סימני הסדר: הבדלים בין גרסאות בדף

כידוע נקרא ליל הסדר בשם זה על שם הסדר המיוחד שיש לאותו הלילה. נתקבל בתפוצות ישראל סימנים לזכירת הסדר, והם מודפסים בתחילת ההגדות.

המחבר[עריכה]

מחבר סימני הסדר הוא כנראה רש"י או אחד מבעלי התוספות (ר' שמואל מפאליזא).

קיצור הסדר[עריכה]

ישנם חמש עשרה סימנים, והם בחרוזים.

• קדש: קידוש - כוס ראשון.

• ורחץ: נטילת ידים לפני טיבול הכרפס, ללא ברכה.

• כרפס: ברכת "אדמה" ואכילת ירק בטיבול.

• יחץ: חוצה את המצה האמצעית ומטמין החלק הגדול לאפיקומן.

• מגיד: עיקר הסדר, קיום מצוות "והגדת לבנך", כוס שני.

• רחצה: נטילת ידים בברכה לפני אכילת המצות.

• מוציא: ברכת "המוציא" על המצות.

• מצה: ברכת "על אכילת מצה" ואכילת מצת מצווה.

• מרור: ברכת "על אכילת מרור" ואכילת מרור.

• כורך: כריכת מצה ומרור כהלל.

• שולחן עורך: אכילת סעודת החג.

• צפון: אכילת האפיקומן.

• ברך: ברכת המזון, כוס שלישי.

• הלל: אמירת הלל, כוס רביעי.

• נרצה: פיוטים לסיום הסדר.

רמזים וסודות[עריכה]

דרשנים רבים דרשו את הסימנים.

יסוד ושורש העבודה (שער תשיעי, תחילת פרק שישי) כותב: "סימנא מילתא היא בהני חמש עשרה תיבות של הסדר, קדש ורחץ וכו', כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. ועל כן בעבודה זו יאמר גם סימניה בפה מלא, דהיינו: קודם הקידוש יאמר 'קדש', וקודם רחיצה יאמר 'ורחץ', וכן כל הסדר עד 'נרצה' ועד בכלל".

ספר התודעה מסביר כי עניין 15 סימנים הוא כנגד חמש עשרה מעלות, ו-15 שבחים שאומרים ב"דיינו", ואלו הם:

קדש - הוציאנו ממצרים, כדי לקדשנו.