יוסף הצדיק: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה עוסק ביוסף בן יעקב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך יוסף (פירושונים).

יוסף או יוסף בן יעקב הוא אחד משבטי ישראל, בנה הראשון של רחל, ובנו האחד-עשר של יעקב. שמו מבטא את תפילתה של רחל לבן נוסף. יוסף היה אהוב במיוחד על יעקב כבן זקוניו וכבן הבכור מרחל שיעקב אהב אותה והיא מתה בלידת בנימין. בעקבות התנהגות יוסף, אהבת יעקב אליו, וחלומות יוסף למלכות ולשלטון עליהם - אחיו קינאו בו ושנאו אותו, זרקו אותו לבור ומכרוהו כעבד למצרים. יוסף האמין בה' וה' הצליח דרכו, וכך הוא הצליח לרכוש את אמונם של אדוניו שנתנו לו לנהל באופן מלא את כל אשר להם - פוטיפר שר הטבחים של פרעה, שר בית הסוהר ופרעה. אולם, אשת פיטיפר אדונו לחצה עליו לשכב עימה, ותפסה אותו, ולבסוף כשברח ממנה העלילה עליו שהוא רצה לשכב עימה - ולכן הושלח לבור כלא כאסיר. לאחר שנים רבות הוא פותר לפרעה את חלומותיו ומייעץ לו, ונעשה משנה למלך. יוסף חולם חלומות ופוטר חלומות: את חלומותיו, חלומות שר המשקים ושר האופים, וחלומות פרעה. בהיותו משנה לפרעה הוא מנהל את כלכלת מצרים ומכלכל את כל העולם בשנות רעב. אחי יוסף מגיעים אליו לקנות אוכל, אך הוא מעליל עליהם שהם מרגלים ודורש שיביאו את בנימין, יהודה מקבל עליו את האחריות כלפי אביו לשמור על בנימין, אולם יוסף מטמין את גביע הכסף שלו בתיק של בנימין. יהודה מבקש מיוסף להיות עבד במקום בנימין, ויוסף מתוודע אל אחיו, ושולח אותם להביא את אביהם עימם.
יוסף משנה את כלכלת מצרים והופך אוהת למצרים,

בחז"ל, יוסף מכונה יוסף הצדיק, כיון שעמד בניסיון אשת פוטיפר. בתורת הקבלה יוסף הוא כנגד ספירת היסוד. ובחג הסוכות יוסף הוא הששי מבין שבעת האושפיזין‏^[1].

תולדות חייו[עריכה]

משפחת יעקב[עריכה]

לפי המסורת, נולד יוסף בכ"ז תמוז^[2], בשנת ב' קצ"ט (2,199)^{(דרוש מקור)} לבריאת העולם.

לידת יוסף[עריכה]

לאחר שנות עקרות מרובות רחל יולדת בן, וקוראת לו יוסף מתוך תפילה לה' לקבל תוספת: "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף לִי בֵּן אַחֵר‏^[3]. מיד לאחר לידת יוסף יעקב חפץ לשוב לארץ כנען, אולם בפועל נשאר עוד שש שנים אצל לבן.

מות רחל אמו[עריכה]

לאחר הכניסה לארץ כנען תוך כדי לידת אחיו בנימין רחל אמו מתה.

יחסי יוסף ואחיו[עריכה]

הבאת דיבת האחים[עריכה]

בגיל 17 התורה מציינת שיוסף רועה עם אחיו בצאן, ושהוא "נער את בני בלהה ובני זלפה נשי אביו" ומביא דיבתם רעה אל אביהם.

אהבת יעקב ליוסף[עריכה]

יעקב אבינו אוהב את יוסף באופן מיוחד כבן הזקונים שלו (למרות שבנימין עוד קטן ממנו), וכבן הבכור של רחל אשתו האהובה ועושה לו בגד מיוחד - "כתונת פסים".

חלומותיו[עריכה]

יוסף חולם שני חלומות: בראשון אלומות אחיו משתחוות לאלומתו, ובשני השמש הירח ו11 כוכבים משתחווים לו. את החלום הראשון הוא מספר לאחיו והם כועסים עליו, ואת השני הוא מספר גם לאביו שגוער בו, אך גם שומר את החלום בלבו. בעקבות החלומות האחים מפתחים שנאה עצומה ליוסף ואינם מוסגלים לדבר איתתו לשלום.

מכירת יוסף[עריכה]

ערך מורחב: מכירת יוסף אחי יוסף הולכים לרעות בשכם, ויעקב שולח את יוסף לדרוש בשלומם, יוסף מוצא אותם בדותן, והם מזהים אותו מרחוק, בתחילה מציעים להרגו, אך ראובן מציע במקום זה לשים אותו בבור (והוא מתכנן להוציאו ולהשיבו אל אביו), כשיוסף מגיע הם מפשיטים ממנו את הכתונת, שמים אותו בבור, ויושבים לאכול. הם רואים שיירת סוחרים יורדת למצרים, יהודה מציע למכור לשיירה את יוסף לעבד. לאחר שיוסף נמכר, ראובן מגיע אל הבור ולא מוצא את יוסף בבור, הוא נבהל ושואל את אחיו - מה נאמר לאבינו, אז הם טובלים את הכתונת בדם של שעיר עזים ושולחים לאביהם להכיר אותה - יעקב מזהה ומבין שיוסף נטרף ומתאבל עליו ימים רבים ואיננו מתנחם.

יוסף בבית פוטיפר[עריכה]

יוסף נמכר במצרים לפוטיפר שר הטבחים של פרעה. פוטיפר ראוה שכל מה שיוסף עושה "ה' מצליח בידו", ולכן הוא מפקיד בידיו את כל ביתו מלבד "הלחם אשר הוא אוכל", שזה כינוי צנוע לאשתו. יחד עם זה יוסף "יפה תואר ויפה מראה", ואשת פטיפר משדלת את יוסף לשכב עמה, יוסף ממאן באמרו שזו כפיות טוב כלפי אדונו שנותן בו אמון גדול ובזה הוא יחטא לא-להים, אך אשת פוטיפר ממשיכה לשדל אותו יום יום. יום אחד, אין איש נוסף בבית ואשת פוטיפר תופסת את יוסף ותובעת ממנו לשכב עימה, יוסף מצליח להחלץ מבגדו ולברוח כשבגדו נשאר בידה, אז היא צועקת וקוראת לכל בני ביתה ומספרת שהוא זה שרצה לשכב עימה וכשהיא צעקה הוא ברח, בערב היא מספרת כך לפטיפר והוא שם את יוסף בכלא שבביתו שהוא הבור שבו כל אסירי המלך אסורים. לפי סדר עולם רבא יוסף היה בבית פוטיפר רק שנים עשר חודש.

יוסף בבית האסורים[עריכה]

גם בבור, שר בית הסוהר מתרשם מיוסף ומעניק לו את האחריות לדאוג לכל האסירים. יום אחד פרעה כועס על שר המשקים ושר האופים שלו ושם אותם בבור. בוקר אחד, יוסף רואה ששר המשקים ושר האופים זועפים, והוא שואל אותם למה, והם אומרים שהם חלמו חלום ואין מי שיפתור להם אותו. יוסף אומר להם: "הלוא לא-להים פתרונים, ספרו נא לי". שר המשקים מספר שהוא חלם שלפניו שלושה שריגים של גפן, וכוס פרעה בידו והוא שוחט את הענבים לתוך הכוס ומגיש לפרעה, יוסף פותר את החלום שבעוד שלושה ימים ביום ההולדת של פרעה הוא ישיב את שר המשקים לתפקידו. יוסף מוסיף ומבקש משר המשקים לזכור אותו ולומר לפרעה שזה לא הוגן שמכרו אותו כעבד, ושהוא לא עשה שום דבר ששמו אותו בבור, והוא רוצה שפרעה יוציא אותו. שר האופים מתלהב מהפתרון ומספר את חלומו - שלושה סלי מאפה מעל ראשו והעוף אוכל מהם. יוסף מבאר שבעוד שלושה ימים ביום ההולדת של פרעה הוא יתלה את שר האופים, והעופות יאכלו את בשרו. כעבור שלושה ימים, אכן פרעה מחזיר את שר המשקים לתפקידו ותולה את שר האופים, אולם שר המשקים שוכח את יוסף.

פתרון חלומות פרעה, ומינוי יוסף למשנה לפרעה[עריכה]

כעבור שנתיים פרעה חולם שני חלומות בלילה אחד: שבע פרות שמנות עולות מהיאור, ולאחריהן שבע פרות רזות שבולעות את השמנות ובכל זאת נשארות רזות, וכן שבע שיבולים מלאות שאחריהן שבע שיבולים רקות שבולעות את המלאות ונשארות רקות. פרעה מתעורר בבוקר נפעם מהחלומות ומחפש פתרונות ואיש איננו יודע לפתור לו את החלומות, שר המשקים נזכר ביוסף ומספר לפרעה שיוסף פתר לו ולשר האופים את חלומותיהם, ואכן כפי הפתרונות כך היה. פרעה אומר להביא אליו את יוסף, דואגים לקלח את יוסף ולהלבישו בבגדים מכובדים. פרעה אומר ליוסף שהוא שמע עליו שהוא יודע לפתור חלומות, ויוסף עונה: "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה",פרעה מספר ליוסף את החלומות, ויוסף מבאר שהא-להים מתכנן להביא בקרוב מאוד שבע שני שבע גדול, ולאחריהם שבע שנות רעב שלא יזכרו את השבע, ולכן הפתרון הוא למנות איש חכם על כל מצרים שיאסוף המון תבואה בשנות השבע וכך יהיה מה לאכות בשנות הרעב. פרעה מרוצה מפתרון החלומות ומהעצה, ואף אומר לו: "אחרי הודיע א-להים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך", ולכן הוא ממנה אותו למשנה שלו שיקבל את כל ההחלטות על מצרים.

המפגש עם האחים[עריכה]

האשמת האחים כמרגלים[עריכה]

כפי שיוסף פתר את חלומות פרעה ישנן שבע שנות שובע בהם יוסף אוסף כמויות עצומות של תבואה למחסנים, ולאחר מכן מתחילות שנות רעב. יוסף מתחיל למכור תבואה, ומכל הארץ מגיעים למצרים לקנות. יעקב שולח את בניו ללא בנימין לקנות אוכל במצרים. כשהם מגיעים יוסף מזהה אותם אך הם אינם מכירים אותו. יוסף מחליט להתנכר אליהם וטוען שהם מרגלים. האחים מכחישים ומספרים שהם אחים, ויש להם עוד אח שאיננו ועוד אח שנשאר עם אביהם. יוסף אומר להם שהם יהיו כולם בכלא, וישלחו אחד להביא את האח הקטן כדי שיאמין להם. בפועל יוסף שם את כולם בכלא.

שיבת האחים אל יעקב[עריכה]

כעבור שלושה ימים הוא מוציא אותם ואומר להם: "את הא-להים אני ירא", ואוסר רק את שמעון ומשחרר את כל האחרים ואומר להם שלא ישובו בלי האח הקטן. יוסף דואג למלא את שקיהם בתבואה, ובנוסף, הוא דואג להטמין בתיקים שלהם את כספם חזרה. כשהאחים מגלים זאת הם נבהלים מכך. כשהם מגיעים אל יעקב אביהם ומספרים לו כל מה שקרה - הוא איננו מסכים לשלוח איתם את בנימין, ראובן מציע שיתן את בנימין ויסמוך עליו, ואם הוא לא יצליח - שיהרוג את שני בניו, אך יעקב לא מסכים.

שיבת האחים למצרים עם בנימין[עריכה]

כאשר נגמר להם האוכל, שוב יעקב מבקש מהם ללכת, והפעם יהודה מציע שיפקיד את בנימין בידיו והוא יהיה האחראי ואם הוא לא יעמוד במשימה: "וחטאתי לאבי כל הימים", יעקב מסכים ואומר להם לקחת איתם את הכסף שהוחזר להם וכסף נוסף לתשלום, ומתנות מזמרת הארץ ליוסף: צרי, סבש, נכאת ,בלוט, בטנים ושקדים. כאשר האחים מגיעים אל יוסף עם בנימין, יוסף מוציא את שמעון ומביא אותם לארוחה עימו בביתו. האחים חוששים שעומדים להתנפל עליהם עקב הכסף שהושב להם ומהרים לומר לאחראי על ביתו שהם השיבו את הכסף, אך האחראי אומר להם שה' הוא שנתן להם כסף, ואילו כספם הגיע אליו. כשיוסף מגיע בצהרים הוא מסדר אותם לפי הגיל סביב השולחן, נותן להם מתנות, ולבנימין פי חמש. במהלך הסעודה הוא משקה אותם גם יין ומשכרם.

האשמת בנימין בגניבת הגביע[עריכה]

לאחר הסעודה יוסף מצווה למלא את שקיהם אוכל, להשיב את כספם, ואת גביע הכסף שלו לשים באמתחת בנימין. מיד לאחר שהאחים יוצאים לדרכם יוסף מצווה את אנשי ביתו לרדוף אחריהם ולטעון שגנבו את הגביע וזו כפיות טובה. האחים אומרים חלילה, ואומרים שאם זה נכון- שיהרוג את מי שעשה כך וכל האחרים יהיו עבדים, אך השליח של יוסף אומר שרק מי שגנב יהיה עבד והשאר ישוחררו. במהלך החיפוש שמבוצע מהגדול לקטן - מוצאים את הגביע אצל בנימין, האחים קורעים את בגדיהם מציעים להיות כולם עבדים, ושוב השליח אומר שרק בנימין, אך כולם באים חזרה למצרים אל יוסף. יוסף טוען שזו כפיות טובה, ורוצה להשאיר את מי שנמצא אצלו הגביע כעבד.

התוודעות יוסף לאחיו[עריכה]

יהודה ניגש אל יוסף, מספר לו את כל האירועים מנקודת מבטם בדגש על יעקב אביהם, ומבקש מיוסף שיהודה יהיה עבד במקום בנימין. לשמע מסירות הנפש הזו של יהודה - יוסף לא מסוגל להמשיך בהעמדת הפנים, דורש שכל המצרים יצאו מהחדר ומתגלה לאחיו באמרו :"אני יוסף, העוד אבי חי?", האחים אינם נבהלים ואינם מאמינים ויוסף מבהיר להם

ירידת יעקב למצרים[עריכה]

מות יעקב[עריכה]

מות יוסף[עריכה]

יוסף הצדיק הסתלק בגיל 110 שנים, בניו "חנטו" אותו ושמו אותו בארון מצרים כפי בקשתו, שהייתה כרוכה בשבועתם, שכשבני ישראל יעלו לארץ כנען- היא ארץ ישראל יעלו יחד את עצמותיו בארון ויקברו אותו בקבר ישראל.

עיונים[עריכה]

כיצד יוסף הכיר את אחיו והם לא זיהו אותו?[עריכה]

רש"י מבאר שהם לא הכירו אותו כי הניחוהו ללא חתימת זקן. אולם זבולון ויישכר לא היו כל כך גדולים ממנו

למה יוסף לא שלח שליח לאביו שהוא חי במצרים ולמה התנכר לאחיו?[עריכה]

למה יוסף לא שלח הודעה לאביו שהוא חי ועבד במצרים בהיותו האחראי על בית פוטיפר?, או בהיותו משנה לפרעה בתחילת שנות השבע? ועוד יותר מזה, למה יוסף התנכר לאחיו, ובפרט, הרי הוא מצער אף את אביו?! 1. רמב"ן: כדי שהחלומות יתגשמו לפי סדרם - קודם ישתחוו לו כל אחיו כולל בנימין, ורק אח"כ גם אביו. אמנם, אין זה מסביר את עלילת הגביע

2. כלי יקר: למרק עוונם ביסורים מידה כנגד מידה: כנגד שחשדו אותו כשהגיע אליהם שרוצה לרגל אחריהם על-מנת להביא דיבתם רעה אל אביהם - חשד אותם כמרגלים, כנגד ששמו אותו בבור - שם את כולם בבור שלושה ימים, כנגש ששמעון יזם - שם אותו בבור, ואף יעקב המשיך בלא לדעת מכירתו - מידה כנגד מידה באמרו "אם כן איפוא זאת עשו" - כנגד שאורחת הישמעלים הביאה נכאת וצרי ולוט - אמר להם לקחת מעט צורי ומעט דבש,נכאת ולוט בטנים ושקדים

מה היו ראיות יוסף להעליל שהם מרגלים?[עריכה]

1. רש"י: כניסתם מעשרה שערים, ובאמת עשו כן על-מנת לחפש את יוסף.

2. רמב"ן: ביאתם ראשונים מארץ כנען.

3. כלי יקר:

אשיותו[עריכה]

חכמתו[עריכה]

מלך מצרים, פַּרְעֹה, אומר ליוסף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מא, לט). וכך גם דרשו חז"ל על הפסוק (דניאל ב, כא): "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" [- (הקב"ה) נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה], "זה יוסף הצדיק" (סדר עולם רבה, מהדורת ליינר, פרק ל; ילוט שמעוני, דניאל, רמז תתרס).

על מקורה של חכמתו כבר אנו עומדים בתחילת הפרשה^[4]. רש"י (בראשית לז, ג) מבאר:

"בן זקונים" - שנולד לו לעת זקנתו. אבל אונקלוס תרגם "בר חכים הוא ליה" [- בן חכם הוא לו], כל מה שלמד משֵׁם^[5] ועֵבֶר^[6] מסר [יעקב אביו] לו [- ליוסף]."

הרמב"ן בביאורו לחלום פרעה (בראשית מ, ז,) כותב:

"היה ראוי שיאמר הכתוב: 'וישאל אותם לאמר', אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף שהיה נער עבד, ושאל לשני שרים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולאמר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאילו נמלט שר האופים היה תולה אותו".

והרמב"ן מפרט גם איך באה לידי ביטוי חכמתו, בד"ה ירא פרעה איש נבון וחכם - "אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ, ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל, כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה. וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו ^[7], והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן" ^[8].

ועוד, כיצד הדבר בא לידי ביטוי הלכה למעשה בניהול כלכלת מצרים בד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף וגו" -"סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו" ^[9].

פתרון החלומות[עריכה]

את חלומותיו הראשונים, קל להבין: הוא חלם שאלומות אחיו משתחוות לאלומתו - כלומר, אחיו משתחווים לו, ושהשמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לו - ודאי שהמספר אחת-עשרה מסמל את אחד-עשר אחיו.

ולמה פתר את חלומות הסריסים כפי שפתר? מלבד רוח הקודש, יש גם היגיון: שר המשקים, היה פעיל, סחט את הענבים - ולעומת זאת, שר האופים היה פסיבי, ורק העוף פעיל. ולכן אמר יוסף, ששר המשקים יחיה ושר האופים ימות. בנוסף, עוף לא מתקרב לאדם חי, הוא פוחד ממנו - ואם התקרב, כנראה האדם מת.

ובחלום פרעה, מסמלות הפרות והשיבולים מצב כלכלי (שבע או רעב) - כי הן כנגד שני מקורות המזון: תבואה ובשר - ולכן הבין יוסף שלזה הכוונה, ולא כמו החרטומים, שפירשו בכיוונים אחרים, כמו לידת ילדים וכיבוש ממלכות.

בכל המקרים, נראה שיוסף מייחס חשיבות כה רבה לחלומות ולפתרונו והבנתו אותם - שהוא פועל על פיהם: אחיו כה חששו ממנו, כי הוא סיפר להם על חלומותיו, וכנראה ניכר שהוא חושב שהם יתגשמו - כפי שאכן קרה. כאשר הוא פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, הוא לא נותן תאריך רחוק, כפי שעושים הרמאים, של עוד שלושה חודשים או שלוש שנים - אלא בעוד שלושה ימים, וזו סכנה עצומה: הרי אם לא יתגשם הפתרון, ידעו הסריסים ששיקר להם, ובודאי שלא ישכחו כל-כך מהר. יתרה מזאת: הוא גם מבקש משר המשקים לפעול עבורו אצל פרעה, ורואים שהוא משוכנע בצדקת פתרונו. כך גם אצל פרעה - יוסף לא מסתפק בפתרון החלום, אלא מוסיף המלצות מעשיות, איך לארגן את מצרים בארבע-עשרה השנים הקרובות.

מעשיו[עריכה]

מעשיו של יוסף מעדים יותר מכל על תכונותיו^[4].

• יראת השם - לפני אחיו, כאשר עדין הם סבורים שהוא מלך מצרים, הוא מצהיר: "...אֶת-הָאֱלֹקים אֲנִי יָרֵא" (מ"ב,י"ח). והרמב"ן כתב על ד"ה וימאן ויאמר אל אשת אדניו - סיפר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר. וזה טעם, אל אשת אדניו:(ל"ט,ח').
• שם שמים שגור בפיו ^[10] - כפי שאמר לשרי פרעה לפני פתרון החלומות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים(מ,ח') ולפרעה, בטרם יפתור את החלום: "אֱלֹקים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א,ט"ז) ולאחיו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם... וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (מ"ה, ה'-ז') ואחרון בטרם נפרד ממנו: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"(נ,כ"ד)

• שמירת זהותו העברית וארצו - עברי אנוכי ומארץ העברית באתי. לפי הרמב"ן: "וטעם מארץ העברים - מארץ חברון אשר גרו שם אברהם יצחק ויעקב, כי אברהם שהיה ראש היחס נקרא אברהם העברי... וגדול שמו בגויים כי נתקיים בו ואגדלה שמך ועל כן נקראו כל זרעו העברים. והם עצמם יחזיקו את שמם כן שלא יתערבו בעמי הארצות הכנענים, והוחזק השם הזה בכל זרע ישראל לעולם. וזה טעם הביא לנו איש עברי (לעיל לט יד), כי יוסף אמר להם עברי אנכי, ולא רצה שיחזיקוהו בכנעני. והנה ארץ מגוריהם קראה ארץ העברים, כלומר הארץ אשר העברים שם:(מ',ט"ו)

• שלטון ומלוכה - מנהל את בית פוטיפר, את בית הסוהר ובסוף משנה למלך מצרים -80 שנה "המלוכה הארוכה ביותר בתנ"ך"

• כלכלה נכונה - מכלכלת בית פוטיפר לכלכלת מצרים. וכך נקבע כי "יוסף מתוקן לפרנסה" ^[11]

• אינו נוטר טינה - האחים גרמו לו רעות רבות: תחילה רצו להרוג אותו, השליכו אותו לבור, מכרו אותו - ויוסף לא נוטר להם טינה, וכשחושבים אחיו שהוא יתנקם בהם הוא בוכה, ומסביר: "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה - אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" ^[12]. כלומר, כיון שהוא מבין שהכל התגלגל לטובה, הוא מרגיש שאין סיבה לכעוס על אחיו.

מדותיו[עריכה]

יוסף מסומל בקבלה במידת ה"יסוד" שעניינה שמירת הברית, זאת בשל גבורתו במצרים שלא התפתה לאשת פוטיפר. כמו כן ניתן לציין את המידות הבאות^[4]:

• גבורה אומץ ועוז - למרות היותו עבד, עמד באוץ לפי פרעה ונשא את פתרון החלום ואף הציע לו את המדיניות שינהג. קבל גבורה של שור ^[13].
• כבוד אביו - הלך לשכם, למרות שלא נטה לכך ^[14]. לא סיפר לו על מכירתו עד מותו ^[15].
• כבוד- כיבד את בני השפחות, נתן לאחיו בגדים שלא ייתביישו ^[16] העביר את כל מצרים מקצה ועד קצה כדי שלא ייבושו בני ישראל על כך שאין נחלה קבועה.
• הסלחנות לאחיו- אפילו את שמעון האכיל והשקה (רש"י). הוציא את האנשים מפניו כדי שאחיו לא ייתביישווהעיקר פייסם כדי שלא יצטערו על מכירתו.
• ענוה - חז"ל כתבו בשמות רבה על ד"ה:דבר אחר, ויוסף היה במצרים אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה שהיה עבד במצרים כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך"
• צניעות - קידש שם שמים בסתר עם אשת פוטיפר ^[17] וכן הסתיר את אימו מעשיו ולכן זכה לברכת "עלי עין". וכן לא הביט בבנות מלכים שהשתדלו שיסתכל בהן^[18]
• מוסר ונאמנות - הוא לא בוגד באדונו, פוטיפר. לא שולח לחם רב לארץ כנכן שלא יחשב זצבירת הון שם (רמב"ן מ"ה,י"א). אינו שולח דבר לאביו ללא רשות פרעה. לא גילה את דבר מכירתו לעולם. רבי עובדיה ספורנו כתב על ד"ה וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה " שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו".

סייעתא דשמיא[עריכה]

יוסף זכה ש"רוח הקודש שרתה עליו מנעוריו ועד יום מותו והייתה מנהגת אותו בכל דבר חוכמה" ^[19]. ה' היה איתו גם ברווחה וגם בצרה, לפי מדרש רבה לפי ד"ה: "ויהי ה' את יוסף" - ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה. בַּצָ‏רַ‏‏‏‏ה מנין? ^[20]: אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו"^[21].

המזל היה נחלתו של יוסף. המונח "מצליח" חוזר פעמים אחדות בתיאור מעשיו. תחילה אצל השר פוטיפר, כפי שנאמר:"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ל"ט,ג,). ממשיך אצל שר הטבחים בבית הסוהר, שם הוא זוכה לכבוד "בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (כ"ג).

בספר תהילים מתואר כי בבית הסוהר: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל (רַגְלֹיו) [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (ק"ה,י"ז-י"ח) - אם כי אולי הכוונה היא לתקופה שבה הוא הורד מצרים ולא בית הסוהר.

על בני יוסף נאמר שאין עין הרע שולטת בו, שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", קרי ביה עולי עין, (שהם שולטים על העין, ואין העין שולטת בהם), אי נמי מדהנא (או גם מפסוק אחר רואים שאין העין שולטת בזרעו של יוסף), "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים המים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ^[22]

הדמיון לאביו[עריכה]

פרשני המקרא רואים בו דמיון לאביו. רש"י בד"ה בן זקונים כותב "... שהיה זיו איקונין שלו דומה לו" ^[23]. מדרש רבה מוצא כי המאורעות שיוסף עבר דומים לאלה שאביו חווה: "אמר רבי שמואל בר נחמן: אלה תולדות יעקב, יוסף לא היה צריך קרא למימר כן, אלא אלה תולדות יעקב ראובן. אלא מה ת"ל יוסף ? אלא שכל מה שאירע לזה, אירע לזה. ^[24]

• מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול.
• מה זה אמו עקרה,אף זה אמו עקרה.
• מה זה אמו ילדה שנים, אף זה אמו ילדה שנים.
• מה זה בכור, אף זה בכור.
• מה זה נתקשה אמו בלידה, אף זה נתקשה אמו בשעת לידה.
• מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו.
• מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו.
• מה זה רועה, אף זה רועה.
• זה נשטם, וזה נשטם.
• זה נגנב שתי פעמים, וזה נגנב שתי פעמים.
• זה נתברך בעושר, וזה נתברך בעושר.
• זה יצא לחוצה לארץ, וזה יצא לחוצה לארץ.
• זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ.
• זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ.
• זה ליווהו מלאכים, וזה ליווהו מלאכים.
• זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל ע"י חלום.
• זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו.
• זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים.
• זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב.
• זה משביע, וזה משביע.
• זה מצוה, וזה מצוה.(את בניו)
• זה מת במצרים, וזה מת במצרים.
• זה נחנט, וזה נחנט.
• זה העלו עצמותיו, וזה העלו עצמותיו.

ברכות יוסף[עריכה]

הברכות של יעקב אבינו ליוסף בנו מפורטות יותר משאר הברכות, מלבד זאת של יהודה. הן מבטאות את ציפיותיו של האב מהבן הנבון. חז"ל ראו בהן ביטוי למה שיקרה עימו בעתיד.

רבי עובדיה ספורנו מוצא בברכות רמז שראשון השופטים והמלך של מלכות ישראל יהיה משבט יוסף בד"ה וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו -" וְזֶה כִּי בִּהְיותו נָזִיר מֻכְתָּר בְּנֵזֶר מַלְכוּת א בֵּין אֶחָיו, הֵעִידוּ מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל בְּרָכות מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּלְתִּי אֶמְצָעִי. וְכֵן הָיָה זַרְעו בְּמַעֲלָה קָרוב לְשֵׁבֶט הַמַּלְכוּת, כְּאָמְרו: "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל" (הושע יג, א), וּמִמֶּנּוּ הָיָה הָרִאשׁון לַשּׁופְטִים, וְנִבְחַר רִאשׁון לְמֶלֶךְ כַּאֲשֶׁר נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד".

רש"י כתב על ד"ה עד תאות גבעות עולם - לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר (לעיל כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק.
לאברהם אמר (שם יג יד - טו) שא נא עיניך וראה צפנה וגו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד.
ליצחק אמר (שם כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו', זהו שאמר ישעיה (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם.

משה רבינו מציג אספקט אחר של הברכות, על נחלתו העתידית של שבטי בני יוסף בכנען. וכך הוא כתב בפרשת וזאת הברכה:

ילקוט שמעוני כתב:"וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, מלמד שארצו של יוסף מתברכת מכל הארצות. ממגד שמים מטל שיהא טל מצוי לה בכל שעה. ומתהום רובצת מלמד שהיא מרובצת במעיינות.

רבי עובדיה ספורנו כתב כי הברכה נסבה על האדמה כפי שנאמר בד"ה מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל - וְהִנְנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁבִּרְכָתָהּ תִּהְיֶה גַּם כֵּן מִצַּד מִגְדָּנות הַמִּתְבַּשְּׁלות בְּכחות "הַשָּׁמַיִם מִטָּל", גַּם בְּלִי מָטָר, "וּמִתְּהום.. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאת" וְכוּ'" וגם על התכונות האישיות שלו לפי ד"ה: וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו - "כִּי אָמְנָם רָאוּי לָזֶה, כִּי אָמְנָם הָיָה בַּעַל נֶזֶר וְכֶתֶר מַלְכוּת בְּקֶרֶב אֶחָיו, וְהִתְנַהֵג עִם כֻּלָּם בַּחֲסִידוּת"

ניתן להשלים את הברכות באלו של יעקב אבינו לאפרים ומנשה לפירש"י ד"ה המלאך הגאל אתי - מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כענין שנאמר (בראשית לא יא - יג) ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב וגו' אנכי האל בית אל:יברך את הנערים -מנשה ואפרים: וידגו - כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין [הרע] שולטת בהם....

ועוד ד"ה ידעתי בני ידעתי - שהוא הבכור: גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל -
שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו:
ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו -
שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:
וזרעו יהיה מלא הגוים -
כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:
ומסיים בד"ה בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה: וישם את אפרים - בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים.

סמלו של השבט[עריכה]

"שֹׁהַם" -המקור:ויקישיתוף, Ragemanchoo

אשר היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על שֹׁהַם ^[25] בחשן משפט. רבינו בחיי קורא את האבן אוּ‏נִקלִ"י. תרגום אונקלוס מתרגם בורלא, וכנראה הכוונה ל"בריל".

וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו, ונקראת שוהם ויש בה אותיות השם, על שם האמור "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" ^[26] "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר". ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויהיו ודבריו נשמעים.

על אבן שֹׁהַם בויקיפדיה העברית

משיח בן יוסף[עריכה]

ערך מורחב - משיח בן יוסף

משיח בן יוסף הוא בן דמותו של יוסף הצדיק. מהספרים הקדושים יוצא כי הוא דמות פלאים של צדיק עליון. כל רצונו הוא לשנות את המציאות ולהצעיד אותנו לקראת הגאולה. בין גדולי ישראל אשר נאמר עליהם שהם בני דמותו היה האר"י הקדוש. והפועלים בדרכו של משיח בן יוסף בדורות "עקבתא דמשיחה" הם אנשי אמנה העוסקים בבנין ירושלים בקדושה באתערותא דלתתא, כמסורת המקובלת בשם הגר"א. ^[27]

הרעיון מקורו בפרשת ויגש לאחר שיוסף הצדיק התוודע לאחיו, הוא מתאר את ייעודו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" מ"ה,ה'). מכאן שיוסף נחשב לממונה על אספקת הצרכים החומריים של עם ישראל. הוא ה"משביר".

לעומתו, לצאצאי יהודה יש תפקיד רוחני, כמו הקמת הישיבה בארץ גושן:": "להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו"^[28]. וביתר הדגשה לצאצאי דוד המלך מיועד לו תפקיד המשיח. במסורת היהודית, דואליות זו באה לידי ביטוי בתורת שני המשיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.

דר' אלכסנדר קליין במאמרו משיח בן יוסף בדעה כי הדואליות זו של שני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד היא נצחית. היא משקפת את שני הצדדים, הקיימים מאז ומתמיד: החומר והרוח. הקונפליקט לא פסח על עם ישראל, אלא שבאחרית הימים יהיה לכך פתרון ברוח דברי יחזקאל הנביא ^[29]:

"וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר. וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם... וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא (יִהְיֻה ) [יִהְיוּ-עוֹד] לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד...וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם...כה וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם

ובמדרש מוצג גם כיצד יופיע משיח בן יוסף, שהוא האות התשיעי לגאולה:

"מיכאל (יתקע) תקיעה גדולה ויבקעו מחילות המתים בירושלם ויחיה אותם הקב"ה, וילך משיח בן דוד ואליהו הנביא ויחיו את משיח בן יוסף הנאסף בשערי ירושלם וישלחו את משיח בן דוד בשביל שארית ישראל הפזורים בכל הארצות. מיד כל מלכי אומות העולם נושאים אותם על כתפיהם ומביאים אותם להם וגו'.

קבר יוסף[עריכה]

ערך מורחב - קבר יוסף

קבר יוסף - לפי שנשרף ונחרב - צילם:מנחם ברודי

קבר יוסף מצוי בפאתי העיר שכם מול שער העיר של שכם המקראית. מקום התואם את מקום החניה של יעקב אבינו בבואו מחרן."וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵ-ל, אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל [[ספר בראשית]], ל"ג,י"ח-כ'.

מקום קבורתו מוזכר בסיום ספר יהושע, כאשר יהושע בן נון הטמין את עצמות יוסף הצדיק שהיו עם שבטי ישראל במסע של ארבעים שנה במדבר סיני ומהלך כיבוש ארץ כנען כפי שנאמר בספר יהושע:" וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה." כ"ד, ל"ב

המצבה היא בתוך מבנה אשר נשרף ונחרב בידי אספסוף ערבי בשנת 2000. במהלך החרבת המבנה נפגע שוטר "משמר הגבול", הדרוזי, מדחת יוסף, ודימם למוות.

בספר יהושע נאמר: וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (כ"ד,לב). שואלים חז"ל בילקוט שמעוני ומאי שנא דקברו בשכם ? אמר ר' יוסי בר' חנינא: אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו. מושלין אותו משל למה הדבר דומה ? ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף. א"ל: יערב לכם! יבסם לכם! שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו. כך אמר להם הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו את העצמות למקומם !דבר אחר: אמר להם יוסף: משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני." זאב ח'ארליך (ז'אבו) מצטט את מאמר החז"ל במאמרו:בור-דות בדותן ^[30] ומסביר כי הבור אכן היה בדותן, אבל דותן עצמה היית העיר קטנה, הכפופה לעיר שכם.

עשרת הרוגי מלכות[עריכה]

ערך מורחב - עשרת הרוגי מלכות

עשרת הרוגי המלכות הם עשרה מגדולי ישראל, בהמתלת השלטונות הרומאיים היה עליהם לכפר על חטא בני-יעקב על כך שמכרו את יוסף הצדיק. לכאורה, זו המסקנה מהציווי המקראי:"וגונב איש ומכרו".[[ספר שמות]], כ"א, ט"ז

העשרה מןצגים בזוגות: רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. , אשר הוצאו להורג באכזריות על ידי הרומאים לאחר חורבן בית שני. התיאור של מעשה מובא בקינה אלה אזכרה, הנאמרת לפי עדות המזרח בסדר הקינות לשחרית של תשעה באב ואילו לפי נוסח אשכנז בסליחות שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף ביום הכיפורים. הקינה מיוסד ע"פ א"ב. ואח"כ חתום שם המחבר יהודה חזק:

מדרשי חז"ל מרחיבים על כך. וכך מתחיל מדרש "אלה אזכרה" – עשרת הרוגי המלכות^[31]

רבי ישמעאל מצוטט: "עד עתה לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו ? המלאך גבריאל, שלפי המדרש היה מעורב בהורתו של רבי ישמעאל משיב:"שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם". והדין נחרץ כאשר:" יצאה בת קול ואמרה אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו."

ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה[עריכה]

האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"[עריכה]

בהקשר של יוסף יש פרשיות במקרא העשויים להצביע על כך כי הוא מונה למשנה למלך מצרים על ידי מלך שלא היה מצרי במוצאו, אולי בן לשלטון ההיקסוסים. החוקר איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב"מכון הגבוה לתורה" באוניברסיטת בר-אילן ^[32] מעלה בהקשר זה סוגיות הנראות לכאורה תמוהות.

• לפי המדרש: "אמר להם יוסף: 'לא כך אמרתם - שאחיו של זה מת? אני אקראנו ויבא אצלכם!',והיה קורא: 'יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי!'. והיו מסתכלין בארבע פינות הבית - אמר להם: 'מה אתם רואים?! אני יוסף אחיכם!'. מיד פרחה נשמתן, שנאמר " וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מ"ה, ג),ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה. (בראשית רבה צ"ג, ח'). הרעיון שיוסף הראה לאחיו את מילתו כראיה לכך שהוא אחיהם שנימול כמותם, מבוסס כפי הנראה על בקשתו של יוסף בפסוק הסמוך לפסוק המצוטט בדרשה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי" (שם, ד) ועל הדגש כי אכן אחיו התקרבו אליו, לפני שיוסף חזר בשנית על כך שהוא אחיהם "וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (שם).
  החוקר טוען כי לפי הממצאים הארכיאולוגיים והתיאורים ההיסטוריים המילה היתה נפוצה מאוד במצרים. במצרים נמצאו תמונות ופסלים של גברים נימולים, ואף תבליטים המראים את מעשה המילה עצמו. כמה מן החנוטים נבדקו, ונמצא שהיו נימולים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את המילה כמנהגה של מצרים.
  [ואולם יש לציין, שחז"ל במדרש בראשית רבה^[33] אמרו שיוסף בהיותו משנה למלך, לימד את המצריים למול].

לפיכך, המדרש לפיו הוכיח יוסף את זהותו לאחיו על ידי הצגת המילה בגופו לעומת העדרה אצל המצרים טעונה הבהרה.

• טענה נוספת, מלך מצרים נטה לקבל את הסברו של יוסף בשל התוצאה של יישום תוכניתו: אדמות מצרים יהיו לו והמצרים לא יהיו יותר בעלי אדמות.
• בתחילת ספר שמות מסופר כי המלך המצרי החדש החל לראות בבני יעקב סכנה שלטונית. המלך אומר: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנ�ֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם, ח'-ט').

איתן פינקלשטיין מוצא הסבר אחד לכל התופעות הנ"ל. לפי הכרונולוגיה של השושלות המצריות המצוי בציטוטיו של מנתון, כהן מצרי מן המאה ה-4 לפנה"ס. השושלת המוגדרת על ידי מנתון כ'שושלת הט"ו' קרויה בפיו שושלת ה"'היקסוסים", דהיינו 'מושלי ארצות נכר'. לפי דבריו, באותה התקופה השתלטו על מצרים התחתונה שליטים זרים, שנתמכו על ידי הסתננותם הבלתי פוסקת של שמיים ושאר עממים אסייניים, שהביאו להשתלטות זרה על מצרים התחתונה.
שיחרורה של מצרים מעול החיקסוסים החל במלחמה שאסרו שני מושלים דרומיים, אשר בהמשכה השלימו המצרים את הדיפת המושלים הזרים מאדמתם. מבחינת התיארוך ההיסטורי, ניתן לטעון שהתיאור המקראי "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח) חופף לתקופה זו [יצוין שהראב"ע על פסוק זה גם כתב כי חדש הוא כמשמעו שלא היה מזרע המלוכה].
אם אכן השתלב יוסף בשלטון המצרי בתקופה שבה עדיין שלטו ה'היקסוסים', בני התרבות האסיינית הזרה שלא היו ילידי מצרים, ניתן להבין מדוע מילתו היתה חריגה - לפחות בהשוואה לבני משפחות השליטים שהיו מצויים בתוככי ארמון המלוכה.
עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע השתלב יוסף בצורה טבעית כל-כך בשלטון, ומדוע היה פרעה מעוניין ביישוב שבטו השמי של יוסף במצרים. כמו כן, ניתן להבין מדוע היה צורך לקנות את האדמות המצריות על מנת שיהיה למלך זכות לגבות מס, ומדוע זכות זו לא נתפסה כזכותו הטבעית של המלך מעצם מלכותו.
לפי שיטה היסטורית זו, המהפך הפוליטי היסודי שהתרחש במצרים שמתואר בתחילת ספר שמות, הוא שגרם לכך שהשלטון המצרי הפסיק לראות בשבט בני יעקב מוקד של תמיכה בשלטון, והחל לראות בהם סכנה שלטונית. לא היה מדובר בחשש מצרי כללי שלא היה לו בסיס במציאות, אלא במלך מצרי שהצליח לבסוף להסיר את עול הזרים שהשתלטו על ארצו, וכעת עליו לגונן על ארצו.

האם יוסף היה "אמחותפ"?[עריכה]

האבן באי סיהל. המקור:ויקישיבה

אחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה המצרית, ידועה היטב לאגיפטולוגים, היה ה"משנה למלך" (סגן פרעה) הנקרא "אמחותפ" (Emkhotep). הוא היה הגאון שפיתח את הטכניקה של בניית פירמידות (טכניקה זו שאיננה ידועה לנו היום). באבן באי Siheil חקוק כיתוב מצרי עתיק, שמספר עובדות חשובות על חייו של ה"משנה למלך" הנזכר. הכיתוב שבאבן הנזכרת, תורגם ופורסם לראשונה על ידי H. K. Brugsch, בספרו Die biblischen sieben Jahre der Hungersnoth (לייפציג, 1891), ומאוחר יותר ברבים מספרי ההיסטוריה המצרית.

נציע כמה השוואות בין מה שמסופר באבן על אמחותפ לבין מה שמספרת לנו התורה על יוסף הצדיק:

ודבר הראוי לתשומת לב, שבאבן מתואר שפרעה העניק 120 ק"מ של אדמה לכוהני מצרים. עובדה זו אכן התקיימה בחיי יוסף וכפי שמתואר בתורה ספר בראשית^[34].

האגיפטולוג James Henry Breasted כתב שאמחותפ נקרא על ידי המצרים גם בשם נוסף: "יו" (= יוסף?).

עובדה ידועה להיסטוריונים, שאחר מותו של אמחותפ, אע"פ שהיה רק סגן פרעה ולא פרעה, המצריים עשו ממנו שני אלילים גדולים וחשובים במיוחד - וזו בדיוק הסיבה שאומרים חז"ל (במדרש במדבר רבה), שיוסף ביקש שלא ייקבר במצרים, כדי שהמצריים לא יעבדו את גופתו כאליל.

להלן מספר עובדות נוספות שפורסמו על ידי היסטוריונים, שמראים קשר ברור בין דמותו של אמחותפ (ו/או "האלוהות" שייחסו אליו) לדמותו של יוסף:

יש לציין, שלדעת חוקרים רבים, התקופה של אמחותפ תואמת לתקופת יוסף המקראי^[44]

יוסף כמושל במצרים העתיקה - ממצאים ארכיאולוגים[עריכה]

ומלבד האמור לעיל לגבי השוואת יוסף לאמחותפ, ישנם סימנים ארכיאולוגים רבים התואמים את הסיפור המקראי על יוסף:

1. נמצאו במצרים מחסני ענק לתבואה.

2. בציור שנמצא בקבר פרעוני מזמן המתאים ליוסף, מראה אחסון תבואה, ופקדים רושמים.

3. בפפירוס " Harris 1" (מפורסם על היותו הפפירוס הארוך ביותר שנתגלה עד כה, נמצא כעת במוזיאון הבריטי), בטור 75, מתואר על שמי שהגיע מאיזור כנען - סוריה, שנהפך להיות דמות חשובה מאוד במלכות המצרית, ולימד (= ייעץ) לכולם בחוכמתו הגדולה.

4. מנהר נילוס יוצאת תעלה (שנבנתה בימי מצרים העתיקה) שנקראת באחאר יוסף ("הנהר של יוסף").

5. בחודש ספטמבר 2009 הארכיאולוגים גילו הרבה מטבעות ממצרים העתיקה, עשויות מאבן. בין המטבעות (המכונות "deben"), מצאו מטבעות שמצוייר בהם דיוקן של מושל, וכתוב על המטבע שמו של המושל: יוסף. ובמטבעות אחרים נכתב "סבא סבני" ("הוא שפירנס את מצרים"). באחד המטבעות של "יוסף", מצוירים שבעה שיבולים, ובמטבע אחר מופיעה דמות של פרה^[45].

6. חז"ל במדרש בראשית רבה^[46] מתעדים, שכאשר יוסף נהפך להיות משנה למלך, לימד את המצריים למול (אע"פ שלא היו יהודים, ועשה כן מסיבה שלא כאן המקום לבאר). עובדה זו היא ברורה להיסטוריונים, כיון שנמצאו ראיות רבות (בעיקר בנקרופוליס של תבי) שהרבה מצריים היו נימולים. בתבליט בתוך קברו של Ankhmahor ב- Saqara, ישנו תבליט שמצוייר מצריים שמלים זה לזה.

ראו גם[עריכה]

• ארכיאולוגיה מקראית
• ירידת בני ישראל למצרים

לקריאה נוספת[עריכה]

• ספר יוסף ובני ישראל – הממצאים הארכיאולוגיים.

הערות שוליים