נס פך השמן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
|||
| (15 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אחד מ[[נס חנוכה|ניסי חנוכה]] | [[נס פך השמן]] הוא אחד מ[[נס חנוכה|ניסי חנוכה]]. כאשר ניצחו ה[[חשמונאים]] את היוונים, נכנסו ל[[היכל]] כדי להדליק את המנורה ולא מצאו אלא פך של שמן שאינו מספיק [אלא] ליום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. | ||
== תיאור הנס == | |||
בתשובה לשאלה: "מאי [[חנוכה]]?" מביאה ה[[גמרא]] {{מקור|בבלי:שבת כא ב$שבת כא:|כן}} ציטוט מ[[מגילת תענית]] המתאר את נס פח השמן: | |||
:{{ציטוטון|שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של [[כהן גדול]] ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.}} | |||
== מהות הנס == | |||
רבים מהמפרשים הקשו כי מבחינה הלכתית לא היה צריך נס פך השמן להתרחש כלל, זאת מכיוון שבהלכה ישנו כלל האומר "אונס רחמנא פטריה", כלומר אדם שאנוס מלקיים מצווה מסויימת, הוא פטור מלקיימה. ולכן למרות שיש מצווה להדליק את המנורה בבית המקדש בכל יום ויום, אם אין שמן הראוי להדלקה, הכהנים נקראים אנוסים לעניין מצווה זו, והם פטורים ממצות הדלקת המנורה. כך שלמעשה גם אם לא היה נעשה נס פך השמן ולא היו מדליקים את המנורה, לא היו עוברים החשמונאים על שום איסור, שכן "אנוס רחמנא פטריה". ולכן יש לשאול מדוע בכלל עשה להם ה' נס? | |||
===הסגולה היהודית=== | |||
ה[[מהר"ל]] מסביר כי כוונת היוונים היתה לבטל את ישראל מהתורה, כלומר לבטל את היחודיות היהודית על ידי ביטול התורה ומצוותיה ונס פך השמן מבטא את העובדה שהיוונים לא הצליחו לבטל את התורה ומצוותיה מאיתנו. הפך הקטן שנשאר מראה כי גם לאחר שניסו היוונים לטמא את כל השמנים עדיין הם לא יכולים להוציא את הסגולה היהודית הקיימת בעם. השמן מבטא את החכמה כפי שאומרת הגמרא כי "הרוצה להחכים ידרים" שכן שם שוכנת המנורה, וכן כמסופר ב[[ספר שמואל]] כי יואב בחר דווקא לקחת אישה חכמה מתקוע משום שהם רגילים בשמן זית וחכמים {{#makor-new:מנחות פה ב|בבלי-מנחות|פה|ב}}. [[רבי צדוק הכהן מלובלין]] מבאר כי עצם העובדה שהנס נעשה בחותמו של כהן גדול מעיד על כך שמטרת הנס היא להראות שבשורש חוכמת ישראל לא נגעו היוונים, וכדבריו: {{ציטוטון|עניין כהן גדול רומז על שורש החכמה דישראל, כי על הכהנים נאמר "יורו משפטיך" ונאמר "ובאת אל הכהנים", שהם עיקר חכמי ישראל המורים. והכהן הגדול הוא הגדול והראש שבהם, וחותמו הוא המעיד שלא נגעו בשורש החכמה (של ישראל) עדיין}} (רסיסי לילה, אות נו). | |||
באותו האופן, דרש את העניין הרב קוק "כשנכנסו היונים להיכל טמאו כל השמנים" – היינו שטימאו את המחשבות והדעות של רוב ישראל, שהחלו נוהים בליבם אחר חכמת יון ודמו שיש בה ממש. "בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד בלבד" - שעִם כל מה שפגמו היונים במחשבת הלב של עם ישראל, עדיין מאירה נשמתם קדושה בעומק לבם לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות; אבל לא היה בה להדליק 'נר תמיד' - שכל שאר המחשבות פגומות היו ומעורבות, שהושפעו מטומאת חכמת יון. {{הערה|עי' עין אי"ה שבת פ"ב סי' ג, מובא במאמרי הראי"ה עמ' 152-153 ובמאורות הראי"ה לחנוכה; חי' הרי"ם שם ד"ה וטמאו השמנים שבהיכל - אות ג, עמ' נו-נז, וד"ה ולא מצאו - אות יא, עמ' נח; ספר התודעה, לרבי אליהו כי טוב, פרק שביעי - כסלו, הוצאת ש. וינפלד, ירושלים 1969, עמ' קעה-קעו|כן}}. | |||
===הוכחה למעשי החשמונאים=== | |||
באופן אחר מבאר המהר"ל שנס פך השמן מברר ומוכיח שהניצחון במלחמה היה נס אלוהי ולא יד המקרה כמו שעלולים לחשוב ביחס לנס המלחמה שהוא מהלך טבעי. כאשר החשמונאים מרדו במלכות היו מהיהודים שהתנגדו למעשיהם וטענו כי הם מסכנים את עצמם ואת העם לשווא וכי עדיף להמשיך במצב הנוכחי ולחיות כאנוסים מאשר לסכן את נפשם. לאחר ניצחון החשמונאים, הראה הקב"ה לעם כי הוא מסכים עם דרכם של החשמונאים ושגם הניצחון בו הם ניצחו מעטים מול רבים היה בהשגחה העליונה. | |||
==מדוע לא נעשה נס במנורה?== | |||
בגמרא {{מקור|בבלי:מנחות כח ב$מנחות כח:}} {{מקור|וראה שיחות הרצי"ה מועדים א עמ' 146)}} מובא שמלכי בית חשמונאי עשו מנורה מקנים שמצאו, והייתה המנורה עשויה עץ ויש אומרים מברזל מצופה בבדיל ויש מפרשים שהכוונה שחיפה בציפוי מעץ {{מקור|שערי תשובה תרע א$עי' שע"ת או"ח סי' עתר ס"ק א|כן}}.</ref>{{מקור|,}} {{מקור|רש"י שם)}}. | |||
ותמהו המפרשים מדוע לשמן נעשה הנס אך למנורה לא נעשה נס כלל?<ref>קושיא זו קשה בעיקר לדברי המפרשים {{מקור|שמקצתם הובא בפנים לעיל|כן}} שהיה מותר להדליק בדיעבד בשמן הטמא, ורק מפני חיבתן של ישראל נעשה הנס.</ref> | |||
ותירצו, שהשמן מבטא את הרוח, את הקודש, ואילו המנורה את החומר, את החול. ובעם ישראל הקודש איננו תלוי בחול, אלא להפך: החול תלוי בקודש. לעומת זאת בתרבות אנושית רגילה (כחכמת יון) הקודש הוא תלוי בחול ואין לו עמידה בפני עצמו. והנס הבליט את הניצחון התרבותי-רוחני שנצחו החשמונאים את היונים {{מקור|אגרות הראי"ה ח"ג סי' תשצז עמ' עה-עו, מובא במאורות הראי"ה חנוכה|כן}}. | |||
=== חותמו של כהן גדול === | |||
בגמרא מודגש פרט מסוים בסיפור פך השמן הטהור שנמצא במקדש, והוא שאותו פך היה חתום בחותמו של כהן גדול. ולכן כאשר היוונים חדרו לבית־המקדש והצליחו להרוס את ה[[מזבח]] ולטמא את השמנים, פך השמן הזה – נשאר שלם, וממנו הדליקו את הנרות. ונשאלת השאלה מהי אותה הדגשה שהפך היה חתום בחותמו של כהן גדול? | |||
בחסידות [[חב"ד]] מסבירים, שמכאן ניתן ללמוד, שכאשר החשֵכה הרוחנית גוברת, כאשר יש הזוממים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", – יש להבטיח שיישאר פך שמן טהור, שממנו תדלק אחר־כך את המנורה כולה. במצב הזה צריך להשגיח שהפך יהיה "חתום בחותמו של כוהן גדול" וזו ערובה לשמירת טהרתו. | |||
הרבי מליובאוויטש מוסיף, שדבר זה, מלמד אותנו הדרכה בעבודת ה': | |||
:"העצה היא לחפש ולמצוא את פך השמן החתום בחותמו של הכוהן הגדול. כשם שהכוהן הגדול קשור כל העת ל[[קדושה]] ול[[יראת שמים]] שלמה, כך בכל יהודי קיימת נקודת היהדות, עצם ה[[נשמה]], הנשארת תמיד שלמה וטהורה. היא עלולה להיות במצב של שינה, אבל כשמעוררים אותה מתפרצת ממנה שלהבת של [[אמונה]], שגוברת על ה[[טומאה]] שחדרה לשכל האדם.{{ש}}הדרך לעורר את עצם הנשמה היא ההתקשרות עם הכהן הגדול שבכל דור ודור, [[ראש בני ישראל]], שאף הוא שרוי כל כולו בעולם של קדושה ואינו זז מ[[ירושלים]] (- שלמות ה[[יראה]]). הוא מעניק לכל מי שמתקשר עמו פך שמן טהור, שבכוחו יוכל להאיר את נר נשמתו, ולהגיע להכרה אמיתית באלוקות". | |||
==כיצד נִטמא השמן?== | |||
התקשו המפרשים כיצד נטמא השמן, הרי מגע גוי איננו מטמא, ואיננו פוסל אותו להדלקה? | התקשו המפרשים כיצד נטמא השמן, הרי מגע גוי איננו מטמא, ואיננו פוסל אותו להדלקה? | ||
| שורה 28: | שורה 39: | ||
* יש שאמרו שהיו בידיהם חרבות שבהם טבחו ביהודים, וחרב שנגעה במת בטמאת כמת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:חולין ג.$חולין ריש ג.}} {{מקור|בבלי:נזיר נג:$נזיר נג:}}{{מקור|; - שמעתי מהרב יעקב לבנון שליט"א)}}. | * יש שאמרו שהיו בידיהם חרבות שבהם טבחו ביהודים, וחרב שנגעה במת בטמאת כמת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:חולין ג.$חולין ריש ג.}} {{מקור|בבלי:נזיר נג:$נזיר נג:}}{{מקור|; - שמעתי מהרב יעקב לבנון שליט"א)}}. | ||
* יש שאמרו שעצם כניסת היונים להיכל טימאה את השמנים, "שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין {{מקור| | * יש שאמרו שעצם כניסת היונים להיכל טימאה את השמנים, "שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין {{מקור|- עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה, רש"י|כן}}, ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש מלכים" {{מקור|בבלי חולין קכג.$חולין קכג.|כן}}. וכזית מן המת מטמא באוהל {{מקור|המועדים בהלכה, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפח|כן}}. | ||
:לדעה זו, יתכן יש לקרא את דברי הגמרא: "משנכנסו יונים להיכל - [ממילא] טַמאו כל השמנים", ולא היה צריך שינסו לטמא אותם בידיים {{מקור|(צדיק באמונתו יחיה, שיחות מ | :לדעה זו, יתכן יש לקרא את דברי הגמרא: "משנכנסו יונים להיכל - [ממילא] טַמאו כל השמנים", ולא היה צריך שינסו לטמא אותם בידיים {{מקור|(צדיק באמונתו יחיה, שיחות מ הרב צבי ישראל טאו ועי' נוב"י תנינא סי' קלז.}}. | ||
* יש מי שאמר שהיות והיונים הקטירו על המזבח ל[[עבודה זרה]] {{מקור|בבלי:יומא טז.$יומא ריש טז.|כן}}, נטמאו כל כלי חרס שבהיכל {{מקור|כמבואר בתוספתא}} {{מקור|תוספתא עבודה זרה ה ה$ע"ז פ"ה ה"ה|כן}} {{מקור|שכלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא (פר"ח סי' תרע)}}. | |||
==כיצד ידעו שהפח החתום טהור?== | |||
בברייתא בגמרא כתוב שמצאו פך חתום בחותמו של כהן גדול, ובו השתמשו להדליק את המנורה. וצריך להבין מניין שהפח הנמצא טהור? | |||
בברייתא | |||
ולפי הדעות (שהובאו לעיל) שהכלים נטמאו בטומאת אהל - אין זה פלא, שהרי הכלי היה מונח סגור וחתום בחותמו של כהן גדול, ו[[צמיד פתיל]] אינו נטמא באוהל; '''אולם''' אם הטומאה שהכלים נטמאו היא טומאת הסט - עדיין צריך להבין מניין שהכלי לא הוסט ע"י הגויים? | ולפי הדעות (שהובאו לעיל) שהכלים נטמאו בטומאת אהל - אין זה פלא, שהרי הכלי היה מונח סגור וחתום בחותמו של כהן גדול, ו[[צמיד פתיל]] אינו נטמא באוהל; '''אולם''' אם הטומאה שהכלים נטמאו היא טומאת הסט - עדיין צריך להבין מניין שהכלי לא הוסט ע"י הגויים? | ||
* וניתן ליישב שהיה מונח בחותם בקרקע {{מקור| | * וניתן ליישב שהיה מונח בחותם בקרקע {{מקור|תוספות שבת כא ב$תוס' שבת סוף כא:|כן}} או שהיה ניכר במקום הנחתו שלא הוזז משם {{מקור|(}}[[ב"ח]] {{מקור|או"ח סי' עתר ריש אות ב)}} או שהיה מונח בחלון שבכותל, והיה החלון סתום בחותם {{מקור|רבנו מאיר בר שמעון המעילי מנרבונה, בספר המאורות, הלכות חנוכה - בסוף פ"ב דשבת; מאירי שבת כא: סוף ד"ה נס זה, בשם יש אומרים; ב"ח שם בשם הגהות חדשות למרדכי|כן}}. | ||
*ויש מתרצים שאין לחוש שהסיטוהו, שאם היו רואים אותו - בודאי לא היו משאירים אותו שלם וחתום {{מקור|(מאירי שם; הר"ן שם (ט: - בדפי הרי"ף); חי' המהרי"ט שם; ועוד)}}. | *ויש מתרצים שאין לחוש שהסיטוהו, שאם היו רואים אותו - בודאי לא היו משאירים אותו שלם וחתום {{מקור|(מאירי שם; הר"ן שם (ט: - בדפי הרי"ף); חי' המהרי"ט שם; ועוד)}}. | ||
*ויש מתרצים שהיה הכד צר שאינו יכול להכניס בו אצבעו, וכיון שא"א לטמאו במגע בעודו בכלי - אינו נטמא גם בהסט, שכל שאינו נטמא בנגיעה אינו נטמא בהסט {{מקור| | *ויש מתרצים שהיה הכד צר שאינו יכול להכניס בו אצבעו, וכיון שא"א לטמאו במגע בעודו בכלי - אינו נטמא גם בהסט, שכל שאינו נטמא בנגיעה אינו נטמא בהסט {{מקור|ב"ח שם<ref>וע"ש בב"ח שנימק מדוע הוצרך להיות חתום.</ref>|כן}}. | ||
*ויש מתרצים שהיות וכל טומאה זו מדרבנן היא {{מקור|שגזרו על הגויים להיות כ}}[[זב|זבים]] - אין לחוש לה אלא במקום שודאי הסיטו, אך במקום שספך אם הסיתו אפשר להקל, {{מקור|ואין צריך להחמיר מדין}} [[ספק טומאה]] {{מקור|ברשות היחיד}} משום ש[[ספיקא דרבנן לקולא]] {{מקור| | *ויש מתרצים שהיות וכל טומאה זו מדרבנן היא {{מקור|שגזרו על הגויים להיות כ}}[[זב|זבים]] - אין לחוש לה אלא במקום שודאי הסיטו, אך במקום שספך אם הסיתו אפשר להקל, {{מקור|ואין צריך להחמיר מדין}} [[ספק טומאה]] {{מקור|ברשות היחיד}} משום ש[[ספיקא דרבנן לקולא]] {{מקור|ראש יוסף שם ד"ה טמאו כל השמנים|כן}}. | ||
==מדוע אין להשתמש בשמן הטמא כשאין שמן אחר?== | |||
יש שתמהו: ומה בכך שנטמא השמן, הרי "[[טומאה בציבור|טומאה הותרה בציבור]]" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:פסחים טז.$פסחים טז.}} {{מקור|ועוד)}}, מדוע נזקקו לנס? | יש שתמהו: ומה בכך שנטמא השמן, הרי "[[טומאה בציבור|טומאה הותרה בציבור]]" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:פסחים טז.$פסחים טז.}} {{מקור|ועוד)}}, מדוע נזקקו לנס? | ||
* יש המתרצים שהשמן דינו כמכשירי מצוה, וכמו ש[[מכשירי מילה]] אינם דוחים [[שבת]], כך מכשירי ההדלקה אינם דוחים את הטומאה {{מקור|(הרא"ם בפירושו על ה}}[[סמ"ג]] {{מקור|- מובא בשו"ת חכם צבי סי' פז, שהשיג עליו)}}. | * יש המתרצים שהשמן דינו כמכשירי מצוה, וכמו ש[[מכשירי מילה]] אינם דוחים [[שבת]], כך מכשירי ההדלקה אינם דוחים את הטומאה {{מקור|(הרא"ם בפירושו על ה}}[[סמ"ג]] {{מקור|- מובא בשו"ת חכם צבי סי' פז, שהשיג עליו)}}. | ||
* יש המתרצים שאכן מעיקר הדין השמן הטמא כשר בדיעבד להדלקת המנורה, שכן טומאה הותרה בציבור, אך "להודיע חיבתן" של ישראל עשה להם הקב"ה נס עבור הידור מצוה {{מקור|פנ"י שם ד"ה שם מאי חנוכה דת"ר; שו"ת חכם צבי סי' פז - מובא בהגהות רבי ברוך פרענקיל, - בסוף השו"ע או"ח, - סי' עתר; ועוד|כן}}.{{ש}}והוסיפו שכאן היונים כפרו בבחירת ישראל, וכפום לכתוב על קרן השור: "אין לכם חלק בא-להי ישראל" {{מקור|בראשית רבה פר' ב פיסקה ד|כן}}, ולכך נעשה נס במנורה, שהיא "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי מנחות פו$מנחות פו:}} {{מקור|בבלי:שבת כב:$שבת כב:}}{{מקור|)}}, לברר את בחירתם והשארת השכינה בהם {{מקור|פנ"י שם|כן}}. | |||
* יש המתרצים שאף שטומאה התורה בציבור, מ"מ א"א לחנוך כלים בעבודה בטומאה<ref>ובזה מציע הגרש"י זוין ז"ל {{מקור|המועדים בהלכה, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפז|כן}} ליישב את קושיית דעת זקנים מבעלי התוס' עה"ת {{מקור|(בפר' שמיני -}} {{מקור|ויקרא י, טז}}{{מקור|)}} ע"ש ודו"ק.</ref>. והיות וכאן – בחנוכת המזבח בימי החשמונאים – צריכים היו לחנוך את הכלים אחרי החורבן שעשו היונים, לכן א"א היה לעבוד בטומאה {{מקור|חכמת שלמה ר"ס עתר; וכעי"ז בחי' הרי"ם [אלטר מגור זצ"ל] עה"ת, ריש חנוכה - מופיע אחרי פר' וישב, הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים תשמ"ז, עמ' נו|כן}}. | |||
== ראה גם == | |||
* [[חנוכה]] | * [[חנוכה]] | ||
* [[ניסי חנוכה]] | * [[ניסי חנוכה]] | ||
* [[קושית הבית יוסף]] | * [[קושית הבית יוסף]] | ||
== | == קישורים חיצוניים == | ||
* [https://www.yeshiva.org.il/ask/125927 מדוע נס פך השמן לא מוזכר ב"על הניסים"?] הרב מיכאל יומטוביאן | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/5391 משמעותו של נס פך השמן] הרב חנניה מלכה | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/6598 נס הניצחון ונס פך השמן] [[הרב אליעזר מלמד]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה: חנוכה]] | [[קטגוריה: חנוכה]] | ||
[[קטגוריה: ניסים]] | |||
[[קטגוריה:ימי בית שני]] | |||
גרסה אחרונה מ־13:39, 7 בדצמבר 2020
|
|
נס פך השמן הוא אחד מניסי חנוכה. כאשר ניצחו החשמונאים את היוונים, נכנסו להיכל כדי להדליק את המנורה ולא מצאו אלא פך של שמן שאינו מספיק [אלא] ליום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
תיאור הנס[עריכה]
בתשובה לשאלה: "מאי חנוכה?" מביאה הגמרא (שבת כא:) ציטוט ממגילת תענית המתאר את נס פח השמן:
- "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים."
מהות הנס[עריכה]
רבים מהמפרשים הקשו כי מבחינה הלכתית לא היה צריך נס פך השמן להתרחש כלל, זאת מכיוון שבהלכה ישנו כלל האומר "אונס רחמנא פטריה", כלומר אדם שאנוס מלקיים מצווה מסויימת, הוא פטור מלקיימה. ולכן למרות שיש מצווה להדליק את המנורה בבית המקדש בכל יום ויום, אם אין שמן הראוי להדלקה, הכהנים נקראים אנוסים לעניין מצווה זו, והם פטורים ממצות הדלקת המנורה. כך שלמעשה גם אם לא היה נעשה נס פך השמן ולא היו מדליקים את המנורה, לא היו עוברים החשמונאים על שום איסור, שכן "אנוס רחמנא פטריה". ולכן יש לשאול מדוע בכלל עשה להם ה' נס?
הסגולה היהודית[עריכה]
המהר"ל מסביר כי כוונת היוונים היתה לבטל את ישראל מהתורה, כלומר לבטל את היחודיות היהודית על ידי ביטול התורה ומצוותיה ונס פך השמן מבטא את העובדה שהיוונים לא הצליחו לבטל את התורה ומצוותיה מאיתנו. הפך הקטן שנשאר מראה כי גם לאחר שניסו היוונים לטמא את כל השמנים עדיין הם לא יכולים להוציא את הסגולה היהודית הקיימת בעם. השמן מבטא את החכמה כפי שאומרת הגמרא כי "הרוצה להחכים ידרים" שכן שם שוכנת המנורה, וכן כמסופר בספר שמואל כי יואב בחר דווקא לקחת אישה חכמה מתקוע משום שהם רגילים בשמן זית וחכמים מנחות פה ב. רבי צדוק הכהן מלובלין מבאר כי עצם העובדה שהנס נעשה בחותמו של כהן גדול מעיד על כך שמטרת הנס היא להראות שבשורש חוכמת ישראל לא נגעו היוונים, וכדבריו: "עניין כהן גדול רומז על שורש החכמה דישראל, כי על הכהנים נאמר "יורו משפטיך" ונאמר "ובאת אל הכהנים", שהם עיקר חכמי ישראל המורים. והכהן הגדול הוא הגדול והראש שבהם, וחותמו הוא המעיד שלא נגעו בשורש החכמה (של ישראל) עדיין" (רסיסי לילה, אות נו).
באותו האופן, דרש את העניין הרב קוק "כשנכנסו היונים להיכל טמאו כל השמנים" – היינו שטימאו את המחשבות והדעות של רוב ישראל, שהחלו נוהים בליבם אחר חכמת יון ודמו שיש בה ממש. "בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד בלבד" - שעִם כל מה שפגמו היונים במחשבת הלב של עם ישראל, עדיין מאירה נשמתם קדושה בעומק לבם לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות; אבל לא היה בה להדליק 'נר תמיד' - שכל שאר המחשבות פגומות היו ומעורבות, שהושפעו מטומאת חכמת יון. [1].
הוכחה למעשי החשמונאים[עריכה]
באופן אחר מבאר המהר"ל שנס פך השמן מברר ומוכיח שהניצחון במלחמה היה נס אלוהי ולא יד המקרה כמו שעלולים לחשוב ביחס לנס המלחמה שהוא מהלך טבעי. כאשר החשמונאים מרדו במלכות היו מהיהודים שהתנגדו למעשיהם וטענו כי הם מסכנים את עצמם ואת העם לשווא וכי עדיף להמשיך במצב הנוכחי ולחיות כאנוסים מאשר לסכן את נפשם. לאחר ניצחון החשמונאים, הראה הקב"ה לעם כי הוא מסכים עם דרכם של החשמונאים ושגם הניצחון בו הם ניצחו מעטים מול רבים היה בהשגחה העליונה.
מדוע לא נעשה נס במנורה?[עריכה]
בגמרא מנחות כח: וראה שיחות הרצי"ה מועדים א עמ' 146) מובא שמלכי בית חשמונאי עשו מנורה מקנים שמצאו, והייתה המנורה עשויה עץ ויש אומרים מברזל מצופה בבדיל ויש מפרשים שהכוונה שחיפה בציפוי מעץ (עי' שע"ת או"ח סי' עתר ס"ק א).</ref>, רש"י שם).
ותמהו המפרשים מדוע לשמן נעשה הנס אך למנורה לא נעשה נס כלל?[2]
ותירצו, שהשמן מבטא את הרוח, את הקודש, ואילו המנורה את החומר, את החול. ובעם ישראל הקודש איננו תלוי בחול, אלא להפך: החול תלוי בקודש. לעומת זאת בתרבות אנושית רגילה (כחכמת יון) הקודש הוא תלוי בחול ואין לו עמידה בפני עצמו. והנס הבליט את הניצחון התרבותי-רוחני שנצחו החשמונאים את היונים (אגרות הראי"ה ח"ג סי' תשצז עמ' עה-עו, מובא במאורות הראי"ה חנוכה).
חותמו של כהן גדול[עריכה]
בגמרא מודגש פרט מסוים בסיפור פך השמן הטהור שנמצא במקדש, והוא שאותו פך היה חתום בחותמו של כהן גדול. ולכן כאשר היוונים חדרו לבית־המקדש והצליחו להרוס את המזבח ולטמא את השמנים, פך השמן הזה – נשאר שלם, וממנו הדליקו את הנרות. ונשאלת השאלה מהי אותה הדגשה שהפך היה חתום בחותמו של כהן גדול?
בחסידות חב"ד מסבירים, שמכאן ניתן ללמוד, שכאשר החשֵכה הרוחנית גוברת, כאשר יש הזוממים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", – יש להבטיח שיישאר פך שמן טהור, שממנו תדלק אחר־כך את המנורה כולה. במצב הזה צריך להשגיח שהפך יהיה "חתום בחותמו של כוהן גדול" וזו ערובה לשמירת טהרתו.
הרבי מליובאוויטש מוסיף, שדבר זה, מלמד אותנו הדרכה בעבודת ה':
- "העצה היא לחפש ולמצוא את פך השמן החתום בחותמו של הכוהן הגדול. כשם שהכוהן הגדול קשור כל העת לקדושה וליראת שמים שלמה, כך בכל יהודי קיימת נקודת היהדות, עצם הנשמה, הנשארת תמיד שלמה וטהורה. היא עלולה להיות במצב של שינה, אבל כשמעוררים אותה מתפרצת ממנה שלהבת של אמונה, שגוברת על הטומאה שחדרה לשכל האדם.
הדרך לעורר את עצם הנשמה היא ההתקשרות עם הכהן הגדול שבכל דור ודור, ראש בני ישראל, שאף הוא שרוי כל כולו בעולם של קדושה ואינו זז מירושלים (- שלמות היראה). הוא מעניק לכל מי שמתקשר עמו פך שמן טהור, שבכוחו יוכל להאיר את נר נשמתו, ולהגיע להכרה אמיתית באלוקות".
כיצד נִטמא השמן?[עריכה]
התקשו המפרשים כיצד נטמא השמן, הרי מגע גוי איננו מטמא, ואיננו פוסל אותו להדלקה?
כמה תירוצים נאמרו בשאלה זו, ומהם:
- יש שאמרו שטומאה זו מחמת שגזרו על העכו"ם להיות מטמאים בהסט כזבים (נדה לד.), והיונים טימאו את השמנים ע"י הזזתם (עי' תוס' שבת סוף כא: ד"ה שהיה מונח).
- יש שאמרו שהיו בידיהם חרבות שבהם טבחו ביהודים, וחרב שנגעה במת בטמאת כמת (חולין ריש ג. נזיר נג:; - שמעתי מהרב יעקב לבנון שליט"א).
- יש שאמרו שעצם כניסת היונים להיכל טימאה את השמנים, "שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין (- עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה, רש"י), ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש מלכים" (חולין קכג.). וכזית מן המת מטמא באוהל (המועדים בהלכה, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפח).
- לדעה זו, יתכן יש לקרא את דברי הגמרא: "משנכנסו יונים להיכל - [ממילא] טַמאו כל השמנים", ולא היה צריך שינסו לטמא אותם בידיים (צדיק באמונתו יחיה, שיחות מ הרב צבי ישראל טאו ועי' נוב"י תנינא סי' קלז..
- יש מי שאמר שהיות והיונים הקטירו על המזבח לעבודה זרה (יומא ריש טז.), נטמאו כל כלי חרס שבהיכל כמבואר בתוספתא (ע"ז פ"ה ה"ה) שכלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא (פר"ח סי' תרע).
כיצד ידעו שהפח החתום טהור?[עריכה]
בברייתא בגמרא כתוב שמצאו פך חתום בחותמו של כהן גדול, ובו השתמשו להדליק את המנורה. וצריך להבין מניין שהפח הנמצא טהור?
ולפי הדעות (שהובאו לעיל) שהכלים נטמאו בטומאת אהל - אין זה פלא, שהרי הכלי היה מונח סגור וחתום בחותמו של כהן גדול, וצמיד פתיל אינו נטמא באוהל; אולם אם הטומאה שהכלים נטמאו היא טומאת הסט - עדיין צריך להבין מניין שהכלי לא הוסט ע"י הגויים?
- וניתן ליישב שהיה מונח בחותם בקרקע (תוס' שבת סוף כא:) או שהיה ניכר במקום הנחתו שלא הוזז משם (ב"ח או"ח סי' עתר ריש אות ב) או שהיה מונח בחלון שבכותל, והיה החלון סתום בחותם (רבנו מאיר בר שמעון המעילי מנרבונה, בספר המאורות, הלכות חנוכה - בסוף פ"ב דשבת; מאירי שבת כא: סוף ד"ה נס זה, בשם יש אומרים; ב"ח שם בשם הגהות חדשות למרדכי).
- ויש מתרצים שאין לחוש שהסיטוהו, שאם היו רואים אותו - בודאי לא היו משאירים אותו שלם וחתום (מאירי שם; הר"ן שם (ט: - בדפי הרי"ף); חי' המהרי"ט שם; ועוד).
- ויש מתרצים שהיה הכד צר שאינו יכול להכניס בו אצבעו, וכיון שא"א לטמאו במגע בעודו בכלי - אינו נטמא גם בהסט, שכל שאינו נטמא בנגיעה אינו נטמא בהסט (ב"ח שם[3]).
- ויש מתרצים שהיות וכל טומאה זו מדרבנן היא שגזרו על הגויים להיות כזבים - אין לחוש לה אלא במקום שודאי הסיטו, אך במקום שספך אם הסיתו אפשר להקל, ואין צריך להחמיר מדין ספק טומאה ברשות היחיד משום שספיקא דרבנן לקולא (ראש יוסף שם ד"ה טמאו כל השמנים).
מדוע אין להשתמש בשמן הטמא כשאין שמן אחר?[עריכה]
יש שתמהו: ומה בכך שנטמא השמן, הרי "טומאה הותרה בציבור" (פסחים טז. ועוד), מדוע נזקקו לנס?
- יש המתרצים שהשמן דינו כמכשירי מצוה, וכמו שמכשירי מילה אינם דוחים שבת, כך מכשירי ההדלקה אינם דוחים את הטומאה (הרא"ם בפירושו על הסמ"ג - מובא בשו"ת חכם צבי סי' פז, שהשיג עליו).
- יש המתרצים שאכן מעיקר הדין השמן הטמא כשר בדיעבד להדלקת המנורה, שכן טומאה הותרה בציבור, אך "להודיע חיבתן" של ישראל עשה להם הקב"ה נס עבור הידור מצוה (פנ"י שם ד"ה שם מאי חנוכה דת"ר; שו"ת חכם צבי סי' פז - מובא בהגהות רבי ברוך פרענקיל, - בסוף השו"ע או"ח, - סי' עתר; ועוד).
והוסיפו שכאן היונים כפרו בבחירת ישראל, וכפום לכתוב על קרן השור: "אין לכם חלק בא-להי ישראל" (בראשית רבה פר' ב פיסקה ד), ולכך נעשה נס במנורה, שהיא "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל" (מנחות פו: שבת כב:), לברר את בחירתם והשארת השכינה בהם (פנ"י שם). - יש המתרצים שאף שטומאה התורה בציבור, מ"מ א"א לחנוך כלים בעבודה בטומאה[4]. והיות וכאן – בחנוכת המזבח בימי החשמונאים – צריכים היו לחנוך את הכלים אחרי החורבן שעשו היונים, לכן א"א היה לעבוד בטומאה (חכמת שלמה ר"ס עתר; וכעי"ז בחי' הרי"ם [אלטר מגור זצ"ל] עה"ת, ריש חנוכה - מופיע אחרי פר' וישב, הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים תשמ"ז, עמ' נו).
ראה גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מדוע נס פך השמן לא מוזכר ב"על הניסים"? הרב מיכאל יומטוביאן
- משמעותו של נס פך השמן הרב חנניה מלכה
- נס הניצחון ונס פך השמן הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
- ↑ עי' עין אי"ה שבת פ"ב סי' ג, מובא במאמרי הראי"ה עמ' 152-153 ובמאורות הראי"ה לחנוכה; חי' הרי"ם שם ד"ה וטמאו השמנים שבהיכל - אות ג, עמ' נו-נז, וד"ה ולא מצאו - אות יא, עמ' נח; ספר התודעה, לרבי אליהו כי טוב, פרק שביעי - כסלו, הוצאת ש. וינפלד, ירושלים 1969, עמ' קעה-קעו
- ↑ קושיא זו קשה בעיקר לדברי המפרשים (שמקצתם הובא בפנים לעיל) שהיה מותר להדליק בדיעבד בשמן הטמא, ורק מפני חיבתן של ישראל נעשה הנס.
- ↑ וע"ש בב"ח שנימק מדוע הוצרך להיות חתום.
- ↑ ובזה מציע הגרש"י זוין ז"ל (המועדים בהלכה, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפז) ליישב את קושיית דעת זקנים מבעלי התוס' עה"ת (בפר' שמיני - ויקרא י, טז) ע"ש ודו"ק.