רבי חנינא בר חמא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חז"ל| | {{חז"ל| | ||
|שם=רבי חנינא בר חמא | |שם=רבי חנינא בר חמא | ||
| שורה 5: | שורה 4: | ||
|כיתוב= | |כיתוב= | ||
|תקופתו=[[אמוראים]] | |תקופתו=[[אמוראים]] | ||
|דור= | |דור=המעבר שבין התנאים לאמוראים | ||
|בית מדרש= | |בית מדרש= | ||
|רבותיו=[[רבי יהודה הנשיא]],{{ש}} רבי [[ישמעאל ברבי יוסי]],{{ש}} [[רבי חייא]] ו[[בר קפרא]] | |רבותיו=[[רבי יהודה הנשיא]],{{ש}} רבי [[ישמעאל ברבי יוסי]],{{ש}} [[רבי חייא]] ו[[בר קפרא]] | ||
| שורה 11: | שורה 10: | ||
|תלמידיו=[[רבי יהושע בן לוי]],{{ש}}[[רבי יוחנן]], [[רבי אושעיא]],{{ש}}[[רבי אלעזר בן פדת]],{{ש}}[[רבי שמעון בן לקיש]] ועוד | |תלמידיו=[[רבי יהושע בן לוי]],{{ש}}[[רבי יוחנן]], [[רבי אושעיא]],{{ש}}[[רבי אלעזר בן פדת]],{{ש}}[[רבי שמעון בן לקיש]] ועוד | ||
}} | }} | ||
רבי '''חנינא בר חמא''' היה | רבי '''חנינא בר חמא''' היה [[אמורא]] ארצישראלי בדורהמעבר שבין ה[[תנא]]ים לאמוראים, ולכן יש המחשיבים אותו כ[[תנא]]{{הערה|{{מקור|תוספות בכורות מט ב}} ד"ה אמר רבי אסי, בשם [[רש"י]]}}. היה תלמידו המובהק של [[רבי יהודה הנשיא]], ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]]. | ||
==קורות חייו== | ==קורות חייו== | ||
| שורה 32: | שורה 31: | ||
==משנתו== | ==משנתו== | ||
הוא היה ידוע בביטחונו באלוקים, כאשר אשה [[מכשפה]] רצתה לקחת עפר מתחת | הוא היה ידוע בביטחונו באלוקים, כאשר אשה [[מכשפה]] רצתה לקחת עפר מתחת ר�ליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב {{ציטוטון|אין עוד מלבדו}} ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של אלוקים{{הערה|סנהדרין סז ב}}. לפי הסבר התלמוד, דווקא רבי חנינא שהיו לו זכויות מיוחדים, יכול היה לסמוך על האלוקים בצורה כזו, אבל אדם רגיל יש לו ליזהר מכשפים. | ||
אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידו הוא '''[[רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]'''. הכלל אומר כי למרות שישנם שני כללים לבירור [[ספק (הלכה)|ספיקות בהלכה]] במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מהיכן הגיע, האחד על ידי הכלל "[[רוב|הלך אחר הרוב]], והשני - "[[קרוב]]" - הכרעה כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר, ולמרות ששניהם [[מדאורייתא|מהתורה]], הרי שבמקרה של התנגשות בין שני הכללים, הרוב קובע. | אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידו הוא '''[[רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]'''. הכלל אומר כי למרות שישנם שני כללים לבירור [[ספק (הלכה)|ספיקות בהלכה]] במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מהיכן הגיע, האחד על ידי הכלל "[[רוב|הלך אחר הרוב]], והשני - "[[קרוב]]" - הכרעה כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר, ולמרות ששניהם [[מדאורייתא|מהתורה]], הרי שבמקרה של התנגשות בין שני הכללים, הרוב קובע. | ||
| שורה 48: | שורה 47: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{ | {{אמוראי ארץ ישראל}} | ||
{{מיון רגיל:חנינא בר חמא}} | {{מיון רגיל:חנינא בר חמא}} | ||
[[קטגוריה: | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:דור המעבר בין התנאים לאמוראים]] | ||
[[קטגוריה:תלמידי רבי יהודה הנשיא]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:07, 14 באפריל 2015
|
|
| רבי חנינא בר חמא | |
|---|---|
| תקופתו | אמוראים |
| דור | המעבר שבין התנאים לאמוראים |
| רבותיו | רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא |
| חבריו | רבי אפס, לוי, רב ועוד |
| תלמידיו | רבי יהושע בן לוי, רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי שמעון בן לקיש ועוד |
רבי חנינא בר חמא היה אמורא ארצישראלי בדורהמעבר שבין התנאים לאמוראים, ולכן יש המחשיבים אותו כתנא[1]. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.
קורות חייו[עריכה]
רבי חנינא נולד בבבל בסביבות שנת ג'תתק"ה (145 לספה"נ), ולמד שם אצל רב המנונא הראשון. בהיותו כבן שלושים עלה ארצה עם בנו חמא, כדי ללמוד תורה מפיו של רבי יהודה הנשיא. מלבד לימוד המשנה מפיו, התקרב אליו והעיד מספר עדויות על הנהגותיו ההלכתיות של רבי. על קרבתו לרבי תעיד העובדה, שמכל תלמידיו בחר בו רבי לתפקיד ראש הישיבה תחתיו (ראו להלן).
על גדלותו הרוחנית של רבי חנינא העיד רבי יהודה הנשיא. הוא היה נוהג להפגש בחשאי עם הקיסר רבי יהודה הנשיא#אנטונינוס ורבי א נטונינוס, אך זה התנה עם רבי שאיש לא יהיה נוכח במפגשים אלו. באחת הפעמים, כשהגיע אנטונינוס לרבי, מצא שם את רבי חנינא, והעיר על כך לרבי. ענה לו: "לית דין בר איניש", כלומר – "אין זה בן אדם", אלא מלאך.[2]
רבי חנינא בר חמא האריך ימים מתוך בריאות איתנה. בהיותו בגיל 80 עוד היה כוחו במתניו, והיה עומד על רגל אחת תוך כדי חליצת נעל ונעילתה בשנית על רגלו השנייה.[3] הוא נפטר סמוך לשנת ד' אלפים (240 לספה"נ), בהיותו כבן 95.
תפקידיו הציבוריים[עריכה]
רבי יהודה הנשיא, ריכז בידיו, מתוקף תפקידו, את כל המשרות החשובות ביותר בדור ההוא. לפני פטירתו הוא ביזר את משרותיו וסמכויותיו בין בניו ותלמידיו. התלמוד מספר כי רבי הורה כך: "שמעון בני - חכם. גמליאל בני - נשיא. חנינא בר חמא ישב בראש". רבי חנינא סירב לקבל את התפקיד, משום שחשש מפגיעה בכבודו של רבי אפס, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים וחצי. רק לאחר פטירתו של רבי אפס נאות רבי חנינא להתמנות למשרה תחתיו[4]. היה זה עשרים שנה ומעלה לאחר פטירת רבי[5].
מלבד כוחו הגדול בידע חכמת התורה, היה כוחו רב בפלפול. כך למשל, כאשר רבי חייא ורבי חנינא התווכחו זה עם זה, אמר רבי חנינא לרבי חייא: אם תשתכח תורה מישראל, יכול אני להחזירה על ידי פלפול.
משמעותו של המינוי "לשבת בראש" שנויה במחלוקת בקרב פרשנים והיסטוריונים. רש"י ופרשנים קלאסיים אחרים סבורים, שהכוונה לכהונה בראשות הישיבה המרכזית של תנאי ארץ ישראל, שבימי רבי יהודה הנשיא שכנה בציפורי. לעומתם מוכיח יצחק אייזיק הלוי שמדובר בתפקיד אדמיניסטרטיבי בעל השפעה על כלל הציבור ועל הישיבה גם יחד. למעשה נראה ששתי הדעות צודקות, ותפקיד ראש הישיבה כלל גם אחריות לצרכים ציבוריים נוספים.
יוחסין[עריכה]
רבי חנינא התעסק בענייני יוחסין, כאשר היו שרצו לקבוע כי בבל מיוחסת פחות מארץ ישראל, שלח רבי יהודה הנשיא את רבי חנינא לטפל בעניין, וזה אכן הוכיח להם כי מקובל מפיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו רבי יוסי שבבל מיוחסת יותר מארץ ישראל[6].
הוא גם סבר כי יש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין". לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות[7] "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה", ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בתלמוד, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשרה חנויות שתשעה מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.
משנתו[עריכה]
הוא היה ידוע בביטחונו באלוקים, כאשר אשה מכשפה רצתה לקחת עפר מתחת ר�ליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב "אין עוד מלבדו" ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של אלוקים[8]. לפי הסבר התלמוד, דווקא רבי חנינא שהיו לו זכויות מיוחדים, יכול היה לסמוך על האלוקים בצורה כזו, אבל אדם רגיל יש לו ליזהר מכשפים.
אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידו הוא רוב וקרוב הלך אחר הרוב. הכלל אומר כי למרות שישנם שני כללים לבירור ספיקות בהלכה במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מהיכן הגיע, האחד על ידי הכלל "הלך אחר הרוב, והשני - "קרוב" - הכרעה כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר, ולמרות ששניהם מהתורה, הרי שבמקרה של התנגשות בין שני הכללים, הרוב קובע.
רבותיו, חבריו ותלמידיו[עריכה]
מלבד רבי יהודה הנשיא למד אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא. חבריו היו לוי, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רב ושאר חכמי דורם. עם תלמידיו נמנים רבי יוחנן, בנו – רבי חמא[9], רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא, רבי אבא, רבי שמעון בן לקיש ורבים אחרים.
חתנו היה האמורא שמואל סבא[10].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אהרן היימאן, "רבי חנינא בר חמא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 492-484, באתר HebrewBooks
- יהודה ליב הכהן מימון (עורך), "רבי חנינא בר חמא", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים ת"כ-תכ"ה, באתר HebrewBooks
- רבי חנינא בר חמא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים