בית שאן: הבדלים בין גרסאות בדף

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י (שיחה) 11:57, 17 ביולי 2015 (IDT)

בֵּית שְאָן היא עיר בצפון עמק הירדן, סמוך לעיר בית שאן העתיקה שהיתה עיר יהודית חשובה בתקופת המקרא ובימי בית שני.

בית שאן בתנ"ך

בית שאן מוזכרת כאחת הערים שנחלו בני שבט מנשה: "וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ (יהושע יז יא וכן בדברי הימים א ז כט), אולם בני משנה לא יכלו להורישם משום שהיה להם רכב ברזל: "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (שם טז וכן בשופטים א כז).

לאחר נפילתו של שאול המלך בקרב בהר הגלבוע, נטלו הפלישתים את גופתו ותלו אותה בחומת בית שאן (המוזכרת שם כ"בית שן"), עד שאנשי יבש גלעד נטלו אותה משם וקברוה (שמואל א לא י-יג).

שלמה המלך שלט בבית שאן, והניצב האזורי מטעמו שם היה בענא בן אחילוד (מלכים א ד יב).

בית שאן בימי בית שאן

בימי בית שני, היתה בית שאן לאחת הערים המרכזיות בארץ ישראל. יהודי העיר קראו לה "ביישן" (שיבוש של שמה המקורי), ובפי הרומאים נקראה "סקיתופוליס". בדברי חז"ל מוזכרץ בית שאן פעמים רבות, ובייחוד כעיר שבה היו מייצרים כלי פשתן^[1]. כמו כן, נזכרת העיר בהקשרים שונים של הלכות שבין ישראל לגוים, הנובעות מהיות העיר מעורבת.

העיר הייתה ליהודית אחרי מלחמת העצמאות בשנת 1948, לאחר שלא הייתה בה קהילה יהודית מימי הביניים. תחילה התיישבו בה עולים שהגיעו ב"עלייה ההמונית". אלה יושבו בבתים הנטושים של העיירה הערבית "ביסאן". לאחר מכן נוספו שכונות חדשות מסביב לעיר העתיקה. בשנת 1988 , כאשר האוכלוסייה של העיר הגיעה ל-15,000 נפש היא הוכרזה כעיר.

ייחודה של העיר

סגולותיה של העיר מבוטאים בסמלה אשר נקבע המועצה המקומית בראשות שלמה בן לולו בשנת 1983. בסמל, שמונה מרכיבים בעברה של בית שאן.

• עץ התמר - מבטא את הנוף הטבעי של הבקעה. מטעי התמרים מצויים בשפע הודות לאקלים החם בבקעה וריבוי המעיינות בה. התמר הוא גם מהווה את הסמל של שבט מנשה, שבית שאן הייתה התחום נחלתו מימי יהושע בן נון.
• מחתה, שופר ומנורה - סמלים יהודיים אלו משובצים ברצפת פסיפס של בית כנסת שנתגלה בצפונה של העיר, מהתקופה הביזנטית. הסמלים מעידים על התיישבות יהודית בבית שאן באותה תקופה.
• תיאטרון רומי - התיאטרון הוא אחד מתוך מכלול האתרים ההיסטוריים שנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות משלהי המאה השניה לספירה.
• קיר אבן - קיר האבן הוא סמל לחומת בית שאן. שתי חומות הקיפו את העיר בית שאן: הראשונה בתקופת המקרא כפי שמתואר:"וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם" שמואל א ל"א, י"ב. חומה שניה נבנתה בתקופה הביזנטית והיא הקיפה את כל העיר .
• הרים - ההרים בסמל נראים למבקר בעיר: במזרח - רמות גלעד , בדרום-מערב - הר הגלבוע ובצפון - רמות יששכר.
• הכתובת בעברית קדומה - בסמל מצוייה כתובת עתיקה הלקוחה מברכת משה רבינו לשבט יוסף, שבנו מנשה קיבל את העיר לנחלתו  : "מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת"דברים ל"ג, י"ג.
• הכתובת "זו בית שאן"- פסוק זה מקורו בבראשית רבא, שם נאמר על הפסוק : "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם"בראשית מ"ט, כ"ה - רובצת תחת - "ובית שאן בבית השריי" - שהכוונה היא לאזור בית שאן.

הגאוגרפיה של העיר

יורם צפריר וגדעון פרסטר מגדירים כך את הנתונים הגאוגראפיים עשו את בית-שאן לאחת מן הערים הראשיות בארץ-ישראל בתקופה העתיקה. ^[2]

1. מיקומה של העיר בלבו של עמק-יזרעאל המזרחי - הוא עמק בית-שאן - אזור פורה שרבה בו ההתיישבות החקלאית.
2. שפע המים בעיר ובסביבתה הקרובה, שפע חריג בכמותו בחבל הארץ השחון בדרך-כלל; העיר שוכנת על גדותיו של נחל- חרוד, והיא ניזונה ממימיהם של מעיינות אחרים באגן הניקוז של נחל-חרוד ונחל-עמל ממערב, מים אשר הובלו אליה בתעלות.
3. מיקומה של העיר בצומת דרכים חשוב - בסמוך אליה עוברת הדרך הבינלאומית מאזור חוף הים (וממצרים) אל עבר-הירדן, סוריה ומסופוטמיה, ונתיב זה הצטלב ליד העיר עם הדרך העוברת מסוריה ומן הגליל לירושלים ולדרום, לאורך השוליים המערביים של בקעת-הירדן .

בסוף המאה ה-19 היא חוברה "מסילת הרכבת החיג'אזית" ובפועל ניתן היה להגיע אליה ממצרים ומסוריה.

תולדות העיר

[ בית שאן הקדומה מזוהה ב"תל אל - חאסן" (Tell el Husn), בה נמצאו שרידי עתיקות ומעיינות רבים ^[3]. למרות שהתל נמצא 140 מטר מתחת לפני הים הוא בולט בסביבתו ונחשב לאחד התלים העתיקים , המענינים והיפים בארץ. במאה ה-15 לפנה"ס ישב בה חיל מצב מצרי. בין הממצאים החשובים מתקופה זו נמנות "מצבת סתי ה-1", משנת 1318 לפנה"ס. בה מסופר :"מלך הדרום והצפון, אדון שתי הארצות - סתי - אהוב האל כבש את בית שאן.^[4]

מצבה נוספת משנת 1500 לפנה"ס מספרת על "האל מכּל‏" אדון בית שאן, בונה מקדש לכבוד האל בעיר.

התנחלות בני ישראל

שבט מנשה, שהעיר הייתה בתחום נחלתו, לא הצליח לכבוש את העיר, כפי שנאמר:"ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה... ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו" שופטים א, כ"ז-כ"ח . בית שאן נשארה פלשתית-מצרית לפחות אחרי ניצחונם על שאול המלך עד אשר גורשו על-ידי דוד המלך.

בימי שלמה המלך מלכים א ד', י"ב, נכללה בנציבות החמישית - שנציבה היה בענה בן אחילוד, אשר תחןמו היה: תענך, מגידו "בית שאן אצל צרתנה מתחת ליזרעאל מבית שאן עד אבל מחולה עד מעבר ליקמעם" ^[5]

בימי רחבעם מלך יהודה נחרבה העיר על-ידי המצרים, היא מופיעה ברשימת הערים שנכבשו על-ידם. לפי הממצאים הארכיאולוגיים העיר היתה מיושבת על-ידי יהודים בתקופת ממלכת ישראל.

בימי בית שני, עולי בבל לא קדשו אותה מתוך מניע כי יוכלו לזרוע ולעבד את אדמתה גם בשנת השמיטה ולכלכל בפריה עניים.

כאשר היוונים התיישבו בעיר הם שינו את שמה לסקיתופוליס ("עיר הסקיתים"). יוחנן הורקנוס השמונאי גרש ממנה את היוונים , וכך נאמר במגילת תענית על מועדי חודש סיון : "בחמישה עשר ביה ובשיתה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא".

בפרוץ המרד הגדול ברומאים יושביה היהודים העדיפו להילחם יחד עם היוונים נגד ה"קנאים" שהגיעו לעיר , אבל שכניהם לא נתנו אמון בהם , ועל כן "ציוו את היהודים לרדת אל החורשה אשר בקרבת העיר... ובלילה השלישי תרו את מחנה היהודים וראו כי לא שמו להם שומרים, ורבים מהם נמו שנתם - וישחטו את כולם במספר שלושה עשר אלף איש ויבזזו את כל רכושם" ^[6] .

בתקופה הביזנטית, השתרעה העיר משני עברי נחל חרוד, בתחום הכולל את השטח שבין המרכז הקהילתי של בית שאן בימינו לגשר הכניסה המערבי אליה מדרום, ולאורך תל אצטבה (תל מצטבה), מן "הגשר הקטוע" במזרח ועד הגשר המערבי, מצפון. כל השטח הזה היה מוקף חומה, ששרידיה מן התקופה הביזנטית נראים בתל אצטבה. אומדן תושביה היה 30,000 נפש. תיאור מדויק של תחומי העיר נמצא בכתובת שברצפת בית הכנסת העתיק של רחוב (להלן). .

יהודי העיר בתקופה העתיקה

אחרי חורבן הבית המשיכו לגור בה לא מעט יהודים. אדמתה הייתה דשנה ופוריה והיא התפרסמה ביבול החיטים ובשמן הזיתים שגדלו בה. אז גם נאמר עליה: "גן עדן, אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פיתחו.” בבלי עירובין י"ט, א

יהודי העיר התחבטו בשאלה ההלכתית, אם בית שאן היא בתחום ארץ ישראל לעניין המצוות התלויות בארץ. היות שסברו שעולי בית שני לא התיישבו בה, פסק רבי מאיר, ואחריו רבי יהודה הנשיא, שמבחינת ההלכה אין בית שאן בתחום ארץ-ישראל, אלא היא "ארץ העמים" ופטורה מחובת שמיטה ומעשרות.

מן המאה השלישית ואילך נודעה בית-שאן כמרכז לגידול, טוויה ואריגה של בדי פשתה. בתלמוד הירושלמי נזכרים "כלי הפשתן הדקים הבאים מבית שאן" ^[7]. צו המחירים של הקיסר מסוף המאה השלישית לספירה, התיר לסוחרים לדרוש עבור בדי בית-שאן ועבור הבגדים שנוצרו בה את המחיר הגבוה ביותר .

למרבה הצער, אין אנו מכירים היטב את תהליכי העיבוד של הפשתה, ועל כן קשה לשייך לתעשייה זו מתקנים כלשהם, אבל סביר להניח שמספר רב של בריכות קטנות ומטויחות, המחוברות לעתים זו לזו בצינורות חרס, שימשו בתעשייה זו ^[8].

בתקופה הביזנטית היתה בעיר קהילת מיעוט יהודית. התלמוד מזכיר חנויות של יהודים בבית שאן, שלא היו מעוטרות ביום חג של נוכרים ^[9] .

שני שרידים ארכיאולוגיים מעידים על היישוב היהודי בעיר.

• בית מגורים גדול, בעל פסיפסים נאים, שנחשף בשיכון א'. הוא מכונה בית ליאונטיס, על שם בעל הבית הנזכר בפסיפס שברצפתו. אחד מחדריו היה חדר תפילה: בפסיפס שברצפתו יש מנורה בעלת שבעה קנים וכתובת הקדשה, כמקובל בבתי כנסת. בפסיפס ב'בית לאונטיס' מופיע נושא מאגדות יוון האלילית : הגיבור אודיסאוס נאבק בפיתויי הסירנות. סבורים כי אין ללמוד מכל אלה על אמונה באלילים , אלא רק על שימורה של המורשת היוונית.
• בית כנסת גדול שנתגלה מחוץ לחומת העיר וסמוך לה, שהיו בו רצפות פסיפס נאות. הן נעשו על ידי אותם אמני פסיפס שהתקינו את הפסיפס בבית הכנסת בבית אלפא - מריאנוס וחנינא בנו.

לאחר כיבוש ירושלים בימי הצלבנים התיישבה משפחת דה-בוטון, שהקימה מצודה קטנה - שרידיה נמצאים בעיר העתיקה. זהו מבנה בגודל 50 X 50 מ' לערך, שנדבכיו התחתונים עדיין נותרו מן התקופה הצלבנית.

בימי הביניים היתה בית שאן עיירה קטנה. בראשית המאה ה - 14 הוקמה בה אכסניית דרכים - ח'אן אלאחמר - שהיתה תחנה להחלפת סוסים בדרך המוליכה מדמשק לקהיר. בתקופה זו ישב בה אשתורי הפרחי, שספרו "כפתור ופרח" הוא מקור חשוב לידיעות על התקופה שבה חי (להלן).

בתקופת השלטון העות'מאני בארץ היתה בית שאן יישוב נידח למדי. בשנת 1875 תיארו אותה הנוסעים קלוד ר' קונדר והורשיו ה' קיצ'נר כ"כפרון עלוב, הבנוי בקתות חומר". לעומת זאת, גוטליב שומכר הגרמני אמר בשנת 1900: "אוכלוסיית בית שאן גדלה במהירות, הרחוב הראשי מטופח, יפה ומוצל על ידי שדרות עצי שטה, נבנים חנויות ומחסנים מודרניים על ידי התושבים".

אברהם מלמד לונץ בספרו מורה דרך בארץ ישראל וסוריה מספר על העיר בשנת 1890 כי מספר תושביה חמש מאות, כולם [[|איסלם|מוסלמים]], ובה יושב "מודיר" - מנהל מהממשלה.

העת החדשה

ואכן לקראת סוף השלטון העות'מאני חל שינוי בדמותה של העיירה בית שאן בשל שלוש סיבות:

• קניית האדמות על ידי הסלטאן עבד אלחמיד;
• השלטת האדמיניסטרציה העות'מאנית;
• פתיחת מסילת הברזל חיפה-דמשק.

השינוי בעיירה היה מהפכני נבנה המרכז החדש נבנה בצורה גיאומטרית עם רחובות ישרים, ובמרכז העיירה עמד בית הממשלה, ששירת את מנהלת אדמות הסלטאן. העיירה היתה למרכז מסחרי עצמאי גם לאזור שממזרח לירדן.

עם הכיבוש הבריטי המשיכה העיירה להתפשט. בשנת 1931 היו בה 94 יהודים, והם עזבו אותה בימי המרד הפלסטיני של שנת 1936.

במדינת ישראל

במלחמת העצמאות בית שאן נכבשה , ב-12 מאי 1948 על ידי חטיבת "גולני" כמעט ללא קרב, וכל תושביה הערבים נמלטו על נפשם.מראשית שנות ה - 50 ועד אמצע שנות ה - 60 קלטה בית שאן גלי עלייה, בעיקר מצפון אפריקה, מאיראן ומעיראק. בית שאן נמנית עם עיירות הפיתוח .

במלחמת ההתשה, בשנים 1970-1967, סבלה בית שאן מאוד. מחודש ספטמבר 1968 התגברו הפגזות הקטיושות על בית שאן לכדי כפעם בחודש. בהפגזות אלה נפצעו תושבים בעיירה ונגרמו נזקים לבתים. לשיא הגיעו ההפגזות ביוני 1970: ב - 8 הפגזות על העיירה נהרגו 3 ילדות ונפצעו 21 מתושביה.

בית שאן הוכרזה כעיר בשנת 1998 כאשר מנתה 15,300 נפש.

העיר בהווה

משנת 2005 חולקה העיר ל"רובעים". כאשר כל רובע מנוהל ע"י מנהלת רובע שתורכב מתושבי השכונות המשתייכים לאותו הרובע. המנהלת תחחצג את העדפות תושבי השכונה . היא תנהל את חיי השכונות מבפנים ותהיה ערה לצרכים המיוחדים של תושביה [1]. אחד הרובעים, הרובע המרכזי, יש לו אתר אינטרנט לשרות תושביו.

מערכת החינוך

מערכת החינוך בעיר כוללת את התחומים הבאים:

• הגיל הרך - 35 גנים : 24 גנים של העיריה ו-11 גנים מוכרים שאינם רשמיים. בגנים מופעל יום לימודים ארוך וקיימים צהרונים.
• מעונות של ארגוני נשים כגון ויצ”ו ונעמ”ת, וארבעה גנים טיפוליים לילדים עם צרכים מיוחדים

ב* תי ספר יסודיים: בתי ספר ממלכתיים דתיים - רמב”ם, תחכמוני, מאיר , קשת יהונתן ; בתי ספר יסודיים ממלכתיים: תומר וגלבוע.

• בתי ספר תיכוני – מח”ט אורט, מקיף דתי, מקיף כללי וישיבה תיכונית.
• בתי ספר תורנים – תפארת משה , אדיר ונועם נרי”ה .

בכל המוסדות מתקיים יום לימודים ארוך

חינוך לא פורמאלי:פעילות הנוער כוללת מועדוניות ופעילות במתנס. בעיר פועלות תנועות הנוער הצופים,בני עקיבא, הנוער העובד וכן מתקיימים שיעורים תורניים.

תעסוקה

בשנים הראשונות לחידוש ההתיישבות היהודית בעיר הועסקו תושביה בנטיעת עצים מטעם "קרן קיימת לישראל". שדרות העצים מצידי כביש העמק ניטעו הידי מייסדי העיר. מוקד נוסף ליעור היה הר הגלבוע שרוב היערות שבו נטעו באותם השנים על-ידי תושבי בית שאן, יחד עם תושבי ה"מעברה" שהייתה אז ליד קיבוץ "יזרעאל".

לימים, הוחלט כי תושבי העיר יעסקו בחקלאות של הקיבוצים בעמק בית שאן. ליד הקיבוצים הוקמו חוות מיוחדות לגידול כותנה במסגרת חברת "יצור ופיתוח". העמק היה לאחק ממוקדי ייצור הכותנה בארץ.

החל משנת 1960, פנחס ספיר, שר האוצר דאז, יזם הקמת מפעלי תעשייה באזורי הפיתוח. וכך הוקמו בתי חרושת אחדים בבית שאן והעיר זכתה לתעסוקה מלאה.

מפעלי התעשיה חדלו לפעול בשלב מסויים, כאשר הייבוא של מוצרי טקסטיל הוגבר ומחיריו הזולים הביאו לכל שלא נמצאו קונים לתןצרת הארץ.

העיר עדין סובלת מאבטלה. סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך בשנת 2005, מצא כי בישובי הפריפריה בגליל, עליהם נימנית בית שאן, "הבלתי מועסקים" העריכו את הסיכוי למצוא עבודה מתאימה בשנה הקרובה כך:

• סיכוי גדול או גדול מאד: 10.6%
• סיכוי לא כל-כך גדול: 41.6%
• אין סיכוי כלל: 39.8%

אתר ההתיישבות בגליל כתב כי בקרבת העיר נמצא אזור תעשייה ”פארק צבאים”, לעיר אזורי תעשייה משלה. כמה מקיבוצי האזור מחזיקים מפעלים. מרכזי תעסוקה נוספים קרובים: עפולה ואזור התעשייה ”אלון תבור” ליד דברת.

קליטה

קיימת פעילות מאורגנת לעידוד הקליטה בעיר אתר ההתיישבות בגליל האתר כתב כי שכונת ”קריית רבין”, המוקמת על ידי משרד השיכון, מאוכלסת חלקית ובחלקה נמצאת עוד בבנייה. גודל המגרשים: 300 - 600 מ”ר וסוג בנייה הוא "בנה ביתך".

כמו כן, ניתנות הטבות למתיישבים בעיר שהיא ב"אזור עדיפות לאומית א’: הנחה בתשלום דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל והנחה במס הכנסה .

תיירות

שיקומה של העיר הרומאית והתאטרון שבתוכה הביאה את בית שאן אל מפת אתרי התיירות בישראל. בשנת 2008 ביקרו בה 198.5 אלף מבקרים, מתוכם 154.4 אלף תיירים. זו עליה של 35% לעומת שנה קודמת^[10]

אתרי תיירות נוספים בסביבה הם:

• גן השלושה (סחנה) - בו בקרו 272.7 אלף מבקרים - עליה קלה לעומת ירידה בשנה קודמת.
• מעיין חרוד - בו ביקרו 124.6 אלף מבקרים.

עירית בית שאן

תקציב עיריית בית שאן לשנת 2008 עמד על כ- 107 מיליון שקל. הוא אושר ע"י שבעה מחברי מועצת העיר מול נמנע אחד ומתנגד אחד. תקציב החדש הקטין את הגרעון ב-55 מיליון ו-600 אלף שקל , זאת למרות קיטון בהכנסות מהמדינה ב-12,791 מיליון שקל , במהלך ארבע השנים האחרונות^[11]

ראש העיר הוא ז'קי לוי.

החיים הדתיים

תושבי העיר נחשבים למסורתיים. בעיר קיימים 61 בתי כנסת. רב העיר הוא הרב יוסף לסרי , בנו של המקובל ר' מכלוף אלעסרי.

שירותי דת כוללים: מועצה דתית, רבנים, בתי כנסת, מקוואות טהרה, ישיבת הסדר ובית חב"ד

61 בתי כנסת בעיר מאופינים בנוסחי התפילה הבאים:

• מרוקאי: 'אבנר מלול', 'אברהם רחימא' , 'אהבת ישראל' , 'אוהל יוסף' ו'אוהל יצחק' .
• ספרדי : 'אהבת שלום' , 'ברית יצחק','ג'רבת ג'רבה' , 'היכל שלמה' ו'זכור לאברהם'
• פרסי : 'אוהל יעקב וחי' , אוהל ישראל'
• אשכנזי : 'אור החיים', 'אשכנזי מרכזי'
• תימני : 'תפארת ישראל' .
• ביהכ"נ 'בית מדרש אזורי ובתי כנסת במוסדות החינוך בעיר.

מקוואות טהרה יש שתים בעיר : בשכונת אליהו ובשכונה ג'

הרב מירו (מאיר) דיין בראיון לחגית רוטנברג מספר על החיים הדתיים בעיר ^[12]

• במועצת העיר בית שאן ששלושת הראשונים הם חובשי כיפה. למרות ש"אין מפד"ל בבית שאן" - ההנהגה דתית והעשייה היא של הדתיים".
• הישיבה התיכונית מונה היום 180 תלמידים. בראשה הרב בנימין סופר מחיספין. קבוצת אברכים ממכון מאיר התמקמה בבית המדרש של הישיבה התיכונית, במטרה לחזק את לימודי הקודש בישיבה".
• הקהילה הדתית-לאומית מקיימת את בית ספר 'נועם' , המונה כ-300 תלמידים, תלמוד תורה בשיטת 'זילברמן', מדרשה להעמקת היהדות בבתי ספר ממלכתיים, שהחלה את דרכה בקיבוץ עין הנצ"יב בראשות הרב שי פירון (שהיה אז רב הקיבוץ), ישיבה גבוהה שהוקמה לפני שנתיים, ובקיץ האחרון הגיעו לעיר למעלה מעשרים משפחות לגרעין התורני.

אחיקם משה, דובר העירייה מתראיין לתמר רותם הארץ ומספר : "בית שאן היא עיר דתית ברובה, ראש העיר הולך עם כיפה סרוגה. לבתי הספר הדתיים כפול ילדים מאשר לבתי הספר של החינוך הממלכתי. בשבתות יש הרבה פחות תנועה". לדעתו טבעי אם כן, לדעתו, שילדי העיר ילמדו במוסדות של ש"ס. "בתי הספר הללו אמנם שייכים לחינוך המוכר, שאינו רשמי", הוא אומר. "אבל מבחינתנו הילדים של ש"ס מקבלים כל מה שמקבלים שאר הילדים בבית שאן".

450 ילדים רשומים במוסדות של ש"ס, הנמצאים כיום בתנופת התרחבות. מלבד חמשת הגנים, נכללים במוסדות גם שלושה מעונות ובית ספר יסודי מעורב, בשם "חסד ורחמים". בתוכנית להקים בבית שאן לראשונה סמינר של בית יעקב לבנות וישיבה מקצועית לבנים.

רבי אשתורי הפרחי

רבי אשתורי הפרחי (1313 והלאה) בהקדמה לספרו כפתור ופרח הוא מסביר למה בחר את בית שאן למגורים :" בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי (סיירתי ברחבי הארץ).עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי (בקרתי בכל מקום). הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה (על משקל האמור בספר שיר השירים), אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי (כאן אני אתיישב). יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה"

נושא המצוות התלויות בארץ

ערך מורחב - הכתובת בבית הכנסת בתל רחוב בדרום עמק בית שאן

בקעת בית שאן היא מו האזורים אשר חכמי ישראל דנו, האם יש לחול עליה את מצוות התלויות בארץ, דהיינו : אלו המצוות הקשורות לארץ ישראל. הייתה סברה כי העמק אינו נכלל בארץ-ישראל לצרכי קיום מצוות אלה.

לכן, לא הייתה זו הפתעה כאשר נמצאה כתובת כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס, באולם מבוא של בית הכנסת של העיר רחוב - 6 ק"מ דרומית לעיר. הכתובת כוללת 365 (כמנין ימות שנת החמה) המחולקים לשמונה סעיפים, אשר ערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות תנאים ואמוראים, שנוגעים ל"מצוות התלויות בארץ". זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה. לדעת חוקר ארץ-ישראל צבי אילן רואים בה את המימצא החשוב ביותר של מזה שנים רבות בארכאולוגיה היהודית ^[13].

בקעת בית שאן

ערך מורחב - בקעת בית שאן

בקעת בית שאן היא חבל ארץ בארץ ישראל במזרח עמק יזרעאל, בצפון בקעת הירדן ומדרום לבקעת כנרות המכונה גם ארץ כינרות או "עמק הירדן הצפוני". בית שאן היא העיר המרכזית של חבל הארץ.

חבל הארץ כולל 22 ישובים, עם אוכלוסייה של 25,600 נפש לסוף 2007 , בשטח של 217,000 קמ"ר. הישובים החקלאיים בעמק בית שאן עיבדו בשנת 2006 76.6 אלפי דונם, רובם, 46.9 אלפי דונם - גידולי שדה ^[14]

העמק מצטיין בשפע המים המצויים בו. העמק מכונה גם "עמק המעינות". בין השאר מצויות בעמק נביעות כמו : "עין כפתור" ו"עין פרח" ואחרות ללא שם מוגדר. המשותף להם שהן נביעות קטנות, לעימים אפילו עם מים לא ראויים לשתייה. מים שנבעו מהמעינות אינם רבים ולכן גם לא ניכרת זרימה שלהם.

לקריאה נוספת

• צבי אילן, 78 טיולים במרחבי ישראל, עם עובד - תל אביב, תשל"ז.

קישורים חיצוניים

• סקיתופונט - הפורטל של העמק
• סיכום השתלמות על בקעת הירדן - 2006

הערות שוליים