חוזק ההכרעות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←הגדרה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (7 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''דוגמאות:''' | '''דוגמאות:''' | ||
[[מיגו]] נגד [[עדים]] או [[אנן סהדי]] - "מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן" {{מקור| | * [[מיגו]] נגד [[עדים]] או [[אנן סהדי]] - "מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן" {{מקור|כתובות כז: ב"מ פא: ועוד|כן}}, | ||
[[רוב]] נגד [[חזקה דמעיקרא]] - "רובא וחזקה רובא עדיף" {{מקור| | * [[רוב]] נגד [[חזקה דמעיקרא]] - "רובא וחזקה רובא עדיף" {{מקור|בבלי:קידושין פ. נדה יח: וע"ע יבמות קיט:|כן}}, | ||
רוב נגד [[מוחזק]] - אין הולכין בממון אחר הרוב {{מקור| | * רוב נגד [[מוחזק]] - אין הולכין בממון אחר הרוב {{מקור|ב"ק כז: שם מו.|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''יש שני אופנים''' לעדיפות של הכרעה אחת על חברתה: | '''יש שני אופנים''' לעדיפות של הכרעה אחת על חברתה: | ||
@ בדרך כלל גם ההכרעה החלשה יותר עדיין קיימת, אלא שחברתה חזקה ממנה, ולכן מכריעים כמותה (מעין "דחויה"). כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, שהמיגו עדיין קיים, אלא שהעדים חזקים ממנו. | @ בדרך כלל גם ההכרעה החלשה יותר עדיין קיימת, אלא שחברתה חזקה ממנה, ולכן מכריעים כמותה (מעין "דחויה"). כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, שהמיגו עדיין קיים, אלא שהעדים חזקים ממנו. | ||
@ לפעמים ההכרעה החלשה מתבטלת לגמרי, ולכן מכריעים כחברתה (מעין "הותרה"). כגון רובא וחזקה רובא עדיף, שביאר הפני יהושע {{מקור| | @ לפעמים ההכרעה החלשה מתבטלת לגמרי, ולכן מכריעים כחברתה (מעין "הותרה"). כגון רובא וחזקה רובא עדיף, שביאר הפני יהושע {{מקור|כתובות יב: בקונטרס אחרון|כן}} שכאשר יש רוב ממילא החזקה מתבטלת לגמרי, משום שהיא חזקה העשויה להשתנות ואינה חזקה כלל<ref>אמנם יש הסברים שונים מהפני יהושע, הובאו בערך רובא דאיתא קמן ב[[רובא דאיתא קמן#חוזק|סעיף "חוזק"]] ד"ה חזקת הדין.</ref>. ולפי זה כתב שיתכן שחזקה בפני עצמה באמת עדיפה מרוב בפני עצמו, ורק כשהם סותרים זה את זה ממילא החזקה מתבטלת. | ||
==כללים== | ==כללים== | ||
'''ישנם כללים שונים''' שייסדו המפרשים על מנת להסביר מדוע הכרעה מסוימת עדיפה על חברתה. כמובן שיתכן שמפרשים שונים יחלקו על חלק מהכללים הללו, ולעיתים כללים אלה אף יסתרו זה את זה (נביא רק את היסודות, ולא סברות ששייכות רק בסוגיא מסוימת). מצאנו שמונה כללים כאלה, ואלו הן: | '''ישנם כללים שונים''' שייסדו המפרשים על מנת להסביר מדוע הכרעה מסוימת עדיפה על חברתה. כמובן שיתכן שמפרשים שונים יחלקו על חלק מהכללים הללו, ולעיתים כללים אלה אף יסתרו זה את זה (נביא רק את היסודות, ולא סברות ששייכות רק בסוגיא מסוימת). מצאנו שמונה כללים כאלה, ואלו הן: | ||
@ חוזק - יש הכרעה שסברתה חזקה יותר מזו של חברתה, וזהו הכלל הפשוט ביותר. כך הסביר השאילתות {{מקור| | @ חוזק - יש הכרעה שסברתה חזקה יותר מזו של חברתה, וזהו הכלל הפשוט ביותר. כך הסביר השאילתות {{מקור|סח|כן}} מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - שסברתו של רוב חזקה יותר. | ||
@ בירור והנהגה - הכרעת-בירור (שמבררת את המציאות) עדיפה מהכרעת-הנהגה (שרק פוסקת את הדין) {{מקור| | @ בירור והנהגה - הכרעת-בירור (שמבררת את המציאות) עדיפה מהכרעת-הנהגה (שרק פוסקת את הדין) {{מקור|גרנ"ט קעט ד"ה והנראה, שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח ד"ה והנה הראשון|כן}} משום שלאחר שנתבררה המציאות כבר אין ספק, וממילא לא שייכת הכרעה אחרת, שהרי ההכרעה נאמרה רק במקרים שיש בהם ספק. וכך מובן מדוע רובא וחזקה רובא עדיף, ומדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - שרוב הוא בירור, וחזקה דמעיקרא וקרוב הם הנהגות {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא עח, שרידי אש ח"א קיג-ד (לגבי רובא וחזקה), ומעין זה כתב בקונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה, שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב)}}<ref>במקרים רבים בירור הוא סברא והנהגה היא גזירת הכתוב, כמו שהבאנו בערך ספיקות בסעיף "בירור והנהגה" ד"ה הקשר בין בירור והנהגה לבין סברא וגזירת הכתוב.</ref>{{מקור|. אך בכמה מקומות אין כלל זה קיים, למשל, מיגו במקום עדים לא אמרינן אפילו לדעות שמיגו הוא בירור ועדים הם הנהגה|כן}}<ref>לגבי כל הכרעה נחלקו האם היא בירור או הנהגה, עיין בכל הכרעה בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref>. | ||
@ ודאי וספק - דין ודאי (שוודאי שכך היה) עדיף מדין ספק (שאין ודאות שכך היה). כך הסביר המקנה מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - רוב הוא ודאי וקרוב הוא ספק, וודאי עדיף מספק {{מקור| | @ ודאי וספק - דין ודאי (שוודאי שכך היה) עדיף מדין ספק (שאין ודאות שכך היה). כך הסביר המקנה מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - רוב הוא ודאי וקרוב הוא ספק, וודאי עדיף מספק {{מקור|מט-א ד"ה הערה. כלל זה דומה לכלל הקודם|כן}}<ref>את החילוק בין בירור והנהגה לבין ודאי וספק (לחלק מהדעות) ביארנו בערך ספיקות בסעיף "ודאי וספק" ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.</ref>{{מקור|}}. | ||
@ מקור ותולדה - הכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה {{מקור| | @ מקור ותולדה - הכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה {{מקור|שערי יושר ב-א, דרכי משה דרכי הקניינים ב-ב|כן}}. כגון, טמא שטבל במקווה שספק האם הוא כשר - נלך אחר חזקת המקווה ולא אחר חזקת האדם, משום שמקור הספק הוא האם המקווה כשר, והספק האם האדם טהור הוא רק תולדה מזה. וכן בהמה שנשחטה בסכין שספק האם היא כשרה - נלך אחר חזקת הסכין ולא אחר חזקת הבהמה. והטעם לזה הוא שלאחר שהכרענו את מקור הספק - דינו כוודאי, וממילא כבר אין ספק גם על התולדה {{מקור|(אמנם יש להעיר שכל היסוד הזה בנוי על כך שהכרעת הספק המקורי היא הכרעה ודאית (ולכן כבר אין ספק על התולדה, כדלעיל), אך מצאנו שדנו הראשונים והאחרונים לגבי הרבה הכרעות האם הן באמת דין ודאי או רק דין ספק שהתורה התירה לסמוך עליו)}}<ref>הארכנו בזה בערך ספיקות בסעיף "ודאי וספק".</ref>{{מקור|}}. | ||
ולפי זה ביאר את הטעם שחזקת הגוף עדיפה מחזקת הדין - שחזקת הגוף מכריעה את המציאות אך חזקת הדין מכריעה רק את הדין, שהוא התולדה של המציאות (שהרי כל דין נובע מהמציאות שלגביה הוא נאמר). | ולפי זה ביאר את הטעם שחזקת הגוף עדיפה מחזקת הדין - שחזקת הגוף מכריעה את המציאות אך חזקת הדין מכריעה רק את הדין, שהוא התולדה של המציאות (שהרי כל דין נובע מהמציאות שלגביה הוא נאמר). | ||
וכמו כן על הקושיא המפורסמת כיצד מקילים בספיקא דרבנן לדעות שעל איסור דרבנן עובר מדאורייתא (בלא תסור), וא"כ הוא כספיקא דאורייתא, תירצו {{מקור| | וכמו כן על הקושיא המפורסמת כיצד מקילים בספיקא דרבנן לדעות שעל איסור דרבנן עובר מדאורייתא (בלא תסור), וא"כ הוא כספיקא דאורייתא, תירצו {{מקור|המידות לחקר ההלכה א-לב|כן}} בדרך דומה, שמקור הספק הוא מדרבנן, ולכן דנים אותו לקולא אע"פ שממנו נולד דין דאורייתא. | ||
וכן אע"פ שחזקה דמעיקרא עדיפה מחזקה דהשתא, כאשר החזקה דהשתא היא על מקור הספק, והחזקה דמעיקרא היא על התולדה - פוסקים ע"פ החזקה דהשתא {{מקור| | וכן אע"פ שחזקה דמעיקרא עדיפה מחזקה דהשתא, כאשר החזקה דהשתא היא על מקור הספק, והחזקה דמעיקרא היא על התולדה - פוסקים ע"פ החזקה דהשתא {{מקור|קהילות יעקב כתובות יז ד"ה ובאמת|כן}}<ref>ביארנו את מקרה זה בערך חזקה דהשתא בסעיף "חוזק" ד"ה חזקה דמעיקרא אות ב. </ref>. | ||
@ התעלמות מאפשרות - הכרעה בין שתי אפשרויות עדיפה על הכרעה שמתעלמת מאחת האפשרויות {{מקור| | @ התעלמות מאפשרות - הכרעה בין שתי אפשרויות עדיפה על הכרעה שמתעלמת מאחת האפשרויות {{מקור|שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח. והוא היחיד שבו מצאנו את יסוד זה|כן}}. כך הסביר ר' שמואל מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב, שקרוב לא מכריע בין שתי האפשרויות, אלא רק פוסק שאין צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה ואפשר להתעלם ממנה, אך רוב כן מכריע בין שתי האפשרויות. ולכן כשיש רוב - לא שייך דין קרוב, שע"כ כן צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה - מדין רוב. | ||
@ עבר והווה - הכרעה בהווה (רוב ההכרעות) עדיפה מהכרעה בעבר (חזקה דמעיקרא, מרא קמא, וכאן נמצא כאן היה). כך הסבירו האחרונים מדוע רובא וחזקה רובא עדיף - שהחזקה נובעת רק מהדין שהיה בעבר {{מקור| | @ עבר והווה - הכרעה בהווה (רוב ההכרעות) עדיפה מהכרעה בעבר (חזקה דמעיקרא, מרא קמא, וכאן נמצא כאן היה). כך הסבירו האחרונים מדוע רובא וחזקה רובא עדיף - שהחזקה נובעת רק מהדין שהיה בעבר {{מקור|שב שמעתתא ד-כד, העיקרים אין הולכין בממון אחר הרוב אמצע האשכול ד"ה והנה וד"ה אבל|כן}}. וכן מדוע מוחזק במטלטלין עדיף מחזקת מרא קמא (אפילו לדעות שמרא קמא עצמו הוא מדין מוחזק) - שמרא קמא נובע רק מהבעלות שהיתה בעבר {{מקור|שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ב ד"ה והא|כן}}. | ||
@ אותה סברא - הכרעה שמבוססת על סברא מסוימת לא תדחה הכרעה אחרת שמבוססת על אותה הסברא. כך הסביר הפלפולא חריפתא מדוע מיגו לא ידחה רוב, שמקצת בני האדם לא עלה על דעתם לטעון את הטענה הטובה, ואם כן כל מיגו מבוסס על סברת רוב, ולא יכול להיות עדיף ממנו. וכך גם ביאר המהרי"ק {{מקור| | @ אותה סברא - הכרעה שמבוססת על סברא מסוימת לא תדחה הכרעה אחרת שמבוססת על אותה הסברא. כך הסביר הפלפולא חריפתא מדוע מיגו לא ידחה רוב, שמקצת בני האדם לא עלה על דעתם לטעון את הטענה הטובה, ואם כן כל מיגו מבוסס על סברת רוב, ולא יכול להיות עדיף ממנו. וכך גם ביאר המהרי"ק {{מקור|עב|כן}} מדוע חזקת הגוף לא עדיפה ממוחזק, שכל הסברא ללכת אחר חזקת הגוף היא לומר שהמצב לא השתנה מכמו שהיה, אך מוחזק עצמו גם כן מבוסס על אותה הסברא - שהממון לא ישתנה מהבעלים שמחזיק בו. ולכן החזקה לא מוציאה ממנו. | ||
@ סברא וגזירת הכתוב - הכרעה מגזירת הכתוב עדיפה על הכרעה מסברא, ותועיל גם במקום שהכרעה מסברא לא תועיל בו. כך הסביר הגר"א וסרמן {{מקור| | @ סברא וגזירת הכתוב - הכרעה מגזירת הכתוב עדיפה על הכרעה מסברא, ותועיל גם במקום שהכרעה מסברא לא תועיל בו. כך הסביר הגר"א וסרמן {{מקור|קובץ ביאורים שב שמעתתא ה) |כן}}את הדעות {{מקור|גליון התוס' רשב"ם וריצב"א, הובאו בקונטרס הספיקות ו-ד|כן}} שאע"פ שרובא דליתא קמן לא מועיל בממונות ("אין הולכין בממון אחר הרוב") - רובא דאיתא קמן כן מועיל. וביאר זאת על פי השיטה שרובא דאיתא קמן הוא גזירת הכתוב ולכן שייך גם בממונות, ורק רובא דליתא קמן הוא סברא ובממונות סברא זו לא מספיקה {{מקור|(אמנם בקונטרס החזקות (סוף סימן א ד"ה ונראה) כתב שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב. כמו כן יש שכתבו שהכרעת-בירור עדיפה מהכרעת-הנהגה)}}<ref>במקרים רבים בירור הוא סברא והנהגה היא גזירת הכתוב, כמו שהבאנו בערך ספיקות בסעיף "בירור והנהגה" ד"ה הקשר בין בירור והנהגה לבין סברא וגזירת הכתוב.</ref>{{מקור|}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
'''תוספת הכרעה או סברא''' - ישנן הכרעות בודדות שאינן מספיק חזקות בשביל להכריע בעצמן, אלא רק בתוספת הכרעה או סברא נוספת. כגון חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו, שלדעת הגרנ"ט אינה מועילה בפני עצמה אלא רק עושה דררא דממונא וממילא חל דין מוחזק. וכן דעת הגר"א וסרמן שחזקת שטרך בידי מאי בעי אינה מועילה לבד אלא רק מרעת את טענת "פרעתי", וממילא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכך כתב גם בעניין חזקת אין אדם פורע תוך זמנו. | '''תוספת הכרעה או סברא''' - ישנן הכרעות בודדות שאינן מספיק חזקות בשביל להכריע בעצמן, אלא רק בתוספת הכרעה או סברא נוספת. כגון חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו, שלדעת הגרנ"ט אינה מועילה בפני עצמה אלא רק עושה דררא דממונא וממילא חל דין מוחזק. וכן דעת הגר"א וסרמן שחזקת שטרך בידי מאי בעי אינה מועילה לבד אלא רק מרעת את טענת "פרעתי", וממילא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכך כתב גם בעניין חזקת אין אדם פורע תוך זמנו. | ||
'''מוחזק''' - הרבה הכרעות לא מועילות להוציא ממון ממוחזק, כגון רוב ("אין הולכין בממון אחר הרוב"), מיגו ("מיגו להוציא לא אמרינן") ועוד. בהגדרת הכלל אלו הכרעות לא מוציאות ממון נאמרו כמה דעות: הכרעה שאיננה ראיה {{מקור| | '''מוחזק''' - הרבה הכרעות לא מועילות להוציא ממון ממוחזק, כגון רוב ("אין הולכין בממון אחר הרוב"), מיגו ("מיגו להוציא לא אמרינן") ועוד. בהגדרת הכלל אלו הכרעות לא מוציאות ממון נאמרו כמה דעות: הכרעה שאיננה ראיה {{מקור|תרומת הדשן, הובא בשערי יושר ג-ג ד"ה ובס', אך לא ביאר מהי "ראיה"|כן}}, הכרעה מגזירת הכתוב {{מקור|שערי יושר ג-ג|כן}}, והכרעת ספק {{מקור|פני שלמה בבא בתרא כג: ד"ה אמנם|כן}}. כך הסבירו - כל אחד לשיטתו - מדוע אין הולכין בממון אחר הרוב. | ||
לעיתים נחלקו המפרשים האם ההכרעה לא מועילה בדיני ממונות כלל, או שאינה מועילה רק להוציא ממון, אך להחזיקו (או לפסוק את הדין על ממון שאף אחד לא מוחזק בו) מועילה {{מקור| | לעיתים נחלקו המפרשים האם ההכרעה לא מועילה בדיני ממונות כלל, או שאינה מועילה רק להוציא ממון, אך להחזיקו (או לפסוק את הדין על ממון שאף אחד לא מוחזק בו) מועילה {{מקור|כך דנו לגבי כאן נמצא כאן היה|כן}}<ref>ע"ע כאן נמצא כאן היה בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.</ref>{{מקור|, וכן היו מי שדנו בזה אפילו לגבי רוב|כן}}<ref>ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב בסעיף "מקור וטעם" ד"ה כשאין מוחזק נגד הרוב.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''עדים''' - בעניין הכרעה שנדחית, יש חילוק בין עדים לבין שאר ההכרעות (כגון רוב, חזקת אומדנא וחזקה דמעיקרא), שבשאר ההכרעות אנו יודעים שיש איזה מיעוט שלא הולך ע"פ ההכרעה, ולכן אם נמצא מקרה שלא הולך ע"פ ההכרעה הוא אינו סותר אותה. אך בעדים אין שום מיעוט, ואם ימצא שלא כדברי העדים זו סתירה לדבריהם {{מקור| | '''עדים''' - בעניין הכרעה שנדחית, יש חילוק בין עדים לבין שאר ההכרעות (כגון רוב, חזקת אומדנא וחזקה דמעיקרא), שבשאר ההכרעות אנו יודעים שיש איזה מיעוט שלא הולך ע"פ ההכרעה, ולכן אם נמצא מקרה שלא הולך ע"פ ההכרעה הוא אינו סותר אותה. אך בעדים אין שום מיעוט, ואם ימצא שלא כדברי העדים זו סתירה לדבריהם {{מקור|אבי עזרי|כן}} {{מקור|בבא בתרא ז ד"ה והנראה|כן}}. | ||
==קדימות ההכרעות== | ==קדימות ההכרעות== | ||
| שורה 146: | שורה 146: | ||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:ספקות]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:46, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
שתי הכרעות שסותרות זו את זו, ואחת מהן גוברת על חברתה.
בערך זה נדון ביחס בין ההכרעות השונות - איזו גוברת על חברתה. בפרטי הדין של כל הכרעה בנפרד - כגון עדים, רובא דליתא קמן, חזקת הגוף, ספיקא דאורייתא, מוחזק ועוד - ע"ע. ובכל הכרעה בסעיף "חוזק" נאריך על אלו הכרעות היא גוברת ואלו גוברות עליה.
דוגמאות:
- מיגו נגד עדים או אנן סהדי - "מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן" (כתובות כז: ב"מ פא: ועוד),
- רוב נגד חזקה דמעיקרא - "רובא וחזקה רובא עדיף" (בבלי:קידושין פ. נדה יח: וע"ע יבמות קיט:),
- רוב נגד מוחזק - אין הולכין בממון אחר הרוב (ב"ק כז: שם מו.).
מקור וטעם[עריכה]
יש שני אופנים לעדיפות של הכרעה אחת על חברתה:
- בדרך כלל גם ההכרעה החלשה יותר עדיין קיימת, אלא שחברתה חזקה ממנה, ולכן מכריעים כמותה (מעין "דחויה"). כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, שהמיגו עדיין קיים, אלא שהעדים חזקים ממנו.
- לפעמים ההכרעה החלשה מתבטלת לגמרי, ולכן מכריעים כחברתה (מעין "הותרה"). כגון רובא וחזקה רובא עדיף, שביאר הפני יהושע (כתובות יב: בקונטרס אחרון) שכאשר יש רוב ממילא החזקה מתבטלת לגמרי, משום שהיא חזקה העשויה להשתנות ואינה חזקה כלל[1]. ולפי זה כתב שיתכן שחזקה בפני עצמה באמת עדיפה מרוב בפני עצמו, ורק כשהם סותרים זה את זה ממילא החזקה מתבטלת.
כללים[עריכה]
ישנם כללים שונים שייסדו המפרשים על מנת להסביר מדוע הכרעה מסוימת עדיפה על חברתה. כמובן שיתכן שמפרשים שונים יחלקו על חלק מהכללים הללו, ולעיתים כללים אלה אף יסתרו זה את זה (נביא רק את היסודות, ולא סברות ששייכות רק בסוגיא מסוימת). מצאנו שמונה כללים כאלה, ואלו הן:
- חוזק - יש הכרעה שסברתה חזקה יותר מזו של חברתה, וזהו הכלל הפשוט ביותר. כך הסביר השאילתות (סח) מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - שסברתו של רוב חזקה יותר.
- בירור והנהגה - הכרעת-בירור (שמבררת את המציאות) עדיפה מהכרעת-הנהגה (שרק פוסקת את הדין) (גרנ"ט קעט ד"ה והנראה, שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח ד"ה והנה הראשון) משום שלאחר שנתבררה המציאות כבר אין ספק, וממילא לא שייכת הכרעה אחרת, שהרי ההכרעה נאמרה רק במקרים שיש בהם ספק. וכך מובן מדוע רובא וחזקה רובא עדיף, ומדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - שרוב הוא בירור, וחזקה דמעיקרא וקרוב הם הנהגות (קובץ שיעורים בבא בתרא עח, שרידי אש ח"א קיג-ד (לגבי רובא וחזקה), ומעין זה כתב בקונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה, שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב)[2](. אך בכמה מקומות אין כלל זה קיים, למשל, מיגו במקום עדים לא אמרינן אפילו לדעות שמיגו הוא בירור ועדים הם הנהגה)[3].
- ודאי וספק - דין ודאי (שוודאי שכך היה) עדיף מדין ספק (שאין ודאות שכך היה). כך הסביר המקנה מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב - רוב הוא ודאי וקרוב הוא ספק, וודאי עדיף מספק (מט-א ד"ה הערה. כלל זה דומה לכלל הקודם)[4].
- מקור ותולדה - הכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה (שערי יושר ב-א, דרכי משה דרכי הקניינים ב-ב). כגון, טמא שטבל במקווה שספק האם הוא כשר - נלך אחר חזקת המקווה ולא אחר חזקת האדם, משום שמקור הספק הוא האם המקווה כשר, והספק האם האדם טהור הוא רק תולדה מזה. וכן בהמה שנשחטה בסכין שספק האם היא כשרה - נלך אחר חזקת הסכין ולא אחר חזקת הבהמה. והטעם לזה הוא שלאחר שהכרענו את מקור הספק - דינו כוודאי, וממילא כבר אין ספק גם על התולדה (אמנם יש להעיר שכל היסוד הזה בנוי על כך שהכרעת הספק המקורי היא הכרעה ודאית (ולכן כבר אין ספק על התולדה, כדלעיל), אך מצאנו שדנו הראשונים והאחרונים לגבי הרבה הכרעות האם הן באמת דין ודאי או רק דין ספק שהתורה התירה לסמוך עליו)[5].
ולפי זה ביאר את הטעם שחזקת הגוף עדיפה מחזקת הדין - שחזקת הגוף מכריעה את המציאות אך חזקת הדין מכריעה רק את הדין, שהוא התולדה של המציאות (שהרי כל דין נובע מהמציאות שלגביה הוא נאמר). וכמו כן על הקושיא המפורסמת כיצד מקילים בספיקא דרבנן לדעות שעל איסור דרבנן עובר מדאורייתא (בלא תסור), וא"כ הוא כספיקא דאורייתא, תירצו (המידות לחקר ההלכה א-לב) בדרך דומה, שמקור הספק הוא מדרבנן, ולכן דנים אותו לקולא אע"פ שממנו נולד דין דאורייתא.
וכן אע"פ שחזקה דמעיקרא עדיפה מחזקה דהשתא, כאשר החזקה דהשתא היא על מקור הספק, והחזקה דמעיקרא היא על התולדה - פוסקים ע"פ החזקה דהשתא (קהילות יעקב כתובות יז ד"ה ובאמת)[6].
- התעלמות מאפשרות - הכרעה בין שתי אפשרויות עדיפה על הכרעה שמתעלמת מאחת האפשרויות (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח. והוא היחיד שבו מצאנו את יסוד זה). כך הסביר ר' שמואל מדוע רוב וקרוב הלך אחר הרוב, שקרוב לא מכריע בין שתי האפשרויות, אלא רק פוסק שאין צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה ואפשר להתעלם ממנה, אך רוב כן מכריע בין שתי האפשרויות. ולכן כשיש רוב - לא שייך דין קרוב, שע"כ כן צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה - מדין רוב.
- עבר והווה - הכרעה בהווה (רוב ההכרעות) עדיפה מהכרעה בעבר (חזקה דמעיקרא, מרא קמא, וכאן נמצא כאן היה). כך הסבירו האחרונים מדוע רובא וחזקה רובא עדיף - שהחזקה נובעת רק מהדין שהיה בעבר (שב שמעתתא ד-כד, העיקרים אין הולכין בממון אחר הרוב אמצע האשכול ד"ה והנה וד"ה אבל). וכן מדוע מוחזק במטלטלין עדיף מחזקת מרא קמא (אפילו לדעות שמרא קמא עצמו הוא מדין מוחזק) - שמרא קמא נובע רק מהבעלות שהיתה בעבר (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ב ד"ה והא).
- אותה סברא - הכרעה שמבוססת על סברא מסוימת לא תדחה הכרעה אחרת שמבוססת על אותה הסברא. כך הסביר הפלפולא חריפתא מדוע מיגו לא ידחה רוב, שמקצת בני האדם לא עלה על דעתם לטעון את הטענה הטובה, ואם כן כל מיגו מבוסס על סברת רוב, ולא יכול להיות עדיף ממנו. וכך גם ביאר המהרי"ק (עב) מדוע חזקת הגוף לא עדיפה ממוחזק, שכל הסברא ללכת אחר חזקת הגוף היא לומר שהמצב לא השתנה מכמו שהיה, אך מוחזק עצמו גם כן מבוסס על אותה הסברא - שהממון לא ישתנה מהבעלים שמחזיק בו. ולכן החזקה לא מוציאה ממנו.
- סברא וגזירת הכתוב - הכרעה מגזירת הכתוב עדיפה על הכרעה מסברא, ותועיל גם במקום שהכרעה מסברא לא תועיל בו. כך הסביר הגר"א וסרמן (קובץ ביאורים שב שמעתתא ה) )את הדעות (גליון התוס' רשב"ם וריצב"א, הובאו בקונטרס הספיקות ו-ד) שאע"פ שרובא דליתא קמן לא מועיל בממונות ("אין הולכין בממון אחר הרוב") - רובא דאיתא קמן כן מועיל. וביאר זאת על פי השיטה שרובא דאיתא קמן הוא גזירת הכתוב ולכן שייך גם בממונות, ורק רובא דליתא קמן הוא סברא ובממונות סברא זו לא מספיקה (אמנם בקונטרס החזקות (סוף סימן א ד"ה ונראה) כתב שחזקה מסברא עדיפה מחזקה מגזירת הכתוב. כמו כן יש שכתבו שהכרעת-בירור עדיפה מהכרעת-הנהגה)[7].
פרטי הדין[עריכה]
קל וחומר בחוזק ההכרעות - מדיני-החוזק המפורשים בגמרא (כגון מיגו במקום עדים לא אמרינן, רובא וחזקה רובא עדיף, אין הולכין בממון אחר הרוב) למדו האחרונים דינים חדשים ע"י קל וחומר. כגון מכך שמיגו בוודאי פחות ממוחזק, אך לגבי רוב נחלקו האמוראים האם עדיף ממוחזק, מוכח שרוב עדיף ממיגו (אך בכמה מקומות דחו הוכחות כאלו).
תוספת הכרעה או סברא - ישנן הכרעות בודדות שאינן מספיק חזקות בשביל להכריע בעצמן, אלא רק בתוספת הכרעה או סברא נוספת. כגון חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו, שלדעת הגרנ"ט אינה מועילה בפני עצמה אלא רק עושה דררא דממונא וממילא חל דין מוחזק. וכן דעת הגר"א וסרמן שחזקת שטרך בידי מאי בעי אינה מועילה לבד אלא רק מרעת את טענת "פרעתי", וממילא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכך כתב גם בעניין חזקת אין אדם פורע תוך זמנו.
מוחזק - הרבה הכרעות לא מועילות להוציא ממון ממוחזק, כגון רוב ("אין הולכין בממון אחר הרוב"), מיגו ("מיגו להוציא לא אמרינן") ועוד. בהגדרת הכלל אלו הכרעות לא מוציאות ממון נאמרו כמה דעות: הכרעה שאיננה ראיה (תרומת הדשן, הובא בשערי יושר ג-ג ד"ה ובס', אך לא ביאר מהי "ראיה"), הכרעה מגזירת הכתוב (שערי יושר ג-ג), והכרעת ספק (פני שלמה בבא בתרא כג: ד"ה אמנם). כך הסבירו - כל אחד לשיטתו - מדוע אין הולכין בממון אחר הרוב.
לעיתים נחלקו המפרשים האם ההכרעה לא מועילה בדיני ממונות כלל, או שאינה מועילה רק להוציא ממון, אך להחזיקו (או לפסוק את הדין על ממון שאף אחד לא מוחזק בו) מועילה (כך דנו לגבי כאן נמצא כאן היה)[8](, וכן היו מי שדנו בזה אפילו לגבי רוב)[9].
עדים - בעניין הכרעה שנדחית, יש חילוק בין עדים לבין שאר ההכרעות (כגון רוב, חזקת אומדנא וחזקה דמעיקרא), שבשאר ההכרעות אנו יודעים שיש איזה מיעוט שלא הולך ע"פ ההכרעה, ולכן אם נמצא מקרה שלא הולך ע"פ ההכרעה הוא אינו סותר אותה. אך בעדים אין שום מיעוט, ואם ימצא שלא כדברי העדים זו סתירה לדבריהם (אבי עזרי) (בבא בתרא ז ד"ה והנראה).
קדימות ההכרעות[עריכה]
בסעיף זה נסדר את כל ההכרעות היסודיות ע"פ הסדר מהחזקה אל החלשה. זהו סדר כללי ולרוב הדעות בלבד, ומטרתו לתת מבט כללי על עדיפותן של ההכרעות השונות. ליתר פירוט יש לעיין בערך המבוקש בסעיף "חוזק".
כמובן שיש הכרעות שלעולם לא יכולות לחול יחד באותו המקרה, למשל ספק נפשות לא יחול יחד עם כל דאלים גבר. כמו כן יש הכרעות שלא מצאנו שהגמרא והמפרשים השוו ביניהן, למשל הפה שאסר נגד חזקת הגוף.
===דוגמאות לשימוש ב"סדר ההכרעות":===
- הודאת בעל דין (מספר א) היא ההכרעה החזקה ביותר, והיא תועיל תמיד נגד כל הכרעה אחרת שתסתור אותה, ואפילו נגד עדים (מספר ד).
- ספיקא דרבנן לקולא (מספר מג) היא ההכרעה החלשה ביותר, ותועיל רק במקום שאין שום הכרעה שסותרת אותה, אך אם יש בו, למשל, ספק ספיקא להחמיר (מספר כד) - נפסוק לחומרא.
- רוב, בין רובא דאיתא קמן (מספר כה) ובין רובא דליתא קמן (מספר כו), עדיף מחזקת הדין (מספר לג), וזהו הכלל הידוע "רובא וחזקה - רובא עדיף").
===סדר ההכרעות===
- הודאת בעל דין
ב) שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא
ג) אנן סהדי ד) עדים ה) הפה שאסר הוא הפה שהתיר ו) שטר ז) אב ח) ספק ערלה ט) חזקת אומדנא י) חזקת שלוש שנים יא) ספק ספק ספיקא יב) חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו יג) מוחזק יד) תפיסה טו) בעלים טז) ברי ושמא יז) טענינן יח) עד אחד יט) סימנים כ) כאן נמצא כאן היה כא) חזקת הגוף כב) הוחזק כג) אין ספק מוציא מידי ודאי כד) ספק ספיקא כה) רובא דאיתא קמן כו) רובא דליתא קמן כז) ספק נפשות כח) קרוב כט) ספק טומאה ל) בידו לא) חזקת מרא קמא לב) חזקת כשרות לג) חזקת הדין לד) ספק ממזר לה) ספק עשירי לו) חזקה דהשתא לז) שבועה לח) מיגו לט) חולקין מ) כל דאלים גבר מא) שודא דדייני מב) ספיקא דאורייתא מג) ספיקא דרבנן.
ראה גם[עריכה]
- הודאת בעל דין#חוזק
- שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא#חוזק
- אנן סהדי#חוזק
- עדים#חוזק
- הפה שאסר הוא הפה שהתיר#חוזק
- שטר#חוזק
- אב#חוזק
- ספק ערלה#חוזק
- חזקת אומדנא#חוזק
- חזקת שלוש שנים#חוזק
- ספק ספק ספיקא#חוזק
- חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו#חוזק
- מוחזק#חוזק
- תפיסה#חוזק
- בעלים#חוזק
- ברי ושמא#חוזק
- טענינן#חוזק
- עד אחד#חוזק
- סימנים#חוזק
- כאן נמצא כאן היה#חוזק
- חזקת הגוף#חוזק
- הוחזק#חוזק
- אין ספק מוציא מידי ודאי#חוזק
- ספק ספיקא#חוזק
- רובא דאיתא קמן#חוזק
- רובא דליתא קמן#חוזק
- ספק נפשות#חוזק
- קרוב#חוזק
- ספק טומאה#חוזק
- בידו#חוזק
- חזקת מרא קמא#חוזק
- חזקת כשרות#חוזק
- חזקת הדין#חוזק
- ספק ממזר#חוזק
- ספק עשירי#חוזק
- חזקה דהשתא#חוזק
- שבועה#חוזק
- מיגו#חוזק
- חולקין#חוזק
- כל דאלים גבר#חוזק
- שודא דדייני#חוזק
- ספיקא דאורייתא#חוזק
- ספיקא דרבנן#חוזק
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אמנם יש הסברים שונים מהפני יהושע, הובאו בערך רובא דאיתא קמן בסעיף "חוזק" ד"ה חזקת הדין.
- ↑ במקרים רבים בירור הוא סברא והנהגה היא גזירת הכתוב, כמו שהבאנו בערך ספיקות בסעיף "בירור והנהגה" ד"ה הקשר בין בירור והנהגה לבין סברא וגזירת הכתוב.
- ↑ לגבי כל הכרעה נחלקו האם היא בירור או הנהגה, עיין בכל הכרעה בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
- ↑ את החילוק בין בירור והנהגה לבין ודאי וספק (לחלק מהדעות) ביארנו בערך ספיקות בסעיף "ודאי וספק" ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.
- ↑ הארכנו בזה בערך ספיקות בסעיף "ודאי וספק".
- ↑ ביארנו את מקרה זה בערך חזקה דהשתא בסעיף "חוזק" ד"ה חזקה דמעיקרא אות ב.
- ↑ במקרים רבים בירור הוא סברא והנהגה היא גזירת הכתוב, כמו שהבאנו בערך ספיקות בסעיף "בירור והנהגה" ד"ה הקשר בין בירור והנהגה לבין סברא וגזירת הכתוב.
- ↑ ע"ע כאן נמצא כאן היה בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.
- ↑ ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב בסעיף "מקור וטעם" ד"ה כשאין מוחזק נגד הרוב.