הרב אברהם יצחק הכהן קוק: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
הראי"ה קוק
תאריך לידה	ט"ז באלול תרכ"ה
תאריך פטירה	ג' באלול תרצ"ה
נושאים שבהם עסק	הלכה, קבלה, אמונה, תלמוד, גאולה, עם ישראל, ארץ ישראל, אגדה, תשובה, תפילה, שירה, פילוסופיה
תפקידים נוספים	רב זוימל, בויסק, יפו והמושבות, קהילת מחזיקי הדת לונדון, ירושלים, רב ראשי לארץ ישראל, ראש ישיבת מרכז הרב
רבותיו	הרב אליעזר דון יחיא, הרב יעקב רבינוביץ, חותנו הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבי ראובן מדווינסק, הרב נח חיים אברהם שפירא, הרב גרשון תנחום ממינסק; הנצי"ב מוולוז'ין;רבי שלמה אלישיב
תלמידיו	ראו להלן
חיבוריו	ראו כתבי הראי"ה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ידוע בשם: הרב קוק, נקרא לעיתים: הראי"ה, הראי"ה קוק. מכונה בפי תלמידיו: הרב זצ"ל, מרן הרב או הרב) היה רב, ראש ישיבת מרכז הרב, פוסק הלכה, מקובל, הוגה דעות, משורר ומנהיג בארץ ישראל בדור הקודם. נחשב לאבי הציונות הדתית וממעצבי השקפתה. מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ומגדולי דורו בהלגה ובקבלה.

תולדות חייו

תקופת אירופה

נולד בט"ו באלול תרכ"ה בעיירה גריוא ש על יד דוינסק בלטביה, לאביו, הרב שלמה זלמן הכהן קוק ולאמו פערל זלטא. למד בעיירות הסמוכות אצל הרב לאיעזר דון יחיא, הרב יעקב ריבנוביץ',הרב ראובן הלוי מדוינסק, הרב נח חיים אברהם שפירא, הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה גינזבורג. קיבל הסמכה מהרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין- בעל "ערוך השולחן". בשנת תרמ"ד התארס עם בת שבע רבינוביץ', בתו של הרב אברהם דוד רבינוביץ' תאומים- האדר"ת, שהיה רבה של פוניבז', מיר ולבסוף ירושלים. בהוראת האדר"ת למד בישיבת וולוז'ין, שם נחשב לתלמיד מוכשר וזכה לכינוי "העילוי מפניבז'" (והוא בן 19 שנה). ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין אהבו והעריכו מאד, ואמר כי רק בשבילו היה כדאי שתתייסד הישיבה. בתקופה זו, למד, על פי עדויות של תלמידים, ששים דפי גמרא בעיון בכל יום. לאחר כשנה וחצי בוולוז'ין, נישא ועבר לבית חותנו בפוניבז, שם נולדה בתו הבכורה פרידא חנה. על פי בקשת והמלצת הרב ישראל מאיר הכהן מראדין- החפץ חיים שנפגש מספר פעמים עם הרב קוק, קיבל על עצמו בשנת תרמ"ח לכהן כרב בעיר זוימל. בזוימל למד קבלה עם אחד מגדולי המקובלים בדורו רבי שלמה אלישיב. בזוימל נפטרה אשתו בת שבע. האדר"ת, שלא רצה לאבד את הקשר המשפחתי עם הרב קוק, שידך אותו עם רייזא רבקה, בת אחיו התאום הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים שנפטר, ובניו גדלו אצל האדר"ת והיו לו כבנים. ממנה נולד לו בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק בליל הסדר תרנ"א. בשנה זו פרסם את ספרו הראשון- חבש פאר. בשנת תרנ"ה נתמנה לכהן כרבה של העיר בויסק, בה היתה גם קהילה פחות דתית. בבויסק נולדה בתו בתיה מרים (לימים אשתו של הרב שלום נתן רענן-קוק). שם הוא התחיל בכתיבת ספריו עין איה, מדבר שור ולנבוכי הדור.

תקופת יפו

בהיותו קרוב לגיל ארבעים התגשם חלומו הגדול לעלות לארץ ישראל, ובכ"ח באייר תרס"ד עלה ארצה, בעקבות פנית קהילת יפו כי יבוא לכהן כרבם, על אף נסיונות אנשי בויסק להשאירו בקהילתם. הוא החל לכהן כרבן של יפו והמושבות החדשות.

בתקופה זו הרבה לכתוב את מחשבותיו ורעיונותיו, ומרבית מספריו הרעיוניים נכתבו ביפו.בשנת תרס"ז נולדה ביפו בתו אסתר יעל.

במסגרת היותו רבן של המושבות, החל להתמודד עם שאלות הקשורות במצוות התלויות בארץ- וכתב את הספר שבת הארץ על השמיטה, בו בין השאר הביע את תמיכתו בהיתר המכירה שכתבו רבנים שקדמו לו, שעורר פולמוס גדול בעולם הרבני.

בתקופה זו, פגש בו אחד מרבני ירושלים, הרב יעקב משה חרל"פ, שנסע לחג השבועות ליפו במצוות רופאו עלמנת לרחוץ בים. בליל החג, הלך ל"תיקון ליל שבועות" בבית מדרשו של הרב קוק, ובזמן תפילת שחרית, כשהרב קוק החל לשיר את פיוט האקדמות בהתלהבות, ראה אותו הרב חרל"פ, ומאז נקשר בנפשו והיה לתלמידו הקרוב.

הרב קוק תמך בחלוצים הציונים ואהבם, וראה בהם אנשים שחיפשו אידיאלים גדולים, ובכלל ראה בציונות חלק מתהליך הגאולה של שיבת עם ישראל לארצו. בעקבות כך קמו לו מתנגדים מקרב חוגי הקנאים והישוב הישן, בעיקר ירושלים. אולם, כמעט כל רבני דורו העריכוהו והחשיבוהו מאד, אף אלו הקנאים.

בתקופה זו יסד ישיבה קטנה ביפו, בה למד בין השאר הרב יהושע קניאל, לימים, רבה של חיפה.

בשנת תרע"ד אירגן את "מסע המושבות" שבו יצאו רבנים שונים וביניהם תלמידו הרב חרל"פ, הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב בן ציון ידלר ועוד רבנים, למסע בין המושבות כדי לחזק בהן את שמירת המצוות.

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת תרע"ד הוזמן להשתתף בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בשויץ, מפני שרצה לנסות לחזק את התנועה לפעול למען ישוב בנית הארץ, ובצירוף צורך בריאותי, יצא מגבולות הארץ. הכנסייה בוטלה בשל מלחמת העולם הראשונה, והרב הוכרח להשיאר בעיר סנט גלן שבשוויץ. הוא ישב שם למשך כשנתיים, בהן לפי עדות בנו הרצ"יה, הם למדו יחד 'את כל התורה פעמיים'. בשנת תרע"ו הוזמן על ידי קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון לכהן כרב. הוא הסכים בתנאי שכאשר יתאפר לחזור לארץ ישראל יחזור מיד וללא עכבות. באנגליה פעל בפעליות ציבורית ענפה שכללה הקמת ישיבות, פעילות למען הצהרת בלפור, מניעת הסגרת יהודים לרוסיה ועוד.

תקופת ירושלים

בשנת תרס"ט נפטר הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים, ורבני העיר חיפשו מועמד מתאים לשבת על כסא הרבנות בעיר. הרב צבי פסח פראנק העלה את שמו של הרב קוק, והרב חרל"פ פעל במישור העסקני ודיבר עם אישים כדוגמת חיים וייצמן אודות המינוי, וכן משלחת מרבני המזרחי^[1] העלתה את ההצעה בפני "ועד העיר".

לאחר שהוצעה לו ההזמנה לכהן כרב העיר, שלח מברק (בחודש תמוז תרע"ט) למשרדי הועד הכללי: "קטונית מלשאת עלי את משא הקודש הזה, שהיה ראוי ליחידי עולם, אך אם טובת עיר הקודש, שזה כל מעיני, דורשת זאת- לא אוכל לסרב".

בב' באלול תרע"ט חזר לארץ ישראל במטרה לכהן כרבה של ירושלים. בהגיעו לתחנת הרכבת בלוד, חיכתה לו משלחת מקהילת ירושלים ומקהילת יפו, שסרבה לוותר על כהונתו. בתחנה פרץ ויכוח בין ראשי שתי הקהילות, במהלכו התבלט מאד הרב קוק^[2]. הוא החליט לעת עתה לסרב לכתב המינוי מירושלים ולחזור לכהן ביפו, אולם עוד באותו לילה, הגיעו אנשי ירושלים לקחתו מיפו, והוא הגיע למושבה מוצא שבפאתי ירושלים לפנות בוקר, ונערכה לו שם קבלת פנים גדולה. למחרת בבוקר, בג' באלול תרע"ט הגיע לירושלים, ולפני קבלת הפנים הגדולה נסע להתפלל בכותל המערבי. הוא סרב לעת עתה לקבל את כתב המינוי (במטרה לגרום למחלוקת לדעוך). בתחילה הוא התגורר בשכונת הבוכרים. חודש לאחר הגעתו, נשא דרשה המונית בבית הכנסת החורבה בעיר העתיקה.

בטבת תר"פ הסכים, לאחר לחצים רבים, לקבל את כתב המינוי לרבנות.

ייסוד הרבנות הראשית לישראל

יסוד ישיבת מרכז הרב

הבנין הישן של ישיבת מרכז הרב. כיום "בית הרב"- מרכז למורשת הרב קוק

בירושלים, ייסד את "הישיבה המרכזית העולמית" שנקרה מאוחר יותר ישיבת מרכז הרב. הישיבה, ששכנה בשכונת גאולה, היוותה ישיבה לבני הישוב החדש, והיתה הישיבה האשכנזית הראשונה בה שפת הדיבור לא היתה יידיש אלא עברית, וכן מן היחידות שלמדו בהן תנ"ך ומחשבת ישראל. הרב קוק עמד בראשות הישיבה עד פטירתו, למעט תקופה קצרה בה כיהן תחתיו הרב אברהם אהרון בורשטיין, המכונה "הגאון מטאבירג".

פטירתו

בבוקר יום ראשון, ג' באלול תרצ"ה, לאחר כמה חודשים בהם היה חולה במחלת הסרטן, החל מצבו הבריאותי להתדרדר. הוא שהה באותו זמן בבית ההבראה שבשכונת קרית משה. לקראת הצהרים, ניטלה ממנו יכולת הדיבור. בשעה שלוש אחר הצהריים, איבד את הכרתו. כשהחל להראות סימני גסיסה, התכנסו בחדרו רבני ירושלים והחלו באמירת תהילים. הרב קוק התהפך כך שפניו היו אל הקיר, ואז הורה רופאו לנוכחים לעזוב את החדר למספר דקות. כשנכנסו שנית, מצאו אותו כשפניו אל הקהל. הנוכחים צעקו "שמע ישראל", והרב קוק בשארית כוחותיו אמר יחד איתם, וכשהגיע למילה אחת, יצאה נשמתו ונפטר. כשראה זאת תלמידו הרב חרל"פ, החל לבכות, לתלוש את שערו ואמר: "אבי, רכב ישראל ופרשיו". הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, שנכח בחדר בשעת הפטירה, ברך ברוך דיין האמת, וכל הנוכחים ביצעו קריעה כהלכה. לאחר מכן, הולחט להעבירו מקרית משה לביתו בגאולה, ומשם, יצא מסע הלויה המוני אל חלקת הנביאים בבית העלמין שבהר הזיתים.

מצבתו

מצבת הרב קוק

על מצבתו נכתב:
"פה נגנז
הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק נבג"מ
בן הרב ר' שלמה זלמן ז"ל
עלה לאה"ק כ"ח אייר התרמ"ד
עלה ירושלימה ג' אלול התרע"ט
עלה השמימה ג' אלול התרצ"ה
תנצב"ה

מופת מצבתו

סיפור מיוחד במינו ארע על מצבתו של הרב קוק, לפיו, כאשר כבשו כוחות הלגיון הירדני את הר הזיתים במלחמת השחרור, הרסו את כל המצבות שעל ההר והשתמשו בהם כאבני דרך. כאשר התקרבו הדחפורים למצבתו של הרב קוק, התהפכו שוב ושוב, עד שעזבו את מצבתו. המצבה נשארה המצבה השלמה היחידה ברחבי ההר עד שחרורו במלחמת ששת הימים, מאז חודשו רוב שאר המצבות ההרוסות^[3].

מתלמידיו

• הרב יעקב משה חרל"פ- מגדולי רבני ירושלים, רבה של שכונת 'שערי חסד', ראש הישיבה לאחר פטירת הרב קוק וראש ישיבת בית זבול.
• המקובל הרב דוד כהן- "הרב הנזיר", ר"מ בישיבה שערך מכתבי הראי"ה את ספרי אורות הקודש.
• הרב יצחק אריאלי- בעל ה'עינים למשפט' ור"מ בישיבה.
• הרב אריה לוין- "הצדיק הירושלמי" ו"אבי האסירים" או "רב האסירים והמחתרות".
• הרב חיים יעקב לוין- בנו בכורו של הרב אריה ורבה של פרדס חנה.
• בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב שנחשב לממשיך דרכו בצורה מוחלטת.
• הרב משה צבי נריה- מייסד וראש ישיבות בני עקיבא וישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ומחבר סדרת ספרים על הראי"ה.
• הרב שאול ישראלי- ראש הישיבה, למד אצל הרב קוק כשנה.
• הרב יהושע קניאל- רבה של חיפה
• חתנו, הרב שלום נתן רענן- מנהל הישיבה.
• הרב יצחק יעקב וכטפויגל- ראש ישיבת ורב שכונת "מאה שערים".

ניתן למנות עוד רבנים שהיו מקורבים מאד אליו

• הרב צבי פסח פראנק- יורשו ברבנות ירושלים
• הרב יוסף שלום אלישיב- מגדולי הפוסקים בדורנו
• הרב שלמה זלמן אויערבאך מגדולי הפוסקים בדורנו

כתביו

ערך מורחב - כתבי הראי"ה

השאיר אחריו כתבים רבים בהלכה, באגדה, בקבלה, באמונה ומחשבת ישראל, במוסר בדרוש, בתלמוד בפילוסופיה ועוד. כמו כן, השאיר אחריו אלפי אגרות בשלל נושאים בכתב יד. מיעוט כתביו יצאו לאור כבר בחייו, אולם מרביתם היו מסודרים בפסקאות בפנקסים שונים, ללא סדר כלשהו, ורובם נערכו לארח פטירתו על ידי בנו הרצי"ה (ומקצתם על ידי הרב הנזיר) לספרים מסודרים, על פי נושאים. כמו כן, ליקט הרצי"ה את תשובותיו ההלכתיות וערכם בארבעת ספרי השאלות ותשובות של הראי"ה: משפט כהן, עזרת כהן, אורח משפט ודעת כהן. אגרותיו סודרו לפי סדר כרונולוגי לארבעת כרכי אגרות הראי"ה. ישנם גם ספרים שיצאו ללא עריכה כלל, כדוגמת שמונה קבצים, ערפילי טוהר, חדריו ועוד. גם ההסכמות שהעניק לספרים שונים נאספו על ידי הרב בנימין זאב כהנא ויוחנן ישמח לקובץ "הסכמות הראיה". מספריו שיצאו לאור: אורות(בנושאים הקשורים לארץ ישראל, עם ישראל ותחיתו בארצו), אורות הקודש (עניינים בקבלה), אורות התשובה (בענייני תשובת הפרט ותשובת הכלל), אורות התורה (בענייני לימוד התורה), ערפילי טוהר(פנקסים שיצאו כמות שהם ללא עריכה-קובץ אחד מתוך שמונה קבצים), ראש מילין (בענייני האותיות,הנקודות, טעמי המקרא והתגים- טנת"א), עין אי"ה (פירוש על אגדות חז"ל במסכת ברכות ובמסכת שבת), אדר היקר (פרקים לדמותו של חותנו, האדר"ת), עולת ראיה(על סידור התפילה), מוסר אביך (בענייני מוסר ובנין הנפש), חבש פאר (בענייני תפילין), עץ הדר(על האתרוג- הפסול באתרוגים מורכבים ושבח אתרוגי ארץ ישראל), מצות ראי"ה (חיודשים הלכתיים בנושאי אורח חיים),שבת הארץ (על הלכות שמיטה ויובל לרמב"ם) ועוד.

תורתו

יחסיו עם גדולי ישראל

הריי"צ מליובאוויטש

בשנת תרפ"ז, נאסר רבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד (אדמו"ר הריי"צ) על ידי הבולשביקים ברוסיה. כשנודע הדבר לרב קוק, שלח מברק בהול למשרדי ארגון הג'וינט, וזה נוסחו: "מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאויטש נאסר בלנינגרד על ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות".

צילום המברק ששלח הרב קוק לג'וינט בארה"ב. תרגום:"מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאויטש נאסר בלנינגרד על ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות". מתוך אתר חב"ד אינפו

לא יודע אם למברק קשר ישיר לשחרורו של הריי"צ, אולם בכל אופן לאחר כשבועיים, בי"ג בתמוז תרפ"ז שוחרר הריי"צ. בשנת תרפ"ט ביקר בריי"צ בארץ, ובביקורו ביקר גם אצל הרב קוק, למרות מחאתם של ראשי "נטורי קרתא". בביקורו בין השאר הודה לו על פועלו למען שחרורו, ומאז נשמרו ביניהם קשרי ידידות חמים, שבאו לידי ביטוי באגרות ששלח אליו מאוחר יותר, בהן פנה אליו בתארים: "כבוד ידידי הרה"ג הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב עה"י פטה"ח כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א"^[4].

החזון איש

הרב קוק היה בין היחידים שהרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש" שלח להם אגרת ובה התייעצות הלכתית, והיה הראשו שקבל אגרת כזו מאז עלה החזון איש ארצה (בסיועו של הרב קוק). באגרת זו, פונה החזון איש אליו בתואר "הוד כבוד מרן שליט"א".

הרב צבי פסח פראנק

הרב שלמה זלמן אויערבאך

הרב שלמה זלמן אויערבאך, ואביו המקובל הרב חיים יהודה לייב אויערבאך, היו ממעירכיו הגדולים של הרב קוק. הרב אויערבאך היה הולך בשבת לסעודה שלישית אצל הרב קוק, ולפי תיאורו , בזמן סעודה שלישית 'מרגליות התגלגלו בין הכסאות'. הרב קוק היה מסדר החופה וקידושין של הגרשז"א. בספרו של הגרשז"א "מאורי אש" מופיעה הסכמה נלבבת של הרב קוק.

הרב אברהם יעלין

הרב אברהם יעלין, בעל ארך אפיים, היה בקשרים טובים עם הרב קוק, וכתב לו באגרתו: "לכבוד רב האי גאון, המהולל ברוב התשבחות, חריף ובקי סיני ועוקר הרים, נ"י עה"י פ"ה, המפורסם בכל קצוי ארץ ברוב גאונו וצדקתו, מורינו הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי לארץ ישראל, האב בית דין בעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן" (אגרות לראי"ה מאת הרב משה צבי נריה עמוד קעה אגרת קסב). הרב יעלין אף קיבל מהראי"ה הסכמה לספרו 'גאולת ישראל'.

הרב יוסף שלום אלישיב

הרב יוסף שלום אלישיב וסבו המקובל הרב שלמה אלישיב (בעל 'לשם שבו ואחלמה'), עלו ארצה בסיועו של הראי"ה. הרב אלישיב נוהג לעמוד כשמזכירים לידו את שמו של הרב קוק.

קישורים חיצוניים

• סרט על חייו של הרב קוק
• על הרב קוק באתר תנועת בני עקיבא
• על הרב קוק באתר הרבנות הראשית תל אביב
• על הרב קוק באתר ישיבת מרכז הרב
• רשימת המאמרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, באתר רמבי"ש
• על הרב קוק וקשריו עם תנועת חב"ד באתר חב"דפדיה.

תקופת חייו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק על ציר הזמן

לקריאה נוספת

• הרב יהודה לייב הכהן מימון, הראי"ה, בהוצאת מוסד הרב קוק.
• שמחה רז, מלאכים כבני אדם הוצאת "קול מבשר" ירושלים.
• הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת בהוצאת מכון הר ברכה תש"ע.
• אפרים יעיר, דמות וקומה- חמישים דמויות שכדאי להכירן הוצאת נשר תשמ"ט.
• עמיחי כנרתי, אור שלמה על היחסים בין הרב קוק לרב אוירבך ועטרת צבי על היחסים בין הרב ובין הרב צבי פסח פראנק, בהוצאת מכון 'אור האורות' ירושלים.
• הרב שאול ישראלי, דבר לדור, בהוצאת ארז, ירושלים תשס"ה.
• מנחם קמפינסקי, בין שני כהנים גדולים על היחסים בינו ובין החפץ חיים.
• הרב יעקב פילבר, מראה כהן- אלבום הראי"ה קוק.
• זוהר עליון- קובץ הספדים על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק בהוצאת ארגון אור האורות.
• האיש נגד הזרם.
• צבי קפלן, בשיפולי גלימתו.
• הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, בשדה הראי"ה, טל ראי"ה, שיחות הראי"ה.
• הרב צבי יהודה הכהן קוק, לשלושה באלול- נפש הראי"ה.
• מסע המושבות.
• כתלנו- הרב קוק ופרשת הכותל.
• בנימין איש שלום, הרב קוק- בין רציונליזם ומיסטיקה'.
• ד"ר יצק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 488-494.

הערות שוליים