הרב צבי יהודה הכהן קוק: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב צבי יהודה הכהן קוק
תאריך לידה	ט"ו בניסן, ליל הסדר תרנ"א
תאריך פטירה	י"ד באדר, פורים תשמ"ב
השתייכות	הציונות דתית
נושאים שבהם עסק	אמונה, גאולה, פרשת שבוע, השקפה.
תפקידים נוספים	ראש ישיבת מרכז הרב
רבותיו	אביו הראי"ה קוק
תלמידיו	ראה להלן בפסקה "תלמידיו"
חיבוריו	"לנתיבות ישראל", "אור לנתיבתי", "להלכות ציבור" ועוד

הרב צבי יהודה הכהן קוק- ראש ישיבת מרכז הרב, בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

תולדות חייו

ראשית ימיו

נולד בליל הסדר, ט"ו בניסן תרנ"א, לאביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולרייזא רבקה, בזוימל שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות. בשנת תרנ"ו עברה המשפחה לבויסק, גם שם נתמנה אביו לרב. כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל והגיעה לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד.

בילדותו למד אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של ר' יואל משה סלומון, וכן אצל ר' משה זיידל והרב בנימין מנשה לוין, אך את עיקר תורתו למד מאביו. בשנת תרס"ו עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת תורת חיים בעיר העתיקה. על אף גילו הצעיר (כבן 15), נמנה הרב צבי יהודה על בני השיעור הגבוה, והתקרב לראש הישיבה הרב זרח אפשטיין. לאחר תקופה בירושלים שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו.

בשנות יפו הללו, התידד עם הרב יעקב משה חרל"פ ואף סייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק" שכתב הרב חרל"פ על רבו, רבי צבי מיכל שפירא. כמו כן, היה בין יוזמי הקמת ישיבת "שערי תורה" ביפו, בראשותם של אביו והרב זלמן שך. בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור, הראשון שבהם היה הספר "שבת הארץ" על שנת השמיטה, שבו נטל חלק בכתיבה. בשיתוף עם ר' ישראל חבס הוציא בשנת תרע"ג את הקובץ "התרבות הישראלית". קיבל סמיכה לרבנות מהרב חרל"פ.

בצעירותו עמד לימינו של אביו בכל עיסוקיו הציבוריים. אולם, כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע לירושלים, שם למד בישיבת פורת יוסף ברובע היהודי. מאחר שגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה אחרת בהונגריה.
בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטט שבגרמניה, שם לימד תנ"ך וגמרא (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטט במשך כשנתיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר מכיוון שהיה נתין רוסיה (ארץ לידתו) שהיתה מעצמת אויב (על אף שהיה גם כתושב ארץ ישראל נתין טורקיה, שהיתה ידידה של גרמניה, אולם לא היה לו דרכון טורקי), אך שוחרר לאחר כמה שבועות. באותו זמן אביו נסע לועידת אגודת ישראל בגרמניה. גם הוא נעצר אולם שוחרר מיד, ועבר להתגורר בסט. גאלן שבשוויץ (שהיתה מדינה נייטרלית), לשם הצטרף אליו הרצי"ה לאחר שחרורו. מפני המלחמה הם נאלצו להישאר בשוויץ, שם למדו יחד. תקופה זו נחשבה בעיני הרצי"ה, למרות הנסיבות הקשות, לתקופה של פריחה רוחנית, ועל פי עדותו למדו שם כמה פעמים את כל הש"ס.

בשנת תר"פ שב ליפו, שם לימד בבית ספר "נצח ישראל" של הרב משה אוירבך. שנה לאחר מכן, חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שבאירופה. במסגרת זו נפגש ויצר קשרי ידידות עם גדולי הרבנים והאדמו"רים בפולין, בליטא ובאוסטריה, ביניהם רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, רבי מה פרדימן מבויאן, רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, רבי מאיר אריק, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין]], האדמו"ר מראדזימין ועוד.

בכ"ו בשבט תרפ"ב, כשהיה כבן 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר, שהיה דיין בוורשה, ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. חווה לאה היתה אישה בעלת השכלה תורנית וכללית רחבה, וכן לימדה יהדות בוורשה.

בז' בשבט תש"ד, לאחר 22 שנות נישואין ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה. הרצי"ה הושפע לרעה מאד ממאורע זה, וסרב להינשא בשנית.

בישיבת מרכז הרב

בשנת תרפ"ג, הקים אביו את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והוא העביר שיעורים בתנ"ך ואמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על ניהול הישיבה מבחינה אדמיניסטרטיבית.

בתחילת ימי השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, פעל למען העלאתם לארץ של בחורים ממדינות אלו והכניסם לישיבה.

לאחר פטירת אביו בג' באלול תרצ"ה, התמסר לעריכת כתביו (עבודה שהחל עוד קודם לכן). את מקומו של אביו בראשות הישיבה המשיך הרב חרל"פ, עג לפטירתו בשנת תשי"ב, אז התמנה הרצי"ה לראש הישיבה. לצידו עמד גיסו (בעל אחותו בתיה מרים רענן-קוק) הרב שלום נתן רענן ששימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו התרחבה הישיבה ומשכה אליה צעירים רבים.

כראש ישיבה הוא מסר שיחות במוצאי שבתות, אולם את "השיעור הכללי" מסרו הרב שאול ישראלי והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

בתקופה זו התקבל כמנהיג הציבור הדתי לאומי, ורבים, גם שאינם שומרי מצוות שיחרו לפתחו להתייעצות, לשיחה, לבקשה, ללימוד וכד'.

נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר תשמ"ב, ונטמן לצד אביו בחלקת הנביאים שבבית הקברות בהר הזיתים.

הקשר לאביו

הרב קוק כתב על הרצי"ה באגרת (אגרות הראי"ה א): "הוא כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי".

הרצי"ה הוציא לאור כמעט את כל כתבי הראי"ה שפורסמו, אותם ערך מתוך פנקסים שהותיר אביו, והוציאם במסגרת מוסד הרב קוק. הוא המשיך אותו (לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ) בראשות ישיבת מרכז הרב (בה כיהן כר"מ עוד בחיי הראי"ה), ונחשב לממשיך דרכו האמונית.

בספרי אגרות הראי"ה ישנה התכתבות בין הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. באחת האגרות כותב הרב לבנו שהוא רוצה שיכתוב לו בפירוט על העובר עליו.

קשרים עם רבנים אחרים

הרב צבי יהודה לימד בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב הנזיר. נוצר ביניהם קשר והם התכתבו ביניהם בעיקר בעניני אמונה. יצא לאור ספר של ההתכתבות ביניהם תחת השם "דודי לצבי". כמו כן היה בקשרים טובים עם הרב חרל"פ, והתכתבויותיו עימו קובצו לספר "הד הרים". יחד עמם, כמובן שהיה בקשרים עם שאר רבני הישיבה, גיסו הרב שלום נתן רענן, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי פרום ועוד.

היה ידיד קרוב מאד של הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, וכן היה בקשרים טובים עם רבי ישראל אלתר מגור, המקובל רבי מרדכי עטיה, הרב מאיר דוד כהנא ועוד.

היחס למדינה ולמוסדותיה

הרצי"ה ראה במדינת ישראל שלב חשוב בגאולה, והחשיב את המדינה כ"אתחלתא דגאולה". הוא ערך בישיבה עצרת מדי יום העצמאות, וכן סבר שצריך להתגלח (למי שנוהג להתגלח) ביום זה, למרות היותו בספירת העומר. הוא תקף את היהדות החרדית על כך שאינה מכירה במדינה ומודה לה' על הנסים שנעשו בהקמתה. הוא סבר שעבירה על חוקי המדינה (כאשר אינם סותרים את חוקי התורה) מהווה פגיעה בכלל של דינא דמלכותא דינא, לרבות אפילו חצית כביש ברמזור אדום. עם כל זאת, לא נמנע מלבקר אותה על הבעיות והפגמים שהיו בה. הוא כאב על המצב הרוחני במדינה, ונאבק להלשיט בה צביון דתי. כאשר ראש הממשלה יצחק רבין הקים ממשלת מיעוט הנשענת על הקולות הערביים, ראה בכך הרצי"ה חילול השם גדול ונורא.

הוא הדגיש את החיוב והחשיבות של שירות בצבא ההגנה לישראל, והורה לרוב התלמידים לאחר שנות לימוד בישיבה לשרת בצבא.

עם ישראל

קשרים עם אנשי רוח, מנהיגים ואישי ציבור

הרב צבי יהודה היה מיודד עם המשורר חיים נחמן ביאליק (שלמד עם אביו הראי"ה בישיבת וולוז'ין) ונתן לו את הספר אורות התשובה. ביאליק סיפר שהספר היה לו כמקוה טהרה. כמו כן היה בקשרים עם הסופר יוסף חיים ברנר, ואף השפיע עליו בסוף ימיו להתקרב למצוות (מסופר שבעקבות התכתבויותיו עם ברנר, החל ברנר, שהיה נחשב לסופר אפיקורוס, באחרית ימיו להניח תיפילן). הוא שוחח מספר פעמים עם המשורר שאול טשרניחובסקי, שכתב ותרגם גם יצירות רבות המלאות בעבודה זרה, והסביר לו על ההבדל שבין "חול" ל"טומאה", שחול וקודש יכולים לדור בכפיפה אחת, אולם לא טומאה וקדושה.

הרצי"ה נהג להזמין מדי שנה לעצרת יום ירושלים בישיבה את הנשיא או ראש הממשלה, וכך יצר קשרים חמים עם מנהיגי המדינה, בהם מנחם בגין, גולדה מאיר ועוד. כמו כן, השרה שולמית אלוני, שהיתה בעלת קו אנטי-דתי קיצוני מובהק, היתה מבאי ביתו וחשה הערכה גדולה וקרבה כלפיו.

המאבק על ארץ ישראל

בסעודת יום העצמאות ה-19 תשכ"ז, במהלך הדרשה שנשא (שהתפרסמה בהמשך כ"מזמור י"ט למדינת ישראל"), החל לספר סיפור, שלכאורה היה לא קשור לזמן ולמקום:

"לפני תשע-עשרה שנה, באותו לילה מפורסם (ליל "כ"ט בנובמבר"), בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!".

שלשושה שבועות לאחר מכן, התברר כי דבריו היו רלוונטיים ביותר, שכן מרבית שטחים אלו אותם הזכיר בדרשתו שוחררו במלחמת ששת הימים וחזרו לידיים יהודיות. מיד לאחר שחרור הכותל, הובהל הרצי"ה יחד עם הרב הנזיר לכותל. הרצי"ה הכריז שם לאוזני הכתבים והעיתונאים שהגיעו למקום: "ידע כל העולם כולו: חזרנו הביתה ולא נזוז מכאן!". בכך מתחיל פרק המאבק על ארץ ישראל שאותו הנהיג. הרצי"ה סירב לחתום על עצומת "ארץ ישראל השלמה" שדרשה מהממשלה להכיר בכך שחזרנו לגבולות א"י השלימה ואין ליסוג משם, משום ש"עדין לא הגענו לכל גבולות הארץ המובטחת". בשל כך, הרב פרסם כרוז משלו בשם "לא תגורו". הרצי"ה עמד בראש תנועת ההתיישבות ביש"ע ושלח את תלמידיו להשתתף בעליות לקרקע. הרב עצמו הגיע לסבסטיה (שומרון), נטע שם עץ ושהה שם בשעת הפינוי. בהוראתו, בעידודו ובהנהגתו הוקמו ישובים רבים ביש"ע, המהווים את ראשית ההתיישבות היהודית הפורה באזורים אלו כיום, ביניהם עפרה, אלון מורה, שילה ועוד.

ידועה ההכרזה שלו כי "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה", וכן העובדה כיב באחד הפינויים אחז בגדר תיל בעצמה על מנת שלא יפנוהו, מבלי לחוש לכאבים של הדקירה מהתיל. הוא פרסם כרוזים רבים ושלח אגרות רבות (כפי שניתן לראות בספר "להלכות ציבור", "ארץ הצבי" ו"גאולת אור הצבי"). כשבאו לפנותו בסבסטיה (שומרון), הכריז כי לא יתפנה גם אם יקחו מכונת יריה וירו בו, אך חלק מתלמידיו שהיו נוכחים עמו שם (הרב יחזקאל גרינוולד, הרב פילבר הרב אבינר ועוד) טוענים כי מקרה זה לא היה .

הוא הוביל את המאבק כנגד הנסיגה מסיני, אך נפטר לפני ששטח זה נמסר לידי גוים.

מאבקים ופעולות נוספות

הרצי"ה פעל ולחם בתוקף לקידום העליה מרוסיה.

לחם בתוקף כנגד המיסיון, אשר השמיד רוחנית רבים מעם ישראל. כאשר בבנייני האומה בירושלים התקקים קונצרט המתאר את צליבתו של ישו הנוצרי, הורה כרצי"ה לתלמדיו ללכת ולשבש את הקונצרט.

היה מראשי המאבק כנגד הסכם השילומים שנחתם עם גרמניה לאחר השואה. לדעתו, היה בהסכם זה חילול השם איום ונורא.

הרצי"ה השפיע רבות על עולם התורה הדתי-לאומי, וישיבות רבות כיום מנוהלות ומוקמות ע"י ממשיכי דרכו. תנועת הנוער הנפרדת "אריאל" הוקמה בעידודו ע"י תלמידיו.

ספריו

• לנתיבות ישראל (שלשוה כרכים)- אוסף מאמרים וקטעי עיתונות, רובם בעניינים אמוניים והשקפתיים, וחלקם בהלכה.

• אור לנתיבתי- אוסף מאמרים, יצא לאור לאחר פטירתו על ידי הרב איסר קלונסקי והרב חיים שטיינר.

• להלכות ציבור- אוסף אגרות וכרוזים, יצא לאור על ידי הרב צבי ישראל טאו.

• צמח צבי- אגרות שונות.

• דודי לצבי- התכתבות בינו לבין הרב הנזיר.

• שיחות הרצי"ה- סדרת ספרים ערוכה מתוך שיחותיו בעריכת הרב שלמה חיים הכהן אבינר:
  • חמישה חומשי תורה (5 כרכים).
  • מועדים (2 כרכים).
  • תלמוד תורה.
  • ארץ ישראל.
  • ספר אורות.
  • ספר אורות התורה (חדש).
  • יהדות ונצרות.
  • הבית היהודי.
  • הגדה של פסח (חדש).
• מתוך התורה הגואלת (4 כרכים)- סדרת שיחות בעריכת הרב חיים אביהוא שוורץ.
• מאורות הרצי"ה (2 כרכים)- שיחות ערוכות על ידי הרב הושע רבינוביץ'.
• ארץ הצבי- לקט אגרות, מאמרים, כרוזים, שיחות, צילומים וכד' בנשוא המאבק על שלמות הארץ.
• "קניין תורה" - שיעורי הרצי"ה על פרק קניין תורה, בעריכת הרב נחום רקובר.
• גליון הש"ס- הערות שכתב בצידי הגמרא. הודפסו בסוף הגמרא בהוצאת מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.

ספרים על תורתו ועליו

• גאולת אור הצב"י- מאת הרב יוסף בדיחי, על "משנתו המדינית האלוקית" של הרצי"ה.
• בדרך התורה הגואלת- ספר מאת הרב שוורץ, וכן חוברת בשם זה העוסקת בדרך לימוד תורה והדרכות בנושא זה.
• רבנו- תמונות מלוות בהגיגים מתורתו, תולדותיו, סיפורים ותורות בעריכת הרב אבינר.
• צבי קודש- תולדותיו, מאת הרב אבינר.
• משמיע ישועה- תולדותיו, הליכותיו, הנהגותיו, סיפורים ותמונות מאת הילה וולברשטיין.

תלמידיו

(ע"פ סדר א' ב')

- הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים ורב הישוב בית אל.

- הרב איתן אייזמן- ראש מוסדות החינוך "נעם-צביה".

- הרב בני אייזנר- רב משפיע בציבור הדתי-לאומי.

- הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת גן ומגדולי רבני הציונות הדתית.

- הרב יוסף בדיחי- משמשו. מלמד בישיבת מרכז הרב.

- הרב משה ביגל- רב הישוב מיתר.

-הרב משה בלייכר- ראש ישיבת שבי חברון

- הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא, וראש ישיבת אור עציון.

- הרב צפניה דרורי, רבה של קרית שמונה וראש הישיבה.

-הרב ירחמיאל ויס- ראש ישיבת ירושלים לצעירים.

- הרב אליעזר ולדמן, ראש ישיבת ניר, קרית ארבע.

- הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת "הר המור".

- הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע וראש ישיבת "ניר".

- הרב אליעזר מלמד- רב הישוב הר ברכה וראש הישיבה.

- הרב זלמן ברוך מלמד, רב היישוב בית אל ב' וראש הישיבה.

- הרב יעקב פילבר, מגדולי פרשני הראי"ה.

- הרב עוזי קלכהיים, ראש הכולל באבן שמואל.

- הרב יהושע רוזן, ר"מצ לשעבר בישיבה לצעירים.

- הרב נחום רקובר, מומחה למשפט העברי.

- הרב חיים אביהוא שוורץ, ר"מ בישיבת בית אל.

- הרב חיים שטיינר, ר"מ בישיבת מרכז הרב.

- הרב זאב סולטנוביץ', ר"מ בישיבת הר ברכה

שיעוריו

ישנן הקלטות של כמה וכמה שיעורים שלו.

ראה בקישורים הבאים:

שיעוריו מאתר ישיבת בית אל

שיעוריו באתר מורשת

הקודם: הרב יעקב משה חרל"פ

ראשי ישיבת מרכז הרב

הבא: הרב שאול ישראלי

לקריאה נוספת

• הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, ירושלים תש"ע
• הרב שלמה אבינר, רבנו וצבי קודש.
• הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת.
• הרב שאול ישראלי, דבר לדור, בהוצאת ארז, ירושלים תשס"ה.
• הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי, קובץ לזכרו של מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק מכון נתיבה ואור ירושלים תש"ע.
• ד"ר יצק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 495-495.

קישורים חיצוניים

• שיעורי הרצי"ה באתר ישיבה
• מאמרים על הרצי"ה באתר ישיבת מרכז הרב
• שיעורים על הרצי"ה באתר ישיבה
• על הרצי"ה באתר ישיבת מרכז הרב
• רשימת המאמרים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר רמבי"ש
• מאמר על הרצי"ה מאת הרב בני אייזנר, אתר ישיבת מרכז הרב