מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| (28 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצווה להגות ב[[תורה]].''' | '''מצווה להגות ב[[תורה]].''' | ||
* המצווה היא ללמוד חכמת התורה <ref>ראה רמב"ם ספר המצוות מצווה יא</ref>. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד <ref>ראה קידושין לא לעולם ישלש אדם... שליש למקרא שליש למשנה ושליש לתלמוד.</ref>. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות <ref>ראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה</ref>. | * המצווה היא ללמוד חכמת התורה <ref>ראה רמב"ם ספר המצוות מצווה יא</ref>. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד <ref>ראה קידושין לא לעולם ישלש אדם... שליש למקרא שליש למשנה ושליש לתלמוד.</ref>. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות <ref>ראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה</ref>. | ||
==הגדרה== | |||
יש שלשה חלקים במצוות תלמוד תורה<ref>ראה בספר נהורא דאורייתא. מובא לינק בהמשך הערך.</ref>: | |||
א. עצם העיסוק בתורה הוא מצווה - ויעויין בדברי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט/ב - "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית" ובהמשך הסוגיה שם. | |||
ב. ידיעת התורה היא מצווה - "ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד". | |||
ג. לימוד התורה באופן שמאפשר קיום ההלכה - "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". | |||
===המחוייבים במצוות תלמוד תורה=== | ===המחוייבים במצוות תלמוד תורה=== | ||
* כל יהודי, חייב במצוות תלמוד תורה. (מצווה יא בספר המצוות לרמב"ם) | * כל יהודי, חייב במצוות תלמוד תורה. (מצווה יא בספר המצוות לרמב"ם) | ||
===נשים במצוות תלמוד תורה=== | |||
* הרמב"ם פוסק שנשים אין חייבות במצוות תלמוד תורה. המפרשים מבארים, שנשים חייבות בלימוד המצוות ואופני קיומן, וכן חייבות בלימוד אמונה, עיקרי התורה (שכפי הנראה כולל מה שמכונה 'מחשבת ישראל'), מוסר, עבודת ה', תיקון המידות. כלומר בעיקר הראשון והחלק השלישי שמתוארים לעיל. מדברי מהרי"ל בתשובה נראה שאשה שרוצה להעמיק בלימוד התורה, ולהרחיב את ידיעתה בה, מצווה היא בידה<ref>רבי ישראל מסלנט כתב שנשים חייבות בחלק המוסר כגברים. בשו"ת מהרי"ל בשני מקומות מבאר את מצוות תלמוד תורה לנשים, וכתב שנשים חייבות בלימוד אופני קיום המצוות. נראה מדבריו באחד משני המקומות, שנשים שרוצות להרחיב ולהעמיק בלימוד תורה מצווה היא בידן.</ref> | |||
===לשון המצווה, בספר המצות להרמב"ם - מצות עשה יא === | |||
מצוה יא, היא שצונו '''ללמוד חכמת התורה וללמדה''' וזהו שנקרא תלמוד תורה. והוא אמרו ושננתם לבניך ולשון ספרי לבניך אלו תלמידיך וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וכבר נכפל הצווי הזה פעמים ולמדתם ועשיתם למען ילמדון <big>'''וכבר התפזר הזרוז על מצוה זו ולשקוד בה תמיד במקומות הרבה מן התלמוד'''</big> ונשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא קדושין: | |||
===היקף הלימוד שמצוות תלמוד תורה מחייבת=== | ===היקף הלימוד שמצוות תלמוד תורה מחייבת=== | ||
* מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת, ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים. | * מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת, ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים<ref> תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג/א תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר '''גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא''' הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא אמר רבי יוחנן '''בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא''' מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים תלמוד לומר ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו: </ref>. | ||
* עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה"). | * עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה"). | ||
* חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה <ref> רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.</ref> | * חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה <ref> רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.</ref> | ||
* כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה <ref>ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.</ref>. | * כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה <ref>ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.</ref>. | ||
==לימוד תורה או קיום מצוות== | |||
הגמרא במועד קטן {{#makor-new:מועד-קטן ט ב|בבלי-מועד-קטן|ט|ב}} קובעת שאדם הלומד תורה, צריך לבטל את לימודו על מנת לקיים מצווה. הגמרא מביאה כלל האומר שכל מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים- אין מבטלים בשבילה תלמוד תורה, וכל מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, מבטלים בשבילה תלמוד תורה. מצד שני, בגמרא {{#makor-new:סוכה כה ב|בבלי-סוכה|כה|ב}} מובא ש[[העוסק במצווה פטור מן המצווה]], ולכן העוסק במצוות קבורה, וכן בכל מצווה אחרת, פטור מ[[קריאת שמע]] ומ[[תפילה]]. המפרשים הסבירו מדוע העוסק במצוות תלמוד תורה, לא נפטר מכל מצווה אחרת? במה נגרעה מצוות תלמוד תורה שמפסיקים בה לכל מצווה שאין מי שיקיימה, מכל מצווה אחרת? | |||
===ללמוד על מנת לעשות=== | |||
ה[[נצי"ב]] (בהעמק שאלה קסט) מסביר שיש הבדל בין לימוד תורה לכל מצווה אחרת. בכל מצווה, כאשר יש התנגשות בין המצווה העכשווית לבין מצווה אחרת- אנו מתמקדים במצווה הנוכחית ולא עוברים למצווה אחרת. לעומת זאת, מטרת לימוד התורה הוא שנקיים את מצוותיה "והלומד ואינו מקיים נוח לו שלא ייברא" וממילא אין כלל התנגשות בין מצוות לימוד תורה והמצווה הנוספת ובקיום המצווה אנו מקיימים את מטרת לימוד התורה. | |||
===לימוד תורה בזמן הפנוי=== | |||
הסבר אפשרי אחר אינו תלוי בהגדרת מטרת הלימוד אלא בגדר חיוב הלימוד. ה[[קובץ שיעורים]] (ח"ב סימן יט) מסביר שכאשר האדם מחויב במצווה אחרת- הוא כלל אינו מחויב בלימוד תורה. גדר חיוב לימוד התורה הוא רק בזמנים בהם האדם אינו טרוד בצרכיו ובפרנסתו. כאשר האדם מחויב במצווה האדם מוגדר כעסוק בצרכי שמיים ולא בצרכיו וממילא הוא פטור ממצוות לימוד תורה באותו הזמן ועליו לקיים המצווה. | |||
===מצווה תמידית=== | |||
תירוץ נוסף, שבכל מצווה תמידית אין אנו אומרים את הכלל העוסק במצווה פטור מן המצווה. ה[[ברכי יוסף]] מסביר שאם נאמר כן גם במצוות תמידיות הרי שנעשה רק אותן כל הזמן במקום לקיים את כל התורה. | |||
===זמן חיוב תלמוד תורה=== | ===זמן חיוב תלמוד תורה=== | ||
* בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה<ref>שנאמר בשכבך ובקומך... בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וראה מאמר תורת הבית מהחפץ חיים</ref> | * בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה<ref>שנאמר בשכבך ובקומך... בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וראה מאמר תורת הבית מהחפץ חיים</ref> | ||
| שורה 22: | שורה 45: | ||
===ההנאה והטעם השכלי בלימוד הוא חלק מהותי מקיום מצוות תלמוד תורה=== | ===ההנאה והטעם השכלי בלימוד הוא חלק מהותי מקיום מצוות תלמוד תורה=== | ||
* התורה מלאה חכמה, ולימוד צריך שיכלול את העונג שבא על ידי תפיסת השכל בדברים. הבנה של הדברים מענגת, והעונג הזה הוא מהותה של מצוות תלמוד תורה. ("והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", ודברי האגלי טל בהקדמה על לומד לשם ערבות שזהו לימוד לשמה, ודברי רבי אברהם מן ההר על מסכת נדרים שהגדרת המצווה בתלמוד תורה היא העונג שבציור האמתי של הדברים בשכלו). | * התורה מלאה חכמה, ולימוד צריך שיכלול את העונג שבא על ידי תפיסת השכל בדברים. הבנה של הדברים מענגת, והעונג הזה הוא מהותה של מצוות תלמוד תורה. ("והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", ודברי האגלי טל בהקדמה על לומד לשם ערבות שזהו לימוד לשמה, ודברי רבי אברהם מן ההר על מסכת נדרים שהגדרת המצווה בתלמוד תורה היא העונג שבציור האמתי של הדברים בשכלו). אמנם, יש להיזהר שלא יהנה מהתורה דרך גאוותו כגון שישמח על חכמתו וגדולתו במקום על לימוד התורה. | ||
===מעלתה של התורה=== | ===מעלתה של התורה=== | ||
* המשימה העיקרית שלשמה יהודי נברא, היא לימוד תורה. (דברי הגמרא על "אכף עליו פיהו… - לעמל תורה נברא"). | * המשימה העיקרית שלשמה יהודי נברא, היא לימוד תורה. (דברי הגמרא על "אכף עליו פיהו… - לעמל תורה נברא"). | ||
* העולם נברא בשביל לימוד התורה וקיומה (כדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית). | * העולם נברא בשביל לימוד התורה וקיומה (כדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית). | ||
* התורה שקולה כנגד כל המצוות (כדברי המשנה בריש מסכת פאה - אלו דברים שאין להם שיעור… ותלמוד תורה כנגד כולם, וכן מפורט בירושלמי). | * התורה שקולה כנגד כל המצוות (כדברי המשנה בריש מסכת פאה - אלו דברים שאין להם שיעור… ותלמוד תורה כנגד כולם, וכן מפורט בירושלמי). | ||
* ביחס ללומד תורה, גדול לימוד תורה מהצלת חיים, ואם ניתן עדיף ללמוד מאשר לעסוק בהצלחת חיים, אם אחרים יצילו חיים. (חפץ חיים מסיק מדברי הגמרא שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לא יפסיק מלימודו בשבילה - כולל הצלת חיי אדם). | * ביחס ללומד תורה, גדול לימוד תורה מהצלת חיים, ואם ניתן עדיף ללמוד מאשר לעסוק בהצלחת חיים, אם אחרים יצילו חיים. (חפץ חיים מסיק מדברי הגמרא שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לא יפסיק מלימודו בשבילה - כולל הצלת חיי אדם)<ref>תורת הבית פרק ה: וראה נא אחי עוד כמה צריך להוקיר כל שעה שלא להתבטל מלימוד התורה, דהנה אם היה מזדמן לאדם להציל נפש מישראל מלטבוע בנהר כמה שמח שמחה גדולה וכל ימי חייו היה זוכר אותו היום ואותה השעה שזכה להציל נפש מישראל ממוות. ואשר אומנם כן הוא באמת שאין ערך לגדולת המצווה, כמו שאמרו זיכרונם לברכה שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. וכל שכן אם היה מזדמן לו להציל כמה נפשות היה שמחתו רב מאוד. ולהיפך, חס וחלילה, אם היה בכוחו להציל נפש מישראל ממוות ובעצלותו הניח לטבוע אותו בנהר או לשרף באש אין לשער גודל צערו לנצח כשיזכור שבעצלותו נאבדו נפשות. ועתה אחי ראה מה שאמרו חז"ל במגילה וביארו דאף שלמען הציל נפשות בודאי אנו מחויבין לבטל מתלמוד תורה ואף בשביל מצוה אחרת קטנה ורק שאי אפשר לעשות על ידי אחרים כי כן הוא רצון השם יתברך שתכלית תורה הוא קיומה ולכן רצונו יתברך שאם יגיע לו איזה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים יבטל תורתו בשביל קיומה. '''אבל באפשר המצווה לעשות על ידי אחרים גדולה היא התורה מכל המצוות, ואף בעניין פיקוח נפשות אם נזדמן לאחד להציל נפשות ולהשני לא נזדמן זה ורק עסק בתורה, וישאלו אותנו מי הפעיל יותר לכאורה, היו הכל משיבין כי המציל נפשות הגדיל לעשות. אבל חז"ל גילו לנו שאף שגדול מצוותה של פיקוח נפש מאוד, אבל זה שלא נזדמן לו מצווה זו רק עסק בתורה באותו הזמן לא נופל ממנו, ואדרבה, הוא הגדיל לעשות שגדול תלמוד תורה מהצלת נפשות.''' וראה נא אחי דלפי זה על שעה ושעה שהיה ביכולתך לעסוק בתורה ולא עסקת הרי הוא כאילו באו לפניך להציל נפשות ולא הצלת. ואף שאנחנו בעינינו הסתומות לא ידענו זאת, אבל חז"ל גילו לנו רז הזה עד כמה גדול הוא ערך לומד התורה, שאין דבר בעולם שקול אליה. ולכן הרבה דוד מלך ישראל בתפילות ותחנונים בכל תמני אפי שיזכה בלימוד התורה, והקב"ה הזהיר את יהושע באזהרה יתירה רק חזק וגו' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכך, והיינו בעת לכתו במלחמה. ולכן במלחמת יריחו שביטלו יום אחד מתורה, אף שהיה זמן מלחמה, נגלה אליו מלאך ה' להוכיחו על זה, כמבואר בקרא וכמו שאמרו חז"ל: עתה באתי, על של עתה באתי. ומבואר מזה שלא רק לעניין אושר נצחי כי אף לחיי הזמן ושמירה מאסון נוגע זה, כדכתיב כי אז תצליח ואז תשכיל.</ref>. | ||
* ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה. | * ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה. | ||
* ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - '''רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'".''' ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'. | * ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - '''רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'".''' ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'. | ||
===התייחסות למאמץ הנדרש ללימוד תורה שבעל פה=== | |||
מבואר בכמה מקומות שיש קושי בלימוד חלק מסויים של התורה יותר מחלקים אחרים. כך נאמר שדברי הגדה מושכין את הלב {דרוש מקור}, לעומת סוגיות הלכתיות שלא נאמר עליהם דבר זה. ניתן לראות התייחסות לקושי זה בכמה מימרות בדברי חז"ל: | |||
* בזוהר הקדוש נאמר: "בחומר ובלבנים בחמר דא '''קל וחומר, ולבנים זה לבון הלכה''', ותלמידי חכמים '''ממררים את חייהם ומנדדים שינה מעיניהם''' לעסוק בתורה". | |||
* מדרש תנחומא נח פרק ג - אלה תולדות נח נח יתברך שמו של ממ"ה הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א) וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח) ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט) וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל לפי ש'''לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ''' שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים '''וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך''' שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר בטמא ובטהור ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה) ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא '''אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו''' שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו') '''ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב''' הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך ש'''כל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב''' שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה נ"ג) '''כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד''' וכן הוא אומר (שם) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תפר את דוד עבדי וגו' ואומר (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות שנא' (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ו'''נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד כדי שלא יכשלו ישראל בד"ת שנא' (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול''' (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקב"ה י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד) וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה אלא אלו גבורי תורה שכך נאמר בה על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א) ומתוכן החרש והמסגר חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז) אלו חורי יהודה ובנימן שעליהן נאמר (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה וכתיב (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו וכי משום דצדיק וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין שנא' (זכריה ב) הוי ציון המלטי מאדום ומיון מגזרותיהן וכתיב (מיכה ד) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב בשדה שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך (שם) שם ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והיתה לה' המלוכה וכי"ר: | |||
===לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון=== | ===לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון=== | ||
* הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל '''מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי'''". | * הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל '''מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי'''". | ||
| שורה 40: | שורה 70: | ||
* עוד מבואר בגמרא שדוד המלך היה מלכלך ידיו בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה {{דרוש מקור}}.ץ | * עוד מבואר בגמרא שדוד המלך היה מלכלך ידיו בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה {{דרוש מקור}}.ץ | ||
* עוד מבואר בגמרא שדוד המלך נשבע שלא ישן עד אשר יברר את סוגיית מקום בית המקדש - "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" {{דרוש מקור}}, ורואים עמלותו ושקיעתו בתורה. | * עוד מבואר בגמרא שדוד המלך נשבע שלא ישן עד אשר יברר את סוגיית מקום בית המקדש - "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" {{דרוש מקור}}, ורואים עמלותו ושקיעתו בתורה. | ||
* דוד המלך היה מכוון ללכת לעניין נצרך, אך רגליו היו מוליכות אותו לבית המדרש {{דרוש מקור}}. | |||
==קדושת התורה והשפעתה על לומדיה== | |||
* ספר דרך ה' - חלק א פרק ד - במצבו של האדם בעוה"ז - >תלמוד התורה<: ט. ואמנם אמצעי אחד נתן לנו האל ית', שמדריגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד התורה. והוא בשתי בחינות, הא' - בבחינת ההגיון והלימוד, והב' - בבחינת ההשכלה. כי הנה רצה בחסדו ית' וחיבר לנו חיבור דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם *בקדושה* ובמהרה, על הכונה הנכונה שהיא עשית חפצו ית', יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלימות גדול עד מאד. וכן מי שישתדל בהבנתם ובידיעת מה שמסר לנו מפירושיהם, יקנה כפי השתדלותו שלימות על שלימות. כל שכן אם יגיע אל השכלת מתריהם ורזיהם, שכל ענין מהם שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדריגה מן המדריגות היותר רמות שבמעלה והשלימות האמתי. ובכל אלה הענינים לא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלימות, אלא שמציאות הבריאה כלה בכללה ובפרטה מתעלה ומשתלם, ובפרט על ידי התורה: | |||
* ספר דרך ה' - חלק ד פרק ב - בתלמוד תורה - ו. והתנאי השני הוא תיקון המעשה. כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה, ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, וזונה מאחריו אחרי כחות הטומאה והרע, ודאי שיאמר בו, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וכו', וכן אמרו ז"ל, כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקולים. והנה איש כזה, ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדריגה כלל. ואעפ"כ רז גדול גלו לנו החכמים ז"ל, שאלו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב, כי אע"פ שאין בכחם להמשיך שום המשך מלפניו ית' כמ"ש, כבר דברי התורה בעצמם *מקודשים* ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות, וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות, אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב. והוא מה שכתבו ז"ל, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב. ואמנם פשוט הוא שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמי שמתעסק בשאר החכמות: >הבדל בלומדים כפי הכנתם<: ז. ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו, הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו, וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו. והוא מה שמצינו בחכמים הקדמונים, שתורתם היתה מעטירתם כח גדול ונותנת להם מעלה ויקר, מה שלא נמצא בדורות האחרונים, מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל, שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף, מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו על ידי לימודו: | |||
* ספר דרך ה' - חלק ד פרק ג - באהבה ויראה - >ביראה<: א. הנה כבר ביארנו בחלק א' פרק ד', ענין האהבה והיראה, שהם המקרבים ומדביקים האדם בבוראו. וזה נאמר באהבה ויראה האמיתית, שהם אהבת שמו ית' ולא אהבת השכר, ויראת רוממותו לא יראת העונש. והנה היראה הזאת היא ממהרת את האדם מחשך חומריותו וגופניותו, ומשרה עליו השראת השכינה. וכפי שיעור היראה כן יהיה שיעור הטהרה וההשראה. ומי שמגיע להיות ירא ביראה זאת תמיד, תהיה השכינה שורה עליו תמיד. ודבר זה נמצא בשלימות במשה רבינו ע"ה שאמרו עליו, יראה לגבי משה מלתא זוטרתי היא, וכן זכה להשראת שכינה תמידית. והנה הדבר קשה לשאר בני האדם שישיגוהו כראוי, אמנם כפי מה שישיג ממנה, כן יהיה כח טהרתו *וקדושתו*, כמ"ש. ובפרט בעת התעסקו במצות או בתלמוד, שהנה היא לו תנאי הכרחי לשלימות התלמוד ההוא או המצוה ההיא, וכמ"ש: >באהבה<: ב. והאהבה היא המדבקת ומקשרת את האדם בבוראו, ומיפה כחו ומעטירתו עטרות גדולות. והעיקר, בשמחת הלב והתלהטות הנשמה לפני בוראה, והמסר האדם עם כל מאודו לקידוש שמו ית', ולעשות נחת רוח לפניו. וכבר נתבארו ענינים אלה במקומם, ואין צורך להאריך בם. והנה לחלק הזה מתחבר האמונה בו וביחודו, הבטחון וכיוצא, כלם ענינים מדביקים האדם בבורא ית' ומחזיקים בו הקדושה וההארה: | |||
<big>"וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה".</big> - [[שולחן ערוך הרב]] יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק א סעיף ד. | |||
==מושגים שקשורים בלימוד התורה== | ==מושגים שקשורים בלימוד התורה== | ||
| שורה 49: | שורה 94: | ||
כתב רבי אברהם מדאנציג, בעל ה[[חיי אדם]]: | כתב רבי אברהם מדאנציג, בעל ה[[חיי אדם]]: | ||
"זש"ה במשלי 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' - ובארתי שכונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שא"א לו להלוך כ"א ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן - '''כן האדם יחשוב בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כ"א ע"פ התורה.''' וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך ר"ל תנהג אותך. ואפי׳ בשעה שא"א לך לעסוק בתורה, כגון בעת השינה '''תדע שהיא תמתין עליך''' (מלשון ואביו שמר) '''ואז תיכף בהקיצותך היא תשיחך תיכף תשיח ותדבר עמך,''' וכמו שכתב החסיד בחובת הלבבות לא יישן כ"א על יצועי אהבתו ואל יקיץ כ"א במתיקת זכרו..." (חיי אדם, א, א). | "זש"ה במשלי 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' - ובארתי שכונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שא"א לו להלוך כ"א ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן - '''כן האדם יחשוב בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כ"א ע"פ התורה.''' וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך ר"ל תנהג אותך. ואפי׳ בשעה שא"א לך לעסוק בתורה, כגון בעת השינה '''תדע שהיא תמתין עליך''' (מלשון ואביו שמר) '''ואז תיכף בהקיצותך היא תשיחך תיכף תשיח ותדבר עמך,''' וכמו שכתב החסיד בחובת הלבבות לא יישן כ"א על יצועי אהבתו ואל יקיץ כ"א במתיקת זכרו..." (חיי אדם, א, א). | ||
===חביבות התורה ואהבתה=== | ===חביבות התורה ואהבתה=== | ||
* | * אהבת התורה ניכרת בדרכים שונות. לדוגמה, מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שמכר את נכסיו כדי שיוכל ללמוד תורה, ושמח בכך. כמו כן אהבת התורה ניכרת בשמחה של אדם בחידושי תורה, ובאהבתו לתלמידי חכמים. | ||
==='טעם בלימוד'=== | ==='טעם בלימוד'=== | ||
* | * בברכות התורה מברכים שהתורה תהיה עריבה בפינו. אדם שיש לו "טעם" בלימודו, והתורה עריבה לו, הוא בעל מעלה בתורה, יותר מאדם שמקיים את חובת הלימוד, אך אינו חש בו טעם ועריבות. בבית המדרש משבחים אדם בכך ש"יש לו טעם בלימוד". | ||
===התמדה=== | ===התמדה=== | ||
* בדרך כלל רואים התמדה כאדם שלומד "כל הזמן". אך, אומרים בשם אחד מראשי הישיבות שאמר שכשם שמצאנו שקרבן התמיד נקרא תמיד על שהקריבו אותו כל יום, כך התמדה כוללת את העקביות, את השמירה על סדרי הלימוד הקבועים {{דרוש מקור}}. | * בדרך כלל רואים התמדה כאדם שלומד "כל הזמן". אך, אומרים בשם אחד מראשי הישיבות שאמר שכשם שמצאנו שקרבן התמיד נקרא תמיד על שהקריבו אותו כל יום, כך התמדה כוללת את העקביות, את השמירה על סדרי הלימוד הקבועים {{דרוש מקור}}. | ||
===בן עלייה=== | ===בן עלייה=== | ||
*בישיבות נהוג לכנות מי שמתעלה בלימוד תורתו וניכר עלייתו בתורה | *בישיבות נהוג לכנות מי שמתעלה בלימוד תורתו וניכר עלייתו בתורה כ'בן עלייה', בעקבות הביטוי שאמר רשב"י: "ראיתי בני עלייה והן מועטין". יש שביארו ביטוי זה בכך שאדם שעיסוקו בתורה יכול להשתייך גם בהיותו בעולם הזה, לעולם הבא. הוא בן העולם הבא שנמצא באופן זמני בעולם הזה. | ||
==='שאיפה'=== | ==='שאיפה'=== | ||
* בישיבות נתנו מקום של הערכה למי שיש לו "שאיפה" לגדול בתורה, להעמיק בה ולהגות בה עוד ועוד. | * בישיבות נתנו מקום של הערכה למי שיש לו "שאיפה" לגדול בתורה, להעמיק בה ולהגות בה עוד ועוד. | ||
| שורה 69: | שורה 108: | ||
==מקור מצוות תלמוד תורה== | ==מקור מצוות תלמוד תורה== | ||
'''במקורו''' ה[[ר"ן]]<ref>{{מקור|בבלי:נדרים ח א$בבלי נדרים ח, א}}</ref> הביא את דרשת ה[[גמרא]]<ref>{{מקור|בבלי:קידושין ל א$בבלי קידושין ל, א}}</ref> "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]]<ref>{{מקור|פרשנות-רמב"ם:אור שמח תלמוד תורה א ב$אור שמח תלמוד תורה א, ב}}</ref> ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]]<ref>{{מקור|רמב"ם:תלמוד תורה א ג$רמב"ם תלמוד תורה א, ג}}</ref> הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]]<ref>{{מקור|מלכים ג-ה|כן}}</ref> הביא שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]]. | '''במקורו''' ה[[ר"ן]]<ref>{{מקור|בבלי:נדרים ח א$בבלי נדרים ח, א}}</ref> הביא את דרשת ה[[גמרא]]<ref>{{מקור|בבלי:קידושין ל א$בבלי קידושין ל, א}}</ref> "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]]<ref>{{מקור|פרשנות-רמב"ם:אור שמח תלמוד תורה א ב$אור שמח תלמוד תורה א, ב}}</ref> ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]]<ref>{{מקור|רמב"ם:תלמוד תורה א ג$רמב"ם תלמוד תורה א, ג}}</ref> הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]]<ref>{{מקור|מלכים ג-ה|כן}}</ref> הביא בשם ספר [[מעלות התורה]] שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]]. | ||
* '''במהות המצווה''' ייסדו ה[[אחרונים]] שיש שתי [[מצוות]]: [[לימוד תורה]], ו[[ידיעת התורה]]<ref>{{מקור|שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז|כן}}</ref>. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי [[מצוות]] ממש, או שהם שני פרטים באותה [[מצווה]] <ref>{{מקור|שערי תלמוד תורה א-ו|כן}}</ref>. | * '''במהות המצווה''' ייסדו ה[[אחרונים]] שיש שתי [[מצוות]]: [[לימוד תורה]], ו[[ידיעת התורה]]<ref>{{מקור|שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז|כן}}</ref>. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי [[מצוות]] ממש, או שהם שני פרטים באותה [[מצווה]] <ref>{{מקור|שערי תלמוד תורה א-ו|כן}}</ref>. | ||
| שורה 123: | שורה 162: | ||
*'''ביטול תורה גם לזמן קצר הוא מעשה חמור:''' מבואר בגמרא {{דרוש מקור}} שמלמד שלימד בטעות הוא [[מעוות לא יוכל לתקון]]. מבואר שם בתוס' {{דרוש מקור}} שהמעוות הוא שבאותו זמן שלימד את השיבוש לתלמידים, היה יכול ללמד את הדבר האמיתי, והזמן שבטל על השיבוש הוא מעוות שאין רך לתקנו, לפי שגם אם יחזור וילמד את התלמידים את האמת - את הזמן שביטל מהם לעולם לא יכול להחזיר. | *'''ביטול תורה גם לזמן קצר הוא מעשה חמור:''' מבואר בגמרא {{דרוש מקור}} שמלמד שלימד בטעות הוא [[מעוות לא יוכל לתקון]]. מבואר שם בתוס' {{דרוש מקור}} שהמעוות הוא שבאותו זמן שלימד את השיבוש לתלמידים, היה יכול ללמד את הדבר האמיתי, והזמן שבטל על השיבוש הוא מעוות שאין רך לתקנו, לפי שגם אם יחזור וילמד את התלמידים את האמת - את הזמן שביטל מהם לעולם לא יכול להחזיר. | ||
==דוגמאות ממעשים על קיום מצוות תלמוד תורה על ידי | ==דוגמאות ממעשים על קיום מצוות תלמוד תורה על ידי חכמי וגדולי ישראל== | ||
===התמדה של גדולי ישראל וזהירותם מביטול תורה=== | ===התמדה של גדולי ישראל וזהירותם מביטול תורה=== | ||
* תנא דבי רב ענן מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו] רוכבי אותנות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה צוחרות שעושין אותה כצהרים ישבי על מדין שדנין דין אמת לאמיתו והלכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי רב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר אמר (רבה) [רבא] אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה אמר (רבה) [רבא] ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי:(עירובין נד ב). | |||
* תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי רבי יוסי ברבי יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם (סוכה כח א). | |||
* אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו (סוכה כח א). | |||
* שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי בהכינתו ואמרי לה בחניכתו (תכנית כ ב). | |||
===ידיעת התורה, וגאונות בתורה=== | ===ידיעת התורה, וגאונות בתורה=== | ||
* אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא '''אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא''' ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא (ברכות כ א). | |||
* תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. (סוכה כח א). | |||
===אהבת התורה=== | |||
* ואהבת את ה' אלהיך: תניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא (ברכות סא ב). | |||
* אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירוך בכל עת למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה תשגה תמיד כגון רבי (אליעזר) [אלעזר] בן פדת אמרו עליו על רבי (אליעזר) [אלעזר] שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי (תניא) אמר רבי יצחק בן אלעזר פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא בו שרף (עירובין נד ב). | |||
* רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר אמר ליה האידנא מאי שנא אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו (עירובין נד ב). | |||
* תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה ב). | |||
* עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך ומימיו לא הלך וראה אותן אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה (יומא לה ב). | |||
* רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) [הייתי] אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא (יומא לה ב). | |||
* ...נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים (יומא לה ב) | |||
* מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה רבי אלעזר לא עייל באהליה רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה אמר ליה בשבועתא דלא אתינא אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא אמר ליה את הוא בר ליואי אמר ליה הן נראתה קשת בימיך אמר ליה הן אם כן אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי (כתובות עז ב). | |||
* ...רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא קרב לגביה רבי אלכסנדרי אמר עשה בשביל כבוד חכמים לא אשגח עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך איסתלק. (כתובות עז ב). | |||
* אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא (בבא מציעא פה ב). | |||
* ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית חס וחלילה אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי אפילו ממר אמר ליה אין אפילו מאבא אמר ליה חס וחלילה לא תהא כזאת בישראל (בבא מציעא פה ב) | |||
* יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה (סנהדרין כ א). | |||
* תניא אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פסול שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו' (מנחות יח א). | |||
* מדרש רבה שמות מז ה מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריה לציפורי... | |||
* אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם מאי אמר ה' אמר הקדוש ברוך הוא אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר רבי ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואיקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה (בבא מציעא פה א). | |||
* "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא? " מפרש רש"י : אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי - הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם. (פסחים סח ב). | |||
==ספרים שעוסקים בבירור גדרי מצוות תלמוד תורה== | |||
== | * ליקוטי חפץ חיים - קונטרס תלמוד תורה | ||
* [[שולחן ערוך הרב]] הלכות תלמוד תורה פרקים א-ד. | |||
* קונטרס מנחת אברהם - תלמוד תורה, הרב אברהם צוריאל, ירושלים, תשע"ג. | |||
* מצוות תלמוד תורה, הרב מרדכי דוד אקרמן, תשס"ו. | |||
* 'משמחי לב' לקט בעניני תלמוד תורה, מרעק"א, החת"ם סופר, ושל צאצאיהם. | |||
* אור אברהם - הלכות תלמוד תורה, הרב אברהם איתיאל גורביץ, ירושלים, תשס"ח. | |||
* תורת זאב, הרב זאב חרל"פ, ירושלים. | |||
* דברי חנינא - גדרי תלמוד תורה, הרב חנינא רוטנברג, ירושלים, תשנ"ב | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
* [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%A9_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%93 ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה] | * [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%A9_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%93 ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה] | ||
* [https://ph.yhb.org.il/category/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90/01-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/#_te01ftn1_1 הלכות תלמוד תורה - הרב אליעזר מלמד שליט"א] | |||
* [http://www.hebrewbooks.org/29698 מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש<nowiki></nowiki> - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23]. | * [http://www.hebrewbooks.org/29698 מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש<nowiki></nowiki> - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23]. | ||
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/Hamaayan_116.pdf מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש <nowiki></nowiki> בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24]. | * [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/Hamaayan_116.pdf מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש <nowiki></nowiki> בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24]. | ||
* [http://www.hebrewbooks.org/49054 ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה] | * [http://www.hebrewbooks.org/49054 ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה] | ||
* [http://www.orotbetzavta.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93/ על מקומו של תלמוד - מאמר באתר יוזמת אורות] | * [http://www.orotbetzavta.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93/ על מקומו של תלמוד - מאמר באתר יוזמת אורות] | ||
* [http://www.hebrewbooks.org/53241 ספר נהורא דאורייתא - יקר אורייתא] | |||
* [[מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה]] | |||
* [[בנימין בראון]], [https://www.academia.edu/5157181/The_Value_of_Torah_Learning_in_the_Hafetz_Hayims_Writings_and_His_Ruling_on_Womens_Torah_Learning_Hebrew_ערך תלמוד תורה במשנת החפץ חיים ופסיקתו בעניין תלמוד תורה לנשים]. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
| שורה 147: | שורה 221: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:סדר היום]] | [[קטגוריה:סדר היום]] | ||
[[קטגוריה: אפיזודות תלמודיות]] | |||
גרסה אחרונה מ־19:35, 16 במרץ 2021
|
|
מצווה להגות בתורה.
- המצווה היא ללמוד חכמת התורה [1]. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד [2]. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות [3].
הגדרה[עריכה]
יש שלשה חלקים במצוות תלמוד תורה[4]:
א. עצם העיסוק בתורה הוא מצווה - ויעויין בדברי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט/ב - "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית" ובהמשך הסוגיה שם.
ב. ידיעת התורה היא מצווה - "ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד".
ג. לימוד התורה באופן שמאפשר קיום ההלכה - "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".
המחוייבים במצוות תלמוד תורה[עריכה]
- כל יהודי, חייב במצוות תלמוד תורה. (מצווה יא בספר המצוות לרמב"ם)
נשים במצוות תלמוד תורה[עריכה]
- הרמב"ם פוסק שנשים אין חייבות במצוות תלמוד תורה. המפרשים מבארים, שנשים חייבות בלימוד המצוות ואופני קיומן, וכן חייבות בלימוד אמונה, עיקרי התורה (שכפי הנראה כולל מה שמכונה 'מחשבת ישראל'), מוסר, עבודת ה', תיקון המידות. כלומר בעיקר הראשון והחלק השלישי שמתוארים לעיל. מדברי מהרי"ל בתשובה נראה שאשה שרוצה להעמיק בלימוד התורה, ולהרחיב את ידיעתה בה, מצווה היא בידה[5]
לשון המצווה, בספר המצות להרמב"ם - מצות עשה יא[עריכה]
מצוה יא, היא שצונו ללמוד חכמת התורה וללמדה וזהו שנקרא תלמוד תורה. והוא אמרו ושננתם לבניך ולשון ספרי לבניך אלו תלמידיך וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וכבר נכפל הצווי הזה פעמים ולמדתם ועשיתם למען ילמדון וכבר התפזר הזרוז על מצוה זו ולשקוד בה תמיד במקומות הרבה מן התלמוד ונשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא קדושין:
היקף הלימוד שמצוות תלמוד תורה מחייבת[עריכה]
- מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת, ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים[6].
- עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה").
- חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה [7]
- כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה [8].
לימוד תורה או קיום מצוות[עריכה]
הגמרא במועד קטן מועד-קטן ט ב קובעת שאדם הלומד תורה, צריך לבטל את לימודו על מנת לקיים מצווה. הגמרא מביאה כלל האומר שכל מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים- אין מבטלים בשבילה תלמוד תורה, וכל מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, מבטלים בשבילה תלמוד תורה. מצד שני, בגמרא סוכה כה ב מובא שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, ולכן העוסק במצוות קבורה, וכן בכל מצווה אחרת, פטור מקריאת שמע ומתפילה. המפרשים הסבירו מדוע העוסק במצוות תלמוד תורה, לא נפטר מכל מצווה אחרת? במה נגרעה מצוות תלמוד תורה שמפסיקים בה לכל מצווה שאין מי שיקיימה, מכל מצווה אחרת?
ללמוד על מנת לעשות[עריכה]
הנצי"ב (בהעמק שאלה קסט) מסביר שיש הבדל בין לימוד תורה לכל מצווה אחרת. בכל מצווה, כאשר יש התנגשות בין המצווה העכשווית לבין מצווה אחרת- אנו מתמקדים במצווה הנוכחית ולא עוברים למצווה אחרת. לעומת זאת, מטרת לימוד התורה הוא שנקיים את מצוותיה "והלומד ואינו מקיים נוח לו שלא ייברא" וממילא אין כלל התנגשות בין מצוות לימוד תורה והמצווה הנוספת ובקיום המצווה אנו מקיימים את מטרת לימוד התורה.
לימוד תורה בזמן הפנוי[עריכה]
הסבר אפשרי אחר אינו תלוי בהגדרת מטרת הלימוד אלא בגדר חיוב הלימוד. הקובץ שיעורים (ח"ב סימן יט) מסביר שכאשר האדם מחויב במצווה אחרת- הוא כלל אינו מחויב בלימוד תורה. גדר חיוב לימוד התורה הוא רק בזמנים בהם האדם אינו טרוד בצרכיו ובפרנסתו. כאשר האדם מחויב במצווה האדם מוגדר כעסוק בצרכי שמיים ולא בצרכיו וממילא הוא פטור ממצוות לימוד תורה באותו הזמן ועליו לקיים המצווה.
מצווה תמידית[עריכה]
תירוץ נוסף, שבכל מצווה תמידית אין אנו אומרים את הכלל העוסק במצווה פטור מן המצווה. הברכי יוסף מסביר שאם נאמר כן גם במצוות תמידיות הרי שנעשה רק אותן כל הזמן במקום לקיים את כל התורה.
זמן חיוב תלמוד תורה[עריכה]
- בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה[9]
- כל רגע שאדם יכול ללמוד ואינו לומד הרי זה הפסד גדול מאד, ועובר על מצוות תלמוד תורה. (בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך).
- כשאדם עוסק בלימודו, ומגיעה מצווה שהוא נדרש לקיימה, הרי יקיים את המצווה וישוב לתלמודו (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה).
- "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה.
- "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב.
לימוד תורה הוא קיום מצוות עבודת ה'[עריכה]
- מצוות עבודת ה' מתקיימת בלימוד התורה. (מצווה ד' בספר המצוות לרמב"ם).
- מצוות תלמוד תורה מחייבת ללמוד בכל עת שיש לאדם. צריך סיבה מדוע לא ללמוד. ברירת המחדל היא חובת הלימוד.
ההנאה והטעם השכלי בלימוד הוא חלק מהותי מקיום מצוות תלמוד תורה[עריכה]
- התורה מלאה חכמה, ולימוד צריך שיכלול את העונג שבא על ידי תפיסת השכל בדברים. הבנה של הדברים מענגת, והעונג הזה הוא מהותה של מצוות תלמוד תורה. ("והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", ודברי האגלי טל בהקדמה על לומד לשם ערבות שזהו לימוד לשמה, ודברי רבי אברהם מן ההר על מסכת נדרים שהגדרת המצווה בתלמוד תורה היא העונג שבציור האמתי של הדברים בשכלו). אמנם, יש להיזהר שלא יהנה מהתורה דרך גאוותו כגון שישמח על חכמתו וגדולתו במקום על לימוד התורה.
מעלתה של התורה[עריכה]
- המשימה העיקרית שלשמה יהודי נברא, היא לימוד תורה. (דברי הגמרא על "אכף עליו פיהו… - לעמל תורה נברא").
- העולם נברא בשביל לימוד התורה וקיומה (כדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית).
- התורה שקולה כנגד כל המצוות (כדברי המשנה בריש מסכת פאה - אלו דברים שאין להם שיעור… ותלמוד תורה כנגד כולם, וכן מפורט בירושלמי).
- ביחס ללומד תורה, גדול לימוד תורה מהצלת חיים, ואם ניתן עדיף ללמוד מאשר לעסוק בהצלחת חיים, אם אחרים יצילו חיים. (חפץ חיים מסיק מדברי הגמרא שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לא יפסיק מלימודו בשבילה - כולל הצלת חיי אדם)[10].
- ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה.
- ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'". ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'.
התייחסות למאמץ הנדרש ללימוד תורה שבעל פה[עריכה]
מבואר בכמה מקומות שיש קושי בלימוד חלק מסויים של התורה יותר מחלקים אחרים. כך נאמר שדברי הגדה מושכין את הלב {דרוש מקור}, לעומת סוגיות הלכתיות שלא נאמר עליהם דבר זה. ניתן לראות התייחסות לקושי זה בכמה מימרות בדברי חז"ל:
- בזוהר הקדוש נאמר: "בחומר ובלבנים בחמר דא קל וחומר, ולבנים זה לבון הלכה, ותלמידי חכמים ממררים את חייהם ומנדדים שינה מעיניהם לעסוק בתורה".
- מדרש תנחומא נח פרק ג - אלה תולדות נח נח יתברך שמו של ממ"ה הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א) וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח) ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט) וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר בטמא ובטהור ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה) ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו') ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד וכן הוא אומר (שם) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תפר את דוד עבדי וגו' ואומר (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות שנא' (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד כדי שלא יכשלו ישראל בד"ת שנא' (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקב"ה י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד) וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה אלא אלו גבורי תורה שכך נאמר בה על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א) ומתוכן החרש והמסגר חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז) אלו חורי יהודה ובנימן שעליהן נאמר (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה וכתיב (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו וכי משום דצדיק וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין שנא' (זכריה ב) הוי ציון המלטי מאדום ומיון מגזרותיהן וכתיב (מיכה ד) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב בשדה שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך (שם) שם ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והיתה לה' המלוכה וכי"ר:
לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון[עריכה]
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי".
- מבואר בגמרא במסכת סנהדרין (דרוש מקור) שדוד ושאול נחלקו בדין קידושין במלוה ופרוטה, כמחלוקת של תורה שבעל פה בדרך העיון והסברה, כדברי הרמב"ם שהובאו לעיל.
- מבואר בגמרא במסכת קידושין דינים שאמרו משם חגי הנביא, לגבי דין שליח לדבר עבירה (דרוש מקור).
- מבואר בספר חגי, ומפורט בגמרא שאלות הלכתיות ששאל חגי הנביא את הכהנים (דרוש מקור).
- מבואר בספר זכריה שאלה הלכתית ששאלו בני הגולה לזכריה אם לצום בתשעה באה משנבנה בית שני (דרוש מקור).
- מבואר במשנה במסכת פאה הלכות שאמרו בשם הנביאים [11].
- דוד המלך עסק בתורה בהתמדה גדולה: מבואר בגמרא (דרוש מקור) שדוד למד ברצף כה גדול, שמלאך המוות לא היה יכול ליטול נשמתו, שתורה הגנה עליו ממוות, עד אשר הרעיש באילנות, ובכך דוד הפסיק ללמוד לזמן קצר, ואז יכול היה ליטול נשמתו. מבואר שדוד עסק בתורה בכל זמנו באופן מופלא מאד. גם ברמב"ם בהלכות מלכים אומר שהמשיח יהיה "עוסק בתורה כדוד אביו", כלומר שדוד הוא דוגמה לעוסק בתורה ללא הפסקה ובעיון עמוק.
- עוד מבואר בגמרא שדוד המלך היה מלכלך ידיו בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה (דרוש מקור).ץ
- עוד מבואר בגמרא שדוד המלך נשבע שלא ישן עד אשר יברר את סוגיית מקום בית המקדש - "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (דרוש מקור), ורואים עמלותו ושקיעתו בתורה.
- דוד המלך היה מכוון ללכת לעניין נצרך, אך רגליו היו מוליכות אותו לבית המדרש (דרוש מקור).
קדושת התורה והשפעתה על לומדיה[עריכה]
- ספר דרך ה' - חלק א פרק ד - במצבו של האדם בעוה"ז - >תלמוד התורה<: ט. ואמנם אמצעי אחד נתן לנו האל ית', שמדריגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד התורה. והוא בשתי בחינות, הא' - בבחינת ההגיון והלימוד, והב' - בבחינת ההשכלה. כי הנה רצה בחסדו ית' וחיבר לנו חיבור דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם *בקדושה* ובמהרה, על הכונה הנכונה שהיא עשית חפצו ית', יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלימות גדול עד מאד. וכן מי שישתדל בהבנתם ובידיעת מה שמסר לנו מפירושיהם, יקנה כפי השתדלותו שלימות על שלימות. כל שכן אם יגיע אל השכלת מתריהם ורזיהם, שכל ענין מהם שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדריגה מן המדריגות היותר רמות שבמעלה והשלימות האמתי. ובכל אלה הענינים לא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלימות, אלא שמציאות הבריאה כלה בכללה ובפרטה מתעלה ומשתלם, ובפרט על ידי התורה:
- ספר דרך ה' - חלק ד פרק ב - בתלמוד תורה - ו. והתנאי השני הוא תיקון המעשה. כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה, ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, וזונה מאחריו אחרי כחות הטומאה והרע, ודאי שיאמר בו, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וכו', וכן אמרו ז"ל, כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקולים. והנה איש כזה, ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדריגה כלל. ואעפ"כ רז גדול גלו לנו החכמים ז"ל, שאלו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב, כי אע"פ שאין בכחם להמשיך שום המשך מלפניו ית' כמ"ש, כבר דברי התורה בעצמם *מקודשים* ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות, וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות, אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב. והוא מה שכתבו ז"ל, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב. ואמנם פשוט הוא שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמי שמתעסק בשאר החכמות: >הבדל בלומדים כפי הכנתם<: ז. ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו, הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו, וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו. והוא מה שמצינו בחכמים הקדמונים, שתורתם היתה מעטירתם כח גדול ונותנת להם מעלה ויקר, מה שלא נמצא בדורות האחרונים, מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל, שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף, מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו על ידי לימודו:
- ספר דרך ה' - חלק ד פרק ג - באהבה ויראה - >ביראה<: א. הנה כבר ביארנו בחלק א' פרק ד', ענין האהבה והיראה, שהם המקרבים ומדביקים האדם בבוראו. וזה נאמר באהבה ויראה האמיתית, שהם אהבת שמו ית' ולא אהבת השכר, ויראת רוממותו לא יראת העונש. והנה היראה הזאת היא ממהרת את האדם מחשך חומריותו וגופניותו, ומשרה עליו השראת השכינה. וכפי שיעור היראה כן יהיה שיעור הטהרה וההשראה. ומי שמגיע להיות ירא ביראה זאת תמיד, תהיה השכינה שורה עליו תמיד. ודבר זה נמצא בשלימות במשה רבינו ע"ה שאמרו עליו, יראה לגבי משה מלתא זוטרתי היא, וכן זכה להשראת שכינה תמידית. והנה הדבר קשה לשאר בני האדם שישיגוהו כראוי, אמנם כפי מה שישיג ממנה, כן יהיה כח טהרתו *וקדושתו*, כמ"ש. ובפרט בעת התעסקו במצות או בתלמוד, שהנה היא לו תנאי הכרחי לשלימות התלמוד ההוא או המצוה ההיא, וכמ"ש: >באהבה<: ב. והאהבה היא המדבקת ומקשרת את האדם בבוראו, ומיפה כחו ומעטירתו עטרות גדולות. והעיקר, בשמחת הלב והתלהטות הנשמה לפני בוראה, והמסר האדם עם כל מאודו לקידוש שמו ית', ולעשות נחת רוח לפניו. וכבר נתבארו ענינים אלה במקומם, ואין צורך להאריך בם. והנה לחלק הזה מתחבר האמונה בו וביחודו, הבטחון וכיוצא, כלם ענינים מדביקים האדם בבורא ית' ומחזיקים בו הקדושה וההארה:
"וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה". - שולחן ערוך הרב יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק א סעיף ד.
מושגים שקשורים בלימוד התורה[עריכה]
העמקה בתורה[עריכה]
- ככל שאדם מעמיק בתורה יותר הוא ראוי יותר להערכה ולכבוד על הבנתו העמוקה בתורה. יש לכבד תלמידי חכמים שמעמיקים ומשיגים בתורה (מצווות כבוד תלמידי חכמים).
עמלות התורה[עריכה]
- עמל התורה הוא ערך מרכזי בלימוד התורה (דרוש מקור).
שקיעות בתורה[עריכה]
כתב רבי אברהם מדאנציג, בעל החיי אדם: "זש"ה במשלי 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' - ובארתי שכונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שא"א לו להלוך כ"א ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן - כן האדם יחשוב בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כ"א ע"פ התורה. וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך ר"ל תנהג אותך. ואפי׳ בשעה שא"א לך לעסוק בתורה, כגון בעת השינה תדע שהיא תמתין עליך (מלשון ואביו שמר) ואז תיכף בהקיצותך היא תשיחך תיכף תשיח ותדבר עמך, וכמו שכתב החסיד בחובת הלבבות לא יישן כ"א על יצועי אהבתו ואל יקיץ כ"א במתיקת זכרו..." (חיי אדם, א, א).
חביבות התורה ואהבתה[עריכה]
- אהבת התורה ניכרת בדרכים שונות. לדוגמה, מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שמכר את נכסיו כדי שיוכל ללמוד תורה, ושמח בכך. כמו כן אהבת התורה ניכרת בשמחה של אדם בחידושי תורה, ובאהבתו לתלמידי חכמים.
'טעם בלימוד'[עריכה]
- בברכות התורה מברכים שהתורה תהיה עריבה בפינו. אדם שיש לו "טעם" בלימודו, והתורה עריבה לו, הוא בעל מעלה בתורה, יותר מאדם שמקיים את חובת הלימוד, אך אינו חש בו טעם ועריבות. בבית המדרש משבחים אדם בכך ש"יש לו טעם בלימוד".
התמדה[עריכה]
- בדרך כלל רואים התמדה כאדם שלומד "כל הזמן". אך, אומרים בשם אחד מראשי הישיבות שאמר שכשם שמצאנו שקרבן התמיד נקרא תמיד על שהקריבו אותו כל יום, כך התמדה כוללת את העקביות, את השמירה על סדרי הלימוד הקבועים (דרוש מקור).
בן עלייה[עריכה]
- בישיבות נהוג לכנות מי שמתעלה בלימוד תורתו וניכר עלייתו בתורה כ'בן עלייה', בעקבות הביטוי שאמר רשב"י: "ראיתי בני עלייה והן מועטין". יש שביארו ביטוי זה בכך שאדם שעיסוקו בתורה יכול להשתייך גם בהיותו בעולם הזה, לעולם הבא. הוא בן העולם הבא שנמצא באופן זמני בעולם הזה.
'שאיפה'[עריכה]
- בישיבות נתנו מקום של הערכה למי שיש לו "שאיפה" לגדול בתורה, להעמיק בה ולהגות בה עוד ועוד.
למדנות[עריכה]
- למדנות: בישיבה מכנים בתואר 'למדן" לומד שהוא בעל הבנה בדרכי התורה, יכולת לומר סברה מחודדת בסוגייה, להבין את החילוק בין דברים שנראים דומים, להשתמש בלשון ברורה של הבנת הסוגיה.
מקור מצוות תלמוד תורה[עריכה]
במקורו הר"ן[12] הביא את דרשת הגמרא[13] "ושננתם" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב האור שמח[14] ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי קבלה. והרמב"ם[15] הביא את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והאבן האזל[16] הביא בשם ספר מעלות התורה שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.
- במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה[17]. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה [18].
- בדינה של מצוות תלמוד תורה, נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי [19], או לא [20].
- לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מהעוסק במצווה פטור מן המצווה[21].
גדרי מצוות "ושננתם לבניך"[עריכה]
- מצוות ושננתם לבניך" אין פירושה רק לשנן וללמוד בעל פה את הדברים, אלא לשנן מלשון לחדד, כלומר המצווה מחייבת שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו [22]. היינו שכאשר ישאלו אותו שאלה בתורה יידע לענות. מצווה זו מחייבת ללמוד בעיון ובעמקות בכל חלקי התורה, כדי שיוכל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אף שמצוות לימוד התורה מתקיימת בכל מה שלומד, מצוות החידוד בתורה מתקיימת במשך זמן רב על ידי שלומד דרכי ההעמקה בתורה ודרכי החידוד והפלפול בתורה [23].
ללמד לאחרים[עריכה]
במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (גריפ"פ עשין יד בתחילתו):
- יש שמנו את מצוות תלמוד תורה רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
- יש שמנוה כשתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
- יש שמנוה כשלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).
- בסדר מניין המצוות הקשורות לתלמוד תורה לעצמו לבניו ולאחרים, היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם[24] הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.
- אסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון (דרוש מקור).
חקירות של אחרונים במצוות תלמוד תורה[עריכה]
- גדר אנוס, בתלמוד תורה: מי שמתוך חוסר יכולת לא עסק בתורה, דנו האחרונים האם בטל מצוות תלמוד תורה רק שנפטר מעונש מכיון שהוא אנוס, או שאין החיוב ללמוד אלא כאשר יש באפשרותו. וחקרו דבר זה בהקשר לאדם שנאנס ולא קיים מצווה מן המצוות באונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסדים), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את המצווה רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש[25].
- גדר ירידה לנכסיו לקיום מצוות תלמוד תורה: קי"ל שבית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו(דרוש מקור). ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
- מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
- מדין כופין על המצוות.
- מדין נכסי דבר נש אינון ערבין ליה.
- גדר איסור שכחה בדברי תורה: האחרונים דנו באכילת דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).
- גדר מצוות לאו להנות ניתנו בתלמוד תורה: ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).
- גדר שומע כעונה בתלמוד תורה: - הסתפק השערי תשובה (מז-ב) האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך על השמיעה ברכות התורה. והשולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה כתב שיש דין שומע כעונה לענין מצות "ולמדתם" שהיא דווקא בלימוד בפה לשיטתו.
- ברכת התורה - חקרו בה בין שלושה צדדים:
- ברכת השבח - על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
- ברכת המצוות - על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה).
- ברכת הנהנין - על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).
כוונה בלימוד תורה[עריכה]
אופן הלימוד[עריכה]
- באימה וביראה: מבואר בגמרא (דרוש מקור) שיש ללמוד תורה באימה, ביראה, ברטט ובזיע.
כיצד מגיעים ללימוד באופן של "באימה וביראה"?
- בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב: "...כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע".
ביטול תורה[עריכה]
- בגמרא נאמר שאסור לבטל תורה ממי שלומד אותה, ואפילו ציווה עליו המלך לאסוף חיילים למלחמה אין לבטל לומדי תורה מלימודם לשם כך[26]
- ותר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, ולא ותר על עון בטול תורה (פתיחתא דאיכה רבתי), שנאמר על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי (ירמיה ט יא). [27]
- במדרש (מכילתא שם על הפסוק), ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם (שמות יז ח), שרפו ידיהם מן התורה[28].
- נאמר: "כאכל קש לשון אש..." (ישעיה ה כד), ואיתא במדרש (פתיחתא דאיכה רבתי), קש זה עשו, ואש זה יעקב, הקש יאכל את האש, אימתי כי מאסו את תורת ה' שרשם כמק יהיה (ישעיה ה כד) שלא יועיל זכות אבותם[29].
- ביטול תורה גם לזמן קצר הוא מעשה חמור: מבואר בגמרא (דרוש מקור) שמלמד שלימד בטעות הוא מעוות לא יוכל לתקון. מבואר שם בתוס' (דרוש מקור) שהמעוות הוא שבאותו זמן שלימד את השיבוש לתלמידים, היה יכול ללמד את הדבר האמיתי, והזמן שבטל על השיבוש הוא מעוות שאין רך לתקנו, לפי שגם אם יחזור וילמד את התלמידים את האמת - את הזמן שביטל מהם לעולם לא יכול להחזיר.
דוגמאות ממעשים על קיום מצוות תלמוד תורה על ידי חכמי וגדולי ישראל[עריכה]
התמדה של גדולי ישראל וזהירותם מביטול תורה[עריכה]
- תנא דבי רב ענן מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו] רוכבי אותנות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה צוחרות שעושין אותה כצהרים ישבי על מדין שדנין דין אמת לאמיתו והלכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי רב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר אמר (רבה) [רבא] אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה אמר (רבה) [רבא] ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי:(עירובין נד ב).
- תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי רבי יוסי ברבי יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם (סוכה כח א).
- אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו (סוכה כח א).
- שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי בהכינתו ואמרי לה בחניכתו (תכנית כ ב).
ידיעת התורה, וגאונות בתורה[עריכה]
- אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא (ברכות כ א).
- תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. (סוכה כח א).
אהבת התורה[עריכה]
- ואהבת את ה' אלהיך: תניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא (ברכות סא ב).
- אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירוך בכל עת למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה תשגה תמיד כגון רבי (אליעזר) [אלעזר] בן פדת אמרו עליו על רבי (אליעזר) [אלעזר] שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי (תניא) אמר רבי יצחק בן אלעזר פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא בו שרף (עירובין נד ב).
- רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר אמר ליה האידנא מאי שנא אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו (עירובין נד ב).
- תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה ב).
- עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך ומימיו לא הלך וראה אותן אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה (יומא לה ב).
- רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) [הייתי] אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא (יומא לה ב).
- ...נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים (יומא לה ב)
- מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה רבי אלעזר לא עייל באהליה רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה אמר ליה בשבועתא דלא אתינא אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא אמר ליה את הוא בר ליואי אמר ליה הן נראתה קשת בימיך אמר ליה הן אם כן אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי (כתובות עז ב).
- ...רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא קרב לגביה רבי אלכסנדרי אמר עשה בשביל כבוד חכמים לא אשגח עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך איסתלק. (כתובות עז ב).
- אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא (בבא מציעא פה ב).
- ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית חס וחלילה אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי אפילו ממר אמר ליה אין אפילו מאבא אמר ליה חס וחלילה לא תהא כזאת בישראל (בבא מציעא פה ב)
- יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה (סנהדרין כ א).
- תניא אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פסול שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו' (מנחות יח א).
- מדרש רבה שמות מז ה מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריה לציפורי...
- אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם מאי אמר ה' אמר הקדוש ברוך הוא אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר רבי ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואיקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה (בבא מציעא פה א).
- "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא? " מפרש רש"י : אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי - הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם. (פסחים סח ב).
ספרים שעוסקים בבירור גדרי מצוות תלמוד תורה[עריכה]
- ליקוטי חפץ חיים - קונטרס תלמוד תורה
- שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרקים א-ד.
- קונטרס מנחת אברהם - תלמוד תורה, הרב אברהם צוריאל, ירושלים, תשע"ג.
- מצוות תלמוד תורה, הרב מרדכי דוד אקרמן, תשס"ו.
- 'משמחי לב' לקט בעניני תלמוד תורה, מרעק"א, החת"ם סופר, ושל צאצאיהם.
- אור אברהם - הלכות תלמוד תורה, הרב אברהם איתיאל גורביץ, ירושלים, תשס"ח.
- תורת זאב, הרב זאב חרל"פ, ירושלים.
- דברי חנינא - גדרי תלמוד תורה, הרב חנינא רוטנברג, ירושלים, תשנ"ב
לקריאה נוספת[עריכה]
- ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה
- הלכות תלמוד תורה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
- מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23.
- מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24.
- ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה
- על מקומו של תלמוד - מאמר באתר יוזמת אורות
- ספר נהורא דאורייתא - יקר אורייתא
- מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה
- בנימין בראון, תלמוד תורה במשנת החפץ חיים ופסיקתו בעניין תלמוד תורה לנשים.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ראה רמב"ם ספר המצוות מצווה יא
- ↑ ראה קידושין לא לעולם ישלש אדם... שליש למקרא שליש למשנה ושליש לתלמוד.
- ↑ ראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה
- ↑ ראה בספר נהורא דאורייתא. מובא לינק בהמשך הערך.
- ↑ רבי ישראל מסלנט כתב שנשים חייבות בחלק המוסר כגברים. בשו"ת מהרי"ל בשני מקומות מבאר את מצוות תלמוד תורה לנשים, וכתב שנשים חייבות בלימוד אופני קיום המצוות. נראה מדבריו באחד משני המקומות, שנשים שרוצות להרחיב ולהעמיק בלימוד תורה מצווה היא בידן.
- ↑ תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג/א תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים תלמוד לומר ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו:
- ↑ רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.
- ↑ ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.
- ↑ שנאמר בשכבך ובקומך... בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וראה מאמר תורת הבית מהחפץ חיים
- ↑ תורת הבית פרק ה: וראה נא אחי עוד כמה צריך להוקיר כל שעה שלא להתבטל מלימוד התורה, דהנה אם היה מזדמן לאדם להציל נפש מישראל מלטבוע בנהר כמה שמח שמחה גדולה וכל ימי חייו היה זוכר אותו היום ואותה השעה שזכה להציל נפש מישראל ממוות. ואשר אומנם כן הוא באמת שאין ערך לגדולת המצווה, כמו שאמרו זיכרונם לברכה שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. וכל שכן אם היה מזדמן לו להציל כמה נפשות היה שמחתו רב מאוד. ולהיפך, חס וחלילה, אם היה בכוחו להציל נפש מישראל ממוות ובעצלותו הניח לטבוע אותו בנהר או לשרף באש אין לשער גודל צערו לנצח כשיזכור שבעצלותו נאבדו נפשות. ועתה אחי ראה מה שאמרו חז"ל במגילה וביארו דאף שלמען הציל נפשות בודאי אנו מחויבין לבטל מתלמוד תורה ואף בשביל מצוה אחרת קטנה ורק שאי אפשר לעשות על ידי אחרים כי כן הוא רצון השם יתברך שתכלית תורה הוא קיומה ולכן רצונו יתברך שאם יגיע לו איזה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים יבטל תורתו בשביל קיומה. אבל באפשר המצווה לעשות על ידי אחרים גדולה היא התורה מכל המצוות, ואף בעניין פיקוח נפשות אם נזדמן לאחד להציל נפשות ולהשני לא נזדמן זה ורק עסק בתורה, וישאלו אותנו מי הפעיל יותר לכאורה, היו הכל משיבין כי המציל נפשות הגדיל לעשות. אבל חז"ל גילו לנו שאף שגדול מצוותה של פיקוח נפש מאוד, אבל זה שלא נזדמן לו מצווה זו רק עסק בתורה באותו הזמן לא נופל ממנו, ואדרבה, הוא הגדיל לעשות שגדול תלמוד תורה מהצלת נפשות. וראה נא אחי דלפי זה על שעה ושעה שהיה ביכולתך לעסוק בתורה ולא עסקת הרי הוא כאילו באו לפניך להציל נפשות ולא הצלת. ואף שאנחנו בעינינו הסתומות לא ידענו זאת, אבל חז"ל גילו לנו רז הזה עד כמה גדול הוא ערך לומד התורה, שאין דבר בעולם שקול אליה. ולכן הרבה דוד מלך ישראל בתפילות ותחנונים בכל תמני אפי שיזכה בלימוד התורה, והקב"ה הזהיר את יהושע באזהרה יתירה רק חזק וגו' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכך, והיינו בעת לכתו במלחמה. ולכן במלחמת יריחו שביטלו יום אחד מתורה, אף שהיה זמן מלחמה, נגלה אליו מלאך ה' להוכיחו על זה, כמבואר בקרא וכמו שאמרו חז"ל: עתה באתי, על של עתה באתי. ומבואר מזה שלא רק לעניין אושר נצחי כי אף לחיי הזמן ושמירה מאסון נוגע זה, כדכתיב כי אז תצליח ואז תשכיל.
- ↑ (3) משנה מסכת פאה פרק ב (ו) מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת:
- ↑ בבלי נדרים ח, א
- ↑ בבלי קידושין ל, א
- ↑ אור שמח תלמוד תורה א, ב
- ↑ רמב"ם תלמוד תורה א, ג
- ↑ (מלכים ג-ה)
- ↑ (שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז)
- ↑ (שערי תלמוד תורה א-ו)
- ↑ (רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב)
- ↑ (אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו)
- ↑ (משנת יעבץ או"ח לב-ג ד"ה אכן)
- ↑ כמבואר בגמרא מסכת קידושין "ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך"
- ↑ בספר אור ישראל, להגרי"ס זצ"ל, בפרק כז, כתב וז"ל: "...דרכי הלימוד לידיעת התורה למלאת המצווה של ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו והוא להשתלם בחכמת התורה לרכוש לו ידיעות ולחדד השכל שיוכל לפלפל בחכמה ולב נבון לסברה ישרה לא בשעה אחת יולד זה התכלית כי אם בהמשך הזמן בהרבה ימים ושנים וכפי עמלו ויגיעתו כן יגיע לתכלית הנרצה. נמצא כי דרכי הלימוד לידיעת התורה הוא על להבא...". ובספר 'סדר היום' כתב וז"ל "...וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודיבורים קשים ואע"פ שנראה כאיבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני העניין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק העניניים כאשר יגיעו לידו כדי שיוציא לאור משפט ומי שלומד בעניין אחר נצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ומוציא שם רע על חמדת התורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין עניין התורה כי אם אותו הדבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו..."
- ↑ רמב"ם תלמוד תורה א, א
- ↑ אמנם יש שלא מחלקים, וסוברים שבכל המצוות האנוס לא עבר איסור כלל, ויש אומרים שבכל המצוות האנוס עבר ורק פטור מעונש, הובאו בערך אונס ד"ה בדינו.
- ↑ (4) תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מט/א "[...]אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו' אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ". וברמב"ם מבואר שאף שלהמרות פי מלך נחשב מרידה במלכות וראשי המלך להמית מי שממרה פיו, מ"מ אין לבטל אנשים ממצווה בפקודת המלך - רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק ג, (ט): "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות אפילו במצוה קלה הרי זה פטור דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו" ומבואר בנו"כ שמקורו מסוגיא דסנהדרין הנ"ל.
- ↑ מתוך ספר מעלות התורה
- ↑ מתוך ספר מעלות התורה
- ↑ מתוך ספר מעלות התורה