ספק טומאה
|
|
הגדרה[עריכה]
ספק טומאה שנמצא ברשות הרבים טהור, וברשות היחיד טמא (הסוגיא בסוטה כח.).
לדוגמא, נמצא כלי, ספק האם הוא טהור או טמא (פסחים יט:). ספק האם האדם נגע בדבר טמא (קידושין פ.).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מפרשת מסוטה (סוטה כח., והגמרא שם (כט.) הוסיפה שאת דין יש בו דעת להישאל (דהיינו שאם לא היה שם אדם - אפילו ברשות היחיד טהור) לומדים מהפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז-יט)).
הטעם שברשות הרבים טהור, שהרי אפילו טומאה ודאית דחויה בציבור, וכל שכן ספק (תוספתא טהרות סוף פרק ו, רמב"ם שאר אבות הטומאות טז-א).
והטעם שברשות היחיד טמא, משום שבזה כו"ע מודים שספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא (שהרי בשאר ספיקא דאורייתא נחלקו הראשונים[1]) (לבוש מרדכי יבמות ט).
לגבי ודאותו, הוא דין ודאי (ולא דין ספק) בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד:
- ברשות הרבים הנוגע טהור טהרה ודאית אפילו אם באמת נגע בחפץ טמא (הנהגה, שאנו פוסקים שטהור, אפילו שבמציאות נגע בטומאה) (אחיעזר ח"א א-ג. אך הקובץ שיעורים (ח"ב מה-ט) כתב שאינה טהרה ודאית, אלא רק אין צריך לחשוש שהוא טמא, אך אם באמת נגע בטומאה לא נטהר).
- ברשות היחיד הנוגע טמא בטומאה חדשה אפילו אם באמת החפץ טהור (הנהגה, שאנו פוסקים שטמא, אפילו שבמציאות לא נגע בטומאה) (אחיעזר ח"א א-ג. והקובץ הערות (לט-א) חקר האם נחשב כאילו נגע בטומאה, או שטמא אפילו שלא נגע בה).
פרטי הדין[עריכה]
באין בו דעת להישאל עליו, כלומר שלא היה שם אדם, אפילו ברשות היחיד טהור (סוטה כח:).
כשאדם יודע שבאמת טמא, אף על פי שספק ברשות הרבים דינו כוודאי טהור, מצווה עליו להפריש אחרים (שערי יושר א-ב ד"ה ונראה).
ספק הרגיל וקרוב לוודאי (לטהר) טהור אפילו ברשות היחיד (תוס' פסחים ט. ד"ה ואם)[2].
חוזק[עריכה]
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[3].
עד אחד בטומאה, מסתפק בזה השב שמעתתא (ו-כג).
רוב עדיף מספק טומאה (קהילות יעקב כתובות ח)[4].
חזקת הגוף - לקובץ שיעורים (כתובות רסג רסה) לא מועילה לטהר ברשות היחיד, ולשב שמעתתא (א-טו) כן מועילה.
חזקת הדין לא מועילה לטהר ברשות היחיד (תוס' חולין ט: ד"ה התם).
ספיקא דרבנן עדיף מדין ספק טומאה ברשות היחיד, ולכן מקילים בטומאה דרבנן (קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא).
אין ספק מוציא מידי ודאי מועיל לטמא אפילו ברשות הרבים. כגון שידוע שהיתה כאן טומאה וספק האם גררוה, נחשבת כוודאי טומאה וטמאה (מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק").
ספק ספיקא, טומאה עדיפה ממנו. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד - עדיין טמא (קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו).
כללים[עריכה]
בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מפורש במשנה (טהרות ה-ט) שברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא, אך הר"ש (שם) הקשה על זה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם ד"ה במקורו.
- ↑ עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רוב) בדין רוב.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ספק הרגיל) בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי.
| טומאה וטהרה | ||
|---|---|---|
| דרגות הטומאה: | אבי אבות הטומאה - אב הטומאה - ולד הטומאה - ראשון לטומאה - שני לטומאה - שלישי ורביעי לטומאה | |
| דרכי היטמאות: | אוהל - מגע - משא - היסט - מדרס | |
| דברים המטמאים על פי התורה: | מת - נבלה - נבלת עוף טהור - נבלת השרץ - בעל קרי - נידה - זבה - יולדת - זב - מצורע - צרעת הבתים | |
| דברים המטמאים על פי חכמים: | ארץ העמים - טומאת ידיים - בית הפרס - טומאת גויים | |
| דברים הנטמאים: | אדם - כלים (כלי מתכות, כלי עץ וכלי חרס) - אוכלים - משקין | |
| נידה: | הפסק טהרה - חומרא דרבי זירא - כתם - עקרות הלכתית - פרישה סמוך לווסת - שבעה נקיים | |
| אחרים: | טומאת מקדש וקדשיו - הכשר לקבל טומאה - טומאה רצוצה - טומאה הותרה בציבור | |
| היטהרות: | טבילה - פרה אדומה - מקווה - חציצה - טבול יום - מחוסר כיפורים | |
| מסכתות בסדר טהרות: | כלים - אהלות - נגעים - פרה - טהרות - מקוואות - נידה - מכשירין - זבים - טבול יום - ידיים - עוקצים | |