שקר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (מקור נוסף) |
מ (תוספת מה{{מקור|חינוך עד$חינוך מצוה עד}}) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== חומרתו == | == חומרתו == | ||
דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, שהרי "השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו" {{מקור|ספר החינוך עד$ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה|כן}}. וזוהי הרגשה טבעית הנטועה בעומק הנפש של כל אדם. | |||
ויתירה מכך:{{ש}} | |||
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו [[חז"ל]] {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת נה א$שבת נה.}} {{מקור|בבלי:יומא סט ב$יומא סט:}} {{מקור|בבלי:סנהדרין סד א$סנהדרין סד.}} {{מקור|ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח. ועוד)}}. והוא "רַב [[חסד|חֶסֶד]] וֶאֱמֶת" {{מקור|(}}{{מקור|שמות לד, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים פו, טו}}{{מקור|)}}. ואמר הכתוב {{מקור|שמואל א טו, כט|כן}}: "נֵצַח יִשְׂרָאֵל {{מקור|[- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל}}<ref>ר' {{מקור|רש"י שמואל א טו, כט$רש"י}}, {{מקור|רד"ק שמואל א טו, כט$רד"ק}}, {{מקור|רלב"ג שמואל א טו כט$רלב"ג}}, {{מקור|מצודת ציון שואל א טו כט|מצודת ציון}} שם.</ref>{{מקור|]}} לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" {{מקור|משלי ו$משלי ו, טז-יז|כן}}. ועוד כתוב: "[[תועבה|תּוֹעֲבַת]] ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי [[אמונה|אֱמוּנָה]] רְצוֹנוֹ" {{מקור|משלי יב, כב|כן}}. | חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו [[חז"ל]] {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת נה א$שבת נה.}} {{מקור|בבלי:יומא סט ב$יומא סט:}} {{מקור|בבלי:סנהדרין סד א$סנהדרין סד.}} {{מקור|ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח. ועוד)}}. והוא "רַב [[חסד|חֶסֶד]] וֶאֱמֶת" {{מקור|(}}{{מקור|שמות לד, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים פו, טו}}{{מקור|)}}. ואמר הכתוב {{מקור|שמואל א טו, כט|כן}}: "נֵצַח יִשְׂרָאֵל {{מקור|[- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל}}<ref>ר' {{מקור|רש"י שמואל א טו, כט$רש"י}}, {{מקור|רד"ק שמואל א טו, כט$רד"ק}}, {{מקור|רלב"ג שמואל א טו כט$רלב"ג}}, {{מקור|מצודת ציון שואל א טו כט|מצודת ציון}} שם.</ref>{{מקור|]}} לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" {{מקור|משלי ו$משלי ו, טז-יז|כן}}. ועוד כתוב: "[[תועבה|תּוֹעֲבַת]] ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי [[אמונה|אֱמוּנָה]] רְצוֹנוֹ" {{מקור|משלי יב, כב|כן}}. | ||
| שורה 15: | שורה 18: | ||
:[[משל]] למה הדבר דומה? ל[[מלך]] שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני ש[[בריאת העולם|בראתי העולם]] באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת". | :[[משל]] למה הדבר דומה? ל[[מלך]] שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני ש[[בריאת העולם|בראתי העולם]] באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת". | ||
והמתהלך בדרכיו של מקום<ref>עפ"י לשון הכתוב {{מקור|(}}{{מקור|דברים ח, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים יט ט$שם יט, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כו יז$שם כו יז}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כח ט$שם כח, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים ל טז$שם ל, טז}}{{מקור|;}} {{מקור|מלכים א ב ג$מלכים א ב, ג}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים קכח, א}}{{מקור|)}}.</ref>, שהם חסד ואמת<ref>כלשון הכתוב {{מקור|תהלים כה, י|כן}}: "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל {{מקור|(}}{{מקור|מדרש תנאים לדברים יג$מדרש תנאים לדברים יג, ה}}{{מקור|;}} {{מקור|תנחומא וישלח י$תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י}}{{מקור|;}} {{מקור| ילקוט שמעוני תהלים תשב$ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך}}{{מקור|)}}: "כשאמר [[משה רבנו|משה]] ל[[עם ישראל|ישראל]]: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר {{מקור|נחום א, ג|כן}}: 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר {{מקור|תהלים עז, כ|כן}}: 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת שנאמר כל אורחותיו חסד ואמת".</ref>, נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב {{מקור|משלי יג, ה|כן}}: "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא [[צדיק|צַדִּיק]]". ועוד כתוב {{מקור|משלי יז, ז|כן}}: "לֹא נָאוָה {{מקור|[- לא נאה}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד}} {{מקור|ו}}{{מקור|מצודת ציון משלי יז ז$מצודת ציון שם}}.</ref>{{מקור|]}}... לְנָדִיב {{מקור|[- לחכם}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד שם}}. ויתכן לפרש: לאדם ישר {{מקור|(ר'}} {{מקור|מצודת ציון ישעיהו לב, ה}}{{מקור|; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן)}}.</ref>{{מקור|]}} שְׂפַת שָׁקֶר". | והמתהלך בדרכיו של מקום<ref>עפ"י לשון הכתוב {{מקור|(}}{{מקור|דברים ח, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים יט ט$שם יט, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כו יז$שם כו יז}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כח ט$שם כח, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים ל טז$שם ל, טז}}{{מקור|;}} {{מקור|מלכים א ב ג$מלכים א ב, ג}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים קכח, א}}{{מקור|)}}.</ref>, שהם חסד ואמת<ref>כלשון הכתוב {{מקור|תהלים כה, י|כן}}: "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל {{מקור|(}}{{מקור|מדרש תנאים לדברים יג$מדרש תנאים לדברים יג, ה}}{{מקור|;}} {{מקור|תנחומא וישלח י$תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י}}{{מקור|;}} {{מקור| ילקוט שמעוני תהלים תשב$ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך}}{{מקור|)}}: "כשאמר [[משה רבנו|משה]] ל[[עם ישראל|ישראל]]: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר {{מקור|נחום א, ג|כן}}: 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר {{מקור|תהלים עז, כ|כן}}: 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת שנאמר כל אורחותיו חסד ואמת".</ref>, נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב {{מקור|משלי יג, ה|כן}}: "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא [[צדיק|צַדִּיק]]". ועוד כתוב {{מקור|משלי יז, ז|כן}}: "לֹא נָאוָה {{מקור|[- לא נאה}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד}} {{מקור|ו}}{{מקור|מצודת ציון משלי יז ז$מצודת ציון שם}}.</ref>{{מקור|]}}... לְנָדִיב {{מקור|[- לחכם}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד שם}}. ויתכן לפרש: לאדם ישר {{מקור|(ר'}} {{מקור|מצודת ציון ישעיהו לב, ה}}{{מקור|; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן)}}.</ref>{{מקור|]}} שְׂפַת שָׁקֶר". | ||
ויש לדעת ש"ה[[מארה]] וה[[קללה|קללות]] בבית כל אוהבי השקר, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם [[רחמים|מרחמים]] כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם [[גמילות חסד|גומלי חסדים]] כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מדותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהפך מדותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מדותיו, והפך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והפך ה[[שמחה]] וה[[שלום]] וה[[תענוג]] שהם אִתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מא-להים" {{מקור|ספר החינוך עד$ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה|כן}}. | |||
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר {{מקור|ישעיהו סג, ח|כן}}: "וַיֹּאמֶר {{מקור|[ה']}}: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ<ref>והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה {{מקור|(- היותנו בנים למקום)}} תלוי בזה {{מקור|(שלא נשקר)}}".</ref> וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל {{מקור|בבלי:קידושין לו א$קידושין לו.|כן}}: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו {{מקור|מלמד התלמידים פרשת צו|כן}}. | וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר {{מקור|ישעיהו סג, ח|כן}}: "וַיֹּאמֶר {{מקור|[ה']}}: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ<ref>והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה {{מקור|(- היותנו בנים למקום)}} תלוי בזה {{מקור|(שלא נשקר)}}".</ref> וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל {{מקור|בבלי:קידושין לו א$קידושין לו.|כן}}: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו {{מקור|מלמד התלמידים פרשת צו|כן}}. | ||
| שורה 20: | שורה 25: | ||
ועוד ש[[תורה]] שנתן לנו הקב"ה אמת היא<ref>ככתוב ב[[ספר עזרא]] {{מקור|נחמיה ט, יג|כן}}: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים '''וְתוֹרוֹת אֱמֶת''' חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן ב[[ברכות התורה]] אומרים אנו: "ונתן לנו {{מקור|[את תורתו]}} תורת אמת" {{מקור|מסכת סופרים יג, ו}}. ור' {{מקור|בבלי:ברכות ה ב$ברכות ה:}} "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי {{מקור|ירושלמי:ראש השנה ג ח$ר"ה פ"ג ה"ח, נט.|כן}} ובאיכה רבה {{מקור|(פתיחתא ב)}}. ור' מדרש תהלים {{מקור|מדרש תהלים קי$קי, ד, מהדורת ר"ש בובר|כן}}: "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת {{מקור|תהלים יט, י|כן}}". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי [[קורח]] מודים: "משה אמת ותורתו אמת" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:בבא בתרא עד א$ב"ב עד.}} {{מקור|בבלי:סנהדרין קי א$סנהדרין קי}} {{מקור|במדבר רבה, קורח, יח, כ}}{{מקור|)}}. {{מקור|וע"ע}} {{מקור|תנחומא, צו, סימן ז}}{{מקור|.}}</ref>, שנאמר {{מקור|תהלים קיט, קמב|כן}}: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ {{מקור|(}}{{מקור|רד"ק תהלים קיט, קסג$רד"ק}} {{מקור|ו}}{{מקור|מלבי"ם תהלים קיט, קסג}}{{מקור|)}}. ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו {{מקור|מצודת דוד תהלים קיט, קסג$מצודת דוד שם|כן}}. | ועוד ש[[תורה]] שנתן לנו הקב"ה אמת היא<ref>ככתוב ב[[ספר עזרא]] {{מקור|נחמיה ט, יג|כן}}: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים '''וְתוֹרוֹת אֱמֶת''' חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן ב[[ברכות התורה]] אומרים אנו: "ונתן לנו {{מקור|[את תורתו]}} תורת אמת" {{מקור|מסכת סופרים יג, ו}}. ור' {{מקור|בבלי:ברכות ה ב$ברכות ה:}} "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי {{מקור|ירושלמי:ראש השנה ג ח$ר"ה פ"ג ה"ח, נט.|כן}} ובאיכה רבה {{מקור|(פתיחתא ב)}}. ור' מדרש תהלים {{מקור|מדרש תהלים קי$קי, ד, מהדורת ר"ש בובר|כן}}: "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת {{מקור|תהלים יט, י|כן}}". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי [[קורח]] מודים: "משה אמת ותורתו אמת" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:בבא בתרא עד א$ב"ב עד.}} {{מקור|בבלי:סנהדרין קי א$סנהדרין קי}} {{מקור|במדבר רבה, קורח, יח, כ}}{{מקור|)}}. {{מקור|וע"ע}} {{מקור|תנחומא, צו, סימן ז}}{{מקור|.}}</ref>, שנאמר {{מקור|תהלים קיט, קמב|כן}}: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ {{מקור|(}}{{מקור|רד"ק תהלים קיט, קסג$רד"ק}} {{מקור|ו}}{{מקור|מלבי"ם תהלים קיט, קסג}}{{מקור|)}}. ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו {{מקור|מצודת דוד תהלים קיט, קסג$מצודת דוד שם|כן}}. | ||
ולכך אמר [[דוד המלך]] ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" {{מקור|תהלים קיט, קד$תהִלים שם פס' קד|כן}}. "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" {{מקור|תהלים קיט, קסג$שם פס' קסג|כן}}. "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי {{מקור|[- בהבטחתי]}}" {{מקור|תהלים פט לד$שם פט, לו|כן}}. | ולכך אמר [[נעים זמירות ישראל]], [[דוד המלך]] ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" {{מקור|תהלים קיט, קד$תהִלים שם פס' קד|כן}}. "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" {{מקור|תהלים קיט, קסג$שם פס' קסג|כן}}. "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי {{מקור|[- בהבטחתי]}}" {{מקור|תהלים פט לד$שם פט, לו|כן}}. | ||
ואמרו חז"ל {{מקור|דרך ארץ ו ב$מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב|כן}}: "[[תלמיד חכם]] צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה [[חבר]] יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם<ref>נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה {{מקור|(כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה)}}, שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה '[[מתכבד בקלון חברו]]' שאין לו חלק ל[[עולם הבא]] {{מקור|(}}{{מקור|ירושלמי חגיגה ב א$ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז}}{{מקור|;}} {{מקור|בראשית רבה פרשה א סי' ה}}{{מקור|;}} {{מקור|רמב"ם:דעות ו ג$רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג}} {{מקור|ו}}{{מקור|רמב"ם:תשובה ג יד$פ"ג מהל' תשובה הי"ד}}{{מקור|, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד)}}, ובוודאי ת"ח איננו חשוד על [[עבירה]] זו.</ref>... דובר שקרים הוא זה" {{מקור|(}}{{מקור|מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז ב}}{{מקור|בבלי:שבועות לא א$גמ' שבועות לא.}}{{מקור|)}}. | ואמרו חז"ל {{מקור|דרך ארץ ו ב$מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב|כן}}: "[[תלמיד חכם]] צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה [[חבר]] יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם<ref>נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה {{מקור|(כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה)}}, שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה '[[מתכבד בקלון חברו]]' שאין לו חלק ל[[עולם הבא]] {{מקור|(}}{{מקור|ירושלמי חגיגה ב א$ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז}}{{מקור|;}} {{מקור|בראשית רבה פרשה א סי' ה}}{{מקור|;}} {{מקור|רמב"ם:דעות ו ג$רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג}} {{מקור|ו}}{{מקור|רמב"ם:תשובה ג יד$פ"ג מהל' תשובה הי"ד}}{{מקור|, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד)}}, ובוודאי ת"ח איננו חשוד על [[עבירה]] זו.</ref>... דובר שקרים הוא זה" {{מקור|(}}{{מקור|מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז ב}}{{מקור|בבלי:שבועות לא א$גמ' שבועות לא.}}{{מקור|)}}. | ||
גרסה מ־05:03, 23 בפברואר 2012
|
|
שקר משמעותו: כזב, סילוף, הפך האמת.
אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם העיד או נשבע לשקר - עבר באיסור נוסף.
האיסור ומקורו
הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה.
היכן? נאמר בפרשת קדֹשים (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", הרי איסור לאו בגניבה, בכחש (- אמירת שקר) ובשבועת שקר [1].
ובפרשת משפטים (שמות כג, ז) נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", הרי מצות עשה להתרחק משקר.
חומרתו
דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, שהרי "השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו" (ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה). וזוהי הרגשה טבעית הנטועה בעומק הנפש של כל אדם.
ויתירה מכך:
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו חז"ל (שבת נה. יומא סט: סנהדרין סד. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח. ועוד). והוא "רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו; תהלים פו, טו). ואמר הכתוב (שמואל א טו, כט): "נֵצַח יִשְׂרָאֵל [- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל[2]] לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי ו, טז-יז). ועוד כתוב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ" (משלי יב, כב).
בגמרא (סנהדרין קג.) מובא:
- "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.
- משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".
והמתהלך בדרכיו של מקום[3], שהם חסד ואמת[4], נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב (משלי יג, ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". ועוד כתוב (משלי יז, ז): "לֹא נָאוָה [- לא נאה[5]]... לְנָדִיב [- לחכם[6]] שְׂפַת שָׁקֶר".
ויש לדעת ש"המארה והקללות בבית כל אוהבי השקר, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מדותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהפך מדותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מדותיו, והפך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והפך השמחה והשלום והתענוג שהם אִתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מא-להים" (ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה).
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר (ישעיהו סג, ח): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ[7] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לו.): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו (מלמד התלמידים פרשת צו).
ועוד שתורה שנתן לנו הקב"ה אמת היא[8], שנאמר (תהלים קיט, קמב): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ (רד"ק ומלבי"ם תהלים קיט, קסג). ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו (מצודת דוד שם).
ולכך אמר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" (תהִלים שם פס' קד). "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (שם פס' קסג). "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי [- בהבטחתי]" (שם פט, לו).
ואמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב): "תלמיד חכם צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם[9]... דובר שקרים הוא זה" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז בגמ' שבועות לא.).
והנביאים הוכחו את ישראל בימי בית ראשון על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, איכה ועוד...
משלי יב, יט...
מדרגות בשקר
שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא
מתכוון מתחילה לשקר מול אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב.
שמיעת דבר שקר
ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל.
אותיות ש.ק.ר.
חינוך לאמירת אמת
בעלי המוסר בדורות האחרונים הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות[10]
יבמות סג. – חינוך רב לבנו שלא לקשר ואפילו לתועלת.
גדרי האיסור
לא תכחשו
- ערך מורחב - לא תכחשו
איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפיקדון וכדומה; מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שם).
אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת" (פניני הלכה הלכות אמירת אמת).
מדבר שקר תרחק
- ערך מורחב - מדבר שקר תרחק
בגמרא (שבועות ל:-לא.) מבואר שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי להוציא מהפה מילה של שקר.
מצבים שמותר לשקר
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
- מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר (בראשית יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", ולאברהם אינו אומר כן, אלא (שם פס' יג): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי". וכן מובא ביבמות (סה, ב).
- כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח. (כתובות יז.)
- אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת ענוה היא (ב"מ כג:).
- שאלוהו על דבר צניעות שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות (ב"מ כג:).
גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.
ראו גם
- אמת
- מדבר שקר תרחק
- לא תכחשו
- תוכו כברו
- אחד בפה ואחד בלב
- מחזי כשקרא
- שבועת שקר
- עד שקר
- נביא שקר
- הוחזק כפרן (- שקרן)
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ ר' ב"ק קה: ורמב"ם פ"א מהל' שבועות ה"ח וכן אצל מוני המצוות השונים (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רמט, סמ"ג לאו רמא וחינוך מצוה רכו) שפירוש "לא תשקרו" הוא: לא תשבעו לשקר.
- ↑ ר' רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון שואל א טו כט שם.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (דברים ח, ו; שם יט, ט; שם כו יז; שם כח, ט; שם ל, טז; מלכים א ב, ג; תהלים קכח, א).
- ↑ כלשון הכתוב (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל (מדרש תנאים לדברים יג, ה; תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י; ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך): "כשאמר משה לישראל: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר (נחום א, ג): 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר (תהלים עז, כ): 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת שנאמר כל אורחותיו חסד ואמת".
- ↑ ר' מצודת דוד ומצודת ציון שם.
- ↑ ר' מצודת דוד שם. ויתכן לפרש: לאדם ישר (ר' מצודת ציון ישעיהו לב, ה; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן).
- ↑ והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה (- היותנו בנים למקום) תלוי בזה (שלא נשקר)".
- ↑ ככתוב בספר עזרא (נחמיה ט, יג): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן בברכות התורה אומרים אנו: "ונתן לנו [את תורתו] תורת אמת" מסכת סופרים יג, ו. ור' ברכות ה: "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח, נט.) ובאיכה רבה (פתיחתא ב). ור' מדרש תהלים (קי, ד, מהדורת ר"ש בובר): "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת (תהלים יט, י)". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי קורח מודים: "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד. סנהדרין קי במדבר רבה, קורח, יח, כ). וע"ע תנחומא, צו, סימן ז.
- ↑ נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה (כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה), שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה 'מתכבד בקלון חברו' שאין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז; בראשית רבה פרשה א סי' ה; רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג ופ"ג מהל' תשובה הי"ד, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד), ובוודאי ת"ח איננו חשוד על עבירה זו.
- ↑ וכך כותב השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל):
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
- נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' (עפ"י תהִלים לד, יד-טו).
- והנה פה בירושלים עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.
- וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר [האב]: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה [- ומי] שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר (מלשון: כופר הכל, כלומר מתכחש), אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים'. וכן עשה, מי שהודה - מחל [האב] ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת, ולהאחר ששיקר ענשו בעונשים גדולים.
- כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' (משלי כג, כג), ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.