אביי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←מחלוקתו עם רבא: "יש שנקטו שהיה תלמידו של רבא" במקום "יש שנקטו שהיה שאביי היה תלמידו של רבא") |
||
(32 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חז"ל | |||
|שם=אביי | |||
|תמונה=[[קובץ:Tomb of Tannaim Abaye and Rava ap 002.jpg|250px]] | |||
|כיתוב=מערה שיוחסה כ"מערת אביי ורבא" | |||
|דור=דור רביעי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[בבל]] | |||
|רבותיו=[[רב יוסף]], [[רבה בר נחמני]] | |||
|חבריו=[[רבא]] | |||
|בית מדרש=[[ישיבת פומבדיתא]] | |||
}} | |||
'''אַבַּיֵּי''' או '''נחמני''' היה [[אמורא]] בבלי בדור הרביעי, מגדולי האמוראים. תלמידם של [[רבה]] ו[[רב יוסף]], ובן מחלוקתו הידוע של [[רבא]]. אביי היה בעלה השלישי של [[חומא]], נכדתו של [[רב יהודה]]. | |||
אביי היה | ==תולדותיו== | ||
אביי היה [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת פומבדיתא]] עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביי נולד כבן יחיד לכייליל{{הערה|בבלי, זבחים, קיח, ע"ב}}. אביו מת טרם שאביי נולד, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, [[רבה בר נחמני]]. | |||
אין דרך הגמרא להקדים את | ===שמו=== | ||
אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני". לפי סברה אחת, המובאת לראשונה ב[[רש"י]], נקרא נחמני כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני, אך לפי סברה אחרת, שמו המקורי היה דווקא נחמני, וכדי להימנע משם הדומה לשם אביו המאמץ, קיבל את הכינוי "אביי", לפי [[ראשי תיבות]] הפסוק: {{הדגשה|'''אֲ'''שֶׁר-'''בְּ'''ךָ '''יְ'''רֻחַם '''יָ'''תוֹם}}{{הערה|[[ספר הושע|הושע]] יד, ד}} – כך הסביר ה[[מהרש"א]] במסכת קידושין בשם "ספר יוחסין" ו[[האר"י]] בשער הגלגולים. | |||
לעומתם, יש המסבירים שנקרא אביי משום שהשם דומה למלה "[[אבא]]", היינו שרצה לומר ש"שמו כשם אבי"{{הערה|[[תוספות הרא"ש]] ה[[רמ"ה]] בסוף מסכת הוריות}}. | |||
סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בארמית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני. | |||
בתלמוד מובא כי אף בשמים הוא נקרא "'''נחמני'''": מובא כי הוא פגש בלילה ב[[אגרת בת מחלת]] (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם{{הערה|בבלי, פסחים, קיב, ב}}. | |||
===ילדותו ורבותיו=== | |||
רבותיו המובהקים היו [[רבה בר נחמני]], דודו, שאצלו התחנך, וכן [[רב יוסף]], מגדולי ה[[אמוראים]] של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם. | |||
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את {{ציטוטון|אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו}}{{הערה|בבלי, קידושין, לג, א}}. | |||
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי [[ארץ ישראל]] וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של [[רבי יוחנן]]. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב ב[[מסכת ברכות]] [[S:ברכות מח א|דף מ"ח ע"א]]: | |||
{{ציטוט|תוכן=אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע.}} | |||
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו). | |||
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק ב[[גמילות חסדים]], והיה מקובל ומכובד על הבריות. | |||
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם". | |||
===חבריו=== | |||
נודע ב[[מחלוקת|מחלוקותיו]] עם [[רבא]]. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת ה[[גמרא]] {{ציטוטון|אביי ורבא דאמרי תרוויהו…}} (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו [[יע"ל קג"ם]]). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג [[הוויות אביי ורבא]], המהווה שם נרדף לתלמוד כולו. | |||
על חבריו נמנה [[רב שימי בר אשי]]. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם{{הערה|בבלי, יומא, כז, ע"א, בבלי, קידושין, מח, ע"ב}} עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ו[[רבא]], ולרוב הוא דן עימם בהלכה{{הערה|{{בבלי|מנחות|טז|ב}}}}, והוא אף חלוק עליהם לפעמים{{הערה|בבלי,זבחים,טו,א, בבלי,זבחים,סט,א}} | |||
===כראש הישיבה=== | |||
מלבד רבא, היה גם [[רבי זירא]] מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של [[רב יוסף]]. | |||
באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא{{הערה|בבלי, הוריות, יד, א}}. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד ש[[רבא]] זכה לבת קול משמים רק בערב [[יום כיפור]], אביי זכה לזאת בכל יום שישי ו[[אבא אומנא]] בכל יום.{{הערה|{{בבלי|תענית|כא|ב}}}} | |||
אביי הנהיג את הישיבה ואת [[יהדות בבל]] כולה במשך 14 שנה. | |||
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית [[עלי הכהן]], שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה). | |||
שימש גם [[דיין (הלכה)|כדיין]] ומסופר בתלמוד שזיהה זייפני שטרות על פי סגנון הכתב{{הערה|תלמוד בבלי,בבא בתרא, קסו,א}}. | |||
==מחלוקתו עם רבא== | |||
אביי היה בר פלוגתיה של רבא, והתלמוד הבבלי נקרא "הויות דאביי ורבא" {{הערה|בבלי סוכה כח א}}. ויש שנקטו שהיה תלמידו של רבא (ספר ברכות המים דף ב'), אך יש שדחו סברא זו משום שהיה גדול ממנו (ספר בית אהרן והב"ד בשד"ח מערכת א' כלל שיא). | |||
בכל המחלוקות בין אביי ורבא ההלכה היא כרבא, חוץ משש מחלוקות שסימנם "[[יע"ל קג"ם]]" (ר"ת של: [[יאוש שלא מדעת]], [[עד זומם]] למפרע הוא נפסל, [[לחי]] העומד מאליו, [[קידושין שלא נמסרו לביאה]], [[גילוי דעת]] בגיטא, [[מומר]] האוכל נבילות להכעיס). אביי מלך לאחר רב יוסף במשך שלוש עשרה שנה, ולאחר מכן מלך רבא. אביי חי ששים שנה {{מקור|בבלי ראש השנה יח|כן}}. | |||
אין דרך הגמרא להקדים את רבא לאביי, משום שאביי מלך לפניו (עי' [[שלחן המערכת]] מע' א' סוף אות יז ו[[עין יצחק]] ח"א עמ' רמח). | |||
היה מצאצאי עלי הכהן וחי ששים שנה בזכות לימוד התורה וגמילות חסדים {{מקור|בבלי:ראש השנה יח א$בבלי ראש השנה יח, א}}. | היה מצאצאי עלי הכהן וחי ששים שנה בזכות לימוד התורה וגמילות חסדים {{מקור|בבלי:ראש השנה יח א$בבלי ראש השנה יח, א}}. | ||
שורה 14: | שורה 64: | ||
ויש אומרים ששמו היה נחמני, ורבה לא רצה לקראו כל הזמן בשם נחמני, כי אביו נקרא כך, ולכך קראו אביי, בלשון ארמית, כאדם שקורא אבי. ואף שאר האמוראים קראוהו כך, לפי שהיה מן האבות הגדולים. (ספר הערוך בשם רב האי גאון). | ויש אומרים ששמו היה נחמני, ורבה לא רצה לקראו כל הזמן בשם נחמני, כי אביו נקרא כך, ולכך קראו אביי, בלשון ארמית, כאדם שקורא אבי. ואף שאר האמוראים קראוהו כך, לפי שהיה מן האבות הגדולים. (ספר הערוך בשם רב האי גאון). | ||
[ומכאן הביאו מקור לדברי ה[[רמב"ם]] (הלכות ממרים, פ"ו הלכה ג), שכתב שאם היה שם אביו או רבו כשם אחרים - משנה את שמם, ואם אינו שם פלאי - קורא בהם שלא בפני אביו. ונחמני לא היה שם פלא, ולכן פעמים שקראו נחמני, והיינו שלא בפני אביו. (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן טו ו[[שלחן המערכת]] מערכת א' אות יח)]. | [ומכאן הביאו מקור לדברי ה[[רמב"ם]] (הלכות ממרים, פ"ו הלכה ג), שכתב שאם היה שם אביו או רבו כשם אחרים - משנה את שמם, ואם אינו שם פלאי - קורא בהם שלא בפני אביו. ונחמני לא היה שם פלא, ולכן פעמים שקראו נחמני, והיינו שלא בפני אביו. (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן טו ו[[שלחן המערכת]] מערכת א' אות יח)]. | ||
===ילדותו ורבותיו=== | |||
רבותיו המובהקים היו [[רבה בר נחמני]], דודו, שאצלו התחנך, וכן [[רב יוסף]], מגדולי ה[[אמוראים]] של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם. | |||
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את {{ציטוטון|אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו}}{{הערה|קידושין לג א}}. | |||
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי [[ארץ ישראל]] וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של [[רבי יוחנן]]. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב ב[[מסכת ברכות]] {{מקור|בבלי ברכות מח א$מח ע"א|כן}}: | |||
{{ציטוט|תוכן=אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע.}} | |||
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו). | |||
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק ב[[גמילות חסדים]], והיה מקובל ומכובד על הבריות. | |||
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם". | |||
===חבריו=== | |||
נודע ב[[מחלוקת|מחלוקותיו]] עם [[רבא]]. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת ה[[גמרא]] {{ציטוטון|אביי ורבא דאמרי תרוויהו…}} (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו [[יע"ל קג"ם]]). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג [[הוויות אביי ורבא]], המהווה שם נרדף לתלמוד כולו. | |||
על חבריו נמנה [[רב שימי בר אשי]]. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם{{הערה|יומא כז א, קידושין מח ב}} עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ו[[רבא]], ולרוב הוא דן עימם בהלכה{{הערה|מנחות טז ב}} והוא אף חלוק עליהם לפעמים{{הערה|זבחים טו א, זבחים סט א}} | |||
===כראש הישיבה=== | |||
מלבד רבא, היה גם [[רבי זירא]] מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של [[רב יוסף]]. | |||
באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא<ref>{{מקור|בבלי|הוריות|יד|א}}</ref>. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד ש[[רבא]] זכה לבת קול משמים רק בערב [[יום כיפור]], אביי זכה לזאת בכל יום שישי ו[[אבא אומנא]] בכל יום.{{הערה|בבלי, תענית, כא, ב}} | |||
אביי הנהיג את הישיבה ואת [[יהדות בבל]] כולה במשך 14 שנה. | |||
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית [[עלי הכהן]], שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה). | |||
===בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא=== | |||
ניתן ללמוד אודות חייו של אביי, ממעשה המוב בגמרא אודות פותר החלומות בר הדיא, שבעקבות פתרונותיו היו חייו של אביי בשלב זה מלאים אושר ועושר, וכך מסופר בתלמוד: בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כ[[פותר חלומות]] והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת של רבא לרעה, על כך מסופר בתלמוד: | |||
*אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק{{הערה|דברים כח, לא}} שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. לרבא פתר בר הדיא, כי הוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו. | |||
*אמרו שניהם לבר הדיא: ראינו בחלום את הפסוק{{הערה|דברים כח, מא}} בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. לרבא פירש בר הדיא את החלום שהפסוק יתקיים כמשמעותו החמורה, ואילו לאביי פתר כי יהיו לו בנים ובנות רבים, וכאשר הם [[נישואין|ינשאו]] יהיה דומה בעיניו כאילו נשבו. | |||
*אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו את הפסוק{{הערה|דברים כח, לב}} בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר. לאביי פתר בר הדיא את החלום בכך שיהיו לו הרבה בנים ובנות, אביי ירצה להשיא אותם לקרוביו (כנהוג ב[[האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד|אותה תקופה]]) ואילו אשתו תרצה להשיא אותם לקרובותיה, ואשתו תנצח ותשיא אותם לקרובותיה הנחשבים במובן מסוים כ"עם אחר", משפחה זרה מאשר משפחתו של אביי. לרבא פתר, כי אשתו תמות ויאלץ להנשא עם אשה אחרת כך שבניו ובנותיו יהיו מסורים בידי אשה זרה, וכמו שפירש פסוק זה [[רבא]] עצמו בשם [[רב ירמיה בר אבא]] ששמע מ[[רב (אמורא)|רב]] "מאי דכתיב בניך ובנותיך נתונים לעם אחר? זו אשת האב". | |||
*אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ{{הערה|קהלת ט, ז}}. פתר בר הדיא את חלומו של אביי שיצליחו עסקיו ויאכל וישתה מתוך [[שמחה]] עד שיקרא פסוק זה כמשמעו. לרבא פתר כי הוא יקרא פסוק זה כדי להרגיע את עצמו, לאחר שיפסיד בעסקיו ולא יוכל להכניס [[אוכל|מאכל]] או [[שתיה|משקה]] לפיו מרוב צער. | |||
*אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק{{הערה|דברים כח, לח}} {{ציטוטון|זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה}}. לאביי אמר בר הדיא כי הכוונה היא להתחלת הפסוק "זרע רב תוציא השדה", ואילו לרבא אמר כי הכוונה היא בעיקר לסיום הפסוק - "ומעט תאסוף כי יחסלנו ה[[ארבה]]". | |||
*אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק{{הערה|דברים כח, י}} וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. לאביי הוא אמר שיתפרסם שמו כראש ישיבה נכבד ואימתו תהיה מוטלת על הבריות. לרבא פתר כי הוא יתפס בדין המלך וכן [[גנב|גנבים]] יגנבו את ממונו, עד שכולם יקבלו על עצמם עול מלכות שמים וילמדו [[קל וחומר]] ממך, שאפילו ב[[צדיק]] כמותך שולטת מידת הדין. בתלמוד מסופר כי אכן כך היה, למחר באו שליחי המלכות ואסרו אותו. | |||
*אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו [[כרוב]]. פתר בר הדיא לאביי כי כספו ועסקיו יוכפלו כחסה, ולרבא פתר שעסקיו ילכו לאבדון ויהיו מרים עבורו כחסה (שמרה כאשר היא קטנה). | |||
*אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו [[בשר]] על פי חביות [[יין]]. לאביי פתר כי יינו יושבח וכולם יבואו לקנות ממנו בשר ויין, ולרבא פתר שיינו יחמיץ וכום יבואו לקנות ממנו [[חומץ]] כדי לאוכלו יחד עם הבשר. | |||
*אמרו לו: ראינו חבית התלויה בראש [[דקל]]. לאביי פתר כי עסקיו יתרוממו ויצליחו כ[[דקל]] שהוא גבוה, ולרבא פתר שעסקיו יצטמקו כ[[תמר (פרי)|תמר]]ים הגדלים בדקל. | |||
*אמרו לו: ראינו חבית שנופלת לבור. לאביי פתר כי עסקיו יצליחו בצורה פלאית ולא מובנת, כמאמר העולם: נפלה [[פת]] ל[[בור]] אך לא נמצאה. ולרבא פתר כי עסקיו יפלו מטה מטה. | |||
*אמרו לו: ראינו [[חמור]] קטן שעומד לפנינו ונוער. לאביי פטר כי יוכתר לראשות הישיבה והמתרגם יעמוד לידו לתרגם את דבריו ולהכריזם בקול רם לרבים, ולרבא פתר כי מי שכתב את [[תפילין|תפיליו]], כתב בשוגג את המילה "חמור" בין המילים "וכל פטר חמור תפדה בשה", עם וי"ו למרות שבפרשה היא נכתבת ללא וי"ו, ולאחר מכן מצא את ה[[טעות]] ומחקה את הוי"ו המיותרת, אך מקומה ניכר כך שהתפילין שלו אינן יפות ומהודרות{{הערה|ברכות נו א}}. | |||
==משפחתו== | |||
אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים. | |||
אשתו השנייה הייתה [[חומא]], נינתו של [[רב יהודה]], ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם [[חזקה]] היא שאישה היא [[אישה קטלנית]] לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על [[רב יצחק בר יוסף]], שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.<REF>יבמות סד ב</REF> | |||
אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם [[רב ביבי בר אביי]]. | |||
==מקום קבורתו== | |||
על מקום קבורתו, מופיע בספר הגלגולים{{הערה|[[s:שער הגלגולים הקדמה לז|הקדמה ל"ז]]}}: "בכפר אבני"ת יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור [[רב דימי מנהרדעא]]. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום ג"כ, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם". בעקבות דברים אלו של האריז"ל, שלפי המקובל נכתבו על ידי תלמידו רבי [[חיים ויטאל]] ב[[רוח הקודש]], ידועה מערה זו כ"מערת אביי ורבא". | |||
==מתורתו== | |||
קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך [[אוהל (הלכה)|אוהל]], אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא [[רבי זירא]] הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה ה[[מפרכסת]] נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. [[רב ששת]] פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.[[רש"י]] מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב [[ארבע מיתות בית דין|מיתת בית דין]] אם עשה את החטא במזיד וביודעין, ו[[קרבן חטאת]] בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה{{הערה|חולין קכא ב}}. | |||
==תורתו== | ==תורתו== | ||
"הלכך" {{מקור|מרגליות הים סנהדרין מב. אות טו}} | ;"הלכך" {{מקור|מרגליות הים סנהדרין מב. אות טו}} | ||
* הלכך נימרינהו מעומד - בברכת הלבנה {{ | * הלכך נימרינהו מעומד - בברכת הלבנה {{הערה|בבלי סנהדרין מב א}}. | ||
* הלכך האי מאן דצמיד {{ | * הלכך האי מאן דצמיד {{הערה|בבלי סנהדרין סה א}}. | ||
* הלכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה בנגהי דארביסר - לפני בדיקת חמץ {{ | * הלכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה בנגהי דארביסר - לפני [[בדיקת חמץ]] {{הערה|בבלי פסחים ד א}}. | ||
* הלכך האי מאן דאית ליה סעודא ליכליה ביממא {{ | * הלכך האי מאן דאית ליה סעודא ליכליה ביממא {{הערה|בבלי יומא עד ב}}. | ||
* הלכך צריך לקהויי {{ | * הלכך צריך לקהויי {{הערה|בבלי פסחים קטז א}}. | ||
דן בענייני ממונות | ;דן בענייני ממונות | ||
* איזה דג לקנות {{ | * איזה דג לקנות {{הערה|בבלי בבא מציעא עט ב}}. | ||
* אריס {{ | * אריס {{הערה|בבלי חגיגה כה ב}}. | ||
* האי מאן דמוקים אפוטרופא {{מקור|כתובות קט | * האי מאן דמוקים אפוטרופא {{מקור|בבלי כתובות קט ב|כן}}. | ||
* איזהו רשע ערום {{מקור|כתובות צה | * איזהו רשע ערום {{מקור|בבלי כתובות צה ב|כן}}. | ||
* לכבס בגד לבן יותר קשה מלכבס בגד צבוע {{מקור|שבת יט | * לכבס בגד לבן יותר קשה מלכבס בגד צבוע {{מקור|בבלי שבת יט א|כן}}. | ||
* גודשא תילתא {{מקור|הגודש שמתווסף מעל כלי הוא שליש מנפח הכלי}} {{מקור|שבת לה | * גודשא תילתא {{מקור|הגודש שמתווסף מעל כלי הוא שליש מנפח הכלי}} {{מקור|בבלי שבת לה א|כן}}. | ||
* שמע מינה כליא דתנור טפח למאי נפקא מינה למקח וממכר {{מקור|בבא בתרא כ | * שמע מינה כליא דתנור טפח למאי נפקא מינה למקח וממכר {{מקור|בבלי בבא בתרא כ א|כן}}. | ||
* אמר אביי כי תניא ההיא בדנחתומין דתנור דידן כי כירה דנחתומין. תוס': ונפק"מ למקח וממכר {{מקור|בבא בתרא כ | * אמר אביי כי תניא ההיא בדנחתומין דתנור דידן כי כירה דנחתומין. תוס': ונפק"מ למקח וממכר {{מקור|בבלי בבא בתרא כ ב ותד"ה תנור|כן}}. | ||
אוסף שיטות, ובעיקר חכמים שונים שאמרו שיטה אחת | ;אוסף שיטות, ובעיקר חכמים שונים שאמרו שיטה אחת | ||
* כולהו סבירא להו מה שאדם מתבייש לא מטלטל {{מקור|שבת סה | * כולהו סבירא להו מה שאדם מתבייש לא מטלטל {{מקור|בבלי שבת סה א|כן}}. | ||
* כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם {{מקור|קידושין סב | * כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם {{מקור|בבלי קידושין סב ב|כן}}. | ||
* כולהו סבירא להו מוכר כל תשמישיו עימו {{מקור|בבא בתרא עח | * כולהו סבירא להו מוכר כל תשמישיו עימו {{מקור|בבלי בבא בתרא עח א|כן}}. | ||
* כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו {{מקור|בבא בתרא קסה | * כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו {{מקור|בבלי בבא בתרא קסה א|כן}}. | ||
* כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד {{מקור|זבחים מז | * כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד {{מקור|בבלי זבחים מז ב|כן}}. | ||
* כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה {{מקור|פסחים לב | * כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה {{מקור|בבלי פסחים לב א|כן}}. | ||
* אמרו דבר אחד המזיק פטור על רווח {{מקור|בבא קמא נט | * אמרו דבר אחד המזיק פטור על רווח {{מקור|בבלי בבא קמא נט א|כן}}. | ||
* כולן שיטה אחת נזיר חוטא {{מקור|נדרים י | * כולן שיטה אחת נזיר חוטא {{מקור|בבלי נדרים י א|כן}}. | ||
* מנקיט חומרי מתנייתא {{מקור|שבת קלח | * מנקיט חומרי מתנייתא {{מקור|בבלי שבת קלח א|כן}}. | ||
* רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא {{מקור|שבת מד | * רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא {{מקור|בבלי שבת מד א|כן}}. | ||
* רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא {{מקור|ערובין יד | * רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא {{מקור|בבלי ערובין יד א|כן}}. | ||
* מסקא מדאבוה ומדרבנן {{מקור|זבחים כד | * מסקא מדאבוה ומדרבנן {{מקור|בבלי זבחים כד א|כן}}. | ||
"לייט עלה אביי" {{מקור|מסורת הש"ס קידושין לג | ;"לייט עלה אביי" {{מקור|מסורת הש"ס קידושין לג ב}} | ||
* אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי {{מקור|קידושין לג | * אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי {{מקור|(בבלי קידושין לג ב}}. | ||
* קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאין צריך אלא לנסורת שלו. לייט עלה אביי {{מקור|מועד קטן יב | * קוצץ אדם [[דקל]] במועד אע"פ שאין צריך אלא לנסורת שלו. לייט עלה אביי {{מקור|בבלי מועד קטן יב א|כן}}. | ||
* לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו {{מקור|ברכות לט | * לייט עלה אביי אמאן דמצלי [[הביננו]] {{מקור|בבלי ברכות לט א|כן}}. | ||
* לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב {{מקור|שמיקל בגבולות בבל ליוחסין}} {{מקור|קידושין עא | * לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב {{מקור|שמיקל בגבולות בבל ליוחסין}} {{מקור|קידושין עא ב)}}. | ||
* לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב {{מקור|שחותם בהבדלה "מקדש ישראל"}} {{מקור|פסחים קד | * לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב {{מקור|שחותם בהבדלה "מקדש ישראל"}} {{מקור|בבלי פסחים קד א|כן}}. | ||
===אמו של אביי=== | ===אמו של אביי=== | ||
רפואות | ;רפואות | ||
בדומה לברוריה, שאינה מוזכרת בענייני הלכה אלא באגדה . | בדומה לברוריה, שאינה מוזכרת בענייני הלכה אלא באגדה. | ||
* רפואות למילה ולוולד {{מקור|שבת קלד | * רפואות למילה ולוולד {{מקור|בבלי שבת קלד א|כן}}. | ||
* רפואות ללב {{מקור| | * רפואות ללב {{מקור|בבלי עירובין כט ב|כן}}. | ||
* רפואות בקשרים ובמניינים {{מקור|שבת סו | * רפואות בקשרים ובמניינים {{מקור|בבלי שבת סו ב|כן}}. | ||
* מאכלים בריאים לילדים {{מקור|יומא עח:}}. | * מאכלים בריאים לילדים {{מקור|בבלי יומא עח א|כן}}. | ||
[[קטגוריה:אמוראים]][[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |||
==מחלוקותיו עם רב יוסף == | |||
;בניגוד לרב יוסף שלומד רק דינים למעשה | |||
* בצידה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה ({{מקור|מה איכפת לך משאלה שאינה להלכה למעשה}} ({{מקור|בבלי שבת קו ב|כן}}. | |||
* בקשירה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה ({{מקור|בבלי שבת קיג א|כן}}. | |||
* בשיור לעיר בעירוב - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה {{מקור|בבלי עירובין ס א|כן}}. | |||
* הלכתא למשיחא ({{מקור|בבלי סנהדרין נא א|כן}}. | |||
;אביי לומד גם דינים שאינם למעשה | |||
* בצידה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא, כלומר: צריך לדעת גם דברים שאינם להלכה למעשה. {{מקור|בבלי שבת קו ב|כן}}. | |||
* בקשירה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא {{מקור|בבלי שבת קיג א|כן}}. | |||
* בשיור לעיר בעירוב - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא {{מקור|בבלי עירובין ס א|כן}}. | |||
* הלכתא למשיחא. אלא מעתה שחיטת קדשים לא תיתני {{מקור|בבלי סנהדרין נא ב|כן}}. | |||
==מחלקותיו עם רבא== | |||
אביי היה מפלפל, כ[[רבה]] רבו {{מקור|ספר "אביי ורבא" לרב מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה}}. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה - אביי לשיטתו כמחלוקתו נגד [[רב יוסף]]. וכן בפירוש ברייתות - דוחק פירושים שאינם כפשוטן, ולפעמים גם משתמש לשם כך בלשון "תני", שכוונתה להסביר באופן אחר. | |||
;ראיות אודות שיטת הפלפול של אביי: | |||
*למי מברכים. יצא החוצה והצביע לשמים. בוצין בוצין מקטפיה ידיע {{מקור|בבלי ברכות מח א|כן}}. | |||
* אנן כי סיכתא בגודא לגמרא - חולשתנו בבקיאות {{מקור|בבלי ערובין נג א|כן}}. | |||
* תלמידו המובהק של רבה, גדל בביתו {{מקור|ר"ן נדרים נד ב|כן}}, והיה בן אחיו {{מקור|בבלי זבחים קיח א|כן}} {{מקור|רש"י ד"ה חד}}. ורבה גם כן היה מפלפל, ולכן מכונה *עוקר הרים" {{מקור|בבלי ברכות סד א|כן}}. | |||
* דאביי לא אפריך - היה מפולפל יותר מכולם {{מקור|בבלי הוריות יד א|כן}}. | |||
* פריצותא אסר רחמנא (בתמיה). מוכיח מהסברא {{מקור|בבלי יבמות נה ב|כן}}. | |||
* אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, הא גמרא הוא וגמרא לא שמיעא ליה - אדם גדול צריך סברות כונות, אך לא חייב לזכור הכל {{מקור|בבלי גיטין ו ב|כן}}. | |||
* בפומבדיתא מעיילי בקופא דמחטא {{מקור|ואביי היה בפומבדיתא}} {{מקור|בבלי בבא מציעא לח ב|כן}}. | |||
וזאת, לעומת [[רבא]] שהיה פשטן, כרב יוסף רבו, שהיה בקי {{מקור|ספר "אביי ורבא" לרב יהודה לייב הכהן מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה}}. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה, כשיטת רב יוסף רבו. וכן בפירוש ברייתות - מפרשן כפשוטן, ואם אי אפשר לפרשן כך - משנה את הגרסא, או מבארן בשיטת תנא בודד. | |||
;ראיות לכך שרבא היה בקי, ופשטן: | |||
*למי מברכים. הצביע לתקרה. בוצין בוצין מקטפיה ידיע {{מקור|פשטות}} {{מקור|בבלי ברכות מח א|כן}}. | |||
* אנן כי אצבעתא בקירא לסברא - חולשתנו בסברות {{מקור|בבלי עירובין נג א|כן}}. | |||
* תלמידו המובהק של רב יוסף שהיה בקי, ולכן מכונה "סיני" {{מקור|בבלי ברכות סד א|כן}}. | |||
* אביי ורבא ו[[רבי זירא]] ו[[רב מתנה]] וכו' דכולהו איפריך {{מקור|בבלי הוריות יד א|כן}}. | |||
* משכבי אשה כתיב, אלא פרט לשקינא לה דרך אברים. מוכיח מהלשון {{מקור|בבלי יבמות נה ב|כן}}. | |||
* לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה {{מקור|בבלי ברכות סג ב|כן}}. | |||
* לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר {{מקור|בבלי עבודה זרה יט א|כן}}. | |||
* ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין - מחשיב את הבקיאות {{מקור|בבלי סנהדרין קו ב|כן}}. | |||
;אביי תולה מחלוקות במשמעות דורשין {{מקור|פירוש הפסוקים}}, ולא רק בשאלות מעשיות {{מקור|אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות}}, דוגמאות: | |||
*משמעות דורשין איכא בינייהו {{הערה|בבלי בבא מציעא כז א}}. | |||
*משמעות דורשין איכא בינייהו {{הערה|בבלי מועד קטן ז ב}}. | |||
*משמעות דורשין איכא בינייהו {{הערה|בבלי סנהדרין עה א}}. | |||
*משמעות דורשין איכא בינייהו {{הערה|בבלי ראש השנה כ א}}. | |||
בניגוד לרבא שתולה מחלוקות בשאלות מעשיות, ולא רק משמעות דורשין (=פירוש הפסוקים), דוגמאות: | |||
*אבדה {{הערה|בבלי בבא מציעא כז א|כן}}. | |||
*מצורע {{מקור|בבלי מועד קטן ז ב|כן}}. | |||
*בא על אשה וביתה {{מקור|בבלי סנהדרין עה א|כן}}. | |||
*צריך שיהיה יום ולילה מן החדש {{מקור|בקידוש החודש}} {{מקור|בבלי ראש השנה כ ב|כן}}. | |||
אביי דוחק בלשון המשניות והברייתות פירושים שאינם כפשוטן | |||
*קתני יחיד דומיא דציבור {{מקור|בבלי זבחים עה א|כן}}. | |||
* תני עדו {{מקור|בבלי גיטין יב א|כן}}. | |||
;אביי פוסק ע"פ מה שקרה בהווה, בפועל | |||
*שדה שאינה עשויה לבורות, מותר לסמוך, משום שעדיין חבירו לא חפר {{מקור|בפועל}} {{מקור|בבלי בבא בתרא יז ב|כן}}. | |||
*בעל חוב למפרע הוא גובה, כיוון דמטא זימניה ולא פרעיה {{מקור|בפועל}} איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הווה קאי {{מקור|פסחים לא א)}}. | |||
*יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה {{מקור|בהווה}} {{מקור|בבלי בבא מציעא כא ב|כן}} {{מקור| קובץ שיעורים ח"ב יז-ה}}. | |||
* פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה, אביי משמיה דרבה אמר חייב, מאי טעמא דאמרינן הבלא דאגמא קטלה (=בפועל מתה מהאגם) {{מקור|בבלי בבא מציעא ו ב|כן}}. | |||
לפי אביי, כשיש שלושה חלקים, שלושתם קשורים זה לזה, אפילו הראשון והשלישי {{מקור|(תוספות}} {{מקור|בבלי מנחות פב א}} {{מקור|ד"ה כולהו, וסיים ששמא אין לדמותם)}} | |||
• אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן {{מקור|בבלי שבת עא א|כן}}. | |||
• אפילו נטמא אחד מהן שניהם מצטרפין {{מקור|בבלי מנחות כד ב|כן}}. | |||
• אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן אין טעונות לחם {{מקור|בבלי מנחות פב|כן}}. | |||
אביי לא מחלק, ונוקט בלשון "היא היא" {{מקור|אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות, ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים}} | |||
• כרמלית מאי, אמר אביי היא היא {{מקור|בבלי שבת יא ב|כן}}. | |||
• על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו, אמר אביי היא היא {{מקור|בבלי גיטין פד א|כן}}. | |||
• יבם מאי, אמר אביי היא היא {{מקור|בבא בתרא יב ב|כן}}. | |||
• נראה בו מאי, אמר אביי היא היא {{מקור|בבלי בבא בתרא מא ב|כן}}. | |||
עיין עוד בשיטתו של אביי לעיל בסמוך במחלוקותיו על רב יוסף, ובחלק ב אות א | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* [[הרב יהודה לייב הכהן מימון]], '''אביי ורבא: תולדותיהם ומסירת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה''', [[מוסד הרב קוק]], [[ירושלים]] תשכ"ה. | |||
{{קרד/ויקי/עברית}} | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:הדור הרביעי לאמוראי בבל]] | |||
[[קטגוריה:ראשי ישיבת פומבדיתא]] | |||
[[קטגוריה:תלמידי רבה]] | |||
[[קטגוריה:משפחת רב יהודה]] | |||
[[קטגוריה:אמוראים ממשפחת עלי הכהן]] | |||
[[קטגוריה:כהנים]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] |
גרסה אחרונה מ־07:45, 29 ביולי 2021
|
אביי | |
---|---|
קובץ:Tomb of Tannaim Abaye and Rava ap 002.jpg מערה שיוחסה כ"מערת אביי ורבא" | |
דור | דור רביעי לאמוראי בבל |
בית מדרש | ישיבת פומבדיתא |
רבותיו | רב יוסף, רבה בר נחמני |
חבריו | רבא |
אַבַּיֵּי או נחמני היה אמורא בבלי בדור הרביעי, מגדולי האמוראים. תלמידם של רבה ורב יוסף, ובן מחלוקתו הידוע של רבא. אביי היה בעלה השלישי של חומא, נכדתו של רב יהודה.
תולדותיו[עריכה]
אביי היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביי נולד כבן יחיד לכייליל[1]. אביו מת טרם שאביי נולד, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני.
שמו[עריכה]
אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני". לפי סברה אחת, המובאת לראשונה ברש"י, נקרא נחמני כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני, אך לפי סברה אחרת, שמו המקורי היה דווקא נחמני, וכדי להימנע משם הדומה לשם אביו המאמץ, קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: "אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם" [2] – כך הסביר המהרש"א במסכת קידושין בשם "ספר יוחסין" והאר"י בשער הגלגולים.
לעומתם, יש המסבירים שנקרא אביי משום שהשם דומה למלה "אבא", היינו שרצה לומר ש"שמו כשם אבי"[3]. סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בארמית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני.
בתלמוד מובא כי אף בשמים הוא נקרא "נחמני": מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם[4].
ילדותו ורבותיו[עריכה]
רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו"[5].
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב במסכת ברכות דף מ"ח ע"א:
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע. | ||
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם".
חבריו[עריכה]
נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא "אביי ורבא דאמרי תרוויהו…" (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.
על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם[6] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה[7], והוא אף חלוק עליהם לפעמים[8]
כראש הישיבה[עריכה]
מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף. באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא[9]. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.[10]
אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה).
שימש גם כדיין ומסופר בתלמוד שזיהה זייפני שטרות על פי סגנון הכתב[11].
מחלוקתו עם רבא[עריכה]
אביי היה בר פלוגתיה של רבא, והתלמוד הבבלי נקרא "הויות דאביי ורבא" [12]. ויש שנקטו שהיה תלמידו של רבא (ספר ברכות המים דף ב'), אך יש שדחו סברא זו משום שהיה גדול ממנו (ספר בית אהרן והב"ד בשד"ח מערכת א' כלל שיא).
בכל המחלוקות בין אביי ורבא ההלכה היא כרבא, חוץ משש מחלוקות שסימנם "יע"ל קג"ם" (ר"ת של: יאוש שלא מדעת, עד זומם למפרע הוא נפסל, לחי העומד מאליו, קידושין שלא נמסרו לביאה, גילוי דעת בגיטא, מומר האוכל נבילות להכעיס). אביי מלך לאחר רב יוסף במשך שלוש עשרה שנה, ולאחר מכן מלך רבא. אביי חי ששים שנה (בבלי ראש השנה יח).
אין דרך הגמרא להקדים את רבא לאביי, משום שאביי מלך לפניו (עי' שלחן המערכת מע' א' סוף אות יז ועין יצחק ח"א עמ' רמח).
היה מצאצאי עלי הכהן וחי ששים שנה בזכות לימוד התורה וגמילות חסדים בבלי ראש השנה יח, א.
כאשר עברתו אמו - מת אביו, ובלידתו - מתה אמו. רש"י ז"ל כתב כי נראה בעיניו ששם אביו של אביי היה כייליל (זבחים דף קיב). אביי גדל אצל רבה בר נחמני, שהיה דודו. פעמים רבות מופיע בתלמוד - אמר אביי: אמרה לי אם וכו', והיא אשת רבה, שגידלה את אביי.
יש אומרים ששמו היה אביי, ורבה, שגידלו, קראו נחמני ע"ש אביו (ראה בפרש"י, בבלי גיטין דף לד ע"ב, ובפי' רשב"ם בפסחים דף קיב ע"ב, ובפי' הר"ן, נדרים, דף נד ע"ב). ויש אומרים ששמו היה נחמני, ורבה לא רצה לקראו כל הזמן בשם נחמני, כי אביו נקרא כך, ולכך קראו אביי, בלשון ארמית, כאדם שקורא אבי. ואף שאר האמוראים קראוהו כך, לפי שהיה מן האבות הגדולים. (ספר הערוך בשם רב האי גאון). [ומכאן הביאו מקור לדברי הרמב"ם (הלכות ממרים, פ"ו הלכה ג), שכתב שאם היה שם אביו או רבו כשם אחרים - משנה את שמם, ואם אינו שם פלאי - קורא בהם שלא בפני אביו. ונחמני לא היה שם פלא, ולכן פעמים שקראו נחמני, והיינו שלא בפני אביו. (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן טו ושלחן המערכת מערכת א' אות יח)].
ילדותו ורבותיו[עריכה]
רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו"[13].
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב במסכת ברכות (מח ע"א):
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע. | ||
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם".
חבריו[עריכה]
נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא "אביי ורבא דאמרי תרוויהו…" (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.
על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם[14] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה[15] והוא אף חלוק עליהם לפעמים[16]
כראש הישיבה[עריכה]
מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף. באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא[17]. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.[18]
אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה).
בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא[עריכה]
ניתן ללמוד אודות חייו של אביי, ממעשה המוב בגמרא אודות פותר החלומות בר הדיא, שבעקבות פתרונותיו היו חייו של אביי בשלב זה מלאים אושר ועושר, וכך מסופר בתלמוד: בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת של רבא לרעה, על כך מסופר בתלמוד:
- אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק[19] שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. לרבא פתר בר הדיא, כי הוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.
- אמרו שניהם לבר הדיא: ראינו בחלום את הפסוק[20] בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. לרבא פירש בר הדיא את החלום שהפסוק יתקיים כמשמעותו החמורה, ואילו לאביי פתר כי יהיו לו בנים ובנות רבים, וכאשר הם ינשאו יהיה דומה בעיניו כאילו נשבו.
- אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו את הפסוק[21] בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר. לאביי פתר בר הדיא את החלום בכך שיהיו לו הרבה בנים ובנות, אביי ירצה להשיא אותם לקרוביו (כנהוג באותה תקופה) ואילו אשתו תרצה להשיא אותם לקרובותיה, ואשתו תנצח ותשיא אותם לקרובותיה הנחשבים במובן מסוים כ"עם אחר", משפחה זרה מאשר משפחתו של אביי. לרבא פתר, כי אשתו תמות ויאלץ להנשא עם אשה אחרת כך שבניו ובנותיו יהיו מסורים בידי אשה זרה, וכמו שפירש פסוק זה רבא עצמו בשם רב ירמיה בר אבא ששמע מרב "מאי דכתיב בניך ובנותיך נתונים לעם אחר? זו אשת האב".
- אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ[22]. פתר בר הדיא את חלומו של אביי שיצליחו עסקיו ויאכל וישתה מתוך שמחה עד שיקרא פסוק זה כמשמעו. לרבא פתר כי הוא יקרא פסוק זה כדי להרגיע את עצמו, לאחר שיפסיד בעסקיו ולא יוכל להכניס מאכל או משקה לפיו מרוב צער.
- אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק[23] "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה". לאביי אמר בר הדיא כי הכוונה היא להתחלת הפסוק "זרע רב תוציא השדה", ואילו לרבא אמר כי הכוונה היא בעיקר לסיום הפסוק - "ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה".
- אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק[24] וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. לאביי הוא אמר שיתפרסם שמו כראש ישיבה נכבד ואימתו תהיה מוטלת על הבריות. לרבא פתר כי הוא יתפס בדין המלך וכן גנבים יגנבו את ממונו, עד שכולם יקבלו על עצמם עול מלכות שמים וילמדו קל וחומר ממך, שאפילו בצדיק כמותך שולטת מידת הדין. בתלמוד מסופר כי אכן כך היה, למחר באו שליחי המלכות ואסרו אותו.
- אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו כרוב. פתר בר הדיא לאביי כי כספו ועסקיו יוכפלו כחסה, ולרבא פתר שעסקיו ילכו לאבדון ויהיו מרים עבורו כחסה (שמרה כאשר היא קטנה).
- אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו בשר על פי חביות יין. לאביי פתר כי יינו יושבח וכולם יבואו לקנות ממנו בשר ויין, ולרבא פתר שיינו יחמיץ וכום יבואו לקנות ממנו חומץ כדי לאוכלו יחד עם הבשר.
- אמרו לו: ראינו חבית התלויה בראש דקל. לאביי פתר כי עסקיו יתרוממו ויצליחו כדקל שהוא גבוה, ולרבא פתר שעסקיו יצטמקו כתמרים הגדלים בדקל.
- אמרו לו: ראינו חבית שנופלת לבור. לאביי פתר כי עסקיו יצליחו בצורה פלאית ולא מובנת, כמאמר העולם: נפלה פת לבור אך לא נמצאה. ולרבא פתר כי עסקיו יפלו מטה מטה.
- אמרו לו: ראינו חמור קטן שעומד לפנינו ונוער. לאביי פטר כי יוכתר לראשות הישיבה והמתרגם יעמוד לידו לתרגם את דבריו ולהכריזם בקול רם לרבים, ולרבא פתר כי מי שכתב את תפיליו, כתב בשוגג את המילה "חמור" בין המילים "וכל פטר חמור תפדה בשה", עם וי"ו למרות שבפרשה היא נכתבת ללא וי"ו, ולאחר מכן מצא את הטעות ומחקה את הוי"ו המיותרת, אך מקומה ניכר כך שהתפילין שלו אינן יפות ומהודרות[25].
משפחתו[עריכה]
אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.
אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.[26]
אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.
מקום קבורתו[עריכה]
על מקום קבורתו, מופיע בספר הגלגולים[27]: "בכפר אבני"ת יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום ג"כ, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם". בעקבות דברים אלו של האריז"ל, שלפי המקובל נכתבו על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל ברוח הקודש, ידועה מערה זו כ"מערת אביי ורבא".
מתורתו[עריכה]
קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה[28].
תורתו[עריכה]
- "הלכך" מרגליות הים סנהדרין מב. אות טו
- הלכך נימרינהו מעומד - בברכת הלבנה [29].
- הלכך האי מאן דצמיד [30].
- הלכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה בנגהי דארביסר - לפני בדיקת חמץ [31].
- הלכך האי מאן דאית ליה סעודא ליכליה ביממא [32].
- הלכך צריך לקהויי [33].
- דן בענייני ממונות
- איזה דג לקנות [34].
- אריס [35].
- האי מאן דמוקים אפוטרופא (בבלי כתובות קט ב).
- איזהו רשע ערום (בבלי כתובות צה ב).
- לכבס בגד לבן יותר קשה מלכבס בגד צבוע (בבלי שבת יט א).
- גודשא תילתא הגודש שמתווסף מעל כלי הוא שליש מנפח הכלי (בבלי שבת לה א).
- שמע מינה כליא דתנור טפח למאי נפקא מינה למקח וממכר (בבלי בבא בתרא כ א).
- אמר אביי כי תניא ההיא בדנחתומין דתנור דידן כי כירה דנחתומין. תוס': ונפק"מ למקח וממכר (בבלי בבא בתרא כ ב ותד"ה תנור).
- אוסף שיטות, ובעיקר חכמים שונים שאמרו שיטה אחת
- כולהו סבירא להו מה שאדם מתבייש לא מטלטל (בבלי שבת סה א).
- כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (בבלי קידושין סב ב).
- כולהו סבירא להו מוכר כל תשמישיו עימו (בבלי בבא בתרא עח א).
- כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו (בבלי בבא בתרא קסה א).
- כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד (בבלי זבחים מז ב).
- כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה (בבלי פסחים לב א).
- אמרו דבר אחד המזיק פטור על רווח (בבלי בבא קמא נט א).
- כולן שיטה אחת נזיר חוטא (בבלי נדרים י א).
- מנקיט חומרי מתנייתא (בבלי שבת קלח א).
- רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא (בבלי שבת מד א).
- רבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא (בבלי ערובין יד א).
- מסקא מדאבוה ומדרבנן (בבלי זבחים כד א).
- "לייט עלה אביי" מסורת הש"ס קידושין לג ב
- אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי (בבלי קידושין לג ב.
- קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאין צריך אלא לנסורת שלו. לייט עלה אביי (בבלי מועד קטן יב א).
- לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו (בבלי ברכות לט א).
- לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב שמיקל בגבולות בבל ליוחסין קידושין עא ב).
- לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב שחותם בהבדלה "מקדש ישראל" (בבלי פסחים קד א).
אמו של אביי[עריכה]
- רפואות
בדומה לברוריה, שאינה מוזכרת בענייני הלכה אלא באגדה.
- רפואות למילה ולוולד (בבלי שבת קלד א).
- רפואות ללב (בבלי עירובין כט ב).
- רפואות בקשרים ובמניינים (בבלי שבת סו ב).
- מאכלים בריאים לילדים (בבלי יומא עח א).
מחלוקותיו עם רב יוסף[עריכה]
- בניגוד לרב יוסף שלומד רק דינים למעשה
- בצידה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה (מה איכפת לך משאלה שאינה להלכה למעשה ((בבלי שבת קו ב).
- בקשירה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה ((בבלי שבת קיג א).
- בשיור לעיר בעירוב - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה (בבלי עירובין ס א).
- הלכתא למשיחא ((בבלי סנהדרין נא א).
- אביי לומד גם דינים שאינם למעשה
- בצידה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא, כלומר: צריך לדעת גם דברים שאינם להלכה למעשה. (בבלי שבת קו ב).
- בקשירה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא (בבלי שבת קיג א).
- בשיור לעיר בעירוב - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא (בבלי עירובין ס א).
- הלכתא למשיחא. אלא מעתה שחיטת קדשים לא תיתני (בבלי סנהדרין נא ב).
מחלקותיו עם רבא[עריכה]
אביי היה מפלפל, כרבה רבו ספר "אביי ורבא" לרב מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה - אביי לשיטתו כמחלוקתו נגד רב יוסף. וכן בפירוש ברייתות - דוחק פירושים שאינם כפשוטן, ולפעמים גם משתמש לשם כך בלשון "תני", שכוונתה להסביר באופן אחר.
- ראיות אודות שיטת הפלפול של אביי
- למי מברכים. יצא החוצה והצביע לשמים. בוצין בוצין מקטפיה ידיע (בבלי ברכות מח א).
- אנן כי סיכתא בגודא לגמרא - חולשתנו בבקיאות (בבלי ערובין נג א).
- תלמידו המובהק של רבה, גדל בביתו (ר"ן נדרים נד ב), והיה בן אחיו (בבלי זבחים קיח א) רש"י ד"ה חד. ורבה גם כן היה מפלפל, ולכן מכונה *עוקר הרים" (בבלי ברכות סד א).
- דאביי לא אפריך - היה מפולפל יותר מכולם (בבלי הוריות יד א).
- פריצותא אסר רחמנא (בתמיה). מוכיח מהסברא (בבלי יבמות נה ב).
- אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, הא גמרא הוא וגמרא לא שמיעא ליה - אדם גדול צריך סברות כונות, אך לא חייב לזכור הכל (בבלי גיטין ו ב).
- בפומבדיתא מעיילי בקופא דמחטא ואביי היה בפומבדיתא (בבלי בבא מציעא לח ב).
וזאת, לעומת רבא שהיה פשטן, כרב יוסף רבו, שהיה בקי ספר "אביי ורבא" לרב יהודה לייב הכהן מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה, כשיטת רב יוסף רבו. וכן בפירוש ברייתות - מפרשן כפשוטן, ואם אי אפשר לפרשן כך - משנה את הגרסא, או מבארן בשיטת תנא בודד.
- ראיות לכך שרבא היה בקי, ופשטן
- למי מברכים. הצביע לתקרה. בוצין בוצין מקטפיה ידיע פשטות (בבלי ברכות מח א).
- אנן כי אצבעתא בקירא לסברא - חולשתנו בסברות (בבלי עירובין נג א).
- תלמידו המובהק של רב יוסף שהיה בקי, ולכן מכונה "סיני" (בבלי ברכות סד א).
- אביי ורבא ורבי זירא ורב מתנה וכו' דכולהו איפריך (בבלי הוריות יד א).
- משכבי אשה כתיב, אלא פרט לשקינא לה דרך אברים. מוכיח מהלשון (בבלי יבמות נה ב).
- לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה (בבלי ברכות סג ב).
- לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר (בבלי עבודה זרה יט א).
- ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין - מחשיב את הבקיאות (בבלי סנהדרין קו ב).
- אביי תולה מחלוקות במשמעות דורשין פירוש הפסוקים, ולא רק בשאלות מעשיות אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות, דוגמאות
- משמעות דורשין איכא בינייהו [36].
- משמעות דורשין איכא בינייהו [37].
- משמעות דורשין איכא בינייהו [38].
- משמעות דורשין איכא בינייהו [39].
בניגוד לרבא שתולה מחלוקות בשאלות מעשיות, ולא רק משמעות דורשין (=פירוש הפסוקים), דוגמאות:
- אבדה [40].
- מצורע (בבלי מועד קטן ז ב).
- בא על אשה וביתה (בבלי סנהדרין עה א).
- צריך שיהיה יום ולילה מן החדש בקידוש החודש (בבלי ראש השנה כ ב).
אביי דוחק בלשון המשניות והברייתות פירושים שאינם כפשוטן
- קתני יחיד דומיא דציבור (בבלי זבחים עה א).
- תני עדו (בבלי גיטין יב א).
- אביי פוסק ע"פ מה שקרה בהווה, בפועל
- שדה שאינה עשויה לבורות, מותר לסמוך, משום שעדיין חבירו לא חפר בפועל (בבלי בבא בתרא יז ב).
- בעל חוב למפרע הוא גובה, כיוון דמטא זימניה ולא פרעיה בפועל איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הווה קאי פסחים לא א).
- יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה בהווה (בבלי בבא מציעא כא ב) קובץ שיעורים ח"ב יז-ה.
- פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה, אביי משמיה דרבה אמר חייב, מאי טעמא דאמרינן הבלא דאגמא קטלה (=בפועל מתה מהאגם) (בבלי בבא מציעא ו ב).
לפי אביי, כשיש שלושה חלקים, שלושתם קשורים זה לזה, אפילו הראשון והשלישי (תוספות בבלי מנחות פב א ד"ה כולהו, וסיים ששמא אין לדמותם)
• אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן (בבלי שבת עא א). • אפילו נטמא אחד מהן שניהם מצטרפין (בבלי מנחות כד ב). • אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן אין טעונות לחם (בבלי מנחות פב).
אביי לא מחלק, ונוקט בלשון "היא היא" אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות, ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים • כרמלית מאי, אמר אביי היא היא (בבלי שבת יא ב). • על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו, אמר אביי היא היא (בבלי גיטין פד א). • יבם מאי, אמר אביי היא היא (בבא בתרא יב ב). • נראה בו מאי, אמר אביי היא היא (בבלי בבא בתרא מא ב).
עיין עוד בשיטתו של אביי לעיל בסמוך במחלוקותיו על רב יוסף, ובחלק ב אות א
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב יהודה לייב הכהן מימון, אביי ורבא: תולדותיהם ומסירת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בבלי, זבחים, קיח, ע"ב
- ↑ הושע יד, ד
- ↑ תוספות הרא"ש הרמ"ה בסוף מסכת הוריות
- ↑ בבלי, פסחים, קיב, ב
- ↑ בבלי, קידושין, לג, א
- ↑ בבלי, יומא, כז, ע"א, בבלי, קידושין, מח, ע"ב
- ↑ תבנית:בבלי
- ↑ בבלי,זבחים,טו,א, בבלי,זבחים,סט,א
- ↑ בבלי, הוריות, יד, א
- ↑ תבנית:בבלי
- ↑ תלמוד בבלי,בבא בתרא, קסו,א
- ↑ בבלי סוכה כח א
- ↑ קידושין לג א
- ↑ יומא כז א, קידושין מח ב
- ↑ מנחות טז ב
- ↑ זבחים טו א, זבחים סט א
- ↑ בבלי
- ↑ בבלי, תענית, כא, ב
- ↑ דברים כח, לא
- ↑ דברים כח, מא
- ↑ דברים כח, לב
- ↑ קהלת ט, ז
- ↑ דברים כח, לח
- ↑ דברים כח, י
- ↑ ברכות נו א
- ↑ יבמות סד ב
- ↑ הקדמה ל"ז
- ↑ חולין קכא ב
- ↑ בבלי סנהדרין מב א
- ↑ בבלי סנהדרין סה א
- ↑ בבלי פסחים ד א
- ↑ בבלי יומא עד ב
- ↑ בבלי פסחים קטז א
- ↑ בבלי בבא מציעא עט ב
- ↑ בבלי חגיגה כה ב
- ↑ בבלי בבא מציעא כז א
- ↑ בבלי מועד קטן ז ב
- ↑ בבלי סנהדרין עה א
- ↑ בבלי ראש השנה כ א
- ↑ בבלי בבא מציעא כז א