בנימין בן יעקב: הבדלים בין גרסאות בדף

בנימין, אבי השבט, היה הקטן מבני יעקב. יעקב אבינו בברכתו צופה כי יצא ממנו: שופט - אהוד בן גרא, מלל - שאול המלך ומרדכי היהודי. וכך הוא מברך אותו: ""בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" ([[ספר בראשית]],מ"ט, כ"ז).

ילקוט שמעוני נותן לבני השבט תפקיד היסטורי. שאול המלך החל בשלטון , דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף שהיו משבט יהודה עמדו כנגד מלכות בבל, שבט לוי - החשמונאים - עמדו כנגד מלכות יוון הרי שבט בנימין עמד נגד מלכות פרס. וכך כתוב במדרש: " דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין"

משה רבינו מברך את שבט בנימין, לפני הכניסה לארץ ישראל:"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"(ל"ג,י"ב} ואכן בית המקדש שכן בתחום נחלת שבט בנימין.

מספר בני בנימין

כאשר יצאו שבטי ישראל ממצרים היה מספר בני שבט בנימין, הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל. מספרם היה 54,300 יוצאי צבא. והם שכנו מערבה מאוהל מועד ,יחד עם שבטי בית יוסף: שבט אפרים ושבט מנשה- כולם היו במחנה אפרים, כפי שנאמר:"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה"[[ספר במדבר]], ב',י"ח).

במפקד השני במדבר סיני, לפני הכניסה לארץ ישראל, השבט נפקד לבית אבותיו, לקראת חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל וכך נאמר: " בְּנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי; לַאֲחִירָם, מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לִשְׁפוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי; לְחוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי. וַיִּהְיוּ בְנֵי-בֶלַע, אַרְדְּ וְנַעֲמָן--מִשְׁפַּחַת, הָאַרְדִּי, לְנַעֲמָן, מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי. אֵלֶּה בְנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.(כ"ו, ל"ח-מ"א) - מספרם נשאר ללא שינוי.

בני השבט הנכבדים

מדרש רבה על פרשת ויחי מביא את הבנים הבאים של השבט: השופט אהוד בן גרא, שאול המלךואסתר המלכה. כמו כן התאור נסב על הנחלה שבבקעת יריחו עולים ביכורים ובבית אל מעלים היו קרבנות. וכך כתוב במדרש: " בנימין זאב יטרף מדבר בשופטיו, מה הזאב הזה חוטף ? כך חטף אהוד לבו של עגלון הה"ד (שופטים ד). ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא ויאמר דבר סתר וגו' א"ל כן א"ל מריה דעלמא נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך (שם ) ויצא הפרשדונה פרתיה ויצא אהוד המסדרונה ר' יודן אמר ערפלא טורא אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין

ד"א מדבר במלכותו מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל בבקר יאכל עד (שם) וילחם סביב בכל אויביו ולערב יחלק שלל (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל מדבר במלכותו

מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה הה"ד (אסתר ב) ותלקח אסתר וגו' בבקר יאכל עד (שם ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן ולערב יחלק שלל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

סגולות נחלתו

מדבר בארצו מה הזאב הזה חוטף כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה בבקר יאכל עד זו יריחו שהיתה מבכרת ולערב יחלק שלל זו. בית אל שהיא מאפלת ר' פנחס פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות בבקר יאכל עד (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר ולערב יחלק שלל (שם) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:"

ילקוט שמעוני מתאר את סגולות נחלתו: "דבר אחר בבקר יאכל עד זו יריחו שהיא מתבכרת בפירותיה ולערב יחלק שלל זובית אל שהיא מלקשת בפירותיה"

אסון השבט

פרשת פילגש בגבעה הביא כמעט להשמדת השבט ([[ספר שופטים]]פרקים י"ט- כ"א). לפי סדר עולם רבא האירוע התרחש בתחילת תקופת השופטים. כך שלקראת תום התקופה, השבט כבר התאושש.

שאול המלך, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד המלך נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

קלעי הקשת

ארמונו המשוער של המלך שאול בראש תרשים הקשת - מתוך מאמרו של זאב ארליך

שבט בנימין היה מפורסם בקשתיו וקלעיו. בלשון צבאית עכשיוית "שיוכם החיילי", הם הוכשרו לירי תלול-מסלול, ארטילריה - תותחנים.

זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד במקור ראשון להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה פילגש בגבעה מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין : " וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.([[שופטים]] כ' ט"ו-ט"ז)

משפחתו של שאול המלך הייתה משבט בנימין ולכן גם בנו יהונתן היה נחון בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן:" קשת יהונתן לא נשוג אחור" (שמואל ב' א' כ"ב). על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שאנו קוראים בשבת אשר למחרתו ראש חודש, הפטרה המכונה "מחר חודש" : וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה , לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. ([[שמואל א]] י"ח - כ'). האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני.

מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:"וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת , מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן. ([[דברי הימים א]] י"ב א'-ב')

כאשר שאול ובנו נהרגים בהר הגלבוע לדוד אין מסקנה אחרת אלה: "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. (שמואל ב' א', י"ז -י"ח) הרד"ק מפרש שם "מכאן והילך צריך ךךמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן. ^[1]

ובימי ממלכת יהודה מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל.(דברי הימים ב', י"ד, ז').

ובסוף ימי בית ראשון, לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת 600 לפנה"ס מובא בדברי הימים א' :" וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן. {{מקור|(ח', מ')))

במאמרו דרכי קשת מונה זאב ארליך את מספר הפעמים שירמיהו הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. כידוע ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעם בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר איכה המיוחס אף הוא לו.

במאמרו מביא זאב ארליך צילום עם תרשים מתוך דף הסקר של רשות העתיקות משנת 2002 המראה כיצד המבנה של "תל א-פול", אשר לפי המשוער היה ארמון המלך שאול נותן מעין תרשים של קשת (ראו תמונה משמאל).

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• זאב ח. ארליך, דרכי הקשת - מבני בנימין, שומרון ובנימין - כרך שני, עורך: זאב ח. ארליך, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1991

• זאב ח. ארליך (ז'אבו), לך מצא את החצים, מקור ראשון - שבת מוסף לתורה, הגות, ספרות ואומנות, 9 נובמבר 2007.