מנשה בן חזקיהו: הבדלים בין גרסאות בדף

מנשה בן חזקיהו היה מלך יהודה הארבעה עשר. היה מהמלכים שהרשיעו ביותר, עד שנאמר עליו (מלכים ב כא יא): "אֲשֶר עָשָה מְנַשֶה מֶלֶךְ יְהודָה הַתעֵבות הָאֵלֶה הֵרַע מִכל אֲשֶר עָשו הָאֱמרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו..." וחז"ל אמרו (משנה סנהדרין י ב) כי הוא משלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא.

חייו

מנשה הוא בנם של חזקיהו בן אחז וחפצי בה, בתו של ישעיהו בן אמוץ. החל למלוך בגיל 12 ומלך במשך 58 שנה. הנביאים בימיו היו יואל בן פתואל, נחום האלקושי וחבקוק הנביא.

כאמור, מנשה הכעיס את ה' יותר מכל מלכי יהודה שקדמו לו ושבאו אחריו. הוא שב ובנה את המזבחות שאבד אביו והקים מזבחות חדשות לבעל, נטע אשרות, השתחווה ועבד לכוכבים ולמזלות. הוא העביר את בנו באש, עונן, ניחש, ועשה אוב וידעונים רבים וגירד את שמות ה' מספר התורה. את מזבחותיו ופסליו הציב בבית המקדש ובעזרות, והרס את מזבח ה' שניצב שם. חז"ל מספרים כי הוא הרג את סבו ישעיהו הנביא (בבלי יבמות מט ב), וכי הקים פסל כבד ביותר שעמד על אלף איש, ובכל בוקר הציב את הפסל כדי שימותו האנשים שתחתיו (בבלי סנהדרין קג ב). המקרא (מלכים ב כא ו) מדגיש כי חטאות מנשה היו "לעשות הרע בעיני ה' להכעיס".

ענשו ותשובתו

ה' שלח את הנביאים להתרות במנשה. הם התשתמשו בתיאורים קשים, אך מנשה לא שמע בקולם. ה' שלח עליו את צבא אשור, שלכד את מנשה בשלשלאות ברזל והביאוהו לבבל. שם, הכניסוהו לדוד נחושת שאש מוסקת מתחתיו. בייסוריו הרבים הזכיר את שמות הע"ז,ןמשלא נענה נזכר בפסוק (דברים ד ל) "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו" והחל לקורא לה'. בשעת תפילתו, מלאכי השרת סתמו את חלונות הרקיע על מנת שתפילתו לא תגיע לכסא הכבוד, ולכן הקב"ה חתרא חתירה תחת כסא הכבוד ושמע את תחינתו, והשיבו לירושלים למלכותו. באותה שעה אמר יש דין ויש דיין (ירושלמי סנהדרין נא ב). חז"ל חלוקים האם תשובתו התקבלה במלואה או לא. לדעת רבי יהודה תשובתו התקבלה, עד שחזר חלקו בעולם הבא, ולדעת תנאים אחרים תשבותו התקבלה רק להשיבו לירושלים ולמלכותו, אך לא לחיי העולם הבא. רבי יוחנן התבטא על האומרים כי תשובתו לא התקבלה כי הם מרפים את ידיהם של בעלי התשובה.

לאחר מות מנשה, החל למלוך בנו אמון.

גדלותו התורנית

עם רשעותו הגדולה, מנשה היה חכם גדול בתורה, כפי המעשה שמסופר בגמרא (בבלי סנהדרין קב ב): "רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן, מהיכא בעית למישרא המוציא? אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן?! א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים? א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי".

(רב אשי עמד במשנה האומרת כי שלושה מלכים אין להם חלק לעוה"ב, ואמר לתלמידיו בסוף היום: מחר נפתח בחברים, כלומר נתחיל דיבורנו במלכים שהיו תלמידי חכמים כמונו ואעפ"כ אין להם חלק לעולם הבא. בא מנשה ונגלה לו בחלומו. אמר לו מנשה: חברך וחבר אביך קראת לי, מהיכן צריך לבצוע את הלחם בברכת המוציא? אמר לו רב אשי: איני יודע. אמר לו: אינך יודע מהיכן יש לבצוע את הלחם ואתה קורא לי חברך?! אמר לו: למדני ומחר אדרוש זאת בשמך בשיעור. ענה לו מנשה: מהיכן שנקרמים פני הפת. אמר לו: מאחר שאתה חכם כל כך, מדוע עבדת עבודה זרה? ענה לו מנשה: אם אתה היית שם היית מפשיל שיפולי גלימתך ורץ אחרי.

מנשה בן חזקיהו במקורות חוץ-מקראיים

פרופסור נחמן אביגד מצא חותם מלכותי עם הכתובת "למנשה בן המלך". הסמל החרוט על החותם, הוא אחד מהסמלים השכיחים בחותמות ממלכות בית יהודה. לדעת פרופ' אביגד, יש לזהות את בעל החותם כהיותו מנשה מלך יהודה, אשר נשא את התואר "בן המלך" בזמן שהיה יורש העצר אצל אביו המלך חזקיהו בן אחז^[1].

ראו גם

• ארכיאולוגיה מקראית