמא תצא לרשות הרבים כיון שאף בחול אסור, וגם קשה על המשנה עצמה מה החידוש בכך שהתירה לצאת לחצר כיון שאין חשש שתצא בה לרשות הרבים (הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם[78]; הרב יצחק מאיר פצינר, בספרו 'פרשת המלך' פי"ג מהל' אישות הי"א בהערה).

הפרת נזירות אשתו[עריכה]

נחלקו התנאים במשנה (נזיר כח.) אם יכול הבעל להפר את נזירות אשתו, ובגמרא (שם:) מוסבר שהדבר נוגע לבעל, היות והנזירה צריכה לגלח את כל שערה בסיום תקופת הנזירות, ואין רצונו באשה מנוולת ומגולחת, אלא שהאוסר סובר שאין די בכך בכדי להפר את נזירותה, שכן "אפשר בפאה נכרית"‏[79], ואם כן אין שום השלכה מנזירותה על הבעל‏[80] והוא אינו יכול להפר נדריה. הדעה הסוברת שהבעל יכול להפר את הנזירות מוסברת בכך ש"פאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא לה"‏[81], ולכן הדבר נוגע לבעל שאינו רוצה אשה מגולחת.

ומכאן הביאו המתירים ראיה לשיטתם, שמותר לאשה להתכסות בפאה נכרית, כי אם אסור לה לצאת לרשות הרבים בפאה, עדיין ניוול הוא לה (רבי יהושע בועז, בעל 'שלטי גיבורים', ב'עין משפט' שם‏[82]).

לעומת זאת האוסרים דחו את ראייתו, והסבירו שהכוונה לפאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ורדיד (כמו השער עצמו), ורק רק נותנת צורה למטפחת ולרדיד שיש מתחתיו שער (שו"ת באר שבע סי' יח‏[83] בשם רבי יהודה כצנאלנבוגן, והסכים עמו; וכן בספר ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג‏[84]).

ראיות ממקומות נוספים בתלמוד ובראשונים[עריכה]

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו.

בדברי התלמוד

  • בבבלי ערכין דף ז ב: מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.). יש שרצו להביא מכאן ראיה שעכ"פ שער המחובר לשערה של האשה וטפל אליו, נחשב כגופה, וא"כ יתכן שגם בו יש את דין "שער באשה ערווה", אך השלטי גבורים דוחה את הראיה וכותב שברור שמדובר בנשואות שהרי מדובר שם באומרת "תנו שערי לביתי", ועכ"ז הותר להן להתקשט, כח שער באשה ערווה הוא רק בשער המחובר לגופה. עם זאת, ברור לשלטי הגבורים, שאין לדמות כלל שער פאה נכרית של זמנינו, שאינו מחובר לשער הטבעי אלא דבוק על גבי מגבעת אחרת המפסיק בין השער התלוש לשערה הטבעי, לאותו שער, ובפאה של זמנינו אין להביא ראיה כלל שחשיב כגופה.
    במשנה שם כתוב "האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה", ובגמרא מפרש רב כי מדובר באומרת תנו שערי לביתי, ובהמשך הגמרא וברש"י מוסבר, כי מדובר בשער שהיתה האשה קושרת לשערה בקביעות, כדי שתראה בעלת שער, והוא נחשב כחלק מגופה, אלא שאם מצווה האשה לתת את שערה לבתה, מגלה היא את דעתה בכך שאינה רוצה שיחשבו השערות כחלק מגופה שאז יאסרו מדין שלל עיר הנדחת.
  • בסנהדרין קיב א: מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפאה נכרית שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. יש שהוכיחו(דרוש מקור) מכאן שאף נשים צדקניות בתקופות אלו היו לובשות פאה נכרית‏[85].
    אלא שהגמרא מחלקת בין "פאה נכרית" שהוא כינוי לשער בשעה שהוא קשור לשערה, לבין "שער נשים נכריות" שהוא אותו גדיל שער עצמו בשעה שתלוי ועומד על הקיר, ובשעה שהוא מחובר לגופה ברור שהוא נחשב כחלק מגופה, ובשעה שהוא תלוי ועומד על הקיר הדבר עומד ותלוי ב"בעי" ששאל שם האמורא רבי יוסי בר חנינא האם מתחשבים במצב העכשווי של השער שבו אין הוא משמש לה כמלבוש או במצבו הקבוע שבו הוא משמש לה כמלבוש.
בדברי הראשונים

הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים את מבנה פאה נכרית ואת אופן השימוש בה:

  • רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל.
  • הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל.
  • התוספות רי"ד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.
  • הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית".
  • שנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". בכך חולק הגר"א על השלטי הגבורים שכותב שהיו יוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים ללא צעיף או כיסוי אחר מעליו, "דא"כ מאי אהני האי קישוט הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה כבעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" ולכן יש הרוצים להביא ראיה מדברי הגר"א שהוא סובר שההיתר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים הוא רק כאשר הפאה מכוסה בצעיף, ולכן הותר לה לצאת בו לרשות הרבים. אם כי, הגר"א בפירושו לשולחן ערוך (עה, ב) מסכים עם פסקו של הרמ"א שמותר לחבוש פאה נכרית, אפילו לא מכוסה ( כלשונו "אפילו דרכה לכסות"), ומביא לכך ראיה ממשנה זו "כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער". ויתכן שהגר"א סובר שודאי האשה היתה משימה את השער מתחת לשבכה, שהרי היא רוצה שיחשבו שאינה קרחת ושהיא כשאר הנשים שחייבות לכסות את שערותיהן המחוברות לגופן, ולמרות זאת סובר הגר"א שיש ראיה מתחילת המשנה, שבה מבואר שיוצאה האשה בחוטי שער שלה או של חברתה שבה משתמש בתור חוטים שקולעת בהן שערותיה.

יש המציינים את העובדה שבשום מקום לא נזכר הפאה הנכרית ככיסוי ראש, אלא תמיד נזכר כשער אותו לובשים כדי שלא תראה כחסרת שער, כראיה לכך שאכן אין הפאה מהווה תחליף לכיסוי ראש. טענתם היא כי אם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר, והעיקר חסר מן הספר.

עם זאת, יתכן שהסיבה שבשלה לא השתמשו בפאה בעבר לכיסוי הראש, היה מכיון שהיו בעיות טכניות שונות: אם ה"זוהמא" המוזכרת במסכת נזיר, אם מכיון שאלו שחבשו אותה היו בעיקר בעלי מום - נשים קרחות לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, וככל הנראה היה בושה בלבישת פאה נכרית שמסיבה זו כותבים חכמי התוספות במסכת שבת שקיים חשש שהוא בגדר "וודאי" שישחקו עליה ולכן תסיר את הפאה מראשה.

מקומות בש"ס שיש אומרים שמדובר בהן על פאה נכרית[עריכה]

יש שכתבו שמה שמוזכר במסכת כתובות (כתובות סו:) "נתעטפה בשערה" הכוונה לפאה נכרית, ומדובר שם באשה נשואה או לכל הפחות אלמנה כמובא שם, וקצת משמע שמדובר בשער שלה ממש היינו שהפאה הנכרית היתה העשויה משער שלה עצמה, ודלא כדעת המחלקים בין שערה לשער חברתה (רבי שלמה הס מגדולי הונגריה, נדפס בשו"ת כרם שלמה או"ח סי' ע"ה, רבי יהושע שלמה ארדיט ב"חינא וחסדא" על כתובות ס"ו ע"ב).

ראיה מדברי הירושלמי והערוך[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: לא הובאו דברי החוות יאיר במקו"ח; ולא הובאו כלל תשובות המתירים, הן שמהדובר ב'מוסף הערוך' (ולא בערוך), והן שניתן להסביר את דבריו שאין מכאן ראיה למחלוקת האחרונים בדין פאה נכרית.

בתלמוד הירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו) מובא:

"א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום 'יוצאה וראשה פרוע', הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום 'יוצאה וראשה פרוע'."

הפני משה מפרש: "קפלטין - היינו מטפחת שעל ראשה"‏[86]. וכן כתב הקורבן העדה פירש: "קפליטין - בגד דק שמנחת על ראשה". ולפי דבריהם כוונת הירושלמי שמותר לצאת לחצר במטפחת (או כל כיסוי ראש אחר מבד), אך אסור לצאת למבוי במטפחת, מפני שיש חובה לשים רדיד (כפסק הרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' יא-יב והשולחן ערוך אה"ע קטו, ד).

אולם הערוך (ערך קפליטין) כתב: "פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית". ולפי פירושו יוצא שדווקא לחצר מותר לצאת בפאה נכרית, אך למבוי אסור לצאת בפאה נכרית. וכל שכן שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות א).

נימוקים חיצוניים לאסור חבישת פאה נכרית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הנימוקים הובאו בקצרה, ויש להאריך בהם. למשל, לגבי מראית עין - נחלקו הפוסקים האם האיסור נוהג גם במקום שרוב הנשים הכשרות חובשות פאה נכרית; וכן יש חילוקים בין סוגי פאות שונות..

הפוסקים שאסרו פאה בדורות הקודמים, כתבו כמה וכמה טעמים לאיסור:

  • ובחוקותיהם לא תלכו: הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו), שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל),
  • חרם: הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד). יש לציין כי חרם זה נאמר גם על מטפחת המגלה מקצת שערות (הרב משה ווינער, בספר כבודה בת מלך(דרוש מקור)).
  • פריצות: הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.
  • מראית העין: כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג, וראה למעלה רשימת אוסרים משום מראית עין).


טיעונים להתיר בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת האוסרים בדורות הקודמים[עריכה]

כמה וכמה פוסקים בימינו, כתבו כי טעמי האיסור דאז אינם שייכים כיום. להלן דבריהם:

  • יש שכתבו שהאוסרים אסרו משום מראית עין, ולכן כיום שנתפשט מנהג לבישת הפאות בכל העולם, גם הרבה מהמחמירים היו חוזרים בהם להתיר‏[87].
  • יש שכתבו שמהאוסרים בעבר את הפאות היה זה רק לפני שהתדרדרו הדורות שיש המגלות את שערן במקצת, אבל כיום יש להתיר את הפאה הנכרית שאינה אסורה מעיקר הדין, לצורך הדור ולמנוע פרצה חמורה יותר‏[88].
  • יש שכתבו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה‏[89].
  • טיעון נוסף כתב הרב משה שטרנבוך בספר "דת והלכה", כי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.
    וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.
    והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.

טיעונים לאסור בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת המתירים בדורות הקודמים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ויש שכתבו שגם הפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית בשנים קודמות, היום היו מודים לאסור, והטעם, משום שיצור הפאות בימינו עבר שיפור ניכר, וכיום הפאות הם יפות הרבה יותר מאשר בדורות קודמות, ומושכות את העין[90]. [ואע"פ שגם בדורות הקודמים כתבו כמה פוסקים שהפאה דומה לשער‏[91], עם זאת בדורנו השתפר מראה הפאות עוד יותר[92]].

מניין הפוסקים[עריכה]

ערך מורחב - פאה נכרית/שיטות הפוסקים


גילויים משמיים נגד פאה נכרית[עריכה]

יש מאוסרי הפאה הנכרית המביאים כחיזוק לטענתם 'גילויים שמימיים':

  1. הרב יצחק רצאבי בתשובה מביא מעשה על ילדה שחזרה בגילגול מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
  2. כמה מהאנשים שעברו "חוויה סף מוות" (חוויה זו מבוארת בארוכה בערך מוות קליני), מעידים שבשמיים מענישים על חבישת פאות נכריות, ומקפידים שכיסוי הראש יהיה ע"י מטפחות דווקא[93].
  3. מסרים מעולם האמת ע"י מוגבלים שכלית - יש אוטיסטים הכותבים ע"י מחשב שבשמים מתנגדים לפאות נכריות.[94].
    אולם דרך תקשורת זו שנויה במחלוקת, ורבים מאנשי המחקר וכן מפוסקי דורנו פקפקו בתקשורת זו, כשהמפורסם שבהם הרב שלמה זלמן אוירבך[95].
    ויש שהוסיפו‏[96] שדבר זה - שאין לחשוש לדברי האוטיסטים, נוגע גם לאוסרי הפאה הנכרית, שהרי יש שכתבו[97] בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דווקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. - ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רבים מהפוסקים האוסרים את הפאה הנכרית. וודאי שלא נניח את דברי הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים.
    ויש שהוסיפו‏[98], שאפילו לדעת אלו שלא שללו לחלוטין את הדבר[99], לא כל דברי האוטיסטים שווים, שכן האוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם ודברו בשפה יפה, ומעולם 'הציבור החרדי' לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע משיח[100]. ורק בתקופה מאוחרת יותר החלו מסרים מאוטיסטים אחרים[101] המופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על צניעות, ועל פאה נכרית, והם מלאים בקללות, איומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה, ופתיחת פה לשטן. וסביר להניח שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה'מסרים'.

ויש שכתבו שאין להתחשב בהכרעת ההלכה בגורמים מיסטיים כגון דא, ותורה "לא בשמים היא" (ב"מ נט:). ברוח זו, כתב הרב שלום משאש (שו"ת שמש ומגן ח"ב):

"בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בוודאי לא יחזרו בהם. ואפי' משיח צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב (עדויות פ"ח מ"ז), ולא בשמים היא (תמורה טז.), אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל... ובש"ס (מנחות לד.): אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין מהרי"ק(דרוש מקור)."

השלכות הלכתיות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

להלן רשימת השלכות הלכתיות שונות הנובעות מדין כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, שהובאו בספרי הפוסקים:

  • רבי צבי הירש שפירא (בעל הדרכי תשובה) כותב שאדם שאשתו חובשת פאה נכרית, אסור לו להיות שוחט ובודק, כיון ש"בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
  • בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
  • האדמו"ר מקלויזנבורג ‏[102] כתב שמי שאמה הולכת בלי פאה נכרית אסור לבתה ללכת עם פאה נכרית ולא מהני בזה התרת נדרים כיון שהתרת נדרים הוא רק בדבר המותר לגמרי ולא בדבר שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש הפרי חדש בשם מהרשד"ם סימן מ', והביא גם משו"ת תשורת ש"י שפסק שאסור לבת לשנות ממנה גאמה בנושא זה משום ואל תטוש תורת אמך. ונמצא שכאן יש לכו"ע איסור מהתורה של חשש נדר והוא חמור מאוד.
  • האדמו"ר מקלויזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב[103] כתב שמותר למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר כיון שעכ"פ נוהגת כהפוסקים המקילים, ואע"פ שלדינא וודאי אסור. וראה בספר 'ללקוט שושנים' (מאת הרב אליהו בחבוט, ח"ג עמ' רי) שהביא בזה מחלוקת חכמי זמנינו.
  • ובענין האם לסכן את הפרנסה כדי להחמיר שלא לחבוש פאה נכרית: הרב יוסף שלום אלישיב הורה שאשה שמחמירה לחבוש דוקא מטפחת ולא פאה, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת חומרא זו, עליה להמשיך להחמיר, ובזכות זה תזכה לפרנסה ברווח[104].

אמירות מפי גדולי החסידות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

  • רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו[105] הבטיח שיעורר רחמים בשמים (ע"י אבותיו הקדושים) על מי שיעלה לקברו להתפלל עליו, ידליק נרות עבורו ויאמר המבוקש והשמות, וזאת בתנאי שהוא יחזור בתשובה מחטא שלו, ואחת הדוגמאות לחזרה בתשובה היא: כל אשה הרגילה לגלות ראשה המבטיחה מעתה ללבוש פאה שתקיים את הבטחתה.

פאות לא צנועות[עריכה]

גם המתירים מסכימים שאם הפאה פרובוקטיבית, בולטת ומושכת תשומת לב, היא אסורה‏[106], ככל בגד עז ובוטה‏[107]. יש מהמתירים שנקטו שאין גדרים מדוייקים מהי פאה צנועה ומהי פאה לא צנועה‏[108], ויש שכתבו סימנים וגדרים לקבוע איזה פאות אינן צנועות אסורות:

  • פאות ארוכות - יש גם מבין המתירים לחבוש פאה נכרית, הסוברים שפאות ארוכות הנן פריצות ללא קשר לחיוב כיסוי הראש‏[109]. ויש שכתבו שגם פאות ארוכות בכלל ההיתר‏[110].
  • פאות שער פזור - יש שהגדירו את האיסור באופן ששערות הפאה הנכרית מתפזרות ביותר‏[111]. ויש שאף שהביאו ראיה לכך שסתירת שיער היא פריצות, שכן הכהן הסותר את קלעי שערה של הסוטה, "מרבה בגילויה שסותר קליעתה" (רש"י סוטה ח.), ורואים שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות‏[112].
    ויש ששכתבו שפאות ארוכות זה ניוול בעלמא, שאין מקור לאוסרו, ורק כאשר מדובר בשערות הטבעיות - התרת קליעתן וקשריהן היא הפך ציווי התורה‏[113].
  • פאות נפוחות - השבילי דוד (ח"א או"ח סי' ב‏[114]) אסר לאשה לצאת בפאה נפוחה המעבה את השער‏[115].
  • פאות הדומות לשער טבעי - יש מגדולי הפוסקים שאסרו מטעם זה‏[116] פאות הנראות כשער טבעי‏[117]. ויש שהתירו{{הערה1=הרב אליהו לבנון ויספיש בקובץ אור ישראל כ"א (תשרי תשס"א) עמ' נד-סב. הובא הדברים בספר חן וכבוד פרק טז (עמ' שפז ואילך), ושם במוסגר, לאורך המאמר, הביא מקורות רבים מדברי הפוסקים להוכיח שאף שער טבעי מותר.}}.

פולמוס השֵער ההודי[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: מביא רק חלק מדעות הפוסקים; ומקצר מאד בנימוקים, ובחילוקים ביניהם.

קיים פולמוס אודות הפאות הנכריות, שחלק גדול מהן הוא מבית עבודה זרה בהודו, שם מגלחים את השערות. הספק הוא האם עצם התגלחת היא פולחן (- שמכער את עצמו לכבוד האליל) אבל השערות אינם חלק מהפולחן, או שמא גם השערות עצמן מיועדות לכבוד האליל(דרוש מקור). אחת מהראיות שהצד הראשון נכון הוא בכך שרוב השערות אכן מובלות לצרכים מסחריים, ומכיון שמדובר בספיקא דדינא לא ניתן ללכת בזה אחר חזקה דמעיקרא של השערות שהיו מותרות‏[118].

הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, רבי משה שטרנבוך (דת והלכה, סי' א, עמ' כח ואילך), שכתב לאסור את הפאות העשויות משער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור תקרובת עבודה זרה, ואף על פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב שראוי להימנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי‏[119], אולם כתב שגם זה עדיף ממטפחת שאינה מכסה את כל השערות בשלמות, ומחליקה מהראש מפעם לפעם[120].

בשנת תשס"ד - לאור בירור נתונים עובדתיים נוספים‏[121] - התעורר החשש הנזכר לפאות מתקרובת עבודה זרה ביתר תוקף, ולאחר הצגת הדברים בפני הרב יוסף שלום אלישיב, פסק לאסור שיער הודי‏[122]. וכן הורו הרב חיים קניבסקי, הרב ניסים קרליץ, הרב משה שטרנבוך[123] ורבנים נוספים. נשים רבות החליפו את פאותיהן בכיסויי ראש אחרים, ויש ששרפו את הפאות כדין תקרובת עבודה זרה‏[124]. כתוצאה מכך הוקמו הכשרים‏[125] המפקחים על מקור השער של הפאות הנכריות‏[126].

מאידך, יש מי שכתב שהרב שמואל הלוי וואזנר, העלה שמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק שראוי להחמיר משום שמץ עבודה זרה ו"הרחק מן הכיעור"[127], אלא שאשה שכבר קנתה פאה (קודם שנודעו חששות אלו) - אינה צריכה להחליף(דרוש מקור). וכדבריו כתב גם רבי חיים יוסף דוד ווייס[128]. רבי יצחק רייטפארט הקל בשאלה זו, מטעם שתקרובת עבודה זרה בזמן הזה מותרת בהנאה (שלא כפסק הבית יוסף), וגם משום שהתגלחת לא נעשית לפני האליל.

פאות העשויות משער המת[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

קישורים להתיר הפאה[עריכה]

קישורים לאסור הפאה[עריכה]

קישורים נייטרליים[עריכה]

פאה נכרית מהודו[עריכה]

הערות שוליים

  1. ↑ תשובת הרב יעקב אריאל באתר ישיבה: "מדוע הנך מעלה בכלל על דעתך שמישהו יתיר איסור תקרובת עבודה זרה שהיא אסורה בהנאה מהתורה? כל רבני ישראל מאוחדים בשמירת ההלכה".
  2. ↑ להשלכות עניין זה לגבי קריאת שמע ותפילה - ראה בערך: שער באשה ערווה.
  3. ↑ וראו עוד אנציקלופדיה תורנית 'דעת', ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', הרב שלמה אבינר, ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.
  4. ↑ רש"י שם ד"ה קלתה.
  5. ↑ רמב"ם (פכ"ד מהל' אישות הי"ב). וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.
  6. ↑ ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא).
  7. ↑ ראה רש"י כתובות עב. ומאירי שם ועוד.
  8. ↑ ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.
  9. ↑ הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו); הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.
  10. ↑ ראה בפורום 'לדעת': "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."
  11. ↑ כך הסביר הרב ניסים קרליץ (חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה): "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". (מובא בפורום 'לדעת')
  12. ↑ אך הרב בנימין זילבר מציין ששמע שבירושלים יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד (שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר). ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.
  13. ↑ מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.
  14. ↑ וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.
  15. ↑ שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב) ושו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' קמט, ד"ה וקודם כל אשיב; מובא בספר חן וכבוד עמ' קסג)
  16. ↑ שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה"
  17. ↑ מעניין לציין שבשו"ת סבא קדישא (או"ח ח"א סי' מז) בהשגותיו על השלטי גיבורים כתב: "ואתמהה איך חשב [- השלטי גיבורים]... להוציא... דין מחודש כזה [- להתיר את הפאה הנכרית ברשות הרבים] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר" עכ"ל (מובא בקישור, ושם העירו שלדעת המתירים המנהג להתיר החל בימי התלמוד, ראה להלן).
  18. ↑ להרחבה נוספת בענין תאריך לידתו המדוייק, ראה בערך רבי יהושע בועז.
  19. ↑ וראה להלן שיש פרשנויות נוספות בדעת הרמ"א.
  20. ↑ החסד לאברהם וסיעתו, ראה להלן בפסקה 'השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא'.
  21. ↑ ראה בפרי מגדים ( או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט): "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בשו"ת שנות חיים סי' שטז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (מהדורה תנינא יורה דעה סי' קסח): "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אגרות משה יורה דעה ח"ב סי' פח): "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה". וכן כתב בשו"ת שמש ומגן(דרוש מקור).
  22. ↑ יש מחכמי זמנינו שהתירו פאה שאינה ניכר כלל שאין היא שיער טבעי (אגרות משה שם, ועוד), ויש מחכמי זמנינו שכתבו שיש להחמיר בפאה שאינה ניכרת למתבונן (בספר "חן וכבוד" עמ' סח-ע בשם הרב חיים קניבסקי{{מקור|: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר. אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל"). יש שהתירו כל פאה(דרוש מקור), ויש שאסרו פאה ארוכה(דרוש מקור).
  23. ↑ הרב שלום דוב וולפא בספר לקט שכחת הפאה; וכ"כ בספר "חן וכבוד" בהקדמה, עמ' ב-ג.
  24. ↑ ספר 'שלטי הגיבורים נדפס בשנת שי"ד-שט"ו. ממנו ועד להדפסת ספרי רבי יעקב עמדין (היעב"ץ): 'לחם שמים' (בשנת תצ"ג), שאילת יעב"ץ (בשנת תצ"ח) ומור וקציעה (בשנת תקכ"א), עברו כמאה ושמונים שנה.
  25. ↑ לקט שכחת הפאה וחן וכבוד הנזכרים בהערה הקודמת. ובחן וכבוד שם הביא מדברי רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה [- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת], והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו". ובסוף דבריו מפרט שהמנהג היה רק דרך המבוי, ורק בזה האופן התיר. וזו גם עדות מהרש"א אלפנדרי, בספר "סבא קדישא", שהיה רב בדמשק, שמעולם לא הותר הדבר. שהדבר היה פשוט לאסור וכשרצה רב אחד להתיר, כל הרבנים התנגדו לו. וראה דברי הרב אליעזר פולק המובאים בספר חן וכבוד (הנ"ל עמ' רסט): "...גם נראה ששאר מפרשי השולחן ערוך ששתקו לרמ"א מסכימים עמו, כמו הט"ז ושאר האחרונים שדרכם להשיג עליו במקום שחולקים". יש לציין, שדברים אלו תלויים במה שנחלקו המפרשים האם כוונת הרמ"א להתיר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כמשמעות דברי בדרכי משה) או שדבריו נאמרו רק לגבי קריאת שמע (כהסבר היעב"ץ וסיעתו).
  26. ↑ דהיינו המהרש"ל, הב"ח, הסמ"ע, הט"ז, הש"ך ועוד.
  27. ↑ ראה בדברי השלטי גיבורים הנ"ל שכתב: "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית", משמע שעוד קודם לכן היו נשים שיצאו בפאה נכרית.
  28. ↑ שו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' נט): "...לאשה לילך בפיאה נכרית בשוק... כבר האריכו בזה בספר באר שבע ובכל האחרונים ורובם מסכימים לאסור ועיין בכנסת הגדולה באה"ע [סי' כ"א בהגה"ט אות ה' וז'] שרבו האוסרים וכן בעצי ארזים [שם ס"ק ב'] אוסר". (הובאו דבריו בשו"ת דברי יציב יו"ד סי' נה ד"ה והיוצלמ"ז דבנ"ד). וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קצט אות ד): "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה..." ובמקום נוסף (ח"ה סי' רז אות ב): "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים (אף על פי שברמ"א סי' ע"ה, ובד"מ סי' ש"ג הביא דבריו) מכל מקום הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים". וכן בשו"ת קנין תורה (ח"א סי' יא אות י, עמ' לו): "ואם נבא לחשוב כל האוסרין לצאת בשייטיל [- פאה נכרית] בלא כיסוי לא יכיל הגיליון..." וכן כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ה, מילואים לאה"ע סי' ה): "...שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט..." ובגוף התשובה (שם אות ז) הביא בשם רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק (ח"ו אה"ע סי' ו) "שכל הפוסקים דחו דעת השלטי גיבורים". וכן במסקנתו כותב הרב עובדיה יוסף (שם אות ח): "...והעיקר שיש לאסור כדברי הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים". וכן בתשובה נוספת: "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה..." (שם ח"ד אה"ע סי' ג אות ג).
    וכן כתבו הרב בנימין ראבינאוויטץ (בהסכמתו לספר דת משה וישראל), הרב מאיר מאזוז (ירחון 'אור תורה', ניסן תשמ"ו, סי' עב), הרב משה לוי ירחון 'אור תורה', טבת תשמ"ט, סי' מב), הרב יהודה טשזנר (בהסכמתו לספר 'חן וכבוד': "...לפי הנראה רוב הפוסקים מחמירים"); הרב חיים יעקב טאובער (במאמר בקובץ 'אור ישראל' כא, עמ' לט: "כמעט אין מי שהתיר ללכת עם פאה נכרית, כאשר מתבוננים היטב בספרי התשובות שמדברים משאלה זו, רואים שכמעט אין מי שמתיר"); הרב בן ציון מוצפי (באתר 'דורש ציון' תשובה 76888: "הפיאה אינה שנויה במחלוקת, כי רוב מכריע של הפוסקים אשכנזים וספרדים אסרוה") ועוד.
    וראה בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה ומ"ש שאע"פ) שכתב להשיב על דבריהם: "ומה שכתבו שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, - גם זה אינו, ד...היום ...גם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר." ע"ש.
  29. ↑ כן כתב הרב משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' יב): "בעניין פאה נכרית... רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים... ולכן לדינא אין כבוד תורתו הרמה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כבוד תורתו הרמה רוצה להחמיר - אינו יכול להטיל חומרותיו עליה... וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". וכן בכף החיים (או"ח ח"א סי' עה ס"ק יט) כתב: "מסקנת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל". וכן הרב גבריאל ציננער (בעל 'נטעי גבריאל', במאמרו בקובץ 'אור ישראל' גיליון לז עמ' סו9: "שיטת רוב גדולי הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים שדעתם בהחלט שמותר לילך בפאה נכרית מגולה". וראה בספר חן וכבוד (סוף עמ' עז) שהביא מדברי הרב חיים פרדס (אב"ד בתל אביב ומהדיר המהר"ל) בספר 'תורתך שעשועי' (פרשת נשא) שכתב: "ידועה המחלוקת בעניין הפאה הנכרית שהיו רבנים וקהילות שהחמירו בעניין, אך רוב הפוסקים נהגו היתר בדבר..." וע"ע בספר חן וכבוד (בהקדמה עמ' טו) שהביא כן בשם רבי אליעזר פילץ ורבי יעקב פרידמן.
  30. ↑ ראה להלן בפרק הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים
  31. ↑ מדברי הרמב"ם והתוספות במסכת שבת, משמע שהיתה גלויה, והגר"א בשנות אליהו פירש שהייתה מכוסה. ויש שהבינו ש"חוטי שער" המוזכרים במשנה היא הפאה של ימינו - ראה מגן אברהם, ביאור הגר"א או"ח ע"ה, ערוך השולחן ועוד.
  32. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם (שבת פ"ו מ"ה): "פאה נכרית - כעין נרתיק מדביקין בו שער נאה מאד ולובשות אותו על הראש באופן זמני להתייפות בשער". הובאו דבריו במאירי (שבת סד:).
    הרמב"ם לא הזכיר שמדובר דווקא על נשים חסרות שער או בעלות מום בשערן, וייתכן שכוונתו שהן מכסות בפאה נכרית כי שערן חייב להיות מכוסה. אכן הרמ"א (בדרכי משה או"ח סי'שג אות ו) הביא מדברי השלטי גיבורים (שבת (כט.) אות א) המסביר את השימוש בפאה נכרית משערות עצמה: "עשויות לכסות שערותיה האחרות אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שער" (ומקור דבריו ברש"י שבת סד: "פיאה נכרית - קליעת שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה, שתראה בעלת שער"), ומשמע שמדובר באשה שיש לה שערות (שמהן עשתה את הפאה) אך עדיין נזקקת לפאה בכדי להיראות "בעלת שער", ואולי הכוונה לקרחת חלקית או למום אחר בשערה. וראה בהערות להלן מדברי הראשונים.
  33. ↑ תשובות הגאונים שבת סד:[דרושה הבהרה].
  34. ↑ מאירי שם: "ועניין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן". חידושי הר"ן שם: "וכן פיאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חבירתה לפי שיש לה שער מועט, אי נמי דיש לה שער לבן ושער חבירתה שחור". וכן הוא בראשונים נוספים.
  35. ↑ בגמרא (נזיר כח:) מבואר שנזירה יכולה לכסות ראשה בפאה נכרית וכך לא תתגנה על בעלה. ויש שלמדו מכאן(דרוש מקור) שהיו בזמנם פאות שלימות כמו בזמננו, ונשים מגולחות היו משתמשות בזה כתחליף מושלם לשער הטבעי.
  36. ↑ שהרי לדעת מתירי הפאה נכרית, המנהג התחיל עוד בימי התנאים(דרוש מקור) (וכנ"ל[דרושה הבהרה]).
  37. ↑ קודם שיצא לאור ספר "שלטי הגיבורים" - שנת ה'שי"ד, וראה להלן שרבי יצחק אבולפיא כותב בשנת תרל"א שהמנהג החל לפני יותר מארבע מאות שנים.
  38. ↑ שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' מח): "ידע מעלתו, מה שהנשים מקילין בפאה נכרית מגולה, אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, כן נראה מפשט לשון השלטי גיבורים במסכת שבת ובמסכת נזיר, שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות, טרם אשר שלטי הגיבורים מצא להם ההיתר. ובא זה ולימד זכות על הנשים צדקניות שבאותו הדור, על פי ראיותיו..." וכן כתב רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה..." (- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת).
  39. ↑ כשלוש מאות שנה לאחר תקופת השלטי גיבורים.
  40. ↑ רבי יעקב פארדו בספרו 'אפי זוטרי', על השו"ע, אה"ע סי' כא ס"ק ט, נדפס בשנת תקנ"ז.
  41. ↑ רמז להשערה זו בספר חן וכבוד (עמ' ב).
  42. ↑ ראה מה שהביא בספר חן וכבוד (עמ' לד) מדברי הפני יצחק (ח"ו סי' ו).
  43. ↑ וכן מובא בספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט) בשם הרב חיים קניבסקי שכן היה מנהג נשות ליטא, ובכללן אשת החזון איש ואשת הסטייפלר.
  44. ↑ ראה שו"ת דברי חיים (יו"ד ח"א סוף סי' ל): "...כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעווה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים..." ודברי דומים כתב רבי שלמה קלוגר (שנות חיים סי' שטז). וראה שו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה, סוף אות ז).
  45. ↑ ראה במקורות המובאים לעיל; וכן בדברי הרב שלום משאש להלן.
  46. ↑ הרב מנשה ישראל (בתשובה באתר הידברות): "ובהנהגה בפועל היו הבדלים מהותיים בין ארצות המזרח וקהילות ספרד לקהילות האשכנזים, שאם האשכנזים נטו להקל בדבר בהרבה ממקומות מושבותיהם, הרי שבקהילות ספרד נשמר הדבר בכל החומר עד לעת האחרונה ולא נהגו שם לצאת בפאה נכרית אלא כדרך בנות ישראל במהלך הדורות בכיסוי ראש. הגאון רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו, יב:, ד"ה אמנם אנכי הרואה) העיד על המנהג בעירו לחבוש פאה נכרית אך ורק בבתים ובחצרות אבל לא ביציאה לרחוב, וכן כתב השדי חמד שמנהג מקומות הספרדים להחמיר בזה... וכן העיד על מנהג איזמיר הגאון מהר"א פלאג'י בספרו 'בירך את אברהם', שבמקומותיהם "לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית". (וחזר על דבריו בתשובה נוספת).
    ומקור דבריהם בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סוף סי' ה, אות ז-ח). וראה עוד בהערה להלן מדברי הרב חיים קניבסקי.
  47. ↑ כך כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמח, סוף ד"ה ובהיותי בזה): "...וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר" (מובא בספר חן וכבוד עמ' קסב).
  48. ↑ הרב בנימין זילבר: "מה הפשט שהיה להם מנהג, אם הייתה להם האפשרות של קניה ואע"פ כן השתמשו דוקא במטפחת, שייך לומר מנהג, אבל כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג" (שו"ת אז נדברו חי"א סי' נ, עמ' קלה; - הובא בספר חן וכבוד עמ' סד וקפח; וע"ע בעמ' קצא ואילך).
    וכך כתב הרב שלום משאש רבה של ירושלים: "לפי ידיעתי במרוקו ארץ מולדתי, לא עלה על דעת שום אחד מרבני הדור גדול או קטן לדבר בזה כלל, שהרי לא היתה נמצאת פאה נכרית אצלם, רק דרך לימוד המשנה היו קורין פאה, אבל לא ראו ולא שמעו מזה כלל כדי לקבוע מנהג בזה לאסור או להתיר, ורק כאשר באו הצרפתים למרוקו הביאוה עמהם כי אפי' אין להם איסור גילוי הראש עשו אותה לנוי להתקשט וכמש"כ הרמב"ם" (שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' טו, עמ' רמ"ג).
  49. ↑ ראה בהערה לעיל מדברי הרב עובדיה יוסף והרב מנשה ישראל. וכן מובא בספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט) בשם הרב חיים קניבסקי.
  50. ↑ ואע"פ שרבים מהמתירים היו ספרדים, ומ"מ לא נתקבלה דעתם אצל בני עדות המזרח (כך נראה לדעת החכמים הנ"ל).
  51. ↑ הרב בנימין ראבינאוויטץ (בהסכמתו לספר דת משה וישראל): "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, חדר והתפשט בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש - בשיתוף פעולה עם המסכילים [- כינוי כנאי לתנועת ההשכלה] מחריבי כרם בית ישראל. על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה". וכן כתבו הרב יוסף ליברמן (בהסכמתו לספר 'דברי שלום') ואחרים.
  52. ↑ ועיקר טענתם שמדברי הפוסקים במקומות רבים רואים שהמנהג קדם בשנים רבות לגזרות הצאר הרוסי והתפשט גם במקומות שאין מגיע כוח הצאר וגזירותיו.
  53. ↑ וראה במאירי שם (במשנה) שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.
  54. ↑ דברים דומים נמצא במדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח), וכן בתרגום יונתן, פירוש הטור הארוך ותולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום.
  55. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  56. ↑ מעניין לציין, שיש שהביאו שבשו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות א) הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: (א) מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה (וראה במדבר רבה פרשה ט סי' טז). (ב) מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה (ראה סוטה ח:), הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור (וראה תוס' רי"ד שם).
    המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.
  57. ↑ מובא בפורום 'לדעת' וכן בקישור ע"ש.
  58. ↑ וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.
    ועוד מבואר בסוטה ט. שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.
    והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.
    ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."
    ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה (ראה הושע ב, ה, ובמפרשי הפשט שם). וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. יצויין ששני הכיוונים היסודיים הללו (שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה) הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.
  59. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  60. ↑ ודבר דומה הובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ (פרק ב) מספר מעלות המידות (לרבי יחיאל ב"ר יקותיאל ב"ר בנימין הרופא, סוף שער ט - מדת הפריצות) שכתב: "כתוב בסוטה 'ופרע את ראש האשה' (במדבר ה, יח), ואמרו חז"ל: מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש, שכן שְׂערות האשה - דבר דבר פריצות וערווה, ומרגילין את האדם להרהור ותאווה, שנאמר (יחזקאל טז, ז): שָדַיִם נָכֹנוּ וּשׂעָרֵךְ צִּמֵּח".
    ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים (כגון הריטב"א שם; ועוד) שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ. אולם יש שהעירו (ראה בתגובה לדבריו, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד) שבמקורות אלו לא מבואר שהוא טעם חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - מדרבנן לחלק מהפוסקים).
  61. ↑ פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים בדרך כלל, ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים(דרוש מקור).
  62. ↑ ראה בפורום 'לדעת' שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:
    1. אשת איש איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
    2. עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט, יז).
    יש לציין שהרב עזריאל הילדסהיימר נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' (משלי ט, יז), ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח). ובפשטות דבריו משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.
  63. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  64. ↑ בסוף דבריו כותב ה'חסד לאברהם' שבמקום אחר בספרו (מהד' קמא, יו"ד סי' פה) הוא האריך להוכיח שלחומרא לכולי עלמא אנו דורשים טעמא דקרא.
    וראה מה שכתב הרב אליעזר מרילוס (מכולל חזון-איש) בקובץ אור ישראל, גיליון כ"א עמ' פג-פה, להשיב על דברי החסד לאברהם הנ"ל.
  65. ↑ ראה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' ח) שכתב: "...פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הרי היא כשערה ממש... דהא הטעם דאסור משום ערווה". [ובקונטרס 'ותשקוט הארץ' (עמ' 13 הערה1) דחק לבאר גם דבריו שאין בזה איסור תורה והביא ראיה ממה שכתב בתשובה אחרת: "וכן עיקר לענ"ד דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה" (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט), וקלתה אסורה רק מדרבנן.
  66. ↑ הרב אליעזר פולק מוכיח מן העובדה שבין הפוסקים הקדמונים (מזמן השלטי גיבורים ואילך, עד לימי החסד לאברהם) לא הוזכר איסור דאורייתא, אלא איסורי דרבנן (דת יהודית, מראית עין וכד'), ומכאן שהם חולקים על דברי החסד לאברהם. אולם יש להעיר שקביעה זו איננה חד-משמעית, שכן יתכן מאד שהדבר תלוי האם הפאה יפה כשער טבעי או לא, האם ניתן לזהות את הפאה, ובשאלות מציאותיות דומות. ודברים כגון זה משתנים מזמן לזמן וממקום למקום, ולא בהכרח שהפוסקים הנ"ל חלקו על החסד לאברהם.
  67. ↑ והביאו (אור ישראל שם; חן וכבוד עמ' ו, ועמ' רפד; ועוד) שכן כתבו גדולי האחרונים: "ראה בפרי מגדים (או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט): "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (ח"א מהדורה תנינא יו"ד סי' קס"ח): "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' פ"ח): "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".
  68. ↑ הובא בספר חן וכבוד (עמ' רפד).
  69. ↑ שנתבארה בפסקאות הקודמות.
  70. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  71. ↑ הובא בקצרה בשו"ת יביע אומר (שם אות ח).
  72. ↑ יתכן שהיות ומדובר בדבר זמני, לא צריך "תחליף מושלם", ודי בכל דבר שאיננו גורם דחייה ועלול לגרום שתתגנה בעיניו (ראה בבלי:קידושין מא א קידושין מא.) ולערער את יסוד שלום הבית. וראה מה שכתב בזה באור ישראל גיליון כא עמ' נה.
  73. ↑ וראה גם בפורטל הדף היומי.
  74. ↑ ראיה זו משונה מאד. ודאי שאין הבדל טכני בין שער חי לשער מת. השאלה האם הגירוי משער מת נמוך יותר, על אף שפיזית-חיצונית, אין הבדל ביניהם.
  75. ↑ וראה להלן שהרב היעב"ץ הסביר את הטעם באופן אחר.
  76. ↑ ויש שכתב שאולי כוונת התוספות היא לפאה נכרית המונחת במקום הנמוך ממקום גידול השער באופן טבעי (בצדעיים, במצח או בעורף), ואין חיוב לכסות שער הגדל מתחת למקום גידול השער הטבעי, ובמקום זה בלבד התירו התוספות לאשה לשים פאה נכרית (הרב היעב"ץ בפירושו לחם שמים שבת פ"ו מ"ה, ד"ה ואולי; וראה מה שכתבו בזה בפורום 'אוצר החכמה').
  77. ↑ כמו שכתוב (שבת נז:): "יוצאה אשה בשבכה", ומפרש רש"י הטעם "דאי שלפה לה מגליא ראשה". רואים שאין לחוש שאשה תסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים.
  78. ↑ מובא בספר חן וכבוד, עמ' מה-מו.
  79. ↑ בשו"ת בית יעקב[דרושה הבהרה] (סימן קנ"ב) הקשה, כיצד מועלת תקנת הפאה נכרית כדי שיחול הנזירות, הרי אינה יכולה לצאת בה לרשות הרבים בשבת, ונמצא שאם תצא לרשות הרבים בשבת היא תהיה מוכרחת להתנוול בפניה בעלה, ומתרץ שאין ניוול של זמן קצר כזה נחשב לניוול.
  80. ↑ מדברים אלו נראה שפאה נכרית מהוה תחליף מושלם לשער טבעי מבחינת יופייה, וראה אריכות בדבר בפרק השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא.
  81. ↑ בתוספות (שם) מוסבר ששערות פאה נכרית מלוכלכות מעט ואינן נקיות לחלוטין, שהרי הם מראשה של אשה אחרת, ומכיון שלכלוך זה אינו מגופה של האשה עצמה, גנאי הוא לה. (בניגוד ללכלוך טבעי על השער שמפריע פחות מלכלוך חיצוני מאשה אחרת).
  82. ↑ וראה מה הביא בספר חן וכבוד עמ' מז בשם ספר 'ברית עולם - שבט הלוי'(דרוש מקור) (יבמות מח.), שכתב שמכאן ראיה להתיר פאה נכרית (אך לא הזכיר בפירוש שמדובר על רשות הרבים).
  83. ↑ יש לציין, שרבי ישעיה פיק בהוספותיו לגליון הש"ס, כותב על דבריו של רבי יהושע בועז: "ובעל הבאר שבע דחה סברא זו בשתי ידיים והאריך לאיסור".
  84. ↑ וראה שם שתמה מטעם זה על רבי יהושע בועז. ורבי רפאל זילבער (בשו"ת מרפא לנפש ח"ב סי' כח אות ד, מובא בספר חן וכבוד עמ' נא) כתב שאפשר שסבר השלטי הגבורים שפאה נכרית אינה מתקיימת היטב ביופייה תחת הסבכה כמו שער טבעי.
  85. ↑ מובא באוצר דינים ומנהגים, ערך פאה נכרית.
  86. ↑ וכיו"ב בירושלמי שבת ריש פ"ו, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה.
  87. ↑ רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה, הגר"מ גרוס בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז, רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
  88. ↑ רבי משה שטרנבוך, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א', עמ' כה-כח).
  89. ↑ בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וכתבו: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם".
  90. ↑ הרב עובדיה יוסף (יביע אומר שם במילואים): "בעיקר טענתו שנמצא אתה מוציא לעז על הראשונים, הבל יפצה פיהו... שהוא קול ושוברו בצדו, שבדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות, ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות, אלא גם עולות עליהן ביפין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי, ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר." הרב מאיר מאזוז בהסכמת לספר דבר ה': "ובזמנינו שהפאות עשויות במומחיות רבה ונראות כשיער ממש - אין מי שהמתיר בזה, והמתירין בימינו עתידין ליתן את הדין". הרב שלמה בן שמעון בהסכמה לספר הנ"ל: "שלדעת רוב ככל הפוסקים אין מום להתיר פאות אלו הנמכרות כיום, וגם אותם רבנים שהתירו בעבר, בוודאי שאם היו רואים את הפאות שנמצאות היום - בוודאי שגם הם היו אוסרים". הרב יצחק יוסף בהסכמה לספר הנ"ל: "שגם הפוסקים שהקלו בפאה נכרית - היו אלו בדורות הקודמים, אבל בפאות של זמנינו העשויות משער בטוב טעם - לא היו מתירים, דאף אי נימא דכיסוי איכא, צניעותא מי איכא?! ולא לזה נתכוונה התורה שהצריכה לכסות את ראש האשה..." טיעון דומה כתבו גם הרב דב ליאור בתשובה באינטרנט; הרב יעקב יוסף ניישלאס בקובץ אור ישראל מאנסי גליון כה עמוד רלט; הרב יצחק אייזק רוזנבוים בספר 'גילו ברעדה' פרק ב עמ' ט-י; ועוד.
  91. ↑ ראה בקובץ אור ישראל גיליון כ"א עמ' נד-סב שהראה שמהפוסקים כולם (פרט לרבי עזריאל הילדסהיימר) מוכח שהפאות הנידונות בפוסקים מימי השלטי-גיבורים ומהרי"פ ועד לפני כמאה שנה, כולם היו משער טבעי והיוו קישוט לנשים הנושאות אותן, ואותן נשים היו נראות כיוצאות פרועות ראש בלא כיסוי (ועל פאות אלו נחלקו הפוסקים לדורותיהם האם מותרות או אסורות).
  92. ↑ הרב יעקב יוסף ניישלאס בקובץ אור ישראל הנ"ל.
  93. ↑ שתי דוגמאות מאנשים שהעידו כן:כאן וכאן
  94. ↑ ראה בספר 'דניאל', וכן במכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל.
  95. ↑ ראה את מאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים (מתוך: אסיא נ"ז-נ"ח [כרך ט"ו, א-ב] כסלו תשנ"ז).
    וראה בספר "דרך שיחה" (תשובות רבי חיים קניבסקי לשאלות תלמידו הרב אליהו מן) שכתב(דרוש מקור):
    "שאלה: יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: שטותים והבלים! בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב [חיים קניבסקי] שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר: הם מדברים מה ששומעים מהבית.
    שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: אין בזה ממש!
    ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על עניין מסויים..."
    וכן כתב מוהרא"ש ברסלבר בתשובה באינטרנט: "בעניין שפִרסמו בשנים האחרונות שיש ילדים אוטיסטים וכו', שהם מגלים נסתרות וכו', והם יכולים לתקשר עם העולמות העליונים וכו', זה הכל דמיון אחד גדול, ועובדים על בני אדם, וסתם מבלבלים את דעת בני אדם, ומפחידים אותם בפחדים של הבל הבלים וכו' וכו', לנו יש את השולחן ערוך, ויהודי נקרא רק מי שמתנהג על פי הלכה, וכל אלו השטויות שנתפרסם לאחרונה, נכנס בענייני עונן ומנחש... שהוא מעשה הגויים... ולכן שומר נפשו ירחק מזה."
    ראה גם מאמר מאת ר' שאול שיף (בעיתון 'הצופה') בנושא זה; וכן ויכוח בפורום 'אוצר החכמה' בנושא זה.
  96. ↑ חן וכבוד עמ' קעז ד"ה אמר המעתיק.
  97. ↑ ספר 'דניאל', הנ"ל, חלק א, עמ' נו-נז.
  98. ↑ דברים מעין אלו נכתבו בפורומים שונים באינטרנט.
  99. ↑ יש שמצאו בזה דרך להחזיר בתשובה מאחינו התועים, ולעורר את העם למוסר וליראת שמים(דרוש מקור), ותמכו יתדותיהם(דרוש מקור) במאמר חז"ל (ב"ב יב:): "...מיום שחרב בית המקדש... נבואה ...ניתנה לשוטים..." וראה בפורום 'לדעת'.
  100. ↑ ראה בספרים 'ונפשי יודעת מאוד', 'גליה' ועוד.
  101. ↑ כדוגמת דניאל הנ"ל ושות', בניגוד לאוטיסטית גליה, שלא הזכירה זאת בכל מאות התִקשורים שהיו עמה.
  102. ↑ שו"ת דברי יציב סימן נ"ה
  103. ↑ יו"ד סימן נ"ו
  104. ↑ שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז.
  105. ↑ הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ג, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגדה של פסח, ובספר "מים רבים".
  106. ↑ דבר זה מופיע כמעט בכל תשובות וספרי המתירים בדורנו.
  107. ↑ ראה בגמרא (ברכות כ.) גבי "כרבולתא".
  108. ↑ הרב משה שטרנבוך בשו"ת דת והלכה סימן א', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
    אכן ראה להלן שהובאו גדרים מדוייקים בשמו, ואפשר שחזר בו, או שכוונתו שגם פאות שאינן חורגות מגדרים אלו אינן בהכרח צנועות (ויש לבדוק כל מקרה לגופו), אלא שפאות שעוברות על גדרים אלו הנן בהכרח לא צנועות.
  109. ↑ הרב זאב שכטר בקובץ אור ישראל, כא עמ' סו הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות ארוכות ופזורות, ע"ש. [וראה מה שהעיר על דבריו בספר חן וכבוד עמ' שדמ]. כמו כן, ראה בתשובות והנהגות (ח"ד סי' רצד): "וראוי להעיר עוד לכל חתן, ובפרט לבן תורה, שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה..."
    גם בוידאו עם הרב יוסף שלום אלישיב הוא מצביע על זרועו מעל מקום הנחת תפילין כסימן לפאות לא צנועות (חן וכבוד עמ' סח; וכן באינטרנט בכמה אתרים), ומוכח שסובר שפאה ארוכה כ"כ זה לא צנוע. וכך גם בתקנון הצניעות של בי"ד 'משמר התורה': "מאחור - האורך המקסימלי [- של הפאה] לא יותר מכיסוי הצוואר ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף".
  110. ↑ רבי עזריאל הילדסהיימר (שו"ת רבי עזריאל ח"ב אה"ע סי' לו) כתב: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה". וכן הוכיח בספר 'חן וכבוד' עמ' שמה מדברי רבי שלמה הס, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה" (אה"ע סי' צא אות א, דף לד, מובא בספר חן וכבוד עמ' ל-לא), שכתב ליישב את הגמ' (כתובות סו:), ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא"(דרוש מקור). ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".
  111. ↑ שו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קצט): "וכבר כתבתי לעורר בשבט הלוי ח"א בהקדמת הספר שגם אלו ההולכות בפאה נכרית מכ"מ אסורים שתהיה הפאה נכרית סתורת שער, כי עצם הסתירה הוא דבר פגום ופריצות גדולה, ומש"כ קצת אחרונים שהבתולות הולכות כך ואין חשש, הלב יודע ומכיר שגם בזמנינו פריצות הוא, והצנועות מתרחקות מזה". וכתב כן גם במקום נוסף (ח"ה סי' קצט אות ג). וכן כתב הרב יוסף ליברמן (ראש כולל שומרי החומות ומחבר ספרי 'משנת יוסף') בהסכמתו לספר 'דברי שלום': "...ואלו הנשואות החובשות פאות מפוזרות ומעופפות..." ע"ש. וכן נכתב בתקנון צניעות משנת תשמ"ז (בהסכמת גדולי הדור, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב ואחרים): "אסור לחבוש פאה ששערותיה מתפשטות לצדדים ע"י תנועת ראש ומשב רוח". (מופיע בספר 'דברי שלום' פ"ו אות ח).
  112. ↑ הרב זאב שכטר בקובץ אור ישראל, כא עמ' סו הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות פזורות ארוכות בדווקא, ע"ש. [וכבר העיר על דבריו בספר חן וכבוד עמ' שדמ, שלא מובן מהיכן למד לאסור ארוכות בדווקא, הרי ראייתו מעצם הפריעה].
  113. ↑ רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג': "ובעניין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופייה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההפך הוא האמת.
    והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".
    ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".
  114. ↑ מובא בספר חן וכבוד עמ' לו.
  115. ↑ בדבריו מובאות שתי צורות של פאות נפוחות: האחת ע"י ריבוי שער, והשנייה ע"י קליעת השער, ע"ש.
  116. ↑ יש האוסרים ג"כ מחמת דין מראית עין, אך בפסקה זו ההתמקדות באוסרים מחמת חוסר הצניעות שבדבר.
  117. ↑ שו"ת שבט הלוי (ח"ה סוף סי' קצט). וכן כתב הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד סי' רצד): "וראוי להעיר עוד לכל חתן... שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה, שהרבה פעמים אצלה העיקר בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה, ואם לא יברר כהנ"ל, יתכן שהחתן יגיע לחתונה ויגלה שהיא קנתה לה פאה מפוארת, אבל מתועבת ואסורה ומוטב בלעדיה, והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה ובאיסור פריצות וחילול השם ר"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת". וכן מובא בספר דברי שלום בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
  118. ↑ מתוך שיעורו של הרב מאיר דוב רכניצר בנושא באתר "קול הלשון"
  119. ↑ ושנה דבריו בתשובות והנהגות (ח"ג סי' רסה וח"ה סי' רס) - ראה להלן.
  120. ↑ ראה דת והלכה (סימן א): "ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינא, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאי, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דווקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה [קאסטם]. וכבר הבאנו לעיל מפי מומחים שראוי לחוש שאין שערות אלו על טהרת מוצא אירופאי כלל, רק מפורסם כסוג אירופאי וכאילו כולו מאיטליה או צרפת וכדו' מפני שהטיב מובחר, אבל בעצם אולי לפעמים מעובד בעירוב דהודו, ולא ניכר התערובת כלל... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו [מפני חשש ע"ז], מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".
  121. ↑ ראה במאמר מאת הרב משה קליין (מתוך 'אור ישראל' גיליון לו) המלבן את המידע.
  122. ↑ ראה מכתבו בקובץ 'אור ישראל' (מאנסי) גיליון לו, עמ' ל-לא.
  123. ↑ ראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) לו עמ' כב ואילך, וכן בכרוז שפרסם (נדפס בתשובות והנהגות ח"ה סי' רס הנ"ל).
  124. ↑ ראו דיווח ב'בשבע': נפלה עטרת ראשן.
  125. ↑ אחד מהם בראשות הרב מרדכי גרוס.
  126. ↑ הרב משה שטרנבוך הזהיר (ח"ה סי' רסא): "קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו. הנה צריך לברר שההכשר מעולה. וראיתי מאמר על טיב ההכשר שנתנו רבנים גדולים על הפאות, ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם מסמכים של הזמנות הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, וכדעת הפוסק שהתיר, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל של מנהג, די לו לסמוך על איזה בירור. אבל לדידן שאנו סוברים כדעת רוב גדולי הדור שזה אסור באיסור חמור של עבורה זרה, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור חמור של עבודה זרה, ושומר נפשו יזהר שלא להניח ללבוש במקום חשש של עבודה זרה".
  127. ↑ רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר (אב"ד בד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי ובנו של הרב שמואל הלוי וואזנר), ראה קובץ "אור ישראל" גיליון לו (תמוז תשס"ד) עמ' סה.
  128. ↑ הובא בקובץ אור ישראל הנ"ל עמ' נח ואילך.
  129. ↑ רב קהילת חב"ד מגדל העמק.
  130. ↑ נגיש גם בקישור.
  131. ↑ ובהם: הרב אליעזר פולק, הרב משה ירושלמסקי, הרב יהודה גולדבלום, הרב זאב שכטר ועוד.
  132. ↑ שם נדפס המאמר.
  133. ↑ כך נקרא שמו במהדורה ראשונה. [והתוספת "של זמנינו" הוא רק במהדורה שניה].
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פאה_נכרית&oldid=161309"