פאה נכרית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(546 גרסאות ביניים של 32 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הגאון רבי שלום משאש זצ"ל,
{{לא הלכה}}
הרב הראשי וראש אבות בתי הדין ירושלים
ומלפנים נשיא הרבנות הראשית וראב"ד במרוקו
(שו"ת תבואות שמש חלק אה"ע סימן קל"ז)


'''פאה נכרית''', היא כיסוי ראש העשוי מ[[שיער]] אנושי טבעי או סינתטי.
לכבוד החכם השלם... קיבלתי מכתבו זה כחודש ימים, ולא פניתי להשיבו עד עתה לרוב טירדות הקודש העמוסים עלי.
 
שאל כבודו לחוות דעתי בענין פאה נכרית אם אין בה משום איסור פריעת הראש לאשה, וכן לענין קריאת שמע אם מותר לקרות כנגדה, ואיך לנהוג למעשה בזה, ואם אין חילוק בין אם היא עשויה משערותיה או משערות חברתה.  


הנה מדבריו נראה שמערב ענין איסור פריעת ראש באשה לענין קריאת שמע, ושכל מקום שאסור משום פריעת ראש אסור משום ערוה לענין ק"ש.  
עפ"י ה[[הלכה]] [[אשה|נשים]] [[נישואין|נשואות]] חייבות [[כיסוי ראש לנשים|לכסות את ראשן]] ל[[שיער באשה ערווה|בל יראו שערותיהן]]. [[מחלוקת|נחלקו]] ה[[פוסקים]] האם הלכה זו מתקיימת ע"י כיסוי הראש בפאה נכרית, היות ושער האשה מכוסה, או שמא יש לאסור זאת, מטעמים שונים.


ולפי דעתי יש לחלק ביניהם, דענין שיער באשה ערוה לענין קריאת שמע תלוי ברגילות, דאם היא רגילה להיות פרועת ראש, אף שהיא פרועת כל הראש כולה ועושה איסור דאורייתא, או כגון בחצר דאסור משום צניעות, הרי זה מותר לקרות ק"ש כנגדה, וזה מדוקדק מדברי הטור והשו"ע סי' ע"ה שכתבו "טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אסור לקרות ק"ש כנגדו", ובסעיף ב' גבי שיער כתבו "שיער של אשה שדרכה לכסותו", ומזה הוציאו דשערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להן כמש"כ מור"ם שם. ובמקור הדברים בב"י בשם הרשב"א הטעם משום שהוא רגיל בהם ולא טריד.  
בחלקים נרחבים מהיהדות החרדית בימינו, נוהגות הנשים לכסות את ראשן גם בפאה נכרית. להלכה כיום נחלקו הפוסקים, יש מחכמי זמנינו שאסרו זאת מכל וכל, יש שהתירו, ויש שהמליצו דווקא על חבישת פאה, והעדיפו זאת על כיסויי ראש אחרים המקובלים בזמננו.


ועיין בב"ח שם וז"ל, "בא להוציא פניה ידיה ורגליה במקום שהולכין יחף שלעולם רגליה הם מגולים, דאינו אסור לקרות כנגדם" וכו' ע"ש. הרי דהכל תלוי ברגילות, ומינה יש ללמוד דהוא הדין לנשים שרגילין לגלות ראשם בזמנינו דאין כאן שום טירדא לראות אותם כך, ואין בזה משום ערווה לקריאת שמע. וכן פירשו כל המפרשים בהא דאיתא בש"ס טפח באשה ערוה, דהיינו בדבר שרגיל להיות מכוסה באשה, עיין בסי' ע"ה בב"י שם, וכן מצאתי להדיא להרב בן איש חי (שנה ראשונה פרשת בא אות י"ב) וזה לשונו, "הנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן כיון דכל הנשים דרכן בכך" עכ"ל.  
במהלך הדורות דנו הפוסקים אף בפאות העשויות משער ה[[מת]], האם [[איסור הנאה|נאסרו בהנאה]] או שלא.


אבל לענין איסור פריעת ראש לאשה לגבי דת יהודית, זה אינו תלוי ברגילות, ואף שנהגו היום לגלות גם ברה"ר, זהו מנהג של איסור כמש"כ בש"ס ופרע את ראש האשה מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא תלכנה פרועות הראש. ודוקא ברה"ר אבל בחצר אין האיסור אלא משום צניעות, וכמש"כ באה"ע (סי' כ"א ס"ב) ובאר היטב שם.  
פאות העשויות משיער שהוקרב ל[[עבודה זרה]] אסורות לדעת כל הפוסקים{{הערה|1=תשובת [[הרב יעקב אריאל]] [http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=6654 באתר ישיבה]: "מדוע הנך מעלה בכלל על דעתך שמישהו יתיר איסור תקרובת עבודה זרה שהיא אסורה בהנאה מהתורה? כל רבני ישראל מאוחדים בשמירת ההלכה".}}. אך במקום שקיים [[ספק]] אם הפאה היא משערות שהוקרבו לעבודה זרה או שלא, ונחלקו פוסקי זמנינו אם בשל כך נאסרה הפאה בהנאה, כדין [[תקרובת עבודה זרה]] או שלא.


ולמאי דאתאן עלה, לענין פאה נכרית לגבי איסור פריעת ראש, הנה רמ"א כתב שם באו"ח סי' ע"ה וכ"ש פאה נכרית אפי' דרכה לכסות, ומקור הדברים בדרכי משה סי' ש"ג בשם הגהות אלפסי החדשים (שלטי גיבורים) דמותר לאשה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה או עשויה משיער חברתה, ע"ש. וכ"כ המג"א סק"ה משם הש"ג דמותר לכתחילה, דאיתא בפ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו', ודלא כבאר שבע שחולק עליו ע"ש. גם הרב עטרת זקנים הביא מחלוקת הנ"ל, גם בדברי חמודות על הרא"ש מסכ' ברכות (פ"ג אות קי"ט) פסק להתיר, וכ"כ בעין משפט בנזיר (דף כח:), גם בשו"ע לבעל התניא באו"ח סי' ע"ה פסק בפשיטות להתיר כדברי רמ"א והש"ג, וכן נראה מדברי הגר"א בביאוריו לסי' ע"ה, ע"ש. גם הבאר היטב סובר כן (באה"ע סי' קט"ו ס"ק י"ד), גם הפמ"ג (סי' ע"ה באשל אברהם אות ה') כתב, "ומ"מ במדינות שיוצאין בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע כאמור", עכ"ל. וכן היא דעת הרב יד אהרן כמש"כ משמו הרב כף החיים (סי' ע"ה אות י"ט), ועיין בספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד', הוכיח משם הרב ברוך ייטלס שכתב דיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו', עכ"ל. וראה להרב כף החיים שם, שסיים שכן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ע"ש.
=== המקור אודות חיוב כיסוי הראש בתלמוד ===


הן אמת שכנגד זה ישנם פוסקים המחמירים בזה, והם, הבאר שבע שהביאו האחרונים הנ"ל, גם הרב עצי ארזים (אה"ע סי' כ"א) הביא דברי עין משפט הנ"ל בנזיר וסתר ראייתו בדברים חזקים וכו', גם החתם סופר בגליון השו"ע וכו' כתב שכן דעת הרב שאלת יעב"ץ סי' ז' להחמיר.
{{ערך מורחב|ערך=[[כיסוי ראש לנשים]]}}


מכל מקום נראה דהמקילין לצאת בפאה נכרית יש להם על מה שיסמוכו, והם אותם הגאונים שהבאנו לעיל ומור"ם ז"ל בתוכם, ועיין למחצית השקל שם (בסי' ע"ה ס"ק ה') שכתב דאף דאין ראיה כ"כ למג"א מההיא דיוצאה אשה בחוטי שיער, די"ל דמיירי תחת הסבכה והן מכוסים, מ"מ עיקר ראייתו מסיפא דילדה לא תצא בשל זקנה דלמא מחכו עלה ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד' אמות, ועל כרחך במגולה איירי דהא חיישינן דמחכו עלה, עכ"ל ע"ש, ומכלל הדברים ג"כ דאיירי ברשות הרבים כפשט הדברים, ובפרט שכל האחרונים הנ"ל ראו סברת המחמירים ולא חשו לה כמש"כ המג"א והפמ"ג ובעל התניא.  
הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} לומדת מפסוק שקיים חיוב מ[[דאורייתא]] על האשה שלא לצאת ל[[רשות הרבים]] פרועת ראש, אלא עליה לכסות את שערה. שער האשה אף מוגדר: "[[ערווה]]"<ref>להשלכות עניין זה לגבי [[קריאת שמע]] ו[[תפילה]] - ראה בערך: [[שער באשה ערווה]].</ref> {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}}, ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות {{מקור|שו"ע אה"ע כא, א|כן}}.


גם פה קזבלנקה ראיתי לכל המתחסדים וחסידי חב"ד בכלל שכולם לובשים פאה נכרית גלויה בשוק בלי כיסוי כלל, וסומכים ודאי על בעל התניא זצ"ל שנמשכין אחריו בכל עניניהם, שהוא ידוע לחסיד וקדוש ועם כ"ז התיר בזה.
רבים מהפוסקים כתבו ש[[בתולה|בתולות]] אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות {{מקור|(}}{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב|לא}}{{מקור|, וכפשטות ה}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עה, ב}} אך יש חולקים {{מקור|אף בדעת השולחן ערוך}} וסוברים שצריכות לכסות ראשן {{מקור|היעב"ץ על השו"ע שם}} וי"א שאסור להן לצאת בשער פזור {{מקור|מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש}}<ref>וראו עוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590 אנציקלופדיה תורנית 'דעת'], ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', [[הרב שלמה אבינר]], ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.</ref>{{מקור|)}}.


וכן נראה לי נכון לעשות, כך שנשי הרבנים והת"ח לא יהיו שפלים ובזויים משאר העם, רק שהם מגלים באיסור, והם יגלו בהיתר, ככה הבעלים לא יביטו על שאר נשים, וגם ע"י זה נוכל למשוך שאר נשים העושים באיסור שיוכלו לעשות בהיתר ע"י פאה נכרית, דלא שבקי היתרא ועבדי איסורא. לא כן אם נלך לחומרא, אזי מעולם לא ילבשו מטלית על ראשם שהוא מנוולם וישארו כל ימיהם באיסור.  
בהמשך הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}} מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך [[מבוי]] כשלראשה קלתה {{מקור|(יש מפרשים}}<ref>{{מקור|רש"י:כתובות עב ב$רש"י שם ד"ה קלתה}}.</ref>{{מקור|: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים}}<ref>[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד מהל' אישות הי"ב|כן}}. וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.</ref>{{מקור|: מטפחת)}} בלבד{{הערה|ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב ב$שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}.}}.


וכל זה אמרנו בין שהיא עשויה משערותיה או משערות חברתה, וכמש"כ הדרכי משה משם הגהות אלפסי, וכן נראה דעת האחרונים, זולת הלבוש הביא דבריו הרב עטרת זהב שמדקדק לשון פאה "נכרית" משמע שאינה שלה אלא משערות חברתה. ואין זה דקדוק, דנכרית רצונו לומר שאינו שערה הרגיל המדובק בגופה, אלא זרה מגופה, יהיה איך שיהיה, שלה או של חברתה הכל בכלל נכרית, ואין בידי כעת ספר הלבוש לראות דבריו, ועיין בהגהות מוהר"ר ברוך פרנענקיל ז"ל שבסוף השו"ע הגדול, שכתב לעיין בלבוש, שאין מבואר מדבריו כמש"כ המחבר הזה (עט"ז) משמו, עכ"ל.
מדין [[דת יהודית]] {{מקור|(מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה}}<ref>ראה {{מקור|רש"י:כתובות עב א$רש"י כתובות עב.}} ו{{מקור|מאירי:כתובות עב א$מאירי שם}} ועוד.</ref>{{מקור| וחיובו מ}}[[דרבנן]]<ref>ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.</ref>{{מקור|)}} אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו ה[[ראשונים]] בטעם הדבר:
* יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב א$שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}. לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
* ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד {{מקור|(- צעיף}}<ref>{{מקור|הגהות מיימוניות אישות כד יב$הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו)}}; {{מקור|ר' עובדיה מברטנורא כלים כט, א$הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א}}; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.</ref>{{מקור|)}} החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה {{מקור|(- מטפחת)}} שעל ראשה בלבד" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם אישות יג יא$רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א}}{{מקור|; ו}}{{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד הי"ב}}{{מקור|; ועוד)}}. וכן פסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שו"ע אה"ע קטו ד$אה"ע קטו, ד|כן}}.{{ש}}וכתב  ב{{מקור|באר שבע יח$שו"ת באר שבע (סי' יח)}} שלשיטה זו  אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, {{מקור|[המכסה את הראש וחלק מהגוף}}{{דרוש מקור}}{{מקור|- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל}}<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520311#msg520311 פורום 'לדעת']: "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."</ref>{{מקור|, כדי שלא תראה צורת השְׂערות}}<ref>כך הסביר [[הרב ניסים קרליץ]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=54 חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה]{{מקור|)}}: "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". {{מקור|(מובא ב}}[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg526472#msg526472 פורום 'לדעת']{{מקור|)}}</ref>{{מקור|]}}. וכן פסק המשנה ברורה {{מקור|ביאור הלכה עה$ביאור הלכה סי' עה ד"ה מחוץ לצמתן|כן}}: "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".{{ש}}ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה {{מקור|ב"ח אה"ע קטו$ב"ח שם סוף ס"ק א ד"ה ואיזו היא|כן}} או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו{{דרוש מקור}}, אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את '''כל''' השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו {{מקור|תשובה מאהבה א מח$שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח ד"ה ובאמת במחילת|כן}}.


העולה מזה דמי שירצה להקל לצאת בפאה נכרית גלויה, בין משערה בין משל חברתה, יש לו על מה לסמוך בשופי, וכן ראוי לעשות, ומי שירצה להחמיר על עצמו לכסות גם פאה נכרית לצאת ידי חובת כל הפוסקים וכו', תבא עליו ברכת טוב. זהו הנראה לי, וצור יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות, החונה פה קזבלנקה יע"א בחודש אב הרחמן יהפוך לשמחה, שנת התשכ"ד לפ"ק.
בזמנינו פשט ה[[מנהג]] אצל כמעט{{הערה|1=אך [[הרב בנימין זילבר]] מציין ששמע שב[[ירושלים]] יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר]{{מקור|)}}. ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.}} '''כל''' הנשים<ref>מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.</ref>, ואף אצל נשים [[יראת שמים|יראות שמים]] ו[[צדיק|צדיקוֹת]], להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:
* יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים<ref>וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.</ref>, ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
* ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו '''כל''' הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא<ref>{{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב)}} ושו"ת שמש ומגן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=21253&st=%u05e8%u05d3%u05d9%u05d3 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' קמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=203&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסג])</ref>. ויש שפקפקו בזה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ]: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, '''וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה'''"}}.


הצעיר קש וחשש, ע"ה שלום משאש ס"ט.
=== השתלשלות המחלוקת - סקירה היסטורית ===


[אמר המעתיק: כל גדולי ישראל מכל החוגים והעדות, הכירו בערכו של מרן הגאון זצ"ל, שהיה פוסק הדור, נר המערבי, ולאורו הלכו והולכים רבים מבני מרוקו, אשר עליו גאוותם ותפארתם. וגם הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א שחולק עליו בענין זה, היה אוהבו אהבה עזה, כמים הפנים לפנים, ונעזר בו רבות בהיתר עגונות, וכתב לו מכתב ברכה להוצאת ספרו שמש ומגן חלק שני (בו הוא כותב תשובה ארוכה מאוד בענין פאה נכרית, ותובא להלן): "שמועה טובה תדשן עצם, שמחנו מאוד לשמוע כי כבוד הרב הגאון הגדול, מבצר עוז ומגדול, המאור הגדול לממשלת התורה, רבה הראשי של ירושלים, כמוהר"ר שלום משאש שליט"א, עומד להוציא לאור את ספרו שמש ומגן חלק שני, על ארבעת חלקי השולחן ערוך, אשר אין ספק שיהיה לתועלת רבה לכל יושבי על מדין ולכל מורי ההוראות בישראל, לדון ולהורות, לשעה ולדורות. הגאון הרב שלום משאש שליט"א, נודע בשערים המצויינים בהלכה, בשקידתו והתמדתו בתורתנו הקדושה, וכבר זכה להוציא לאור את חיבוריו הגדולים "תבואות שמש" על ארבעת חלקי השולחן ערוך בארבעה כרכים, בהם הוא צולל בעמקי ים התלמוד והפוסקים בחריפות ובקיאות עצומה ובתוכם בירור להלכה ולמעשה... וסמכות פסיקתו היא בעלת משקל רב בעולם התורה... וכו'. ובמכתבו להוצאת חלק ראשון כתב עוד: "ועוד ידו נטויה להוציא לאור עולם יתר חיבוריו... בבקיאות עצומה ובהבנה עמוקה וישרה, ולמפורסמות אין צריך ראיה"].
{{להשלים|סיבה=הוא מרחיב בראשית המחלוקת ומקצר בהמשכה; לא מזכיר שבמקומות שונים היו בעיות שונות - פאות הנעשות משער המת או מתקרובת עבודה זרה; לא מזכיר שבדורות הראשונים הטענות על הפאה היו מצד מראית עין ודת יהודית, ובדורות מאוחרים יותר יש כתבו נימוקים אחרים לאסור את הפאה; ועוד}}


תשובתו על דברי הרב יוסף משאש זצ"ל והרב עובדיה יוסף שליט"א
הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית<ref>מעניין לציין שבשו"ת סבא קדישא {{מקור|או"ח ח"א סי' מז|כן}} בהשגותיו על השלטי גיבורים כתב: "ואתמהה איך חשב [- השלטי גיבורים]... להוציא... דין מחודש כזה [- להתיר את הפאה הנכרית ברשות הרבים] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר" עכ"ל (מובא [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=834&catId=441 בקישור], ושם העירו שלדעת המתירים המנהג להתיר החל בימי התלמוד, ראה להלן).</ref> היה [[רבי יהושע בועז ברוך]], בן למשפחה ממגורשי ספרד שחי באיטליה בתקופת מרן [[רבי יוסף קארו]]{{הערה|להרחבה נוספת בענין תאריך לידתו המדוייק, ראה בערך [[רבי יהושע בועז#תולדות חייו|רבי יהושע בועז]].}}. ובספרו '[[שלטי הגיבורים]]' {{מקור|(שבת (כט.) לדפי הרי"ף, אות א)}} כתב באריכות "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית" מדין המשנה: "[[הוצאה מרשות לרשות|יוצאה]] אשה בחוטי שער, בין משלה, בין משל חבירתה" {{מקור|בבלי:שבת סד ב$שבת סד:|כן}}, והסביר שהכוונה שהיא יוצאת עם פאה נכרית ל[[רשות הרבים]] ב[[שבת]]. כמו כן, הביא ראיה נוספת מגמרא {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}} ולפי פירוש הראשונים שם. רבי יהושע בועז חזר על דבריו בהגהות 'עין משפט' {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:|כן}}.
(שו"ת תבואות שמש חלק אה"ע סי' קל"ח)


בתגובה לכך, רבי יששכר בער (בן ישראל לעזער פרנס) איילנבורג, ב[[שו"ת]] '[[שו"ת באר שבע|באר שבע]]' {{מקור|באר שבע יח$סי' יח|כן}} הביא את דברי [[רבי יהודה קצנלנבוגן]] שהיו בכתב יד, ובהם חלק בכל תוקף על ה'שלטי גיבורים', וה'באר שבע' עצמו הצטרף להשיג ולהקשות על דברי ה'שלטי גיבורים'.
שוב בעלותי ארצה באו לידי שני ספרים המדברים בענין זה, והם חולקים מן הקצה אל הקצה, דהרה"ג שאר בשרי הרב הוד יוסף משאש זלה"ה [היה רב ואב"ד במרוקו שנים רבות, ובאחרית ימיו היה רב ראשי לחיפה] התיר בזמנינו לגלות אף שערות גופה, והליץ בעד דור החדש המגלין, דכיון דכל העם נהגו כן, אין כאן יצה"ר [וזה לשונו שם: "כיסוי הראש בנשים אינו אלא מצד המנהג דוקא, שחשבוהו בזמן הקודם לצניעות, והעושה היפך המנהג, הייתה נחשבת לפרוצה. אולם עתה שהנשים עלו בהסכמה, שאין להם בזה שום ניוול ושום פריצות חלילה, ואין בכיסוי הראש שום צניעות, א"כ אזדא לה איסורא... שהאידנא שרוב הנשים מגלות שיער כל ראשן, חזר שיער הנשואות כשיער הבתולות שכולן מתאימות רגילות לגלותו, כי מידי הוא טעמא בבתולות, משום דרגילות לגלותו לא מקרי בגילויין פריצות, הוא הדין והוא הטעם האידנא בנשואות הרגילות לגלותו, דלא הוי בזה שום פריצות חלילה, וכן לענין מש"כ שיער באשה ערוה (ברכות כ"ד), מידי הוא טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות, הוא הדין בנשואות הרגילות האידנא, אין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה אלפי נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר". עכ"ל], ונתן סמוכות למנהג מדברי הש"ס והראשונים כמש"כ בספרו אוצר המכתבים (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד) וכמו שנכתוב להלן.  


והרה"ג הראשון לציון הרב הראשי לישראל הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, אסר לגמרי גם פאה נכרית ללכת בה מגולה, ודחה בתוקף את דברי המתירין, ועיקר טעמו כמש"כ בתורת שבת והפוסקים, הואיל והפאה מחוברת יפה לשערותיה וכו' לא ינקו מהרהורי עבירה המסתכלים בה בעוברה בראש כל חוצות וכו', והעושה כן נגד המנהג שנהגו בנות ישראל צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה, עיין שם שהאריך בדברים חדים ותקיפים נגד המקילין באורך וברוחב כדרכו הטובה, ואני הצעיר במקומי אני עומד, ודברי הרבנים הנ"ל לא נהירין לי אחר המחילה רבה.
במשך הדורות הצטרפו לכל אחת משתי דעות אלו עוד פוסקים רבים: לדעת ה'שלטי גיבורים' המתיר לאשה לחבוש פאה נכרית הצטרף ה'מגן אברהם' {{מקור|מגן אברהם עה ה$סי' עה ס"ק ה|כן}}, המבאר שכך ג"כ סובר [[הרמ"א]]<ref>וראה להלן שיש פרשנויות נוספות בדעת הרמ"א.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|דרכי משה או"ח סימן שג}}{{מקור|; וב}}{{מקור|שו"ע או"ח עה ב$הגהתו לשו"ע או"ח סי' עה סעיף ב}}{{מקור|)}}, וכן הצטרפו ה'פרישה' {{מקור|על הטור סי' שג הנ"ל|כן}}, [[בעל התניא]] {{מקור|שו"ע הרב או"ח עה, ד|כן}} ועוד רבים, ומאידך לדעת ה'באר שבע' האוסר את הפאה הצטרפו הרב [[היעב"ץ]], בעל 'עצי ארזים', בעל ה'הפלאה' ועוד רבים.


[אמר המעתיק: ודעת הגר"ע עצמו שאין להוציאה בלא כתובה, כי כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ה' אה"ע סי' ה' במילואים) בזה הלשון, "ומכל מקום אומר אני שאם הבעל יר"ש וניסה להשפיע על אשתו... לא ימהר לסתור בניינו ח"ו לגרשה כעוברת על דת, אף שכן כתבו כמה אחרונים, אלא עליו להשתדל לפייסה בדרכי נועם וכ"ש בזה דלא משמע להו איסורא כולי האי. וגדול השלום".
יש לציין, שלא כל האוסרים עומדים בשיטה אחת; יש מהאוסרים הסוברים שפאה נכרית היא כשער אשה עצמו ואיסורם מן התורה{{הערה|החסד לאברהם וסיעתו, ראה להלן בפסקה '[[פאה נכרית#השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא|השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא]]'.}} ויש מהאוסרים הסוברים שאיסורה הוא רק מדרבנן{{הערה|ראה בפרי מגדים {{מקור| או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט|כן}}: "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב [[רבי שלמה קלוגר]] בשו"ת שנות חיים סי' שטז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי {{מקור|מהדורה תנינא יורה דעה סי' קסח|כן}}: "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה {{מקור|אגרות משה יורה דעה ב פח$אגרות משה יורה דעה ח"ב סי' פח|כן}}: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה". וכן כתב בשו"ת שמש ומגן{{דרוש מקור}}.}}, חלק מהאוסרים מנמקים את דבריהם מחמת איסור פריעת הראש וחלק מהאוסרים אוסרים מחמת נימוקים חיצוניים (מראית עין, מנהג הפרוצות, הנאה מהמת ועוד); וכך גם המתירים אינם עומדים בשיטה אחת<ref>יש מחכמי זמנינו שהתירו פאה שאינה ניכר כלל שאין היא שיער טבעי {{מקור|אגרות משה שם, ועוד|כן}}, ויש מחכמי זמנינו שכתבו שיש להחמיר בפאה שאינה ניכרת למתבונן {{מקור|(ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=2195ad28-d2cc-461d-b08e-3282bd995228&st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A7&pgnum=110 ספר "חן וכבוד" עמ' סח-ע] {{מקור|בשם}} [[הרב חיים קניבסקי]]{{מקור|: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר. אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל"). יש שהתירו כל פאה{{דרוש מקור}}, ויש שאסרו פאה ארוכה{{דרוש מקור}}.</ref>.
 
וגדולה מזו כתב ביבי"א חלק ג' (אה"ע סי' כ"א אות י"ג) וזה לשונו, "ובאמת שנוסף על כל הנ"ל, לולא דמסתפינא מרבותי היה נראה לי לצדד קולא בענין עוברות על דת שבזמנינו, ואע"פ שדבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ להקל ח"ו נגד תקנת חז"ל, ואמרתי לא אזכרנו, אך נלאתי כלכל ולא אוכל, ותורה אמת כתיב בה. והוא לפי מש"כ מרן הב"י באה"ע (ריש סי' קט"ו) וז"ל, כתב הרא"ש בתשובה (כלל ל"ב סי' ח') וז"ל, האי דעוברת על דת משה ויהודית אין לה כתובה היינו בדבר שהיא מכשילתו, כגון הנך דמתני' וכיוצא בהן, וכגון שהאכילתו חלב או דם, וכן הנודרת ואינה מקיימת בשביל אונס בניו, אבל אם היתה עוברת בשאר עבירות כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובתה. ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשש זנות הוא דמפסידא. עכ"ל. ומבואר שכל טעם של עוברת על דת יהודית הוא משום חשש זנות. וכן כתב בפסקי הרא"ש (פרק המדיר ס"ס ט'), דמשום חשד זנות הוא דמפסידה. ע"ש. וכ"כ עוד הרא"ש בפסקיו (פרק אלמנה ניזונת סי' כ"ה) דעוברות על דת משום צד זנות הוא שמפסידות כתובתן, ע"ש. וכ"ה במאירי כתובות (עמ' שי"א), ע"ש".
 
"ועיין בבית מאיר (ר"ס קט"ו) שהביא מחלוקת המל"מ (פ"ב מהלכ' סוטה) והב"ש שם, דלהמל"מ הוי טעמא משום דחיישינן שמא זינתה כבר, ולהבית שמואל ה"ט דחיישינן שמא תזנה תחתיו אח"כ, והסכים להב"ש. ע"ש. ומעתה יש מקום לומר דדוקא בדורות הקודמים דיינינן הכי, שרוב ככל הנשים צנועות בלבושיהן, והפורצת גדר הצניעות ועוברת על דת, ריעא חזקתה, כי נפש יקרה תצוד, ונותנת מקום לחשד של זנות, שפירצה קוראת לגנב, אבל בזה"ז שדשו רבים בלבושים מודרנים כאלה לשמור ארחות פריז (פריץ), ולא ניחא למרייהו למימר אכולהו דחשידי אזנות ח"ו שהרי אינן עושות כן אלא מתוך שיגרא, ולא נחשדו על דברים חמורים של זנות ולמעול מעל בבעליהן, והרי לדאבון לבנו ידועים מקרים רבים שכמה בנות (שלא קבלו חינוך חרדי טהור) למרות רצונן ללבוש בגדי צניעות, בושות מחברותיהן לבל יתנו אותן ללעג וקלס, ונתקיים בעוה"ר מ"ש בסנהדרין (צ"ז) וסר מרע משתולל, כל מי שסר מרע משתולל על הבריות, ע"ש, א"כ בודאי שאין לחוש בכיו"ב לחשד זנות".
 
"ומכל מקום אין בידינו לעקור ח"ו אפי' במשהו תקנת חז"ל, שאע"פ שאפשר שבטל הטעם לא בטלה גזרה, והם אמרו עוברת על דת תצא בלא כתובה. ומה גם שעצם הענין שהיא עוברת על דת מידי איסור לא יצאה. ולא כתבתי זאת אלא לסניף בעלמא לנד"ד. גם נפק"מ להתיר למתווכי השלום בין זוגות כאלה שהאשה הולכת בראש פרוע ובזרועות מגולות, להכנס לעובי הקורה להשלים ביניהם. וגדול השלום שאפי' שם שנכתב בקדושה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. (סוף מסכ' ד"א זוטא). וגם נראה שיועיל זה במקום הצורך לאיש יר"ש או בעל תשובה, שאשתו הולכת בבגדי פריצות ובראש פרוע, ואינה שומעת בשום אופן לתוכחתו, וקשים לו מאוד הגירושין, ובפרט כשיש להם בנים ובנות, שיוכל לסמוך על הטעם הנ"ל להתיר לו לקיימה. ואף הפוסקים שכתבו דעוברת על דת מצוה לגרשה ואסור לקיימה, אפשר שבזה הזמן הן הן יודו להקל, מטעם הנ"ל". עכ"ל הגר"ע יוסף שם].
 
ותחילה אדבר על ענין איסור גילוי הראש לגמרי, דודאי לפי דעתי ישתקע הדבר ולא יאמר, ולא נמצא שום פוסק שיתיר באיסור דאורייתא, שכיון שהתורה קבעה לאסור, אי אפשר להתיר בשום אופן ובשום טעם שהוא, כי מחוקק התורה ידע מראש את כל דורות הבאים, ודבר ציוה לאלף דור, ולא תשתנה ולא תתחלף לעולם ועד, וזה אחד מעיקרי התורה, גם צריכים אנחנו ללכת אחרי כללי הפוסקים, וכיון ששום אחד מהראשונים ואחרונים לא עלה על דעתו לחדש דבר זה, אין לנו לחדש דבר מדעתנו.
 
ועתה אביא את ראיות הרה"ג ז"ל אחת לאחת, ואשיב עליהן מה שהראוני מן השמים. תחילה הביא דרשת ר' ישמעאל במסכ' כתובות (דף עב.) ופרע את ראש האשה, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, ופרש"י, וז"ל, אזהרה מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה, מכלל דאסור. אי נמי מדכתיב ופרע, מכלל דההיא שעתא לאו פרוע היה, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר. עכ"ל.
 
וכתב הרב ז"ל, שההבדל בין שני הפירושים הוא, דלפירוש ראשון משמע דאנן הוא שאסור לנו לגלות שערה ברבים לנוולה על חינם, ואך כדי לעשות לה מדה כנגד מדה התירה לנו התורה איסור זה כדי לנוולה, אמנם היא אין לה שום איסור בגילוי ראשה, שאם רצתה לנוול עצמה תנוול בכל עת שתרצה ובכל מקום שתרצה, בבית ובשדה, ואך מפירוש שני משמע דאסור גם לה לגלות שערה וכו' עכ"ל.
 
ואני תמה, דלפי פירושו בפירוש הראשון של רש"י, היאך הגמ' תמהה בכח, פריעת ראש דאורייתא היא מדכתיב ופרע וכו' וזה קאי על האשה גופא, וע"ז מפרש רש"י גם הפירוש הראשון, ולפי דבריו מאי תמיהה איכא, והלא אין כאן אלא ניוול שרצתה לנוול עצמה ויש לה רשות לפי דבריו. הא ודאי דפירוש זה אינו כלל ועיקר, ובשני הפירושים של רש"י צריך למצוא דפריעת ראש היא מהתורה לאשה.
ומה שהביא ממסכת בבא קמא (דף צ:), מעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, ובאת לפני ר"ע וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז, א"ל רבי תן לי זמן, ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה, ושבר הכד לפניה ובו כאיסר שמן, גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה, העמיד עליה עדים ובא לפני ר"ע, א"ל לזו אני נותן ארבע מאות זוז, א"ל לא אמרת כלום, שהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבים, ע"כ. ומזה הביא ראיה לדבריו בפירוש הראשון, שאין שום איסור לאשה לגלות ראשה, שאם רצתה לנוול עצמה תנוול.
 
לקוצר דעתי אין מזה שום ראיה, מהרבה טעמים, חדא, דיש לומר שלא היתה במקום האסור בגילוי הראש, אלא עומדת על פתח חצרה, ויש לומר שאין רבים בוקעים בו, דאז מותר לגלות, ועיקר מה שרצה אותו האיש להביא ראיה לר"ע דאשה זו אינה מקפדת על ביוש זה, והרי היא עושה בעצמה שגילתה ראשה ולא חשבה זה לניוול, ולזה השיב לו שרשאי אדם לחבול בעצמו.
 
או נימא דגם כן היה בשוק, וכדי לטפח את השמן בראשה לא קפדה על האיסור של איזה רגעים שיעור לטפח ותחזיר תיכף, אבל עכ"פ לפי שעה הוא ניוול שניוולה עצמה בהיתר או באיסור, ואין לומר שרשאי אדם לחבול בעצמו.
 
גם מה שהביא ממסכ' שבועות (דף לה.) מרבנן גבי שבועה דפוטרים ולא סבירא להו מכלל לאו אתה שומע הן, וא"כ הכא נמי נימא דלא ס"ל כר' ישמעאל ד"ופרע" אזהרה ללאו, דאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן. על זה יש להשיב, דגם ר' ישמעאל לא כיוון לומר דיש בזה לאו, אלא העיקר דאנו מבינים שיש בזה איסור דאורייתא בגלוי ראש, כחצי שיעור שאסור מהתורה אף דאין בו לאו, ועיין בזה להגאון יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') שכתב דליכא בזה לא לאו ולא עשה רק איסור בעלמא, וכמו שכתבנו.
 
איך שיהיה, אנו רואים תמיהת הש"ס שכתב דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה, מוכח דבכל אופן איסורא דאורייתא, וכמו שנתבאר לעיל, וגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים קיימוה וקבלוה עליהם יתד בל תימוט ופסקוה בספריהם, דודאי אין לנטות ימין ושמאל.
 
גם מה שהביא שם ממעשה דקמחית, שחכמים דחו דבריה דהרבה עשו כן ולא הועילו, כי הם ידעו שאין בזה שום איסור, רק מנהג שנהגו בנות ישראל. גם בזה אין ראיה כלל מתשובתם, דדוקא בתוך ביתה כמו שאמרה מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, בזה הוא דדחו דבריה וודאי מדינא מותר בביתה לגלות ראשה, אבל בשוק אסור מדינא דש"ס שאמר דהוי דאורייתא. וגם לא דחו דבריה לומר דאין צריך לעשות כן, כיון דודאי עשתה משום חסידות וצניעות, וא"א להגיד לה שלא תעשה חסידות, רק לומר לה שהרבה עשו כן ולא זכו לשבעה בנים שישמשו בכהונה, ורק זכות אחרת עמדה לה. אבל ודאי דיפה עשתה משום חסידות וצניעות.
 
גם מה שהשווה דין זה למנהג שבטל טעמו כמו גילוי משקין, אף שהוא מילתא דסכנתא דחמירא מאיסורא והוא דבר שנאסר במנין כמש"כ תוס' בביצה (ו.), עם כל זה עכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר כמש"כ ביורה דעה סי' קט"ז סעיף א', וקל וחומר לנידון דידן שיסודו הוא מנהג נשים, עכ"ל, תמהני איך מדמי איסורי דאורייתא שאין להם חילוף ולא תמורה, לתקנות שחידשו חז"ל, דבזה הוא שאמרו בטל הטעם בטלה תקנה, ועיין בספרי תבואות שמש חלק א' סי' ס"ה בדין תקנה שבטל טעמה, שכתבתי משם הרבה פוסקים דתקנת הגילוי כך היתה מתחילתה, שלא גזרו בכל מקום אלא במקום שהנחשים מצויים, משום הכי לא שייך לומר בהו דבר שבמנין דהא בשעה שתיקנו לא תיקנו בכל המקומות, עיין בספר ק"נ פ"א דביצה ובב"ח סי' קט"ז בחילוק שבין גילוי לגבינות, שכתב כן להדיא.
 
גם מה שהביא ראיה מדברי מהר"ם אלשקר בתשובה סי' ל"ה שהתיר חוץ לצמתן משום דהורגלו לגלות, והביא ראיה מראבי"ה דכל אלו שהזכירו לערוה דוקא שאין רגילות לגלותו ע"ש, גם מזה אין ראיה. דלא דיבר אלא בדבר שלא נאמר בתורה להדיא כגילוי של צמתה, אבל ללמוד מזה לגילוי הראש לגמרי שהוא מן התורה, זה אי אפשר לשנות מה שכתוב בתורה. ועיין בכנסת הגדולה שהביא דברי שדי חמד (אס"ד מערכת ד' אות ב') בענין זה ממש שרצו ללמוד ממהר"ם אלשקר כמו שכתבנו, וכתב עליהם דטח עיניהם מראות וכו' ע"ש.
 
גם מה שהוסיף הרב ז"ל דעדיפא מכל זה להביא ראיה ממסכ' סוטה (דף ח.) וז"ל, ומה תלמוד לומר ופרע את ראש האשה מלמד שהכהן סותר את שערה, וכ"כ המג"א (סי' ע"ה ס"ק ב'), דמה שכתב באה"ע לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש וכו' היינו שסותרות קליעת שערן והולכות בשוק, וכן פירש רש"י בפרשת נשא עה"פ ופרע את ראש האשה, וסיים הרב הראת לדעת שפירוש "ופרע" היינו שמגלהו וסותרו, וע"ז אמר ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל וכו', דהיינו שערן מגולה וסתור, אבל אם רק מגולה וקלוע או סרוק שאין בו שום ניוול לית לן בה, ע"כ. הנה לכאורה דבריו נכונים, אך קודם כל צריכים להבין דברי הש"ס בסוטה הנ"ל, שמתחילה אמר ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה, גופה מנין, ת"ל האשה, וא"כ מאי ת"ל ופרע את ראש האשה, לפרוע קליעת שערה. ע"כ. ויש לדקדק מה שחזר ואמר "וא"כ מאי תלמוד לומר ופרע את ראש האשה", והלא כבר אמרנו שהוא לפריעת ראש, והאשה לפריעת לבה, רצוני לומר שהיה ראוי לומר ופרע את ראשה ואמר את ראש האשה, האשה יתרה באה לפרוע ולפרום את בגדה עד שיתגלה לבה. ומוכרח לומר כוונת הש"ס, דזה אמת דופרע את ראש האשה, מורה לגלות ראשה בלי סתירה, אבל באשר באה תיבת "האשה" יתרה, למדנו שצריך להסיר הבגדים מראשה עד לבה, ולזה קשיא ליה דלפ"ז הרי פריעת הראש יוצאה גם מתיבת "האשה", שבכלל מאתיים מנה, שיגלה כל בגדיה מראשה עד לבה, וממילא גם מטפחת הראש בכלל, וא"כ הוא ליה למימר ופרע את האשה ותיבת "ראש" יתרה, ולזה אמר דמיתורא למדין שצריך לנוולה ולסתור גם קליעת שערה, ולפ"ז לסתור קליעת שערה באה מתיבת "האשה" שהיא יתרה, והיא שגרמה לנו להוסיף בסוטה לנוולה ולסתור קליעת שערה, אבל קודם זה כבר למדנו את ראשה מופרע את ראש האשה שהיתה מכוסה, כמש"כ אין לי אלא ראשה, ודו"ק.
 
וגם מדברי המג"א עצמו מוכח כן, אף שאין דבריו בהירים, וז"ל, ומכל מקום צריך לומר דפנויה לא מתסרי מדאורייתא, דאי תימא דקרא איירי גם בפנויה, א"כ גם בגילוי הראש (רצונו לומר בלא סתירת קלעים) תהא אסורה לילך, דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז לא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש, אלא על כרחך דקרא לא איירי בפנויה, רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן, ע"כ. כללות דבריו היא דסתירת קליעות אסור גם בפנויה, ובלי סתירה לנשואות אסור ולבתולות מותר, וזה מוכרח מדבריו, אף שאינם מקושרים היטב עם תחילת דבריו.
 
וכן מצאתי להרב יד אפרים שכתב בקצרה וזה לשונו, דמקרא "ופרע" ילפינן דלא תהא בגילוי, דמדקאמר ופרע מכלל דעד השתא היתה מכוסה, והיינו אף בלא סתירת הקליעה היא מכוסה, דפשטא דקרא בפריעת הכיסוי מיירי, רק דמריבויא ילפינן דסותר את שערה וכו' ע"כ. ודבריו קצרים, ובדברינו יתבארו היטב.
 
ושוב ראיתי גם בפמ"ג באשל אברהם סי' ע"ה ס"ק ג', דברים ברורים ממש כמו שכתבתי, וז"ל, ברש"י בחומש "ופרע" סותר קליעת שערה, וכמש"כ הרא"ש ד"ראש" מיותר, דגופה נמי סותר, שמע מינה שמגלה ראשה עוד וסותר קליעת שערה וכו', אלא ודאי פשטיה דקרא "ופרע" משמע גילוי ראש לחוד גנאי באשת איש, ומיתורא דריש דסותר ג"כ גנאי וכו' ע"כ.
 
הרי מדברי הרא"ש והפמ"ג ויד אפרים, כולם מפרשים דאפי' גילוי בלא סתירת קליעות שערה אסור באשת איש, ודלא כהרב הוד יוסף ז"ל באוצר המכתבים. ומוכרח שכך מבינים כל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים שאוסרים גילוי הראש גם בלא סתירת קליעת שערה. ושוב ראיתי בספר יביע אומר הנ"ל, שכתב משם הרב ר' אליהו קלאצקין בספר דברים אחדים, שעל גילוי הראש ממש הרעיש על המיקל בדבר אף במקום שנהגו היתר שהואיל ומדאורייתא הוי אין מקום כלל להתיר ע"ש. ועיין בספר וישב יוסף בורלא שגם הוא דעתו כן.
 
עתה הבא נבוא לדברי ידידנו הגאון שיבדל לחיים, הראשון לציון הרב הראשי לישראל רבינו עובדיה יוסף שליט"א. על ענין פאה נכרית שאסר איסור חמור ללכת בפאה נכרית מגולה.
 
והנה מדבריו עצמם בחלק ד' אה"ע סי' ג', וחלק ה' אה"ע סי' ה', הרווחתי כמה פוסקים המסייעים להתיר, שלא הזכרתים מחוסר הספרים, והם המשנ"ב (סי' ע"ה סקט"ו) שהביא דברי פמ"ג שהתיר, ומשפטי עוזיאל (חלק אה"ע מה"ת סס"י צ"ד), והרב ישכיל עבדי (חלק ז' אה"ע סי' ט"ז), והרב אגרות משה פיינשטיין (מה"ת אעה"ז סי' י"ב), ושו"ת בית יצחק שמעלקיס (חלק או"ח סי' י"ד וט"ו), ושו"ת פני יצחק אבולעפיא (חלק ו' אה"ע סי' ו'), וכן ראיתי בספר שדי חמד אסיפת דינים (מערכת ד' אות ג') משם עדות ביהוסף (סי' כ"ט), ע"ש, וכל זה יהיה נר נוסף לכל הפוסקים שהבאתי למעלה להתיר.
 
ואך הרה"ג דעתו נטתה אחר המחמירים שדחו דברי ש"ג ורמ"א ואומרים דההיא דיוצאה אשה בחוטי שיער איירי תחת הסבכה או בחצר. והנה לזה הבאנו דברי מחצית השקל שכתב דעיקר ראייתו של המג"א היא מסיפא "קטנה לא תלבש של זקנה" וכו' דמחכו עלה ואתיא לשלופי ולהביא ד' אמות ע"ש, וגם הגאון שליט"א עצמו כתב שם וזה לשונו, ומכל מקום כמה אחרונים האריכו ליישב קושיות הבאר שבע מעל הש"ג וכמש"כ באורך בתשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ח) ובשו"ת עדות ביהוסף (סי' כ"ט) ועיין עוד בשו"ת בית יצחק שמעלקיס (חלק או"ח סי' י"ד ט"ו), עכ"ל.  
 
עוד כתב הגאון לאסור משום שנעשית במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם היא פאה נכרית, ויש בזה פריצות, וגם גורמת להרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששיער באשה ערוה, ע"ש באורך וברוחב.
 
והנה אמת נכון הדבר, אבל הלא עכ"פ לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם, ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט.
 
והנה אם באנו לשפוט בשכל הישר, נראה ברור שהיום שנשארים בגילוי הראש לגמרי, לא ניתוסף שום הרהור בין אתמול קודם שנישאת להיום אחר שנישאת, שלא נראה שום שינוי בגופה שיעורר ההרהור, ודוקא בימי קדם שהיו מכסין ראשם משעת הנישואין והלאה, אז אם תחזור לראותה מגולה באיזה מקרה, ודאי שיש גירוי יצר, כיון דאתמול מכוסה, והיום רואה דבר חדש, שערותיה מגולות, לא כן באלו שלא כיסו לעולם, אין כאן הפתעה ולא הרהור חדש, גם חציפות אין כאן בדבר שהכל עושין, ומטעם זה התירו לקרות ק"ש כנגד הנשים הבאים מאירופה שרגילין לגלות ראשן, וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור.
 
ואף דכפי הדין טעם זה לא מהני להתיר לאשה לגלות ראשה לגמרי, וכמש"כ בש"ס פריעת ראש דאורייתא היא, וכיון דזהו מדינא דש"ס אין מה לדבר, וגזירה דאורייתא נקבל, אבל דיינו להחמיר במה שהוא מגופה, ולא להוסיף חומרות בלי טעם רק משום שהיא מתייפת יותר, ומכיון שכל העם פרצו גדר להקל בגילוי ראש, ואין בידינו להחזירם בשום אופן, וגם אין כאן הרהור חדש כמו שכתבנו, לכן אין לנו להחמיר על נשים צדקניות בחומרות יתרות, לומר שנשים אחרות רואין אותן בגילוי שיער, שהרי אי אפשר לסגור עיניים מלהביט בהן כמות שהן, רק העיקר שלא להרהר בה, דזה בלאו הכי גם בהיותה מכוסה איתא לזהירות זו.
 
ולכן לפי קוצ"ד, אדרבה ראוי להקל בזה לנשים צדקניות לעשות פאה נכרית, ולהשוותן עם שאר נשים שעושין באיסור, והם יעשו בהיתר, ולא יהיו בין הנשים כחוכא ואטלולא. וגם לגבי הבעלים שלהם ראוי לחוש שיהיו נשיהם מלובשות בהיתר לרוח הזמן, ולא בשביל שאני זכר ות"ח הפסדתי שתהיה אשתו פחותה משאר נשים. וגם כדי שלא יבוא לחשוב ולהביט באשה אחרת.
 
ונראה לי שגם כל המחמירים שהביא הגאון לא דיברו וצעקו ע"ז, אלא בזמן הראשון שהיו כל העם מכוסים והתחילו לעשות פאה נכרית, לזה צעקו וחששו שמא יתפשט הענין ויבואו לגלות לגמרי, לעשות איסור דאורייתא, ויש מעט סברא לזה לגזור בו בזמן, לא כן היום שכבר צעקו ולא נענו, והכל מגלים שערם ממש, אף דודאי עושים איסור גדול בזה, אבל עכ"פ לא נשאר בזה שום הרהור כלל, וממילא יש להקל לנשים החרדיות לגלות ראשן בהיתר ע"י פאה נכרית, אחר שכפי הדין יש להם כמה פוסקים גדולים ראשונים ואחרונים לסמוך עליהם.
 
וכן מוכח מדברי השדי חמד שם שכתב על דברי עדות ביהוסף, שאין דעתו נוחה בזה, דבמקומותינו שלא נתפשט המנהג, כבר קיבלנו דעות האוסרים ואסור לפרוץ גדר וכו' ע"ש, מוכח דכל חרדתו היתה מפני שלא נתפשט המנהג להקל, לא כן בזמנינו זה שבעוונותינו הרבים הכל מגלין שערותיהן ממש, לכן מי שיעשה פאה נכרית לטובה יחשב לו, ולא נקרא פורץ גדר. וכן מוכח מדברי הרב שבילי דוד או"ח סי' ב' סק"ב, דבמקום שנהגו שלא להיזהר מותר לצאת בפאה נכרית, ע"ש.
 
גם מש"כ הגאון שליט"א על נשי הרבנים והאדמורי"ם שמקילות בזה, שאין להתפעל מזה כי הן עושין שלא כרצון חכמים, ושאין יד הבעלים תקיפה למחות בנשותיהן, הס כי לא להזכיר, שמלבד שהחסידים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין ובפרט בגילוי הראש [אמר המעתיק: ומי לנו כהחפץ חיים אשר עמד בפרץ והוכיח את זולתו בכל ענין קטן וגדול, וכידוע אשתו כיסתה ראשה בפאה נכרית, וכי אפשר לומר שראה ושתק, או שלא עשתה ע"פ רצונו חלילה], גם אני ידעתי מנשים צדקניות וחסדניות שעושין בשמחה כל עניניהן ע"פ הדין, ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין, ורק שהן ובעליהן ידעו שיש הרבה פוסקים מתירין ומור"ם בתוכם, ובפרט שבעל התניא שהם נמשכים אחריו התיר, ובשביל זה התירו.
 
גם מש"כ (בחלק ה' דף רפ"א ע"א) משם הרב תורת שבת סי' ש"ג סק"י שהיוצאה בפאה נכרית צריך בעלה לגרשה ואין לו כתובה ע"כ, עיין בד"מ סי' קט"ו אות ג', וז"ל מהרא"י בכתביו בסי' ש"ח, שהאידנא דאנשים ונשים פרוצים בנדרים, צריך דקדוק היטב להוציא אשה בלא כתובה משום נדרים וכו' עכ"ל, והנה גם הנדרים הם מכלל דת משה כמש"כ הטור והשו"ע שסידרו אותם עם דת משה, ועם כל זה מסתפק אם להוציא בלי כתובה, ומינה ליוצאה בגילוי הראש במקום שהעם פרוצים בגילוי הראש שאין זה בכלל צניעות ודת משה, אף שעשתה איסור תורה, וכ"ש לעושה פאה נכרית דודאי יש לה כתובה.  
 
גם מש"כ הגאון שליט"א, שידוע לנו שנוסד המנהג ע"פ איזה נשים וכו' אשר כל חלקה טובה הדאיבו, ע"ש, ע"ז אני אומר שאותם הנשים אינם עושים פאה נכרית והם מגלים ראשן לגמרי ולא אכפת להו, ולא נוסד כי אם ע"י נשים חרדיות מודרניות, אשר רוצים לעשות המודרניזם בטהרה עם הדת, וראוי לאשר אותם שמצאו תרופה לאכול חוליהן בטהרה, ומזה ילמדו גם שאר העם ויעשו גם הם בהיתר ולא יכשלו בגילוי שיער דאורייתא, והעיקר הוא שיהיה מותר ע"פ הדין.
 
ואיך שיהיה, הרי כל עיקר גילוי הראש של שערה ממש אין בו לא עשה ולא לא תעשה, וכמש"כ הגאון שליט"א (בחלק ד' אה"ע סי' ג'), אלא איסור דאורייתא כחצי שיעור דאע"ג דאסור מהתורה לא חשיב מושבע ועומד מהר סיני, וא"כ בפאה נכרית אפי' לאוסרים נחות דרגא שאין כאן אלא איסור דרבנן משום שדומה לשערה, וכ"כ הגרש"ק בשנות חיים שהוא מדרבנן, הביאו הגאון שם בדף של"ז ע"ב, וא"כ כיון שיש מחלוקת הפוסקים בזה, הוי ליה ספק דרבנן להקל.
 
קם דינא, לגלות הראש לגמרי אסור מדאורייתא, והס כי לא להזכיר שום קולא בזה, אבל פאה נכרית מותרת בשופי ואין בה שום חשש.
 
החונה פה ירושלים עיה"ק, בטבת תש"מ לפ"ק. ע"ה שלום משאש ס"ט.  
 
תשובותיו על דברי הגאון רבי משה לוי זצ"ל
(שו"ת שמש ומגן חלק ב', אה"ע סימנים טו-טז-יז)


יש מהמתירים בזמנינו{{הערה|1=[[הרב שלום דוב וולפא]] בספר לקט שכחת הפאה; וכ"כ ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=43 ספר "חן וכבוד" בהקדמה, עמ' ב-ג].}} המציינים כי במשך קרוב למאתיים שנה מהדפסת ספר 'שלטי הגיבורים'{{הערה|ספר 'שלטי הגיבורים נדפס בשנת שי"ד-שט"ו. ממנו ועד להדפסת ספרי [[רבי יעקב עמדין]] (היעב"ץ): 'לחם שמים' (בשנת תצ"ג), שאילת יעב"ץ (בשנת תצ"ח) ומור וקציעה (בשנת תקכ"א), עברו כמאה ושמונים שנה.}} נמצאו חולקים בודדים על היתר הפאה הנכרית (המהר"י קצנלנבוגן, הבאר שבע והיעב"ץ), ומאידך כמה פוסקים (הרמ"א, הלבוש, הפרישה, המגן אברהם, ה[[תוספות יום טוב]], עטרת זקנים, עולת תמיד, אליה רבה ועוד) הביאו להלכה את היתר פאה נכרית (חלקם לגבי הלכות קריאת שמע וחלקם לגבי הלכות צניעות).
   
   
בענין דין יציאת נשים בפאה נכרית לרשות הרבים. ענין זה כבר הארכתי בו בספרי תבואות שמש חאה"ע סי' קל"ז, והעליתי להתיר בשופי. ושם בסי' קל"ח נשאתי ונתתי בזה בדברי הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א וחיזקתי את דברי הנ"ל, ע"ש באורך.
יש מהמתירים{{הערה|1=לקט שכחת הפאה וחן וכבוד הנזכרים בהערה הקודמת. וב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=42 חן וכבוד שם] הביא מדברי רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה {{מקור|[- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת]}}, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו".  
 
ובסוף דבריו מפרט  שהמנהג היה רק דרך המבוי, ורק בזה האופן התיר. וזו גם עדות מהרש"א אלפנדרי, בספר "סבא קדישא", שהיה רב בדמשק, שמעולם לא הותר הדבר. שהדבר היה פשוט לאסור וכשרצה רב אחד להתיר, כל הרבנים התנגדו לו.  
הן היום ראיתי בירחון הנכבד אור תורה טבת תשמ"ח, פסק דין מהרה"ג משה לוי שליט"א, שדיבר בענין זה, והביא דברי שלטי הגבורים שהוא המקור להיתר זה, מהא דשנינו שבת דף ס"ד, שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת וכו'. והתם באשה נשואה איירי מדקאמר בש"ס דהטעם שהתירו משום שלא תתגנה על בעלה, ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן וכו', ע"ש.
 
והקשה הר"מ הלוי שליט"א, דאדרבה משם ראיה שאסור ללכת בפאה נכרית, שאם כדברי הש"ג למה הוצרכו לתת טעם שמותרת לצאת כדי שלא תתגנה על בעלה, הרי בלא טעם זה יש להתיר, שבודאי אין לחוש שתשלוף הפאה נכרית מראשה ותוליכנה ד' אמות ברה"ר, שבודאי לא תגלה ראשה ברה"ר, ואף ברה"ר היה לנו להתיר לצאת בפאה נכרית מגולה, וכמש"כ כיוצא בזה בברייתא יוצאה אשה בסבכה המוזהבת וכו'. ופירש רש"י, סבכה, קופיא, כעין צעיף המכסות בו הראש, דאי שלפא ליה מגליא ראשה. ועיין עוד במתני' (שבת סד:), "יוצאה אשה... ובטוטפת ובסרביטין בזמן שהן תפורין" בסבכה. ופירש רש"י, דתו לא שלפא להו לאחוויי. וכ"כ המאירי (שבת דף נ"ז) וזה לשונו, ומכל מקום כשהן תפורים עם הסבכה אין חשש, שלא תיטול כל הסבכה מראשה עד שיתגלה כל שערה ברה"ר, ומכאן התירו לבחורות לצאת בציץ של כסף או של זהב, דכל שראשה נשאר מגולה אין דרך לשלוף. עכ"ל. וכ"כ הראב"ן (שבת סי' שמ"ז). וכ"כ האור זרוע חלק ב' וזה לשונו, ואסור לצאת בשבת בתכשיט שקורין לנ"ה, ואם הוא מחובר לסבכה מותר כדפירש רש"י משום שאינה מגלה ראשה ברה"ר. א"כ בתולה שאינה חוששת על גילוי הראש, אע"פ שמחובר לסבכה אסור לצאת בו, וכן פסקו טור סי' ש"ג ורמ"א שם. וא"כ גם בפאה נכרית היה ראוי להתיר לצאת אפי' לרה"ר בלא שום כיסוי עליה, שאין לחוש שתשלוף, שא"כ יתגלו שערותיה ובודאי לא תעשה כן. וממה שלא התירה המשנה לצאת בפאה נכרית אלא בחצר ולא ברה"ר ואף בחצר לא התירו אלא משום שלא תתגנה על בעלה, על כרחנו לפרש דמיירי דיוצאת בפאה נכרית כשעליה נתון צעיף או סבכה דומיא דכבול דתני בהדה דהוי נמי תחת הסבכה למ"ד כיפה של צמר תנן וכו' ובכה"ג ברה"ר אסורה לצאת בשבת דחיישינן שמא תסיר לרגע הסבכה ותשלוף הפאה מראשה ותחזיר מיד הסבכה על ראשה וכו' עכ"ל. ועוד האריך בזה כיד חכמתו הטובה, והעלה לאסור מן הדין גם לאשכנזים וכ"ש לספרדים. זהו תורף דברי קדשו, ע"ש באורך.
 
והנה באמת קושיה גדולה ובולטת היא זו, ואיך נעלמה מכל גדולי עולם לקדושים אשר בארץ המה שהבאתי בספרי שם, השלטי גבורים ורמ"א ולבוש ופמ"ג ובעל התניא ועוד ועוד, שכולם התירו בשופי, ואשתמיט מינייהו ראיה פשוטה וברורה וגלויה כ"כ העומדת מנגד, ולאו קטלי קני באגמא הוו חס וחלילה, ומחויבים ואחראים אנו ליישבה לדעתם ז"ל.
 
[אמר המעתיק: כבר קדמוהו לרב משה לוי ז"ל, והקשו קושיה זו בשו"ת סבא קדישא ובשו"ת עדות ביהוסף סי' כ"ט. ויתכן שגם הר"מ הלוי עצמו לא הקשה כן מדעתו. ויש שתירצו בפשטות שהיו מניחות כיפה תחת הפאה ועליה מניחות את הפאה, וממילא יש לחוש באלו שתשלוף הפאה ותשאיר על ראשה רק את הכיפה, ותראה לחברותיה ותשכח להחזיר לראשה. וזה לפירוש הרמב"ם שהביא הש"ג].  
 
ואחרי התפילה והתחינה, לשוכן מעונה, חונן הדעת, להאיר עיני בזה, ואחרי עיון עמוק בכל הסוגיה מראש ועד סוף, מצאתי און לי, תירוץ נכון המתאים לשיטתם ז"ל, והוא בהקדים לפרש דברי רש"י בגמ' דשבת (דף ס"ה), ד"ה למטה מן הסבכה, כגון כיפה של צמר יוצאה בה דלא חיישינן דלמא שלפא ומחויא דמתגלי שערה ומגניא בה, שהסבכה נוי הוא לשיער, ע"כ. וגם הר"ן כתב כן וז"ל, ולרבי בכולהו אע"ג דשיילי מינה, כיון דמגניא בהו לא מחויא כדאיתא בגמ' וכו', עכ"ל.
 
ומשמעות דבריהם ז"ל דמפרשי דילמא שלפא ומחויא, היינו דילמא שלפא הסבכה עם הכפה ומגלה ראשה, ואז לא נשאר לה נוי של הסבכה ובשביל זה התירו, ודבריהם מוכרחים מדברי הש"ס, דכולהו סבירא להו דכל מידי דמיגניא ביה לא אתיא לאחוויי, וכההיא דכובלת שפירש רש"י וז"ל, מאן דרכה למיפק בכובלת, אשה שריחה רע, ולא שלפא ומחויא גנותה. והשתא קשה, דלמה הוצרכו לטעמא דמגניא ביה גבי כיפה דלא חיישינן דשלפא משום דמתגלית ראשה ומיחזי גנותא. והלא גם בלא טעם של גנות לא חיישינן לשלפא משום שהיא נשארת בראשה מגולה דאסור מדינא, אלא ודאי אם אין טעמא דגנות וניוול, חיישינן לשלפא ומחויא ותשכח שאסור, או לא תתן דעתה שראשה גלוי ובינתיים שתזכור תלך ד' אמות ברשות הרבים.  


ומצאתי סיוע לדברי הנ"ל ממעשה שהובא במסכ' בבא קמא (דף צ:) באחד שפרע ראש האשה בשוק וחייבו ר"ע ליתן לה ד' מאות זוז וכו'. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר הכד לפניה ובו כאיסר שמן, גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה וכו' ע"ש. הרי שבשביל הנאה פורתא לטפח שמן על ראשה גילתה אותה לפי שעה, או שכחה את עצמה או בכוונה בשביל איזה רגעים לא הקפידה וחשבה זה לאיסור מועט, וגם כאן לא רחוק הדבר שבשביל שתראה לחברתה שלפא ומחויא, ושוכחת עצמה או לא מקפדת על רגעים. ונראה לה שאין בזה איסור כ"כ, וזה מתאים עם דברי הש"ס הנ"ל ופירוש רש"י והר"ן ז"ל.
וראה דברי הרב אליעזר פולק המובאים ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=4c472fa4-a1b0-45d2-b30f-c8f88c6171d2&st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A7&pgnum=309 ספר חן וכבוד (הנ"ל עמ' רסט)]: "...גם נראה ששאר מפרשי השולחן ערוך ששתקו לרמ"א מסכימים עמו, כמו הט"ז ושאר האחרונים שדרכם להשיג עליו במקום שחולקים". יש לציין, שדברים אלו תלויים במה שנחלקו המפרשים האם כוונת הרמ"א להתיר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כמשמעות דברי בדרכי משה) או שדבריו נאמרו רק לגבי קריאת שמע (כהסבר היעב"ץ וסיעתו).}}  המוסיפים שיש לראות בשתיקת גדולי אותה תקופה{{הערה|דהיינו [[המהרש"ל]], [[הב"ח]], ה[[סמ"ע]], ה[[ט"ז]], ה[[ש"ך]] ועוד.}}, הסכמה שבשתיקה להיתר פאה נכרית, שנדפס בשלטי גיבורים ונהגו בו חלק הנשים{{הערה|ראה בדברי השלטי גיבורים הנ"ל שכתב: "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית", משמע שעוד קודם לכן היו נשים שיצאו בפאה נכרית.}}, ולא מצאנו ש[[מחאה|מחו]] בהם.
אבל  מהר"י קצנלבוגן העיד שכל גדולי אשכנז לפניו אסרו אפילו מטפחת הנראית כשיער, ואם כך כל שכן פאה נכרית, וכן בספר "סבא קדישא" למהרש"א אלפנדרי מביא שהדבר פשוט ואף אחד לא הסכים בדורו למהר"י בועז.  ואכן בשו"ת [[רבי משה פרובינצאלו]] מרבני איטליה, הוא מזכיר לגנאי מנהג של חבישת חתיכת בד עם שער על המצח, ואם כך  כל שכן פאה.


ומעתה גם ההיא דדף נ"ז כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי. ופירש רש"י דכיון דמגליא שערה לא שלפא ומחויא. ע"כ. הכוונה משום נוי, דאם באה לגלות שערה יתגלה הכל עם הסבכה ויתגלה ראשה ויש לה ניוול בזה, והדר פשט, ור' אבהו סבר כיפה של צמר תנן דחיישינן דלמא שלפא ומחויא מתחת הסבכה ואין ראשה מתגלה לגמרי, שנשארת הסבכה משום נוי, אבל לגילוי ראש משום איסור לא הוזכר בש"ס, דאין לומר דמש"כ בדף ס"ה היינו דוקא לר"ש בן אלעזר ולא לת"ק, דלא משמע כלל דפליגי בזה, וגם אי הכי מאי טעמיה דר"ש בן אלעזר דהוצרך לטעמא דמגניא ולא משום דודאי לא תגלה ראשה, אלא ודאי דהחילוק ביניהם דת"ק סובר דחיישינן שמא תשלוף רק הכיפה ותניח הסבכה משום נוי, ולזה אסורה לצאת בזה. ור"ש בן אלעזר מתיר לצאת, דמסתמא לא תוכל לשלוף שום דבר דחיישא שמא הכל ישלף גם הכיפה וגם הסבכה ויתגלה ראשה ומגניא ביה.  
יש מהפוסקים שכתבו כי רוב הפוסקים אסרו פאה וחלקו על השלטי גיבורים<ref>שו"ת דברי חיים {{מקור|דברי חיים יו"ד ב נט$יו"ד ח"ב סי' נט|כן}}: "...לאשה לילך בפיאה נכרית בשוק... כבר האריכו בזה בספר באר שבע ובכל האחרונים ורובם מסכימים לאסור ועיין בכנסת הגדולה באה"ע {{מקור|[סי' כ"א בהגה"ט אות ה' וז']}} שרבו האוסרים וכן בעצי ארזים {{מקור|[שם ס"ק ב']}} אוסר". (הובאו דבריו בשו"ת דברי יציב {{מקור|דברי יציב יו"ד נה$יו"ד סי' נה ד"ה והיוצלמ"ז דבנ"ד}}).


ולפי זה גם ההיא דשבת דף נ"ז ע"ב, יוצאה אשה לרה"ר בסבכה המוזהבת וכו', ופרש"י סבכה קופיא דאי שלפא ליה מגליא ראשה, ע"כ, גם כאן הפירוש הוא שהיא מתנוולת, שהסבכה נוי הוא לה, ולא משום איסור גילוי הראש, וכנ"ל.
'''וכן כתב''' בשו"ת שבט הלוי {{מקור|שבט הלוי ה קצט$ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה..." ובמקום נוסף {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה רז$ח"ה סי' רז אות ב|כן}}: "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים (אף על פי שברמ"א סי' ע"ה, ובד"מ סי' ש"ג הביא דבריו) מכל מקום הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים".
'''וכן''' בשו"ת קנין תורה {{מקור|(}}[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&hilite=ecb735c9-df9c-4873-94dc-85ea420b4067&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=37 ח"א] {{מקור|סי' יא אות י,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 עמ' לו]{{מקור|)}}: "ואם נבא לחשוב כל האוסרין לצאת בשייטיל [- פאה נכרית] בלא כיסוי לא יכיל הגיליון..."


וכן יש לפרש ההיא דשבת דף ס"ד, יוצאה אשה בטוטפת ובסרביטין בזמן שהן תפורים, ופרש"י תפורים לסבכה, דתו לא שלפא להו לאחוויי, ע"ש, דהטעם הוא כיון דהם תפורים אי שלפא להו תישאר בראש גלוי לגמרי וזה ניוול לה, וזה לכ"ע, ולא נסתפקו בש"ס דף נ"ז, רק בכיפה של צמר שאינה תפורה לסבכה, בזה נחלקו אי חיישינן שתוציא אותה מתחת לסבכה ואסור, או מסתמא חוששת שמא יפול הכל מראשה ותישאר גלוית ראש ותתנוול.  
'''וכן כתב''' הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר {{מקור|שו"ת:יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה, מילואים לאה"ע סי' ה|כן}}: "...שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט..." ובגוף התשובה {{מקור|שם אות ז|כן}} הביא בשם רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק {{מקור|ח"ו אה"ע סי' ו|כן}} "שכל הפוסקים דחו דעת השלטי גיבורים". וכן במסקנתו כותב הרב עובדיה יוסף {{מקור|שם אות ח|כן}}: "...והעיקר שיש לאסור כדברי הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים".
וכן בתשובה נוספת: "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה..." {{מקור|יביע אומר ד אבן העזר ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג אות ג|כן}}.{{ש}}'''וכן כתבו''' [[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}, [[הרב מאיר מאזוז]] {{מקור|(ירחון 'אור תורה', ניסן תשמ"ו, סי' עב)}}, [[הרב משה לוי]] {{מקור|ירחון 'אור תורה', טבת תשמ"ט, סי' מב)}}, הרב יהודה טשזנר {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=47238&st=%u05e8%u05d5%u05d1 בהסכמתו לספר 'חן וכבוד']{{מקור|: "...לפי הנראה רוב הפוסקים מחמירים")}}; הרב חיים יעקב טאובער {{מקור|(ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=39 מאמר בקובץ 'אור ישראל' כא, עמ' לט]{{מקור|: "כמעט אין מי שהתיר ללכת עם פאה נכרית, כאשר מתבוננים היטב בספרי התשובות שמדברים משאלה זו, רואים שכמעט אין מי שמתיר")}}; הרב בן ציון מוצפי {{מקור|(}}[http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=76888 באתר 'דורש ציון' תשובה 76888]{{מקור|: "הפיאה אינה שנויה במחלוקת, כי רוב מכריע של הפוסקים אשכנזים וספרדים אסרוה")}} ועוד.{{ש}}
וראה בשו"ת שמש ומגן {{מקור|(}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4430&catId=446 ח"ב אה"ע סי' טז], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=271 עמ' רמט, ד"ה ומ"ש שאע"פ]{{מקור|)}} שכתב להשיב על דבריהם: "ומה שכתבו שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, - גם זה אינו, ד...היום ...גם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר." ע"ש.</ref>, ויש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב גדולי הדורות הסכימו להתיר<ref>כן כתב [[הרב משה פינשטיין]] {{מקור|אגרות משה אה"ע ב יב$בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' יב)}}: "בעניין פאה נכרית... רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים... ולכן לדינא אין כבוד תורתו הרמה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כבוד תורתו הרמה רוצה להחמיר - אינו יכול להטיל חומרותיו עליה... וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". וכן בכף החיים {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14418&st=&pgnum=259 או"ח ח"א סי' עה ס"ק יט]{{מקור|)}} כתב: "מסקנת ה[[אחרונים]] להתיר כדברי הרמ"א ז"ל". וכן הרב גבריאל ציננער {{מקור|(בעל 'נטעי גבריאל', ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&st=&pgnum=66 מאמרו בקובץ 'אור ישראל' גיליון לז עמ' סו]{{מקור|9}}: "שיטת רוב גדולי הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים שדעתם בהחלט שמותר לילך בפאה נכרית מגולה". וראה בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=32e9860c-e437-489c-9d88-11f8a1f8ccfb&st=%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1&pgnum=117 חן וכבוד (סוף עמ' עז)] שהביא מדברי [[הרב חיים פרדס]] {{מקור|(אב"ד בתל אביב ומהדיר המהר"ל)}} בספר 'תורתך שעשועי' {{מקור|(פרשת נשא)}} שכתב: "ידועה המחלוקת בעניין הפאה הנכרית שהיו רבנים וקהילות שהחמירו בעניין, אך '''רוב''' הפוסקים נהגו היתר בדבר..." וע"ע בספר חן וכבוד {{מקור|(בהקדמה}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=47238&st=%u05e8%u05d5%u05d1 עמ' טו]{{מקור|)}} שהביא כן בשם רבי אליעזר פילץ ורבי יעקב פרידמן.</ref>.


וכך הם דברי המאירי בשבת דף נ"ז וזה לשונו, ומ"מ כשהם תפורים עם הסבכה אין בה חשש, שהרי לא תיטול כל הסבכה מראשה עד שתישאר גלוית ראש ברה"ר וכו' עכ"ל, רצונו לומר ותתנוול. וזה מוכרח מדבריו במה שסיים ומכאן התירו לבחורות לצאת בציץ של כסף או של זהב, שכל שראשה נשאר מגולה אין דרך לשלוף. עכ"ל. והנה בבחורות אין כאן חשש של איסור גילוי ראש שהרי היא מותרת בזה והיה ראוי לאסור שמא תשלוף, אלא ודאי אע"ג שמותרת בגילוי ראש, מ"מ היא מתנוולת דלא עשתה זה אלא להתייפות, ואם תגלה תתנוול, וא"כ גם בתחילת דבריו בנשואה לאו משום איסור גילוי ראש אלא משום ניוול בלבד.
==== השתלשלות המנהגים ====


אלא דלכאורה קשה ע"ז ממש"כ מרן סי' ש"ג סעיף ג', לא תצא אשה בחוטי צמר וכו' שמא תוליכם ד' אמות ברה"ר, ואם הן קלועות בשערה מותר. ויש מי שאוסר. והיא מחלוקת רש"י ותוס', דלדעת התוס' אם הן קלועות לא חיישינן שתסתור קליעתה כיון שיש בזה איסור לסתור קליעה כשם שאסור לעשות קליעה, וכמש"כ השו"ע (שם סעיף כ"ו), ורש"י סבירא ליה דיש לחוש שמא תרפם או תעשה ע"י גוי, עיין ב"ח ומג"א והגר"א. וא"כ הכא נמי, למה לא התירו משום שודאי לא תגלה ראשה ותעשה איסור, ומוכרח לתרץ דלהתיר קליעה יש בה טירחא ומעט עבודה ובינתיים תבוא לזכור ולהימנע, לא כן לאחוויי בלי שום טירחא לקחת מעל ראשה, זה נעשה בקל ובאה לשכוח האיסור, כמו שיכולה לשכוח שאסור לטלטל ברה"ר ד' אמות. עוד יש לחלק, דלאחוויי לאחרים דנשים שחצניות וע"י תאוותה להראות לאחרים שוכחת הכל, לא כן בחוטי צמר דהחשש משום טבילה, אז היא עושה בישוב וזוכרת הכל.
{{להשלים|סיבה=מקצר בהשתלשלות המנהג, שבמקומות מסוימים החל [[לכתחילה]] ע"י נשים כשרות, ובמקומות אחרים החל מחמת גזרת השלטונות הנֹכריים או ע"י נשים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ושבמקומות אחרים לא הגיעו כלל פאות נכריות כדברי הרב משאש; מערבב בין דברי ה'סבא קדישא' לבין ה'פני יצחק' [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=12881&p=120199&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99#p120199 שחלק עליו] גם בנוגע להשתלשלות המנהג ותפוצתו; לא מוזכר מנהג [[ירושלים]], וחילוקי השמועות בטעמו; העדויות מובאות באופן מעט מגמתי, ולא אובייקטיבי כנדרש; ועוד}}


אלא דאי קשיא לי הא קשיא לי, דבסי' ש"ג ס"ב פסק מרן ז"ל והוא דאינם תפורים בסבכה, דחיישינן דדילמא שלפא ומחויא ואתי לאתויי. אבל אם תפורים ליכא למיחש להכי ומותר, והוא משנה שלימה ריש פרק במה אשה יוצאה דף נ"ז ע"א.  
בכמה מקומות במשנה מוזכרת הפאה הנכרית{{הערה|ראה להלן בפרק [[פאה נכרית#הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים|הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים]]}}, ורואים שהיו נשים שחבשו פאה נכרית. נחלקו הפוסקים, האם המשתמשת בפאה נכרית יצאו בה כשהיא מגולה לרשות הרבים והפאה שימשה גם ככיסוי ראש או שמא הפאה הייתה מכוסה בכיסוי אחר<ref>מדברי הרמב"ם והתוספות במסכת שבת, משמע שהיתה גלויה, והגר"א בשנות אליהו פירש שהייתה מכוסה. ויש שהבינו ש"חוטי שער" המוזכרים במשנה היא הפאה של ימינו - ראה מגן אברהם, ביאור הגר"א או"ח ע"ה, ערוך השולחן ועוד.</ref>.{{ש}}בכל אופן סיבת השימוש בפאה נכרית לא היה למטרת כיסוי ראש, אלא למטרות אחרות: יש שכתבו שהשתמשו בה כתכשיט זמני על מנת להתייפות בשער<ref>פירוש המשנה לרמב"ם {{מקור|פירוש המשנה לרמב"ם שבת ו ה$שבת פ"ו מ"ה|כן}}: "פאה נכרית - כעין נרתיק מדביקין בו שער נאה מאד ולובשות אותו על הראש באופן זמני להתייפות בשער". הובאו דבריו ב{{מקור|מאירי שבת סד ב$מאירי (שבת סד:)}}.{{ש}}הרמב"ם לא הזכיר שמדובר דווקא על נשים חסרות שער או בעלות מום בשערן, וייתכן שכוונתו שהן מכסות בפאה נכרית כי שערן חייב להיות מכוסה. אכן הרמ"א {{מקור|(ב}}{{מקור|דרכי משה הקצר או"ח שג$דרכי משה או"ח סי'שג אות ו}}{{מקור|)}} הביא מדברי השלטי גיבורים {{מקור|שבת (כט.) אות א|כן}} המסביר את השימוש בפאה נכרית משערות עצמה: "עשויות לכסות שערותיה האחרות אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שער" {{מקור|(}}{{מקור|ומקור דבריו ב}}{{מקור|רש"י שבת סד ב$רש"י שבת סד:}} {{מקור|"פיאה נכרית - קליעת שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה, שתראה בעלת שער")}}, ומשמע שמדובר באשה שיש לה שערות {{מקור|(שמהן עשתה את הפאה)}} אך עדיין נזקקת לפאה בכדי להיראות "בעלת שער", ואולי הכוונה לקרחת חלקית או למום אחר בשערה. וראה בהערות להלן מדברי הראשונים.</ref>, יש שכתבו שהפאה שימשה כתכשיט מיוחד לכלות בימי חופתן<ref>תשובות הגאונים שבת סד:{{כלומר?}}.</ref>, יש שכתבו שהפאה שימשה נשים בעלות מום, קרחות או בעלות שיער לבן<ref>{{מקור|מאירי שבת סד ב$מאירי שם}}: "ועניין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן". {{מקור|חידושי הר"ן שבת סד ב$חידושי הר"ן שם}}: "וכן פיאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חבירתה לפי שיש לה שער מועט, אי נמי דיש לה שער לבן ושער חבירתה שחור". וכן הוא בראשונים נוספים.</ref>, ויש שביארו{{דרוש מקור}} שאין מחלוקת ביניהם, ואכן היו כמה שימושים לפאה נכרית בזמנם<ref>בגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:|כן}} מבואר שנזירה יכולה לכסות ראשה בפאה נכרית וכך לא תתגנה על בעלה. ויש שלמדו מכאן{{דרוש מקור}} שהיו בזמנם פאות שלימות כמו בזמננו, ונשים מגולחות היו משתמשות בזה כתחליף מושלם לשער הטבעי.</ref>.


והנה לפי מה שכתבתי למעלה, יש לומר שהטעם פשוט משום ניוול ולא משום איסור וכמו שדקדקנו מדברי המאירי דמוכרח לומר כן שהרי השווה נשואות לבתולות ע"ש. אמנם למור"ם שהביא דעת האור זרוע לאסור בבתולה כי אינה חוששת לגילוי ראשה, ואפי' תפורה בסבכה אסור דחיישינן שמא תסירם עם הסבכה ואייתי לאחוויי ע"ש, מוכח להדיא דבנשואות היינו טעמא משום שהיא אסורה לגלות ראשה ולא אתיא לאחוויי, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא, ובפרט דרמ"א הוא מהמתירין פאה נכרית.
המנהג ללבוש פאה ככיסוי ראש המהווה תחליף למטפחת ולרדיד, החל לפחות{{הערה|שהרי לדעת מתירי הפאה נכרית, המנהג התחיל עוד בימי ה[[תנאים]]{{דרוש מקור}} (וכנ"ל{{דרושה הבהרה}}).}} לפני כחמש מאות שנה<ref>קודם שיצא לאור ספר "שלטי הגיבורים" - שנת ה'שי"ד, וראה להלן שרבי יצחק אבולפיא כותב בשנת תרל"א שהמנהג החל לפני יותר מארבע מאות שנים.</ref>, שהרי מדברי 'שלטי הגיבורים' {{מקור|הנ"ל|כן}} עולה, שעוד קודם לדבריו נהגו נשים מסוימות לחבוש פאה נכרית ולצאת בה לרשות הרבים, והוא מצדיק את מנהגן<ref>שו"ת תשובה מאהבה {{מקור|שו"ת:תשובה מאהבה א מח$ח"א סי' מח|כן}}: "ידע מעלתו, מה שהנשים מקילין בפאה נכרית מגולה, אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, כן נראה מפשט לשון השלטי גיבורים במסכת שבת ובמסכת נזיר, שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות, טרם אשר שלטי הגיבורים מצא להם ההיתר. ובא זה ולימד זכות על הנשים צדקניות שבאותו הדור, על פי ראיותיו..."


ונראה לי פשוט בס"ד לתרץ לדעת כל הגאונים המתירים, בהקדים להביא עוד דברי אור זרוע במקורו כמו שהביאו הרב מהר"מ הלוי שליט"א, וזה לשונו, ואם הוא מחובר בסבכה מותר כדפירש רש"י משום שאינה מגלה ראשה ברה"ר, א"כ בתולה שאינה חוששת על גילוי הראש אע"פ שמחובר לסבכה אסור לצאת בו. עכ"ל.  
וכן כתב רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה..." {{מקור|- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת|כן}}.</ref>.  


הנה בכל דבריו לא הזכיר לא איסור בנשואות ולא היתר בבתולות, וא"כ אפשר לפרש דבריו כך, בנשואה מותר שאינה מגלה ראשה, רצונו לומר משום ניוול, דייקא נמי שאמר כדפרש"י, והרי הוכחנו מדברי רש"י דטעמא הוי משום שהסבכה הוא נוי לה ומגניא ביה, לא כן הבתולה אינה חוששת לזה דאינה מתנוולת בגילוי הראש שהרי כל הימים היא מגולה, והיום הוסיפה הסבכה לתוספת ייפוי ונוי, וא"כ אף אם תתגלה ראשה לא איכפת לה ואינה חוששת לניוול, וגם לא תתנוול בזה כיון שרגילה בכך, ובזה חולקים המאירי עם האור זרוע ושו"ע עם רמ"א, אם גם הבתולה חוששת כנשואה, ולכן מותר לה לצאת, ולדעת א"ז אינה חוששת לניוול ותבוא לאתויי כנ"ל והוא נכון.  
בתקופות מאוחרת יותר<ref>כשלוש מאות שנה לאחר תקופת השלטי גיבורים.</ref>, אנו מוצאים ש"כבר נתפשט המנהג בכל איטליה כדברי שלטי הגיבורים"{{הערה|1=[[רבי יעקב פארדו]] {{מקור|בספרו 'אפי זוטרי', על השו"ע,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=247 אה"ע סי' כא ס"ק ט], נדפס בשנת תקנ"ז.}}. יש לציין, שה'שלטי גיבורים' כיהן כרב באיטליה, וייתכן שבשל כך, דעתו התפשטה בה יותר מבמדינות אחרות{{הערה|1=רמז להשערה זו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=42 ספר חן וכבוד (עמ' ב)].}}.


והנה ידעתי בני ידעתי, כי יש מהאחרונים שפירשו בדברי מור"ם ז"ל דחילק בין בתולה לנשואה שהוא מטעם איסור גילוי ראש בנשואה, והנה מלבד שסברה זו אינה מוסמכת, והרי הוכחנו מדברי המאירי שפליג ע"ז, ולכן כתבה מור"ם בשם י"א, עוד זאת שאין הכרח לדבריהם ז"ל, ודברי מור"ם יתפרשו בפשיטות כמש"כ, בפרט שלשון הא"ז במקורו מסייע לזה שהביא ראיה מפירוש רש"י וכנ"ל. והאחרונים הט"ז והמג"א לא כתבו בזה, והגר"א ז"ל כתב וזה לשונו, וי"א וכו' עיין רש"י במתני' ד"ה בזמן וכו'. ועוד כתב וז"ל, השבכה וכו' רש"י. ע"כ. והנה בדבריו הקדושים הקצרים רמז דהחילוק הזה מובן גם מדברי רש"י ד"ה בזמן, שם כתב וז"ל, אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי, שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה כל שערה. ולא הוצרך להביא המקור מאור זרוע, שגם מדברי רש"י אפשר להבין כן. והנה רש"י כבר כתבנו להדיא דטעמו משום ניוול, וא"כ מה שיש לדקדק ממנו הוא דבבתולה אין ניוול. זה נראה כוונת הגר"א זיע"א. ואמנם לפי קוצר דעתי היה לו להביא יותר מאור זרוע שהוא מקור הדברים לרמ"א ז"ל. אבל רש"י דבריו סתומים וי"ל דדעתו כדעת המאירי דגם הבתולה חוששת משום ניוול. איך שיהיה הרווחנו מדברי הגר"א רווח גדול שהטעם משום ניוול וכדברי רש"י ז"ל.
במשך הדורות התפשט המנהג בארצות נוספות, כמובא בדברי הפוסקים<ref>ראה מה שהביא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=74&hilite= ספר חן וכבוד (עמ' לד)] מדברי הפני יצחק {{מקור|(ח"ו סי' ו)}}.</ref>, וכן נהגו רבים בליטא<ref>וכן מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43157&st=&pgnum=873 ספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט)] בשם הרב חיים קניבסקי שכן היה מנהג נשות ליטא, ובכללן אשת ה[[חזון איש]] ואשת [[הסטייפלר]].</ref>, בפולין{{דרוש מקור}}, באשכנז{{דרוש מקור}}, ברוסיה{{דרוש מקור}} ובעוד מדינות, עד שיש מחכמי זמנינו שכתב ש"הרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות" {{מקור|שבט הלוי ה קצט$שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצט אות ד|כן}}.


וממילא לפי האמור לא נשאר שום הכרח לפרש בדברי המתני' דאיירי בפאה נכרית שתחת הסבכה. אלא איירי בפאה נכרית גלויה ועם כ"ז אסור לצאת בה לרה"ר, דחיישינן דילמא שלפא ומחויא ותשכח שהיא בריש גלי וכמו שנתבאר לעיל דאינה חוששת לגילוי ראש, וגם בחצר היה ראוי לאסור והתירו שלא תתגנה על בעלה.  
יצויין שיש שכתבו שזהו מנהג חדש שהחל מפורקות עול בודדות, ובעבר לא הייתה שום "אשה חשובה בכל מדינת אשכנז" שהייתה יוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית<ref>ראה שו"ת דברי חיים {{מקור|דברי חיים יו"ד א ל$יו"ד ח"א סוף סי' ל|כן}}: "...כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעווה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים..." ודברי דומים כתב [[רבי שלמה קלוגר]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1518&st=&pgnum=211&hilite= שנות חיים סי' שטז]{{מקור|)}}. וראה שו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה, סוף אות ז|כן}}.</ref>.


ואף דלכאורה גם בפאה נכרית כיון דעשויה לנוי יש לומר דלא שלפא משום דמגניא, יש לומר דאין ניכר הנוי שלה היטב, דלמרבה היא נראית כאשה שיש לה שיער הרבה. לא כן השבכה היא ניכרת ודמי לדברים המוזהבים שהוא תכשיט נוסף על ראשה, המקפדת עליו לישאר על ראשה. וראיה גמורה לזה מכיפה של צמר שגם היא מסתמא הוי תכשיט שהרי חששו דילמא מחויא ליה, ועם כל זה הטעם של המתירין רק משום שהיא חוששת שמא תסיר גם השבכה שהיא לנוי. והשתא יש לדקדק דגם בלא שבכה ראוי להתיר דמסתמא לא שלפא משום דמגניא, אלא ודאי דאין זה נוי כ"כ ותבוא לשלוף ולאחווי, ותשכח איסור גילוי ראש, או לא מקפדת על רגעים. והוא הדין בפאה נכרית דכוותה לא חשיב נוי להקפיד עליו אלא סבכה. וכן מוכח מפרש"י שלא פירש תחת הסבכה אלא גבי כיפה של צמר ולא גבי פאה נכרית, ודו"ק.  
לעומת זאת, בהרבה מארצות המזרח (אך לא בכולן<ref>ראה במקורות המובאים לעיל; וכן בדברי הרב שלום משאש להלן.</ref>) ובתימן, לא נהגו הנשים לצאת בפאה נכרית<ref>הרב מנשה ישראל ([http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 בתשובה באתר הידברות]): "ובהנהגה בפועל היו הבדלים מהותיים בין ארצות המזרח וקהילות ספרד לקהילות האשכנזים, שאם האשכנזים נטו להקל בדבר בהרבה ממקומות מושבותיהם, הרי שבקהילות ספרד נשמר הדבר בכל החומר עד לעת האחרונה ולא נהגו שם לצאת בפאה נכרית אלא כדרך בנות ישראל במהלך הדורות בכיסוי ראש. הגאון רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=1510&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA שו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו, יב:, ד"ה אמנם אנכי הרואה)] העיד על המנהג בעירו לחבוש פאה נכרית אך ורק בבתים ובחצרות אבל לא ביציאה לרחוב, וכן כתב ה[[שדי חמד]] שמנהג מקומות הספרדים להחמיר בזה... וכן העיד על מנהג איזמיר הגאון מהר"א פלאג'י בספרו 'בירך את אברהם', שבמקומותיהם "לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית". (וחזר על דבריו [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=42680 בתשובה נוספת]).{{ש}}ומקור דבריהם ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סוף סי' ה, אות ז-ח)}}. וראה עוד בהערה להלן מדברי הרב חיים קניבסקי.</ref>. אך בדורות האחרונים החל המנהג להתפשט גם בחלק מארצות המזרח, כעדות הרב שלום משאש (רבה של מרוקו, ולימים רבה של ירושלים), שהנשים הצדקניות שבמרוקו שלא נסחפו עם הגל העכור של הורדת כיסוי הראש, כיסו ראשן בפאה<ref>כך כתב בשו"ת שמש ומגן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=270 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמח, סוף ד"ה ובהיותי בזה]): "...וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר" (מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=202&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסב]).</ref>.


ואם כנים דברי אוכל לתרץ למה לא תני פאה נכרית בהדי כבול דאין יוצאין בה לרה"ר. והתוס' תירצו דמילתא דפשיטא היא דאסור לצאת בה לרה"ר דודאי משלפא משום דמחכו עלה. ובאמת לא ידענא אמאי מחכו עלה, והכל לובשין אותה. וכן הקשה הרב מוהר"מ הלוי שליט"א יישר חיליה. [ויתכן מאוד שלא היו לובשים אותה אלא יחידים ולא היתה מצויה כמו בימינו, או שהפאות לא היו מיוצרים בבתי חרושת כמו בימינו, אלא כל אחת ואחת התקינה לעצמה, וממילא יתכן שלא עשתה היטב ויבואו לגחך עליה. המעתיק]. ולפי הנ"ל נראה לי פשוט כדברי התוס' דפשוט לאסור, אבל מטעם דילמא שלפא ומחויא ובתוך טרדתה לא תרגיש בראשה הגלוי כמו שלא מרגישה באיסור הוצאה. ורק בכבול שהיא כיפה של צמר שתחת הסבכה, הוצרכה המשנה להשמיענו איסורה משום שהיה עולה על הדעת להתיר כדברי ר"ש בן אלעזר דלא שלפא, שמא תשלוף הכל גם הסבכה שהיא משום נוי ומגניא בה. לזה השמיענו דרבנן ס"ל היפך זה, דיש לומר דתסיר מתחת לסבכה ותחווי ותשאיר הסבכה לנוי, לא כן בפאה נכרית דאין סבכה נוספת עליה לנוי וכמו שנתבאר, אז לא מקפידה ותשלוף ותחווי, ופשוט לאסור.  
יש מפוסקי זמנינו שלא ראו את הדבר כמנהגים חלוקים, מטעמים שונים:
* יש מפוסקי זמננו שתלו את העובדה שבתימן ובעוד מארצות המזרח לא נהגו הנשים ללכת בפאה, רק בחסרון טכני של אי אפשרות לקנות פאה, ואין לראות בזה מנהג להחמיר בדבר<ref>הרב בנימין זילבר: "מה הפשט שהיה להם מנהג, אם הייתה להם האפשרות של קניה ואע"פ כן השתמשו דוקא במטפחת, שייך לומר מנהג, אבל כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=884&st=&pgnum=132 שו"ת אז נדברו חי"א סי' נ, עמ' קלה]{{מקור|; - הובא בספר חן וכבוד}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=104 עמ' סד] {{מקור|ו}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=228 קפח]{{מקור|; וע"ע ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=5511da60-2191-426c-86f4-f5481e04366c&st=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8&pgnum=231 עמ' קצא]{{מקור| ואילך)}}.{{ש}}וכך כתב הרב שלום משאש רבה של ירושלים: "לפי ידיעתי במרוקו ארץ מולדתי, לא עלה על דעת שום אחד מרבני הדור גדול או קטן לדבר בזה כלל, שהרי לא היתה נמצאת פאה נכרית אצלם, רק דרך לימוד המשנה היו קורין פאה, אבל לא ראו ולא שמעו מזה כלל כדי לקבוע מנהג בזה לאסור או להתיר, ורק כאשר באו הצרפתים למרוקו הביאוה עמהם כי אפי' אין להם איסור גילוי הראש עשו אותה לנוי להתקשט וכמש"כ הרמב"ם" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=265 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' טו, עמ' רמ"ג]{{מקור|)}}.</ref>. ויש מחכמי זמנינו שחלקו עליהם<ref>ראה בהערה לעיל מדברי הרב עובדיה יוסף והרב מנשה ישראל. וכן מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43157&st=&pgnum=873 ספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט)] בשם הרב חיים קניבסקי.</ref> ונקטו שמנהג עדות המזרח לפסוק כדעת אוסרי הפאה הנכרית{{הערה|ואע"פ שרבים מהמתירים היו ספרדים, ומ"מ לא נתקבלה דעתם אצל בני עדות המזרח {{מקור|(כך נראה לדעת החכמים הנ"ל)}}.}}.
* יש מאוסרי הפאה הנכרית בדורנו שתלו את המנהג להקל בלבישת פאה נכרית ברוסיה וסביבתה בשל גזרות השלטונות הנכריים העריצים שאסרו לכסות הראש<ref>[[הרב בנימין ראבינאוויטץ]] {{מקור|(ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]{{מקור|)}}: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, חדר והתפשט בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש - בשיתוף פעולה עם המסכילים {{מקור|[- כינוי כנאי לתנועת ההשכלה]}} מחריבי כרם בית ישראל. על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה". וכן כתבו הרב יוסף ליברמן ([http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=6 בהסכמתו לספר 'דברי שלום']) ואחרים.</ref>, ו[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=1055&catId=441 יש שהשיגו על דבריהם]<ref>ועיקר טענתם שמדברי הפוסקים במקומות רבים רואים שהמנהג קדם בשנים רבות לגזרות הצאר הרוסי והתפשט גם במקומות שאין מגיע כוח הצאר וגזירותיו.</ref>.
* יש הטוענים שבארצות המזרח בשכנות לערבים שבנותיהם מכוסות לחלוטין - אין לבת ישראל ללכת בפאה נכרית (וזו פריצות גמורה), אך בזמנינו לא שייך טעם זה {{מקור|(הרב משה שטרנבוך, ב}}[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13127&&page=25 שו"ת דת והלכה סי' א, עמ' כה-כח]{{מקור|; ועוד)}}.


ולפי כל הנ"ל אתי שפיר דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (שבת פרק ו' משנה ה') שכתב כדי שתתקשט בשיער דמשמע שהוא גלוי ויש בו משום נוי, ואין צריך לומר כמש"כ הר"מ הלוי שליט"א דחזר בו הרמב"ם בחיבורו פרק י"ט מהלכ' שבת הלכה ז' שכתב כדי שתיראה בעלת שיער הרבה, שיש לפרשו בפשטות שתיראה שיש לה שיער הרבה וזהו נוי וקישוט בשבילה וכדבריו בפירוש המשניות ממש. ובזה יהיה שוה עם פשט דברי רש"י בסנהדרין (דף קיב.) שכתב פאה נכרית שעושין לנוי, ע"ש.
== מקור וטעם חובת כיסוי הראש והשלכותיהם לדין פאה נכרית ==


זהו הנראה לי ליישב דברי רבותינו גאוני עולם הראשונים כמלאכים שמימות שלטי הגבורים עד היום, והלכה זו נמשכת והולכת למעשה רב אצל האשכנזים דור אחר דור, ואי אפשר לכל רבותינו ז"ל שיטעו בדבר משנה ברור כזה שנשאר עלום ומכוסה, עד דורינו אנן איזובי קיר, ומה ידענו ולא ידעו, ולכן מה שהלצתי עליהם נראה לי עיקר. ובלאו הכי הדברים מוכרחים מכל מה שכתבנו.
{{להשלים|סיבה=הובאו רק דברי חלק מהפוסקים בנושא זה}}


[אמר המעתיק: אחר העיון נראה לי לחלק בס"ד בפשטות בין פאה לסבכה, כי סבכה לא תחלוץ מראשה מפני שמתגלה ראשה בזה, ואינה רוצה לגלות ראשה לכתחילה ברה"ר, אבל בפאה החשש העיקרי הוא שתיפול מעל ראשה, ופאה של ימיהם אינה כסבכה שניתן להחזירה בקלות לראש, אלא הדבר דורש עבודה מיוחדת מול מראה וכיוצא, ולכן תיאלץ בלית ברירה להביאה בידה עד ביתה, אע"פ שלא נוח לה בגילוי ראשה, ושם תתקינה בראשה שוב בצורה נאותה, בישוב הדעת. ויש לזכור שמדובר באשה היוצאת רגלי בשבת, ומן הסתם לא התרחקה מביתה יותר מדאי].
==== מקור חובת כיסוי הראש והשלכותיו לטעמו וגדרו ====


וראיתי להרב מהר"מ הלוי שליט"א שם שהספרדיות לא נהגו לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים בחוצה לארץ, מפני שתופסים עיקר כדעת האוסרים, ולכן המקילות מלבד האיסור שאין בזה חילוק בין אשכנזים לספרדים עוד זאת הרי הן פורצות גדר המנהג וכו' עכ"ל. ולפי קוצר דעתי, מעולם לא היה בזה מנהג אצל הספרדים בחו"ל. לפי ידיעתי במרוקו ארץ מולדתי, לא עלה על דעת שום אחד מרבני הדור גדול או קטן לדבר בזה כלל, שהרי לא היתה נמצאת פאה נכרית אצלם, רק דרך לימוד המשנה היו קורים פאה, אבל לא ראו ולא שמעו מזה כלל כדי לקבוע מנהג בזה לאסור או להתיר, ורק כאשר באו הצרפתים למרוקו הביאוה עמהם כי אפי' אין להם איסור גילוי הראש עשו אותה לנוי להתקשט וכמש"כ הרמב"ם, וכאשר הנשים נכנסו לבתי הספר הגבוהים שלהם ושכלם התפתח לאור הזמן, אז נחלקו הקהל לשתי סיעות, מהם שגילו ראשן לגמרי להיות מודרניות כנוצריות ולא חשו לאיסור גילוי הראש, והחרדיות החשובות שלא רצו לגלות לגמרי, עם כל זה כדי להתאים לרוח הזמן ובהיתר, כיסו ראשן בפאה נכרית, ובפרט שהתחילו לצאת לאירופה ושם ראו כל הנשים החרדיות ונשי הרבנים בכלל, לובשות פאה נכרית, ונספחו אל עדת האשכנזים הלובשים אותה ואין פוצה פה, עוף לא צווח, ואדרבה נעשה הדבר פשוט להתיר בשופי ומתפארים בזה שאין מגלות ראשן לגמרי ומצאו מקום לעשות בהיתר, ולא היה שום מנהג בזה כדי להצטרך לפרוץ גדר, ואדרבה לאידך גיסא, עד היום רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית.
כפי שהובא לעיל, בגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} מבואר שיש חיוב מן התורה לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור חיוב זה הוא בפסוק העוסק באשה [[סוטה]] {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}: "וְהֶעֱמִיד הַ[[כהן|כֹּהֵן]] אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י כתובות עב א$במקום (ד"ה אזהרה)}} מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק<ref>וראה ב{{מקור|מאירי כתובות עב א$מאירי שם (במשנה)}} שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ '''הָ'''אִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.</ref>:
# הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, [[מידה כנגד מידה]] כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל<ref>דברים דומים נמצא ב{{מקור|מדרש אגדה נשא ה יח$מדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח)}}, וכן ב{{מקור|תרגום יונתן במדבר ה יח$תרגום יונתן}}, פירוש הטור הארוך ו{{מקור|תולדות יצחק במדבר ה יח$תולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום}}.</ref>.
# מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, ה"ה משפ"ע וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו, ע"ש באורך.


ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש פאה נכרית בהיתר. לא כן כאשר שומעים דעת האוסרים אזי לדידהו שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת אומרות כיון שכן הוא שהאיסור שוה, טוב להישאר חפשי בשיער גלוי לגמרי. לא כן בשמעם מדת ההיתר, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברע.
רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=807 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח.]{{מקור|, ד"ה ואולם אחר}}<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}.</ref>{{מקור|)}} למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים<ref>מעניין לציין, ש[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg605879#msg605879 יש שהביאו] שבשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$ח"ד אה"ע סי' ג# אות א|כן}} הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: '''(א)''' מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה {{מקור|(וראה }} {{מקור|במדבר רבה ט טז$במדבר רבה פרשה ט סי' טז}}{{מקור|)}}. '''(ב)''' מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:סוטה ח ב$סוטה ח:}}{{מקור|)}}, הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור {{מקור|(וראה}} {{מקור|תוס' רי"ד:כתובות עב א$תוס' רי"ד שם}}{{מקור|)}}.{{ש}}המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.</ref>. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא [[גזרת הכתוב]], ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר ב[[ש"ס]].
 
מאידך, [[רבי יצחק עבאדי]] בשו"ת אור יצחק {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג]<ref>מובא ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520408#msg520408 פורום 'לדעת'] וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=342&catId=441 בקישור] ע"ש.</ref>{{מקור|)}} כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה<ref>וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.{{ש}}ועוד מבואר ב{{מקור|בבלי:סוטה ט א$סוטה ט.}} שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.{{ש}}והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.{{ש}}ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."{{ש}}ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה {{מקור|(ראה}} {{מקור|הושע ב, ה}}{{מקור|, ובמפרשי הפשט שם)}}. וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. '''יצויין''' ששני הכיוונים היסודיים הללו {{מקור|(שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה)}} הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.</ref>. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}} מאריך להביא ראיות לדבריו.


וכבר מילתי אמורה שם בספרי שכל עיקר גילוי של שערה ממש אין בו עשה ולא תעשה. וכמש"כ הראש"ל שם בשם הפוסקים. ובפאה נכרית נחות דרגא דאף לאוסרים אין כאן כי אם איסור דרבנן וכמש"כ שם בספרי. וכן ראיתי להרב הפוסק מהר"ם הלוי שליט"א שכתב שם באור תורה בסוף דבר שאין כאן אלא איסור דרבנן והביא עוד ראיות לזה ע"ש באורך, וא"כ הו"ל מחלוקת הפוסקים בדרבנן וספק דרבנן להקל. ובפרט שמעשה רב דכולי עלמא נשים חסידות ורבניות ספרדיות ואשכנזיות לובשות זה ואין פוצה פה, ולכן אין להרעיש העולם ע"ז, ותורה אחת ומשפט אחד הוא לכל, והדבר ברור להלכה ולמעשה להתיר, וגם מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה. זהו הנראה לי פשוט, וצור ישראל יעמידנו על האמת ואל יצל מפינו דבר אמת עד עולם אמן. החונה פה ירושלים תובב"א, בסיון המוכתר בכתר תורה, שנת שמח תשמ"ח רעים אהובים לפ"ק. ע"ה שלום משאש ס"ט.
==== ראיות נוספות לטעם וגדר חובת כיסוי הראש ====


עוד בדין היתר פאה נכרית לנשים. ראיתי בירחון הנכבד אור תורה טבת תשמ"ט, מה שחזר בשניות הרב מהר"ם הלוי שליט"א, לקיים ולחזק דבריו וקושייתו הגדולה על הש"ג, דלמה לא התירה המשנה לאשה לצאת בפאה נכרית בשבת, והרי אין לחוש שתשלוף הפאה בשבת, דודאי לא תגלה שערותיה ותעבור על איסור פריעת ראש דאורייתא. והיא קושיה גדולה לדרדקי דבי רב, ואי אפשר לומר שנעלמה מגאוני עולם המתירין, ולכן קמתי להליץ על רבותינו הגדולים הראשונים ז"ל, והוכחתי מדברי רש"י ז"ל בדף ס"ה ע"א, דטעמא דר' שמעון בן אלעזר דמתיר לאשה לצאת בכבול לרה"ר בשבת, לא משום שהיא חוששת לגילוי ראש ולא שלפא ומחויא, אלא משום דמגניא, שהסבכה נוי הוא לה, ואם תשלוף ותחווי, אזי חוששת שיפול הכל, גם הכבול (הכיפה) וגם הסבכה ותתנוול. וטעם החולקים, והוא ר' אבהו בדף נ"ז, סבר לאסור משום דילמא שלפא כיפה מתחת הסבכה בזהירות, ותישאר הסבכה לנוי וכמש"כ רש"י שם. ומשמע מזה דהטעם דלא שלפא הוא משום ניוול, אבל בשביל גילוי ראש לבד לא חששו, ע"ש כי הארכתי להכריח דברי.
כפי שהובא, נחלקו האחרונים בפירוש דברי רש"י - האם איסור גילוי השער הוא משום צניעות או משום גזירת הכתוב. בשאלה זו ישנם מקורות נוספים וראיות מדינים שונים.


והרב מהר"ם הלוי יצ"ו, דחה דברי בקש וכלאחר יד ובפשיטות עצומה, דאיך אני מביא ראיה מר"ש בן אלעזר, והלא אוקמוה בגמ' בדף ס"ה ע"א בשיטה, ואין הלכה כשיטה וכמש"כ הרי"ף בזה ע"ש. ואני רואה שלא העמיק עיונו בדברי, דמעולם לא אמרתי דהלכה כרשב"א שהוא עומד בשיטה, אלא כדעת החולקים הסוברים דיכולה להוציא הכיפה מתחת הסבכה וכמש"כ רש"י להדיא בדף נ"ז, וממילא תישאר הסבכה לנוי. והכרחתי זה מדברי ר"ש בן אלעזר, דלמה הוצרך לנוי ולא מטעם גילוי ראש, והוא פשוט.
בספר [[תרומת הדשן]] {{מקור|תרומת הדשן סי' י|כן}} כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"<ref>ודבר דומה הובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4160&catId=445 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ] ([http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 פרק ב]) מספר [[מעלות המידות]] (לרבי יחיאל ב"ר יקותיאל ב"ר בנימין הרופא, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38981&st=&pgnum=57 סוף שער ט - מדת הפריצות]) שכתב: "כתוב בסוטה 'ופרע את ראש האשה' {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}, ואמרו חז"ל: מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש, שכן שְׂערות האשה - דבר דבר פריצות וערווה, ומרגילין את האדם להרהור ותאווה, שנאמר {{מקור|יחזקאל טז, ז|כן}}: שָדַיִם נָכֹנוּ וּשׂעָרֵךְ צִּמֵּח".{{ש}}ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים (כגון {{מקור|ריטב"א כתובות עב א$הריטב"א שם}}; ועוד) שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ]. אולם יש שהעירו {{מקור|(ראה}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=377&catId=441 בתגובה לדבריו]{{מקור|, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד)}} שבמקורות אלו לא מבואר שהוא '''טעם''' חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=816&catId=441 מדרבנן לחלק מהפוסקים]).</ref> {{מקור|(- פריצות של האנשים)}}, ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר {{מקור|בבלי כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}}, מפני שלא מצויים בה גברים<ref>פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים '''בדרך כלל''', ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים{{דרוש מקור}}.</ref>.


ומה שהוסיף כת"ר, דגם ר"ש בן אלעזר מודה לטעם זה של איסור גילוי ראש, ורק חייש לשמא תוציא מתחת הסבכה וכו', ומ"מ חשש גנאי שייך, שהכיפה נוי הוא לה ולא תסירנה מתחת הסבכה, עכ"ל. ע"ז אני אומר, שלא דקדק בדברי רש"י, שכתב שהסבכה נוי הוא לשיער ולא הכיפה, אלא בהיפך ממש, דלדעת ר"ש בן אלעזר כל שהוא תחת הסבכה חוששת שאם תבוא להסיר הכיפה, יפול לה הכל גם הכיפה וגם הסבכה שהיא לנוי ותתנוול. וכמש"כ להדיא ברש"י דף ס"ה דמגלי שערה ומגניא בה שהסבכה נוי לשיער. ולדברי כת"ר הלא לא מתגלי שערה, שהרי מוציאה הכיפה מתחת לסבכה. באופן שדברינו חיים וקיימים, שמדין גילוי הראש שוכחת לאיזה דקות, ומחויא ומחזרת, ובינתיים תביא ד' אמות ברה"ר.  
ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא [[גזירת הכתוב]] '''ולא''' מחשש שמא יגרמו [[הרהורי עבירה]] לגברים{{דרוש מקור}}. והביאו כמה ראיות לדבריהם:
# כפי שהובא לעיל, דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה [[שכל|שׂכל]] ו[[הגיון]] יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של [[קידושין]] לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520534#msg520534 פורום 'לדעת'] שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:{{ש}}
# [[אשת איש]] איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
# עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" {{מקור|משלי ט, יז|כן}}.
יש לציין ש[[הרב עזריאל הילדסהיימר]] נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' {{מקור|משלי ט, יז|כן}}, ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" {{מקור|שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח  שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח|כן}}. [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.345 ובפשטות דבריו] משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.</ref> {{מקור|(}}[[הרב שלום משאש]]{{מקור|, בספרו}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4431&catId=446 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז]{{מקור|, וכעי"ז ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח]{{מקור| ד"ה והנה אם באנו; ועוד)}}.
# יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן [[קריאת שמע]] {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ו או"ח יג$שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג}}{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם)}}. "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}.


וכבר הוכחתי מדברי המאירי בתשובתי הקודמת, שהשווה בתולות לנשואות, אע"ג דאין בהן דין גילוי ראש, והתירו להם לצאת בציץ של כסף שאין דרך לשלוף, והכרחנו שזה מטעם ניוול.
==== השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא ====


וכעת ראיתי עוד ברמב"ם (פרק י"ט הלכה ו'), שנתן טעם שלא תצא האשה בציץ ובלחיים וכו' שמא יפלו ותביאם בידה, וגם בהלכה ז' כתב, ולא בכבול וכו' ולא בפאה של שיער וכו', כל אלו אסורין לצאת בהן שמא יפלו ותביאם בידה או תחלוץ ותראה לחברותיה. ע"כ. הנה הרמב"ם הוסיף טעם אחר, שיתרץ קושיית כת"ר, דאע"פ שתיזהר היא שלא תחלוץ ותחווי, עכ"ז יש לחוש שמא יפלו מאליהם ותביאם בידה.  
ה'חסד לאברהם'<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}.</ref> {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סוף סי' פז, דף לח:]{{מקור|, ד"ה ואולם לכאורה - מתחיל בעמוד הקודם)}} כתב שהיות וטעם חובת כיסוי הראש הוא מפני שהדבר גורם הִרהורי עבירה לגברים, לכן האיסור הוא בין בשער הטבעי של האשה ובין בשער חיצוני הנראה כשער האשה (= פאה נכרית המונחת על שערותיה), מפני שלכל הדעות דורשים [[טעמא דקרא]] לחומרא<ref>ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=808 סוף דבריו] כותב ה'חסד לאברהם' שבמקום אחר בספרו {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=226 מהד' קמא, יו"ד סי' פה]{{מקור|)}} הוא האריך להוכיח שלחומרא לכולי עלמא אנו דורשים [[טעמא דקרא]].{{ש}}וראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=413 מה שכתב הרב אליעזר מרילוס (מכולל חזון-איש)] ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=83 קובץ אור ישראל, גיליון כ"א עמ' פג]-פה, להשיב על דברי החסד לאברהם הנ"ל.</ref>. וכ"כ כמה אחרונים{{דרוש מקור}}<ref>ראה בשו"ת שאילת יעב"ץ {{מקור|שאילת יעבץ ב ח$ח"ב סי' ח|כן}} שכתב: "...פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הרי היא כשערה ממש... דהא הטעם דאסור משום ערווה". [וב[http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/123.pdf קונטרס 'ותשקוט הארץ'] {{מקור|(עמ' 13 הערה1)}} דחק לבאר גם דבריו שאין בזה איסור תורה והביא ראיה ממה שכתב בתשובה אחרת: "וכן עיקר לענ"ד דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה" {{מקור|שאילת יעבץ א ט$שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט|כן}}, וקלתה אסורה רק מדרבנן.</ref> שפאה נכרית היא כשערה ואסורה מן התורה {{מקור|(מובאים}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=825&catId=441 בקישור]{{מקור|)}}.


והנה גם כאן יש לדקדק כיצד תביאם ברה"ר, והלא היא נשארת גלוית ראש וצריכה ללובשם תכף, דאין לומר גם כאן שמא יפלו מתחת הסבכה ותישאר הסבכה. דבשלמא בחולצת בידה תזהר ותקפיד להוציאם מתחת הסבכה, אבל בנפילה אין זה בידה ויכול ליפול הכל בלי כוונה ותביאם ברה"ר, ומוכרח לומר דאינה נותנת דעתה ע"ז, ובינתיים  שתחזור ללובשם תביאם ד' אמות ברה"ר. וא"כ גם בההיא שתחלוץ ותחווי אינה נותנת דעתה על גילוי ראש לפי שעה.
ויש מי שהעיר שדברי ה'חסד לאברהם' אינם מוסכמים כלל{{הערה|הרב אליעזר פולק מוכיח מן העובדה שבין הפוסקים הקדמונים (מזמן השלטי גיבורים ואילך, עד לימי החסד לאברהם) לא הוזכר איסור דאורייתא, אלא איסורי דרבנן (דת יהודית, מראית עין וכד'), ומכאן שהם חולקים על דברי החסד לאברהם. '''אולם''' יש להעיר שקביעה זו איננה חד-משמעית, שכן יתכן מאד שהדבר תלוי האם הפאה יפה כשער טבעי או לא, האם ניתן לזהות את הפאה, ובשאלות מציאותיות דומות. ודברים כגון זה משתנים מזמן לזמן וממקום למקום, ולא בהכרח שהפוסקים הנ"ל חלקו על החסד לאברהם.}}, ודעת רוב ככל הפוסקים שאין בפאה נכרית איסור מן התורה<ref>והביאו {{מקור|(אור ישראל שם;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=46&hilite= חן וכבוד עמ' ו]{{מקור|, ועמ' רפד; ועוד)}} שכן כתבו גדולי האחרונים: "ראה ב[[פרי מגדים]] {{מקור|(או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט)}}: "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1518&st=&pgnum=211 שנות חיים סי' שט"ז], וכן כתב ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=786&st=&pgnum=270&hilite= שו"ת לבושי מרדכי (ח"א מהדורה תנינא יו"ד סי' קס"ח)]: "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת {{מקור|אגרות משה יו"ד ב פח$אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' פ"ח)}}: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".</ref>, וכל המחלוקת האם יש לאסור מדרבנן או לא, אבל מדאורייתא אין בית מיחוש בדבר {{מקור|(הרב אליעזר פולק ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13600&st=&pgnum=36 קובץ 'אור ישראל' מאנסי, גיליון כב (טבת תשס"א) עמ' לו]{{הערה|1=הובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=324&hilite= ספר חן וכבוד (עמ' רפד)].}}{{מקור|; ועוד)}}.


וכן מוכרח לומר, לדעת הגאון בעל התניא בשו"ע שלו (סי' ש"ג סעיף ט"ז) שכתב בזה הלשון, אבל לא תצא בפאה נכרית, דהיינו קליעת שיער תלוש שנותנת על שערה כדי שתיראה בעלת שיער הרבה, שמא תחלצנה מעל ראשה להראותה, או שמא תיפול מעל ראשה ותביאנה בידה. עכ"ל. והביא דבריו הרב כף החיים (סי' ש"ג אות נ"ח), וציין ע"ז ר"ז והוא מהגמ'. וידוע שהגאון ז"ל הוא ממתירי הפאה הנכרית וכמש"כ בשו"ע שלו סי' ע"ה, שכתב להדיא שאין בה פריעת ראש לגמרי כדברי הש"ג ומג"א ע"ש. וא"כ ודאי כוונתו בלא סבכה וכמו שמפרש הש"ג להדיא, ועם כל זה חשש שתחלוץ או יפלו, ובוודאי כוונתו שהכל בלי כוונה. וכמו שיפלו בלי שתכוון לגילוי הראש, ותביאם ד' אמות ברה"ר.  
כמובן, שדברי ה'חסד לאברהם' מבוססים על שיטתו<ref>שנתבארה בפסקאות הקודמות.</ref> שיסוד חובת כיסוי הראש לאשה הוא מחמת הרהורי העבירה שהדבר גורם, אך ברור שמי שסבור שחובת כיסוי הראש היא גזירת הכתוב ואיננה מפני שהיא גורמת להרהורי עבירה, או שטעם כיסוי הראש הוא מפני ששער פרוע הוא כיעור וגנאי לאשה, - אין מקור כלל לאסור '''מדאורייתא''' חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, שכן התורה אסרה את גילוי השער הטבעי, ואין לנו מקור לאסור אף שער תלוש {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}. ויש מי שהוסיף, שלהפך, עדיפה פאה נכרית המייפה את האשה {{מקור|(הרב יצחק עבאדי, בשו"ת אור יצחק הנ"ל -}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג] {{מקור|ובהמשך הדברים ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}}.


ושוב האיר ה' את עיני, ומצאתי את שאהבה נפשי, דברים מפורשים היטב בספר תשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ח), שהוא אחד מן המחמירים בפאה נכרית, הביא דבריו בספר דת יהודית כהלכתה, (ע"ש בדף כ"ב וכ"ג והנמשך), לדחות דברי הבאר שבע, וכתב דפאה נכרית איירי במגולה לגמרי ע"ש. וכתב דזהו ההפרש בין בבא דרישא דחוטי שיער לבבא דסיפא דפאה נכרית, דבבא דרישא השערות תחת הסבכה ורדיד עליהן ולא חיישי בזה לשלפא ומחויא וכו' ויוצאת אף לרה"ר, ובבא דסיפא פאה נכרית היא עצמה הסבכה ובה תכסה כל שערותיה והיא עשויה לשאת באקראי, בזה יש לחוש שמא שלפא (ומזה ראיה לפאה נכרית דידן שהיא קבועה היטב בראש, דאין לחוש לשמא שלפא ומותרת גם בשבת, כנ"ל) אלא שחכמים הקילו בזה בחצר שלא תתגנה על בעלה, ע"ש שהאריך, אלא ששוב חזר לאסור מטעמים אחרים של מראית עין ושל דת יהודית וכיוצא.
ויש שכתבו שטעם ההיתר של ה'שלטי גיבורים' לצאת בפאת נכרית, הוא מחמת שחכמים ידעו שאין [[יצר הרע]] שולט אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, כדוגמת שְׂער המחובר לגוף האשה, אך בדבר מת - אין יצר הרע שולט{{דרוש מקור}}. ולכן בפאה נכרית העשויה משְׂער תלוש וחסר חיים - אין חשש שתגרום לו להרהר {{מקור|(}}[[הרב עובדיה הדאיה]] {{מקור|בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=965&st=&pgnum=226 עמ' רכ]<ref>הובא בקצרה ב{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר (שם אות ח)}}.</ref>{{מקור|; וכן כתב}} [[הרב שלום דב וולפא]]{{מקור| בספרו}} '[http://www.upf.co.il/file/330398.html לקט שכחת הפאה]'{{מקור|; ועוד)}}. ויש מי שכתב סברא זו ביחס לדין "[[שער באשה ערווה]]" {{מקור|(שאסור לומר דברים שבקדושה מול שער מגולה של אשה)}}, והסביר שרק שער טבעי הוא נוי ותפארת לאשה בכך ששערה יפה וכמו שכתוב {{מקור|(}}{{מקור|שיר השירים ד, א}}{{מקור|;}} {{מקור|שיר השירים ו ה$ו, ה}}{{מקור|)}}: "שערך כעדר העִזים", ולא שער תלוש שהונח על ראשה {{מקור|(שו"ת נחלת בנימין, לרבי בנימין זאב וולף [בן אלעזר יעקב] ברויאר, או"ח סי' כו אות א}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1441&st=&pgnum=79 דף כח.]{{מקור|)}}.


גם בתוך דבריו שם בדף כ"ו, כתב להקל מדינא, כי לא גרע כיסוי זה ממש"כ באו"ח סי' צ"א ס"ד, כובעים הקלועים מקש חשיבי כיסוי, ואע"ג דלענין פריעת ראש יש סמך מהתורה, היינו פרועה לגמרי, אבל לא בקלתה. ועוד, אי סלקא דעתך פאה נכרית דהיינו כיסוי משערות קלועות לא חשיבה כיסוי, הרי פריך בש"ס (כתובות דף עב.) ראשה פרוע דאורייתא היא, ומשני מדאורייתא קלתה שפיר דמי, ודת יהודית אפי' בקלתה, ולא משני פאה נכרית מדאורייתא שפיר דמי, ודת יהודית בפאה נכרית נמי אסירי. ומצאתי שכיוונתי בזה להגאון פרי מגדים על מג"א (סי' ע"ה ס"ק א'), והוכיח מזה דפאה נכרית שרי לגמרי ואין בה משום דת יהודית, עכ"ל.
טענה זו מתבססת על הנחה כי אין יצר הרע שולט בשער מת. יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} כי יופי השער שווה בין אם הוא שער האשה ובין אם הוא פאה נכרית מדעת [[תנא קמא]] {{מקור|בבלי: נזיר כח א נזיר כח.|כן}} שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי {{מקור|[- אין רצוני]}} באשה מנוולת" {{מקור|(שאינה שותה יין -}} {{מקור|רש"י נזיר כח א רש"י שם}}{{מקור|)}}, אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו בסופה בכדי למנוע ממנה מלגלח את שער ראשה בסוף נזירותה. לעומתו [[רבי מאיר]] סובר שהוא יכול להפר בטענה "אי אפשר באשה מגלחת". ומבואר בגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב שם ע"ב|כן}} שתנא קמא חולק על רבי מאיר, מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית", כלומר האשה יכולה לגלח את שערה ולחבוש במקומו פאה נכרית, ואז היא נראית כאינה מגולחת {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם|כן}}. ומכאן שהפאה מהווה תחליף מושלם לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופי{{הערה|1=יתכן שהיות ומדובר בדבר זמני, לא צריך "תחליף מושלם", ודי בכל דבר שאיננו גורם דחייה ועלול לגרום שתתגנה בעיניו {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:קידושין מא א  קידושין מא.}}{{מקור|)}} ולערער את יסוד שלום הבית. וראה מה שכתב בזה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=55 אור ישראל גיליון כא עמ' נה].}}, ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו מפני שאפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן  לגבי הזרים, שהרי בדרך כלל אינם רואים אותה מקרוב, ואין חילוק בין שער ראשה לשער פאה נכרית לגבי ה[[יצר הרע]] השולט על ידי יופי האשה הבולט בשער שעל ראשה{{דרוש מקור}}.


הרי דברים ברורים דאיירי בפאה נכרית מגולה לגמרי, וחששו דשלפא לה ותגלה ראשה ברה"ר לשעה קטנה בינתיים שתחזיר אותה וכמו שכתבתי ממש, אלא שחזר לאסור משום מראית עין ודת יהודית ומטעם מנהג ולקמן נדבר בזה.  
בדעת רבי מאיר, החולק על תנא קמא, וסובר שהבעל רשאי לומר "אי אפשי באשה מגולחת", מסבירה הגמרא שמחמת הזוהמה לא נוח לבעל בפאה נכרית. יש מן הראשונים שפירשו שכוונת הגמרא שבשער ישנו לכלוך, וכשמדובר בלכלוך של שער אשה אחרת מגונה הדבר בעיני הבעל {{מקור|(}}{{מקור|תוספות נזיר כח ב$תוס' שם}}{{מקור|; וכן פשטות גרסת}} {{מקור|רש"י נזיר כח ב$רש"י שם}}{{מקור|: "זוהמא דאית בה")}}. ויש מי שפירש כי "מזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית" {{מקור|פירוש הרא"ש נזיר כח ב$פירוש הרא"ש שם|כן}}. מפירוש זה משמע ששער תלוש ומת גורם דחייה לבעל ואיננו מושך ומגרה כשער טבעי<ref>וראה גם ב[http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=15240 פורטל הדף היומי].</ref>.


גם בשו"ת מהר"ץ חיות סי' נ"ג, הביא דבריו בספר דת יהודית כהלכתה הנ"ל (דף ל"ה והנמשך) שהוא גם כן מהמחמירים, כתב וזה לשונו, הנה ידע רום מעלתו כי זה מחלוקת ישנה. ועל דברי באר שבע כתב המג"א "דברים דחויים", והיינו כי כל הסוגיה מהפאה נכרית מיירי דוקא היכא דכל הראש מכוסה בפאה נכרית ואין על הראש שום סבכה או שאר דברים רק מגולה כולו, ובכה"ג מותר, דשיער עצמו כהאי גוונא אסור מהתורה כדאמרינן בכתובות פרק המדיר ופרע את ראש האשה, ובזה ליכא מאן דפליג, אכן בשערות התלויות חוץ לצמתה לשיטת רמ"א ליכא איסור בשיער עצמו וכ"ש בפאה נכרית וכו'. ע"כ. ולסוף החמיר להלכה מטעם מנהג, עכ"פ הרי הוא סובר דאיירי במגולה בלי סבכה, ולא קשיא ליה קושיה הנגלית לדרדקי בי רב, דודאי יתרץ לה כמש"כ.  
בנוסף, יש המביאים ראיה{{דרוש מקור}} כי אין הבדל בשער מלפני שנחתך לאחר שנחתך, מדברי רש"י {{מקור|רש"י ערכין ז ב רש"י ערכין ז: ד"ה אלא אמר רב נחמן|כן}}: "שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות"<ref>ראיה זו משונה מאד. ודאי שאין הבדל טכני בין שער חי לשער מת. השאלה האם הגירוי משער מת נמוך יותר, על אף שפיזית-חיצונית, אין הבדל ביניהם.</ref>.


גם בתשובת בית יצחק שמעלקיס (חלק או"ח סי' י"ד), שהוא ג"כ מהמחמירים, הביא דבריו בספר דת יהודית כהלכתה הנ"ל (דף נ"ב והנמשך), כתב וזה לשונו שם דף נ"ט, "הנה הארכתי בזה לעיקר הדין, והיוצא מזה לדינא אין להוכיח לאסור פאה נכרית מדינא דגמ'. וקצת ראיה יש להוכיח להיתר, אך אמנם יש לחוש לדברי האחרונים שיבואו לידי מכשול שיסרקו אותה בשבת ויבואו ג"כ לצאת בשערות ראשן" וכו'. עכ"ל. הרי בעיקר דינא התיר ולא קשיא ליה קושיית כת"ר, וגם הגאון באר שבע שהוא הראשון שדחה דברי הש"ג, והגאון בעל תשובת יעב"ץ שחיזק דבריו, לא דחו בכח מחמת קושיית כת"ר הנגלית, אלא מחמת די"ל דאיירי תחת הסבכה, או איירי בחצר וכו', וגם מטעם דת יהודית. ומוכח דאותה קושיה אין בה ממש מעיקרא, דעביד איניש לשכוח, ונשים שחצניות הן, ורוצות להראות לאחרות.
== הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים ==
פאה נכרית מוזכרת בפירוש בארבעה מקומות בש"ס בלבד {{מקור|(והם מפורטים להלן)}}, ואף בדברי ה[[ראשונים]] מוזכרת הפאה פעמים בודדות בלבד. היא שימשה כתחליף לשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה.


ומש"כ כת"ר שבחידושי הרשב"א והריטב"א לא פירשו בדברי ר"ש בן אלעזר מטעם נוי כפרש"י, אלא משום ששיער ראשה קירח, ואם תגלה הכיפה יתגלה מומה, ות"ק סבר דכיון דחברותיה יודעות שהיא קירחת ובשביל זה עשתה כיפה אינה חוששת לשלוף, ודמי לשן תותבת וצלוחית של פלייטון דפליגי תנאי בזה ע"ש. וגם בסבכה מוזהבת היינו משום שלא תשלוף משום איסור פריעת ראש. ע"כ דבריו. הנה ראיתי דברי הרשב"א במקורו באורך, ומפרש שהמחלוקת בין רבי ורבנן בשן תותבת וכובלת וכו' משום מום, דכל הני לא נפקת בהו אלא משום מום, וסברי רבנן כיון שמומה ניכר דכל הרואה אותה יוצאה בשן של זהב כבר הוא יודע שהשן שלה חסר, וכן כובלת וצלוחית, כבר יודעים שהיא בעלת ריח רע, וכיון שאינה יכולה להעלים מומה, אף היא אינה מקפדת ושלפא ומחויא, ורבי סבר שאע"פ כן לא שלפא כי היכי דלא תתגנה יותר בהראות מומה בעין, וכן הטעם בכיפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קירחת מפאת ראשה, והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית (רצונו לומר שגם היא לובשין אותה מטעם זה), והיינו דשרי לה טפי כבול בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה משאר תכשיטין, דכיפה של צמר צריכה לה טפי לסלק גנותה, עכ"ל.
==== הסוגיה ב[[מסכת שבת]] ====


המובן מדבריו ז"ל, דגם בכיפה של צמר ופאה נכרית, המחלוקת בין ר"ש בן אלעזר לחכמים היא, דלדעת חכמים חששו דכיון שיודעים אותה שהיא קירחת ובשביל זה לבשה פאה נכרית, גם היא אינה מקפדת ושלפא ומחויא, ור"ש בן אלעזר סבר דאע"פ שיודעים שהיא קירחת, עם כ"ז לא שלפא כי היכי שלא תתגנה בהראות מומה בעין, ע"ש היטב שזו כוונתו. והשתא לפי דברי כת"ר תיקשי לכולם בין לרשב"א בין לחכמים, דהלא אף שהיא קירחת לא תוכל לשלוף ולגלות בשביל גילוי ראש, וגם לרשב"א לשלא תגלה מומה בעין, והלא יספיק טעם של איסור גילוי ראש, אלא ודאי כדאמרן, דבשביל איסור גילוי ראש שוכחת לפי שעה קטנה ותחזיר אח"כ. וכמו ששוכחת גם איסור טלטול ד' אמות ברה"ר.  
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה=חסרים עוד ביאורים לדברי התוספות}}
בגמרא {{מקור|בבלי:שבת סד ב$שבת סד:|כן}} מבואר שאף שאסור לצאת ב[[שבת]] בשאר התכשיטים אפילו לחצר הבית, בכל זאת התירו [[חז"ל]] שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית, "כדי שלא תתגנה על בעלה". ההיתר הוא דווקא לחצר, אבל אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, וטעם הדבר מבואר בתוספות{{הערה|וראה להלן שהרב היעב"ץ הסביר את הטעם באופן אחר.}} {{מקור|תוספות שבת נז ב$שבת נז: ד"ה אי|כן}} שחששו חכמים שמא האשה תסיר את הפאה מחמת לעג חברותיה [ואז תבוא לטלטל את הפאה ד' אמות ברשות הרבים בשבת].


גם ראיתי דברי הריטב"א דף ס"ה, שהביא הרשב"א בקיצור, וסיים ולפ"ז כי קאמרי כלל אמר ר"ש בן אלעזר כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאין בו, היינו משום שאין אשה נותנת דבר תחת הסבכה אלא מפני מום שבראשה. ע"כ. רצונו לומר ולא שלפא ומחויא דמתגלה מומה בעין, ע"ש.  
יש המוכיחים מדברי התוספות שאין איסור לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית בימות החול, ורק בשבת שישנו איסור לצאת בתכשיטים שלא יבואו לטלטלם - אסור לצאת גם בפאה נכרית, ומה שהתירו לאשה לצאת רק לחצר הוא בגלל שבכך די בכדי שלא תתגנה על בעלה<ref>ויש שכתב שאולי כוונת התוספות היא לפאה נכרית המונחת במקום הנמוך ממקום גידול השער באופן טבעי (בצדעיים, במצח או בעורף), ואין חיוב לכסות שער הגדל מתחת למקום גידול השער הטבעי, ובמקום זה בלבד התירו התוספות לאשה לשים פאה נכרית {{מקור|(הרב היעב"ץ בפירושו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים שבת פ"ו מ"ה]{{מקור|, ד"ה ואולי; וראה מה שכתבו בזה ב}}[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=1783&start=80#p93137 פורום 'אוצר החכמה']{{מקור|)}}.</ref> {{מקור|שלטי גיבורים, שם; ועוד|כן}}.


ולפי פירושם ז"ל לא צריכין תו למש"כ רש"י בטעם החולקים דלמא שלפא ומחויא מתחת הסבכה, אלא חיישינן דלמא שלפא הכל ולא חיישא שתיראה קירחת שכבר יודעים אותה וכמש"כ הרשב"א להדיא, ולדעת ר"ש בן אלעזר כל שתחת הסבכה הוא משום מום ולא תגלה מומה בעין. ומוכח להדיא דלכ"ע לא חיישא משום גילוי ראש, וא"כ לאו ק"ו הוא דאם אפי' יש בה מום שהיא קירחת חוששין שתגלה ולא אכפת לה במום (לדעת חכמים), כ"ש כשאין בה מום דיש לחוש שתגלה להראות ואפי' תישאר ראשה גלויה, כך נראה לי.
יש שהקשו על ביאור זה בדברי התוספות, שאם כן אין חשש שתסיר את הפאה ברשות הרבים, שכן יש בדבר איסור אף בחול, ואין לחשוש שאשה תעבור עליו{{הערה|כמו שכתוב {{מקור|בבלי:שבת נז ב$שבת נז:|כן}}: "יוצאה אשה בשבכה", ומפרש רש"י הטעם "דאי שלפה לה מגליא ראשה". רואים שאין לחוש שאשה תסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים.}}, משום שכל החשש הוא רק שהאשה עלולה לשכוח ששבת היום או שאסור לטלטל בשבת, אך בוודאי היא לא תשכח שאיננה יכולה להסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים {{מקור|(הרב היעב"ץ בפירושו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים שבת פ"ו מ"ה]{{מקור|)}}.{{ש}}ויש שתירצו את קושייתו, בכך שמנהג הנשים היה לכסות את שערותיהן בסבכה ועליה היו נותנות את הפאה הנכרית, וממילא לדעת התוספות '''מתחת''' לפאה היה כיסוי נוסף, ולכן קיים חשש שהאשה תסיר את הפאה בשבת (כי ילעגו לה חברותיה) וטלטל אותה {{מקור|הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם|כן}}.


ובכל אופן, רבותינו הראשונים כמלאכים, שלטי הגבורים וסיעתיה, כך הבינו בפירושא דשמעתא, דפאה נכרית היא גלויה ואסרו לצאת בה לרה"ר שמא תשלוף ותחווי, ובינתיים על איזה דקות תשכח שראשה גלויה או לא תקפיד על זמן מועט הרבה של ד' אמות ברה"ר וכמו שכתבתי בתשובתי הקודמת, וכמו שהבינו גאוני עולם בעל תשובה מאהבה ומהר"ץ חיות ובית יצחק ובאר שבע והרב יעב"ץ ועוד.
ויש שביארו את דברי התוספות בדרך אחרת, ולפירושם מדובר על פאה נכרית '''המכוסה''' מתחת לסבכה ולרדיד, והיא רק נותנת הרגשה שהרדיד מכסה על שער, אך - לדבריהם - אין היתר לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:באר שבע יח$שו"ת באר שבע סי' יח}}{{מקור|;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=97&hilite= ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג]{{מקור|)}}.


עתה נבוא לדברי רש"י בדף ס' שהביא כת"ר, גבי מחט שכורכת עליו את השיער שאין לחוש שתשלוף המחט ברה"ר, וכתב רש"י משום דשיער באשה ערוה לא מחויא, ע"כ. ולפי קוצר דעתי מלבד מה שביררתי למעלה בדעת רש"י ז"ל, עוד זאת דבריו הנ"ל שהביא כת"ר אינם מובנים, הן לגבי בירית הן לגבי מחט, דכיון דאמר דלאו תכשיט הם אלא תשמיש ולא הוי משאוי, א"כ למה הוצרך עוד לטעמא דכיון דלצניעותא הם לא שלפא ומחויא, והלא אפי' לא יהיו לצניעותא לא משלפא כיון שאינם תכשיט. וכן ראיתי למהרש"א (דף סג.) גבי בירית שם שרש"י פירש ג"כ כמו שכתב כאן, שהבירית איזה תכשיט, וסיים ומשלף ואחוויי ליכא למיחש, דלא מגליא לשוקא, וכתב מהרש"א שיש לגמגם בפירוש הקונטרס כיון דפירש דבירית לאו דנוי וכו' לא אצטריך לטעמא דלא מגליא שוקה, דהא בלאו הכי כיון שאינו לנוי ולתכשיט ודאי דלא שייך למיחש ביה למישלף ולאחוויי, עכ"ל, וגמגום הנזכר יעבור גם על דברי רש"י הנ"ל בדף ס' ממש, וכמו שכתבתי.  
מדברי התוספות יש המביאים{{דרוש מקור}} ראיה היסטורית, שלא הייתה דרך הנשים לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, וזאת ככל הנראה מפני שניתן היה לזהות את הפאות הנכריות בתקופה זו, שמחמת שהן לא נראו כשערה האמיתי של האשה, ולכן היא התביישה לצאת בה לרשות הרבים, ואם הייתה יוצאת בה לרשות הרבים - קרוב הדבר שישחקו עליה עליה והיא תסיר את הפאה.


ועיין להתוס' שם שהקשו על רש"י דהא כבלים אין יוצאין בהם בשבת דחיישינן דילמא משלפא להו משום דהוו תכשיט אע"ג דלצניעותא עבידא כמו בירית דהכל ענין אחד אלא שבירית באחת וכלים בשתים וכו', ונראה לר"י דהכי פירושו, ותהוי כבירית שיוצאין בה לפי שהיא טהורה משום שאינה תכשיט דאינה נוי לאשה, כיון שאינה כי אם באחת והוי כטבעות הכלים וכו', הכי נמי האי מחט שהיא טהורה לפי שאינה אלא כטבעת הכלים תשתרי דאינה תכשיט וכו' ע"כ.  
לעומת זאת, הרב ה[[יעב"ץ]] {{מקור|(}}{{מקור|שאילת יעבץ א ט$שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט}}{{מקור|; וכן ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21198&st=&pgnum=8 לחם שמים, שם]{{מקור|)}} מביא דווקא ראיה לאסור יציאה לרשות הרבים בפאה נכרית מנוסח המשנה המתירה לצאת בפאה לחצר ולא מזכירה את האיסור לצאת לרשות הרבים, והוא מסביר שאכן שאין צורך לציין את האיסור לצאת בשבת בפאה לרשות הרבים, כי גם בחול אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כי פאה נכרית בכלל האיסור מ[[דת יהודית]]).{{ש}}ויש מי שהשיגו על דבריו והוכיחו מכאן ראיה להיתר, מכך שהגמרא מקשה שם על דעת [[רב (אמורא)|רב]] האומר כי כל שאסורה לצאת בהן לרשות הרבים אסורה לצאת בהן לחצר, "מאי שנא הני", ולדעת האוסרים אין מובנת הקושיא, הרי בפאה נכרית אין חשש שמא תצא לרשות הרבים כיון שאף בחול אסור, וגם קשה על המשנה עצמה מה החידוש בכך שהתירה לצאת לחצר כיון שאין חשש שתצא בה לרשות הרבים {{מקור|(הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם}}<ref>מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=66297faf-3c74-4948-8890-a9f0ab8e63a9&st=%D7%A9%D7%9C%D7%A4%D7%90&pgnum=86 ספר חן וכבוד, עמ' מה-מו].</ref>{{מקור|; הרב יצחק מאיר פצינר, בספרו 'פרשת המלך' פי"ג מהל' אישות הי"א בהערה)}}.


המובן מדבריהם, דאם יהיה תכשיט ככבלים אע"ג דהוי לצניעותא חיישינן לשלפא ומחויא, וזה ברור. ועיין להתוס' (דף סג: ד"ה ותהוי כבירית), שדבריהם נראים סותרים למש"כ כאן, שכתבו וז"ל, לכן נראה לי דאפשר ליטלן בלי גילוי שוקיים, והחילוק הוא דבירית לא הוי תכשיט וכבלים הוי תכשיט, משמע דאם אי אפשר בלא גילוי שוקיים היה מותר לצאת אפי' בכבלים, והוא היפך דבריהם כאן, וצריך לומר דשם פירשו אליבא דרש"י דאמר משום צניעותא לא מגליא לשוקא ולא חיישא לאחוויי וכמש"כ בריש דבריהם ע"ש שהביאו פרש"י, דשקלי וטרי אליביה. והקשו א"כ גם בכבלים אע"ג דהן תכשיט למה לא יוצאין, והלא ודאי לא שלפא מטעם צניעותא, לזה פירש דלדעת רש"י גופיה צריך לומר דבין בבירית ובין בכבלים אפשר ליטלן בלי גילוי שוקיים, אלא דבירית לא הוי תכשיט ולא חיישינן לאחוויי, ובכבלים הוי תכשיט וחיישינן לאחוויי וליכא טעמא דצניעותא, כך נ"ל מוכרח ליישב דבריהם. וכן נראה כל סגנון דבריהם, שהוא אליבא דרש"י ז"ל, ע"ש.
==== הפרת נזירות אשתו ====


גם בכל האחרונים משמע דרש"י ותוס' פליגי בזה. עיין ט"ז (סי' ק"ז) שכתב בפירוש לדברי התוס' וזה לשונו, אבל אם היה תכשיט אסור דילמא שלפא ולא סבירא ליה כרש"י דכיון דהויא לצניעותא לא חיישינן דלמא שלפא ומחויא. והתוס' הוכיחו דאפי' עבידא לצניעותא מכל מקום חיישינן דלמא שלפא, אלא הטעם בבירית דיוצאין בה דאינו תכשיט לנוי ולא הוי אלא כטבעת הכלים ולא הוי ליה למיגזר דלמא שלפא וכו' עכ"ל. ע"ש דבריו בביאור רחב, ודחה דברי הב"ח שסבר היפך, וכתב שתקפה עליו משנתו. ועיין ג"כ מחצית השקל סי' ק"ז וז"ל, והתוס' הקשו על פרש"י דכיון דעבידא לצניעותא לא חיישינן דלמא שלפא ומחויא. והתוס' הוכיחו דאפי' עבידא לצניעותא מ"מ חיישינן דלמא שלפא, אלא הטעם בבירית דיוצאין בה דאינו תכשיט לנוי כי אם כטבעות הכלים ולא הוי ליה למיגזר דלמא שלפא וכו' עכ"ל.  
נחלקו התנאים במשנה {{מקור|בבלי:נזיר כח א$נזיר כח.|כן}} אם יכול הבעל [[הפרת נדרים|להפר]] את [[נזיר|נזירות]] אשתו, ובגמרא {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$שם:|כן}} מוסבר שהדבר נוגע לבעל, היות והנזירה צריכה לגלח את כל שערה בסיום תקופת הנזירות, ואין רצונו באשה מנוולת ומגולחת, אלא שהאוסר סובר שאין די בכך בכדי להפר את נזירותה, שכן "אפשר בפאה נכרית"{{הערה|בשו"ת בית יעקב{{דרושה הבהרה}} {{מקור|סימן קנ"ב|כן}} הקשה, כיצד מועלת תקנת הפאה נכרית כדי שיחול הנזירות, הרי אינה יכולה לצאת בה לרשות הרבים בשבת, ונמצא שאם תצא לרשות הרבים בשבת היא תהיה מוכרחת להתנוול בפניה בעלה, ומתרץ שאין ניוול של זמן קצר כזה נחשב לניוול.}}, ואם כן אין שום השלכה מנזירותה על הבעל{{הערה|מדברים אלו נראה שפאה נכרית מהוה תחליף מושלם לשער טבעי מבחינת יופייה, וראה אריכות בדבר בפרק [[פאה נכרית#השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא|השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא]].}} והוא אינו יכול להפר נדריה. הדעה הסוברת שהבעל יכול להפר את הנזירות מוסברת בכך ש"פאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא לה"{{הערה|בתוספות {{מקור|תוספות נזיר כח ב$שם ד"ה איידי|כן}} מוסבר ששערות פאה נכרית מלוכלכות מעט ואינן נקיות לחלוטין, שהרי הם מראשה של אשה אחרת, ומכיון שלכלוך זה אינו מגופה של האשה עצמה, גנאי הוא לה. (בניגוד ללכלוך טבעי על השער שמפריע פחות מלכלוך חיצוני מאשה אחרת).}}, ולכן הדבר נוגע לבעל שאינו רוצה אשה מגולחת.


ומש"כ הט"ז בהמשך דבריו לפרש עוד לדעת הסמ"ג שם, דגם התוס' יודו דאם הוא נגלה תיכף ומייד אין לחוש לאחוויי משום צניעותא, ודוקא בכבלים שאינם נגלים תיכף ומייד יש לחוש שתחווי לאחרים, ע"כ, איני מבין, שדברי התוס' מפורשים, דאם הוא תכשיט חיישינן לאחוויי אפי' יש בו משום צניעותא. ונראה לי דלא כתב כן אלא לדעת הסמ"ג כדי לתרץ קושיית הבית יוסף ע"ש. וכ"כ המג"א בשם הסמ"ג והתרומה, דס"ל כמש"כ התוס' דאע"ג דהוי לצניעותא גזרינן דלמא מחוויא ע"ש.  
ומכאן הביאו המתירים ראיה לשיטתם, שמותר לאשה להתכסות בפאה נכרית, כי אם אסור לה לצאת לרשות הרבים בפאה, עדיין ניוול הוא לה {{מקור|(}}[[רבי יהושע בועז]]{{מקור|, בעל 'שלטי גיבורים', ב'עין משפט' שם}}{{הערה|1=וראה מה הביא בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=87&hilite= חן וכבוד עמ' מז] בשם ספר 'ברית עולם - שבט הלוי'{{דרוש מקור}} (יבמות מח.), שכתב שמכאן ראיה להתיר פאה נכרית (אך לא הזכיר בפירוש שמדובר על רשות הרבים).}}{{מקור|)}}.


ולך נא ראה גם בספר צמח צדק מליובוויטש, במסכ' שבת פרק ו' משנה א' דף פ"ג אות ב', שכתב להדיא בשם הרב פנ"י (לא ידעתי מי הוא, דבספר פני יהושע לא מצאתי, ואפשר שהוא פני יוסף או פני יצחק וכיוצא) שפירש בו, דהתוס' חולקים על רש"י שאם היא תכשיט חיישינן דלמא שלפא וכו', אלא הכא היינו טעמא דסבירא ליה דהאי מחט אינו תכשיט ומשום הכי הוא דלא חיישינן דלמא שלפא ומחויא. וכן ביאר הט"ז. ועוד האריך בשיטה זו לבאר זה. ושם בדף פ"ד חזר על מסקנת הדברים וז"ל, קיצור, והתוס' חולקים על רש"י בב' דברים, דבמה שחשוב תכשיט חיישינן דלמא שלפא אף דעשוי לצניעותא וכמו שנתבאר לעיל סעיף א' וכו' ע"ש. ושם בעמוד ב', כתב בקיצור שגם בחידושי הרמב"ן הרשב"א מבואר כן. ע"ש. וכן הוא באמת בחידושי רשב"א דף נ"ט ע"ב ד"ה ותהוי כבירית, הביא פרש"י ותשתרי נמי לצאת בה הואיל ולצניעותא עבידא. ובתוס' פירשו דהכי קאמר, ותהוי כבירית שהיא טהורה, משום שאינה תכשיט אלא כטבעת הכלים וכו', הכא נמי (במחט) שאינה אלא כטבעת הכלים תשתרי דאינו תכשיט ע"ש. מובן מדבריו בדעת התוס' דאם הוא תכשיט חיישינן לשלפא אף דהוי לצניעותא.
לעומת זאת האוסרים דחו את ראייתו, והסבירו שהכוונה לפאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ורדיד (כמו השער עצמו), ורק רק נותנת צורה למטפחת ולרדיד שיש מתחתיו שער {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:באר שבע יח$שו"ת באר שבע סי' יח}}{{הערה|יש לציין, ש[[רבי ישעיה פיק]] בהוספותיו לגליון הש"ס, כותב על דבריו של רבי יהושע בועז: "ובעל הבאר שבע דחה סברא זו בשתי ידיים והאריך לאיסור".}} {{מקור|בשם רבי יהודה כצנאלנבוגן, והסכים עמו; וכן בספר}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=97&hilite= ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג]{{הערה|1=וראה שם שתמה מטעם זה על רבי יהושע בועז. ורבי רפאל זילבער (ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2439&st=&pgnum=87 שו"ת מרפא לנפש ח"ב סי' כח אות ד], מובא בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=91&hilite= חן וכבוד עמ' נא]) כתב שאפשר שסבר השלטי הגבורים שפאה נכרית אינה מתקיימת היטב ביופייה תחת הסבכה כמו שער טבעי.}}{{מקור|)}}.


וכדי שלא להניח דברי רש"י ז"ל, שיהיו סותרים זה את זה, עם מה שהעליתי למעלה גבי פאה נכרית, שהוא מודה דלולי טעמא דנוי חיישינן דלמא שלפא, וכאן כותב דלא תשלוף משום טעמא דצניעותא. נראה לי לתרץ כמש"כ בתשובתי הקודמת גבי קליעת שערות, שיש בה מעט עבודה וטרחה לסתור הקליעה ובינתיים תזכור איסור שבת ותימנע, לא כן לאחוויי אין טרחה לקחת מעל ראשה ושוכחת. וגם כאן גבי מחט שהשיער כרוך עליה, צריך מעט זמן וטרחה להוציאה, וע"י כן תבוא לזכור איסור גילוי הראש ותימנע. כך נ"ל ליישב דברי רש"י ז"ל.
==== ראיות ממקומות נוספים בתלמוד וב[[ראשונים]] ====


באופן שאל ה' ויאר לנו. וסברתנו שאמרנו לא נפלאת היא ולא רחוקה, והרי כמעט כל הפוסקים אפי' המחמירים בפאה נכרית מטעמים אחרים, סוברים דאפי' במילי דצניעותא חיישינן שמא תשלוף ותחווי, וה' יזכנו ויאיר עינינו תמיד לכוון אל האמת, ואפי' יהיה זה מחלוקת הפוסקים הלא גדולי עולם הש"ג וסיעתיה יסברו כן, ובלאו הכי כבר כתבתי בתבואות שמש חלק אה"ע סי' קל"ח בשם הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, שהביא שם הרבה אחרונים שהאריכו ליישב קושיית הב"ש מעל שלה"ג, ע"ש בספר יביע אומר חלק ד' סי' ג'. וכל הני פוסקים המה ראו וידעו דברי הש"ס בשבת בפאה נכרית ועיינו בהם, ולא קשיא להו קושיית כת"ר הגלויה לעין כל, ומוכח דמפרשי כמו שכתבתי.
{{לשכתב|פסקה=כן}}


ועתה אשובה ואראה בטעם הפוסקים המחמירים בזה, והם שלושה טעמים: דת יהודית, מנהג, ומראית עין. ואעבור עליהם בסקירה אחת, שהיום אין לחוש לשום אחד מהם, וכדלהלן.
'''בדברי התלמוד'''


דת יהודית. לך נא ראה לגאון עוזינו מופת הדור, הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בספר יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ג', בענין הרדיד שכתב הרמב"ם שדת יהודית היא אשה היוצאת לשוק ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. ע"ש. וכ"כ מרן ז"ל בסי' קט"ו סעיף ד'. וע"ז כתב הראש"ל שהיום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף ובלי רדיד ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחין דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות, כל שהמנהג בכל העיר להקל, אזלי בתר מנהגא. ודמי למש"כ המהר"ם אלשקר ע"ש. ובודאי שהנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו, ואכמ"ל. והכי נמי במה בנהגו הנשים לצאת במטפחת או בכובע בלי צעיף ובלי רדיד, כיון שהכל נהגו כן, בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג. וכן מתבאר מדברי הרב אליהו קלאצקין אב"ד לובלין בספר דברים אחדים עמ' ל"ב, ורק בגילוי הראש ממש הרעיש על המיקל בדבר אף במקום שנהגו היתר הואיל ומדאורייתא הוי ואין מקום להתיר כלל. ע"ש. ומדברי הרמב"ם נראה דאף במטפחת שמכסה ראשה היטב יש משום דת יהודית וכמש"כ ג"כ בשו"ת באר שבע, ועיין בתשובת חת"ס חלק או"ח סי' ל"ו, ואע"פ כן בזה הזמן נהגו היתר בדבר, ועל כרחך היינו טעמא דאתי מנהג ומבטל מנהג.
*ב{{מקור|בבלי ערכין דף ז ב}}: מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.). יש שרצו להביא מכאן ראיה שעכ"פ שער המחובר לשערה של האשה וטפל אליו, נחשב כגופה, וא"כ יתכן שגם בו יש את דין "שער באשה ערווה", אך השלטי גבורים דוחה את הראיה וכותב שברור שמדובר בנשואות שהרי מדובר שם באומרת "תנו שערי לביתי", ועכ"ז הותר להן להתקשט, כח שער באשה ערווה הוא רק בשער המחובר לגופה. עם זאת, ברור לשלטי הגבורים, שאין לדמות כלל שער פאה נכרית של זמנינו, שאינו מחובר לשער הטבעי אלא דבוק על גבי מגבעת אחרת המפסיק בין השער התלוש לשערה הטבעי, לאותו שער, ובפאה של זמנינו אין להביא ראיה כלל שחשיב כגופה.{{ש}}במשנה שם כתוב "האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה", ובגמרא מפרש רב כי מדובר באומרת תנו שערי לביתי, ובהמשך הגמרא וברש"י מוסבר, כי מדובר בשער שהיתה האשה קושרת לשערה בקביעות, כדי שתראה בעלת שער, והוא נחשב כחלק מגופה, אלא שאם מצווה האשה לתת את שערה לבתה, מגלה היא את דעתה בכך שאינה רוצה שיחשבו השערות כחלק מגופה שאז יאסרו מדין שלל [[עיר הנדחת]].  


גם כתב הרה"ג הראש"ל שם, דאף שנהגו הבתולות אז שלא לילך פרועות ראש בשערות סתורות, כדעת המג"א, כיון שאינו אלא משום צניעות בעלמא, אתי מנהג ומבטל מנהג. ולא עדיף ממה שנאמר בדת יהודית. עכ"ל. ואף ששוב מצא הראש"ל שליט"א גם לדעת הרמב"ם כפי' מש"כ הב"ח דאיירי הרמב"ם במטפחת שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין, מכל מקום שאר פוסקים הבינו בדברי הרמב"ם דאיירי במטפחת שלימה, והם הבאר שבע והחת"ס. וכן לגבי הבתולות הסותרות שערן, צ"ל דמנהג מבטל מנהג והוא הדין לנדון דידן.
*ב{{מקור|בבלי:סנהדרין קיב א}}: מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפאה נכרית שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. יש שהוכיחו{{דרוש מקור}} מכאן שאף נשים צדקניות בתקופות אלו היו לובשות פאה נכרית{{הערה|1=מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37057&st=&pgnum=343 אוצר דינים ומנהגים, ערך פאה נכרית].}}.{{ש}}אלא שהגמרא מחלקת בין "פאה נכרית" שהוא כינוי לשער בשעה שהוא קשור לשערה, לבין "שער נשים נכריות" שהוא אותו גדיל שער עצמו בשעה שתלוי ועומד על הקיר, ובשעה שהוא מחובר לגופה ברור שהוא נחשב כחלק מגופה, ובשעה שהוא תלוי ועומד על הקיר הדבר עומד ותלוי ב"בעי" ששאל שם האמורא [[רבי יוסי בר חנינא]] האם מתחשבים במצב העכשווי של השער שבו אין הוא משמש לה כמלבוש או במצבו הקבוע שבו הוא משמש לה כמלבוש.  


וכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם, שכתב "אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד תצא בלא כתובה", משמע דעיקר דת יהודית הוא הרדיד, דאם לא כן היה לו לחלק במטפחת ולומר אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שהיא נקובה ושערה ניכר הוי דת יהודית [אבל מטפחת שאינה נקובה ומכוסה היטב דינה שמותרת]. גם לשון מכוסה במטפחת, מוכח שמכוסה כולה, דאי בשקופה ושערה ניכר לא יאמר עליה שהיא מכוסה, שהרי ניכר שערה. [ועוד יש להוכיח בפשטות שנקט הרמב"ם לשון "אע"פ", ואם מדובר במטפחת נקובה או שקופה, מה רבותא איכא, והרי מדינא היא אסורה ואינה כיסוי כלל. המעתיק]. וכן מוכח ממה ששינה הרמב"ם קלתה במטפחת, לומר שאע"פ שמכוסה לגמרי אסורה כיון שאין עליה רדיד. וכן נראה לי עוד להוכיח מדברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ג (הלכה י"א), מקום שדרכן שלא תצא אשה בכיפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות שבכל הרדידין וכו'. ע"כ. משמע דמקום שאין דרכן לצאת ברדיד, לא יתן לה. וקשה, דכיצד תצא בכיפה נקובה ששערה נראה ממנה. והלא זה אסור מדינא ולא תלוי במנהגא, כיון ששערה נראה מתוכה. אלא על כרחך דאיירי בכיפה שהיא כמטפחת ויותר, שאינה שקופה, ומכסה הראש, ואע"פ כן אם רגילין לתת עליה רדיד חובתו לתת. וא"כ גם דבריו שם במטפחת איירי ג"כ במכסה היטב את כל הראש ועם כ"ז בלא רדיד הוי דת יהודית.  
;בדברי הראשונים
הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים את מבנה פאה נכרית ואת אופן השימוש בה:
*רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל.  
*הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל.  
*התוספות רי"ד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.  
*הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית".  
*שנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". בכך חולק הגר"א על השלטי הגבורים שכותב שהיו יוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים ללא צעיף או כיסוי אחר מעליו, "דא"כ מאי אהני האי קישוט הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה כבעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" ולכן יש הרוצים להביא ראיה מדברי הגר"א שהוא סובר שההיתר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים הוא רק כאשר הפאה מכוסה בצעיף, ולכן הותר לה לצאת בו לרשות הרבים. אם כי, הגר"א בפירושו לשולחן ערוך (עה, ב) מסכים עם פסקו של הרמ"א שמותר לחבוש פאה נכרית, אפילו לא מכוסה ( כלשונו "'''אפילו''' דרכה לכסות"), ומביא לכך ראיה ממשנה זו "כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער". ויתכן שהגר"א סובר שודאי האשה היתה משימה את השער מתחת לשבכה, שהרי היא רוצה שיחשבו שאינה קרחת ושהיא כשאר הנשים שחייבות לכסות את שערותיהן המחוברות לגופן, ולמרות זאת סובר הגר"א שיש ראיה מתחילת המשנה, שבה מבואר שיוצאה האשה בחוטי שער שלה או של חברתה שבה משתמש בתור חוטים שקולעת בהן שערותיה.


ועוד ראיה ברורה, ממש"כ "רדיד החופה את כל גופה כמו טלית", מוכח דקפידת הרדיד היא בשביל כל הגוף, אף שתהיה הראש מכוסה היטב, ואפי' בב' מטפחות, עם כ"ז לא יועיל, דצריך רדיד לכסות כל הגוף, וזה ברור. ועיין להגאון חקל יצחק סי' פ"א, הביא דבריו בספר דת יהודית כהלכתה (דף ר"ד), שהכריח בדעת הרמב"ם ששינה קלתה במטפחת משום דברי הירושלמי פרק המדיר הלכה ו', שנקט קפליטין דהיינו מטפחת כמש"כ הפני משה ע"ש. ועכ"ז כשהמנהג נשתנה, מנהג מבטל מנהג וכמש"כ הראש"ל שליט"א. וכל דבריו הם קילורין לעיניים בנדון דידן, כי הוא הדין לנד"ד, דעם הזמן נשתנה המנהג, ובמקום המטפחת והכובע חזרו ללבוש פאה נכרית, וכיון שדת יהודית הוא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל וכמש"כ מרן בסי' קט"ו, א"כ תינח בזמן שמנהג צניעות זה קיים, אבל כיון שנתבטל המנהג, יהיה מטעם שיהיה, ולא נשאר לו זכר כלל, ודאי פשוט וברור דלא נשאר ע"ז שם דת יהודית כלל.  
יש המציינים את העובדה שבשום מקום לא נזכר הפאה הנכרית ככיסוי ראש, אלא תמיד נזכר כשער אותו לובשים כדי שלא תראה כחסרת שער, כראיה לכך שאכן אין הפאה מהווה תחליף לכיסוי ראש. טענתם היא כי אם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר, והעיקר חסר מן הספר.  


ולפי קוצ"ד אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן, כמש"כ הצמח צדק הנ"ל, שצעק הרבה על זה באה"ע סי' קל"ט ובחידושיו לברכות פ"ג, והאריך לסתור דברי מהר"ם אלשקר, גם מהר"ץ חיות סי' כ"ג כתב שמהר"ם אלשקר הפריז על המדה. ע"ש. וכן בספר וישב יוסף סי' א' החמיר בזה. והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה. ואף שיש פוסקים שהתירו וסמכו על מהר"ם אלשקר, מ"מ הלא ההיתר שלו ג"כ מטעם מנהג שנתחדש וכמש"כ הראש"ל שליט"א. ולדעת האוסרים יש מהם אומרים שזה בכלל פריעת ראש ממש ויש בזה איסורא דאורייתא. ועיין בספר דת והלכה (דף י"ח והנמשך) שהאריך בזה בשם הפוסקים להחמיר ובכללם החזו"א זצ"ל.
עם זאת, יתכן שהסיבה שבשלה לא השתמשו בפאה בעבר לכיסוי הראש, היה מכיון שהיו בעיות טכניות שונות: אם ה"זוהמא" המוזכרת במסכת נזיר, אם מכיון שאלו שחבשו אותה היו בעיקר בעלי מום - נשים קרחות לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, וככל הנראה היה בושה בלבישת פאה נכרית שמסיבה זו כותבים חכמי התוספות במסכת שבת שקיים חשש שהוא בגדר "וודאי" שישחקו עליה ולכן תסיר את הפאה מראשה.


ולפ"ז כיון שגם לאלו צריך להתיר מטעם מנהג חדש שנהגו להקל וכמש"כ הראש"ל שליט"א, א"כ טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד א' יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש.
====מקומות בש"ס שיש אומרים שמדובר בהן על פאה נכרית====
ולכן הדבר פשוט מכל מה שכתבנו, שאין בזה משום דת יהודית כלל, מידי דהוי ארדיד, ואגילוי שיער חוץ לצמתן, שיש לזה יסוד ובסיס מגאוני עולם הפוסקים המפורסמים שאנו סומכים עליהם בכל הדינים. וגם מדברי הפוסקים המחמירים עצמם וכמו שהוכחתי.


מראית עין. גם משום מראית העין ליכא, כי מאות ואלפי נשים לובשות פאה, וגם החילוניות עצמן הרבה מהן לובשות אותה לקישוט ולנוי, ואיזה מראית עין יש בדבר שעושין כל הנשים. וזה לשון התשורת שי סי' תק"ע, (הביא דבריו בספר דת יהודית כהלכתה דף ס'), "וכיון דאסור פאה משום פריצות, אף דמשום מראית העין ליכא אם כל נשי העיר כך כיון דיודעות, מ"מ משום פריצות יש שעוברת על דת יהודית". עכ"ל. הרי דאין בזה משום מראית עין.  
יש שכתבו שמה שמוזכר במסכת כתובות {{מקור|בבלי:כתובות סו ב$כתובות סו:|כן}} "נתעטפה בשערה" הכוונה לפאה נכרית, ומדובר שם באשה נשואה או לכל הפחות אלמנה כמובא שם, וקצת משמע שמדובר בשער שלה ממש היינו שהפאה הנכרית היתה העשויה משער שלה עצמה, ודלא כדעת המחלקים בין שערה לשער חברתה {{מקור|רבי שלמה הס מגדולי הונגריה, נדפס בשו"ת כרם שלמה או"ח סי' ע"ה, רבי יהושע שלמה ארדיט ב"חינא וחסדא" על כתובות ס"ו ע"ב|כן}}.


וכ"כ להדיא בספר דת והלכה דף ט"ו, וזה לשונו, וק"ו בן בנו של ק"ו כעת שרבו הנשים בפאות נכריות, הלא במראית העין לא יתלה כלל ששערותיה פרועות רק ידמה שיש לה פאה נכרית וכו', שרבו כ"כ הפאות נכריות היום שיש לתלות בהן. ע"כ. ומש"כ התשורת שי לאסור משום פריצות ודת יהודית כבר השבתי די הצורך כנ"ל.
==== ראיה מדברי הירושלמי והערוך ====
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה=לא הובאו דברי החוות יאיר במקו"ח; ולא הובאו כלל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=363 תשובות המתירים], הן שמהדובר ב'מוסף הערוך' (ולא בערוך), והן שניתן להסביר את דבריו שאין מכאן ראיה למחלוקת האחרונים בדין פאה נכרית}}


מנהג. הנה כבר כתבתי למעלה דאין בזה משום מנהג, דאתי מנהג ומבטל מנהג וכמש"כ הראש"ל. ועיין בספרי תבואות שמש חלק אה"ע סי' קל"ח, שהבאתי דברי הרבה פוסקים הסוברים כן, והוא מילתא דמיסתברא וכנ"ל.
ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] {{מקור|ירושלמי כתובות ז ו$פ"ז דכתובות ה"ו|כן}} מובא:
:{{ציטוטון|א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום 'יוצאה וראשה פרוע', הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום 'יוצאה וראשה פרוע'.}}
ה[[פני משה]] מפרש: "קפלטין - היינו מטפחת שעל ראשה"{{הערה|וכיו"ב בירושלמי שבת ריש פ"ו, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה.}}. וכן כתב ה[[קורבן העדה]] פירש: "קפליטין - בגד דק שמנחת על ראשה". ולפי דבריהם כוונת הירושלמי שמותר לצאת לחצר במטפחת (או כל כיסוי ראש אחר מבד), אך אסור לצאת למבוי במטפחת, מפני שיש חובה לשים רדיד {{מקור|(כפסק ה}}{{מקור|רמב"ם אישות כד$רמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' יא-יב}} {{מקור|וה}}{{מקור|שולחן ערוך אה"ע קטו, ד}}{{מקור|)}}.


ובהיותי בזה, אשיב על מה שכת"ר דחה דברי במה שכתבתי שלא היה מנהג במרוקו לאסור או להתיר, כי לא היתה מעולם אצלם פאה נכרית כדי לאוסרה או להתירה, והשיב ע"ז שדבר זה אינו צריך חכמה לחשוב, כי אין זו חכמה מדעית. ע"כ. והנה מלבד שאין זו תשובה על מה שלא היה מנהג כלל, עוד זאת כת"ר מתעלם ממצב הקהילות במרוקו ובשאר מדינות קודם בוא אליהם הצרפתים, שכולם אנשים ונשים היו סתומים וחתומים, רובם עמי ארצות, זולת מעט מזעיר נבונים או חכמים, ובפרט הנשים לא ידעו ולא למדו אפי' צורת האותיות, כי כולם נישאו כשהן קטנות בנות שמונה ועשר, ונכנסות תחת עול הבעל והוריו, וכמה משפחות בחדר אחד אב ובניו נשואים, ועליהן אמרו אין חכמה לאשה אלא בפלך, וגם הפלך לא ידעו, רק לבשל ולתקן הבית, ושרא דעניותא רדיף בתרייהו [פירוש: שר העניות רודף אחריהם. ועל זה יאות להמליץ את דברי המשנה בנדרים (פ"ט מ"י), "בכה ר' ישמעאל ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן" ולא היה להם כסף לקניית פאה. המעתיק], והגלות והעוני נצמדו יחדיו, תמיד קול פחדים, אין להאריך בדבר הידוע, ורוח החופש לא הגיע אליהן כלל, ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר.
אולם ה[[ספר הערוך|ערוך]] {{מקור|(ערך קפליטין)}} כתב: {{ציטוטון|פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית}}. ולפי פירושו יוצא שדווקא לחצר מותר לצאת בפאה נכרית, אך למבוי אסור לצאת בפאה נכרית. וכל שכן שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות א|כן}}.


וכת"ר מביא מספר תשובה מאהבה שבמקום שלא נתפשט המנהג להתיר כבר קבלנו דעות האוסרים. ומה ראיה מזה למקומותינו שכבר נתפשט המנהג להיתר. גם הביא מדברי הרב בירך את אברהם, שאמר אם הימצא תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה, ומה ראיה היא זו לזמנינו דלא אחת ולא שתים ולא מאה ולא אלף, כולן לובשות פאה נכרית ונעשה מנהג פשוט בעולם, וגם אצל האשכנזים קודם שהתפשט המנהג, היה מנהגם ודאי ללבוש מטפחת או כובע, וא"כ פשט מנהג להתיר.
==נימוקים חיצוניים לאסור חבישת פאה נכרית ==


והנה ראיתי לכת"ר שנפגע ממה שכתבתי שהתלמידים בתמימותם אמרו לאוסרים ה' עמכם, וחשב שאני משפיל בזה ערך התלמידים, ובשביל זה בא לכלל כעס ושפך חרון אפו על כל הרבנים והדיינים הספרדים של זמנינו המתירין שכולם הלכו שולל בעוונותינו הרבים אחר מחשבת האשכנזים, וחושבים שגדולים שלהם יודעים מה שעושים, ומאמינים בהם באמונה שלימה, והם הם התמימים, וכלום אין זו תמימות, שהפקח אשר עיניו בראשו לראות שרוב הפוסקים אוסרים, והמנהג פשט אצל האשכנזים שלא ברצון חכמיהם, בלי ספק שיעמוד על המשמר ויאסור איסר לאשתו ולכל השואלים אותו. וגם במרוקו הנשים התפעלו מן נשים אשכנזיות וכו'. עכ"ל. ועוד תמה עלי שמביא ראיה מחכמי הזמן להכריע להקל בדבר שגדולי עולם אשר קטנם עבה ממתנינו אסרו, ואף שיש מתירין, רוב הפוסקים אוסרים. ע"כ דבריו. באופן שלפי דעתו כל הרבנים והדיינים שלנו הם עמי ארצות, וגם הרבנים אינם יודעים מה עושים, (ורק הוא יודע), דברים שאסור לשמעם וכ"ש לאמרם. ואי אפשר וגם אסור להתעלם מלהשיב על חסרון כבוד התורה כזה, שכל השומע תצלנה אזניו.
{{להשלים|סיבה=הנימוקים הובאו בקצרה, ויש להאריך בהם. למשל, לגבי מראית עין - נחלקו הפוסקים האם האיסור נוהג גם במקום שרוב הנשים הכשרות חובשות פאה נכרית; וכן יש חילוקים בין סוגי פאות שונות.}}


וקודם אשיב על דבריו אחת לאחת, מה ששייך לענין הלכה, ואומר כי מה שכתב איך נכריע בדבר שגדולי עולם אשר קטנם עבה ממתנינו אסרו, אין זה כלום. וכבר אמרתי לעיל שמנהג הרדיד שהיה בימי הרמב"ם שפסק שהיוצאת בלי רדיד תצא בלא כתובה, אח"כ נתבטל כליל, אע"פ שהרמב"ם קטנו עבה ממתנינו. אלא הדבר תלוי בהמוני עם, הם המבטלים המנהג מעט מעט, ומתחילה צועקים עליהם רבני הזמן ולא נענים, ומעט מעט הולך ומתבטל. וגם הרמב"ם עצמו כתב, מקום "שנהגו" ללבוש רדיד חייב לתת לה וכו'.
הפוסקים שאסרו פאה בדורות הקודמים, כתבו כמה וכמה טעמים לאיסור:
*'''[[ובחוקותיהם לא תלכו]]''': הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו), שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל),
*'''[[חרם]]''': הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר'  צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד). יש לציין כי חרם זה נאמר גם על מטפחת המגלה מקצת שערות (הרב משה ווינער, בספר כבודה בת מלך{{דרוש מקור}}).
*'''[[פריצות]]''': הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.  
*'''[[מראית העין]]''': כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג, וראה למעלה רשימת אוסרים משום מראית עין).


גם בענין שיער היוצא חוץ לצמתן, מתחילה היה אסור בימי הקדמונים אשר קטנם עבה ממתנינו, ובודאי צעקו עליו, ובא מהר"ם אלשקר ז"ל ומצא מקום להתיר מחמת המנהג שנהגו ולא נשאר בזה משום דת יהודית וצניעות. ואף שגם אח"כ צעקו ע"ז וסתרו דבריו כמש"כ בספר צמח צדק להגאון הגדול מליובוויטש זצ"ל, אשר קטנו עבה ממתנינו, עכ"ז כולם צעקו ולא נענו, עד שנעשה מנהג פשוט, וגם נשי הרבנים והדיינים שערן יוצא חוץ לצמתן, ולא גינה אותן אדם מעולם מפני שהן הולכין אחר המקילין, וכמש"כ כל זה גאון הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הבאתי דבריו למעלה באורך.


ומזה נלמד לפאה נכרית דכוותן, שתחילה צעקו ע"ז רבני האשכנזים במקומותיהם זה רבות בשנים כשהתחילה אצלם פאה נכרית, ולא נענו, ולא עשו כרצון חכמיהם כמש"כ כת"ר, וכמו שהיה בענין הרדיד ושיער היוצא, עד שנעשה מנהג פשוט. וכמו כן היה אצל הספרדים בבוא הפאה למרוקו, אלא שכאן היה הענין קל יותר כיון שענין זה קדם אצל האשכנזים. נמצא שמי שקובע המנהג הם המון העם שהם המתחילים לשנות ענין הצניעות ועושין באופן אחר ממה שהיה רק שיהיה בהיתר, והרבנים אשר קטנם עבה ממתנינו הם הממליצים על המנהג החדש ומוצאים לו צד היתר ע"פ הדין כמו שעשה מהר"ם אלשקר ושאר הרבנים המתירים בענין הפאה, שהליצו בעד הדור שאין בה משום דת יהודית ולא מנהג ולא מראית העין. וכמש"כ הראש"ל שליט"א בספרו לענין רדיד ושיער שחוץ לצמתן, ע"ש באורך.


ומש"כ שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, גם זה אינו, דמלבד מה שכתבתי דרוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו' וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמש"כ בדבריהם "אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה". לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט. וגם המחמירין יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר. עוד זאת בדבר דרבנן, אף במיעוט כנגד הרוב שפיר עבדינן לקיימו, ועל זה לא שמעתי תשובה עד עתה.
===טיעונים להתיר בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת האוסרים בדורות הקודמים===
ומזה תראה שכל מה שהרעיש העולם וחירף וגידף בכל רבני ודייני הזמן לומר עליהם שהלכו שולל בעוונותינו הרבים אחרי האשכנזים, והקטין אותם בעיניו כקליפת השום, הנך רואה דלפי האמור צריך הוא לבקש מחילה וסליחה מכל הרבנים של הדור אשכנזים וספרדים הגדולים ממנו שקטנם עבה ממתנו, ששפך עליהם סוללה בדברי שפלות, ושהם לא פקחים כלל, ושהפקח הוא שילך אחר רוב הפוסקים, ע"ש. והרואה יראה דטעות גדולה טעה בזה, דהפקח האמיתי הוא מי שיודע לעיין ויעמיק בדברי הפוסקים ויראה מאיזה טעם אסרו, ובהבטל הטעם יבטל האיסור, ובפרט שיראה לפניו גאוני עולם האדירים אשר קטנם עבה ממתנינו, שאנו הולכים אחריהם בכל הדינים, התירו בשופי ויש למנהג על מה לסמוך.


זהו הפקח הגדול למצוא כחא דהיתרא לקיים ולחזק מנהג ישראל קדושים. וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים, והרע בעיניו על זה, וזה גרם לו לכתוב כל מה שכתב, ובאמת אין בזה שום דופי ח"ו, ונתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא וכו' ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם. גם אותם חכמים שהגיעו למרוקו שאמר עליהם שאינם יודעים מה עושים, הם רבנים גאונים עצומים וחסידים ואנשי מעשה וקטנם עבה ממתנינו ומדקדקים בקלה כבחמורה ונשיהם כיוצא בהם ויותר מהם. ואילו ידעו שיש שמץ איסור בזה, לא היו עושין כלל, והם ידעו דברי כל הגאונים המתירים, ובפרט הגאון הגדול חסיד וקדוש בעל התניא הנודע בבקיאותו וחריפותו והתיר בשופי, ועליו סמכו אותם האשכנזים אנשי חב"ד, וגם אנו מביאים ראיה הרבה פעמים מהשו"ע של בעל התניא, ודבריו דברי אלהים חיים, וסומך עליו קדוש יאמר לו. ואני הצעיר אף שדעתי ברורה להתיר, איני מזלזל בסוברים לאסור, ואין אף אחד שיכול לומר קבלו דעתי, ואפי' יאמר מי ישמע לו. אמנם כל עיקר דברינו לקיים המנהג שנתפשט, שיש לו באמת כל צדדי ההיתר בשופי.
כמה וכמה פוסקים בימינו, כתבו כי טעמי האיסור דאז אינם שייכים כיום. להלן דבריהם:
*יש שכתבו שהאוסרים אסרו משום מראית עין, ולכן כיום שנתפשט מנהג לבישת הפאות בכל העולם, גם הרבה מהמחמירים היו חוזרים בהם להתיר{{הערה|רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה, הגר"מ גרוס בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז, רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).}}.
*יש שכתבו שמהאוסרים בעבר את הפאות היה זה רק לפני שהתדרדרו הדורות שיש המגלות את שערן במקצת, אבל כיום יש להתיר את הפאה הנכרית שאינה אסורה מעיקר הדין, לצורך הדור ולמנוע פרצה חמורה יותר{{הערה|1=רבי משה שטרנבוך, בשו"ת "דת והלכה" ([http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/SHTRANBUCH.pdf סי' א'], עמ' כה-כח).}}.
*יש שכתבו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה{{הערה|בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וכתבו: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם".}}.
*טיעון נוסף כתב הרב משה שטרנבוך בספר "דת והלכה", כי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.{{ש}}וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.{{ש}}והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.


ואני אומר לשבחו ולזכותו של כת"ר שליט"א, שהוא מקודש רק לתורה ולתעודה ולא נגה עליו אור שכל הזמן החדש, ולא טעם מעץ הדעת הגשמי, ובשביל זה מדבר בסגנון זה. אמנם איזי וחביבי, הלא הפוסק צריך לשים עצמו בתוך כללות הקהל, וירד משה מן ההר אל העם. ואני הצעיר חייתי בתוכם וידעתי את מכאובם, ולפי רוח הזמן הנושבת בעולם החדש הנותנת לנשים החירות להתייפות ולהתקשט, וגם נשים החסידות יש בהם רוח החיה הזאת, ואי אפשר לעצור בעדן ולהניחם בשפל המדרגה כלפי חברותיהן. רק הן עושין מאמץ להיות כל עניניהן ע"פ ההלכה, וראוי לפוסקי הדור להליץ בעד דור שלם, זולת אם נוגעים באיסורא דאורייתא אזי אין מקום להליץ, משא"כ בנד"ד בדרבנן. ובסליחות באלול אומרים "קרנות הוד יוצאות מתחת כסא הכבוד ומכריזות ואומרות אשריכם מלמדי זכות על בני" ולא לקטרג עליהם ולהשפיל כבודם עד עפר, ואיסור גמור הוא, ה' ימחול לו.
===טיעונים לאסור בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת המתירים בדורות הקודמים===


וסהדי במרומים שהוכרחתי לכתוב את כל זה, כדי שלא להיות בכלל שומע חרפת ת"ח ואינו משיב, וכ"ש חרפת כל הרבנים והדיינים שלנו ספרדים ואשכנזים, וטובה תוכחת מגולה היוצאת מאהבת התורה ללא שום פניה ח"ו, ועד בשחק. וכבר ידוע מעשה דר' אלעזר ב"ר שמעון, פעם אחת ראתה אשתו רחש יוצא מתוך אזנו, חלשה דעתה. נראה לה בחלום ואמר לה הטעם, שפעם אחת שמע בזלזול ת"ח ולא מחה כראוי ע"ש. וראוי לכת"ר לבקש מהם מחילה וסליחה.  
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה: א. לא הובאו נימוקי המתירים (למשל, ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&hilite=b6d6e352-9780-4ce8-b40c-c96724b81f8b&st=%D7%9B%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%94&pgnum=427 בספר חן וכבוד פרק טז]); ב. חסרים מקורות בדברי האוסרים}}


ומה שתמה כת"ר על מה שכתבתי בסוף דברי שהדבר ברור להתיר, וגם מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר. וחז"ל התירו כמה איסורים כדי שלא תתגנה אשה על בעלה. ע"כ. וע"ז תמה כיצד אני מצוה לנשים להתקשט לכל העולם, וזה איסור גמור, ובודאי סכין המהירות פלטו, ולבעליהן זה ודאי מצוה, אבל הקישוט לבעל הוא בבית, לא בשוק וכו', עכ"ל.
ויש שכתבו שגם הפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית בשנים קודמות, היום היו מודים לאסור, והטעם, משום שיצור הפאות בימינו עבר שיפור ניכר, וכיום הפאות הם יפות הרבה יותר מאשר בדורות קודמות, ומושכות את העין<ref>הרב עובדיה יוסף {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$יביע אומר שם במילואים|כן}}: {{ציטוטון|בעיקר טענתו שנמצא אתה מוציא לעז על הראשונים, הבל יפצה פיהו... שהוא קול ושוברו בצדו, שבדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות, ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות, אלא גם עולות עליהן ביפין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי, ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר.}}


ברוך ה' אין כאן סכין, ולא מהירות, ולא פליטה, אלא בכוונה גדולה. והמידה האחת המיוחדת שיש בי, שחנן אותי ה' יתברך בחסדו הגדול, היא שאין אני נבהל להשיב, ואיני ממהר להוציא שום פסק דין מתחת ידי עד שאני מניחו ומתבונן בו וחוזר עליו הרבה פעמים, ומזה יצא לי הרבה פעמים להגיה ולשנות הרבה דברים, ואני שמח בזה. ולא כמו אחרים שמשיבים מהר על אתר, מה שבא לדעתם בהשקפה ראשונה, ומזה יוצא להם מאמר חז"ל פרי המהירות חרטה, וגם כבודו נתפס בזה כעת.
הרב מאיר מאזוז [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164974&&page=4 בהסכמת לספר דבר ה']: "ובזמנינו שהפאות עשויות במומחיות רבה ונראות כשיער ממש - אין מי שהמתיר בזה, והמתירין בימינו עתידין ליתן את הדין".


והאמת היא שבזה לא הוצרכתי למקורות, בדבר הפשוט והניכר לכל העולם, שכל הנשים שבעולם וגם אשת כת"ר בכלל, כאשר רוצים לצאת לשוק, אז מתלבשות יפה בבגדי כבוד כדי שיתראו בכלל נשים נכבדות ויקרות, ובבית אין לובשין אותן, שהם יקרים. וגם בבית מטפלים בבנים ובבישול ובכל צרכי הבית, ויתלכלכו להם. גם מעולם לא יצאו לשוק בבגדי בית, שבזה הן מורידין את כבודן ואת כבוד בעליהן, ובודאי שצעוק יצעק הבעל על אשתו אם יראה אותה מנוולת בשוק לפני חברותיה, ותתגנה בעיניו, אף אם תלבש בגדי כבוד בבית, כי הבעלים מקפידים על השוק יותר מהבית, ופוק חזי מאי עמא דבר, אין צריך להאריך בזה. וגם הבעלים בבית מסירים בגדי כבוד של השוק ולובשים בגדים פשוטים שיוכלו ללכלכן וכיוצא, וגם שיהיו בני חורין מעט מכובדם של בגדי השוק, וזה שייך גם בנשים, ובפרט שע"פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר. ורוב האנשים המפותחים בדעה זו.
הרב שלמה בן שמעון [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164974&&page=7 בהסכמה לספר הנ"ל]: "שלדעת רוב ככל הפוסקים אין מום להתיר פאות אלו  הנמכרות כיום, וגם אותם רבנים שהתירו בעבר, בוודאי שאם היו רואים את הפאות שנמצאות היום - בוודאי שגם הם היו אוסרים".
הרב יצחק יוסף [http://www.otzar.org/wotzar/getimg.aspx?164974-7-700-0-1-256 בהסכמה לספר הנ"ל]: "שגם הפוסקים שהקלו בפאה נכרית - היו אלו בדורות הקודמים, אבל בפאות של זמנינו העשויות משער בטוב טעם - לא היו מתירים, דאף אי נימא דכיסוי איכא, צניעותא מי איכא?! ולא לזה נתכוונה התורה שהצריכה לכסות את ראש האשה..."


וכעת חיפשתי ומצאתי מה שנשאר בזכרוני מימי חרפי, והוא בפרק המדיר (דף סה.), דביתהו דר' יוסף בריה דרב מנשיא אתאי לקמיה דרב יוסף, אמרה ליה פסוק לי מזוני, פסק לה, פסוק לי חמרא, פסק לה, פסוק לי שיראי, אמר לה שיראי למה (רצונו לומר שהיא אלמנה ואין לה בעל להתקשט לו), אמרה ליה לך ולחברך ולחברורך. ע"כ. ופרש"י לחברך, שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון, לא בפניך ולא בפני חבריך. ע"כ. ואין לומר שכוונתה כדי שיקפצו עליה זביני, ולא בנשואה שאינה צריכה לזה. חדא, שדברי רש"י אין מורין כן, אלא כדי שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון, שהיתה אשת חבר, ויש לה כבוד של בעלה, וצריכה לישאר תחת כבודו ולא תתנוול. ועוד, שאילו הטעם היה בשביל שתינשא, בודאי שאין נכסי המת משועבדים לתת לה בגדי יקר כדי שתינשא לאחר, וברור הדבר כמו שכתבתי.
טיעון דומה כתבו גם [[הרב דב ליאור]] [http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=41287 בתשובה באינטרנט]; הרב יעקב יוסף ניישלאס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13603&st=&pgnum=241 בקובץ אור ישראל מאנסי גליון כה עמוד רלט]; הרב יצחק אייזק רוזנבוים ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?153410&&page=16 ספר 'גילו ברעדה' פרק ב עמ' ט-י]; ועוד.</ref>. [ואע"פ שגם בדורות הקודמים כתבו כמה פוסקים שהפאה דומה לשער{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=62 בקובץ אור ישראל גיליון כ"א עמ' נד-סב] שהראה שמהפוסקים כולם (פרט לרבי עזריאל הילדסהיימר) מוכח שהפאות הנידונות בפוסקים מימי השלטי-גיבורים ומהרי"פ ועד לפני כמאה שנה, כולם היו משער טבעי והיוו קישוט לנשים הנושאות אותן, ואותן נשים היו נראות כיוצאות פרועות ראש בלא כיסוי (ועל פאות אלו נחלקו הפוסקים לדורותיהם האם מותרות או אסורות).}}, עם זאת בדורנו השתפר מראה הפאות עוד יותר<ref>הרב יעקב יוסף ניישלאס ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13603&st=&pgnum=241 קובץ אור ישראל הנ"ל].</ref>].


וכן מצינו במשנה שם דף ס"ד ע"ב, המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה וכו', וכלים של נ' זוז וכו', ובמכובד הכל לפי כבודו, ע"כ. הרי דאפי' בנותן לה מזונות בבית האפוטרופוס כמש"כ רש"י, צריך לתת לה לפי כבודו, ובודאי כדי שתתקשט לפני אחרים ולא תתנוול, ע"ש. ועיין בספר וישב יוסף חלק יו"ד סי' ב' דף י"ג ע"ג וזה לשונו, ואדרבה ראויה לקשט את עצמה ופסקו לה חכמים למי שמשרה את אשתו ע"י שליח שיתן לה ג"כ לקשט את עצמה כל מין קישוט המותר לה וכו' עכ"ל.
== מניין הפוסקים ==


ועוד חיפשתי ומצאתי ראיה ברורה ממש"כ מר"ן באה"ע סי' ע' סעיף ה', מי שהלך בעלה למדינת הים פוסקין לאשתו מזונות, אבל אין נותנין לה במה להתקשט, ע"כ. והוא מדברי הרמב"ם פרק י"ג מהלכות אישות הלכה ז', ושם כתב הטעם, שהרי אין לה בעל להתקשט לו, ע"כ. והנה כנגד זה מצינו להרמב"ם שסיים דבריו וז"ל, אבל אם נשתטה בעלה או נתחרש פוסקין לה תכשיט, ע"כ. ושם בחלקת מחוקק (ס"ק י"ח) נתן טעם לחילוק שביניהם וזה לשונו, אין נותנין במה להתקשט, אע"פ שכסות ומזון דין אחד להם, וכשם שפוסקין לה מזון כך פוסקין לה כסות, אבל תכשיטין אין פוסקין. וכתב הרמב"ם הטעם שהרי אין לה בעל להתקשט לו וכשיבוא הבעל תתקשט. אבל חרש ושוטה פוסקין לאשתו אפי' תכשיט, כי אינה מחוייבת להיות לעולם בלי תכשיט. ע"כ. וכ"כ הבית שמואל (ס"ק ט"ו). והט"ז כתב בס"ק ו' וזה לשונו, אבל אין נותנין לה במה להתקשט, כיון שאין בעלה בכאן אינה צריכה להתקשט, והאי קישוט פרש"י אבקת רוכל שהנשים רגילות בו, אבל בנשתטה פוסקין לאשתו תכשיט ואע"ג דאין כאן בעל הראוי להתקשט לפניו, מכל מקום אין דומה למי שהלך בעלה למדינת הים שלפני זה, דשם יצא לדעת ולא הניח מזונות, ממילא לא ניחא ליה. אלא שהב"ד נותנין לה מכח תנאי ב"ד, ואין בכלל תנאי אלא מזונות ולא קישוט. משא"כ בנשתטה שנותנין לה, דהוי כמי שיצא שלא לדעת ואמרינן מסתמא ניחא ליה אי הוי בר דעת, על כן גם בקישוט אמרינן כן. וכה"ג מחלק הש"ס לענין מזון בנותיו. עכ"ל.
{{ערך מורחב|ערך=[[פאה נכרית/שיטות הפוסקים]]}}


מדבריהם דרבנן, יש ללמוד לנד"ד, אם לתירוץ הח"מ והב"ש, הרי כתבו דאשת חרש אינה יכולה להישאר כל ימיה בלא תכשיט, משמע שתוכל להתקשט אפי' אין לה בעל, רק שיהיה בהיתר, ומזה אני אומר דגם אותו אחד שהלך למדינת הים, איירי שהלך לזמן ויודעים בו שחוזר אח"כ, דייקא נמי בדברי הח"מ, וכשיבוא הבעל תתקשט, אבל אם ברח ולא ברור לן שיחזור, ודאי דפוסקים לה תכשיט אפי' שלא בפניו מטעם הנ"ל. גם לטעם הט"ז, הרי כתב הטעם שאין פוסקין משום דגלי דעתיה דלא ניחא ליה מדלא ציוה, ומוכח דאי ניחא ליה וכגון שקודם שילך הניח לה גם במה להתקשט, פשיטא דמותר לה להתקשט, דודאי אין אסור לה להתקשט. ואין להתעקש ולומר דנותנין לה להתקשט בבית ולא בשוק, דלשון ניחא ליה שלא תתנוול, הוא אצל הבריות בשוק.
== גילויים משמיים נגד פאה נכרית ==


והנה כל מה שכתוב בפוסקים בזה, הוא לענין לחייב הבעל ליתן לה או לא, אבל אין כתוב בהרמב"ם והשו"ע שאסור לאשה להתקשט בשוק שלא בפני בעלה, ומוכח דמדינא מותר, ורק שקלי וטרי הפוסקים אם פוסקין תכשיטין לאשה שלא בפני בעלה, כגון שהלך למדינת הים, אבל כשהוא בעיר תתקשט גם בשוק, וזהו בכלל שלא תתגנה בפני בעלה, וזהו ממש ענין דביתהו דרב יוסף דאמרה לו לך ולחברך ולחברורך.  
יש מאוסרי הפאה הנכרית המביאים כחיזוק לטענתם 'גילויים שמימיים':
#[[הרב יצחק רצאבי]] ב[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=129:2010-02-15-12-59-06&catid=34:articles&Itemid=55  תשובה] מביא מעשה על ילדה שחזרה ב[[גילגול]] מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
#כמה מהאנשים שעברו "חוויה סף מוות" (חוויה זו מבוארת בארוכה בערך [[מוות קליני]]), מעידים שבשמיים מענישים על חבישת פאות נכריות, ומקפידים שכיסוי הראש יהיה ע"י מטפחות דווקא<ref>שתי דוגמאות מאנשים שהעידו כן:[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=124:2011-06-09-17-46-50&catid=43:2011-04-11-11-18-48&Itemid=53 כאן] [http://video.yehudim.net/play.php?vid=1361 וכאן]</ref>.
# מסרים מעולם האמת ע"י מוגבלים שכלית - יש [[אוטיסטים]] הכותבים ע"י מחשב שבשמים מתנגדים לפאות נכריות.<ref>ראה ב[http://www.dani18.com/uploads/DANI_HEB_03.pdf ספר 'דניאל'], וכן ב[http://www.dani18.com/index.php?show=P109H מכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל].</ref>.{{ש}}אולם דרך תקשורת זו שנויה במחלוקת, ורבים מאנשי המחקר וכן מפוסקי דורנו פקפקו בתקשורת זו, כשהמפורסם שבהם [[הרב שלמה זלמן אוירבך]]<ref>ראה את מאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tikshoret-2.htm תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים] (מתוך: אסיא נ"ז-נ"ח [כרך ט"ו, א-ב] כסלו תשנ"ז).{{ש}}וראה בספר "דרך שיחה" (תשובות [[רבי חיים קניבסקי]] לשאלות תלמידו הרב אליהו מן) שכתב{{דרוש מקור}}:{{ש}}{{ציטוטון|שאלה: יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: שטותים והבלים! בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב [חיים קניבסקי] שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר: הם מדברים מה ששומעים מהבית.{{ש}}שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: אין בזה ממש!{{ש}}ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על עניין מסויים...}}{{ש}}וכן כתב [[מוהרא"ש]] ברסלבר [http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_0040 בתשובה באינטרנט]: "בעניין שפִרסמו בשנים האחרונות שיש ילדים אוטיסטים וכו', שהם מגלים נסתרות וכו', והם יכולים לתקשר עם העולמות העליונים וכו', זה הכל דמיון אחד גדול, ועובדים על בני אדם, וסתם מבלבלים את דעת בני אדם, ומפחידים אותם בפחדים של הבל הבלים וכו' וכו', לנו יש את השולחן ערוך, ויהודי נקרא רק מי שמתנהג על פי הלכה, וכל אלו השטויות שנתפרסם לאחרונה, נכנס בענייני [[עונן ומנחש]]... שהוא מעשה הגויים... ולכן שומר נפשו ירחק מזה."{{ש}}ראה גם [http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:L89mL6MRoQMJ:http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=59368&Word=%F9%E0%E5%EC%20%F9%E9%F3&gilayon=3191&mador=+%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98+%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%9A&hl=iw&ct=clnk מאמר מאת ר' שאול שיף (בעיתון 'הצופה') בנושא זה]; וכן [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=8824&hilit=%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98 ויכוח בפורום 'אוצר החכמה' בנושא זה].</ref>.{{ש}}ויש שהוסיפו{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=217&hilite= חן וכבוד עמ' קעז] ד"ה אמר המעתיק.}} שדבר זה - שאין לחשוש לדברי האוטיסטים, נוגע גם לאוסרי הפאה הנכרית, שהרי יש שכתבו<ref>ספר 'דניאל', הנ"ל, חלק א, עמ' נו-נז.</ref> בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דווקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. - ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רבים מהפוסקים האוסרים את הפאה הנכרית. וודאי שלא נניח את דברי הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים.{{ש}}ויש שהוסיפו{{הערה|1=דברים מעין אלו נכתבו ב[http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=35363 פורומים שונים] [http://www.kikarhashabat.co.il/kikartalk/topic.php?id=4424 באינטרנט].}}, שאפילו לדעת אלו שלא שללו לחלוטין את הדבר<ref>יש שמצאו בזה דרך [[חזרה בתשובה|להחזיר בתשובה]] מאחינו התועים, ולעורר את [[עם ישראל|העם]] ל[[מוסר]] ול[[יראת שמים]]{{דרוש מקור}}, ותמכו יתדותיהם{{דרוש מקור}} במאמר [[חז"ל]] {{מקור|בבלי:ב"ב יב ב$ב"ב יב:|כן}}: "...מיום שחרב [[בית המקדש]]... [[נבואה]] ...ניתנה ל[[שוטה|שוטים]]..." וראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=55301.msg717517#msg717517 פורום 'לדעת'].</ref>, לא כל דברי האוטיסטים שווים, שכן האוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם ודברו בשפה יפה, ומעולם 'הציבור החרדי' לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע [[משיח]]<ref>ראה בספרים 'ונפשי יודעת מאוד', 'גליה' ועוד.</ref>. ורק בתקופה מאוחרת יותר החלו מסרים מאוטיסטים אחרים<ref>כדוגמת דניאל הנ"ל ושות', בניגוד לאוטיסטית גליה, שלא הזכירה זאת בכל מאות התִקשורים שהיו עמה.</ref> המופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על [[צניעות]], ועל פאה נכרית, והם מלאים בקללות, איומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה, ופתיחת פה ל[[שטן]]. וסביר להניח שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה'מסרים'.


ומלבד כל זה, אעיקרא דמילתא, פאה נכרית היום אינה נחשבת מן התכשיטים היתרים, אלא מלבוש וכיסוי הראש שחובת כל אדם לתת לאשתו, והכל מודים דפוסקין לה ולא בא לידי תכשיט, ונותנין לה פחות שבהם כמש"כ מר"ן גבי הרדיד, והכל לפי כבוד הבעל.
ויש שכתבו שאין להתחשב בהכרעת ה[[הלכה]] בגורמים מיסטיים כגון דא, ו[[תורה]] "[[לא בשמים היא]]" {{מקור|בבלי:ב"מ נט ב$ב"מ נט:|כן}}. ברוח זו, כתב [[הרב שלום משאש]] {{מקור|(שו"ת שמש ומגן ח"ב)}}:
:{{ציטוטון|בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בוודאי לא יחזרו בהם. ואפי' [[משיח]] צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב {{מקור|משנה:עדויות ח ז$עדויות פ"ח מ"ז|כן}}, ולא בשמים היא {{מקור|בבלי:תמורה טז א$תמורה טז.|כן}}, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל... וב[[ש"ס]] {{מקור|בבלי:מנחות לד א$מנחות לד.|כן}}: אם יבוא [[אליהו]] ויאמר שאין [[חליצה|חולצין]] ב[[סנדל]] אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין [[מהרי"ק]]{{דרוש מקור}}.}}


וכעת בהיותי עוד מחפש בספרים, נוסף על מה שכתבתי דאף לדעת האוסרים פאה נכרית אינו אלא איסור דרבנן, ראיתי חידוש אחד, שיש מן הפוסקים שחושבים גילוי שערות גמור של הנשים לאיסור דרבנן דוקא. כן ראיתי בספר וישב יוסף, להרה"ג יוסף נסים בורלא זצ"ל, שכתב כן הרבה פעמים בתשובתו חלק יו"ד סי' ב'. ואזכיר קצת מלשונו שם בדף י"ב ע"ג, וזה לשונו, אזהרה שמענו מתנא דבי ר' ישמעאל דלא יצאו בפריעת ראש ואפי' דאין איסורא מדאורייתא, ואף אי רגילי, אין זה דרך צניעות. ותנינן שתצא בלא כתובה משום דת יהודית. ע"כ. ובדף י"ג ע"ג כתב וז"ל, אבל גילוי שיער אשה דאיסורייהו לאו משום דהן החמירו על עצמן אלא איסורייהו מדרבנן ואסמכוה אקרא דמראך נאוה וכו' ע"כ. ובריש עמ' ד' כתב וזה לשונו, אלא איסורייהו מאזהרת תנא דבי ר' ישמעאל וכו' וסוף כל סוף יש סמך מן התורה, וכו' ע"כ. ושם בסוף העמ' כתב וז"ל, אלא מתקנה ואזהרה מתנא דבי ר' ישמעאל הנזכר בסוף המדיר, וא"כ חזר הדבר שהוא תקנת חז"ל. הא ודאי משום סייג וגדר נגעו בה. ע"כ. ובדף י"ד ע"א כתב וז"ל, והאמת כי לא כן הדבר אלא איסורייהו דרבנן ויש לו סמך מדאורייתא ומשום סייג עשו. ע"כ.
==השלכות הלכתיות==


עוד שם בעמ' ב', במה שתמה עליו השואל על מה שאמר שהוא איסור דאורייתא, וזה לשונו, ודבריו אינם אלא מן המתמיהין, דפעם הראה עצמו כמנוצח במה שהוכחתי דפריעת ראש לאו דאורייתא אלא אסמכתא בעלמא, ופעם נראה מדבריו כמחליט בדעתו דפריעת ראש איסורו מדאורייתא דוקא, אך בלתי שום סיוע וראיה לדבריו רק בדברים בעלמא, וגם לא הראה לנו שום סתירה לדברי אשר הוכחתי שאין איסורו מדאורייתא. ע"כ. וע"ז השיב המחבר וזה לשונו, השתוממתי על המראה וראיתי כי תואנה הוא מבקש לסתור דברי וכו'. ותהילות לאל הכל כתוב על ספר ומראש ועד סוף לא ימצא בכל דברי שכתבתי דפריעת ראש איסורו דאורייתא, כי אם בזאת היתה אמרתי כי פריעת ראש רמוז בדאורייתא, ופעם אחת כתבתי דאיסורו מקרא דפרע את ראש האשה, דרצוני לומר רמוז בקרא דופרע וכו', זהו אשר כתבתי, ולא ידעתי היכן מצא בדברי דפריעת ראש איסורו מדאורייתא בהחלט, אין זה כי אם סברת הראש ואין זה מדרכי הלימוד הלומדים להוציא הדין לאורה. ועיין בספר באר שבע דאיסור פריעת ראש הוי מדאורייתא מקרא, ע"ש באורך, ועליו תיפול קושייתו. עכ"ל.
{{להשלים}}


ואני הצעיר נפלאה דעת ממני להבין מאין הוציא זה שזהו רק רמז ואסמכתא ולא איסור דאורייתא בהחלט, וכמו שנראה מהרמב"ם דפריעת ראש לגמרי הויא עוברת על דת משה שהיא מהתורה, ובקלתה עוברת על דת יהודית. וכן משמע להדיא מהש"ס כתובות (דף עב.), פריעת ראש דאורייתא היא. ומשני דאורייתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית קלתה נמי אסור. והנה פסק דינו של השואל לא עלה על ספר המחבר, אמנם מתוך דברי המחבר אתה למד את טעמו עיין שם בדף י"א ע"ג וזה לשונו, ומכאן אתה למד דכל מש"כ הרב הפוסק יצ"ו לומר דליכא איסורא לא בתורה ולא בדברי סופרים מדלא הזכירוה הפוסקים לא במצוות עשה ולא במצוות לא תעשה, קחנו מדבריו וכו', לענ"ד נראה דהגם דלא הוזכר וכו' סוף כל סוף אפי' לשיטתו רמוז בדאורייתא ומקרא דופרע את ראש האשה אזהרה שמענו לבנות ישראל שלא תצאנה פרועות ראש וכו'. ע"ש.
להלן רשימת השלכות הלכתיות שונות הנובעות מדין כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, שהובאו בספרי הפוסקים:
* רבי צבי הירש שפירא (בעל הדרכי תשובה) כותב שאדם שאשתו חובשת פאה נכרית, אסור לו להיות [[שוחט ובודק]], כיון ש"בוודאי יצא מכלל [[ירא שמים מרבים]]" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
* בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
* [[רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם|האדמו"ר מקלויזנבורג]] {{הערה|1=שו"ת דברי יציב [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=bdf5fd74-6147-45f3-8459-9fdeba593188&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=127 סימן נ"ה]}} כתב שמי שאמה הולכת בלי פאה נכרית אסור לבתה ללכת עם פאה נכרית ולא מהני בזה התרת נדרים כיון שהתרת נדרים הוא רק בדבר המותר לגמרי ולא בדבר שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש הפרי חדש בשם מהרשד"ם {{מקור|סימן מ'}}, והביא גם  משו"ת תשורת ש"י שפסק שאסור לבת לשנות ממנה גאמה בנושא זה משום ואל תטוש תורת אמך. ונמצא שכאן יש לכו"ע איסור מהתורה של חשש נדר והוא חמור מאוד.
* האדמו"ר מקלויזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב<ref>יו"ד [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=bdf5fd74-6147-45f3-8459-9fdeba593188&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=130 סימן נ"ו]</ref> כתב שמותר למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר כיון שעכ"פ נוהגת כהפוסקים המקילים, ואע"פ שלדינא וודאי אסור. וראה בספר 'ללקוט שושנים' (מאת [[הרב אליהו בחבוט]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50855&st=&pgnum=218&hilite= ח"ג עמ' רי]) שהביא בזה מחלוקת חכמי זמנינו.
* ובענין האם לסכן את הפרנסה כדי להחמיר שלא לחבוש פאה נכרית: [[הרב יוסף שלום אלישיב]] הורה שאשה שמחמירה לחבוש דוקא מטפחת ולא פאה, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת חומרא זו, עליה להמשיך להחמיר, ובזכות זה תזכה לפרנסה ברווח<ref>שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז.</ref>.


ואני תמה על דברי שניהם ז"ל, דאף שאין בו עשה ולא תעשה, עכ"ז אסור מדאורייתא עכ"פ משום אזהרה דברי ר' ישמעאל, וכתמיהת הש"ס בכח, דאורייתא היא, ואם היא אסמכתא אינה דאורייתא, ואף שאין בה עשה ולא תעשה, הוי כחצי שיעור שאסור מהתורה אע"ג דאין בו עשה ולא תעשה. וכן כתב הראש"ל בספר יביע אומר חלק ד' (אה"ע סי' ג'). והבאתי דבריו בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), ע"ש. והביא ראיה מתוס' שבועות (דף כג:) גבי חצי שיעור, אע"ג דאסור מהתורה, כיון דליכא אפי' עשה אלא איסור בעלמא לא חשיב מושבע ועומד מהר סיני. ע"ש.
== אמירות מפי גדולי [[תנועת החסידות|החסידות]] ==


אמנם נראה ליישב דבריהם דמצאנו להם חברים בענין אחר כיוצא בזה, והוא בש"ס גטין (דף נט.) אלו דברים אמרו מפני דברי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי וכו'. ושם בע"ב, אמר ליה אביי לרב יוסף, מפני דברי שלום, דאורייתא היא (וקדשתו, לכל דבר שבקדושה), אלא אמר אביי לכדמר, הבוצע פושט ידו תחילה, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו וכו', הרשות בידו. ואמר מר עלה לא שנא אלא בסעודה, אבל בביהכ"נ לא, דאתו לאינצויי. ע"כ. פשט הדברים, דהתורה נתנה לו רשות "וקדשתו" לפתוח ראשון וכו', אבל יחלוק כבוד וכו' אם ירצה, ומדרבנן אינו יכול לחלוק מפני דרכי שלום. וכ"כ רש"י להדיא וזה לשונו, והיינו דקתני מתני' כהן קורא ראשון כמו שכתוב בתורה, ואינו רשאי לחלוק כבוד מפני דרכי שלום. ע"כ. ואך בתוס' חולין (דף פז.) ד"ה וחייבו וכו' כתבו דאחד שעמד במקום חבירו וכו' ואפי' עמד במקום כהן, דהא דדרשינן בנדרים (דף סב.) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך, אסמכתא בעלמא היא. ע"ש. גם הרא"ש שם כתב כן דאסמכתא בעלמא היא ע"ש. וכ"כ הטור ביו"ד סי' כ"ח, וכ"כ המרדכי בפרק כיסוי הדם סי' תרנ"ו ע"ש. א"כ יש לומר בקל וחומר, אם שם שכתוב להדיא וקדשתו לכל דבר שבקדושה, והרמב"ם והרבה פוסקים מנו אותה במנין המצוות, גם רש"י ועוד פוסקים אחרים סוברים שהוא דאורייתא וכנ"ל, ועכ"ז התוס' והרא"ש והמרדכי סוברים דהוי אסמכתא, ק"ו להא דופרע את ראש האשה דאין בזה מחלוקת ולכ"ע אין בה עשה ולא תעשה, דיפרשו שהיא אסמכתא. ויהיה זה סייעתא להרב וישב יוסף, השואל והמשיב, ויש לי אריכות דברים בפרט זה במקום אחר, ולא באתי אלא להורות שגם בגילוי ראש דאשת איש עצמה, מצינו לסוברים שהיא מדרבנן, ואף שההלכה אינה כן ובכל הפוסקים קראוה דת משה שהיא מן התורה. עכ"ז נוסיף ממנה הרבה חולשת איסורא דפאה נכרית, והדרן למילתין, דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים, וטעמי האוסרים פג טעמם, יש לומר ברווח גדול ספק דרבנן להקל, ובפרט דהמנהג פשוט להקל, והכל לובשים אותה, ומנהג מבטל מנהג.
{{להשלים}}


זהו הנראה לי להמליץ יושר על עם ישראל קדוש, וכ"ש שההלכה פשוטה וברורה להתיר. וגם מצוה ללובשה, כדי להמשיך את כל החילוניים ללובשה, וכמו שכתבתי בתחילה. והדברים ברורים. וה' יעמידנו תמיד על האמת, ואל יצל מפינו דבר אמת עד מאד. ולראיה חתמתי פה ירושלים עיה"ק בח' שבט תשמ"ט.  
* רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו<ref>הקדמת  ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42497&st=&pgnum=63&hilite= ספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ג], ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגדה של פסח, ובספר "מים רבים".</ref> הבטיח שיעורר רחמים בשמים (ע"י אבותיו הקדושים) על מי שיעלה לקברו להתפלל עליו, ידליק נרות עבורו ויאמר המבוקש והשמות, וזאת בתנאי שהוא [[חזרה בתשובה|יחזור בתשובה]] מ[[חטא]] שלו, ואחת הדוגמאות לחזרה בתשובה היא: כל אשה הרגילה לגלות ראשה המבטיחה מעתה ללבוש פאה שתקיים את הבטחתה.


הפסק דין הזה נדפס בירחון הנכבד "אור תורה" ונגלה באמריקה, וראה אותו הרב אלימלך שפירא שליט"א, וקבלתי מכתב ממנו המאשר את דברי, ושלח לי צילום מספר סתרי ומגיני לאחד מגדולי אשכנז המדבר בזה, ושירטט איזה שורות מהפסק, שבהם נתכוונתי לדבריו, וזה לשונו בסוף הפסק: ומאיש נאמן שמעתי שזה זמן לא כביר אשר דרש רב אחד בקהילה גדולה בענין זה במדינה ממדינות פולין, ושפך כוס חמתו על אותן הנשים המכסין ראשן בפאה נכרית ולא במצנפת כמו בימים הראשונים, וקרא עליהם "ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה", רח"ל, וכשמען זאת השליכו הרבה נשים את הפאה נכרית מראשיהן, באמרם אם גם זאת לא די, למה לנו להכביד את ראשינו בפאה. והולכין עכשיו בלי שום מכסה על ראשיהן. מזה נראה דבזה הזמן וכו' ביותר צריך להיות ערום ביראה ולקיים מאמר הכתוב "אל תצדק הרבה", כדי שלא תיכשל לעבור על סיפא דקרא "אל תרשע הרבה", כמו שאירע לשאול בן קיש כדאיתא ביומא דף כ"ב. ועיין עוד מש"כ רש"י בשבת (דף קנג. ד"ה בו ביום מחקו סאה), "שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם, ומתוך כך עוברין על דברי תורה". ובספר כלי יקר, לקרא דלא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו. ועל כן נראה שיותר טוב להישען על דעת הפוסקים המתירין כדי שלא אתיא קולא מחומרא ודי למבין. וכו'. וסיים במסקנתו וזה לשונו, מכל מה שכתבתי בתשובתי מפורש יוצא לדינא מותר והמחמיר יחמיר לעצמו כמו שהחמיר מרן החתם סופר בצוואתו לבני ביתו. עכ"ל.
== פאות לא צנועות ==


וזהו באמת כמו שכתבתי ממש, דאם נפסוק בזה להחמיר, יבואו להיכשל בגילוי ראש לגמרי, וה' יזכנו תמיד לכוון אל האמת. אמן. השמ"ש יצ"א [חתימת י"ק].
'''גם המתירים מסכימים שאם הפאה פרובוקטיבית, בולטת ומושכת תשומת לב, היא אסורה'''{{הערה|דבר זה מופיע כמעט בכל תשובות וספרי המתירים בדורנו.}}, ככל בגד עז ובוטה{{הערה|ראה בגמרא {{מקור|בבלי: ברכות כ א$ברכות כ.|כן}} גבי "כרבולתא".}}. יש מהמתירים שנקטו שאין גדרים מדוייקים מהי פאה צנועה ומהי פאה לא צנועה{{הערה|[[הרב משה שטרנבוך]] בשו"ת דת והלכה סימן א', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".{{ש}}אכן ראה להלן שהובאו גדרים מדוייקים בשמו, ואפשר שחזר בו, או שכוונתו שגם פאות שאינן חורגות מגדרים אלו אינן בהכרח צנועות (ויש לבדוק כל מקרה לגופו), אלא שפאות שעוברות על גדרים אלו הנן בהכרח לא צנועות.}}, ויש שכתבו סימנים וגדרים לקבוע איזה פאות אינן צנועות אסורות:
* '''פאות ארוכות''' - יש גם מבין המתירים לחבוש פאה נכרית, הסוברים שפאות ארוכות הנן פריצות ללא קשר לחיוב כיסוי הראש{{הערה|1=הרב זאב שכטר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=66 קובץ אור ישראל, כא עמ' סו] הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות ארוכות '''ופזורות''', ע"ש. [וראה מה שהעיר על דבריו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=384&hilite= ספר חן וכבוד עמ' שדמ]]. '''כמו כן''', ראה בתשובות והנהגות {{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ד רצד$ח"ד סי' רצד|כן}}: "וראוי להעיר עוד לכל חתן, ובפרט לבן תורה, שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה..."{{ש}}גם ב[http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=32&tid=0&id=121908 וידאו] עם [[הרב יוסף שלום אלישיב]] הוא מצביע על זרועו מעל מקום הנחת תפילין כסימן לפאות לא צנועות ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=108&hilite= חן וכבוד עמ' סח]; וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4164&catId=435 באינטרנט] [http://www.kikarhashabat.co.il/kikartalk/topic.php?id=1276 בכמה אתרים]), ומוכח שסובר שפאה ארוכה כ"כ זה לא צנוע. וכך גם ב[http://www.shtaygen.net/horadot/mishmr_atora/tknon.pdf תקנון הצניעות של בי"ד 'משמר התורה']: "מאחור - האורך המקסימלי [- של הפאה] לא יותר מכיסוי הצוואר ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף".}}. ויש שכתבו שגם פאות ארוכות בכלל ההיתר{{הערה|1=[[רבי עזריאל הילדסהיימר]] {{מקור|שו"ת:רבי עזריאל ב לו$שו"ת רבי עזריאל ח"ב אה"ע סי' לו|כן}} כתב: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה".


אחרי שגמרתי פסק דין זה ראיתי עוד לקצת אברכים שכתבו בזה באור תורה אדר א' תשמ"ט סי' ע"ה וסי' ע"ו, והאריכו בלהג הרבה יגיעת בשר, ואין סדר למקרא, ובהיות שכל דבריהם לקוחים מדברי הרב משה לוי שליט"א, ממילא נדחו כל דבריהם במה שכתבתי למעלה. גם ראיתי שלא הבינו אף דברים פשוטים של הרב כף החיים סי' ע"ה אות י"ט ואות כ', ובסי' ש"ג אות נ"ה ואות נ"ח, דברים ברורים. וכתבו משמו היפך מה שאמר, לך נא ראה. גם מדברים גבוהה נגד הראשונים כמלאכים שאנו פוסקים כמותם בכל מקום. ובכן אין לי עסק עמהם, בסודם אל תבוא נפשי, ותו לא מידי. ע"ה שלום משאש ס"ט.
וכן הוכיח ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=385 ספר 'חן וכבוד' עמ' שמה] מדברי רבי שלמה הס, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה" {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32824&st=&pgnum=67 אה"ע סי' צא אות א, דף לד]{{מקור|, מובא בספר חן וכבוד עמ' ל-לא)}}, שכתב ליישב את הגמ' {{מקור|בבלי: כתובות ו ב$כתובות סו:|כן}}, ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא"{{דרוש מקור}}. ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".}}.
* '''פאות שער פזור''' - יש שהגדירו את האיסור באופן ששערות הפאה הנכרית מתפזרות ביותר{{הערה|1=שו"ת שבט הלוי {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ו קצט$ח"ו סי' קצט|כן}}: "וכבר כתבתי לעורר בשבט הלוי ח"א בהקדמת הספר שגם אלו ההולכות בפאה נכרית מכ"מ אסורים שתהיה הפאה נכרית סתורת שער, כי עצם הסתירה הוא דבר פגום ופריצות גדולה, ומש"כ קצת אחרונים שהבתולות הולכות כך ואין חשש, הלב יודע ומכיר שגם בזמנינו פריצות הוא, והצנועות מתרחקות מזה". וכתב כן גם במקום נוסף {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה קצט$ח"ה סי' קצט אות ג|כן}}. וכן כתב הרב יוסף ליברמן (ראש כולל שומרי החומות ומחבר ספרי 'משנת יוסף') [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=5 בהסכמתו לספר 'דברי שלום']: "...ואלו הנשואות החובשות פאות מפוזרות ומעופפות..." ע"ש. וכן נכתב בתקנון צניעות משנת תשמ"ז (בהסכמת גדולי הדור, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב ואחרים): "אסור לחבוש פאה ששערותיה מתפשטות לצדדים ע"י תנועת ראש ומשב רוח". (מופיע בספר '[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769& דברי שלום]' פ"ו אות ח).}}. ויש שאף שהביאו ראיה לכך שסתירת שיער היא פריצות, שכן הכהן הסותר את קלעי שערה של הסוטה, "מרבה בגילויה שסותר קליעתה" {{מקור|רש"י סוטה ח א$רש"י סוטה ח.|כן}}, ורואים שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות{{הערה|1=הרב זאב שכטר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=66 קובץ אור ישראל, כא עמ' סו] הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות פזורות ארוכות בדווקא, ע"ש. [וכבר העיר על דבריו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=384&hilite= ספר חן וכבוד עמ' שדמ], שלא מובן מהיכן למד לאסור ארוכות בדווקא, הרי ראייתו מעצם הפריעה].}}.{{ש}}ויש ששכתבו שפאות ארוכות זה ניוול בעלמא, שאין מקור לאוסרו, ורק כאשר מדובר בשערות הטבעיות - התרת קליעתן וקשריהן היא הפך ציווי התורה{{הערה|רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג': "ובעניין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופייה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההפך הוא האמת.{{ש}}והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".{{ש}}ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, ו'''הרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש'''".}}.
* '''פאות נפוחות''' - השבילי דוד ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8322&st=&pgnum=48 ח"א או"ח סי' ב]{{הערה|1=מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=76&hilite= ספר חן וכבוד עמ' לו].}}) אסר לאשה לצאת בפאה נפוחה המעבה את השער{{הערה|בדבריו מובאות שתי צורות של פאות נפוחות: האחת ע"י ריבוי שער, והשנייה ע"י קליעת השער, ע"ש.}}.
* '''פאות הדומות לשער טבעי''' - יש מגדולי הפוסקים שאסרו מטעם זה{{הערה|יש האוסרים ג"כ מחמת דין מראית עין, אך בפסקה זו ההתמקדות באוסרים מחמת חוסר הצניעות שבדבר.}} פאות הנראות כשער טבעי{{הערה|1=שו"ת שבט הלוי {{מקור|שו"ת:שבט הלוי ה קצט$ח"ה סוף סי' קצט|כן}}. וכן כתב הרב משה שטרנבוך {{מקור|תשובות והנהגות ד רצט$תשובות והנהגות ח"ד סי' רצד|כן}}: "וראוי להעיר עוד לכל חתן... שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה, שהרבה פעמים אצלה העיקר בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה, ואם לא יברר כהנ"ל, יתכן שהחתן יגיע לחתונה ויגלה שהיא קנתה לה פאה מפוארת, אבל מתועבת ואסורה ומוטב בלעדיה, והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה ובאיסור פריצות וחילול השם ר"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת". וכן [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769&&page=10 מובא בספר דברי שלום] בשם הרב יוסף שלום אלישיב.}}. ויש שהתירו{{הערה1=הרב אליהו לבנון ויספיש בקובץ [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=54&hilite= אור ישראל כ"א (תשרי תשס"א) עמ' נד]-סב. הובא הדברים בספר חן וכבוד פרק טז (עמ' שפז ואילך), ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=438 שם במוסגר], לאורך המאמר, הביא מקורות רבים מדברי הפוסקים להוכיח שאף שער טבעי מותר.}}.


עוד בענין הנ"ל, תוכחת מגולה לשם שמים. דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר של פאה נכרית, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח ועלה להם כמנין פאה ויותר. ואם יחפשו עוד ימצאו חמישה פאות, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים אשר וכו'. וגם גאון הדור הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א נשמר מזה, ורק בדברי נועם כיאות לגדול שכמותו בירך את הנשים הזהירות לכסות את ראשם בבני סמיכי ומזוני רויחי ויזכו לראות זרע קודש, עכ"ל, שפתים ישק, וגם סיים הנלע"ד כתבתי, זאת אומרת שהניח פתח לכל מי שירצה ללמוד בזה. וה' יתקננו בעצה טובה מלפניו, וישיב שופטינו כבראשונה, אמן. ועצתי הטובה לבחור הזה לחזור בתשובה שלימה וחרטה על כל מה שכתב, ויקח לקח להבא שלא ליכנס בדברים הגבוהים ממנו, ויבקש מחילה וסליחה מרבותינו הקדושים החיים והמתים, ואזי מחול לו שרוי לו, ודי בזה הערה.
==פולמוס השֵער ההודי==
גם ראיתי שם לחכם אחד שצעק באור תורה הנ"ל, על רב וגאון גדול מישיבת קול תורה, שדרש ברבים לבאר דעת האוסרים והמתירים פאה נכרית, ואמר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, יישר חיליה. ותמה עליו למה יאמר על המתירים שהם דברי אלהים חיים, וברוח שפתיו והגיון המציאותי שבדה מלבו מבלי ספר וספרים רצה לדחות דברי אלהים חיים, ולא ראה ולא ידע כי ההגיון יש לו כמה פנים, והוא הולך לפי דעת כל אחד ומחשבתו. ולפי דמיונו הכוזב חושב שזה הגיון אמיתי, ובא רעהו וחקרו, ומראה לו שטעה בהגיונו ודמיונו, והכל פרח באויר. ולקמן ארחיב הדברים.


והנה ההגיון המציאותי שנראה לו, הוא לדמות עם קודש להורגי נפשות וילדים קטנים במלחמה, והרבה לשבח את אותם הזהירים בכיסוי הראש. גם דימה עם טהור לנזירים של ישו' ימח שמו וזכרו, המכסין כל גופם וראשם, ואמר ולא תהיה שיחה שלימה שלנו כשיחת הבל שלהם, והם מקפידים על זה. ובאמת לא חש לקמחיה לומר על דברי גדולי עולם אשר לאורם אנו חיים שאין דבריהם דברי אלהים חיים, גם בושה וחרפה וחוצפה גדולה לדמות את ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש לאנשים אלו בלי לומר המבדיל בין קודש לחול כמה אלפי הבדלות. ודברים אלו הם בטלים מאליהן, שהרי גם בימי קדם שלא היתה פאה נכרית בעולם, היו נשים שלנו הולכות גלויי פנים, וגם יש מהן ששערן נראה חוץ לצמתן, ואלו נשיהם היו מכוסות מכף רגל ועד ראש, וגם מצח שלהן ופיהן ולחייהן הכל מכוסה זולת עין שלהן לבד מגולה, ויימא לי חביבי הכותב הזה, איך ולמה גדולי חכמי ישראל בכל הדורות לא נשאו קל וחומר מהם ומהדת שלהם ולא גזרו על הנשים שלנו לעשות כמעשיהן, הא ודאי שאין שום קשר ודימוי להם כלל, אלא האמת דאצלם האנשים יודעים בעצמם וגם בנשותיהם שהם שטופי זמה, ומחליפין גברים ונשים כחליפות שמלות, וגם עתה אחרי כל הכיסויים הנזכרים, רק בעין הרע שנשאר גלוי, הם קורצות ורומזות והולכות לזנות. גם הרבה בעלים סוגרים הבתים על נשיהן במנעול עד שיבוא הבעל ויפתח. גם אסור לה לעלות לגג, כי כאבן השואבת רוח קמעא עוכרתן.
{{להשלים|סיבה=מביא רק חלק מדעות הפוסקים; ומקצר מאד בנימוקים, ובחילוקים ביניהם}}


גם הנזירות של ישו' לך נא ראה כמה מהן נתעברו מהנזירים שלהם, והיה להם לחרפה ובוז, ולא הועילו כל השמירות והגדרים, הכל ישא רוח. ומה דמות יערוך לעם ישראל קדוש וטהור בני אברהם יצחק ויעקב שכתוב בהם אשר בנינו כנטיעים מגדולים בנעוריהם, בנותינו כזוויות מחוטבות תבנית היכל. גם העיד עליהם הכתוב סוגה בשושנים, גן נעול מעין חתום, שסוגרין פתחיהן לבעליהן. וגם בלעם הרשע נשא עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ואמרו ע"ז במדרש, ראה שאין פתחיהן מכוונות, אמר מי יכול ליגע באלו שמכירין את אבותיהן ומשפחותיהן, ביארתי דבריו במקום אחר, שהם הולכין אחר אבותיהן, כמש"כ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. ורבנו הטור פסק באה"ע סי' ע"ג שאין האשה בבית סוהר להיות סגורה בבית.
קיים פולמוס אודות הפאות הנכריות, שחלק גדול מהן הוא מבית עבודה זרה בהודו, שם מגלחים את השערות. הספק הוא האם עצם התגלחת היא פולחן (- שמכער את עצמו לכבוד האליל) אבל השערות אינם חלק מהפולחן, או שמא גם השערות עצמן מיועדות לכבוד האליל{{דרוש מקור}}. אחת מהראיות שהצד הראשון נכון הוא בכך שרוב השערות אכן מובלות לצרכים מסחריים, ומכיון שמדובר ב[[ספיקא דדינא]] לא ניתן ללכת בזה אחר [[חזקה דמעיקרא]] של השערות שהיו מותרות{{הערה|1=מתוך [http://www.kolhalashon.com/New/Shiurim.aspx?Lang=Hebrew&Path=Hebrew%7cHHalach%7cRav_Resh-Tav%7cR0395-1%7cHilchotPesach&Order=RavA2Z שיעורו] של הרב מאיר דוב רכניצר בנושא באתר "קול הלשון"}}.  
 
גם הכותב הזה לא ראה ולא ידע שהיום במרוקו ואלג'יריה וכיוצא בזה ממדינות החופש ששם נכנסו הצרפתים, גם הישמעאליות פשטו ידיהן ושינו מנהגם ויוצאות בראש מגולה לגמרי בלי שום כיסוי על ראשן ובלי רדיד, ולובשות כל מיני קישוטין כמו אמריקאים ממש. ובמו עיני ראיתי זה במרוקו, בנשים של שרים גדולים ורמי המעלה, באסיפות הגדולות של המדינה, ובזה נפל דמיונו ואין לו כל יסוד. גם בספר דת והלכה דף י"ד כתב והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל.  
וכבר הכותב הזה העיד עדות גמורה שמעולם לא ישתנה המנהג הזה אפי' יחזרו בהם המתירין, ושנכון שיש בעלי תשובה ב"ה, אבל אצל בני התורה המצב לא ישתנה עד ביאת משיח צדקנו. ואמת תפסיה, שבעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בודאי לא יחזרו בהם. ואפי' משיח צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב, ולא בשמים היא, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל, ובפרט דסברת המתירין ברורה. וגם המחמירים עצמם מודים בזמנינו שנתפשט המנהג להקל, ואין בזה לא דת יהודית ולא מצות עשה ולא משום מנהג וכמו שנתבאר לעיל. ובש"ס (מנחות לד.), אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין מהרי"ק שו' ט'.


ובהיותי בזה זכרתי מה שמסופר בסיפורי חסידים מתלמיד אחד שבא לפני רבו ואמר לו, אני רוצה לתקן עולם במלכות שדי, תתפלל עלי שאצליח, א"ל רבו, לך בכחך זה ויהי אלהים עמך, אחרי שנה חזר לרבו ואמר לא יכולתי, זה קשה הרבה בשבילי. א"ל רבו, אולי כל העולם קשה, אבל תראה לתקן מדינה אחת, ארה"ב או רוסיה. הלך וחזר אחר שנה, א"ל גם זה לא יכולתי, א"ל רבו, אולי תזכה לתקן עיר אחת, ניו יורק או פאריז, הלך וחזר אחר שנה ואמר גם זה לא יכולתי. אמר לו רבו, אני מייעץ לך תתחיל לתקן משפחתך, זה נראה דבר קל. חזר אחר שנה ואמר גם זה לא יכולתי, א"ל רבו א"כ כנראה שצריך אתה לתקן עצמך. קודם כל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. ע"כ.  
הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, [[רבי משה שטרנבוך]] ([http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13127&&page=27 דת והלכה, סי' א, עמ' כח ואילך]), שכתב לאסור את הפאות העשויות משער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור [[תקרובת עבודה זרה]], ואף על פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב שראוי להימנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי{{הערה|1=ושנה דבריו בתשובות והנהגות ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49820&st=&pgnum=297 ח"ג סי' רסה] ו{{מקור|תשובות והנהגות ה רס$ח"ה סי' רס}}) - ראה להלן.}}, אולם כתב שגם זה עדיף ממטפחת שאינה מכסה את כל השערות בשלמות, ומחליקה מהראש מפעם לפעם<ref>ראה דת והלכה (סימן א): "ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינא, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאי, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דווקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה [קאסטם]. וכבר הבאנו לעיל מפי מומחים שראוי לחוש שאין שערות אלו על טהרת מוצא אירופאי כלל, רק מפורסם כסוג אירופאי וכאילו כולו מאיטליה או צרפת וכדו' מפני שהטיב מובחר, אבל בעצם אולי לפעמים מעובד בעירוב דהודו, ולא ניכר התערובת כלל... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו [מפני חשש ע"ז], מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".</ref>.


וזה ממש מה שאירע לצעירים אלו, המולך שמלך מעצמו בלי שום תעודה, ובלי שום מינוי מהגדולים, ורוצים לתקן עולם שלם של גדולי הדור שהם לפניהם כקליפת השום, ויפה היתה להם שתיקה, וצריכים קודם כל לתקן עצמם ללמוד ולהבין דברי הש"ס והתוס' והפוסקים כראוי, ושם יראו שאינם ראויים לדבר בפני גדולים, וכ"ש לדמות עם קדוש וטהור להמן ודכוותיה חלילה וחס, וכל מה שאדם לומד הרבה ומעמיק בדברי הש"ס והפוסקים, הוא מרגיש עצמו יותר שהוא חסר, וצריך עוד להוסיף וללמוד, ורואה שהשמים בינו לבין הפוסקים האדירים, והלואי שנזכה להבין דבריהם הקדושים, ובשביל זה נקרא תלמיד חכם, שתמיד הוא בתור תלמיד וצריך ללמוד עוד.  
בשנת תשס"ד - לאור בירור נתונים עובדתיים נוספים{{הערה|1= ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&st=&pgnum=31&hilite= מאמר מאת הרב משה קליין] (מתוך 'אור ישראל' גיליון לו) המלבן את המידע.}} - התעורר החשש הנזכר לפאות מתקרובת עבודה זרה ביתר תוקף, ולאחר הצגת הדברים בפני [[הרב יוסף שלום אלישיב]], פסק לאסור שיער הודי{{הערה|1=ראה מכתבו ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?21921&&page=30 קובץ 'אור ישראל' (מאנסי) גיליון לו], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=30&hilite= עמ' ל-לא].}}. וכן הורו [[הרב חיים קניבסקי]], [[הרב ניסים קרליץ]], הרב משה שטרנבוך<ref>ראה ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?21921&&page=22 קובץ אור ישראל (מאנסי) לו] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=22&hilite= עמ' כב ואילך], וכן בכרוז שפרסם {{מקור|תשובות והנהגות ה רס$נדפס בתשובות והנהגות ח"ה סי' רס הנ"ל|כן}}.</ref> ורבנים נוספים. נשים רבות החליפו את פאותיהן בכיסויי ראש אחרים, ויש ששרפו את הפאות כדין [[תקרובת עבודה זרה]]{{הערה|1=ראו דיווח ב'בשבע': [http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/2818 נפלה עטרת ראשן].}}. כתוצאה מכך הוקמו הכשרים{{הערה|אחד מהם בראשות הרב מרדכי גרוס.}} המפקחים על מקור השער של הפאות הנכריות{{הערה|הרב משה שטרנבוך הזהיר {{מקור|תשובות והנהגות ה רסא$ח"ה סי' רסא|כן}}: "קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו. הנה צריך לברר שההכשר מעולה. וראיתי מאמר על טיב ההכשר שנתנו רבנים גדולים על הפאות, ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם מסמכים של הזמנות הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, וכדעת הפוסק שהתיר, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל של מנהג, די לו לסמוך על איזה בירור. אבל לדידן שאנו סוברים כדעת רוב גדולי הדור שזה אסור באיסור חמור של עבורה זרה, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור חמור של עבודה זרה, ושומר נפשו יזהר שלא להניח ללבוש במקום חשש של עבודה זרה".}}.


ושרי ליה מאריה להרב משה לוי שליט"א שאמר על דברי הרב הזה שפתיים ישק, במקום שריח רע נודף מדבריו אלו, לדבר דילטוריא על עם ישראל בני אברהם יצחק ויעקב, שהעיד עליהם הכתוב כפלח הרמון רקתך, אפי' ריקנים שבך מלאים מצוות כרמון.  
מאידך, יש מי שכתב  ש[[הרב שמואל הלוי וואזנר]], העלה שמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק שראוי להחמיר משום שמץ עבודה זרה ו"[[הרחק מן הכיעור]]"<ref>רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר (אב"ד בד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי ובנו של הרב שמואל הלוי וואזנר), ראה קובץ "אור ישראל" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=65&hilite= גיליון לו (תמוז תשס"ד) עמ' סה].</ref>, אלא שאשה שכבר קנתה פאה (קודם שנודעו חששות אלו) - אינה צריכה להחליף{{דרוש מקור}}. וכדבריו כתב גם רבי חיים יוסף דוד ווייס<ref>הובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13614&st=&pgnum=58&hilite= קובץ אור ישראל הנ"ל עמ' נח ואילך].</ref>. רבי יצחק רייטפארט הקל בשאלה זו, מטעם שתקרובת עבודה זרה בזמן הזה מותרת בהנאה (שלא כפסק הבית יוסף), וגם משום שהתגלחת לא נעשית לפני האליל.


גם מה שהביא הכותב, מחילונים שלועגים על החסידים שהם מדור הקדמון והנשים שלהם מתחדשות ומקושטות, אין זה כלום. והלעג הזה רגילים בו בכל ענין, והקנאה תקועה בלבם כשרואים אשת רב חסיד שהיא יפה כלבנה ומלובשת ומקושטת בהיתר גמור כפי העת והזמן והמודרניזם, וזה נוגע ללבם הרבה, כאילו רק הם ראויים לזה, ואינם יודעים שכפי האמת הרבנים והחסידים בדעותיהם ובתהלוכיהם הם מודרנים יותר ויותר מהם, כי אדם יכול להיות הדתי הגדול בעולם ועם זה יהיה המודרני הגדול בעולם, והתורה אינה כנגד המודרניזם, רק שיהיה הכל על טהרת הדת והצדק, במקום שהחילונים עושים באיסור ולא אכפת להו, ה' יחזירם ויחזירנו בתשובה שלימה אכי"ר.
== פאות העשויות משער המת ==


גם מה שאמר הכותב, שיש ת"ח שמוכן לשבת עם כל גאון וכל גדול הסובר להתיר והוא יוכיח להם בראיות ברורות לאסור, זה באמת חוצפה וגאוה גדולה שאין כמותה, שחושב עצמו יותר גדול מכל גאוני עולם האדירים אשר כל הש"ס מנח להו בכיסן, ודי בזה לדעת שאותו חכם המתייהר לא יודע כלום ולא יוכל לעמוד, כמאמר חז"ל כל המתייהר חכמתו מסתלקת ממנו. וה' יזכנו לראות בתחיית המתים, לראות אם יוכל לעמוד וליגע בקרסולייהו דרבנן הגאונים זיע"א אשר כל רז לא אניס להו, ואל יתהלל חוגר כמפתח. וכבר אמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה. גם אמרו חז"ל ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאים ולא אתה. גם אבטליון אמר חכמים היזהרו בדבריכם שמא וכו'. ור' יוחנן בן זכאי אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך.
==לקריאה נוספת==


ומה שהביא הכותב מדרשן אחד שדיבר קשות, ואמר שזקנו אסר לקרות ק"ש וכל דבר שבקדושה מול פאה נכרית, הנה לא ראה ולא הביט שהיום רבנים וחכמים קורין ק"ש אף מול אשה גלוית שיער לגמרי, שכתבו הפוסקים שהיום שנהגו לגלות יכולים לקרות ק"ש כנגדן, כמש"כ כף החיים סי' ע"ה אות טו"ב ע"ש. וכ"ש מול פאה נכרית. והכותב הזה מערב מילי דחסידות עם מילי דדינא.  
* הרב ליאור עזרן, '''[https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view ספר חן וכבוד]'''; רשימת מאה ושלושים פוסקים המתירים פאה ותשובותיהם עם הסכמות רבני זמננו, 541 עמ'
* [[הרב שלום דב וולפא]], ספר '''[https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view?usp=sharing לקט שכחת הפאה]'''; ביאור שיטת חב"ד להעדיף פאה נכרית על כיסויים אחרים, 127 עמ'
* הרב יואל שילה, '''[https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view ספר ותשקוט הארץ]'''; נימוקי ההיתר של לבישת פאה נכרית, 230 עמ'
* הרב אליהו אליעזר לבנון ויספיש, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?166126& כדת וכדין]''', ירושלים תשנ"ז
* הרב משה ווינער, '''כבודה בת מלך''', ניו יארק תשמ"א, עמ' סד-סט
* הרב ישראל  יוסף  הכהן  הנדל<ref>רב קהילת חב"ד מגדל העמק.</ref>, '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30516&pgnum=60 בדין לבישת פאה נכרית]''', מתוך: קובץ 'אהלי שם', שנה א גליון 1, תשמ"ט, עמ' סד-עה
* '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41939&st=&pgnum=1&hilite= דת משה ויהודית]'''<ref>נגיש גם [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsImages/ProductFiles/R120248.pdf בקישור].</ref>, ירושלים תשכ"ב ([http://www.hebrewbooks.org/49693 מהדורה שנייה - תשכ"ח])
* '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13599&st=&pgnum=29&hilite= על הפרק: בענייני פאה נכרית]''', ויכוח בין רבנים שונים<ref>ובהם: הרב אליעזר פולק, הרב משה ירושלמסקי, הרב יהודה גולדבלום, הרב זאב שכטר '''ועוד'''.</ref>, מתוך: קובץ '''אור ישראל''' {{מקור|(מאנסי ניו יארק, גיליון כא - תשרי תשס"א, עמ' כט-צו}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13600&st=&pgnum=27&hilite= ובגיליון העוקב]{{מקור|: גיליון כב - טבת תשס"א, עמ' כז-עח, רלו-רלח; ובגיליון כד - תמוז תשס"א,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13602&hilite=596562c9-3d6d-403e-bb77-ba7232515564&st=%D7%A4%D7%90%D7%94&pgnum=117 עמ' רכג]{{מקור|-רכד; ועוד)}}
* הרב אברהם מאיר ליפשיץ-בריזל, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827& סוגיה דפאה נכרית]''', ירושלים תשס"ד
* '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167769& דברי שלום]''', בני ברק תשס"ט
* קובץ''' 'אליבא דהלכתא'''', גיליונות ז, ח, נה, נו<ref>שם נדפס [http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/ALIBA.pdf המאמר].</ref> ונז.
* קונטרס '''[http://shofar.tv/uploads/files/%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8%20%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%935.pdf הכתר והכבוד]'''
* '''הערות בענין פאה נכרית'''<ref>כך נקרא שמו ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143101&&page=23& מהדורה ראשונה]. [והתוספת "של זמנינו" הוא רק במהדורה שניה].</ref> '''של זמנינו''', ירושלים [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158476& תש"ע (מהדורה שנייה)]
* קונטרס '''[https://drive.google.com/file/d/1r37PCkVOSUsGnPeOjVO_cEVMpL1OlZlv/view?usp=sharing דעת גדולים - בענין מצות כיסוי הראש בזמנינו תשפ"ג (מהדורה שמינית)]'''


ומה שכתב עוד, "ברוך ה' בירושלים עיה"ק, מחמת קדושתה והאויר הקדוש שלה, יש השפעה מיוחדת על החילוניים שלא יהיו נגד הדת" וכו', אין זה אמת. ופוק חזי ברחובות ירושלים, כולם מלאים נשים חילוניות גלויות שיער לגמרי, וגם נמצאים חילונים גמורים שאין כיוצא בהם בכל הארץ, שמלבד שהם חילונים לעצמם, הם זורעים החילוניות שלהם בארץ, ומקפידים שכל הארץ תהיה כמותם, ומסייעים למורמונים ולרפורמים ולמיסיונרים, ה' יערה עליהם ועלינו רוח ממרום ויביא לנו משיח צדקנו, שהוא לבדו יכול לרפאות השבר הגדול הזה. וכנגד זה יש נשים צדקניות וחסדניות שלובשות פאה נכרית ובזה ורק בזה יש קדושת ירושלים, שעושין הכל על טהרת הקודש.
== קישורים חיצונים ==


וכבר אמרתי ותמהתי על מה שאומרים הרבה פעמים שמנהג ירושלים שלא ללבוש פאה נכרית, ומביאים ראיה מרבנים קדמונים של מאה שנה ויותר שהיה כן, ואיזה ראיה יש מזה למה שפשט המנהג היום, ופוק חזי מאי עמא דבר, וכנ"ל. ומנהג מבטל מנהג, כנ"ל בארוכה.
===קישורים להתיר הפאה===


ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש. וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.  
*[http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%A4%D7%90%D7%94_%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA פאה נכרית - חב"דפדיה]
*[http://www.kaduri.net/?CategoryID=230&ArticleID=1487 דברי הרב יוסף שלום אלישיב], סרטון
*[http://www.sheitel.org/sheitel/ אגרות מהרבי מלובביץ' בנושא]
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון עם הרב וולפא בנושא]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=446 ליקוט פוסקים וקישורים]
*[http://peanochrit.wordpress.com פאה או מטפחת? בלוג העוסק בנושא זה]
*[http://haoros.com/archive/?kovetz=882&cat=9&haoro=3 ציטוט עדות מדברי] [[הרב משה פיינשטיין]] (קצר)
*[http://forum.ladaat.net/index.php?topic=65390.0 ראשית דיון מעמיק בפורום 'לדעת נט' בנושא פאה נכרית]
* הרב יצחק בלומנטל, [http://www.kikarhashabat.co.il/3533.html מה חמור יותר? מאכלות אסורות או חבישת פאה נוכרית?] (כיכר השבת)
* הרב יואל שילה, [http://www.youtube.com/watch?v=CwnxA-2fnmg שיעור בעניין פאה נכרית] (יוטיוב)


[אמר המעתיק: בנותן טעם להביא כאן את מה שכתב הגר"ע יוסף שליט"א לגבי היתר ק"ש כנגד נשים נשואות ההולכות בגילוי ראש, ומשם יתבאר היטב שאין היום הרהור כלל בשיער אשה נשואה או רווקה (יביע אומר חלק ו' או"ח סי' י"ג). וזה לשונו שם: "ואמרתי להביא קצת סמך נוסף להנ"ל, ממש"כ הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות ל"ו), שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מ"מ אין נזהרין עכשיו בזה, והטעם משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי (אווזים לבנים) מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו. עכ"ל".
===קישורים לאסור הפאה===


"ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חלק יו"ד עמוד ל"ז) בשם הגאון מהרא"י בעל תרומת הדשן, וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמש"כ הלבוש שבזה הזמן מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כ' בס' מחצית השקל על אה"ע (סי' כ"א), ע"ש. גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ"ז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קט"ז ע"א) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בס' טהרת המים (מע' ב' אות י"ח) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעיר ואם בישראל שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ', עמ' ק') שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת ל"ה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נ"ג סוף ע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, הוה ליה למימר באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונראה לי ע"פ מש"כ הלבוש שבזה הזמן שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. והכי נמי לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה הזמן. עכת"ד".
*[http://www.tsniut.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=125:-q-&catid=43:2011-04-11-11-18-48&Itemid=53 נאום של הרב עובדיה יוסף], סרטון באתר "צניעות"
*ליקוט דברים נגד לבישת פאה, [http://tsniut.co.il הצניעות תנצח]
* הרב אליהו רוסתמי, [http://rabanim.net/?nav=player&Path_Name=yes&code=mms://rabanim.net/shidurim/הרב%20אליהו%20רוסתמי\לשמיעה\מידע%20חשוב%20-%20בנושא%20%3cspan%20style='color:%20red'%3eפאה%3c/span%3e%20נוכרית.mp3 מידע בנושא הפאה הנכרית], לשמיעה
*הרב ישראל לוגסי, [http://www.ateret4u.com/ateret/igrot/marrot_rav_lugasi.html#HtmpReportNum0086 מראות הצובאות]
*[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsList.asp?CatId=445 ליקוט פוסקים וקישורים]


"ושו"ר כיו"ב לידידנו הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סי' נ') שפירש בסו"ד מ"ש הלקט יושר הנ"ל עפ"ד הלבוש. והסכים עמו הגרש"ז אוירבך שליט"א, ע"ש. ומעתה י"ל שגם לענין ק"ש כנגד נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שיער באשה ערוה אע"פ שעושות כן שלא ברצון חכמים, דלגבי דידן הו"ל כבתולות שרגילות בכך. ושו"ר הלום להגאון מהר"ר משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ס"ס ל"ט) בד"ה ולכן, שכתב: וכבר הורה זקן הגאון ערוך השלחן שבזה הזמן מותר לברך ולהתפלל כנגד שיער נשים הרגילות לצאת פרועות ראש". ע"כ משו"ת יביע אומר].
=== קישורים נייטרליים ===


והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור. וכבר כתבתי למעלה דיש פוסקים הסוברים דגם גילוי ראש ממש הוא רק איסור דרבנן, וקרא דפרע את ראש האשה הוא אסמכתא בעלמא. ע"ש. וזהו ההגיון האמיתי שהוא לקוח מההלכה, ולא מסברות בעלמא שאין בהם כדי אחיזה.  
* הרב אריה דוד וסרמן, '''[http://www.shtaygen.co.il/?CategoryID=1563&ArticleID=6006 כיסוי ראש לאשה בפאה נכרית]''', אתר 'שטייגן'
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2593 פאה נכרית - אנציקלופדיה תורנית 'דעת']
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת מאתר 'כיפה' בנושא פאה נוכרית]
* [http://www.kipa.co.il/ask/q/%D7%A4%D7%90%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA שו"ת (נוסף) מאתר 'כיפה' בנושא פאה נכרית]
* הרב מנשה ישראל, [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=72973 פאה נכרית לאשה ספרדיה] (אתר הידברות)
* הרב ישכר דוד קלויזנר, [http://haoros.com/archive/index.asp?kovetz=811&cat=9&haoro=1 שיטת הרבי מחב"ד: מטפחת או פאה נכרית לנשים - מה עדיף?] ו[http://haoros.com/archive/?kovetz=812&cat=9&haoro=7 תגובה] על דבריו.
* הרב משה בוטון, '''[https://drive.google.com/file/d/1Og6Ibs2ZNltmoSvqVvVcaVhbsaKR0Wcj/view?usp=sharing ביאור תשובת מרן היבי"א בדין פאה נכרית]''', התפרסם בקובץ בית יוסף גיליון מ"ו.


והנה באמת אשה שרוצה להתכבד ולשבת בד' אמות שלה ולקיים אשת חיל מי ימצא בשוק, אין מי יאמר לה מה תעשה, ותבוא עליה ברכה. וכתוב מלא הוא, איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל. ופרש"י, צנועה בירכתי ביתה. אבל אי אפשר לכל הנשים שיהיו כך, והרוב רוצים להעמיד דבריהם על קו הדין, מה שמותר מותר ומה שאסור אסור. ועיין להרה"ק מוהרר"ב בתורות אמת חלק אה"ע סי' כ"ה סעיף ב' בהג"ה, שאסור להסתיר מה שהתירה תורה, והדין לבד וחסידות לבד, וזה לשון מסילת ישרים פרק י"ג, שאין רוב הציבור יכולים להיות חסידים, ורק לשרידים אשר בעם וכו' להם מגיע לקיים מצוות חסידים וכו', שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שווה במעלה אחת. ע"ש באורך. הבאתי דבריו ג"כ בספרי שמש ומגן (יו"ד סי' י"ג) ע"ש.
=== פאה נכרית מ[[הודו]] ===


גם מה שהביא ראיה מישעיה ג' ט"ז, "הלוך וטפוף", מרש"י בשם התרגום, הנה מלבד ששום אחד מהמפרשים לא פירש כמו התרגום, ורש"י עצמו פירש טפוף לשון צף, שמשימין בחורה אחת גבוהה בין שתי נשים קצרות וכו' ע"ש. וכן פירשו כל המפרשים. אלא אפי' לדברי רש"י בשם התרגום, הרי לא אמר שהיו מכסין כל ראשיהן בפאה נכרית, אלא היו קושרות פאות נכריות, והדר מפרש קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן כדי שיראו גסות וטפופות, ורצונו לומר שהיו מערבין שערות תלושות בתוך קליעת שערותיהן, זאת אומרת שחלק גדול מהשיער שלהן היה נראה בתוך הקליעות, חלק מזה וחלק מזה, וזה ודאי אסור כי אין זה פאה נכרית שלנו שהיא כסות שיער שלימה שמכסה כל הראש בלי שתיראה שום שערה החוצה, ועוד יותר מזה שלא בשביל זה לבד נענשו, רק בצירוף הדברים האמורים שם, נטויות גרון ומשקרות עיניים, עם הלוך וטפוף. אבל דבר אחר שתעשה אותו בחשיבות, וכל העם עושין אותו, ודאי אין בזה ממש. ואיך שיהיה, אין מוציאין הלכות מפירושי הפסוקים, ושום אחד מהפוסקים או ממפרשי השו"ע לא הביא ראיה לאסור מפרש"י הנ"ל.  
* הרב ירון בן-דוד (בארות יצחק), '''[http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=8563 האם מותר לחבוש פאה נכרית מהודו?]''', מתוך: פורטל הדף היומי
* [http://www.kaduri.net/?CategoryID=486&ArticleID=1761 פאה נכרית מהודו, ופאה מסוג קאסטם] - תשובה הלכתית באתר "כדורינט"
* [http://www.din.org.il/2012/07/04/%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99/ פאות משער הודי] - תשובה הלכתית באתר 'דין'


הארכתי בזה, להוכיח ולעורר, שאין להתפעל מדברי הכותב הנ"ל שאין להם יסוד כלל ועיקר, ואסור לומר אותם וכ"ש להדפיס אותם על ספר להשפיל כבוד התורה וישראל, הקדושים והטהורים, וה' יזכנו ויעמידנו תמיד על האמת, ואל יצל מפינו דבר אמת עד מאד.
{{הערות שוליים|טורים=כן}}


ולראיה חתמתי פה בשבט תשמ"ט,
[[קטגוריה:צניעות]]
ע"ה שלום משאש ס"ט.
[[קטגוריה:נישואין]]

גרסה אחרונה מ־04:30, 20 באוגוסט 2024
שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!


פאה נכרית, היא כיסוי ראש העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי.

עפ"י ההלכה נשים נשואות חייבות לכסות את ראשן לבל יראו שערותיהן. נחלקו הפוסקים האם הלכה זו מתקיימת ע"י כיסוי הראש בפאה נכרית, היות ושער האשה מכוסה, או שמא יש לאסור זאת, מטעמים שונים.

בחלקים נרחבים מהיהדות החרדית בימינו, נוהגות הנשים לכסות את ראשן גם בפאה נכרית. להלכה כיום נחלקו הפוסקים, יש מחכמי זמנינו שאסרו זאת מכל וכל, יש שהתירו, ויש שהמליצו דווקא על חבישת פאה, והעדיפו זאת על כיסויי ראש אחרים המקובלים בזמננו.

במהלך הדורות דנו הפוסקים אף בפאות העשויות משער המת, האם נאסרו בהנאה או שלא.

פאות העשויות משיער שהוקרב לעבודה זרה אסורות לדעת כל הפוסקים‏[1]. אך במקום שקיים ספק אם הפאה היא משערות שהוקרבו לעבודה זרה או שלא, ונחלקו פוסקי זמנינו אם בשל כך נאסרה הפאה בהנאה, כדין תקרובת עבודה זרה או שלא.

המקור אודות חיוב כיסוי הראש בתלמוד[עריכה]

ערך מורחב - כיסוי ראש לנשים


הגמרא (כתובות עב.) לומדת מפסוק שקיים חיוב מדאורייתא על האשה שלא לצאת לרשות הרבים פרועת ראש, אלא עליה לכסות את שערה. שער האשה אף מוגדר: "ערווה"[2] (ברכות כד.), ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות (שו"ע אה"ע כא, א).

רבים מהפוסקים כתבו שבתולות אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב, וכפשטות השולחן ערוך או"ח עה, ב אך יש חולקים אף בדעת השולחן ערוך וסוברים שצריכות לכסות ראשן היעב"ץ על השו"ע שם וי"א שאסור להן לצאת בשער פזור מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש[3]).

בהמשך הגמרא (כתובות עב:) מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך מבוי כשלראשה קלתה (יש מפרשים[4]: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים[5]: מטפחת) בלבד‏[6].

מדין דת יהודית (מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה[7] וחיובו מדרבנן[8]) אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו הראשונים בטעם הדבר:

  • יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא). לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
  • ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד (- צעיף[9]) החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה (- מטפחת) שעל ראשה בלבד" (רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א; ופכ"ד הי"ב; ועוד). וכן פסק בשולחן ערוך (אה"ע קטו, ד).
    וכתב בשו"ת באר שבע (סי' יח) שלשיטה זו אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, [המכסה את הראש וחלק מהגוף(דרוש מקור)- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל[10], כדי שלא תראה צורת השְׂערות[11]]. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' עה): "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".
    ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה (ב"ח שם סוף ס"ק א) או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו(דרוש מקור), אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את כל השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו (שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח).

בזמנינו פשט המנהג אצל כמעט‏[12] כל הנשים[13], ואף אצל נשים יראות שמים וצדיקוֹת, להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:

  • יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים[14], ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
  • ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו כל הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא[15]. ויש שפקפקו בזה‏[16].

השתלשלות המחלוקת - סקירה היסטורית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הוא מרחיב בראשית המחלוקת ומקצר בהמשכה; לא מזכיר שבמקומות שונים היו בעיות שונות - פאות הנעשות משער המת או מתקרובת עבודה זרה; לא מזכיר שבדורות הראשונים הטענות על הפאה היו מצד מראית עין ודת יהודית, ובדורות מאוחרים יותר יש כתבו נימוקים אחרים לאסור את הפאה; ועוד.

הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית[17] היה רבי יהושע בועז ברוך, בן למשפחה ממגורשי ספרד שחי באיטליה בתקופת מרן רבי יוסף קארו‏[18]. ובספרו 'שלטי הגיבורים' (שבת (כט.) לדפי הרי"ף, אות א) כתב באריכות "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית" מדין המשנה: "יוצאה אשה בחוטי שער, בין משלה, בין משל חבירתה" (שבת סד:), והסביר שהכוונה שהיא יוצאת עם פאה נכרית לרשות הרבים בשבת. כמו כן, הביא ראיה נוספת מגמרא (ברכות כד.) ולפי פירוש הראשונים שם. רבי יהושע בועז חזר על דבריו בהגהות 'עין משפט' (נזיר כח:).

בתגובה לכך, רבי יששכר בער (בן ישראל לעזער פרנס) איילנבורג, בשו"ת 'באר שבע' (סי' יח) הביא את דברי רבי יהודה קצנלנבוגן שהיו בכתב יד, ובהם חלק בכל תוקף על ה'שלטי גיבורים', וה'באר שבע' עצמו הצטרף להשיג ולהקשות על דברי ה'שלטי גיבורים'.

במשך הדורות הצטרפו לכל אחת משתי דעות אלו עוד פוסקים רבים: לדעת ה'שלטי גיבורים' המתיר לאשה לחבוש פאה נכרית הצטרף ה'מגן אברהם' (סי' עה ס"ק ה), המבאר שכך ג"כ סובר הרמ"א[19] (דרכי משה או"ח סימן שג; ובהגהתו לשו"ע או"ח סי' עה סעיף ב), וכן הצטרפו ה'פרישה' (על הטור סי' שג הנ"ל), בעל התניא (שו"ע הרב או"ח עה, ד) ועוד רבים, ומאידך לדעת ה'באר שבע' האוסר את הפאה הצטרפו הרב היעב"ץ, בעל 'עצי ארזים', בעל ה'הפלאה' ועוד רבים.

יש לציין, שלא כל האוסרים עומדים בשיטה אחת; יש מהאוסרים הסוברים שפאה נכרית היא כשער אשה עצמו ואיסורם מן התורה‏[20] ויש מהאוסרים הסוברים שאיסורה הוא רק מדרבנן‏[21], חלק מהאוסרים מנמקים את דבריהם מחמת איסור פריעת הראש וחלק מהאוסרים אוסרים מחמת נימוקים חיצוניים (מראית עין, מנהג הפרוצות, הנאה מהמת ועוד); וכך גם המתירים אינם עומדים בשיטה אחת[22].

יש מהמתירים בזמנינו‏[23] המציינים כי במשך קרוב למאתיים שנה מהדפסת ספר 'שלטי הגיבורים'‏[24] נמצאו חולקים בודדים על היתר הפאה הנכרית (המהר"י קצנלנבוגן, הבאר שבע והיעב"ץ), ומאידך כמה פוסקים (הרמ"א, הלבוש, הפרישה, המגן אברהם, התוספות יום טוב, עטרת זקנים, עולת תמיד, אליה רבה ועוד) הביאו להלכה את היתר פאה נכרית (חלקם לגבי הלכות קריאת שמע וחלקם לגבי הלכות צניעות).

יש מהמתירים‏[25] המוסיפים שיש לראות בשתיקת גדולי אותה תקופה‏[26], הסכמה שבשתיקה להיתר פאה נכרית, שנדפס בשלטי גיבורים ונהגו בו חלק הנשים‏[27], ולא מצאנו שמחו בהם. אבל מהר"י קצנלבוגן העיד שכל גדולי אשכנז לפניו אסרו אפילו מטפחת הנראית כשיער, ואם כך כל שכן פאה נכרית, וכן בספר "סבא קדישא" למהרש"א אלפנדרי מביא שהדבר פשוט ואף אחד לא הסכים בדורו למהר"י בועז. ואכן בשו"ת רבי משה פרובינצאלו מרבני איטליה, הוא מזכיר לגנאי מנהג של חבישת חתיכת בד עם שער על המצח, ואם כך כל שכן פאה.

יש מהפוסקים שכתבו כי רוב הפוסקים אסרו פאה וחלקו על השלטי גיבורים[28], ויש מפוסקי זמנינו שכתבו כי רוב גדולי הדורות הסכימו להתיר[29].

השתלשלות המנהגים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: מקצר בהשתלשלות המנהג, שבמקומות מסוימים החל לכתחילה ע"י נשים כשרות, ובמקומות אחרים החל מחמת גזרת השלטונות הנֹכריים או ע"י נשים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ושבמקומות אחרים לא הגיעו כלל פאות נכריות כדברי הרב משאש; מערבב בין דברי ה'סבא קדישא' לבין ה'פני יצחק' שחלק עליו גם בנוגע להשתלשלות המנהג ותפוצתו; לא מוזכר מנהג ירושלים, וחילוקי השמועות בטעמו; העדויות מובאות באופן מעט מגמתי, ולא אובייקטיבי כנדרש; ועוד.

בכמה מקומות במשנה מוזכרת הפאה הנכרית‏[30], ורואים שהיו נשים שחבשו פאה נכרית. נחלקו הפוסקים, האם המשתמשת בפאה נכרית יצאו בה כשהיא מגולה לרשות הרבים והפאה שימשה גם ככיסוי ראש או שמא הפאה הייתה מכוסה בכיסוי אחר[31].
בכל אופן סיבת השימוש בפאה נכרית לא היה למטרת כיסוי ראש, אלא למטרות אחרות: יש שכתבו שהשתמשו בה כתכשיט זמני על מנת להתייפות בשער[32], יש שכתבו שהפאה שימשה כתכשיט מיוחד לכלות בימי חופתן[33], יש שכתבו שהפאה שימשה נשים בעלות מום, קרחות או בעלות שיער לבן[34], ויש שביארו(דרוש מקור) שאין מחלוקת ביניהם, ואכן היו כמה שימושים לפאה נכרית בזמנם[35].

המנהג ללבוש פאה ככיסוי ראש המהווה תחליף למטפחת ולרדיד, החל לפחות‏[36] לפני כחמש מאות שנה[37], שהרי מדברי 'שלטי הגיבורים' (הנ"ל) עולה, שעוד קודם לדבריו נהגו נשים מסוימות לחבוש פאה נכרית ולצאת בה לרשות הרבים, והוא מצדיק את מנהגן[38].

בתקופות מאוחרת יותר[39], אנו מוצאים ש"כבר נתפשט המנהג בכל איטליה כדברי שלטי הגיבורים"‏[40]. יש לציין, שה'שלטי גיבורים' כיהן כרב באיטליה, וייתכן שבשל כך, דעתו התפשטה בה יותר מבמדינות אחרות‏[41].

במשך הדורות התפשט המנהג בארצות נוספות, כמובא בדברי הפוסקים[42], וכן נהגו רבים בליטא[43], בפולין(דרוש מקור), באשכנז(דרוש מקור), ברוסיה(דרוש מקור) ובעוד מדינות, עד שיש מחכמי זמנינו שכתב ש"הרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות" (שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצט אות ד).

יצויין שיש שכתבו שזהו מנהג חדש שהחל מפורקות עול בודדות, ובעבר לא הייתה שום "אשה חשובה בכל מדינת אשכנז" שהייתה יוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית[44].

לעומת זאת, בהרבה מארצות המזרח (אך לא בכולן[45]) ובתימן, לא נהגו הנשים לצאת בפאה נכרית[46]. אך בדורות האחרונים החל המנהג להתפשט גם בחלק מארצות המזרח, כעדות הרב שלום משאש (רבה של מרוקו, ולימים רבה של ירושלים), שהנשים הצדקניות שבמרוקו שלא נסחפו עם הגל העכור של הורדת כיסוי הראש, כיסו ראשן בפאה[47].

יש מפוסקי זמנינו שלא ראו את הדבר כמנהגים חלוקים, מטעמים שונים:

  • יש מפוסקי זמננו שתלו את העובדה שבתימן ובעוד מארצות המזרח לא נהגו הנשים ללכת בפאה, רק בחסרון טכני של אי אפשרות לקנות פאה, ואין לראות בזה מנהג להחמיר בדבר[48]. ויש מחכמי זמנינו שחלקו עליהם[49] ונקטו שמנהג עדות המזרח לפסוק כדעת אוסרי הפאה הנכרית‏[50].
  • יש מאוסרי הפאה הנכרית בדורנו שתלו את המנהג להקל בלבישת פאה נכרית ברוסיה וסביבתה בשל גזרות השלטונות הנכריים העריצים שאסרו לכסות הראש[51], ויש שהשיגו על דבריהם[52].
  • יש הטוענים שבארצות המזרח בשכנות לערבים שבנותיהם מכוסות לחלוטין - אין לבת ישראל ללכת בפאה נכרית (וזו פריצות גמורה), אך בזמנינו לא שייך טעם זה (הרב משה שטרנבוך, בשו"ת דת והלכה סי' א, עמ' כה-כח; ועוד).

מקור וטעם חובת כיסוי הראש והשלכותיהם לדין פאה נכרית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הובאו רק דברי חלק מהפוסקים בנושא זה.

מקור חובת כיסוי הראש והשלכותיו לטעמו וגדרו[עריכה]

כפי שהובא לעיל, בגמרא (כתובות עב.) מבואר שיש חיוב מן התורה לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור חיוב זה הוא בפסוק העוסק באשה סוטה (במדבר ה, יח): "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".
רש"י במקום (ד"ה אזהרה) מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק[53]:

  1. הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, מידה כנגד מידה כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל[54].
  2. מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח., ד"ה ואולם אחר[55]) למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים[56]. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא גזרת הכתוב, ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר בש"ס.

מאידך, רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג[57]) כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה[58]. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך (עמ' שפז[59]) מאריך להביא ראיות לדבריו.

ראיות נוספות לטעם וגדר חובת כיסוי הראש[עריכה]

כפי שהובא, נחלקו האחרונים בפירוש דברי רש"י - האם איסור גילוי השער הוא משום צניעות או משום גזירת הכתוב. בשאלה זו ישנם מקורות נוספים וראיות מדינים שונים.

בספר תרומת הדשן (תרומת הדשן סי' י) כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"[60] (- פריצות של האנשים), ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר (כתובות עב:), מפני שלא מצויים בה גברים[61].

ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא גזירת הכתוב ולא מחשש שמא יגרמו הרהורי עבירה לגברים(דרוש מקור). והביאו כמה ראיות לדבריהם:

  1. כפי שהובא לעיל, דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה שׂכל והגיון יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"[62] (הרב שלום משאש, בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז, וכעי"ז בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח ד"ה והנה אם באנו; ועוד).
  2. יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן קריאת שמע (ראה שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג, ובמקורות שהובאו שם). "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם).

השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא[עריכה]

ה'חסד לאברהם'[63] (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סוף סי' פז, דף לח:, ד"ה ואולם לכאורה - מתחיל בעמוד הקודם) כתב שהיות וטעם חובת כיסוי הראש הוא מפני שהדבר גורם הִרהורי עבירה לגברים, לכן האיסור הוא בין בשער הטבעי של האשה ובין בשער חיצוני הנראה כשער האשה (= פאה נכרית המונחת על שערותיה), מפני שלכל הדעות דורשים טעמא דקרא לחומרא[64]. וכ"כ כמה אחרונים(דרוש מקור)[65] שפאה נכרית היא כשערה ואסורה מן התורה (מובאים בקישור).

ויש מי שהעיר שדברי ה'חסד לאברהם' אינם מוסכמים כלל‏[66], ודעת רוב ככל הפוסקים שאין בפאה נכרית איסור מן התורה[67], וכל המחלוקת האם יש לאסור מדרבנן או לא, אבל מדאורייתא אין בית מיחוש בדבר (הרב אליעזר פולק בקובץ 'אור ישראל' מאנסי, גיליון כב (טבת תשס"א) עמ' לו‏[68]; ועוד).

כמובן, שדברי ה'חסד לאברהם' מבוססים על שיטתו[69] שיסוד חובת כיסוי הראש לאשה הוא מחמת הרהורי העבירה שהדבר גורם, אך ברור שמי שסבור שחובת כיסוי הראש היא גזירת הכתוב ואיננה מפני שהיא גורמת להרהורי עבירה, או שטעם כיסוי הראש הוא מפני ששער פרוע הוא כיעור וגנאי לאשה, - אין מקור כלל לאסור מדאורייתא חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, שכן התורה אסרה את גילוי השער הטבעי, ואין לנו מקור לאסור אף שער תלוש (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם). ויש מי שהוסיף, שלהפך, עדיפה פאה נכרית המייפה את האשה (הרב יצחק עבאדי, בשו"ת אור יצחק הנ"ל - אה"ע סי' ג ובהמשך הדברים בעמ' שפז[70]).

ויש שכתבו שטעם ההיתר של ה'שלטי גיבורים' לצאת בפאת נכרית, הוא מחמת שחכמים ידעו שאין יצר הרע שולט אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, כדוגמת שְׂער המחובר לגוף האשה, אך בדבר מת - אין יצר הרע שולט(דרוש מקור). ולכן בפאה נכרית העשויה משְׂער תלוש וחסר חיים - אין חשש שתגרום לו להרהר (הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד, עמ' רכ[71]; וכן כתב הרב שלום דב וולפא בספרו 'לקט שכחת הפאה'; ועוד). ויש מי שכתב סברא זו ביחס לדין "שער באשה ערווה" (שאסור לומר דברים שבקדושה מול שער מגולה של אשה), והסביר שרק שער טבעי הוא נוי ותפארת לאשה בכך ששערה יפה וכמו שכתוב (שיר השירים ד, א; ו, ה): "שערך כעדר העִזים", ולא שער תלוש שהונח על ראשה (שו"ת נחלת בנימין, לרבי בנימין זאב וולף [בן אלעזר יעקב] ברויאר, או"ח סי' כו אות א דף כח.).

טענה זו מתבססת על הנחה כי אין יצר הרע שולט בשער מת. יש המביאים ראיה(דרוש מקור) כי יופי השער שווה בין אם הוא שער האשה ובין אם הוא פאה נכרית מדעת תנא קמא (בבלי: נזיר כח א נזיר כח.) שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי [- אין רצוני] באשה מנוולת" (שאינה שותה יין - רש"י נזיר כח א רש"י שם), אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו בסופה בכדי למנוע ממנה מלגלח את שער ראשה בסוף נזירותה. לעומתו רבי מאיר סובר שהוא יכול להפר בטענה "אי אפשר באשה מגלחת". ומבואר בגמרא (בבלי:נזיר כח ב שם ע"ב) שתנא קמא חולק על רבי מאיר, מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית", כלומר האשה יכולה לגלח את שערה ולחבוש במקומו פאה נכרית, ואז היא נראית כאינה מגולחת (רש"י שם). ומכאן שהפאה מהווה תחליף מושלם לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופי‏[72], ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו מפני שאפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן לגבי הזרים, שהרי בדרך כלל אינם רואים אותה מקרוב, ואין חילוק בין שער ראשה לשער פאה נכרית לגבי היצר הרע השולט על ידי יופי האשה הבולט בשער שעל ראשה(דרוש מקור).

בדעת רבי מאיר, החולק על תנא קמא, וסובר שהבעל רשאי לומר "אי אפשי באשה מגולחת", מסבירה הגמרא שמחמת הזוהמה לא נוח לבעל בפאה נכרית. יש מן הראשונים שפירשו שכוונת הגמרא שבשער ישנו לכלוך, וכשמדובר בלכלוך של שער אשה אחרת מגונה הדבר בעיני הבעל (תוס' שם; וכן פשטות גרסת רש"י שם: "זוהמא דאית בה"). ויש מי שפירש כי "מזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית" (פירוש הרא"ש שם). מפירוש זה משמע ששער תלוש ומת גורם דחייה לבעל ואיננו מושך ומגרה כשער טבעי[73].

בנוסף, יש המביאים ראיה(דרוש מקור) כי אין הבדל בשער מלפני שנחתך לאחר שנחתך, מדברי רש"י (רש"י ערכין ז ב רש"י ערכין ז: ד"ה אלא אמר רב נחמן): "שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות"[74].

הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים[עריכה]

פאה נכרית מוזכרת בפירוש בארבעה מקומות בש"ס בלבד (והם מפורטים להלן), ואף בדברי הראשונים מוזכרת הפאה פעמים בודדות בלבד. היא שימשה כתחליף לשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה.

הסוגיה במסכת שבת[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: חסרים עוד ביאורים לדברי התוספות.

בגמרא (שבת סד:) מבואר שאף שאסור לצאת בשבת בשאר התכשיטים אפילו לחצר הבית, בכל זאת התירו חז"ל שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית, "כדי שלא תתגנה על בעלה". ההיתר הוא דווקא לחצר, אבל אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, וטעם הדבר מבואר בתוספות‏[75] (שבת נז:) שחששו חכמים שמא האשה תסיר את הפאה מחמת לעג חברותיה [ואז תבוא לטלטל את הפאה ד' אמות ברשות הרבים בשבת].

יש המוכיחים מדברי התוספות שאין איסור לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית בימות החול, ורק בשבת שישנו איסור לצאת בתכשיטים שלא יבואו לטלטלם - אסור לצאת גם בפאה נכרית, ומה שהתירו לאשה לצאת רק לחצר הוא בגלל שבכך די בכדי שלא תתגנה על בעלה[76] (שלטי גיבורים, שם; ועוד).

יש שהקשו על ביאור זה בדברי התוספות, שאם כן אין חשש שתסיר את הפאה ברשות הרבים, שכן יש בדבר איסור אף בחול, ואין לחשוש שאשה תעבור עליו‏[77], משום שכל החשש הוא רק שהאשה עלולה לשכוח ששבת היום או שאסור לטלטל בשבת, אך בוודאי היא לא תשכח שאיננה יכולה להסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים (הרב היעב"ץ בפירושו לחם שמים שבת פ"ו מ"ה).
ויש שתירצו את קושייתו, בכך שמנהג הנשים היה לכסות את שערותיהן בסבכה ועליה היו נותנות את הפאה הנכרית, וממילא לדעת התוספות מתחת לפאה היה כיסוי נוסף, ולכן קיים חשש שהאשה תסיר את הפאה בשבת (כי ילעגו לה חברותיה) וטלטל אותה (הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם).

ויש שביארו את דברי התוספות בדרך אחרת, ולפירושם מדובר על פאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ולרדיד, והיא רק נותנת הרגשה שהרדיד מכסה על שער, אך - לדבריהם - אין היתר לאשה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית (שו"ת באר שבע סי' יח; ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג).

מדברי התוספות יש המביאים(דרוש מקור) ראיה היסטורית, שלא הייתה דרך הנשים לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, וזאת ככל הנראה מפני שניתן היה לזהות את הפאות הנכריות בתקופה זו, שמחמת שהן לא נראו כשערה האמיתי של האשה, ולכן היא התביישה לצאת בה לרשות הרבים, ואם הייתה יוצאת בה לרשות הרבים - קרוב הדבר שישחקו עליה עליה והיא תסיר את הפאה.

לעומת זאת, הרב היעב"ץ (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט; וכן בלחם שמים, שם) מביא דווקא ראיה לאסור יציאה לרשות הרבים בפאה נכרית מנוסח המשנה המתירה לצאת בפאה לחצר ולא מזכירה את האיסור לצאת לרשות הרבים, והוא מסביר שאכן שאין צורך לציין את האיסור לצאת בשבת בפאה לרשות הרבים, כי גם בחול אסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כי פאה נכרית בכלל האיסור מדת יהודית).
ויש מי שהשיגו על דבריו והוכיחו מכאן ראיה להיתר, מכך שהגמרא מקשה שם על דעת רב האומר כי כל שאסורה לצאת בהן לרשות הרבים אסורה לצאת בהן לחצר, "מאי שנא הני", ולדעת האוסרים אין מובנת הקושיא, הרי בפאה נכרית אין חשש שמא תצא לרשות הרבים כיון שאף בחול אסור, וגם קשה על המשנה עצמה מה החידוש בכך שהתירה לצאת לחצר כיון שאין חשש שתצא בה לרשות הרבים (הרב מיכאל זאב זאבצאקי בספר מתנה טובה לשבת (תרס"ח) שם[78]; הרב יצחק מאיר פצינר, בספרו 'פרשת המלך' פי"ג מהל' אישות הי"א בהערה).

הפרת נזירות אשתו[עריכה]

נחלקו התנאים במשנה (נזיר כח.) אם יכול הבעל להפר את נזירות אשתו, ובגמרא (שם:) מוסבר שהדבר נוגע לבעל, היות והנזירה צריכה לגלח את כל שערה בסיום תקופת הנזירות, ואין רצונו באשה מנוולת ומגולחת, אלא שהאוסר סובר שאין די בכך בכדי להפר את נזירותה, שכן "אפשר בפאה נכרית"‏[79], ואם כן אין שום השלכה מנזירותה על הבעל‏[80] והוא אינו יכול להפר נדריה. הדעה הסוברת שהבעל יכול להפר את הנזירות מוסברת בכך ש"פאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא לה"‏[81], ולכן הדבר נוגע לבעל שאינו רוצה אשה מגולחת.

ומכאן הביאו המתירים ראיה לשיטתם, שמותר לאשה להתכסות בפאה נכרית, כי אם אסור לה לצאת לרשות הרבים בפאה, עדיין ניוול הוא לה (רבי יהושע בועז, בעל 'שלטי גיבורים', ב'עין משפט' שם‏[82]).

לעומת זאת האוסרים דחו את ראייתו, והסבירו שהכוונה לפאה נכרית המכוסה מתחת לסבכה ורדיד (כמו השער עצמו), ורק רק נותנת צורה למטפחת ולרדיד שיש מתחתיו שער (שו"ת באר שבע סי' יח‏[83] בשם רבי יהודה כצנאלנבוגן, והסכים עמו; וכן בספר ישועות יעקב או"ח סי' עה ס"ק ג‏[84]).

ראיות ממקומות נוספים בתלמוד ובראשונים[עריכה]

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו.

בדברי התלמוד

  • בבבלי ערכין דף ז ב: מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.). יש שרצו להביא מכאן ראיה שעכ"פ שער המחובר לשערה של האשה וטפל אליו, נחשב כגופה, וא"כ יתכן שגם בו יש את דין "שער באשה ערווה", אך השלטי גבורים דוחה את הראיה וכותב שברור שמדובר בנשואות שהרי מדובר שם באומרת "תנו שערי לביתי", ועכ"ז הותר להן להתקשט, כח שער באשה ערווה הוא רק בשער המחובר לגופה. עם זאת, ברור לשלטי הגבורים, שאין לדמות כלל שער פאה נכרית של זמנינו, שאינו מחובר לשער הטבעי אלא דבוק על גבי מגבעת אחרת המפסיק בין השער התלוש לשערה הטבעי, לאותו שער, ובפאה של זמנינו אין להביא ראיה כלל שחשיב כגופה.
    במשנה שם כתוב "האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה", ובגמרא מפרש רב כי מדובר באומרת תנו שערי לביתי, ובהמשך הגמרא וברש"י מוסבר, כי מדובר בשער שהיתה האשה קושרת לשערה בקביעות, כדי שתראה בעלת שער, והוא נחשב כחלק מגופה, אלא שאם מצווה האשה לתת את שערה לבתה, מגלה היא את דעתה בכך שאינה רוצה שיחשבו השערות כחלק מגופה שאז יאסרו מדין שלל עיר הנדחת.
  • בסנהדרין קיב א: מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפאה נכרית שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. יש שהוכיחו(דרוש מקור) מכאן שאף נשים צדקניות בתקופות אלו היו לובשות פאה נכרית‏[85].
    אלא שהגמרא מחלקת בין "פאה נכרית" שהוא כינוי לשער בשעה שהוא קשור לשערה, לבין "שער נשים נכריות" שהוא אותו גדיל שער עצמו בשעה שתלוי ועומד על הקיר, ובשעה שהוא מחובר לגופה ברור שהוא נחשב כחלק מגופה, ובשעה שהוא תלוי ועומד על הקיר הדבר עומד ותלוי ב"בעי" ששאל שם האמורא רבי יוסי בר חנינא האם מתחשבים במצב העכשווי של השער שבו אין הוא משמש לה כמלבוש או במצבו הקבוע שבו הוא משמש לה כמלבוש.
בדברי הראשונים

הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים את מבנה פאה נכרית ואת אופן השימוש בה:

  • רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל.
  • הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל.
  • התוספות רי"ד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.
  • הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית".
  • שנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". בכך חולק הגר"א על השלטי הגבורים שכותב שהיו יוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים ללא צעיף או כיסוי אחר מעליו, "דא"כ מאי אהני האי קישוט הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה כבעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" ולכן יש הרוצים להביא ראיה מדברי הגר"א שהוא סובר שההיתר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים הוא רק כאשר הפאה מכוסה בצעיף, ולכן הותר לה לצאת בו לרשות הרבים. אם כי, הגר"א בפירושו לשולחן ערוך (עה, ב) מסכים עם פסקו של הרמ"א שמותר לחבוש פאה נכרית, אפילו לא מכוסה ( כלשונו "אפילו דרכה לכסות"), ומביא לכך ראיה ממשנה זו "כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער". ויתכן שהגר"א סובר שודאי האשה היתה משימה את השער מתחת לשבכה, שהרי היא רוצה שיחשבו שאינה קרחת ושהיא כשאר הנשים שחייבות לכסות את שערותיהן המחוברות לגופן, ולמרות זאת סובר הגר"א שיש ראיה מתחילת המשנה, שבה מבואר שיוצאה האשה בחוטי שער שלה או של חברתה שבה משתמש בתור חוטים שקולעת בהן שערותיה.

יש המציינים את העובדה שבשום מקום לא נזכר הפאה הנכרית ככיסוי ראש, אלא תמיד נזכר כשער אותו לובשים כדי שלא תראה כחסרת שער, כראיה לכך שאכן אין הפאה מהווה תחליף לכיסוי ראש. טענתם היא כי אם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר, והעיקר חסר מן הספר.

עם זאת, יתכן שהסיבה שבשלה לא השתמשו בפאה בעבר לכיסוי הראש, היה מכיון שהיו בעיות טכניות שונות: אם ה"זוהמא" המוזכרת במסכת נזיר, אם מכיון שאלו שחבשו אותה היו בעיקר בעלי מום - נשים קרחות לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, וככל הנראה היה בושה בלבישת פאה נכרית שמסיבה זו כותבים חכמי התוספות במסכת שבת שקיים חשש שהוא בגדר "וודאי" שישחקו עליה ולכן תסיר את הפאה מראשה.

מקומות בש"ס שיש אומרים שמדובר בהן על פאה נכרית[עריכה]

יש שכתבו שמה שמוזכר במסכת כתובות (כתובות סו:) "נתעטפה בשערה" הכוונה לפאה נכרית, ומדובר שם באשה נשואה או לכל הפחות אלמנה כמובא שם, וקצת משמע שמדובר בשער שלה ממש היינו שהפאה הנכרית היתה העשויה משער שלה עצמה, ודלא כדעת המחלקים בין שערה לשער חברתה (רבי שלמה הס מגדולי הונגריה, נדפס בשו"ת כרם שלמה או"ח סי' ע"ה, רבי יהושע שלמה ארדיט ב"חינא וחסדא" על כתובות ס"ו ע"ב).

ראיה מדברי הירושלמי והערוך[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: לא הובאו דברי החוות יאיר במקו"ח; ולא הובאו כלל תשובות המתירים, הן שמהדובר ב'מוסף הערוך' (ולא בערוך), והן שניתן להסביר את דבריו שאין מכאן ראיה למחלוקת האחרונים בדין פאה נכרית.

בתלמוד הירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו) מובא:

"א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום 'יוצאה וראשה פרוע', הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום 'יוצאה וראשה פרוע'."

הפני משה מפרש: "קפלטין - היינו מטפחת שעל ראשה"‏[86]. וכן כתב הקורבן העדה פירש: "קפליטין - בגד דק שמנחת על ראשה". ולפי דבריהם כוונת הירושלמי שמותר לצאת לחצר במטפחת (או כל כיסוי ראש אחר מבד), אך אסור לצאת למבוי במטפחת, מפני שיש חובה לשים רדיד (כפסק הרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' יא-יב והשולחן ערוך אה"ע קטו, ד).

אולם הערוך (ערך קפליטין) כתב: "פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית". ולפי פירושו יוצא שדווקא לחצר מותר לצאת בפאה נכרית, אך למבוי אסור לצאת בפאה נכרית. וכל שכן שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות א).

נימוקים חיצוניים לאסור חבישת פאה נכרית[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הנימוקים הובאו בקצרה, ויש להאריך בהם. למשל, לגבי מראית עין - נחלקו הפוסקים האם האיסור נוהג גם במקום שרוב הנשים הכשרות חובשות פאה נכרית; וכן יש חילוקים בין סוגי פאות שונות..

הפוסקים שאסרו פאה בדורות הקודמים, כתבו כמה וכמה טעמים לאיסור:

  • ובחוקותיהם לא תלכו: הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו), שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל),
  • חרם: הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד). יש לציין כי חרם זה נאמר גם על מטפחת המגלה מקצת שערות (הרב משה ווינער, בספר כבודה בת מלך(דרוש מקור)).
  • פריצות: הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.
  • מראית העין: כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג, וראה למעלה רשימת אוסרים משום מראית עין).


טיעונים להתיר בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת האוסרים בדורות הקודמים[עריכה]

כמה וכמה פוסקים בימינו, כתבו כי טעמי האיסור דאז אינם שייכים כיום. להלן דבריהם:

  • יש שכתבו שהאוסרים אסרו משום מראית עין, ולכן כיום שנתפשט מנהג לבישת הפאות בכל העולם, גם הרבה מהמחמירים היו חוזרים בהם להתיר‏[87].
  • יש שכתבו שמהאוסרים בעבר את הפאות היה זה רק לפני שהתדרדרו הדורות שיש המגלות את שערן במקצת, אבל כיום יש להתיר את הפאה הנכרית שאינה אסורה מעיקר הדין, לצורך הדור ולמנוע פרצה חמורה יותר‏[88].
  • יש שכתבו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה‏[89].
  • טיעון נוסף כתב הרב משה שטרנבוך בספר "דת והלכה", כי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.
    וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.
    והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.

טיעונים לאסור בימינו לבישת פאה, אפילו לדעת המתירים בדורות הקודמים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ויש שכתבו שגם הפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית בשנים קודמות, היום היו מודים לאסור, והטעם, משום שיצור הפאות בימינו עבר שיפור ניכר, וכיום הפאות הם יפות הרבה יותר מאשר בדורות קודמות, ומושכות את העין[90]. [ואע"פ שגם בדורות הקודמים כתבו כמה פוסקים שהפאה דומה לשער‏[91], עם זאת בדורנו השתפר מראה הפאות עוד יותר[92]].

מניין הפוסקים[עריכה]

ערך מורחב - פאה נכרית/שיטות הפוסקים


גילויים משמיים נגד פאה נכרית[עריכה]

יש מאוסרי הפאה הנכרית המביאים כחיזוק לטענתם 'גילויים שמימיים':

  1. הרב יצחק רצאבי בתשובה מביא מעשה על ילדה שחזרה בגילגול מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
  2. כמה מהאנשים שעברו "חוויה סף מוות" (חוויה זו מבוארת בארוכה בערך מוות קליני), מעידים שבשמיים מענישים על חבישת פאות נכריות, ומקפידים שכיסוי הראש יהיה ע"י מטפחות דווקא[93].
  3. מסרים מעולם האמת ע"י מוגבלים שכלית - יש אוטיסטים הכותבים ע"י מחשב שבשמים מתנגדים לפאות נכריות.[94].
    אולם דרך תקשורת זו שנויה במחלוקת, ורבים מאנשי המחקר וכן מפוסקי דורנו פקפקו בתקשורת זו, כשהמפורסם שבהם הרב שלמה זלמן אוירבך[95].
    ויש שהוסיפו‏[96] שדבר זה - שאין לחשוש לדברי האוטיסטים, נוגע גם לאוסרי הפאה הנכרית, שהרי יש שכתבו[97] בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דווקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. - ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רבים מהפוסקים האוסרים את הפאה הנכרית. וודאי שלא נניח את דברי הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים.
    ויש שהוסיפו‏[98], שאפילו לדעת אלו שלא שללו לחלוטין את הדבר[99], לא כל דברי האוטיסטים שווים, שכן האוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם ודברו בשפה יפה, ומעולם 'הציבור החרדי' לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע משיח[100]. ורק בתקופה מאוחרת יותר החלו מסרים מאוטיסטים אחרים[101] המופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על צניעות, ועל פאה נכרית, והם מלאים בקללות, איומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה, ופתיחת פה לשטן. וסביר להניח שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה'מסרים'.

ויש שכתבו שאין להתחשב בהכרעת ההלכה בגורמים מיסטיים כגון דא, ותורה "לא בשמים היא" (ב"מ נט:). ברוח זו, כתב הרב שלום משאש (שו"ת שמש ומגן ח"ב):

"בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בוודאי לא יחזרו בהם. ואפי' משיח צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב (עדויות פ"ח מ"ז), ולא בשמים היא (תמורה טז.), אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל... ובש"ס (מנחות לד.): אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין מהרי"ק(דרוש מקור)."

השלכות הלכתיות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

להלן רשימת השלכות הלכתיות שונות הנובעות מדין כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, שהובאו בספרי הפוסקים:

  • רבי צבי הירש שפירא (בעל הדרכי תשובה) כותב שאדם שאשתו חובשת פאה נכרית, אסור לו להיות שוחט ובודק, כיון ש"בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
  • בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
  • האדמו"ר מקלויזנבורג ‏[102] כתב שמי שאמה הולכת בלי פאה נכרית אסור לבתה ללכת עם פאה נכרית ולא מהני בזה התרת נדרים כיון שהתרת נדרים הוא רק בדבר המותר לגמרי ולא בדבר שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש הפרי חדש בשם מהרשד"ם סימן מ', והביא גם משו"ת תשורת ש"י שפסק שאסור לבת לשנות ממנה גאמה בנושא זה משום ואל תטוש תורת אמך. ונמצא שכאן יש לכו"ע איסור מהתורה של חשש נדר והוא חמור מאוד.
  • האדמו"ר מקלויזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב[103] כתב שמותר למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר כיון שעכ"פ נוהגת כהפוסקים המקילים, ואע"פ שלדינא וודאי אסור. וראה בספר 'ללקוט שושנים' (מאת הרב אליהו בחבוט, ח"ג עמ' רי) שהביא בזה מחלוקת חכמי זמנינו.
  • ובענין האם לסכן את הפרנסה כדי להחמיר שלא לחבוש פאה נכרית: הרב יוסף שלום אלישיב הורה שאשה שמחמירה לחבוש דוקא מטפחת ולא פאה, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת חומרא זו, עליה להמשיך להחמיר, ובזכות זה תזכה לפרנסה ברווח[104].

אמירות מפי גדולי החסידות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

  • רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו[105] הבטיח שיעורר רחמים בשמים (ע"י אבותיו הקדושים) על מי שיעלה לקברו להתפלל עליו, ידליק נרות עבורו ויאמר המבוקש והשמות, וזאת בתנאי שהוא יחזור בתשובה מחטא שלו, ואחת הדוגמאות לחזרה בתשובה היא: כל אשה הרגילה לגלות ראשה המבטיחה מעתה ללבוש פאה שתקיים את הבטחתה.

פאות לא צנועות[עריכה]

גם המתירים מסכימים שאם הפאה פרובוקטיבית, בולטת ומושכת תשומת לב, היא אסורה‏[106], ככל בגד עז ובוטה‏[107]. יש מהמתירים שנקטו שאין גדרים מדוייקים מהי פאה צנועה ומהי פאה לא צנועה‏[108], ויש שכתבו סימנים וגדרים לקבוע איזה פאות אינן צנועות אסורות:

  • פאות ארוכות - יש גם מבין המתירים לחבוש פאה נכרית, הסוברים שפאות ארוכות הנן פריצות ללא קשר לחיוב כיסוי הראש‏[109]. ויש שכתבו שגם פאות ארוכות בכלל ההיתר‏[110].
  • פאות שער פזור - יש שהגדירו את האיסור באופן ששערות הפאה הנכרית מתפזרות ביותר‏[111]. ויש שאף שהביאו ראיה לכך שסתירת שיער היא פריצות, שכן הכהן הסותר את קלעי שערה של הסוטה, "מרבה בגילויה שסותר קליעתה" (רש"י סוטה ח.), ורואים שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות‏[112].
    ויש ששכתבו שפאות ארוכות זה ניוול בעלמא, שאין מקור לאוסרו, ורק כאשר מדובר בשערות הטבעיות - התרת קליעתן וקשריהן היא הפך ציווי התורה‏[113].
  • פאות נפוחות - השבילי דוד (ח"א או"ח סי' ב‏[114]) אסר לאשה לצאת בפאה נפוחה המעבה את השער‏[115].
  • פאות הדומות לשער טבעי - יש מגדולי הפוסקים שאסרו מטעם זה‏[116] פאות הנראות כשער טבעי‏[117]. ויש שהתירו{{הערה1=הרב אליהו לבנון ויספיש בקובץ אור ישראל כ"א (תשרי תשס"א) עמ' נד-סב. הובא הדברים בספר חן וכבוד פרק טז (עמ' שפז ואילך), ושם במוסגר, לאורך המאמר, הביא מקורות רבים מדברי הפוסקים להוכיח שאף שער טבעי מותר.}}.

פולמוס השֵער ההודי[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: מביא רק חלק מדעות הפוסקים; ומקצר מאד בנימוקים, ובחילוקים ביניהם.

קיים פולמוס אודות הפאות הנכריות, שחלק גדול מהן הוא מבית עבודה זרה בהודו, שם מגלחים את השערות. הספק הוא האם עצם התגלחת היא פולחן (- שמכער את עצמו לכבוד האליל) אבל השערות אינם חלק מהפולחן, או שמא גם השערות עצמן מיועדות לכבוד האליל(דרוש מקור). אחת מהראיות שהצד הראשון נכון הוא בכך שרוב השערות אכן מובלות לצרכים מסחריים, ומכיון שמדובר בספיקא דדינא לא ניתן ללכת בזה אחר חזקה דמעיקרא של השערות שהיו מותרות‏[118].

הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, רבי משה שטרנבוך (דת והלכה, סי' א, עמ' כח ואילך), שכתב לאסור את הפאות העשויות משער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור תקרובת עבודה זרה, ואף על פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב שראוי להימנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי‏[119], אולם כתב שגם זה עדיף ממטפחת שאינה מכסה את כל השערות בשלמות, ומחליקה מהראש מפעם לפעם[120].

בשנת תשס"ד - לאור בירור נתונים עובדתיים נוספים‏[121] - התעורר החשש הנזכר לפאות מתקרובת עבודה זרה ביתר תוקף, ולאחר הצגת הדברים בפני הרב יוסף שלום אלישיב, פסק לאסור שיער הודי‏[122]. וכן הורו הרב חיים קניבסקי, הרב ניסים קרליץ, הרב משה שטרנבוך[123] ורבנים נוספים. נשים רבות החליפו את פאותיהן בכיסויי ראש אחרים, ויש ששרפו את הפאות כדין תקרובת עבודה זרה‏[124]. כתוצאה מכך הוקמו הכשרים‏[125] המפקחים על מקור השער של הפאות הנכריות‏[126].

מאידך, יש מי שכתב שהרב שמואל הלוי וואזנר, העלה שמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק שראוי להחמיר משום שמץ עבודה זרה ו"הרחק מן הכיעור"[127], אלא שאשה שכבר קנתה פאה (קודם שנודעו חששות אלו) - אינה צריכה להחליף(דרוש מקור). וכדבריו כתב גם רבי חיים יוסף דוד ווייס[128]. רבי יצחק רייטפארט הקל בשאלה זו, מטעם שתקרובת עבודה זרה בזמן הזה מותרת בהנאה (שלא כפסק הבית יוסף), וגם משום שהתגלחת לא נעשית לפני האליל.

פאות העשויות משער המת[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

קישורים להתיר הפאה[עריכה]

קישורים לאסור הפאה[עריכה]

קישורים נייטרליים[עריכה]

פאה נכרית מהודו[עריכה]

הערות שוליים

  1. ↑ תשובת הרב יעקב אריאל באתר ישיבה: "מדוע הנך מעלה בכלל על דעתך שמישהו יתיר איסור תקרובת עבודה זרה שהיא אסורה בהנאה מהתורה? כל רבני ישראל מאוחדים בשמירת ההלכה".
  2. ↑ להשלכות עניין זה לגבי קריאת שמע ותפילה - ראה בערך: שער באשה ערווה.
  3. ↑ וראו עוד אנציקלופדיה תורנית 'דעת', ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', הרב שלמה אבינר, ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.
  4. ↑ רש"י שם ד"ה קלתה.
  5. ↑ רמב"ם (פכ"ד מהל' אישות הי"ב). וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.
  6. ↑ ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא).
  7. ↑ ראה רש"י כתובות עב. ומאירי שם ועוד.
  8. ↑ ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.
  9. ↑ הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו); הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.
  10. ↑ ראה בפורום 'לדעת': "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."
  11. ↑ כך הסביר הרב ניסים קרליץ (חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה): "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". (מובא בפורום 'לדעת')
  12. ↑ אך הרב בנימין זילבר מציין ששמע שבירושלים יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד (שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר). ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.
  13. ↑ מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.
  14. ↑ וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.
  15. ↑ שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב) ושו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' קמט, ד"ה וקודם כל אשיב; מובא בספר חן וכבוד עמ' קסג)
  16. ↑ שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה"
  17. ↑ מעניין לציין שבשו"ת סבא קדישא (או"ח ח"א סי' מז) בהשגותיו על השלטי גיבורים כתב: "ואתמהה איך חשב [- השלטי גיבורים]... להוציא... דין מחודש כזה [- להתיר את הפאה הנכרית ברשות הרבים] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר" עכ"ל (מובא בקישור, ושם העירו שלדעת המתירים המנהג להתיר החל בימי התלמוד, ראה להלן).
  18. ↑ להרחבה נוספת בענין תאריך לידתו המדוייק, ראה בערך רבי יהושע בועז.
  19. ↑ וראה להלן שיש פרשנויות נוספות בדעת הרמ"א.
  20. ↑ החסד לאברהם וסיעתו, ראה להלן בפסקה 'השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא'.
  21. ↑ ראה בפרי מגדים ( או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט): "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בשו"ת שנות חיים סי' שטז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (מהדורה תנינא יורה דעה סי' קסח): "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אגרות משה יורה דעה ח"ב סי' פח): "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה". וכן כתב בשו"ת שמש ומגן(דרוש מקור).
  22. ↑ יש מחכמי זמנינו שהתירו פאה שאינה ניכר כלל שאין היא שיער טבעי (אגרות משה שם, ועוד), ויש מחכמי זמנינו שכתבו שיש להחמיר בפאה שאינה ניכרת למתבונן (בספר "חן וכבוד" עמ' סח-ע בשם הרב חיים קניבסקי{{מקור|: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר. אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל"). יש שהתירו כל פאה(דרוש מקור), ויש שאסרו פאה ארוכה(דרוש מקור).
  23. ↑ הרב שלום דוב וולפא בספר לקט שכחת הפאה; וכ"כ בספר "חן וכבוד" בהקדמה, עמ' ב-ג.
  24. ↑ ספר 'שלטי הגיבורים נדפס בשנת שי"ד-שט"ו. ממנו ועד להדפסת ספרי רבי יעקב עמדין (היעב"ץ): 'לחם שמים' (בשנת תצ"ג), שאילת יעב"ץ (בשנת תצ"ח) ומור וקציעה (בשנת תקכ"א), עברו כמאה ושמונים שנה.
  25. ↑ לקט שכחת הפאה וחן וכבוד הנזכרים בהערה הקודמת. ובחן וכבוד שם הביא מדברי רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה [- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת], והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו". ובסוף דבריו מפרט שהמנהג היה רק דרך המבוי, ורק בזה האופן התיר. וזו גם עדות מהרש"א אלפנדרי, בספר "סבא קדישא", שהיה רב בדמשק, שמעולם לא הותר הדבר. שהדבר היה פשוט לאסור וכשרצה רב אחד להתיר, כל הרבנים התנגדו לו. וראה דברי הרב אליעזר פולק המובאים בספר חן וכבוד (הנ"ל עמ' רסט): "...גם נראה ששאר מפרשי השולחן ערוך ששתקו לרמ"א מסכימים עמו, כמו הט"ז ושאר האחרונים שדרכם להשיג עליו במקום שחולקים". יש לציין, שדברים אלו תלויים במה שנחלקו המפרשים האם כוונת הרמ"א להתיר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים (כמשמעות דברי בדרכי משה) או שדבריו נאמרו רק לגבי קריאת שמע (כהסבר היעב"ץ וסיעתו).
  26. ↑ דהיינו המהרש"ל, הב"ח, הסמ"ע, הט"ז, הש"ך ועוד.
  27. ↑ ראה בדברי השלטי גיבורים הנ"ל שכתב: "להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית", משמע שעוד קודם לכן היו נשים שיצאו בפאה נכרית.
  28. ↑ שו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' נט): "...לאשה לילך בפיאה נכרית בשוק... כבר האריכו בזה בספר באר שבע ובכל האחרונים ורובם מסכימים לאסור ועיין בכנסת הגדולה באה"ע [סי' כ"א בהגה"ט אות ה' וז'] שרבו האוסרים וכן בעצי ארזים [שם ס"ק ב'] אוסר". (הובאו דבריו בשו"ת דברי יציב יו"ד סי' נה ד"ה והיוצלמ"ז דבנ"ד). וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קצט אות ד): "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה..." ובמקום נוסף (ח"ה סי' רז אות ב): "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים (אף על פי שברמ"א סי' ע"ה, ובד"מ סי' ש"ג הביא דבריו) מכל מקום הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים". וכן בשו"ת קנין תורה (ח"א סי' יא אות י, עמ' לו): "ואם נבא לחשוב כל האוסרין לצאת בשייטיל [- פאה נכרית] בלא כיסוי לא יכיל הגיליון..." וכן כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ה, מילואים לאה"ע סי' ה): "...שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט..." ובגוף התשובה (שם אות ז) הביא בשם רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק (ח"ו אה"ע סי' ו) "שכל הפוסקים דחו דעת השלטי גיבורים". וכן במסקנתו כותב הרב עובדיה יוסף (שם אות ח): "...והעיקר שיש לאסור כדברי הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים". וכן בתשובה נוספת: "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה..." (שם ח"ד אה"ע סי' ג אות ג).
    וכן כתבו הרב בנימין ראבינאוויטץ (בהסכמתו לספר דת משה וישראל), הרב מאיר מאזוז (ירחון 'אור תורה', ניסן תשמ"ו, סי' עב), הרב משה לוי ירחון 'אור תורה', טבת תשמ"ט, סי' מב), הרב יהודה טשזנר (בהסכמתו לספר 'חן וכבוד': "...לפי הנראה רוב הפוסקים מחמירים"); הרב חיים יעקב טאובער (במאמר בקובץ 'אור ישראל' כא, עמ' לט: "כמעט אין מי שהתיר ללכת עם פאה נכרית, כאשר מתבוננים היטב בספרי התשובות שמדברים משאלה זו, רואים שכמעט אין מי שמתיר"); הרב בן ציון מוצפי (באתר 'דורש ציון' תשובה 76888: "הפיאה אינה שנויה במחלוקת, כי רוב מכריע של הפוסקים אשכנזים וספרדים אסרוה") ועוד.
    וראה בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה ומ"ש שאע"פ) שכתב להשיב על דבריהם: "ומה שכתבו שאע"פ שיש מתירין רוב הפוסקים אוסרים, - גם זה אינו, ד...היום ...גם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר." ע"ש.
  29. ↑ כן כתב הרב משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' יב): "בעניין פאה נכרית... רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים... ולכן לדינא אין כבוד תורתו הרמה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כבוד תורתו הרמה רוצה להחמיר - אינו יכול להטיל חומרותיו עליה... וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". וכן בכף החיים (או"ח ח"א סי' עה ס"ק יט) כתב: "מסקנת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל". וכן הרב גבריאל ציננער (בעל 'נטעי גבריאל', במאמרו בקובץ 'אור ישראל' גיליון לז עמ' סו9: "שיטת רוב גדולי הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים שדעתם בהחלט שמותר לילך בפאה נכרית מגולה". וראה בספר חן וכבוד (סוף עמ' עז) שהביא מדברי הרב חיים פרדס (אב"ד בתל אביב ומהדיר המהר"ל) בספר 'תורתך שעשועי' (פרשת נשא) שכתב: "ידועה המחלוקת בעניין הפאה הנכרית שהיו רבנים וקהילות שהחמירו בעניין, אך רוב הפוסקים נהגו היתר בדבר..." וע"ע בספר חן וכבוד (בהקדמה עמ' טו) שהביא כן בשם רבי אליעזר פילץ ורבי יעקב פרידמן.
  30. ↑ ראה להלן בפרק הפאה הנכרית בתלמוד ובדברי הראשונים
  31. ↑ מדברי הרמב"ם והתוספות במסכת שבת, משמע שהיתה גלויה, והגר"א בשנות אליהו פירש שהייתה מכוסה. ויש שהבינו ש"חוטי שער" המוזכרים במשנה היא הפאה של ימינו - ראה מגן אברהם, ביאור הגר"א או"ח ע"ה, ערוך השולחן ועוד.
  32. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם (שבת פ"ו מ"ה): "פאה נכרית - כעין נרתיק מדביקין בו שער נאה מאד ולובשות אותו על הראש באופן זמני להתייפות בשער". הובאו דבריו במאירי (שבת סד:).
    הרמב"ם לא הזכיר שמדובר דווקא על נשים חסרות שער או בעלות מום בשערן, וייתכן שכוונתו שהן מכסות בפאה נכרית כי שערן חייב להיות מכוסה. אכן הרמ"א (בדרכי משה או"ח סי'שג אות ו) הביא מדברי השלטי גיבורים (שבת (כט.) אות א) המסביר את השימוש בפאה נכרית משערות עצמה: "עשויות לכסות שערותיה האחרות אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שער" (ומקור דבריו ברש"י שבת סד: "פיאה נכרית - קליעת שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה, שתראה בעלת שער"), ומשמע שמדובר באשה שיש לה שערות (שמהן עשתה את הפאה) אך עדיין נזקקת לפאה בכדי להיראות "בעלת שער", ואולי הכוונה לקרחת חלקית או למום אחר בשערה. וראה בהערות להלן מדברי הראשונים.
  33. ↑ תשובות הגאונים שבת סד:[דרושה הבהרה].
  34. ↑ מאירי שם: "ועניין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן". חידושי הר"ן שם: "וכן פיאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חבירתה לפי שיש לה שער מועט, אי נמי דיש לה שער לבן ושער חבירתה שחור". וכן הוא בראשונים נוספים.
  35. ↑ בגמרא (נזיר כח:) מבואר שנזירה יכולה לכסות ראשה בפאה נכרית וכך לא תתגנה על בעלה. ויש שלמדו מכאן(דרוש מקור) שהיו בזמנם פאות שלימות כמו בזמננו, ונשים מגולחות היו משתמשות בזה כתחליף מושלם לשער הטבעי.
  36. ↑ שהרי לדעת מתירי הפאה נכרית, המנהג התחיל עוד בימי התנאים(דרוש מקור) (וכנ"ל[דרושה הבהרה]).
  37. ↑ קודם שיצא לאור ספר "שלטי הגיבורים" - שנת ה'שי"ד, וראה להלן שרבי יצחק אבולפיא כותב בשנת תרל"א שהמנהג החל לפני יותר מארבע מאות שנים.
  38. ↑ שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' מח): "ידע מעלתו, מה שהנשים מקילין בפאה נכרית מגולה, אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, כן נראה מפשט לשון השלטי גיבורים במסכת שבת ובמסכת נזיר, שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות, טרם אשר שלטי הגיבורים מצא להם ההיתר. ובא זה ולימד זכות על הנשים צדקניות שבאותו הדור, על פי ראיותיו..." וכן כתב רבי יצחק אבולעפיא, אב"ד דמשק, בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו נדפס בשנת תרל"א): "מנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה..." (- היינו משנת רל"א, וראה בהערה הקודמת).
  39. ↑ כשלוש מאות שנה לאחר תקופת השלטי גיבורים.
  40. ↑ רבי יעקב פארדו בספרו 'אפי זוטרי', על השו"ע, אה"ע סי' כא ס"ק ט, נדפס בשנת תקנ"ז.
  41. ↑ רמז להשערה זו בספר חן וכבוד (עמ' ב).
  42. ↑ ראה מה שהביא בספר חן וכבוד (עמ' לד) מדברי הפני יצחק (ח"ו סי' ו).
  43. ↑ וכן מובא בספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט) בשם הרב חיים קניבסקי שכן היה מנהג נשות ליטא, ובכללן אשת החזון איש ואשת הסטייפלר.
  44. ↑ ראה שו"ת דברי חיים (יו"ד ח"א סוף סי' ל): "...כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעווה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים..." ודברי דומים כתב רבי שלמה קלוגר (שנות חיים סי' שטז). וראה שו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה, סוף אות ז).
  45. ↑ ראה במקורות המובאים לעיל; וכן בדברי הרב שלום משאש להלן.
  46. ↑ הרב מנשה ישראל (בתשובה באתר הידברות): "ובהנהגה בפועל היו הבדלים מהותיים בין ארצות המזרח וקהילות ספרד לקהילות האשכנזים, שאם האשכנזים נטו להקל בדבר בהרבה ממקומות מושבותיהם, הרי שבקהילות ספרד נשמר הדבר בכל החומר עד לעת האחרונה ולא נהגו שם לצאת בפאה נכרית אלא כדרך בנות ישראל במהלך הדורות בכיסוי ראש. הגאון רבי יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק (ח"ו סי' ו, יב:, ד"ה אמנם אנכי הרואה) העיד על המנהג בעירו לחבוש פאה נכרית אך ורק בבתים ובחצרות אבל לא ביציאה לרחוב, וכן כתב השדי חמד שמנהג מקומות הספרדים להחמיר בזה... וכן העיד על מנהג איזמיר הגאון מהר"א פלאג'י בספרו 'בירך את אברהם', שבמקומותיהם "לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית". (וחזר על דבריו בתשובה נוספת).
    ומקור דבריהם בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סוף סי' ה, אות ז-ח). וראה עוד בהערה להלן מדברי הרב חיים קניבסקי.
  47. ↑ כך כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמח, סוף ד"ה ובהיותי בזה): "...וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר" (מובא בספר חן וכבוד עמ' קסב).
  48. ↑ הרב בנימין זילבר: "מה הפשט שהיה להם מנהג, אם הייתה להם האפשרות של קניה ואע"פ כן השתמשו דוקא במטפחת, שייך לומר מנהג, אבל כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג" (שו"ת אז נדברו חי"א סי' נ, עמ' קלה; - הובא בספר חן וכבוד עמ' סד וקפח; וע"ע בעמ' קצא ואילך).
    וכך כתב הרב שלום משאש רבה של ירושלים: "לפי ידיעתי במרוקו ארץ מולדתי, לא עלה על דעת שום אחד מרבני הדור גדול או קטן לדבר בזה כלל, שהרי לא היתה נמצאת פאה נכרית אצלם, רק דרך לימוד המשנה היו קורין פאה, אבל לא ראו ולא שמעו מזה כלל כדי לקבוע מנהג בזה לאסור או להתיר, ורק כאשר באו הצרפתים למרוקו הביאוה עמהם כי אפי' אין להם איסור גילוי הראש עשו אותה לנוי להתקשט וכמש"כ הרמב"ם" (שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' טו, עמ' רמ"ג).
  49. ↑ ראה בהערה לעיל מדברי הרב עובדיה יוסף והרב מנשה ישראל. וכן מובא בספר מאיר עוז (ח"ג עמ' תתכט) בשם הרב חיים קניבסקי.
  50. ↑ ואע"פ שרבים מהמתירים היו ספרדים, ומ"מ לא נתקבלה דעתם אצל בני עדות המזרח (כך נראה לדעת החכמים הנ"ל).
  51. ↑ הרב בנימין ראבינאוויטץ (בהסכמתו לספר דת משה וישראל): "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברשות הרבים, חדר והתפשט בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש - בשיתוף פעולה עם המסכילים [- כינוי כנאי לתנועת ההשכלה] מחריבי כרם בית ישראל. על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה". וכן כתבו הרב יוסף ליברמן (בהסכמתו לספר 'דברי שלום') ואחרים.
  52. ↑ ועיקר טענתם שמדברי הפוסקים במקומות רבים רואים שהמנהג קדם בשנים רבות לגזרות הצאר הרוסי והתפשט גם במקומות שאין מגיע כוח הצאר וגזירותיו.
  53. ↑ וראה במאירי שם (במשנה) שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.
  54. ↑ דברים דומים נמצא במדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח), וכן בתרגום יונתן, פירוש הטור הארוך ותולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום.
  55. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  56. ↑ מעניין לציין, שיש שהביאו שבשו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות א) הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: (א) מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה (וראה במדבר רבה פרשה ט סי' טז). (ב) מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה (ראה סוטה ח:), הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור (וראה תוס' רי"ד שם).
    המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.
  57. ↑ מובא בפורום 'לדעת' וכן בקישור ע"ש.
  58. ↑ וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.
    ועוד מבואר בסוטה ט. שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.
    והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.
    ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."
    ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה (ראה הושע ב, ה, ובמפרשי הפשט שם). וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. יצויין ששני הכיוונים היסודיים הללו (שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה) הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.
  59. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  60. ↑ ודבר דומה הובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ (פרק ב) מספר מעלות המידות (לרבי יחיאל ב"ר יקותיאל ב"ר בנימין הרופא, סוף שער ט - מדת הפריצות) שכתב: "כתוב בסוטה 'ופרע את ראש האשה' (במדבר ה, יח), ואמרו חז"ל: מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש, שכן שְׂערות האשה - דבר דבר פריצות וערווה, ומרגילין את האדם להרהור ותאווה, שנאמר (יחזקאל טז, ז): שָדַיִם נָכֹנוּ וּשׂעָרֵךְ צִּמֵּח".
    ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים (כגון הריטב"א שם; ועוד) שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ. אולם יש שהעירו (ראה בתגובה לדבריו, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד) שבמקורות אלו לא מבואר שהוא טעם חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - מדרבנן לחלק מהפוסקים).
  61. ↑ פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים בדרך כלל, ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים(דרוש מקור).
  62. ↑ ראה בפורום 'לדעת' שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:
    1. אשת איש איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
    2. עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט, יז).
    יש לציין שהרב עזריאל הילדסהיימר נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' (משלי ט, יז), ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח). ובפשטות דבריו משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.
  63. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  64. ↑ בסוף דבריו כותב ה'חסד לאברהם' שבמקום אחר בספרו (מהד' קמא, יו"ד סי' פה) הוא האריך להוכיח שלחומרא לכולי עלמא אנו דורשים טעמא דקרא.
    וראה מה שכתב הרב אליעזר מרילוס (מכולל חזון-איש) בקובץ אור ישראל, גיליון כ"א עמ' פג-פה, להשיב על דברי החסד לאברהם הנ"ל.
  65. ↑ ראה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' ח) שכתב: "...פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הרי היא כשערה ממש... דהא הטעם דאסור משום ערווה". [ובקונטרס 'ותשקוט הארץ' (עמ' 13 הערה1) דחק לבאר גם דבריו שאין בזה איסור תורה והביא ראיה ממה שכתב בתשובה אחרת: "וכן עיקר לענ"ד דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה" (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט), וקלתה אסורה רק מדרבנן.
  66. ↑ הרב אליעזר פולק מוכיח מן העובדה שבין הפוסקים הקדמונים (מזמן השלטי גיבורים ואילך, עד לימי החסד לאברהם) לא הוזכר איסור דאורייתא, אלא איסורי דרבנן (דת יהודית, מראית עין וכד'), ומכאן שהם חולקים על דברי החסד לאברהם. אולם יש להעיר שקביעה זו איננה חד-משמעית, שכן יתכן מאד שהדבר תלוי האם הפאה יפה כשער טבעי או לא, האם ניתן לזהות את הפאה, ובשאלות מציאותיות דומות. ודברים כגון זה משתנים מזמן לזמן וממקום למקום, ולא בהכרח שהפוסקים הנ"ל חלקו על החסד לאברהם.
  67. ↑ והביאו (אור ישראל שם; חן וכבוד עמ' ו, ועמ' רפד; ועוד) שכן כתבו גדולי האחרונים: "ראה בפרי מגדים (או"ח סי' שג משבצות זהב ס"ק ט): "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב רבי שלמה קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (ח"א מהדורה תנינא יו"ד סי' קס"ח): "מה שכתב כבוד תורתו שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' פ"ח): "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".
  68. ↑ הובא בספר חן וכבוד (עמ' רפד).
  69. ↑ שנתבארה בפסקאות הקודמות.
  70. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  71. ↑ הובא בקצרה בשו"ת יביע אומר (שם אות ח).
  72. ↑ יתכן שהיות ומדובר בדבר זמני, לא צריך "תחליף מושלם", ודי בכל דבר שאיננו גורם דחייה ועלול לגרום שתתגנה בעיניו (ראה בבלי:קידושין מא א קידושין מא.) ולערער את יסוד שלום הבית. וראה מה שכתב בזה באור ישראל גיליון כא עמ' נה.
  73. ↑ וראה גם בפורטל הדף היומי.
  74. ↑ ראיה זו משונה מאד. ודאי שאין הבדל טכני בין שער חי לשער מת. השאלה האם הגירוי משער מת נמוך יותר, על אף שפיזית-חיצונית, אין הבדל ביניהם.
  75. ↑ וראה להלן שהרב היעב"ץ הסביר את הטעם באופן אחר.
  76. ↑ ויש שכתב שאולי כוונת התוספות היא לפאה נכרית המונחת במקום הנמוך ממקום גידול השער באופן טבעי (בצדעיים, במצח או בעורף), ואין חיוב לכסות שער הגדל מתחת למקום גידול השער הטבעי, ובמקום זה בלבד התירו התוספות לאשה לשים פאה נכרית (הרב היעב"ץ בפירושו לחם שמים שבת פ"ו מ"ה, ד"ה ואולי; וראה מה שכתבו בזה בפורום 'אוצר החכמה').
  77. ↑ כמו שכתוב (שבת נז:): "יוצאה אשה בשבכה", ומפרש רש"י הטעם "דאי שלפה לה מגליא ראשה". רואים שאין לחוש שאשה תסיר את כיסוי ראשה ברשות הרבים.
  78. ↑ מובא בספר חן וכבוד, עמ' מה-מו.
  79. ↑ בשו"ת בית יעקב[דרושה הבהרה] (סימן קנ"ב) הקשה, כיצד מועלת תקנת הפאה נכרית כדי שיחול הנזירות, הרי אינה יכולה לצאת בה לרשות הרבים בשבת, ונמצא שאם תצא לרשות הרבים בשבת היא תהיה מוכרחת להתנוול בפניה בעלה, ומתרץ שאין ניוול של זמן קצר כזה נחשב לניוול.
  80. ↑ מדברים אלו נראה שפאה נכרית מהוה תחליף מושלם לשער טבעי מבחינת יופייה, וראה אריכות בדבר בפרק השלכות טעם חובת כיסוי הראש לדיון האם יש לאסור פאה נכרית מן התורה או לא.
  81. ↑ בתוספות (שם) מוסבר ששערות פאה נכרית מלוכלכות מעט ואינן נקיות לחלוטין, שהרי הם מראשה של אשה אחרת, ומכיון שלכלוך זה אינו מגופה של האשה עצמה, גנאי הוא לה. (בניגוד ללכלוך טבעי על השער שמפריע פחות מלכלוך חיצוני מאשה אחרת).
  82. ↑ וראה מה הביא בספר חן וכבוד עמ' מז בשם ספר 'ברית עולם - שבט הלוי'(דרוש מקור) (יבמות מח.), שכתב שמכאן ראיה להתיר פאה נכרית (אך לא הזכיר בפירוש שמדובר על רשות הרבים).
  83. ↑ יש לציין, שרבי ישעיה פיק בהוספותיו לגליון הש"ס, כותב על דבריו של רבי יהושע בועז: "ובעל הבאר שבע דחה סברא זו בשתי ידיים והאריך לאיסור".
  84. ↑ וראה שם שתמה מטעם זה על רבי יהושע בועז. ורבי רפאל זילבער (בשו"ת מרפא לנפש ח"ב סי' כח אות ד, מובא בספר חן וכבוד עמ' נא) כתב שאפשר שסבר השלטי הגבורים שפאה נכרית אינה מתקיימת היטב ביופייה תחת הסבכה כמו שער טבעי.
  85. ↑ מובא באוצר דינים ומנהגים, ערך פאה נכרית.
  86. ↑ וכיו"ב בירושלמי שבת ריש פ"ו, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה.
  87. ↑ רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה, הגר"מ גרוס בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז, רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
  88. ↑ רבי משה שטרנבוך, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א', עמ' כה-כח).
  89. ↑ בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וכתבו: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם".
  90. ↑ הרב עובדיה יוסף (יביע אומר שם במילואים): "בעיקר טענתו שנמצא אתה מוציא לעז על הראשונים, הבל יפצה פיהו... שהוא קול ושוברו בצדו, שבדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות, ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות, אלא גם עולות עליהן ביפין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי, ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר." הרב מאיר מאזוז בהסכמת לספר דבר ה': "ובזמנינו שהפאות עשויות במומחיות רבה ונראות כשיער ממש - אין מי שהמתיר בזה, והמתירין בימינו עתידין ליתן את הדין". הרב שלמה בן שמעון בהסכמה לספר הנ"ל: "שלדעת רוב ככל הפוסקים אין מום להתיר פאות אלו הנמכרות כיום, וגם אותם רבנים שהתירו בעבר, בוודאי שאם היו רואים את הפאות שנמצאות היום - בוודאי שגם הם היו אוסרים". הרב יצחק יוסף בהסכמה לספר הנ"ל: "שגם הפוסקים שהקלו בפאה נכרית - היו אלו בדורות הקודמים, אבל בפאות של זמנינו העשויות משער בטוב טעם - לא היו מתירים, דאף אי נימא דכיסוי איכא, צניעותא מי איכא?! ולא לזה נתכוונה התורה שהצריכה לכסות את ראש האשה..." טיעון דומה כתבו גם הרב דב ליאור בתשובה באינטרנט; הרב יעקב יוסף ניישלאס בקובץ אור ישראל מאנסי גליון כה עמוד רלט; הרב יצחק אייזק רוזנבוים בספר 'גילו ברעדה' פרק ב עמ' ט-י; ועוד.
  91. ↑ ראה בקובץ אור ישראל גיליון כ"א עמ' נד-סב שהראה שמהפוסקים כולם (פרט לרבי עזריאל הילדסהיימר) מוכח שהפאות הנידונות בפוסקים מימי השלטי-גיבורים ומהרי"פ ועד לפני כמאה שנה, כולם היו משער טבעי והיוו קישוט לנשים הנושאות אותן, ואותן נשים היו נראות כיוצאות פרועות ראש בלא כיסוי (ועל פאות אלו נחלקו הפוסקים לדורותיהם האם מותרות או אסורות).
  92. ↑ הרב יעקב יוסף ניישלאס בקובץ אור ישראל הנ"ל.
  93. ↑ שתי דוגמאות מאנשים שהעידו כן:כאן וכאן
  94. ↑ ראה בספר 'דניאל', וכן במכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל.
  95. ↑ ראה את מאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים (מתוך: אסיא נ"ז-נ"ח [כרך ט"ו, א-ב] כסלו תשנ"ז).
    וראה בספר "דרך שיחה" (תשובות רבי חיים קניבסקי לשאלות תלמידו הרב אליהו מן) שכתב(דרוש מקור):
    "שאלה: יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: שטותים והבלים! בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב [חיים קניבסקי] שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר: הם מדברים מה ששומעים מהבית.
    שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: אין בזה ממש!
    ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על עניין מסויים..."
    וכן כתב מוהרא"ש ברסלבר בתשובה באינטרנט: "בעניין שפִרסמו בשנים האחרונות שיש ילדים אוטיסטים וכו', שהם מגלים נסתרות וכו', והם יכולים לתקשר עם העולמות העליונים וכו', זה הכל דמיון אחד גדול, ועובדים על בני אדם, וסתם מבלבלים את דעת בני אדם, ומפחידים אותם בפחדים של הבל הבלים וכו' וכו', לנו יש את השולחן ערוך, ויהודי נקרא רק מי שמתנהג על פי הלכה, וכל אלו השטויות שנתפרסם לאחרונה, נכנס בענייני עונן ומנחש... שהוא מעשה הגויים... ולכן שומר נפשו ירחק מזה."
    ראה גם מאמר מאת ר' שאול שיף (בעיתון 'הצופה') בנושא זה; וכן ויכוח בפורום 'אוצר החכמה' בנושא זה.
  96. ↑ חן וכבוד עמ' קעז ד"ה אמר המעתיק.
  97. ↑ ספר 'דניאל', הנ"ל, חלק א, עמ' נו-נז.
  98. ↑ דברים מעין אלו נכתבו בפורומים שונים באינטרנט.
  99. ↑ יש שמצאו בזה דרך להחזיר בתשובה מאחינו התועים, ולעורר את העם למוסר וליראת שמים(דרוש מקור), ותמכו יתדותיהם(דרוש מקור) במאמר חז"ל (ב"ב יב:): "...מיום שחרב בית המקדש... נבואה ...ניתנה לשוטים..." וראה בפורום 'לדעת'.
  100. ↑ ראה בספרים 'ונפשי יודעת מאוד', 'גליה' ועוד.
  101. ↑ כדוגמת דניאל הנ"ל ושות', בניגוד לאוטיסטית גליה, שלא הזכירה זאת בכל מאות התִקשורים שהיו עמה.
  102. ↑ שו"ת דברי יציב סימן נ"ה
  103. ↑ יו"ד סימן נ"ו
  104. ↑ שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז.
  105. ↑ הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ג, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגדה של פסח, ובספר "מים רבים".
  106. ↑ דבר זה מופיע כמעט בכל תשובות וספרי המתירים בדורנו.
  107. ↑ ראה בגמרא (ברכות כ.) גבי "כרבולתא".
  108. ↑ הרב משה שטרנבוך בשו"ת דת והלכה סימן א', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
    אכן ראה להלן שהובאו גדרים מדוייקים בשמו, ואפשר שחזר בו, או שכוונתו שגם פאות שאינן חורגות מגדרים אלו אינן בהכרח צנועות (ויש לבדוק כל מקרה לגופו), אלא שפאות שעוברות על גדרים אלו הנן בהכרח לא צנועות.
  109. ↑ הרב זאב שכטר בקובץ אור ישראל, כא עמ' סו הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות ארוכות ופזורות, ע"ש. [וראה מה שהעיר על דבריו בספר חן וכבוד עמ' שדמ]. כמו כן, ראה בתשובות והנהגות (ח"ד סי' רצד): "וראוי להעיר עוד לכל חתן, ובפרט לבן תורה, שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה..."
    גם בוידאו עם הרב יוסף שלום אלישיב הוא מצביע על זרועו מעל מקום הנחת תפילין כסימן לפאות לא צנועות (חן וכבוד עמ' סח; וכן באינטרנט בכמה אתרים), ומוכח שסובר שפאה ארוכה כ"כ זה לא צנוע. וכך גם בתקנון הצניעות של בי"ד 'משמר התורה': "מאחור - האורך המקסימלי [- של הפאה] לא יותר מכיסוי הצוואר ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף".
  110. ↑ רבי עזריאל הילדסהיימר (שו"ת רבי עזריאל ח"ב אה"ע סי' לו) כתב: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה". וכן הוכיח בספר 'חן וכבוד' עמ' שמה מדברי רבי שלמה הס, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה" (אה"ע סי' צא אות א, דף לד, מובא בספר חן וכבוד עמ' ל-לא), שכתב ליישב את הגמ' (כתובות סו:), ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא"(דרוש מקור). ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".
  111. ↑ שו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קצט): "וכבר כתבתי לעורר בשבט הלוי ח"א בהקדמת הספר שגם אלו ההולכות בפאה נכרית מכ"מ אסורים שתהיה הפאה נכרית סתורת שער, כי עצם הסתירה הוא דבר פגום ופריצות גדולה, ומש"כ קצת אחרונים שהבתולות הולכות כך ואין חשש, הלב יודע ומכיר שגם בזמנינו פריצות הוא, והצנועות מתרחקות מזה". וכתב כן גם במקום נוסף (ח"ה סי' קצט אות ג). וכן כתב הרב יוסף ליברמן (ראש כולל שומרי החומות ומחבר ספרי 'משנת יוסף') בהסכמתו לספר 'דברי שלום': "...ואלו הנשואות החובשות פאות מפוזרות ומעופפות..." ע"ש. וכן נכתב בתקנון צניעות משנת תשמ"ז (בהסכמת גדולי הדור, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב ואחרים): "אסור לחבוש פאה ששערותיה מתפשטות לצדדים ע"י תנועת ראש ומשב רוח". (מופיע בספר 'דברי שלום' פ"ו אות ח).
  112. ↑ הרב זאב שכטר בקובץ אור ישראל, כא עמ' סו הערה 3. אכן מדבריו משמע שהוא מדבר על פאות פזורות ארוכות בדווקא, ע"ש. [וכבר העיר על דבריו בספר חן וכבוד עמ' שדמ, שלא מובן מהיכן למד לאסור ארוכות בדווקא, הרי ראייתו מעצם הפריעה].
  113. ↑ רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג': "ובעניין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופייה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההפך הוא האמת.
    והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".
    ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".
  114. ↑ מובא בספר חן וכבוד עמ' לו.
  115. ↑ בדבריו מובאות שתי צורות של פאות נפוחות: האחת ע"י ריבוי שער, והשנייה ע"י קליעת השער, ע"ש.
  116. ↑ יש האוסרים ג"כ מחמת דין מראית עין, אך בפסקה זו ההתמקדות באוסרים מחמת חוסר הצניעות שבדבר.
  117. ↑ שו"ת שבט הלוי (ח"ה סוף סי' קצט). וכן כתב הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד סי' רצד): "וראוי להעיר עוד לכל חתן... שמקל כהמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה, שלא תהא בפריצות, והיינו שער ארוך או שער טבעי וכדומה, שהרבה פעמים אצלה העיקר בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה, ואם לא יברר כהנ"ל, יתכן שהחתן יגיע לחתונה ויגלה שהיא קנתה לה פאה מפוארת, אבל מתועבת ואסורה ומוטב בלעדיה, והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה ובאיסור פריצות וחילול השם ר"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת". וכן מובא בספר דברי שלום בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
  118. ↑ מתוך שיעורו של הרב מאיר דוב רכניצר בנושא באתר "קול הלשון"
  119. ↑ ושנה דבריו בתשובות והנהגות (ח"ג סי' רסה וח"ה סי' רס) - ראה להלן.
  120. ↑ ראה דת והלכה (סימן א): "ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינא, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאי, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דווקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה [קאסטם]. וכבר הבאנו לעיל מפי מומחים שראוי לחוש שאין שערות אלו על טהרת מוצא אירופאי כלל, רק מפורסם כסוג אירופאי וכאילו כולו מאיטליה או צרפת וכדו' מפני שהטיב מובחר, אבל בעצם אולי לפעמים מעובד בעירוב דהודו, ולא ניכר התערובת כלל... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו [מפני חשש ע"ז], מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".
  121. ↑ ראה במאמר מאת הרב משה קליין (מתוך 'אור ישראל' גיליון לו) המלבן את המידע.
  122. ↑ ראה מכתבו בקובץ 'אור ישראל' (מאנסי) גיליון לו, עמ' ל-לא.
  123. ↑ ראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) לו עמ' כב ואילך, וכן בכרוז שפרסם (נדפס בתשובות והנהגות ח"ה סי' רס הנ"ל).
  124. ↑ ראו דיווח ב'בשבע': נפלה עטרת ראשן.
  125. ↑ אחד מהם בראשות הרב מרדכי גרוס.
  126. ↑ הרב משה שטרנבוך הזהיר (ח"ה סי' רסא): "קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו. הנה צריך לברר שההכשר מעולה. וראיתי מאמר על טיב ההכשר שנתנו רבנים גדולים על הפאות, ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם מסמכים של הזמנות הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, וכדעת הפוסק שהתיר, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל של מנהג, די לו לסמוך על איזה בירור. אבל לדידן שאנו סוברים כדעת רוב גדולי הדור שזה אסור באיסור חמור של עבורה זרה, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור חמור של עבודה זרה, ושומר נפשו יזהר שלא להניח ללבוש במקום חשש של עבודה זרה".
  127. ↑ רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר (אב"ד בד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי ובנו של הרב שמואל הלוי וואזנר), ראה קובץ "אור ישראל" גיליון לו (תמוז תשס"ד) עמ' סה.
  128. ↑ הובא בקובץ אור ישראל הנ"ל עמ' נח ואילך.
  129. ↑ רב קהילת חב"ד מגדל העמק.
  130. ↑ נגיש גם בקישור.
  131. ↑ ובהם: הרב אליעזר פולק, הרב משה ירושלמסקי, הרב יהודה גולדבלום, הרב זאב שכטר ועוד.
  132. ↑ שם נדפס המאמר.
  133. ↑ כך נקרא שמו במהדורה ראשונה. [והתוספת "של זמנינו" הוא רק במהדורה שניה].
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פאה_נכרית&oldid=161309"