ספר יהושע: הבדלים בין גרסאות בדף

כתיבת ספר יהושע על מגילת קלף בהר עיבל, ניתן לראות את העיר שכם המשתרעת למרגלות ההר מול קבר יוסף, ואחריה הר גריזים - האדם העומד בצד ימין הוא [http://www.shechem.org/elon-moreh/hillel.html ר' הלל ליברמן הי"ד שנרצח בדרכו לקבר יוסף בשכם.

ספר יהושע הוא הספר הראשון של "נביאים ראשונים". הוא בא בהמשך לספר דברים - האחרון מבין חמישה חומשי תורה. ההמשכיות באה לידי ביטוי בהיותו נושא ההפטרה בשמחת תורה לאחר הסיום השנתי של קריאת התורה. הפסוקים הראשונים של ספר יהושע מתארים את הקשר בין סוף ספר דברים לבין תחילת ספר יהושע: "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'; וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה, אֶל -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה."ספר יהושע, א' א'-ג'). המשימות ליהושע הן: עבור את נהר הירדן "לדרוך בכץ הרגלים" - בכיבושים - ולהנחיל אותה לשבטי ישראל.

תוכן הספר

אתר "מרכז ישיבות בני עקיבא" מציג את פירוט תוכן הספר:

• הכניסה לארץ - פרקים א' - ה'.
• כיבוש הארץ - פרקים ו'- י"ב.
• חלוקת הארץ וההתנחלות בה - פרקים י"ג- כ"א.
• חזרת 2 וחצי השבטים למקומם - פרק כ"ב.
• דברי יהושע האחרונים - פרקים כ"ג - כ"ד.

בהמשך הוא מפרט את התוכן של כל הפרקים לפי הנושאים.

סיום הספר

יהושע בן נון - מקור הציור:ויקישיתוף, חרט בעץ:אפרים משה ליליין

הספר, המכונה על שם יהושע, מסתיים בפרק כ"ד, עם כינוס שבטי ישראל ואמירת תוכחה לעם על מה שמצופה בארץ ישראל:

תחילה מתואר הכינוס: "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁכֶמָה; וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, וַיִּתְיַצְּבוּ, לִפְנֵי הָאֱלֹקים."(כ"ד, א')

יהושע בן נון מסכם את דבריו:"וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-ה', בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת-אֱלֹקים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְאָנֹכִי וּבֵיתִי, נַעֲבֹד אֶת-ה'". (שם, שם, ט"ו). עם ישראל מקבל את דברי מנהיגו ואז נכרתת הברית:"וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹקים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'" (שם, שם, כ"ו).

ספר יהושע מסתיים בפטירתו של יהושע בן נון ומינוי יורשו:" וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד ה' בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ. לא וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה', כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה', אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל. וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה. וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם.

קברו של יהושע בן נון

המצבה מעל קברו - מקור התמונה: הויקיפדיה העברית, צילם:בית שלום

מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון נמצא במרכז הכפר הערבי "כפל חרת'" . יום פטירתו הוא כ"ו בניסן. לפי הכתוב בספר יהושע, מקום קבורתו של יהושע בו נון הוא ב"תמנת חרס" שבהר אפרים:" וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ (שם, שם,ל')

בספר כפתור ופרח כתוב "ורבים משטחים שם על הקבר המיוחס ליהושע בן נון וכן נמצא בספרי המסעות הנאמנות במאות עברו"^[1]. על פי מסורות יהודיות, שומרוניות ומוסלמיות, נמצאים במקום קבריהם של יהושע בן נון, אביו-נון וכלב בן-יפנה. בתוך מבנה הקבר המיוחס להם גדל עץ אלה-ארצישראלית עתיק וגדול ממדים. עולי רגל מציינים כי נהגו להשתטח על הקברים משנת 1258.

קביעת מקום קבורתו של יהושע בן נון מוצאת תמיכה גם במימצאים גאולוגיים. במורדות השומרון בין רנטיס בכביש "חוצה בנימין", צפונה, עד לקטע המערבי של כביש שכם - טול כרם, נתגלו כ-20 ריכוזים של גופים וולקניים. אחד מהם נמצא בח'רבת ערארה דרומית לכביש חוצה שומרון^[2], כק"מ מזרחה מצומת מסחה. ח'רבת ערארה נמצאת על הר בגובה 377 מ'. בצלע ההר נחשפים סלעים געשיים . החשיפה היא בצורת שפך ואפשר לזהות את ההר כ"הר געש".

מצפון להר מתנשא מצוק משונן ובראשו מבנה ריבועי קטן. זהו שיך עבדאללה. והרי יהושע בן נון כונה "עבד ה'" .כאמור בספר יהושע : "וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד ה' בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים" (שם, שם,כ"ט')

ובכן, קברו של יהושע בן נון אכן מצפון להר געש'. סביר להניח כי המבנה על צוק בין הר הגעש לבין קברו, הנמצא בדרך מיפו לשכם, קבל את שמו מיהושע בן נון.

גבעת פנחס

מתפללים בגבעת פנחס, מקור התמונה: הויקיפדיה העברית, צילם:יהודה ליבמן

ערך מורחב - גבעת פנחס

הפסוק האחרון בספר יהושע מספר כי אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת,וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם. גבעת פנחס הוא אתר מקראי בחבל ארץ שומרון דרומית לעיר שכם, ליד היישוב איתמר, מקומו המשוער של הקבר של אלעזר ובניו הוא בכפר הערבי "עוורתא". נוהגים לבקר בציון של קברם של "שבעים הזקנים" ביום ההילולה ה' בשבט. הילולה נוספת מתקיימת במקום ביום פטירתו של אהרון הכהן והכתרת בנו אלעזר הכהן לכהן גדול תחתיו בראש חודש מנחם אב. באותו יום נוהגים לעלות למקום לפנות בוקר לאמירת תהילים ולתפילת ראש חודש ותיקין עם שחר . בשנים האחרונות מגלים המבקרים במקום הרס והשחתה של המצבות.

העליה השנתית לרגל מאורגנת על ידי המועצה הדתית של שומרון באישור כוחות הבטחון. (נכון ל-2008)

קבר יוסף

קבר יוסף - לפי שנשרף ונחרב - צילם:מנחם ברודי

ערך מורחב - קבר יוסף

קבר יוסף מוזכר בסיום ספר יהושע. בו הוטמנו עצמותיו של יוסף הצדיק אחרי שהיו עם שבטי ישראל במסע של ארבעים שנה במדבר סיני ומהלך כיבוש ארץ כנען. המצבה היא בתוך מבנה בפאתי העיר שכם אשר נשרף ונחרב בידי אספסוף ערבי בשנת 2000. במהלך החרבת המבנה נפגע שוטר "משמר הגבול", הדרוזי, מדחת יוסף, ודימם למוות.

לאחר הריסת הקבר והקמת "מסגד",הלל ליברמן הי"ד, תושב אלון מורה, יצא בצעדה פרטית אל הקבר, ונרצח בדרך.

קבר יוסף הוא אחד משלושת האתרים עליהם מצוין בתנ"ך בפירוש כי נקנו בכסף מלא. השניים האחרים הם מערת המכפלה והר הבית.

זיהוי המקום נשען, בין השאר, על הקרבה לתל של שכם המקראית, ועל מסורות מימי הביניים מנוסעים יהודים ונוצרים המעידים על קיום אתר המזוהה בפי כל עם קבר יוסף. בנוסף לכך, התומכים בזיהוי מעידים על חוסר ההתעניינות של הערבים באתר.

הערות שוליים