רבי חייא בר אבא: הבדלים בין גרסאות בדף
(מויקיפדיה) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חז"ל| | {{חז"ל| | ||
|שם=רבי חייא בר אבא | |שם=רבי חייא בר אבא | ||
|תקופתו=[[ | |תקופתו=[[אמוראים]] | ||
|דור=שלישי | |דור=שלישי | ||
|בית מדרש=אמוראי [[ארץ ישראל]] | |בית מדרש=אמוראי [[ארץ ישראל]] | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{ | {{אמוראי ארץ ישראל}} | ||
{{מיון רגיל:חייא בר אבא}} | {{מיון רגיל:חייא בר אבא}} | ||
[[קטגוריה:הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל]] | [[קטגוריה:הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל]] | ||
[[קטגוריה:תלמידי רבי יוחנן]] | |||
גרסה אחרונה מ־21:14, 14 באפריל 2015
|
|
| רבי חייא בר אבא | |
|---|---|
| תקופתו | אמוראים |
| דור | שלישי |
| בית מדרש | אמוראי ארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יוחנן, רבי אלעזר בן פדת |
| חבריו | רב אמי ורב אסי, ורבי אבהו |
רבי חייא בר אבא (או רבי חייא או רבי חייה) הכהן,[1] אמורא מהדור השלישי, נולד בבבל, עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן.
תוארו בתלמוד אינו קבוע, לפעמים נקרא בשם "רב"[2], ולפעמים "רבי"[3].
ביוגרפיה[עריכה]
בצעירותו הספיק להכיר את רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי, שניים מראשוני האמוראים שחיו בתפר שבין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. רבו המובהק, ככל הנראה, היה הכותב הבולט של התלמוד הירושלמי - רבי יוחנן,[4] ולאחר מותו של רבי יוחנן למד אצל רבי אלעזר בן פדת.[5] חבריו לבית המדרש היו רבי אמי ורבי אסי, ורבי אבהו. רבי חייא מוזכר בתלמוד כמי שהיה חוזר על כל משנתו מידי חודש לפני רבו.[6] עיקר התמחותו הייתה בהלכה ופחות באגדה[7], אם כי עשרות מאמרותיו באגדה מוזכרות בתלמוד (בשם רבו רבי יוחנן).
רבי חייא היה עני עד כדי כך שתואר בתלמוד כי נעליו היו מטולאות, ומשכך החליט רבי חייא לצאת לחו"ל למצוא פרנסה. רבי אלעזר, רבו, שלחו לנשיא שיכתוב לו מכתב המלצה, והנשיא כתב: "הרי שלחנו אליכם אדם גדול." ובניסוח אחר: "הרי שלחנו לכם אדם גדול, שאינו בוש לומר לא שמעתי."[8]
רבי חייא נדד במקומות רבים, ומוזכר כי בנוסף לבבל הוא ביקר גם ברומי,[9] בסוריה,[10] ובתוך ארץ ישראל בערים "גבלא" שבים המלח,[11] טבריה,[12] צור,[13] וציפורי.[14] במהלך נדודיו הוא היה פעיל ציבורית ותיקן תקנות שונות. כך לדוגמה הוא עבר בין ערים שונות ואסף כסף לטובת ישיבות ארץ ישראל, כמו כן מוזכר כי הוא תיקן "ארכונין",[15] ובמקום אחר מוזכר כי הוא אסף כסף למען יתומים ואלמנות.[16] לאחר שובו לארץ ישראל הוא החל, יחד עם רבי אמי ורבי אסי[17], לעבור בין הערים השונות ולדאוג לניהול התקין שלהן, כך לדוגמה הם מינו פרנסים ובעלי תפקידים נוספים בערים בהם הם חסרו.
על תלמידיו נמנה רב שמואל בר רב יצחק[18]. אחיו, רב בנאי, מוזכר בתלמוד[19], בנו, רבי אבא, היה מוסר שמועות משמו[20].
אמרותיו בשם רבו רבי יוחנן[עריכה]
- "אמור לחכמה אחותי את - אם ברור לך הדבר שכאחותך שהיא אסורה לך אמור ואם לאו אל תאמרהו"[21].
- "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה"[22].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אהרן היימאן, "רבי חייא בר אבא הכהן", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 439-343, באתר HebrewBooks
- רבי חייא בר אבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- סולומון שכטר ונתן שטרן, Hiyya Bar Abba, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia תבנית:אנגלית
- חייא בר אבא - אנציקלופדית אביב
הערות שוליים
- ↑ תלמוד ירושלמי, ברכות דף כג עמוד א
- ↑ למשל בבבא בתרא קג א
- ↑ שבת קיד א
- ↑ רוב אמרותיו של רבי חייא הן בשם רבי יוחנן; הצירוף "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" - אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן - מוזכר מאות פעמים בתלמוד.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, א', ז'.
- ↑ מסכת ברכות, דף ל"ח, ב'.
- ↑ על פי מה שמסופר בתלמוד כי כאשר רבי חנינא בר עגיל היה פונה לשאול את רבי חייא שאלה באגדה, הוא היה מפנה אותו לרבי תנחום בר חנילאי.
- ↑ שני הניסוחים מופיעים בתלמוד הירושלמי, מסכת חגיגה, א', ח'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, ד', א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, ח', ו'.
- ↑ מסכת יבמות דף מ"ו, א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, ד', ד'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, ב', א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, ד' ו'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', ו'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, דף ג', א'.
- ↑ עמו הוא מוזכר רבות, ראה תולדות תנאים ואמוראים.
- ↑ חולין
- ↑ כתובות נ ב
- ↑ ברכות ה א, תענית יד ב
- ↑ סנהדרין
- ↑ שבת קיד שם