תורה ומדע: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 28: שורה 28:
===אסטרונומיה===
===אסטרונומיה===


@ '''ידיעת חז"ל על כדור הארץ''' - עוד בזמן המשנה, לפני יותר מ1800 שנה, כתבו חז"ל מפורשות שכדור הארץ הוא ככדור ממש: ראה ב[[תלמוד ירושלמי]] מסכת עבודה זרה<ref>תחילת פרק ג'</ref> לבאר את המשנה שם המדברת על פסל ובידו כדור שהוא מסמל את העולם הכדורי. וכן כתבו ב[[פרקי דרבי אליעזר]]<ref>ג'</ref> ופי' רד"ל וב[[מדרש רבה]] במדבר<ref>במדבר נשא פי"ג</ref> . והנה כבר מהפסוק באיוב<ref>כ"ו ז'</ref>: "תולה ארץ על בלימה" ניכר שידעו הנביאים שהארץ נמצאת באויר ללא משען, בניגוד לגישה המקובלת אצל המדענים בזמנם שהארץ הוא משטח מוצק שעליו הרקיע. וראה מדרש רבה בראשית<ref>פרק ו'</ref> בשם רבי שמעון בר יוחאי תיאור שכדור הארץ מרחף באויר. גם בזוהר (נכתב לפני כ2000 שנה) המפורסם בויקרא<ref>ח"ג דף י' ע"א</ref> כתוב ביתר שאת(כאן מוצג בתרגום מהארמית): "כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה וכו' ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה". והנה הידיעה שהעולם ככדור נמצא ברמב"ם ובהרבה ראשונים, אך הזוהר גם חידש שכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזה מה שגורם ליום ולילה. והאינצקלופדיה העברית כרך ד' עמ' 819 הביעו התפעלות רבה על דברי הזוהר הנ"ל, שנכתבו זמן רב לפני  קופרניקוס. יש לציין גם שלענין השמש, מפורש בתלמוד מסכת פסחים <ref>דף צ"ד ע"א</ref> שמסקנת חכמי ישראל היתה שהיא יורדת בלילה למטה מהארץ (כלומר בצד השני של העולם) ולא למעלה מהרקיע<ref>ולענין "למעלה מהרקיע", בסוף המבוא לפרקי דרבי אליעזר מביא הרד"ל פירוש מהרמח"ל ופירוש מהגר"א לבאר דעת חכמי ישראל לפי פנימיות הדברים</ref>.
@ '''ידיעת חז"ל על כדור הארץ''' - ב[[תלמוד ירושלמי]] מסכת עבודה זרה<ref>תחילת פרק ג'</ref> מבאר את המשנה שם שמדברת על כדור שהוא מסמל את העולם הכדורי. וכן כתבו ב[[פרקי דרבי אליעזר]]<ref>ג'</ref> ופי' רד"ל וב[[מדרש רבה]] במדבר<ref>במדבר נשא פי"ג</ref> . והנה כבר מהפסוק באיוב<ref>כ"ו ז'</ref>: "תולה ארץ על בלימה" ניכר שידעו הנביאים שהארץ נמצאת באויר ללא משען, בניגוד לגישה המקובלת אצל המדענים בזמנם שהארץ הוא משטח מוצק שעליו הרקיע. וראה מדרש רבה בראשית<ref>פרק ו'</ref> בשם רבי שמעון בר יוחאי תיאור שכדור הארץ מרחף באויר. גם בזוהר (נכתב לפני כ2000 שנה) המפורסם בויקרא<ref>ח"ג דף י' ע"א</ref> כתוב ביתר שאת(כאן מוצג בתרגום מהארמית): "כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה וכו' ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה". והנה הידיעה שהעולם ככדור נמצא ברמב"ם ובהרבה ראשונים, אך הזוהר גם חידש שכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזה מה שגורם ליום ולילה. והאינצקלופדיה העברית כרך ד' עמ' 819 הביעו התפעלות רבה על דברי הזוהר הנ"ל, שנכתבו זמן רב לפני  קופרניקוס. יש לציין גם שלענין השמש, מפורש בתלמוד מסכת פסחים <ref>דף צ"ד ע"א</ref> שמסקנת חכמי ישראל היתה שהיא יורדת בלילה למטה מהארץ (כלומר בצד השני של העולם) ולא למעלה מהרקיע<ref>ולענין "למעלה מהרקיע", בסוף המבוא לפרקי דרבי אליעזר מביא הרד"ל פירוש מהרמח"ל ופירוש מהגר"א לבאר דעת חכמי ישראל לפי פנימיות הדברים</ref>.
@ '''מספר הכוכבים''' - חז"ל כותבים בתלמוד מסכת ברכות<ref>דף ל"ב ע"ב</ref> שמספר הכוכבים בעת בריאת העולם היה כבר יותר מ10 בחזקת 18 (וסביר להניח שאחרי בריאת העולם התרבה המספר עקב התפרצויות וכו'). בזמן חז"ל סברו האסטרונומים שישנם 4000 כוכבים בלבד, ולפני 400 שנה עוד סברו שיש 30,000, ועד לפני 75 שנה עוד כתבו האסטרונומים שהמספר שכתבו חז"ל הוא מוגזם פי אלף מיליון מהנראה בטלסקופים הכי חזקים<ref>  Dr.W. M. Feldman, Rabbinical mathematics and astronomy ´931, page 213 </ref>. רק לאחרונה עם הפריצה לחלל, ההשערה המדעית מתקרבת למה שאמרו חז"ל, ולפי נאס"א כיום '''משערים''' (עפ"י מתגם בחלק מהחלל) את שיעור הכוכבים בכ10 בחזקת 21.
@ '''מספר הכוכבים''' - חז"ל כותבים בתלמוד מסכת ברכות<ref>דף ל"ב ע"ב</ref> שמספר הכוכבים בעת בריאת העולם היה כבר יותר מ10 בחזקת 18 (וסביר להניח שאחרי בריאת העולם התרבה המספר עקב התפרצויות וכו'). בזמן חז"ל סברו האסטרונומים שישנם 4000 כוכבים בלבד, ולפני 400 שנה עוד סברו שיש 30,000, ועד לפני 75 שנה עוד כתבו האסטרונומים שהמספר שכתבו חז"ל הוא מוגזם פי אלף מיליון מהנראה בטלסקופים הכי חזקים<ref>  Dr.W. M. Feldman, Rabbinical mathematics and astronomy ´931, page 213 </ref>. רק לאחרונה עם הפריצה לחלל, ההשערה המדעית מתקרבת למה שאמרו חז"ל, ולפי נאס"א כיום '''משערים''' (עפ"י מתגם בחלק מהחלל) את שיעור הכוכבים בכ10 בחזקת 21.
@ '''כימה''' - בצביר הכוכבים הנקרא כימה (Pleiades), והמרוחק מאיתנו בכ-450 שנות אור, העין מבחינה בתנאי ראות רגילים בשישה כוכבים, עין חדה במיוחד יכולה להבחין בכוכב שביעי ושמיני (יש אומרים אף ב11-14 כוכבים).ואכן, כך סברו האסטרונומים במשך דורות רבים, כי "כימה" כוללת שמונה כוכבים. אולם, לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609, ע"י גלילאו גלילאי (1564-1642), שהשתכלל והשתפר במשך הזמן עד למערכת הטלסקופים שוברי-האור, ולאחרונה – טלסקופ הרדיו, התברר כי מלבד השמונה הנ"ל, כימה מכילה למעלה ממאה כוכבים אשר עין רגילה אינה מסוגלת לראותם<ref>ראה פירוט בספר "צבא השמים" מאת ד"ר נ.וידאל, חלק ב, ע"מ 134 והלאה. וראה עוד באנציקלופדיה העברית, כרך כ', ע"מ 674 </ref>. בתלמוד מסכת ברכות<ref>דף נ"ח ע"ב</ref> נאמר: מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה דמבדרן (שהם פזורים). וראה בפירוש רש"י כי כוונת השאלה "מאי כימה" – על "כוחה של כימה", כלומר הכוכבים המרכזיים שלה. מדברי רש"י עולה שיש בכימה הרבה יותר ממאה כוכבים. שאם רק "כוחה", כלומר המרכזיים והעיקריים שבה הם כמאה, הרי שהטפלים רבים יותר.התלמוד נכתב לפני כ-1500 שנה. באותה תקופה לא הומצא עדיין הטלסקופ, והנראה לעין במערכת כימה סתר בעליל את דברי התלמוד אשר היו נראים מוגזמים ביותר, ובהכרח שמידע זה התקבל ע"י חכמי כל דור מחכמי הדור שלפניהם, והם מסרוה לחכמי הדור שלאחריהם, וכך מדור לדור עד שקבלה זו – כשאר חלקי התורה שבעל פה - נכתבה. אלא שבמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד מפרטי המידע הנמסר, "האם הכוכבים הרבים הבלתי נראים שבכימה מכונסים או פזורים?". [ממחלוקת זו עולה בבירור שמקור המידע שבידם לא היה כלי מחקרי שאיפשר לצפות בכוכבי כימה. שמלבד שלא היו כלים כאלה בזמנם (ואף בזמנינו צילומים המראים את מספרם המלא של כוכבי כימה יכולים להתבצע רק בחלל באמצעות לוויינים), הרי אם היו רואים לא היו נחלקים אם כוכבי כימה כנוסים או פזורים, אלא קיבלו איש מפי איש, ובמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד הפרטים].
@ '''כימה''' - בצביר הכוכבים הנקרא כימה (Pleiades), והמרוחק מאיתנו בכ-450 שנות אור, העין מבחינה בתנאי ראות רגילים בשישה כוכבים, עין חדה במיוחד יכולה להבחין בכוכב שביעי ושמיני (יש אומרים אף ב11-14 כוכבים).ואכן, כך סברו האסטרונומים במשך דורות רבים, כי "כימה" כוללת שמונה כוכבים. אולם, לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609, ע"י גלילאו גלילאי (1564-1642), שהשתכלל והשתפר במשך הזמן עד למערכת הטלסקופים שוברי-האור, ולאחרונה – טלסקופ הרדיו, התברר כי מלבד השמונה הנ"ל, כימה מכילה למעלה ממאה כוכבים אשר עין רגילה אינה מסוגלת לראותם<ref>ראה פירוט בספר "צבא השמים" מאת ד"ר נ.וידאל, חלק ב, ע"מ 134 והלאה. וראה עוד באנציקלופדיה העברית, כרך כ', ע"מ 674 </ref>. בתלמוד מסכת ברכות<ref>דף נ"ח ע"ב</ref> נאמר: מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה דמבדרן (שהם פזורים). וראה בפירוש רש"י כי כוונת השאלה "מאי כימה" – על "כוחה של כימה", כלומר הכוכבים המרכזיים שלה. מדברי רש"י עולה שיש בכימה הרבה יותר ממאה כוכבים. שאם רק "כוחה", כלומר המרכזיים והעיקריים שבה הם כמאה, הרי שהטפלים רבים יותר.התלמוד נכתב לפני כ-1500 שנה. באותה תקופה לא הומצא עדיין הטלסקופ, והנראה לעין במערכת כימה סתר בעליל את דברי התלמוד אשר היו נראים מוגזמים ביותר, ובהכרח שמידע זה התקבל ע"י חכמי כל דור מחכמי הדור שלפניהם, והם מסרוה לחכמי הדור שלאחריהם, וכך מדור לדור עד שקבלה זו – כשאר חלקי התורה שבעל פה - נכתבה. אלא שבמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד מפרטי המידע הנמסר, "האם הכוכבים הרבים הבלתי נראים שבכימה מכונסים או פזורים?". [ממחלוקת זו עולה בבירור שמקור המידע שבידם לא היה כלי מחקרי שאיפשר לצפות בכוכבי כימה. שמלבד שלא היו כלים כאלה בזמנם (ואף בזמנינו צילומים המראים את מספרם המלא של כוכבי כימה יכולים להתבצע רק בחלל באמצעות לוויינים), הרי אם היו רואים לא היו נחלקים אם כוכבי כימה כנוסים או פזורים, אלא קיבלו איש מפי איש, ובמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד הפרטים].

גרסה מ־11:24, 19 באוגוסט 2011

אחד מהנושאים העיקריים בענייני אמונה בדורנו הוא היחס בין תורה למדע, סתירות ביניהם ועוד. ערך זה דן בקצרה בנושא. נביא כאן את עיקר הדיון, ולא נעסוק בפרטים (כגון בתירוצים על סתירה בעניין מסוים). כמו כן בענייני הבריאה ע"פ התורה והמדע לא נעסוק בערך זה אלא בערך הבריאה ובערך תורת ההתפתחות.

מקורו של המדע

בפשטות מקורו כמובן בחכמה אנושית, וכמדרש הידוע "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין"[1]. אך יש דעות שמקורם של כל המדעים הוא בישראל ובתורה, לדוגמא:

  • בכוזרי[2] כותב שמקורן של כל החכמות בחכמת שלמה, וממנה העתיקו הכשדים ואח"כ פרס ומדי ואח"כ יוון ורומי.
  • בספר שיש לנוצרים, שכתבו חכם יווני ושמו איווסיביאו, מביא שאליקוש אמר לתלמידיו שרוב חכמת הפילוסופים באה מאריסטו, והוא למד מאיש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימין[3].
  • בספר קול הנבואה[4] חכמתו של הירקליט מקורה בחכמת ישראל ובספר קהלת. ויש אומרים שמקורן מהנביאים[5].
  • וכמו כן ישנה השערה שפיתגורס למד מנביאי ישראל[6]. ומעין זה כתב רבנו בחיי שכל החכמות כלולות בתורה[7].

האם מותר ללמוד מדע

יש בזה כמה דעות[8]:

  1. יש שהתירו, וכן רוב גדולי הקדמונים עסקו בכל החכמות, וכן ידוע שהגר"א היה מעודד את תלמידיו ללמוד מדעים[9].
  2. יש שאסרו לחלוטין[10].
  3. ויש שהתירו בתנאים מסוימים, לדוגמא: א. מותר באקראי לאחר שמילא כריסו בתלמוד[11]. ב. מותר כדי להתפרנס[12]. ג. חלקים מהמדע יש בהם דברים מועילים, לדוגמא ע"י המדע ניתן לברר שיעורי המידות, אבל לימוד המדע שלא לצורך מזיק ומטמא את הנפש[13]. ד. חוכמות הטבע, רפואה, אסטרונומיה והנדסה - מותר ללמוד אפילו ללמוד בציבור, כי יש בהם צורך ללימוד התורה, שאר החוכמות - מותר ללמוד רק באופן פרטי ולא ע"י ציבור[14].

האם מותר ללמוד פילוסופיה וללמוד מאריסטו

ערך מורחב - פילוסופיה

יש שהתנגדו להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגדו לפילוסופיה בכלל, כי הוא פוגע ביראת שמיים ובאמונה[15].

אמנם יש שהביאו יסודות מאריסטו ואף למדו ממנו הסברת מושגים באלוקות[16]. ובעיקר הרמב"ם שיבח מאוד את אריסטו: "כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק"[17]. "דעת אריסטוס וכו' מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד שישיגו אל מעלות הנבואה"[18].

ראיות מהמדע לתורה

בדור האחרון הובאו ראיות מהמדע לתורה, כגון מידיעות אסטרונומיות ופיזיקאיות ורפואיות שהובאו בתלמוד ובזוהר ומתאימות בדיוק רב למדע הידוע לנו היום, ומכך ראיה שהתורה (שבכתב ושבעל פה) נמסרה מהבורא שידוע כל סודות היקום. ואם כי לפי ההשקפה התורנית אין לבסס את האמונה בראיות, אבל לעיני רבים מקצוע זה יש בו מן החשיבות מאחר וכיום חלק נכבד מהעם היהודי זקוק לראיות כדי לקבל את אמונת אבותיהם.

נביא מעט דוגמאות של ראיות. עיקרי הדברים מקורם מספר "המהפך" של הרב זמיר כהן, ועוד מקורות. יש לציין שכאן לא נביא כי אם חלק קטן מהדוגמאות, להמחשה.

אסטרונומיה

  1. ידיעת חז"ל על כדור הארץ - בתלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה[19] מבאר את המשנה שם שמדברת על כדור שהוא מסמל את העולם הכדורי. וכן כתבו בפרקי דרבי אליעזר[20] ופי' רד"ל ובמדרש רבה במדבר[21] . והנה כבר מהפסוק באיוב[22]: "תולה ארץ על בלימה" ניכר שידעו הנביאים שהארץ נמצאת באויר ללא משען, בניגוד לגישה המקובלת אצל המדענים בזמנם שהארץ הוא משטח מוצק שעליו הרקיע. וראה מדרש רבה בראשית[23] בשם רבי שמעון בר יוחאי תיאור שכדור הארץ מרחף באויר. גם בזוהר (נכתב לפני כ2000 שנה) המפורסם בויקרא[24] כתוב ביתר שאת(כאן מוצג בתרגום מהארמית): "כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה וכו' ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה". והנה הידיעה שהעולם ככדור נמצא ברמב"ם ובהרבה ראשונים, אך הזוהר גם חידש שכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזה מה שגורם ליום ולילה. והאינצקלופדיה העברית כרך ד' עמ' 819 הביעו התפעלות רבה על דברי הזוהר הנ"ל, שנכתבו זמן רב לפני קופרניקוס. יש לציין גם שלענין השמש, מפורש בתלמוד מסכת פסחים [25] שמסקנת חכמי ישראל היתה שהיא יורדת בלילה למטה מהארץ (כלומר בצד השני של העולם) ולא למעלה מהרקיע[26].
  2. מספר הכוכבים - חז"ל כותבים בתלמוד מסכת ברכות[27] שמספר הכוכבים בעת בריאת העולם היה כבר יותר מ10 בחזקת 18 (וסביר להניח שאחרי בריאת העולם התרבה המספר עקב התפרצויות וכו'). בזמן חז"ל סברו האסטרונומים שישנם 4000 כוכבים בלבד, ולפני 400 שנה עוד סברו שיש 30,000, ועד לפני 75 שנה עוד כתבו האסטרונומים שהמספר שכתבו חז"ל הוא מוגזם פי אלף מיליון מהנראה בטלסקופים הכי חזקים[28]. רק לאחרונה עם הפריצה לחלל, ההשערה המדעית מתקרבת למה שאמרו חז"ל, ולפי נאס"א כיום משערים (עפ"י מתגם בחלק מהחלל) את שיעור הכוכבים בכ10 בחזקת 21.
  3. כימה - בצביר הכוכבים הנקרא כימה (Pleiades), והמרוחק מאיתנו בכ-450 שנות אור, העין מבחינה בתנאי ראות רגילים בשישה כוכבים, עין חדה במיוחד יכולה להבחין בכוכב שביעי ושמיני (יש אומרים אף ב11-14 כוכבים).ואכן, כך סברו האסטרונומים במשך דורות רבים, כי "כימה" כוללת שמונה כוכבים. אולם, לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609, ע"י גלילאו גלילאי (1564-1642), שהשתכלל והשתפר במשך הזמן עד למערכת הטלסקופים שוברי-האור, ולאחרונה – טלסקופ הרדיו, התברר כי מלבד השמונה הנ"ל, כימה מכילה למעלה ממאה כוכבים אשר עין רגילה אינה מסוגלת לראותם[29]. בתלמוד מסכת ברכות[30] נאמר: מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה דמבדרן (שהם פזורים). וראה בפירוש רש"י כי כוונת השאלה "מאי כימה" – על "כוחה של כימה", כלומר הכוכבים המרכזיים שלה. מדברי רש"י עולה שיש בכימה הרבה יותר ממאה כוכבים. שאם רק "כוחה", כלומר המרכזיים והעיקריים שבה הם כמאה, הרי שהטפלים רבים יותר.התלמוד נכתב לפני כ-1500 שנה. באותה תקופה לא הומצא עדיין הטלסקופ, והנראה לעין במערכת כימה סתר בעליל את דברי התלמוד אשר היו נראים מוגזמים ביותר, ובהכרח שמידע זה התקבל ע"י חכמי כל דור מחכמי הדור שלפניהם, והם מסרוה לחכמי הדור שלאחריהם, וכך מדור לדור עד שקבלה זו – כשאר חלקי התורה שבעל פה - נכתבה. אלא שבמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד מפרטי המידע הנמסר, "האם הכוכבים הרבים הבלתי נראים שבכימה מכונסים או פזורים?". [ממחלוקת זו עולה בבירור שמקור המידע שבידם לא היה כלי מחקרי שאיפשר לצפות בכוכבי כימה. שמלבד שלא היו כלים כאלה בזמנם (ואף בזמנינו צילומים המראים את מספרם המלא של כוכבי כימה יכולים להתבצע רק בחלל באמצעות לוויינים), הרי אם היו רואים לא היו נחלקים אם כוכבי כימה כנוסים או פזורים, אלא קיבלו איש מפי איש, ובמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד הפרטים].
  4. נרתיק השמש - במדרש בראשית[31] נאמר: "גלגל חמה יש לו נרתיק". המדרש מציין בהקשר לכך את הפסוק בתהילים[32]:"לשמש שם אוהל בהם". נרתיק זה של השמש מוזכר בעוד מקומות בדברי חז"ל. מדבריהם מתברר כי אלמלא הנרתיק של השמש היו יושבי כדור הארץ ניזוקים בצורה חמורה ביותר.עובדות אלו נתגלו רק במדע של ימינו: הרי דבריו של ד"ר וידאל אסטרונום בכיר במצפה המלכותי הבריטי "גריניץ" ופרופסור אורח במרכז לאסטרופיזיקה באוניברסיטת הרוורד בארה"ב, מתוך הספר "צבא השמים": כזכור, השמש היא כדור גז ענקי שהטמפרטורה של שפתו היא 6000 מעלות חום. מתחת לשפתו גועשים גזים בטמפרטורה גבוהה עוד יותר. בהתאם לחישובים שבידינו, עולה הטמפרטורה יותר ויותר עד שבמרכז השמש היא מגיעה לכדי 15,000,000 מעלות חום! כיום משערים כי מרכז השמש הוא "כור גרעיני" המשחרר כמויות חום אדירות המוצאות דרכן אט אט החוצה. עוצמת הקרינה הולכת ופוחתת לאורך הדרך החוצה עד שהיא מגיעה לשכבות החיצוניות של פני השמש הנמצאות "רק" בטמפרטורה של 6000 מעלות חום. הטמפרטורות הגבוהות האלו בתוך השמש גורמות לכך שהגזים שם גועשים במימדים אדירים ואף יוצרים גלים מתפרצים ההולמים בכוחות אדירים בשכבות הגזים החיצוניות של השמש. שכבות אלו סופגות את קרינת החום עצמה הבוקעת מתוך השמש, וכן בולמות את הזעזועים שגלים אלה מכים בה. שכבות חיצוניות אלו אנו קוראים בשם "נרתיק".

פיזיקה

  1. חוק שימור החומר והאנרגיה - עד החוקר הצרפתי הידוע לבואזיה (1743-1794), היו אנשי המדע סבורים שכל חומר המרקיב או נשרף וכדו', כלה ואיננו, וכפי שנראה לעין השטחית. אולם לבואזיה הוכיח שכל חומר הנראה לנו ככלה ונעלם, לאמיתו של דבר אינו אלא רק מחליף צורה, אבל ממשיך להתקיים. חוק טבע זה נקרא: "חוק שימור החומר". חידוש נוסף נודע על ידי אלברט איינשטיין, אשר הוכיח כי החומר והאנרגיה הם מציאות אחת, שיש לה שני גילויים [בדומה למים העשויים לההפך למוצק (=קרח), ולגז (=אדים)]. עוד התברר כי בשעה שהאנרגיה משנה את צורתה, לא נעשה שום שינוי בכמותה. היא אינה הולכת לאיבוד, אינה גדילה ואינה מתמעטת. בהתאם לכך נקבע חוק שימור האנרגיה. לאור תגליות מקבילות אלה, הוכללו שני החוקים בחוק משותף אחד האומר כי הכמות הכללית של החומר והאנרגיה בעולם קיימת תמיד, ואינה הולכת לאיבוד. והנה כל זה כבר היה גלוי וידוע לשלמה המלך (לפני כאלפיים ותשע מאות שנה): בספר משך חכמה[33] מציין כי חוק שימור החומר כתוב בתנ"ך בפירוש, וכך נאמר בספר קהלת[34]: "כי כל אשר עשה אלהים, הוא יהיה (=ישאר קיים) לעולם. עליו אין (=יכולת) להוסיף, וממנו אין (=יכולת) לגרוע". וכבר ניסח רבנו סעדיה גאון (שחי לפני כאלף ושלש מאות שנה)בספרו "אמונות ודעות"[35] חוק זה בצורה ברורה: "כי אין (=יכולת) לגוף מן הברואים לכלות גוף אחד (=אחד מן הגופים) בשום ענין (בשום אופן). אפילו אם ישרפוהו באש, לא יוכל לכלותם לעולם, כי לא יוכל (=אין יכולת) לכלות הדברים עד שישובו לא-דבר (=עד שיהפכו ללא כלום), כי אם מי שבראם מלא-דבר (רק מי שבראם מלא כלום)".
  2. הכליא-ברק - בין המצאותיו החשובות של בנימין פרנקלין, נמנה הכליא-ברק. פרנקלין הגיע להמצאה זו לאחר שגילה כי הברק אינו אלא התפרקות חשמלית. והנה חז"ל בתוספתא[36], כאשר דנו באיסור עשיית פעולות מסטיות פסולות, כתבו שמותר להניח מוט הברזל כדי להציל מפגיעת ברק, כיון שזו איננה פעולה מסטית להנצל מהברק אלא זו פעולה על פי חוקי הטבע.
  3. צורת האותיות שבלשון הקודש - בתורה ספר שמות[37], לגבי מעמד הר סיני, נאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת". רש"י מסביר פסוק זה: "ראו את הנשמע". לפי פרשן אחר, ה-"כלי יקר", בני ישראל ראו את האותיות זאת אומרת שהדיבור אלוקי הצטייר במרחב בציור האותיות של האלף-בית.יעקב גוגנהיים, בעל תואר שני בפיזיקה ומהנדס אלקטרוניקה, בהתבוננות בפסוק הנ"ל, נזכר במכשיר אלקטרוני בשם SONOGRAPH שראה לפני שנים באוניברסיטה בפריס. מכשיר שהציג את תנודות גלי הקול בצורת אותות גרפיים, כשהמעניין הוא שציוץ של ציפורים נראה בדמות ציפור. לאחר שבנה תוכנה מתקדמת המצליחה להמיר קול לתמונה, הוא ניסה לבדוק את הצורות הגרפיות שיוצרות אותיות שונות, ובהדרגה גילה שצלילי האותיות העבריות יוצרות על הצג דמויות של אותיות הכתב האשורי אותיות הא"ב המוכרות. בעזרת תוכנת מחשב ייחודית שפיתח הצליח ליצור הדמיה אקוסטית של אותיות שפת-הקודש. התוצאה מדהימה: הגייה ברורה ומדוייקת של האותיות בלשון-הקודש יוצרת גרפים הדומים מאוד לצורת האותיות. לעת עתה התגלו השוואות מדהימות בין 18 מהאותיות (מתוך 22 אותיות של הא"ב), כשהגיית האות ג' לדוגמא מתאים לצורה המתקבלת רק לפי ההיגוי התימני. [לגבי 4 האותיות שאין התאם בין ההגיה לצורה המתקבלת יש לקחת בחשבון כי כי אופן הגיית חלק מהאותיות השתבש אצלינו ואינו נהגה כבלשון הקודש המקורי]. הסבירות לכך שתוצאה זו תתרחש במקרה, מחושבת כפחות מ- 4 למיליון פעם. גוגנהיים הוכיח כי צורת האותיות מתקבלת על-ידי הגייתן אך ורק בלשון הקודש, לעומת זאת צלילי הגיית האותיות הלטיניות יצרו על גבי המסך תרשימים שונים שאין להם שום קשר ודמיון עם צורת האותיות הלטיניות. דבר המוכיח בעליל את מקורן העל אנושי של כ"ב אותיות התורה, והיותן חלק בלתי נפרד מהבריאה. ואכן מידע זה כבר מופיע במקורות היהדות הקדמונים. הריקאנטי[38] כותב: "...ובשם רב סעדיה גאון ז"ל מצאתי, כי האותיות ביוצאם מן הפה ויפקידם ויניחם באויר, פלחוהו כפלח, ונתחדש ממנו דמויות מכוונות מפורדות מבוארות כנגד כח כל אות מהן, הלא תראה במתן תורה הוריד השם יתעלה על ההר אש גדולה בהד והדר מוקפת ענן וערפל וחשך שחור, שנאמר (בתהלים[39]) ישת חשך סתרו. ערבב הכל באש נראה דמותו בענן כדבר היוצא מחרט ומחוגה יש לו ניענוע התיבה באויר, וראו העם הדבור ודמות האותיות שנאמר וכל העם רואים את הקולות וגו'. והנה נראה האנוש ידבר ביום קר ביציאת האות מהפה יחתוך באויר ויתחרט בו דמות כדמות האותיות וכו'. ואם תתבונן במאמר זה עד תכליתו תבין עוד טעם לכמה ענינים הנעשים ע"י שם טהרה או להפך". עכ"ל. ניתן לראות את התמונות של האותיות (להורדה) כאן.

ביולוגיה

  1. סנפיר וקשקשת - התורה[40] התירה באכילה רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת. חז"ל בתלמוד[41] קבעו כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר", כלומר הימצאותם של קשקשים מהווה סימן כשרות מובהק, ואין צורך לחפש את הסנפירים [ובגמ'[42] עומדת על כך מדוע נכתב בתורה גם סנפיר וגם קשקשת עיי"ש]. והנה הכלל שקבעו חז"ל (עפ"י פסוקי התורה) היא ראיה שתורה מן השמים, כיון שרק מי שברא את העולם ומכיר כל דגי כדור הארץ יכול להבטיח שכל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. ואכן המדע בימינו מאשרת זאת, כיון שבאמצעות המיכשור החדיש והרצון לחקור, נמנו כ30000 סוגים של דגים, ממעמקי הים בכל חלקי העולם, ועדיין לא נמצא שום דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר. [וזאת למרות שקיימים כן סוגים של דגים, כגון מסדרת הסינברנאים, שאין בהם לא קשקשים ולא סנפירים].
  2. סימני בהמה וחיה - לבדוק אם בבהמה או בחיה זו נמצאים שני סימני הטהרה: א. הפרסת פרסה (שפרסות רגליה אינן מיקשה אחת אלא שסועות). ב. העלאת גרה (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו).והנה בפסוקים הבאים מגלה התורה סוד - חוק טבע - והוא: מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.התורה גם מפרטת את שמותיהם, ואת סימן הטהרה הנמצא בכל אחד מהם. וכך נאמר[43]: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִיא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסֵעַ שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם. סיכום חוק הטבע האמור בתורה: הגמל השפן והארנבת בלבד, מעלים גרה ואינם מפריסים פרסה. החזיר בלבד, מפריס פרסה ואינו מעלה גרה.בכל שאר בעלי החיים בעולם שתי תכונות אלו קשורות זו בזו. הדברים מורחבים בתורה שבעל פה, אשר גם מסבירה לנו כי לגילוי סוד טבע מקיף זה ישנה השלכה - מטרה הלכתית בעלת משמעות חשובה ביותר. וכך נאמר בתלמוד[44]: היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום (-חתוך. כלומר, ואינו יודע אם מעלת גרה היא. לפי שעל פי מיקום השינים ניתן לזהות את מעלת הגרה, משום שיש לה שינים רק בלסת העליונה. וזו שפיה חתוך אינו יכול לזהותה) בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. ואם לאו, בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר חזיר. (שאם אינו מכיר מהו חזיר, יש לחשוש שמא זה שפרסותיו סדוקות חזיר הוא. שהחזיר מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה). תנא דבי רבי ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר. ועוד אמרו חז"ל בברייתא[45]: "אך את זה לא תאכלו. אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר (=צייד או זאולוג) היה?? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!" מציין הרב ברוך אפשטיין מפינסק זצ"ל[46]: "להודיע בזה מעלת התורה, שמתוכה ניכרת נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל. כי אדם בשר־ודם, אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם. כי אולי נמצאים עוד ברואים בסימנים אלה כמו הגמל, ושפן, וארנבת, וחזיר? ואולי במשך השנים והדורות יחקרו וימצאו עוד כאלה? אבל הקדוש ברוך הוא רק הוא יודע שאין במציאות יותר מאלה שהזכיר כאן. כאשר באמת אנו רואים כי מאז שניתנה תורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים! והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולות תורתו".מאז כתב הרב אפשטיין זצ"ל את המשפטים הנ"ל חלפו כמאה שנה. במשך מאה שנים אלו התקדמו המחקרים המודרנים וגילו בעלי חיים רבים נוספים בכל רחבי העולם. ניתן לקבוע כי במשך למעלה משלשת אלפי השנים שחלפו מאז מתן תורה ועד זמנינו זה התגלו כל או לפחות כמעט כל הבהמות והחיות היבשתיות. ובכל אלו לא נמצא בעל חיים אחד אשר הוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד - מלבד אותם אשר ציינה התורה. בכל שאר אלפי ורבבות סוגי וזני בעלי החיים, או שקיימים שני אלו או שנעדרים שניהם.
  3. אנטומיה פתולוגית - יש מחכמי ישראל מי שציין במיוחד את הלכות שחיטה וטריפות כדוגמא לידיעתם המקיפה של חז"ל בכל החכמות[47], ואכן בידיעות הנוגעות להלכות טריפות יש לראות בחז"ל את מפלסי הדרך בענף האנטומיה הפתולוגית, כ-1,500 שנה לפני פיתוחו ברפואה העולמית[48]. בסיס התיאורים הפתולוגיים של חז"ל הנוגעים להלכות טריפה היה סטרוקטורלי, היינו מבוסס על שינויים במבנה האיברים, על בסיס של צבע, צורה, מיקום, גודל, פגיעות חבלתיות, נוכחות טפילים, וגופים זרים, שהוא ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש[49]. זאת בניגוד לידע ולדעות המועטות, שרווחו בעולם העתיק בהסבר מחלות ופגעים שונים[50].
  4. תחילת חיי העובר - כבר בסוף המאה ה19- התברר כי מוחו הפועל של כל יצור החי מפיק זרמי חשמל הניתנים למדידה. תגלית זו הובילה להמצאת המוניטור, אשר באמצעות חיבורו לאלקטרודות בראשו של החולה, מתאפשר לרופאים לבחון את הפעילות החשמלית שבמוחו. עם מות האדם, חדל מוחו לפעול. דבר הבא לידי ביטוי במוניטור בצורת קו ישר, ללא תנועה גלית. לאור זאת הסיקו החוקרים את המסקנה החדשנית כי החיים מתחילים ביום בו מתחיל המוח לפעול ולשדר גלים חשמליים. שהרי אם הפסקת הפעילות החשמלית של המוח מעידה על מות האדם, נמצא שהתחלת הפעילות החשמלית של המוח, מעידה על התחלת החיים של העובר. אך באיזה יום להריון מדובר? לקראת סוף המאה העשרים, עם ההתפתחות הנפלאה של הטכנולוגיה ומיזעור מכשיריה, התאפשרה לבדוק זאת. פרופ´ דיויד ליגר מהאוניברסיטה המרכזית של וושיגטון, בספרו "המשחקים בחיים" כותב: "אין אנו יודעים די על התפתחות מוחו של העובר וכו´… למן היום ה40- בערך, אשר בו מסתמן המבנה הבסיסי של המוח, ניתן להבחין בפעילות מועטת של גלים…". לאור זאת, ברור כעת לאנשי המדע כי חיי האדם מתחילים בסביבות יום הארבעים להריון. והנה, במשנה העוסקת בדיני טהרת אישה שנפל עוברה, מחלקת המשנה בין מצב בו התרחשה ההפלה לאחר שהעובר נחשב לאדם, לבין מצב בו נפל העובר לפני היותו נחשב אדם. וכך נאמר[51]: "המפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לולד. ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה". נמצא שכותב המשנה לפני כאלפיים שנה כבר ידע מידע שהתגלה רק בסוף המאה העשרים באמצעות כלים טכנולוגיים משוכללים ביותר (יש לציין שגם כעת, בתחילת המאה העשרים ואחת, החוקרים עדיין לא גילו את היום המדויק לגמרי. וכמו שכתב פרופ´ ליגר: "מיום הארבעים בערך", ואילו תורת ישראל מכריזה כבר אלפי שנים את היום המדויק).
  5. דבש דבורים - מכללי היסוד בהלכות האסור והמותר באכילה, הוא הכלל: "היוצא מן הטמא, טמא. והיוצא מן הטהור, טהור"[52]. על פי כלל זה יש לתמוה לכאורה, כיצד אוכלים אנו וכיצד אכלו אבותינו את דבש הדבורים? והרי אף על פי שהדבש נוצר מן הצוף, בכל זאת הרי לא יתכן שהצוף נפלט ללא שום תערובת בדיוק כשם שנכנס, שאם כן היה נפלט כאשר הוא עדין צוף. היווצרות הדבש מחייבת תערובת חומר המופרש מגוף הדבורה, חומר המעבד את הצוף והופך אותו לדבש. וכשם שהעשב הנאכל ע"י הגמל, הופך לחלב לאחר עיבודו בגוף הגמל, וחלב זה אסור בשתיה משום "היוצא מן הטמא- טמא" כך בדיוק היה על הדבש להיות אסור באכילה מאותה סיבה ממש, שהרי הדבורים עצמם אסורים באכילה. זאת ועוד. אפילו אם היתה קיימת אפשרות היווצרות דבש מצוף גם ללא תערובת חומר מגוף הדבורה, הן בודאי שאל קיבת הדבורה מופרשים מיצים שונים כמצוי בקיבת כל בעל חי אחר. אם כן לפחות מצד תערובת מיצים אלה בצוף, היה על חכמי ישראל לאסור את הדבש באכילה. והנה, מחקרים מאוחרים מגלים שתי עובדות מפליאות: א. לדבורה שתי קיבות. קיבת עיכול וקיבת הדבש. ב. בקיבת הדבש אין מיצי עיכול. עם גילויה של עובדה זו נפתרה הבעיה האחרונה בדבר מיצי העיכול. ומה על הבעיה הראשונה? ובכן, מחקר חדש מגלה עובדה נוספת. קיבת הדבש אכן מפרישה אנזים המפרק את המולקולות של הצוף והופך אותם מדו סוכרי לחד סוכרי. אולם, לאחר שהאנזים אשר הופרש על ידי הדבורה עשה את פעולתו והצוף הפך לדבש, מתפרק האנזים עד שלא נותר ממנו דבר, והדבורה מקיאה אל חלת הדבש את הצוף הטהור ללא שום תערובת. מובן מעתה כיצד אנו אוכלים את דבש הדבורים. אך הרי מסתבר שאילו היתה אוניברסיטה בתקופת התלמוד ומדעניה היו נשאלים אם יש להתיר על פי תורת ישראל את דבש הדבורים באכילה, ללא ספק תשובתם היתה נחרצת לאסור, וכדין חלב בהמה טמאה. שהרי ללא ספק מתערב בו חומר כל שהוא מגוף הדבורה. והנה למרבה הפלא, בתורה שבעל פה קיבלו חז"ל ואבותיהם ומאבותיהם, עד משה רבינו ע"ה, את המשפט הקצר והנמרץ הבא המופיע בתלמוד[53]: "דבש דבורים, מותר. מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". כלומר, דבש הדבורים אינו דומה לחלב בהמה טמאה, בדבש הדבורים אין שום תערובת של מיצוי מגוף הדבורה, והוא יוצא כאשר הוא מכיל את החומר שנכנס בלבד.

גאוגרפיה

  1. נדידת היבשות - נאמר בתורה[54]: "ויאמר אלוקים: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ותראה היבשה, ויהי כן".פשט הפסוק מדבר על יבשה אחת אשר נראתה לאחר שהמים אשר כיסו עד אותה שעה את פני כל כדור הארץ נקוו אל מקום אחד. כלומר, אוקיינוס אדיר יחיד הקיף את כל היבשה היחידה שנראתה על פני כדור הארץ.וראה עוד במדרש רבה[55] שכל כך היה ברור לחז"ל שבתחילה נברא ים אחד עד שהקשו מהכתוב[56] "ולמקווה המים קרא ימים", ותירצו: "אינו דומה טעם דג העולה (=שדגים אותו), מעכו, לעולה מצידון, ולעולה מאספמיא". כלומר משום התכונות השונות של מי החופים השונים, נראה ונחשב הים האחיד כימים רבים. והרי אין המציאות כך, הרי ידוע לנו בוודאות כי בכדור הארץ ישנן שבע יבשות (ולא אחת כפי שכתוב בתורה): א. אסיה, ב. אפריקה, ג. אוסטרליה, ד. אמריקה הצפונית, ה. אמריקה הדרומית, ו. גרנלנד, ז. אנטארקטיקה, יבשות אלו מוקפות בימי אוקיינוסים שונים. אולם בראשית המאה העשרים, לאור נתונים גיאולוגים חדשים חל מהפך מרעיש בהתייחסות המדעית להיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ. הראשון שדיבר על נדידת היבשות היה אלפרד לותר וגנר (1880 – 1930) בספרו "מוצא היבשות והאוקיינוסים"[57], אשר טען כי כל היבשות היו בתחילה מאוחדות ורק בשלב מאוחר יותר נדדו והתרחקו זו מזו. כהוכחה לדבריו הצביע על הדמיון המדהים שבין יבשת אפריקה לקווי החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. במחקרים נוספים שערך הראה דמיון בין מקומות החיבור של שתי היבשות גם מבחינת הצמחייה (הפלורה) וגם מבחינת בעלי החיים (הפאונה)והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. דבר המוכיח שבתחילה היו כל היבשות צמודות יחדיו. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו ומאמרים מדעיים רבים אישרוה לחלוטין. למרבה הפלא מתברר כי הזוהר הקדוש[58] לפני כאלפיים שנה מדווח על שינויים גיאולוגיים משמעותיים ביותר שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם, וכך נאמר שם: "תנא, ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות". כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסויים היא התחלקה לשבע יבשות אשר הלכו והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר ביניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים השונים. יש לציין שדברי הזוהר נכתבו עוד לפני שנתגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית ואוסטרליה. (וראה עוד בספר משלי[59]: "חכמות, בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" ופירש רש"י שם: "חכמות בנתה ביתה: חכמה בנה הקב"ה את העולם. וכשנצרף את דברי הזוהר הנ"ל, מסביר בספר "המהפך" שמובן היטב המשך הפסוק "חצבה עמודיה שבעה", מדבר על שבעת היבשות אשר נחצבו וניתקו מחיבורן הקדמון כיחידה אחת). ונשאר עדיין לברר מתי התרחשה תופעה גיאולוגית רבת משמעות זו? בספר איוב[60] נאמר על תקופת המבול: "המעתיק (=המזיז) הרים, ולא ידעו, המרגיז (=המניע) ארץ במקומה, ועמודיה יתפלצון". ועיין במדרש רבה בבראשית[61] בדברי רבי יהודה הנשיא על איוב והמבול. יש לציין שכל הנ"ל לא סותר את העובדה שגם כעת המשיכה נדידה איטית, אלא שעיקר הנדידה היתה בימי המבול.

רפואה

  1. מיקרובים - אמרו חז"ל[62]: "לא ישתה אדם מהכוס וייתן לחבירו, מפני סכנת נפשות". והטעם לכך מבואר בצוואת רבי אליעזר הגדול: "כי שמא יש לו חולי בגופו, ויצא מפיו לאותו שיור (שנשאר בכוס), ויחלה גם חברו". כלומר, רבי אליעזר הגדול אשר חי בתקופת התנאים, לפני למעלה מ 2000 שנה, ידע כבר אז שחולי עשוי להתפתח כתוצאה מגורמים בלתי נראים בחוש והנמצאים גם בהפרשות החולה, כגון הרוק, ולא רק באבר שהמחלה פגעה בו וגם כי גורמים בלתי נראים אלה, עלולים לעבור מאדם לאדם באמצעות שתייה מכוס משותפת שתגרום להדבקת האדם שעשה שימוש בכוסו של הנגוע, באותה מחלה. מסקנה היא שגם אדם שהוא לכאורה בריא, צריך להימנע מלתת לחברו לשתות מכוסו, כי "שמא יש לו חולי בגופו". כלומר יתכן שאדם בריא ישמש כנשא של חיידקים שאמנם אינם פעילים בגופו, אך יהיו פעילים בגוף חברו. בתלמוד מסכת עבודה זרה[63] נאמר (כאן מתורגם מהארמית): "אמר שמואל: פצע שנוצר ממכת ברזל, סכנת חיים יש בו, ומחללים עליו את השבת". כלומר, אף על פי שעל סתם פצע אין מחללים את השבת, שהרי חילול שבת מותר רק במקרה של הצלת חיים, אם הפצע נוצר ממכה של ברזל – מחללים עליו את השבת כדי לרפאו, משום שלפי המידע שבידי חכמי התורה יש סכנת חיים בפצע מסוג זה גם אם הוא נראה בלתי מסוכן. מסתבר מאד שאנשי הרפואה דאז היו תמהים על הלכה זו, שהרי אין מדובר כאן רק בפצע באיבר פנימי דווקא, או בפצע הנראה כמסוכן, אלא גם בפצע חיצוני קטן. וכי איזו סכנת חיים יש כבר בפצע קטן זה? כיום, לאחר גילוי עולם החיידקים, ידוע כי בחלודת הברזל מצויים חיידקים הגורמים למחלת הצפדת (טטנוס), וכניסתם אל הגוף באמצעות הפצע החיצוני הקטן עשויה להיות קטלנית. עוד אמירה מצינו בתלמוד מסכת בבא מציעא[64] שידעו חז"ל שבמים פושרים החיידקים מתרבים, ואינו בריא לשתות מהם, ואילו כשמגיעים המים למצב של הרתחה אזי שוב אין סכנה בשתייתה, והתבטאו ע"ז בחריפות: "כסא דחרשין ולא כסא דפושרין" - כלומר, עדיף לשתות כוס של חומרי כישוף, אך לא כוס של מים פושרים שלא הגיעו לרתיחה, כיוון שמים אלו מזיקים לבריאות.
  2. החיסון - בשנות ה-1880, ד"ר לואי פסטר ערך כידוע מחקרים בריפוי מחלות וביניהן בריפוי מחלת הכלבת. ולאחר שהמצאתו נחלה הצלחה, עבר לטפל במחלות שונות נוספות באותה השיטה. עד עצם היום הזה משמשת תגליתו של ד"ר פסטר כבסיס מרכזי לכל סוגי החיסונים, שהם בעצם השימוש באותו חיידק שגורם למחלה - כדי להנצל ממנה. בספר "מבוא שערים" אשר מחברו היה בן דורו של ד"ר לואי פסטר, מובאת עדות אנשים נכבדים ונאמנים אשר שמעו מידידו הקרוב של ד"ר לואי פסטר, הלא הוא הרב ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ, כי ד"ר לואי פסטר קיבל את יסוד מחקרו המהפכני מן התלמוד. וכך קרה הדבר: הרב ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ אשר התגורר בפריז, התחיל כידוע לתרגם את התלמוד לצרפתית. תרגומו לסדר מועד אשר הגיע לידידו ד"ר פסטר עורר את סקרנותו של איש המדע הנכבד, והנה לפליאתו הוא גילה בתלמוד במסכת יומא[65] שמי שנשכו כלב שוטה (חולה בכלבת), תרופתו תהיה ע"י יותרת הכבד של הכלב הנגוע. הד"ר המופתע פתח מיד בסדרת ניסיונות אשר תוצאתן היתה והינה הצלת רבבות מיליוני בני אדם.
  3. מילה ביום השמיני דווקא - ד"ר אילה אברהמוב במאמרה "בעיות קרישה ודימום ביילוד" כותבת: "מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים "גורמי קרישה" או "פקטורי קרישה". גורמים אלה מסומנים במספרים רומיים מ 1-13 והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. בדר היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם". יותר מכך, ממחקר שהתפרסם בניו יורק בשנת 1953 עולה, כי בעוד שלפני היום השמיני קיים חוסר משמעותי בחומרי הקרישה, ואילו לאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%) הרי שלקראת היום השמיני מתרבים חומרי הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%. כלומר, ביום השמיני, ורק ביום השמיני מגיע ריכוז חומרי הקרישה לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו[66].

ארכיאולוגיה

ממדע הארכיאולוגיה יש ראיות רבות למסופר בתנ"ך, חלקם הובאו בערכים: יוסף הצדיק, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מסעות, הר סיני.

דיון בחלק מהראיות

מטבע הדברים יש שרצו לדחות חלק מהראיות לאמיתות התורה (וגם מבחינת ההשקפת התורנית, הדבר צפוי, כדי שלא יבצר מה"בחירה חופשית"). ונציע דבריהם (מהנוגע לראיות שהובאו בפרק הקודם), וממה שדחו דחייתם.

  1. לגבי דברי חז"ל בענין שכדור הארץ הוא עגול וכו' - יש טוענים נגד ראיה זו, שהרי היתה השערה של אריסטארכוס היווני באמצע זמן בית שני שהשמש במרכז העולם. ואולם יש לדחות דחיה זו, קודם כל, הזוהר כותב זאת כעובדה וודאית (בלשון ידיעה), ואילו לאריסטארכוס לא היתה אלא השערה ולא נתקבלה השערתו שיטה זו במשך 1700 שנה. פתולימיאוס שהיה 500 שנה אחריו והיה לאחרון האסטרונומים היוונים הגדולים, ומשיטתו אחזו כל העוסקים בזה מאז ועד קופרניקוס, סבר בפשטות שהארץ במרכז, עד זמן קופרניקוס. [יש לציין שפרופ' אייזיק איזימוב בספרו BOOKS OF FACTS עמ' 402 ו-405 כותב שבאמת הידיעה על השערת אריסטארכוס לא נכתבה בשום מקום, ורק נודע שהיתה השערה כזו כיון שארכימדס הזכירה כדי ללגלג על אריסטארכוס]. ולכן אם הזוהר כתב זאת כדבר ודאי נגד הדיעה המקובלת בימיו (ומתברר כיום שאכן צדקו דברי הזוהר), הפשטות היה שיש בזה מידע אלקית. ואין להתעלם מכך שבזוהר הוסיף פרטים רבים שגם אריסטארכוס לא שיער, וכגון שאם במקום אחד של כדור הארץ הוא יום אז בחלק השני של הכדור לילה וכו'.
  2. ובענין מספר הכוכבים - הדוחים מציינים שסוף סוף מעדני נאס"א משערים 10 בחזקת 21, ולא 10 בחזקת 18. על זאת יש לציין: 1) המספר של נאס"א הוא השערה, עפ"י מתגם. 2) דברי חז"ל נאמרו לענין תחילת הבריאה וכמפורש בלשון התלמוד: "בראותי". 3) המספר שבתלמוד מתייחס לאותם עצמים קוסמיים המוגדרים בפי חז"ל בשם "כוכב", ולא כללו בחשבון גופים שונים המשייטים בחלל שאינם ראויים ליקרא בשם זה. עצם העובדה שחז"ל כל כך התקרבו למספר של הנאס"א בתקופה שמידע כזו היתה נראית כזרה ומבוטלת לחלוטים, יש בה כדי להוכיח שדבריהם נאמרו מתוך קבלה שמיימית ולא מתוך השכל האנושי.
  3. לגבי סנפיר וקשקשת - אחד מגדולי מתנגדי הדת היהודית בימינו, אחרי חודשים רבות שחקר את כל סוגי דגים בעולם, פירסם שמצא במוזיאון ימי בוושינגטון דג הנקרא Monopterus Cuchia שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר. ואולם המשיבים, אחרי בדיקה מדעית קצרה מצאו שדג זה שגילה, לא רק שיש לו סנפיר קטן תחת זנבו, ולא רק שיש לו סנפירי חזה עד לגיל 10 ימים ואח"כ הם נושרים [וזה מספיק כדי להחשב כשר], אלא התרגום של שמו הלועזי Monopterus הוא: "כנף [=סנפיר] אחד", על שם הסנפיר שתחת זנבו. ונמצא שדווקא ע"י המחקר של אותו "מתנגד" לדת, התחזקה הראיה לאמיתות התורה, מאחר וטרח ויגע בחיפוש דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר, ולא מצא.
  4. לגבי הממצאים הארכיאולוגים שמצדיעים לסיפור המקראי - הדוחים טוענים שרוב הממצאים (אף כי לא כולם) מקדימים את התקופה המסופרת במקרא. טענה זו דוחים לעומתם הרבה חוקרים (עמנואל וליקובסקי, פרופסור עמנואל ענתי, יהושע עציון, רודולף כהן, ועוד) שמוכיחים כי אכן תקופת המקרא קדמה למה שהיו סבורים החוקרים בדורות הקודמות (ראה אריכות בזה כאן). יש לציין, שמבדיקת פחמן 14 שפורסמו בכתב העת הקנדי לרפואה .Can. Med. Assoc. J במאי 1980 , כרך 122, ע' 512, הוכח שדווקא השיטה של עמנואל וליקובסקי (שתומך בסיפור המקראי כאמת היסטורית) היא זאת שצדקה. כמובן כמו בכל תחומי המדע, לצערנו עדיין רוב הארכיאולוגיים סוברים ש"התנ"ך לא היה", ככל מדע שיוצאת מנקודת הנחה שאין בורא [67].

להשלמת הנושא, ראוי לעיין לקמן בפרק "קישורים חיצוניים" בחלק "תשובות ל-דעת אמת".

דוגמאות לסתירות (לכאורה) בין התורה למדע, ויישוב הסתירות

ניתן לכך דוגמאות מספר (ובפרקים הבאים נזכיר את היישובים):

  1. כינה - הגמרא (שבת קז:) אומרת והיא נוצרת מהזיעה ולא מביצים, וכיום ידוע לנו שהיא בוקעת מביצה.
  2. השמש וכדור הארץ - בגמרא (פסחים צד, בבא בתרא כה:) משמע שכדור הארץ עומד והשמש היא זו שנעה, ויותר מכך, יש דעות בגמרא שבלילה השמש מוסתרת משום שהיא מאחורי הרקיע. כיום כמובן ידוע לנו שהשמש עומדת והארץ היא זו שנעה.
  3. היולדת לחודש שמיני - בגמרא מפורש בכמה מקומות (שבת קלה ועוד) שהוולד שנולד לחודש השמיני מת, ואילו זה שנולד לחודש השביעי חי. המפרשים האריכו להסביר זאת. אמנם היום ידוע לנו שסיכוייו של הוולד לחיות עולים ביחס ישר לאורך ההריון, ולכן סיכוייו של הנולד לחודש שמיני לחיות גדולים יותר משל זה שנולד לחודש השביעי.
  4. איש מזריע תחילה נולדת נקבה, אישה מזריעה תחילה יולדת זכר (נידה לא) - היום לא ידוע על שום חילוק כזה, ואין קשר בין ההזרעה למינו של העובר. כמו כן לא ברור מה הפירוש "אישה מזריעה".
  5. נהר חידקל - נחלקו רש"י ותוס' (קידושין עה) האם הוא זורם מצפון לדרום או מדרום לצפון. היום ידוע לנו שהוא זורם מהצפון לדרום. כמו כן מובן שאחת הדעות סותרת את המציאות.
  6. עיקור ע"י התאפקות - הגמרא אומרת (יבמות סד:) שאדם הנמנע מלעשות את צרכיו הקטנים מתעקר ע"י זה. היום ידוע לנו שאין קשר בין מערכת השתן למערכת הפוריות.
  7. חשבונות התקופות שבגמרא (עירובין נו) - אינם מדויקים. חוסר הדיוק גדול עד כדי כך שע"פ התקופות שבגמרא ("תקופת שמואל") בדורנו כבר חגגנו את הפסח כמה פעמים שלא באביב, כיוון שהסטייה הצטברה היום כבר לשבועיים. אמנם תקופת רב אדא (שלא נזכרה בגמרא) מדויקת יותר, אך גם בה יש סטייה של קרוב לשבוע.

אמנם בענייני חשבון וגיאומטריה הגמרא מדייקת מאוד, אך ברש"י מצאנו בכמה מקומות חישובים גיאומטריים שנסתרים מהמציאות (רש"י בכמה מקומות מחשב את אורך היתר כסכום של שני הניצבים, ואכן תוס' תמהו עליו).

להלן נדון בקווים כליים לישוב הסתירות, וגם לישוב פרטני על הדוגמאות הספציפיות שהוזכרו כאן.

שיטות המפרשים בסתירות בין התורה למדע, וקווים כליים

יש בזה שתי שיטות יסודיות:

א) הגאונים ורבי אברהם בן הרמב"ם: יתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח)[68] שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום, הרי הוא גורם לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים[69].

יש שמטעם זה אף פסקו הלכה נגד הכתוב בתלמוד, כגון בסוגיית הריגת כינה בשבת שהוזכרה לעיל[70]. אמנם יש שכתבו שאעפ"כ יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים[71].

ב) רבנו תם[72] רשב"א וריב"ש וגדולי האחרונים: אי אפשר לומר שחז"ל טעו. ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שחז"ל טעו[73].

ואולם פרופסור שלום רוזנברג בספרו "תורה ומדע"[74] מונה 6 שיטות בגישה ליישוב הסתירות (כביכול) בין התורה למדע.

לשיטה שלא יתכן שחז"ל טעו צריך כמובן ליישב את הסתירות, וגם לשיטת הרמב"ם שמקבל את האפשרות שחז"ל טעו, כאשר ניתן להסביר את דבריהם באופן שתואם עובדות מוכחות עדיף להסבירם כך[75] מורה נבוכים חלק שלישי יד.

בחלק מהמקרים (עפ"י רוב במקרים של מחלות וכיו"ב, בהתאם למקרה ולאפשרות לטעון כן) תרצו שנשתנו הטבעים או ששינוי המקומות גורם[76], על חלק מהסוגיות הסבירו שאינם כפשוטם אלא רמזים לעניינים רוחניים (כך ביאר המהר"ל את הסוגיה בפסחים[77]). בנושאים חישוביים ואסטרונומייים שונים יש שהסבירו[78] שחז"ל השתמשו במספרים מקורבים להקל על בני אדם שאינם בקיאים. ה"חזון איש"[79] מסביר מדוע הועדף החשבון המקורב על פני האמיתי בברכת החמה ובאלכסון הריבוע ובשטח העיגול, ותוקף בחריפות את דברי הכותב שתקופת שמואל (לגבי ברכת החמה) מבוססת על שיטה אסטרונומית ישנה ושגויה.</ref>. במקרים רבים ערערו על אמינות דברי המדענים שמקורם בסברה או בתוצאות נסויים שניתן למצוא להן הסברים אחרים[80] (מובן שככל שהמדע התפתח ונעשה יותר נסיוני ואמין, יש להשתמש פחות ביישוב זה, ואולם מצד שני ככל שהמדע התפתח נפתרו הרבה סתירות, כפי שניתן לראות בהדגמה לקמן).

יישובים - הדגמה פרטנית

לפי שיטת הראשונים שאין לייחס טעות מדעית לחז"ל, נדגים יישוב לסתירות בין המדע לדברי חז"ל, ע"י התייחסות לשאלות שהובאו לעיל בתחילת הפרק הנוכחי:

1. בנושא הכינים בגמרא בשבת: בשנים האחרונות, המדענים[81] גילו 3000 זנים של כנים שיש להם רק נקבה ולא זכר, והנקבה מתעברת מעצמה (תופעה שנקראת בלשון המדע partheogeneses"") ומטילה ביצים. ואלו היו הזנים המצויים בימי חז"ל, כיון שזנים אלו מצויים ביותר במקומות עם חוסר הגיינה, משא"כ הכינים המצויים כיום (שיש בהם זכר ונקבה) הם עמידים גם במקום שיש הגיינה ולכן הם המה המצויים כעת. והרי חז"ל במפורש אמרו במסכת גיטין דף סט ע"ב שהיו זנים של כינים שהיה בהם זכר ונקבה ("ליתי כינה דזכר ונקבה"), אלא שזו לא היתה "כינה סתם" אלא כינה נדירה יותר בימיהם[82]. ועל כן לא זו בלבד שאין כאן קושיה מהמדע לחז"ל, אלא אדרבה, זו ראיה של ממש שכבר ידעו דברים שנגלו למדענים רק בשנים האחרונות ממש.
וגם לולי התגלית הנ"ל, יש לציין שבגמרא בשבת שצוטטה לעיל, מזכירה במפורש "ביצי כינים" ואפילו שואלת האם כוונת התנאים היתה לביצי הכינים המוכרות מתקופתם. וא"כ חז"ל ידעו שכינים מטילות ביצים ומתרבות ולא נוצרות מעיפוש. ועל כן ישנם מפרשים שחז"ל דנו ברמת החיות של כינים, ושאלו מבחינה הלכתית האם אנו מחשיבים את הפרייה והרבייה של יצורים טפיליים כל כך שאינם מסוגלים להתרבות ללא גוף מארח (התלמוד הירושלמי לעומת זאת הגיע לדוגמה למסקנה שאין איסור להרוג כינים בשבת מכיוון שתוחלת החיים שלהם קצרה מאוד).
2. ולגבי סיבוב כדור הארץ: ראשית כל יש לציין שדוקא חז"ל ידעו הרבה לפני המדענים, שכדור הארץ הוא זה שמתסובב סביב לשמש. כפי שהוזכר לעיל, בזוהר הקדוש[83] מבואר להדיא שהעולם הוא עגול ושכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזה שגורם ליום ולילה, עד שבאינצ' עברית[84] מתפעל מ"פיסקה מפליאה" זו שהקדימה את קופרניקוס במאות שנים. ולפ"ז מה שמוזכר בגמרא שהשמש מסתובב סביב לכדור הארץ, היינו מנקודת המבט האנושי, ולא לפי הפיזיקה. בספר הברית מסביר בזה את האמור בפסוק[85] אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַידוָד בְּיּוֹם תֵּת יְדוָד אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. לכאו´ ויאמר לעיני ישראל מיותר, הרי אמר כבר שדיבר לפני בני ישראל, אלא רק לעיני ישראל הוא העמיד את השמש בגבעון, כשבפיזיקה אכן כדור הארץ הוא שעצר מליסוב סביב צירו.
מלבד זאת, אלברט איינשטיין כתב[86] עפ"י תורת ההתייחסות, שמבחינה אובייקטיבית (מדעית) לא ניתן לקבוע מי סובב סביב מי, כאשר שני גופים סובבים אחד סביב השני בחלל, ועל כן ניתן להתייחס לעולם כאל מרכז מערכת השמש, כי הוא המקום היחיד בו נמצא הצופה (האדם), וממנו נחקר היקום כולו. ביטויים כמו "זרח השמש ובא השמש" ככל הנראה נאמרו מנקודת היחוס של האדם (במקרה זה, שלמה המלך ע"ה). מה עוד שכיום מכניקת הקוואטים נוטה להוכיח בדיוק את זה: שכל הדברים הקיימים מתנהגים בהתאם לקיומו של הצופה (ניסוי שני החריצים). מנקודת המבט היהודית - אילולא נברא הצופה, גם לא היה יקום להביט בו, כי לא היה נברא דבר. לכן גם לימדונו חז"ל שהאדם יחשוב בלבו שכל היקום נברא עבורו, כי באמת הוא תכלית הבריאה, עבורה נברא כל היקום כולו, וכפי שמופיע בדברי הנביא: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".
וישנם ישובים נוספים לשאלה נוכחית "מי מסובב את מי", לדוגמא כאן.
3. ובענין בן שמנה חודשים, נכתב ע"ז מאמר ארוך ומקיף מאוד, באתר medethics, מטעם המכון לחקר הרפואה עפ"י ההלכה: כאן.
4. בענין שהאיש מזריע תחילה: ידוע כיום שאם קיום היחסים מתבצע לפני יום הביוץ, צריכים הזרעים להחזיק מעמד עד שהביצית מוכנה להם, וכיוון שזרעוני נקבות יותר עמידים מזרעונים זכריים, גדל הסיכוי ללדת בת. אם קיום היחסים מתבצע לאחר הביוץ, תאי הזרע שמגיעים ראשונים לביצית, הם אלו שיפרו אותה. כיוון שתאי זרע זכריים יותר מהירים, גדל הסיכוי ללדת בן. כמו כן, אם האישה מגיעה לסיפוק לפני הגבר, הפרשות הנרתיק יוצרות סביבה בסיסית, תאי הזרע הזכריים שורדים טוב יותר בסביבה בסיסית מאשר בסביבה חומצית וגם כך גדל הסיכוי ללידת בן זכר[87].
5. לגבי נהר חידקל: אם קיימת מחלוקת, אז מובן שנוצר חיסרון בידיעה אותו היה צריך להשלים בסברה, ולכן אפשר להשתמש במציאות הידועה לנו כדי לחזק בראיה מופתית את דעת האמוראים שאמרו כי הנהר זורם מצפון לדרום.
6. לגבי האיפוק: ד״ר א. מ. מזיא בהערותיו לספר מדרש הרפואה[88] מסביר זאת כך: ע״י עצירת השתן התדירית נחלה במחלת התמתחות השלחופית Dilatatia Vesicae, המביאה לידי דלקת השלחופית Cystitisובמשך הזמן גם לידי חצצת , Graveile, Lithiasis ומצב זה גורם לתקיפות כואבות מפני סתימת השפכה ע׳׳י גרגרי חצץ.
מלבד זאת, ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית"[89] כתב על פי החזו"א שיתכן שיש בזה השתנות הטבעים. ובאמת כידוע שדלקות הוא נתון משתנה מאוד מדור לדור, ואכן לשון רש"י ביבמות שם הוא: "סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו." כלומר לא האיפוק גורם ישירות לעיקור, אלא ע"י האיפוק יכול לחלות במחלה שהיתה קיימת בימיהם (דלקת), והמחלה היא הגורמת לעיקור.
יש להוסיף, שאם שכל עוד שהמדענים לא גילו שבדווקא אין קשר בין הדברים, יתכן שיש קשר אלא שעדיין לא גילו, לדוגמא עד לפני כעשור, היו המדענים היו מלגלגים גם על מה שכתוב בתלמוד שהלב קשור לעין, ואם יש מחלה בלב זה יכול להוות ראיה שיש סכנה ללב, ורק בשנים האחרונות גילו המדענים שהדברים אכן הם כפי שמבואר בתלמוד.
7. כתבו ספרי הקודש[90]: שנת חמה לשמואל: שס"ה יום ו' שעות, הוא החשבון הקרוב למדויק, שנועד לשימוש ההמונים בגלל נוחותו [חזו"א שם: במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק, י"ל דמצינו כיוצ"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא, דזהו בכלל שיעורין, ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות וכו', עיש"ה], אך חכמי ישראל השתמשו בחשבון ר' אדא היותר מדויק בשביל חשבונות העיבור, התלויים בידם, והוא פחות משל שמואל ב 4 וחצי דקות לשנה. בכל אלף שנה ההפרש ביניהם מצטרף לשלושה ימים. זמן פסח, למשל, נקבע לפי חשבון ר' אדא, אך ברכת החמה, שהיא לצבור הרחב, נקבע לפי החשבון הפשוט של שמואל. וכמו"כ זמן התקופה שלפיה נקבע בחו"ל אמירת "ותן טל ומטר" נקבע לפי שמואל. ע"כ בכל אלף שנה מבקשים מטר שלושה ימים יותר קרוב לפסח. אך אין זה ניכר כלל אלא בתווך של עשרות אלפי שנים, ועל כגון זה כבר כתב ה"ביאור הלכה"[91] לגבי התיקונים בלוח בשנת תתמ"ז: "ואין לנו לדאוג כל כך יותר [לתקן הלוח יותר משנה זו], כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם תהיה הגאולה ונקדש ע"פ הראיה". ולכן גם אין שום גריעותא שזמן ר' אדא הוא גדול ביותר משש דקות מהזמן האסטרונומי המדויק של שנת חמה [ועשה זאת ר' אדא כדי שבמחזור של י"ט שנה ישתוו בדיוק הזמנים של סוף 19 שנות החמה עם סוף 19 שנות הלבנה עם ה7 חודשי שנות העיבור, כידוע, עי' רמ'[92] , ועי"ש סוף הפרק שגם תקופה זו (דר' אדא) היא רק בקירוב], ולפי"ז "נודד" פסח לכיוון הקיץ. אך גם "נדידה" זו תעצר עם הגאולה, שעד סוף האלף הששי לא ינדוד אלא מעט. וכמו כן מה ששנת חמה לשמואל יתירה עוד יותר על של ר' אדא, ותקופת ניסן נודדת לכיוון הקיץ, גם נדידה זו תעצר. ומה שמקשים הרי כבר עכשיו תקופת ניסן יוצא לפעמים אחרי פסח [א"כ עשינו פסח בחורף]. ועי' אגרות משה או"ח ד יז שגער ברב אחד שחשב שטעו הקדמונים בזה, ומה שהסביר. ומה שהביא המסית משו"ת משאת בנימין שאומר שזה כמו שאנו מונין שנים כר"א מתשרי וכר"י לענין תקופות: מניסן. ולא קיבל המסית תשובה זו, ופשוט, כי מה לטרוט העיניים אצל אור היקרות של קדושת הזמנים. עי' במסכת ראש השנה דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה כמאן מצלינן, שבתשרי עלה במחשבה ונברא בניסן, ואלו ואלו דא"ח. ועי' ספר מגיד הרקיע[93] השיטות השונות בראשונים ובגר"א לבאר הסיבה שפוסקים כמותם[94].


להשלמת הנושא (סתירות מול ישובים), מומלץ לעיין לקמן בפרק "קישורים חיצוניים" בחלק "תשובות ל-דעת אמת".

שני נושאים לעיון

לסיום, יש מקום לעיין בשתי נקודות בנוגע לשיטת הראשונים שסוברים שיתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות:

  1. לסוברים שיתכן שחז"ל טעו בידיעות מדעיות, כגון רפואות, בכל נידון יש לעיין לגופו מהו הגבול בין ידיעות מדעיות, שבהן אפשר שחז"ל טעו, לבין סברות תורניות שבהן פשוט כמובן שלא שייך לומר שטעו בהן.
  2. חכמי המדע והרפואה שבדורות הראשונים, כידוע, ייסדו הרבה "ידיעות מדעיות" שלהם על השערות שאינן מבוססות (אמנם היו תחומים שבהם ידיעותיהם וחישוביהם היו מדויקים מאוד: חשבון, הנדסה, חישובי מסלולי הכוכבים בשטח השמיים (אלא שאת מסלולי הכוכבים במרחב הם לא הבינו)), ורק בתקופת המדע החדיש התחילו לייסד את הידיעות על בדיקת המציאות ולא על השערות (וגם זה לא תמיד). לשיטה זו, שחז"ל קיבלו את ידיעותיהם המדעיות מהגויים - קשה, וכי חז"ל לא הבינו מסברא שאי אפשר לסמוך על השערות אלו? אך סביר להניח שכיון שלא היתה מדע מפותחת יותר בזמנם, מה שכן שיערו מדעני זמנם היה בגדר "הרע במיעוטו", והיה עדיף מאשר להתעלם לגמרי מהמדע, והרי גם בזמנם מי שהלך לרופא היה לו יותר סיכוי להתרפאות מאשר מי שנשאר בביתו, למרות שכל היידע של הרופא היתה מתוך אותם השערות ועפ"י נסיונות בלתי מוכחים.

לקריאה נוספת

  • הרב פרופ' אברהם פנחס קושלבסקי, מפגשים בין יהדות, מדע וטכנולוגיה- על יסוד י"ג העיקרים של הרמב"ם, תשע"א.
  • פרופ' רפאל יצחק הלוי עציון, אמת מדעית ואמת דתית.
  • פרופ' יהודה אליצור, אמונה ומדע בפרשנות המקרא.
  • פרופסור נתן אביעזר, בראשית ברא.
  • פרופסור יהודה לוי, המדע שבתורה.
  • לוי ורוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה.
  • ד"ר יצחק מיטליס, לחפור את התנ"ך. (מבחר פרקים מתוך הספר באתר דעת)
  • הרב זמיר כהן, המהפך והמהפך 2.

ראה גם

הבריאה

סוגיות סגוליות (על-טבעיות)

השקפה שכלית והשקפה רוחנית

השתנות הטבעים

תורת ההתפתחות

קישורים חיצוניים


קישורים לתשובות ל-"דעת אמת":

הערות שוליים

  1. ↑ אנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות
  2. ↑ ב סו
  3. ↑ קול יהודה על הכוזרי מאמר ב סו ד"ה ובאורך זמן
  4. ↑ עמ' כ"ז
  5. ↑ ספר הירח לאבא מרי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות
  6. ↑ קול הנבואה עמוד כב
  7. ↑ רבנו בחיי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות. וע"ע בשוחר טוב יט: מה ששמואל ידע בחכמת הרקיע הוא ע"י שיגע בתורה (הובא באספקלריא ערך תורה)
  8. ↑ ספר שערי תלמוד תורה עמוד שנד והלאה
  9. ↑ שערי תלמוד תורה ז-א
  10. ↑ ר' ברוך בער לייבוביץ
  11. ↑ רבי אברהם יצחק בלוך
  12. ↑ הגאון רבי אלחנן וסרמן
  13. ↑ הסטייפלר בקריינא דאיגרתא ח"ב סו
  14. ↑ הרוגאצ'ובר
  15. ↑ ריה"ל, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89. רב האי גאון, ר"י יעב"ץ, ריב"ש, הובאו בשערי תלמוד תורה ז-ד-ב. מהרש"ל בתשובת הרמ"א ו מחה על כך שראה בחורים שדרשו מתפילת אריסטו
  16. ↑ רס"ג, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 58. רלב"ג, הובא במפענח צפונות ג-ב בהערה א. רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד, הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 15
  17. ↑ מורה נבוכים ח"ב כב
  18. ↑ סדר הדורות ד"א תתקכז ד"ה ויהי
  19. ↑ תחילת פרק ג'
  20. ↑ ג'
  21. ↑ במדבר נשא פי"ג
  22. ↑ כ"ו ז'
  23. ↑ פרק ו'
  24. ↑ ח"ג דף י' ע"א
  25. ↑ דף צ"ד ע"א
  26. ↑ ולענין "למעלה מהרקיע", בסוף המבוא לפרקי דרבי אליעזר מביא הרד"ל פירוש מהרמח"ל ופירוש מהגר"א לבאר דעת חכמי ישראל לפי פנימיות הדברים
  27. ↑ דף ל"ב ע"ב
  28. ↑ Dr.W. M. Feldman, Rabbinical mathematics and astronomy ´931, page 213
  29. ↑ ראה פירוט בספר "צבא השמים" מאת ד"ר נ.וידאל, חלק ב, ע"מ 134 והלאה. וראה עוד באנציקלופדיה העברית, כרך כ', ע"מ 674
  30. ↑ דף נ"ח ע"ב
  31. ↑ בראשית רבה פ.ו
  32. ↑ יט' ה'
  33. ↑ סוף פרשת מצורע
  34. ↑ ג, יד
  35. ↑ מאמר שביעי פרק א
  36. ↑ שבת פרק ז'
  37. ↑ פרק כ' י"ד
  38. ↑ פרשית וירא יח כז
  39. ↑ יח יב
  40. ↑ ויקרא יא
  41. ↑ מסכת נידה דף נ"א ע"ב
  42. ↑ מסכת חולין ס"ו ע"ב
  43. ↑ ויקרא יא, ד-ז
  44. ↑ מסכת חולין דף נ"ט ע"א
  45. ↑ ספרי פרשת ראה, קב
  46. ↑ בספרו תורה תמימה ויקרא יא, אות יז
  47. ↑ כוזרי, מאמר רביעי, לא: "ומזה כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפות, שיש בהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס".
  48. ↑ מבחינה היסטורית, הרופא הראשון שכתב אנטומיה פתולוגית בצורה פחות או יותר ברורה ושיטתית היה Giovanni B. Morgagni (1771-1682), והפתולוגיה הפכה להיות ענף מוגדר ונפרד ברפואה רק במאה ה-19 למניינם, על ידי הפתולוג הצרפתי Jean Cruveilhier (1874-1791) - ראה א. שטינברג, פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו, עמ' 7-5; הנ"ל, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 193 ואילך.
  49. ↑ ראה א. שטינברג, שם.
  50. ↑ כגון: humoralism - היפוקרטס; solidism - אסקלפיאדס; pneumatism - גלינוס.
  51. ↑ מסכת נדה פרק ג´ משנה ז´
  52. ↑ מסכת בכורות דף ז' ע"ב
  53. ↑ שם
  54. ↑ בראשית א' ט'
  55. ↑ םבראשית פרשה ה,ח
  56. ↑ בראשית א,י
  57. ↑ נדפס ב1915
  58. ↑ זוהר חדש דף י"ב ע"א
  59. ↑ ט' א'
  60. ↑ ט' ה'
  61. ↑ פרשה כו ז
  62. ↑ במסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ז
  63. ↑ דף כ"ח ע"א
  64. ↑ דף כ"ט ע"א
  65. ↑ דף פג ע"ב
  66. ↑ המחקר מובא בספרו של י. מרוז, "השם: הווה" עמ' 61
  67. ↑ חוברת "האם התנ"ך היה" של הרב שרלו, בעמוד הראשון
  68. ↑ עמ' ד"ש
  69. ↑ הרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י
  70. ↑ ספר פחד יצחק לר"י לאמפרונטי זצ"ל
  71. ↑ הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26. ויש בענין זה אריכות דברים בספר "מנוחת אהבה" בנספחים בסוף הכרך האחרון
  72. ↑ שיטה מקובצת כתובות יג:
  73. ↑ האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה. וע"ע בספר יהדות ואבולוציה עמוד 16.
  74. ↑ הספר ניתן להורדה באתר "הגות יהודית"
  75. ↑ הערת שוליים
  76. ↑ וכן כתב גם בספר המדע שבתורה עמוד 47. אמנם מוכח משו"ת הרשב"א (צח) שעכ"פ בנידונו לא ראה לנכון לומר שנשתנו הטבעים מזמן הש"ס (שדי חמד ח"ג עמוד 7 ד"ה ושם)
  77. ↑ צד
  78. ↑ שו"ת התשב"ץ חלק א ק"ח לגבי ברכת החמה
  79. ↑ באורח חיים סימן קל"ח
  80. ↑ ריב"ש תמז
  81. ↑ "החי והצומח של ארץ ישראל" בהוצאת משרד הביטחון 1990, כרך ג' פרק צ' עמ' 97
  82. ↑ ספר "המהפך 2" עמ' 104
  83. ↑ ויקרא דף י, א
  84. ↑ כרך ד' עמ' 819
  85. ↑ יהושע י יב
  86. ↑ עיין ספר ברכת החמה והלכותיה עמ' 16, מאתר הישיבה
  87. ↑ ציטוט מויקפדיה
  88. ↑ עמ' 153
  89. ↑ ח"ב עמ' 270 הערה 131
  90. ↑ עי' כוזרי שני ויכוח חמישי קמ"ו מה שמביא מהקדמונים וחזו"א או"ח קל"ח ד', ועי' אב"ע בס' העיבור דף 8. ועי' יסוד עולם ד' ט"ו הסבר אחר
  91. ↑ באו"ח תכ"ז א'
  92. ↑ ריש פ"י לקדוה"ח
  93. ↑ ח"ב פ"א
  94. ↑ הרב סג"ל שליט"א במאמר בענין זה
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=תורה_ומדע&oldid=49064"