רבי אבהו: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חז"ל| | {{חז"ל| | ||
|שם= | |שם=רבי אבהו | ||
|תקופתו= | |תקופתו= | ||
|דור=שלישי | |דור=שלישי לאמוראים | ||
|בית מדרש= | |בית מדרש= | ||
|רבותיו=[[רבי יוחנן]] | |רבותיו=[[רבי יוחנן]] | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
|תלמידיו=[[רבי זירא]] ו[[רבי ירמיה]] | |תלמידיו=[[רבי זירא]] ו[[רבי ירמיה]] | ||
}} | }} | ||
'''רבי אבהו''' היה [[אמוראים|אמורא]] [[ארץ ישראל]]י | '''רבי אבהו''' היה [[אמוראים|אמורא]] [[ארץ ישראל]]י בדור השלישי. מתלמידיו החשובים של [[רבי יוחנן]]. היה ראש ישיבה ב[[קיסרין]]. כמו כן, יצג את היישוב היהודי בארץ בפני השלטונות הרומאים{{מקור|בבלי סנהדרין יד א|כן}}. ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד ב[[אגדה]], אבל גם ב[[הלכה]] הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו. | ||
==רבותיו== | ==רבותיו== | ||
מספר מאמריו בשם [[רבי יוחנן]] רבו מגיע לכמה מאות. הרבה שמועות נמסרו מפי רבי אבהו | מספר מאמריו בשם [[רבי יוחנן]] רבו מגיע לכמה מאות. הרבה שמועות נמסרו מפי רבי אבהו בהלכה ובאגדה, אך הם מובאים מפי חכמים אחרים כמו: [[ריש לקיש]], [[רבי אלעזר בן פדת]], [[רבי יוסי בר חנינא]] וחכמים אחרים. | ||
==חבריו== | ==חבריו== | ||
בין חבריו היו [[רבי אמי]], [[רבי אסי]] ראשי ישיבת טבריה, ו[[רבי חייא בר אבא]]{{ | בין חבריו היו [[רבי אמי]], [[רבי אסי]] ראשי ישיבת טבריה, ו[[רבי חייא בר אבא]] {{מקור|בבלי סוטה מא ב|כן}}, שהיו מבוגרים ממנו אך בכל זאת כבדוהו. את שלושת החכמים הללו כיבד ביותר, ואליהם פנה בשאלות{{מקור|ירושלמי יבמות ד יא|כן}}. מחבריו בני גילו נמנו [[רבי יצחק נפחא]] ו[[רבי חנינא בר פפי]]. | ||
==תלמידיו== | ==תלמידיו== | ||
כמה חכמי ישראל מוסרים הלכות בשמו, מבין תלמידיו המפורסמים היו [[רבי זירא]] ו[[רבי ירמיה]]. | כמה חכמי ישראל מוסרים הלכות בשמו, מבין תלמידיו המפורסמים היו [[רבי זירא]] ו[[רבי ירמיה]]. רבי זירא היה לו כ[[תלמיד חבר]], והוא חיבבו וכיבדו מאוד. | ||
כשחלה ר' זירא, קיבל ר' אבהו על עצמו שכשיבריא ר' זירא ממחלתו יעשה יום טוב לרבנן{{ | כשחלה ר' זירא, קיבל ר' אבהו על עצמו שכשיבריא ר' זירא ממחלתו יעשה יום טוב לרבנן {{מקור|בבלי ברכות מו א|כן}}. | ||
רבי | גם חכמי הדור הבא, [[רבי יונה]] ו[[רבי יוסי]], היו מתלמידיו האחרונים, ובאו אליו ל[[ניחום אבלים|נחמו באבלו]] {{מקור|ירושלמי סנהדרין ו$ירושלמי סנהדרין סוף פרק ו|כן}}. בין תלמידיו נמנה גם [[רבי ירמיה]]{{מקור|בבלי בבא מציעא טז ב|כן}}. במחיצתו של ר' אבהו נתרכזו כמה חכמים הנקראים בשם הקיבוצי "[[רבנן דקיסרין]]". | ||
==חייו ופועלו== | |||
כמו כן נודע בוויכוחים בנושאי [[אמונה]], שהיו לו עם גויים משכילים. בשל ויכוחים אלה שנאו אותו המינים (הנוצרים), וכאשר חלה, הם שלחו את "יעקב מינאה" לרפא אותו כביכול, והוא שם לו סם מסוכן, אך תלמידי רבי יוחנן גילו את הדבר מבעוד מועד. | |||
רבי אבהו | רבי אבהו תיקן תקנות רבות. אחת מתקנותיו המפורסמות היא סדר [[תקיעת שופר]] ב[[ראש השנה]] (ג' תשר"ת, ג' תש"ת, ג' תר"ת) שהפך כיום לסדר התקיעות המקובל כיום {{מקור|בבלי ראש השנה לד א|כן}} | ||
רבי אבהו מתואר כאדם עם גוף גדול וכן כיפה באופן מיוחד, עד שיופיו מתואר כעין יופיו של [[יעקב אבינו]]{{מקור|בבלי בבא מציעא פד א|כן}}. כמו כן היה גיבור, כפי שמסופר שפעם אחת נפל בבית המרחץ יחד עם שני משמשיו, הוא נתפס בעמוד ביד אחת, וביד השניה הוא העלה את שני משמשיו{{מקור|בבלי כתובות סב א|כן}}. הגמרא מספרת על גבורת זרעו {{מקור|בבלי ברכות ס א|כן}}, ועל רוב עושרו {{מקור|רש"י שבת קיט א|כן}}. | |||
הרבה סופר על מידותיו התרומיות, צדקתו וחסידותו, חכמתו ויראת חטאו. | הרבה סופר על מידותיו התרומיות, צדקתו וחסידותו, חכמתו ויראת חטאו. | ||
חכמי ישראל שבחו מאוד את ענוותנותו, בדומה למאמרו: | חכמי ישראל שבחו מאוד את ענוותנותו, בדומה למאמרו: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו" {{מקור|בבלי חולין ט א|כן}}. | ||
היה בעל [[ | היה בעל [[אגדה]] פורה ודרשן מצויין, ורבים היו שומעי דרשותיו. | ||
פעם אחת נזדמנו רבי אבהו | פעם אחת נזדמנו רבי אבהו ו[[רבי חייא בר אבא]] למקום אחד. רבי אבהו דרש באגדה, ורבי חייא בר אבא בהלכה. הניחו הכל את רבי חייא בר אבא והלכו לשמוע את דרשת רבי אבהו. חלשה דעתו של רבי חייא בר אבא. אמר לו רבי אבהו: אמשלו לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סדקית. על מי קופצין? לא על זה שמוכר מיני סדקית? למרות זאת לא נתרצה רבי חייא בר אבא {{מקור|בבלי סוטה מ א|כן}}. | ||
מלבד ידיעותיו בתורה היתה לו יד בחוכמה. עסק הרבה בחשבונות{{ | מלבד ידיעותיו בתורה היתה לו יד בחוכמה. עסק הרבה בחשבונות ({{מקור|ירושלמי תרומות ה א}}, {{מקור|ירושלמי סוכה ה}}), ידע להשתמש בלשון נמלצת לפי רוח הזמן "לשון חוכמה" {{מקור|ירושלמי מגילה ג ב|כן}}, והטיב לדבר [[יוונית]] {{מקור|ירושלמי יבמות ד ב|כן}}. | ||
עירו קיסרין (קיסריה) היה אז בירת השלטון הרומאי בארץ, אליו היה ר' אבהו מקורב ({{מקור|בבלי כתובות יז א}}, {{מקור|בבלי חגיגה יד א}}). בעקבות כך, הרבה להשתדל בקרב השלטונות לטובת היהודים {{מקור|ירושלמי מגילה ג ב|כן}}. כנראה במסגרת מעמדו הרשמי וסמכותו אצל השלטונות נסע למקומות שונים בארץ ובחוץ לארץ. אנו מוצאים אותו בדרום, ב[[לוד]], ב[[טבריה]], ב[[ארבל]], ב[[בצרה]] וב[[אלכסנדריה]]. | |||
מסופר, כי פעם הלך עם [[ריש לקיש]] מטבריה לקיסרין. באותו הזמן, בטבריה היתה ישיבה גדולה והיתה עיר של תורה, בעוד קיסרין היתה עיר מלאה בתרבות רומי, בקרקסאות, בתאטראות, וב[[מומר]]ים רבים. כשהתקרבו לחולות קיסרין, אמר רבי אבהו, כי הוא מתגעגע לעיר התורה טבריה וכמה אינו רוצה להגיע לעיר שבה היהודים חוטאים, נוטים לתרבות הרומאית וכופרים בה' ובתורה. ריש לקיש לא ענה לו, ובמקום זאת ירד מעל חמורו, לקח בידו מהחול והשליך לפיו של ריב אבהו, באמרו: פה שמקטרג על ישראל ראוי שיסתם! | |||
הרבה להתווכח עם ה[[נצרות|נוצרים]]. לשם כך סיגל לו בקיאות ב[[מקרא]] ובדרכי פירושו{{מקור|בבלי עבודה זרה ד א|כן}} שתיים מדרשותיו מכוונות נגד הנצרות ואמונת השילוש: "אני ראשון - שאין לי אב, ואני אחרון - שאין לי אח, מבלעדי אין אלוהים - שאין לי בן" {{מקור|שמות רבה כט ה|כן}}; "אם יאמר לך אדם אל אני- מכזב הוא. בן אדם אני- סופו לתהות בו. שאני עולה לשמים- ההוא אמר ולא יקימנה" {{מקור|ירושלמי תענית ב א|כן}}. | |||
סמכותו אצל בני דורו היתה רבה. התקנות שהתקין בקיסרין נתקבלו בכל ישראל עד ימינו. בהיותו יושב לדין בקיסרין ישב כדיין יחיד {{מקור|ירושלמי סנהדרין א א|כן}}. | |||
== פטירתו == | |||
על פטירתו סיפרו אגדות שונות: כשמת הראו לו את חלקו המזומן לו בעולם הבא, והעבירו לפניו י"ג נהרי אפרסמון. כששאל למי כל אלה? ענו לו: כל אלא בשביל ר' אבהו. התפלא ואמר: "האומנם כל אלא בשבילי הם, ואני אמרתי לריק יגעתי?" {{מקור|ירושלמי עבודה זרה ג א|כן}}. | |||
כשמת אפילו עמודי השיש שבקסרי הורידו דמעות {{מקור|בבלי מועד קטן כה ב|כן}}. | |||
==משפחתו== | |||
בנו [[אבימי בר רבי אבהו]] נמנה על האמוראים ואמרותיו מוזכרות בתלמוד {{מקור|בבלי קידושין לא א|כן}}. הוא שימש כשליח החכמים, ששלחוהו לעתים לשאול שאלות מסובכות את אביו {{מקור|בבלי גיטין כט ב|כן}}. בתלמוד מובא כי רבי אבהו היה שוחט בהמה לכבוד סעודת [[מלווה מלכה]]. כאשר גדל בנו אבימי הוא יעץ לו להשאיר כליה מהבהמה שנשחטה לכבוד שבת, במקום להפסיד בהמה שלימה רק בשביל חלק קטן הנאכל בסעודת מלווה מלכה, ובא אריה ואכל את הכוליה שהושארה {{מקור|בבלי שבת קיט ב|כן}}. כמו כן, מסופר עליו שהיה מקיים מצוות [[כיבוד אב]] באופן יוצא מן הכלל. | |||
על שאר בני משפחתו ידועים פרטים רבים. חותנו היה תלמיד חכם ושמו [[רבי תחליפא דקיסרין]]. גם בניו היו תלמידי חכמים. את בנו חנינה שלח ללמוד בישיבת טבריה, אך שמע עליו שבמקום ללמוד הוא עוסק בגמילות חסדים שלח ואמר לו: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריה? {{מקור|ירושלמי פסחים ג ו|כן}}. גם בנו [[רבי זעירא]] היה תלמיד חכם. את בתו לימד יוונית על פי מאמרו של ר' יוחנן, המתיר ללמד בנות יונית, שהיא תכשיט להן (אמנם חברו [[רבי שמעון בר אבא]] עירער על כך) {{מקור|ירושלמי פאה א א|כן}}. | |||
==מאמרותיו== | |||
* "אפילו [[שפחה]] כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא" {{מקור|בבלי כתובות קיא א|כן}}. * "לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפים" {{מקור|בבלי בבא קמא צג א|כן}}. | |||
* "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" {{מקור|בבלי ברכות לד ב|כן}} | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
*{{אנצ דעת|2713}} | *{{אנצ דעת|2713}} | ||
{{אמוראים}} | {{אמוראים}} | ||
{{מיון רגיל:אבהו}} | |||
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]] | |||
[קטגוריה:אמוראים]] | [קטגוריה:אמוראים]] | ||
גרסה מ־21:35, 16 באוגוסט 2011
|
|
| רבי אבהו | |
|---|---|
| דור | שלישי לאמוראים |
| רבותיו | רבי יוחנן |
| חבריו | רבי אמי, רבי אסי ורבי חייא בר אבא |
| תלמידיו | רבי זירא ורבי ירמיה |
רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי. מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. היה ראש ישיבה בקיסרין. כמו כן, יצג את היישוב היהודי בארץ בפני השלטונות הרומאים(בבלי סנהדרין יד א). ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.
רבותיו
מספר מאמריו בשם רבי יוחנן רבו מגיע לכמה מאות. הרבה שמועות נמסרו מפי רבי אבהו בהלכה ובאגדה, אך הם מובאים מפי חכמים אחרים כמו: ריש לקיש, רבי אלעזר בן פדת, רבי יוסי בר חנינא וחכמים אחרים.
חבריו
בין חבריו היו רבי אמי, רבי אסי ראשי ישיבת טבריה, ורבי חייא בר אבא (בבלי סוטה מא ב), שהיו מבוגרים ממנו אך בכל זאת כבדוהו. את שלושת החכמים הללו כיבד ביותר, ואליהם פנה בשאלות(ירושלמי יבמות ד יא). מחבריו בני גילו נמנו רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי.
תלמידיו
כמה חכמי ישראל מוסרים הלכות בשמו, מבין תלמידיו המפורסמים היו רבי זירא ורבי ירמיה. רבי זירא היה לו כתלמיד חבר, והוא חיבבו וכיבדו מאוד. כשחלה ר' זירא, קיבל ר' אבהו על עצמו שכשיבריא ר' זירא ממחלתו יעשה יום טוב לרבנן (בבלי ברכות מו א).
גם חכמי הדור הבא, רבי יונה ורבי יוסי, היו מתלמידיו האחרונים, ובאו אליו לנחמו באבלו (ירושלמי סנהדרין סוף פרק ו). בין תלמידיו נמנה גם רבי ירמיה(בבלי בבא מציעא טז ב). במחיצתו של ר' אבהו נתרכזו כמה חכמים הנקראים בשם הקיבוצי "רבנן דקיסרין".
חייו ופועלו
כמו כן נודע בוויכוחים בנושאי אמונה, שהיו לו עם גויים משכילים. בשל ויכוחים אלה שנאו אותו המינים (הנוצרים), וכאשר חלה, הם שלחו את "יעקב מינאה" לרפא אותו כביכול, והוא שם לו סם מסוכן, אך תלמידי רבי יוחנן גילו את הדבר מבעוד מועד.
רבי אבהו תיקן תקנות רבות. אחת מתקנותיו המפורסמות היא סדר תקיעת שופר בראש השנה (ג' תשר"ת, ג' תש"ת, ג' תר"ת) שהפך כיום לסדר התקיעות המקובל כיום (בבלי ראש השנה לד א)
רבי אבהו מתואר כאדם עם גוף גדול וכן כיפה באופן מיוחד, עד שיופיו מתואר כעין יופיו של יעקב אבינו(בבלי בבא מציעא פד א). כמו כן היה גיבור, כפי שמסופר שפעם אחת נפל בבית המרחץ יחד עם שני משמשיו, הוא נתפס בעמוד ביד אחת, וביד השניה הוא העלה את שני משמשיו(בבלי כתובות סב א). הגמרא מספרת על גבורת זרעו (בבלי ברכות ס א), ועל רוב עושרו (רש"י שבת קיט א).
הרבה סופר על מידותיו התרומיות, צדקתו וחסידותו, חכמתו ויראת חטאו. חכמי ישראל שבחו מאוד את ענוותנותו, בדומה למאמרו: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו" (בבלי חולין ט א).
היה בעל אגדה פורה ודרשן מצויין, ורבים היו שומעי דרשותיו. פעם אחת נזדמנו רבי אבהו ורבי חייא בר אבא למקום אחד. רבי אבהו דרש באגדה, ורבי חייא בר אבא בהלכה. הניחו הכל את רבי חייא בר אבא והלכו לשמוע את דרשת רבי אבהו. חלשה דעתו של רבי חייא בר אבא. אמר לו רבי אבהו: אמשלו לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סדקית. על מי קופצין? לא על זה שמוכר מיני סדקית? למרות זאת לא נתרצה רבי חייא בר אבא (בבלי סוטה מ א).
מלבד ידיעותיו בתורה היתה לו יד בחוכמה. עסק הרבה בחשבונות (ירושלמי תרומות ה א, ירושלמי סוכה ה), ידע להשתמש בלשון נמלצת לפי רוח הזמן "לשון חוכמה" (ירושלמי מגילה ג ב), והטיב לדבר יוונית (ירושלמי יבמות ד ב).
עירו קיסרין (קיסריה) היה אז בירת השלטון הרומאי בארץ, אליו היה ר' אבהו מקורב (בבלי כתובות יז א, בבלי חגיגה יד א). בעקבות כך, הרבה להשתדל בקרב השלטונות לטובת היהודים (ירושלמי מגילה ג ב). כנראה במסגרת מעמדו הרשמי וסמכותו אצל השלטונות נסע למקומות שונים בארץ ובחוץ לארץ. אנו מוצאים אותו בדרום, בלוד, בטבריה, בארבל, בבצרה ובאלכסנדריה.
מסופר, כי פעם הלך עם ריש לקיש מטבריה לקיסרין. באותו הזמן, בטבריה היתה ישיבה גדולה והיתה עיר של תורה, בעוד קיסרין היתה עיר מלאה בתרבות רומי, בקרקסאות, בתאטראות, ובמומרים רבים. כשהתקרבו לחולות קיסרין, אמר רבי אבהו, כי הוא מתגעגע לעיר התורה טבריה וכמה אינו רוצה להגיע לעיר שבה היהודים חוטאים, נוטים לתרבות הרומאית וכופרים בה' ובתורה. ריש לקיש לא ענה לו, ובמקום זאת ירד מעל חמורו, לקח בידו מהחול והשליך לפיו של ריב אבהו, באמרו: פה שמקטרג על ישראל ראוי שיסתם!
הרבה להתווכח עם הנוצרים. לשם כך סיגל לו בקיאות במקרא ובדרכי פירושו(בבלי עבודה זרה ד א) שתיים מדרשותיו מכוונות נגד הנצרות ואמונת השילוש: "אני ראשון - שאין לי אב, ואני אחרון - שאין לי אח, מבלעדי אין אלוהים - שאין לי בן" (שמות רבה כט ה); "אם יאמר לך אדם אל אני- מכזב הוא. בן אדם אני- סופו לתהות בו. שאני עולה לשמים- ההוא אמר ולא יקימנה" (ירושלמי תענית ב א).
סמכותו אצל בני דורו היתה רבה. התקנות שהתקין בקיסרין נתקבלו בכל ישראל עד ימינו. בהיותו יושב לדין בקיסרין ישב כדיין יחיד (ירושלמי סנהדרין א א).
פטירתו
על פטירתו סיפרו אגדות שונות: כשמת הראו לו את חלקו המזומן לו בעולם הבא, והעבירו לפניו י"ג נהרי אפרסמון. כששאל למי כל אלה? ענו לו: כל אלא בשביל ר' אבהו. התפלא ואמר: "האומנם כל אלא בשבילי הם, ואני אמרתי לריק יגעתי?" (ירושלמי עבודה זרה ג א).
כשמת אפילו עמודי השיש שבקסרי הורידו דמעות (בבלי מועד קטן כה ב).
משפחתו
בנו אבימי בר רבי אבהו נמנה על האמוראים ואמרותיו מוזכרות בתלמוד (בבלי קידושין לא א). הוא שימש כשליח החכמים, ששלחוהו לעתים לשאול שאלות מסובכות את אביו (בבלי גיטין כט ב). בתלמוד מובא כי רבי אבהו היה שוחט בהמה לכבוד סעודת מלווה מלכה. כאשר גדל בנו אבימי הוא יעץ לו להשאיר כליה מהבהמה שנשחטה לכבוד שבת, במקום להפסיד בהמה שלימה רק בשביל חלק קטן הנאכל בסעודת מלווה מלכה, ובא אריה ואכל את הכוליה שהושארה (בבלי שבת קיט ב). כמו כן, מסופר עליו שהיה מקיים מצוות כיבוד אב באופן יוצא מן הכלל.
על שאר בני משפחתו ידועים פרטים רבים. חותנו היה תלמיד חכם ושמו רבי תחליפא דקיסרין. גם בניו היו תלמידי חכמים. את בנו חנינה שלח ללמוד בישיבת טבריה, אך שמע עליו שבמקום ללמוד הוא עוסק בגמילות חסדים שלח ואמר לו: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריה? (ירושלמי פסחים ג ו). גם בנו רבי זעירא היה תלמיד חכם. את בתו לימד יוונית על פי מאמרו של ר' יוחנן, המתיר ללמד בנות יונית, שהיא תכשיט להן (אמנם חברו רבי שמעון בר אבא עירער על כך) (ירושלמי פאה א א).
מאמרותיו
- "אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא" (בבלי כתובות קיא א). * "לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפים" (בבלי בבא קמא צג א).
- "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (בבלי ברכות לד ב)
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "רבי אבהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמוד 62-72, באתר HebrewBooks
- רבי אבהו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
[קטגוריה:אמוראים]]