שקר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←חומרתו) |
(הרחבת הפרק 'חומרתו') |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שקר''' משמעותו: כזב, סילוף, הפך ה[[אמת]]. | '''שקר''' משמעותו: כזב, סילוף ורמאות, הפך ה[[אמת]]. | ||
אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם [[עדות|העיד]] או [[שבועה|נשבע]] לשקר - עבר באיסור נוסף. | אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם [[עדות|העיד]] או [[שבועה|נשבע]] לשקר - עבר באיסור נוסף. | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== חומרתו == | == חומרתו == | ||
דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, | ==== נוגד את המוסר האנושי הבסיסי ==== | ||
דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, "ואין צריך להאריך בדבר הזה, שה[[שכל]] מחייבו והדעת מכריחו" {{מקור|(}}{{מקור|מסילת ישרים יא$מסילת ישרים פרק יא}}<ref>{{מקור|מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.}}</ref>{{מקור|)}}. התכונה הכי יסודית באישיות היא מידת האמת, ו"בן אדם שדיבר שקר לשעתו - צורתו צורת אדם ויש בו [[חטא]], אך המתמיד בשקריו - צורתו שקרן ואישיותו נעדרת" {{מקור|(חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה)}}. וזוהי הרגשה טבעית הנטועה בעומק הנפש של כל אדם. ולכן, "השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו" {{מקור|ספר החינוך עד$ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה|כן}}. | |||
והיות ומידת האמת היא שורש החיים<ref>ראה {{מקור|ירמיהו י, י}}: "וה' אֱ-לֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים..." ובספרי הנסתר נתבאר שבחינת האמת הוא בחינת החיים, ראה {{מקור|תיקוני זוהר תקונא עשרין ותרין סז ב$ תיקוני זוהר, תקונא עשרין ותרין, סז:}} ועוד; דגל מחנה אפרים, פר' מצורע, ד"ה וזה יש; שם, פר' אחרי, ד"ה אשר יעשה; שם, פר' נצבים, ד"ה ראה נתתי; שם, דרוש לשבת תשובה, ד"ה או יאמר; שפתי צדיקים, פר' ואתחנן, ד"ה שייך לעיל; אגרא דפרקא, אות קסז, ד"ה ונ"ל דשייכא; מחשבות חרוץ, לרבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, אות ז, ד"ה וזהו כל; שם, אות טו, ד"ה והלולב נגד; שם, אות יט, ד"ה והוא עשה; פרי צדיק, פרשת תבוא, אות י, ד"ה וסוף ההפטרה; שם, לחג הסוכות, אות כו, ד"ה בתיקונים; שם, לשמחת תורה, אות נד, ד"ה נגיל ונשיש; שם, קדושת שבת, מאמר ד, ד"ה ושלימות הממון; קמץ המנחה, לרבי צדוק הנ"ל, ח"ב אות ס, ד"ה ולידת אברהם; שפת אמת, פר' וישלח, תרס"א, ד"ה ויירא ויצר; שם, פר' וישב, תרנ"ד, ד"ה בפסוק אלה; ועוד.</ref>, לכך ההליכה בדרכי השקר גורמת מיתה<ref>ר' {{מקור|משלי כא, ו}}, ובמפרשים שם.</ref>, וכדברי הכתוב {{מקור|משלי ב$משלי ב, יג-יט|כן}}: "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר... אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם ...לֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים". וכך מספרים [[חז"ל]] ב[[פרק חלק]] {{מקור|בבלי:סנהדרין צז א$סנהדרין צז.|כן}}: | |||
:"אמר [[רבא]]: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא {{מקור|(- מתחילה הייתי אומר אין אמת בעולם)}}, אמר לי ההוא מרבנן ו[[רב טבות]] שמיה, ואמרי לה [[רב טביומי]] שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה {{מקור|(שאם היו נותנים לו כל [שב]חלל העולם)}}: | |||
:זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה {{מקור|(- פעם אחת נקלעתי לאותו מקום, ואמת שמו)}}, ולא הוו משני בדיבורייהו {{מקור|(- ולא היו משנים בדיבורם)}}, ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה {{מקור|(- ולא היה מת אדם משם בלא זמנו)}}. נסיבי איתתא מינהון {{מקור|(- נשאתי אשה מהם)}}, והוו לי תרתין בנין מינה {{מקור|(והיו לי שני בנים ממנה)}}. | |||
יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה {{מקור|(- יום אחד הייתה יושבת אשתו וחופפת ראשה)}}, אתאי שיבבתה טרפא אדשא {{מקור|(- באה שכנתה והכתה בדלת)}}. סבר: לאו אורח ארעא {{מקור|(- סבר לא דרך ארץ)}}, אמר לה: ליתא הכא {{מקור|(- אינה כאן)}}. שכיבו ליה תרתין בנין {{מקור|(- מתו לו שני בנים)}}. | |||
:אתו אינשי דאתרא לקמיה {{מקור|(- באו אנשי המקום לפניו)}}, אמרו ליה: מאי האי? {{מקור|(- מה זה?)}} אמר להו: הכי הוה מעשה {{מקור|(- כך היה מעשה)}}. אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין, ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי {{מקור|(- בבקשה ממך, צא ממקומנו, ולא יגרה בהם מוות באותם אנשים)}}." וחזרו לשלוותם<ref>{{מקור|(}}{{מקור|מסילת ישרים פרק יא}}{{מקור|, מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא)}}</ref>. | |||
==== הקב"ה אוהב האמת ושונא שקר ==== | |||
ויתירה מכך: | |||
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו [[חז"ל]] {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת נה א$שבת נה.}} {{מקור|בבלי:יומא סט ב$יומא סט:}} {{מקור|בבלי:סנהדרין סד א$סנהדרין סד.}} {{מקור|ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח.; ועוד)}}. והוא "רַב [[חסד|חֶסֶד]] וֶאֱמֶת" {{מקור|(}}{{מקור|שמות לד, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים פו, טו}}{{מקור|)}}. ואמר הכתוב {{מקור|שמואל א טו, כט|כן}}: "נֵצַח יִשְׂרָאֵל {{מקור|[- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל}}<ref>ראה {{מקור|רש"י שמואל א טו, כט$רש"י}}, {{מקור|רד"ק שמואל א טו, כט$רד"ק}}, {{מקור|רלב"ג שמואל א טו כט$רלב"ג}}, {{מקור|מצודת ציון שואל א טו כט|מצודת ציון}} שם.</ref>{{מקור|]}} לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן<ref>וכדברי [[הרמח"ל]] ב'מסילת ישרים' פרק יא {{מקור|(מהדורת אורות חיים, ירושלים תשמ"ח, עמ' פ, ד"ה ויש עוד אחרים)}}: "ובוודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקב"ה לקחתו לחותם לו - כמה יהיה הפכו מתועב לפניו!"... </ref> שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" {{מקור|משלי ו$משלי ו, טז-יז|כן}}. ועוד כתוב: "[[תועבה|תּוֹעֲבַת]] ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי [[אמונה|אֱמוּנָה]] רְצוֹנוֹ" {{מקור|משלי יב, כב|כן}}. | |||
והמתהלך בדרכיו של מקום<ref>עפ"י לשון הכתוב {{מקור|(}}{{מקור|דברים ח, ו}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים יט ט$שם יט, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כו יז$שם כו יז}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים כח ט$שם כח, ט}}{{מקור|;}} {{מקור|דברים ל טז$שם ל, טז}}{{מקור|;}} {{מקור|מלכים א ב ג$מלכים א ב, ג}}{{מקור|;}} {{מקור|תהלים קכח, א}}{{מקור|)}}.</ref>, שהם<ref>כתב בספר החינוך {{מקור|ספר החינוך עד$מצוה עד, משורש המצוה|כן}}: "ובאֳמרִי {{מקור|[ראה להלן]}} 'מידות' בהקב"ה יתעלה, אני נמשך בדבר אחר דברי רבותינו ז"ל שיחסו אליו ב"ה... על צד המקבלים, אבל הוא ב"ה לגֳדלו וייחודו מצד עצמו אין לייחס אליו מידות, כי הוא וחכמתו וחפצו ויכולתו ומידותיו אחד, בלי שום שיתוף ופירוד בעולם".</ref> חסד ואמת<ref>כלשון הכתוב {{מקור|תהלים כה, י|כן}}: "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". | |||
וכך אמרו חז"ל {{מקור|(}}{{מקור|מדרש תנאים לדברים יג$מדרש תנאים לדברים יג, ה}}{{מקור|;}} {{מקור|תנחומא וישלח י$תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י}}{{מקור|;}} {{מקור| ילקוט שמעוני תהלים תשב$ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך}}{{מקור|)}}: "כשאמר [[משה רבנו|משה]] ל[[עם ישראל|ישראל]]: 'אחרי ה' א-להיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר {{מקור|נחום א, ג|כן}}: 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר {{מקור|תהלים עז, כ|כן}}: 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת, שנאמר: 'כל אורחותיו חסד ואמת'."</ref>, נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב {{מקור|משלי יג, ה|כן}}: "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא [[צדיק|צַדִּיק]]". ועוד כתוב {{מקור|משלי יז, ז|כן}}: "לֹא נָאוָה {{מקור|[- לא נאה}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד}} {{מקור|ו}}{{מקור|מצודת ציון משלי יז ז$מצודת ציון שם}}.</ref>{{מקור|]}}... לְנָדִיב {{מקור|[- לחכם}}<ref>ר' {{מקור|מצודת דוד משלי יז ז$מצודת דוד שם}}. ויתכן לפרש: לאדם ישר {{מקור|(ר'}} {{מקור|מצודת ציון ישעיהו לב, ה}}{{מקור|; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן)}}.</ref>{{מקור|]}} שְׂפַת שָׁקֶר". | |||
"ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב 'מדבר שקר תרחק'. והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות" {{מקור|חינוך עד$ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה|כן}}. | |||
==== השקרן מתרחק מהקב"ה ==== | |||
בגמרא {{מקור|בבלי:סנהדרין קג א$סנהדרין קג.|כן}} מובא: | בגמרא {{מקור|בבלי:סנהדרין קג א$סנהדרין קג.|כן}} מובא: | ||
:"ארבע כיתות אין מקבלות פני [[שכינה]]: כת [[ליצנות|לֵצים]], כת שקרנים, כת [[חנופה|חנפים]] וכת מספרי [[לשון הרע]]... כת שקרנים, שנאמר {{מקור|תהלים קא, ז|כן}}: 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'. | :"ארבע כיתות אין מקבלות פני [[שכינה]]: כת [[ליצנות|לֵצים]], כת שקרנים, כת [[חנופה|חנפים]] וכת מספרי [[לשון הרע]]... כת שקרנים, שנאמר {{מקור|תהלים קא, ז|כן}}: 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'." | ||
:[[ | ומסביר ה[[מהר"ל]] {{מקור|(}}{{מקור|באר הגולה באר רביעי$באר הגולה, באר רביעי}}<ref>מהדורת האניג ובניו {{מקור|(היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים)}}, לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.</ref>{{מקור|)}}: "המשקר איננו מקבל פני שכינה, כי לא יתחברו שני הפכים כמו האמת והשקר ביחד, והוא יתברך א-ל אמת וחותמו אמת, איך יקבל המשקר פני שכינה להתחבר עמו פנים בפנים, ו{{מקור|[הרי]}} דבר זה מציאות שני הפכים ביחד". | ||
ולכן, "ה[[מארה]] וה[[קללה|קללות]] בבית כל אוהבי השקר, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא א-ל אמת, ולהיותם [[רחמים|מרחמים]] כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם [[גמילות חסד|גומלי חסדים]] כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מידותיו הטובות {{מקור|[של הקב"ה]}}, והם בעלי השקר שהם בהפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מידותיו, והפך מידת הברכה שהיא בו {{מקור|[- בקב"ה]}}, היא המארה והקללה, והפך ה[[שמחה]] וה[[שלום]] וה[[תענוג]] שהם אִתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מא-להים" {{מקור|ספר החינוך עד$ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה|כן}}. | |||
==== התורה, חֳכמתהּ, מוסרהּ אמת ==== | |||
ועוד ש[[תורה]] שנתן לנו הקב"ה אמת היא<ref>ככתוב ב[[ספר עזרא]] {{מקור|נחמיה ט, יג|כן}}: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים '''וְתוֹרוֹת אֱמֶת''' חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן ב[[ברכות התורה]] אומרים אנו: "ונתן לנו {{מקור|[את תורתו]}} תורת אמת" {{מקור|מסכת סופרים יג, ו}}. ור' {{מקור|בבלי:ברכות ה ב$ברכות ה:}} "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי {{מקור|ירושלמי:ראש השנה ג ח$ר"ה פ"ג ה"ח, נט.|כן}} ובאיכה רבה {{מקור|(פתיחתא ב)}}. ור' מדרש תהלים {{מקור|מדרש תהלים קי$קי, ד, מהדורת ר"ש בובר|כן}}: "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת {{מקור|תהלים יט, י|כן}}". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי [[קורח]] מודים: "משה אמת ותורתו אמת" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:בבא בתרא עד א$ב"ב עד.}} {{מקור|בבלי:סנהדרין קי א$סנהדרין קי}} {{מקור|במדבר רבה, קורח, יח, כ}}{{מקור|)}}. {{מקור|וע"ע}} {{מקור|תנחומא, צו, סימן ז}}{{מקור|.}}</ref>, שנאמר {{מקור|תהלים קיט, קמב|כן}}: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ {{מקור|(}}{{מקור|רד"ק תהלים קיט, קסג$רד"ק}} {{מקור|ו}}{{מקור|מלבי"ם תהלים קיט, קסג}}{{מקור|)}}. ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו {{מקור|מצודת דוד תהלים קיט, קסג$מצודת דוד שם|כן}}. | |||
ולכך אמר [[נעים זמירות ישראל]], [[דוד המלך]] ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן '''עַל כֵּן''' שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" {{מקור|תהלים קיט, קד$תהִלים שם פס' קד|כן}}. "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" {{מקור|תהלים קיט, קסג$שם פס' קסג|כן}}. "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי {{מקור|[- בהבטחתי]}}" {{מקור|תהלים פט לד$שם פט, לו|כן}}. | |||
והמתמיד בשקריו – מונע מעצמו את השפעת ה[[מוסר]], שכן – "צורתו שקרן ואישיותו נעדרת, ואיך ייקח מוסר שיסודו אמת וחותמו אמת? אך גם במוסרו יתעתע בתעתועי מִרמה חֳלי אנוש ולא יחוש" {{מקור|(חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה)}}. | |||
ולכך אמרו חז"ל {{מקור|דרך ארץ ו ב$מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב|כן}}: "[[תלמיד חכם]] צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה [[חבר]] יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם<ref>נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה {{מקור|(כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה, שאפילו חכם גדול אפשר שיטעה לפעמים)}}, שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה '[[מתכבד בקלון חברו]]' שאין לו חלק ל[[עולם הבא]] {{מקור|(}}{{מקור|ירושלמי חגיגה ב א$ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז}}{{מקור|;}} {{מקור|בראשית רבה פרשה א סי' ה}}{{מקור|;}} {{מקור|רמב"ם:דעות ו ג$רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג}} {{מקור|ו}}{{מקור|רמב"ם:תשובה ג יד$פ"ג מהל' תשובה הי"ד}}{{מקור|, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד)}}, ובוודאי ת"ח איננו חשוד על [[עבירה]] זו.</ref>... דובר שקרים הוא זה" {{מקור|(}}{{מקור|מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז ב}}{{מקור|בבלי:שבועות לא א$גמ' שבועות לא.}} {{מקור|ע"ש)}}. | |||
"וזה כי החכמה אין בה שקר, כי לכך היא חכמה, ואם שיקר בחכמתו - אין זה חכמה והוא דִמיון. ולפיכך אין בחכם שקר, וראוי שיהיו '''כל עסקיו''', אף דבר שאינו מגיע {{מקור|(- נוגע)}} לחכמתו... אין ראוי שיימצא אצלו שקר כלל" {{מקור|(מהר"ל מפראג,}} {{מקור|באר הגולה באר רביעי$באר הגולה, באר רביעי}}<ref>מהדורת האניג ובניו {{מקור|(היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים)}}, לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.</ref>{{מקור|)}}. | |||
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר {{מקור|ישעיהו סג, ח|כן}}: "וַיֹּאמֶר {{מקור|[ה']}}: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ<ref>והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה {{מקור|(- היותנו בנים למקום)}} תלוי בזה {{מקור|(שלא נשקר)}}".</ref> וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל {{מקור|בבלי:קידושין לו א$קידושין לו.|כן}}: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה | ==== ישראל - עם האמת ==== | ||
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר {{מקור|ישעיהו סג, ח|כן}}: "וַיֹּאמֶר {{מקור|[ה']}}: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ<ref>והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה {{מקור|(- היותנו בנים למקום)}} תלוי בזה {{מקור|(שלא נשקר)}}".</ref> וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל {{מקור|בבלי:קידושין לו א$קידושין לו.|כן}}: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה הִתדמו אליו עד שנקראו בניו {{מקור|מלמד התלמידים פרשת צו|כן}}. | |||
וזאת התכונה עומדת בעומק [[נשמה|נשמותינו]]. "כל מי שהוא מזרע [[אברהם]] [[יצחק]] ו[[יעקב]] - באמת שיש בו שורש האמת לאמיתו במעמקי הנפש הדבוקה בא-להים חיים" {{|מקור|מחשבות חרוץ ג$רבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, מחשבות חרוץ, סוף אות ג|כן}}. "ונקודת האמת שיש בכל זרע יעקב היא נשמרת וקיימת לעד שאין לה ביטול לעולם כלל" {{מקור|פרי צדיק קדושת שבת ז$ פרי צדיק, קדושת שבת, מאמר ז, סוף ד"ה ושורש זה|כן}}. | |||
==== המרמה את הבְּרִיוֹת ==== | |||
נמצא שיש גנות בשקר מצד עצמו, ואפילו אם משקר בדברים של מה בכך, שאין בהם רווח מחמת שיקרוֹ ואיננו גורם שום הטעיה לחברו, מ"מ בכלל שקר הוא {{מקור|(חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד אות יג, עמ' נג-נד)}}. "ואם שנוי הוא השקר הקל שאיננו פוגע בחברו בשִקרוֹ, מִשְנֶה תועבה היא המרמה... שכונן כזביו כדי להוליך את רעהו שולל" {{מקור|(שם עמ' נה)}}. | |||
ויישובו של העולם תלוי במידת האמת<ref>עפ"י דברי [[רבי עובדיה מברטנורא]] ו[[תוספות יום טוב]] על המשנה באבות א, יח, - המובאת בפנים.</ref>, שכך אמר [[רבן שמעון בן גמליאל]]: "על שלשה דברים העולם עומד על ה[[דין]] ועל האמת ועל ה[[שלום]]" {{מקור|משנה:אבות א יח$אבות פ"א מי"ח|כן}}. "ואם כן מי שדובר שקר - כאילו נוטל יסודו של עולם; וההיפך מזה, מי שזהיר באמת - כאילו מקיים יסודו של עולם" {{מקור|(}}{{מקור|מסילת ישרים יא$מסילת ישרים פרק יא}}<ref>{{מקור|מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.}}</ref>{{מקור|)}}. | |||
" | וחז"ל {{מקור|בבלי:סנהדרין קג א$סנהדרין קג.|כן}} נימקו את הטעם שכת שקרנים איננה מקבלת פני שכינה, באֳמרם: | ||
:"[[משל]] למה הדבר דומה? ל[[מלך]] שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני ש[[בריאת העולם|בראתי העולם]] באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת." | |||
במשל זה מביעים חז"ל את הנזק הגדול שגורם המשקר להחריב העולם, שהעולם בריאתו וייסודו במידת האמת, והשקר הוא חורבן העולם. | |||
וה[[נביא|נביאים]] הוכחו את ישראל בימי [[בית המקדש הראשון|בית ראשון]] על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, [[איכה]] ועוד... | ==== תוכחת הנביאים על השקר וחוסר האמון שבעקבותיו ==== | ||
וה[[נביא|נביאים]] הוכחו את ישראל בימי [[בית המקדש הראשון|בית ראשון]] על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, [[איכה]], {{מקור|זכריה ח}} ועוד... | |||
=== מדרגות בשקר === | === מדרגות בשקר === | ||
שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא | שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא; חזו"א אמונה ובטחון פרק ד אות יג; ועוד. | ||
מתכוון מתחילה לשקר | מתכוון מתחילה לשקר לעומת אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב. | ||
=== שמיעת דבר שקר === | === שמיעת דבר שקר === | ||
כתב בספר החינוך {{מקור|חינוך עד$ מצוה עד, משורש המצוה|כן}}: | |||
:"...ומצד הריחוק {{מקור|[התיעוב (של השקר)]}} הזהירתנו {{מקור|[התורה]}} שלא נטה אוזננו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעים בוודאות שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו ז"ל {{מקור|בבלי:חולין מד ב$חולין מד:|כן}}: 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'." | |||
ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל. | ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל. | ||
=== אותיות [[ש]].[[ק]].[[ר]]. === | |||
=== אותיות [[ש]].[[ק]].[[ר]]. ומשמעותן === | |||
==== השקר אין לו רגליים ==== | |||
{{מקור|בבלי:שבת קד א$שבת קד.}}, {{מקור|רש"י שבת קד א$רש"י שם}}, {{מקור|רמב"ן שבת קג ב$רמב"ן שם קג:}}, {{מקור|מהרש"א אגדות שבת קד א$מהרש"א שם קד.}} ועוד. | |||
ילקוט שמעוני בראשית רמז ג ד"ה רבי ישמעאל שאל; אותיות דרבי עקיבא (בתי מדרשות ח"ב, ורטהיימר, ירושלים תשי"ג, נוסח ב, ד"ה אחר כך נכנס, ד"ה אל"ף כיון ששמע, ד"ה שי"ן מפני מה, וד"ה כ"ף כפוף כ"ף), מדרש האותיות (בי מדרשות הנ"ל, ד"ה ש יש לו); אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' 424,427-428; ועוד. | |||
{{מקור|רש"י משלי יב, יט}}; צרור המור פר' בראשית, תולדות, פינחס ודברים; {{מקור|תוספות יום טוב אבות א, א}}; {{מקור|תורת חיים עירובין יט א$תו"ח עירובין יט.}}; {{מקור|המנהיג תפילין תריד$ספר המנהיג, הלכות תפילין, עמ' תריד}}; {{מקור|אורחות צדיקים שער השקר}}; {{מקור|באר הגולה באר רביעי א$באר הגולה למהר"ל, באר רביעי}}<ref>מהדורת האניג ובניו, לונדון תשכ"ד, ריש עמ' נא. </ref>; {{מקור|של"ה פרשת קדושים דרך חיים תוכחת מוסר$ של"ה, פרשת קדושים, דרך חיים תוכחת מוסר, אות נ}}; {{מקור|של"ה מסכת חולין הגה פרק דרך חיים תוכחת מוסר}} {{מקור|לאות קנא - בסוף, ד"ה אלף בינה}}; {{מקור|טור חו"מ א$טור חו"מ סי' א}}; {{מקור|בית יוסף או"ח לו$ב"י או"ח סי' לו אות א-ב}}; {{מקור|אליה רבה לו כא$אליה רבה סי' לו ס"ק כא}}; {{מקור|נועם אלימלך הוספות אגרת הקודש ד"ה אמנם אמינא}}; {{מקור|קדושת לוי פרשת בא ד"ה והכלל הוא}}; {{מקור|יושר דבר אמת קונטרס דרך אמת ד}} {{מקור|וב}}{{מקור|יושר דברי אמת ליקוטים שבת יח$ליקוטים לשבת יח}}; ועוד. | |||
השקר אינו מתקיים – ר' {{מקור|משלי יב, יט}}... | |||
=== [[חינוך]] לאמירת אמת === | === [[חינוך]] לאמירת אמת === | ||
בעלי ה[[מוסר]] בדורות ה[[אחרונים]] הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות<ref>וכך כותב השל"ה הקדוש {{מקור|(שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל)}}:{{ש}} | בעלי ה[[מוסר]] בדורות ה[[אחרונים]] הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות, ובפרט שבאמצעות הקפדתו מלשקר ימנע מלעשות דברים לא טובים מחששו שמא ישאלוהו אביו עליהם<ref>וכך כותב השל"ה הקדוש {{מקור|(שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל)}}:{{ש}} | ||
:"כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת {{מקור|(ר'}} {{מקור|ירמיהו ט, ד}}{{מקור|)}}. ויגדיל לו [[עונש]] השקר אפילו ב[[שיחה בטלה]], ויתפאר לו ה[[שכר]] הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.{{ש}} | :"כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת {{מקור|(ר'}} {{מקור|ירמיהו ט, ד}}{{מקור|)}}. ויגדיל לו [[עונש]] השקר אפילו ב[[שיחה בטלה]], ויתפאר לו ה[[שכר]] הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.{{ש}} | ||
:נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' {{מקור|(עפ"י}} {{מקור|תהלים לד$תהִלים לד, יד-טו}}{{מקור|)}}.{{ש}} | :נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' {{מקור|(עפ"י}} {{מקור|תהלים לד$תהִלים לד, יד-טו}}{{מקור|)}}.{{ש}} | ||
| שורה 67: | שורה 109: | ||
ב[[גמרא]] {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבועות ל ב$שבועות ל:}}{{מקור|-}}{{מקור|בבלי:שבועות לא א$לא.|}}{{מקור|)}} מבואר שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי להוציא מהפה מילה של שקר. | ב[[גמרא]] {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבועות ל ב$שבועות ל:}}{{מקור|-}}{{מקור|בבלי:שבועות לא א$לא.|}}{{מקור|)}} מבואר שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי להוציא מהפה מילה של שקר. | ||
== מצבים שמותר לשקר == | |||
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו. | ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו. | ||
* מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר {{מקור|בראשית יח, יב|כן}}: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן'''", ולאברהם אינו אומר כן, אלא {{מקור|בראשית יח יג$שם פס' יג|כן}}: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד '''ואני זקנתי"'''. וכן מובא ביבמות {{מקור|בבלי:יבמות סה ב$סה, ב|כן}}. | * מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר {{מקור|בראשית יח, יב|כן}}: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן'''", ולאברהם אינו אומר כן, אלא {{מקור|בראשית יח יג$שם פס' יג|כן}}: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד '''ואני זקנתי"'''. וכן מובא ביבמות {{מקור|בבלי:יבמות סה ב$סה, ב|כן}}. | ||
| שורה 90: | שורה 132: | ||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
* '''שמעתתא עמיקא''', הוצאת קהילת 'חניכי הישיבות', רמות ב, גיליונות עז<ref>[[פרשת וירא]] תשע"ב: '''האם מותר לשנות דיבורו כדי למנוע אי נעימות'''</ref> וצא<ref>האם רשאי לשנות דיבורו כדי להרבות כספי צדקה'''</ref>. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־19:49, 27 בפברואר 2012
|
|
שקר משמעותו: כזב, סילוף ורמאות, הפך האמת.
אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם העיד או נשבע לשקר - עבר באיסור נוסף.
האיסור ומקורו
הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה.
היכן? נאמר בפרשת קדֹשים (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", הרי איסור לאו בגניבה, בכחש (- אמירת שקר) ובשבועת שקר [1].
ובפרשת משפטים (שמות כג, ז) נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", הרי מצות עשה להתרחק משקר.
חומרתו
נוגד את המוסר האנושי הבסיסי
דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, "ואין צריך להאריך בדבר הזה, שהשכל מחייבו והדעת מכריחו" (מסילת ישרים פרק יא[2]). התכונה הכי יסודית באישיות היא מידת האמת, ו"בן אדם שדיבר שקר לשעתו - צורתו צורת אדם ויש בו חטא, אך המתמיד בשקריו - צורתו שקרן ואישיותו נעדרת" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה). וזוהי הרגשה טבעית הנטועה בעומק הנפש של כל אדם. ולכן, "השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו" (ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה).
והיות ומידת האמת היא שורש החיים[3], לכך ההליכה בדרכי השקר גורמת מיתה[4], וכדברי הכתוב (משלי ב, יג-יט): "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר... אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם ...לֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים". וכך מספרים חז"ל בפרק חלק (סנהדרין צז.):
- "אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא (- מתחילה הייתי אומר אין אמת בעולם), אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה (שאם היו נותנים לו כל [שב]חלל העולם):
- זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה (- פעם אחת נקלעתי לאותו מקום, ואמת שמו), ולא הוו משני בדיבורייהו (- ולא היו משנים בדיבורם), ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה (- ולא היה מת אדם משם בלא זמנו). נסיבי איתתא מינהון (- נשאתי אשה מהם), והוו לי תרתין בנין מינה (והיו לי שני בנים ממנה).
יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה (- יום אחד הייתה יושבת אשתו וחופפת ראשה), אתאי שיבבתה טרפא אדשא (- באה שכנתה והכתה בדלת). סבר: לאו אורח ארעא (- סבר לא דרך ארץ), אמר לה: ליתא הכא (- אינה כאן). שכיבו ליה תרתין בנין (- מתו לו שני בנים).
- אתו אינשי דאתרא לקמיה (- באו אנשי המקום לפניו), אמרו ליה: מאי האי? (- מה זה?) אמר להו: הכי הוה מעשה (- כך היה מעשה). אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין, ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי (- בבקשה ממך, צא ממקומנו, ולא יגרה בהם מוות באותם אנשים)." וחזרו לשלוותם[5].
הקב"ה אוהב האמת ושונא שקר
ויתירה מכך:
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו חז"ל (שבת נה. יומא סט: סנהדרין סד. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח.; ועוד). והוא "רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו; תהלים פו, טו). ואמר הכתוב (שמואל א טו, כט): "נֵצַח יִשְׂרָאֵל [- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל[6]] לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן[7] שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי ו, טז-יז). ועוד כתוב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ" (משלי יב, כב).
והמתהלך בדרכיו של מקום[8], שהם[9] חסד ואמת[10], נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב (משלי יג, ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". ועוד כתוב (משלי יז, ז): "לֹא נָאוָה [- לא נאה[11]]... לְנָדִיב [- לחכם[12]] שְׂפַת שָׁקֶר".
"ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב 'מדבר שקר תרחק'. והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות" (ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה).
השקרן מתרחק מהקב"ה
בגמרא (סנהדרין קג.) מובא:
- "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'."
ומסביר המהר"ל (באר הגולה, באר רביעי[13]): "המשקר איננו מקבל פני שכינה, כי לא יתחברו שני הפכים כמו האמת והשקר ביחד, והוא יתברך א-ל אמת וחותמו אמת, איך יקבל המשקר פני שכינה להתחבר עמו פנים בפנים, ו[הרי] דבר זה מציאות שני הפכים ביחד".
ולכן, "המארה והקללות בבית כל אוהבי השקר, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא א-ל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מידותיו הטובות [של הקב"ה], והם בעלי השקר שהם בהפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מידותיו, והפך מידת הברכה שהיא בו [- בקב"ה], היא המארה והקללה, והפך השמחה והשלום והתענוג שהם אִתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מא-להים" (ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה).
התורה, חֳכמתהּ, מוסרהּ אמת
ועוד שתורה שנתן לנו הקב"ה אמת היא[14], שנאמר (תהלים קיט, קמב): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ (רד"ק ומלבי"ם תהלים קיט, קסג). ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו (מצודת דוד שם).
ולכך אמר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" (תהִלים שם פס' קד). "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (שם פס' קסג). "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי [- בהבטחתי]" (שם פט, לו).
והמתמיד בשקריו – מונע מעצמו את השפעת המוסר, שכן – "צורתו שקרן ואישיותו נעדרת, ואיך ייקח מוסר שיסודו אמת וחותמו אמת? אך גם במוסרו יתעתע בתעתועי מִרמה חֳלי אנוש ולא יחוש" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה).
ולכך אמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב): "תלמיד חכם צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם[15]... דובר שקרים הוא זה" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז בגמ' שבועות לא. ע"ש).
"וזה כי החכמה אין בה שקר, כי לכך היא חכמה, ואם שיקר בחכמתו - אין זה חכמה והוא דִמיון. ולפיכך אין בחכם שקר, וראוי שיהיו כל עסקיו, אף דבר שאינו מגיע (- נוגע) לחכמתו... אין ראוי שיימצא אצלו שקר כלל" (מהר"ל מפראג, באר הגולה, באר רביעי[16]).
ישראל - עם האמת
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר (ישעיהו סג, ח): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ[17] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לו.): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה הִתדמו אליו עד שנקראו בניו (מלמד התלמידים פרשת צו).
וזאת התכונה עומדת בעומק נשמותינו. "כל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב - באמת שיש בו שורש האמת לאמיתו במעמקי הנפש הדבוקה בא-להים חיים" {{|מקור|מחשבות חרוץ ג$רבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, מחשבות חרוץ, סוף אות ג|כן}}. "ונקודת האמת שיש בכל זרע יעקב היא נשמרת וקיימת לעד שאין לה ביטול לעולם כלל" ( פרי צדיק, קדושת שבת, מאמר ז, סוף ד"ה ושורש זה).
המרמה את הבְּרִיוֹת
נמצא שיש גנות בשקר מצד עצמו, ואפילו אם משקר בדברים של מה בכך, שאין בהם רווח מחמת שיקרוֹ ואיננו גורם שום הטעיה לחברו, מ"מ בכלל שקר הוא (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד אות יג, עמ' נג-נד). "ואם שנוי הוא השקר הקל שאיננו פוגע בחברו בשִקרוֹ, מִשְנֶה תועבה היא המרמה... שכונן כזביו כדי להוליך את רעהו שולל" (שם עמ' נה).
ויישובו של העולם תלוי במידת האמת[18], שכך אמר רבן שמעון בן גמליאל: "על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות פ"א מי"ח). "ואם כן מי שדובר שקר - כאילו נוטל יסודו של עולם; וההיפך מזה, מי שזהיר באמת - כאילו מקיים יסודו של עולם" (מסילת ישרים פרק יא[19]).
וחז"ל (סנהדרין קג.) נימקו את הטעם שכת שקרנים איננה מקבלת פני שכינה, באֳמרם:
- "משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת."
במשל זה מביעים חז"ל את הנזק הגדול שגורם המשקר להחריב העולם, שהעולם בריאתו וייסודו במידת האמת, והשקר הוא חורבן העולם.
תוכחת הנביאים על השקר וחוסר האמון שבעקבותיו
והנביאים הוכחו את ישראל בימי בית ראשון על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, איכה, זכריה ח ועוד...
מדרגות בשקר
שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא; חזו"א אמונה ובטחון פרק ד אות יג; ועוד.
מתכוון מתחילה לשקר לעומת אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב.
שמיעת דבר שקר
כתב בספר החינוך ( מצוה עד, משורש המצוה):
- "...ומצד הריחוק [התיעוב (של השקר)] הזהירתנו [התורה] שלא נטה אוזננו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעים בוודאות שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו ז"ל (חולין מד:): 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'."
ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל.
אותיות ש.ק.ר. ומשמעותן
השקר אין לו רגליים
שבת קד., רש"י שם, רמב"ן שם קג:, מהרש"א שם קד. ועוד.
ילקוט שמעוני בראשית רמז ג ד"ה רבי ישמעאל שאל; אותיות דרבי עקיבא (בתי מדרשות ח"ב, ורטהיימר, ירושלים תשי"ג, נוסח ב, ד"ה אחר כך נכנס, ד"ה אל"ף כיון ששמע, ד"ה שי"ן מפני מה, וד"ה כ"ף כפוף כ"ף), מדרש האותיות (בי מדרשות הנ"ל, ד"ה ש יש לו); אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' 424,427-428; ועוד.
רש"י משלי יב, יט; צרור המור פר' בראשית, תולדות, פינחס ודברים; תוספות יום טוב אבות א, א; תו"ח עירובין יט.; ספר המנהיג, הלכות תפילין, עמ' תריד; אורחות צדיקים שער השקר; באר הגולה למהר"ל, באר רביעי[20]; של"ה, פרשת קדושים, דרך חיים תוכחת מוסר, אות נ; של"ה מסכת חולין הגה פרק דרך חיים תוכחת מוסר לאות קנא - בסוף, ד"ה אלף בינה; טור חו"מ סי' א; ב"י או"ח סי' לו אות א-ב; אליה רבה סי' לו ס"ק כא; נועם אלימלך הוספות אגרת הקודש ד"ה אמנם אמינא; קדושת לוי פרשת בא ד"ה והכלל הוא; יושר דבר אמת קונטרס דרך אמת ד ובליקוטים לשבת יח; ועוד.
השקר אינו מתקיים – ר' משלי יב, יט...
חינוך לאמירת אמת
בעלי המוסר בדורות האחרונים הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות, ובפרט שבאמצעות הקפדתו מלשקר ימנע מלעשות דברים לא טובים מחששו שמא ישאלוהו אביו עליהם[21]
יבמות סג. – חינוך רב לבנו שלא לקשר ואפילו לתועלת.
גדרי האיסור
לא תכחשו
- ערך מורחב - לא תכחשו
איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפיקדון וכדומה; מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שם).
אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת" (פניני הלכה הלכות אמירת אמת).
מדבר שקר תרחק
- ערך מורחב - מדבר שקר תרחק
בגמרא (שבועות ל:-לא.) מבואר שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי להוציא מהפה מילה של שקר.
מצבים שמותר לשקר
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
- מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר (בראשית יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", ולאברהם אינו אומר כן, אלא (שם פס' יג): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי". וכן מובא ביבמות (סה, ב).
- כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח. (כתובות יז.)
- אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת ענוה היא (ב"מ כג:).
- שאלוהו על דבר צניעות שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות (ב"מ כג:).
גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.
ראו גם
- אמת
- מדבר שקר תרחק
- לא תכחשו
- תוכו כברו
- אחד בפה ואחד בלב
- מחזי כשקרא
- שבועת שקר
- עד שקר
- נביא שקר
- הוחזק כפרן (- שקרן)
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ ר' ב"ק קה: ורמב"ם פ"א מהל' שבועות ה"ח וכן אצל מוני המצוות השונים (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רמט, סמ"ג לאו רמא וחינוך מצוה רכו) שפירוש "לא תשקרו" הוא: לא תשבעו לשקר.
- ↑ מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.
- ↑ ראה ירמיהו י, י: "וה' אֱ-לֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים..." ובספרי הנסתר נתבאר שבחינת האמת הוא בחינת החיים, ראה תיקוני זוהר, תקונא עשרין ותרין, סז: ועוד; דגל מחנה אפרים, פר' מצורע, ד"ה וזה יש; שם, פר' אחרי, ד"ה אשר יעשה; שם, פר' נצבים, ד"ה ראה נתתי; שם, דרוש לשבת תשובה, ד"ה או יאמר; שפתי צדיקים, פר' ואתחנן, ד"ה שייך לעיל; אגרא דפרקא, אות קסז, ד"ה ונ"ל דשייכא; מחשבות חרוץ, לרבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, אות ז, ד"ה וזהו כל; שם, אות טו, ד"ה והלולב נגד; שם, אות יט, ד"ה והוא עשה; פרי צדיק, פרשת תבוא, אות י, ד"ה וסוף ההפטרה; שם, לחג הסוכות, אות כו, ד"ה בתיקונים; שם, לשמחת תורה, אות נד, ד"ה נגיל ונשיש; שם, קדושת שבת, מאמר ד, ד"ה ושלימות הממון; קמץ המנחה, לרבי צדוק הנ"ל, ח"ב אות ס, ד"ה ולידת אברהם; שפת אמת, פר' וישלח, תרס"א, ד"ה ויירא ויצר; שם, פר' וישב, תרנ"ד, ד"ה בפסוק אלה; ועוד.
- ↑ ר' משלי כא, ו, ובמפרשים שם.
- ↑ (מסילת ישרים פרק יא, מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא)
- ↑ ראה רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון שואל א טו כט שם.
- ↑ וכדברי הרמח"ל ב'מסילת ישרים' פרק יא (מהדורת אורות חיים, ירושלים תשמ"ח, עמ' פ, ד"ה ויש עוד אחרים): "ובוודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקב"ה לקחתו לחותם לו - כמה יהיה הפכו מתועב לפניו!"...
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (דברים ח, ו; שם יט, ט; שם כו יז; שם כח, ט; שם ל, טז; מלכים א ב, ג; תהלים קכח, א).
- ↑ כתב בספר החינוך (מצוה עד, משורש המצוה): "ובאֳמרִי [ראה להלן] 'מידות' בהקב"ה יתעלה, אני נמשך בדבר אחר דברי רבותינו ז"ל שיחסו אליו ב"ה... על צד המקבלים, אבל הוא ב"ה לגֳדלו וייחודו מצד עצמו אין לייחס אליו מידות, כי הוא וחכמתו וחפצו ויכולתו ומידותיו אחד, בלי שום שיתוף ופירוד בעולם".
- ↑ כלשון הכתוב (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל (מדרש תנאים לדברים יג, ה; תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י; ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך): "כשאמר משה לישראל: 'אחרי ה' א-להיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר (נחום א, ג): 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר (תהלים עז, כ): 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת, שנאמר: 'כל אורחותיו חסד ואמת'."
- ↑ ר' מצודת דוד ומצודת ציון שם.
- ↑ ר' מצודת דוד שם. ויתכן לפרש: לאדם ישר (ר' מצודת ציון ישעיהו לב, ה; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן).
- ↑ מהדורת האניג ובניו (היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים), לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.
- ↑ ככתוב בספר עזרא (נחמיה ט, יג): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן בברכות התורה אומרים אנו: "ונתן לנו [את תורתו] תורת אמת" מסכת סופרים יג, ו. ור' ברכות ה: "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח, נט.) ובאיכה רבה (פתיחתא ב). ור' מדרש תהלים (קי, ד, מהדורת ר"ש בובר): "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת (תהלים יט, י)". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי קורח מודים: "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד. סנהדרין קי במדבר רבה, קורח, יח, כ). וע"ע תנחומא, צו, סימן ז.
- ↑ נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה (כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה, שאפילו חכם גדול אפשר שיטעה לפעמים), שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה 'מתכבד בקלון חברו' שאין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז; בראשית רבה פרשה א סי' ה; רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג ופ"ג מהל' תשובה הי"ד, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד), ובוודאי ת"ח איננו חשוד על עבירה זו.
- ↑ מהדורת האניג ובניו (היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים), לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.
- ↑ והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה (- היותנו בנים למקום) תלוי בזה (שלא נשקר)".
- ↑ עפ"י דברי רבי עובדיה מברטנורא ותוספות יום טוב על המשנה באבות א, יח, - המובאת בפנים.
- ↑ מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.
- ↑ מהדורת האניג ובניו, לונדון תשכ"ד, ריש עמ' נא.
- ↑ וכך כותב השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל):
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
- נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' (עפ"י תהִלים לד, יד-טו).
- והנה פה בירושלים עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.
- וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר [האב]: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה [- ומי] שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר (מלשון: כופר הכל, כלומר מתכחש), אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים'. וכן עשה, מי שהודה - מחל [האב] ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת, ולהאחר ששיקר ענשו בעונשים גדולים.
- כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' (משלי כג, כג), ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
- ↑ פרשת וירא תשע"ב: האם מותר לשנות דיבורו כדי למנוע אי נעימות
- ↑ האם רשאי לשנות דיבורו כדי להרבות כספי צדקה