סיפור יציאת מצרים: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצות עשה לספר בליל ט"ו בניסן על יציאת מצרים.

מקור המצוה[עריכה]

בשלושה מקומות מוזכרת מצות סיפור יצאת מצרים בתורה:

1. "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח... וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל..." (שמות יב, כא-כז)
2. "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח). ואף על פי שכתוב "ביום", קיבלו חכמים שמצוה זו נוהגת בליל ט"ו בניסן, "בשעה שמצה ומרור (ובזמן הבית - גם פסח) מונחים לפניך"‏^[1].
3. "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם^[2]. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" (דברים ו, כ-כה).

הרמב"ם (ספר מצוות עשה קנז), הרמב"ן‏^[3], החינוך (מצוה כא) והסמ"ג (עשה מא) מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר‏^{[4][דרושה הבהרה]}.

מטעמי המצווה[עריכה]

הטעם הפשוט למצות סיפור יציאת מצרים הוא (כמבואר בספר החינוך מצוה כא), בכדי לזכור את יציאת מצרים ולקבוע אותה כיסוד מוצק בתודעתנו האישית והלאומית. מצוות רבות קבעה התורה לזיכרון יציאת מצרים, וזאת מפני שיציאת מצרים היא מיסודות האמונה‏^[5], שכן בכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "בחירה חופשית", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו, או למצער ספק בהשגחתו על העולם והנהגתו את העולם‏^[6]. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים הייתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע.
עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוקים, השגחתו על הנעשה בעולמנו ושליטתו עליו, בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה התורה שכל מיליוני היהודים שיצאו ממצרים‏^[7], יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם מחוייבים לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן.
דבר זה נותן למעמד יציאת מצרים סטטוס מיוחד: עדות ראִיה‏^[8], שכן נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראִיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. בלתי אפשרי להצליח "להמציא" ולהחדיר לתודעת עם שלם בשלב מסוים בהיסטוריה סיפור מופלא כשל יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה ולנהוג במצוות רבות ותובעניות הנובעות מאמונה זו. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן התרחשו במציאות, מבלי כל אפשרות לדחות אותן. לכן, מובן היטב שהתורה נותנת דגש מיוחד על העברת הסיפור והמסר של יציאת מצרים מדור לדור.

שונה מצווה זו מכל המצוות‏^[9], שכן אע"פ שלכל המצוות אנו מחנכים את הקטנים, מלמדים אותם לשמור שבת, לאכול כשר, לברך, להתפלל וכיוצא בזה, מכל מקום כל מצות החינוך למצוות היא מדברי חכמים, ורק בשתי מצוות נצטווינו מהתורה לחנך את הילדים, והן: סיפור יציאת מצרים, ולימוד תורה. וזאת מפני שהן מצוות יסודיות כל כך, שעל ידן נבנית אישיותו של הילד הישראלי. על ידי הסיפור ביציאת מצרים יכירו הילדים בגדולת הבורא המשגיח על בריותיו, וידעו כי ה' בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

במצווה לספר ביציאת מצרים, הדגש הראשון להעביר את המסורת לבנים, ומתוך כך ברור שגם האב עצמו מצווה לעסוק ביציאת מצרים לעצמו, ואף ההורים עצמם לומדים טוב יותר את ההגדה כאשר הם יודעים שעליהם ללמדה את בניהם.

בנוסף, חלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועִמנו^{(דרוש מקור)}, וכן, להשריש בלבנו אנו‏^[10], את האמונה בה', השגחתו הפרטית בעולם ובחירתו בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שמו בעולם כולו. "לפיכך, אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים" {{מקור|מתוך הגדה של פסח|כן}. סיפור באופן כזה גם מחדיר את ההכרה הוודאית והאמיתית על יציאת מצרים לנפש האדם, לרגשותיו, תחושותיו, 'כוח המדמה' שלו ותחושת האחריות שלו על המסר היסודי הזה, העברתו מדור לדור והתפשטותו בקרב נפשות רבות.

והוראה נוספת יש לנו ללמוד מיציאת מצרים^{(דרוש מקור)}: כשעם ישראל היה משועבד אצל האימפריה המצרית – בעיניים טבעיות – לא היה שום מפלט, "מעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה" (מכילתא דרשב"י ג, ב; שם יח, יא; ועוד). דורות של עבדים גדלים במצרים, שאינם זוכרים כבר את חירותם. שום קרן אור לא נראתה באופק ואף תקווה לא עלתה על לב‏^[11]. אך, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ" (שמואל א יד, ו), וממעמקי תהומות חושך הגאולה יכולה לבוא. אין ייאוש בעולם כלל!

יסוד זה נחוץ הוא לאדם הנמצא במשבר מחטאיו ועוונותיו, ולעִתים אף מחטאי האנושות והעולם בכללם, מהעיוורון הגדול לדבר ה' ולאמונתו, ותוהה האם יש פתח לתיקון, האם תתכן כפרה, היוכלו האדם והעולם לשבור את הרגליהם, סדרי-חייהם ומהלך מחשבותיהם ולשוב אל ה'?! יציאת מצרים מורה לו^{(דרוש מקור)}: אל ייפול לבבך, שכבר אמר רבי יצחק (שבת פט:): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו‏^[12] – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (ישעיהו א, יח).

מעלת מצות הסיפור[עריכה]

עניינו של סיפור יציאת מצרים איננו מסתכם רק בזיכרון העבר, שימורו, הפקת לקחים ותובנות לאמונתנו ולחיינו הממשיים, והחדרת מסרים אלו לתודעה, לאמונה ולמעמקי הנפש. על אף שכל אחד מיסודות אלו נושא בקרבו אמת גדולה ונִצחית, חכמה עצומה וערכים נשגבים, אך למצות סיפור יציאת מצרים ישנו עומק נוסף, הנוגע בעיקר לעתיד העליון הצפוי לעם-ישראל ולעולם כולו, לרוממות הדעת וההשגות, לביטול היצר הרע‏^[13], שרשמים ממנו מופיעים בליל הסדר בכל שנה ושנה‏^[14].

ויסוד הדבר בתשובת הקב"ה למשה רבנו ששמו "אהיה אשר אהיה" (שמות ג, יד) שפירושו לפי דרשת חז"ל (ברכות ט ב ברכות ט:): הייתי עמכם בשִעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד [שאר] מלכויות‏^[15]. בדברים אלו נרמז שאצל רבש"ע כבר מוכנים מראש כל השעבודים והגאולות העתידיים, ויציאת מצרים – המבוארת בתורה – היא הכנה בכוח לכל הגאולות העתידות. ולכן סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא מעורר את עניין הגאולה העתידה, ודבר זה גורם לקרב ולמהר את גילויה והופעתה בפועל (הראי"ה קוק, מדבר שור, סוף הדרוש השני, עמ' כב-כג).

ובזה ניתן לקרב להבנתנו שבזוהר הקדוש‏^[16] מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי! וסיפור זה מוסיף כוח וגבורה למעלה, מקרב את הגאולה וממשיך את כבוד ה' למעלה ולמטה.

לפיכך "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו." (מאמרי הראי"ה עמ' 501) 'אביב' במובן של פריחה והתחדשות, מלאות נועם ואור, אביב המהוות הכנה והקדמה להבשלת הפירות המתוקים והעסיסיים המבטאים את השלימות המועדת.

מצות ואופן הסיפור[עריכה]

מלבד מצות עשה דאורייתא לזכור את יציאת מצרים בכל יום כל השנה‏^[17], ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר.

דרך סיפור יציאת מצרים חייבת להיעשות בדרך שאמרה תורה והורו לנו חז"ל, אלא שכל המרבה ומוסיף הרי זה משובח. וכמה עקרונות בדרך סיפור יציאת מצרים:

• דרך שאלה ותשובה (רמב"ם חמץ ומצה ז, ג), וכלשון הפסוקים: "כי ישאלך בנך", "כי יאמרו אליכם בניכם"‏^[18]. חכם בנו - שואלו, ואם אין לו בן‏^[19], או שאינו חכם מספיק בכדי לשאול‏^[20] - [בתו שואלתו‏^[21], ואם אין לו] - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלים זה לזה (פסחים קטו: ורמב"ם שם). שהלומד דרך שאלה ותשובה זוכר הדברים יותר^{(דרוש מקור)} ומעמיק בהם יותר^{(דרוש מקור)}.
  וטעמים נוספים נאמרו בדבר: יש שכתבו שהשואל מורה שרצונו להבין יותר, ואיננו יודע הכל ומצפה לשמוע ולהחכים (תשובות והנהגות ח"ד סי' קב אות א); ויש שכתבו שסיפור דרך שאלה ותשובה כולל את כל המדרגות כדרך ניסי יציאת מצרים שכללו את כל המדרגות (בני יששכר, ניסן, מאמר ה אות ו); ויש שכתבו שצריך האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו' והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן המיצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאילו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל לאכול מצה ומרור וכדומה, ולכך צריך להיות הסיפור דרך שאלה ותשובה (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח אות [ב]). ויש מי שכתב שבתוך שאלת "מה נשתנה" מקופלת שאלה גדולה ונוראה על כל עניינו של עם ישראל, שמדוע נשתנה מכל העמים, באמונתו, במצוותיו, בייסוריו, בהישגיו הרוחניים, בגלותו ובגאולתו. ושאלה זו - אי אפשר לענות עליה תשובה שלימה, ורק על ידי ההתבוננות ביציאת מצרים ובבחירת ישראל נבין כי זהו עניין אלוקי, שחלקו ביכולתנו להבין וכולו לעולם לא נבין. וכך השאלה הזו דוחפת אותנו מעלה מעלה, להבנה יותר עמוקה ויותר גבוהה עד אין סוף. אולי לכן הורתה התורה לעסוק בליל פסח בסיפור יציאת מצרים וסגולת ישראל בדרך של שאלה ותשובה, כי בסיסו הרעיוני של עם ישראל מונח בשאלה הפותחת אותנו לשפע רעיונות אין סופיים. ובלא העברת התורה והסיפור לילדים, לא יתעוררו שאלות חדשות ולא נוכל להמשיך להתעלות (הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, פסח, עמ' 196-197).
  וקבעו חז"ל שנוסח השאלה יהיה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". ולדעת חלק מהראשונים יש להקפיד דווקא על נוסח זה‏^[22]. בכל אופן‏^[23] כדאי להשתדל שהקטן ישאל שאלה כלשהי בסדר, ועליה ישיבו לו בסיפור יציאת מצרים (תשובות והנהגות ח"ב סוף סי' רלו, בשם הגר"ח מבריסק).
• מתחיל בגנות ומסיים בשבח (משנה פסחים י, ד). בפשטות הכוונה שיספר את כל השתלשלות העניינים, מהצרה ועד הגאולה‏^[24], כדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' מצה ה"א): "לספר בניסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים"‏^[25]. יש המוסיפים להסביר שבכדי להבין דבר היטב, צריך להכיר את הפכו. והדרך הכי העמוקה להכיר את עומק הטוב היא ע"י הכרת הרע (מהר"ל בספרו 'נצח ישראל' ר"פ א; וע"ע בספרו גבורות ה' פרק נב, עמ' רכג-רכד, ד"ה תנן בערבי פסחים, בהרחבה). ועוד שככל שאדם מבין עד כמה הטובה הייתה נחוצה לו, ושבלעדיה היה ברעה כה עצומה, כך הוא מודה ומשבח למטיבו^{(דרוש מקור)}.
  בספר 'פניני הלכה' (203-204) הוסיף שעל ידי העיסוק בגנות אנו מבינים טוב יותר את סגולת ישראל שאינה תלויה בהצלחותינו או במעשינו הטובים אלא יסודה בקביעה אלוקית עליונה‏^[26]. ולמרות שלא היינו עם מכובד אלא עבדים בזויים, בחר בנו ה' מכל העמים והוציאנו ממצרים באותות ובמופתים. ולמרות שאבות אבותינו היו עובדי עבודה זרה, בחר ה' להתגלות אלינו ולתת לנו את התורה. הרי שסגולת ישראל אינה תלויה בדברים הנעשים בעולם הזה אלא בקביעה אלוקית. ואפשר אף ללמוד מזה על כוחם המיוחד של ישראל להביא גאולה לעולם, שיכולים להפוך את החושך לאור, ואת הרע לטוב. ולכן מדגישים בתחילה את הגנות, כדי להראות איך מתוך העבדות ובערות העבודה הזרה הגענו להישגים עצומים. ויש בכך גם עידוד ונחמה, שכמו אז, כך מכל הצרות והיסורים תתגלה הגאולה. בנוסף לכך, העיסוק בזה שהיינו עבדים מסכנים מעוררת בלבבנו רגישות והתחשבות בגר ובכל מי שסובל וזקוק לעזרה ורחמים, וכמו שנאמר (שמות כג, ט): "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
  בגמרא (פסחים קטז.) מובאת מחלוקת מה הכוונה "מתחיל בגנות": רב‏^[27] אמר מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו לפרעה במצרים. והסיום בשבח לשיטת רב הוא "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", ולשיטת שמואל - "ויוציאנו ה' ממצרים..."‏^[28] למעשה בהגדה של פסח אנו מספרים על שני הדברים‏^[29]. מחלוקת זו מבטאת את שני הצדדים של גאולת מצרים - הצלת הגוף ותיקון הנפש‏^[30].
• אמירת פסח, מצה ומרור בטעמיהם - "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו‏^[31], ואלו הן: פסח, מצה ומרור. פסח - על שום שפסח (- דילג וחמל) המקום על בתי אבותינו במצרים, מצה - על שום שנגאלו אבותינו במצרים, מרור - על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים" (משנה פסחים י, ה).
  יש מסבירים שסיפור המלווה בעשייה נקלט יותר אצל החניך^{(דרוש מקור)}. ויש המסבירים שבכך אנו מראים שתכלית היציאה ממצרים היא להמליך עלינו את הקב"ה, לעובדו ולקיים מצוותיו^{(דרוש מקור)}.
• כאילו הוא יצא ממצרים - "בכל דור ודור חייב אדם לראות והרמב"ם גורס: להראות‏^[32]] את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (משנה פסחים י, ה). ובמדרש (פסיקתא זוטרתא שמות יב, כז; לקח טוב שם) הובא מקור אחר: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה... וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם..." (דברים ו, כא-כג).
• הלל והודאה - בכלל מצות סיפור יציאת מצרים היא לסיימה בהלל, הודאה ושירה לבורא יתברך על רוב חסדו עמנו‏^[33], שהוציאנו מעבדות לחברות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ממצרים לארץ ישראל ומעבודת אלילים פרימיטיבית לעבודתו הנשגבה. וכך בנוסח ההגדה שקבעו חכמים אומרים הלל בסיום ההגדה‏^[34].

כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה^{(דרוש מקור)}, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".

"כל‏^[35] המרבה לספר ביציאה מצרים הרי זה משובח". וחובה לספר ביציאת מצרים ובהלכות הפסח‏^[36] כל הלילה (תוספתא סוף פסחים) עד שתחטפינו שינה‏^[37] (שולחן ערוך או"ח תפא, ב). ויש אומרים שאם חושש שיירדם בתפילת שחרית מוטב שיישן‏^[38] ויש חולקים הסוברים שיש בזה ביטול שמחת יום טוב^{[דרושה הבהרה](דרוש מקור)}‏^[39].

פרטים נוספים שיש להזכיר בסיפור יציאת מצרים[עריכה]

• יש מי שאומר שיש לספר על הניסים שנעשו בלילה זה (מכת בכורות וכד'), ולציין את העובדה שבלילה זה יצאנו ממצרים‏^[40].
• כתב ב'אור החיים' הקדוש (שמות יג, ח) שיש לספר ביציאת מצרים שהלילה ההוא (- אור לט"ו בניסן, שבו יצאו ממצרים) נקרא יום, ונעשה בו נס שהאיר כיום‏^[41].
• כתב בעל ההפלאה (פנים יפות, פרשת בא,) שיש לספר שנִסי יציאת מצרים נעשו בכדי שאנו נספר לבננו על יציאת מצרים, ו"המצוה היא שכל אדם יאמר לבנו לקבל עליו חובת ההגדה לבנו"‏^[42].
• הלכות הפסח - יש הסוברים שבלילה זה אין לפלפל בהלכות הפסח‏^[43], אלא רק לספר ביציאת מצרים, שכן פלפול בהלכה הוא ברירת ניצוצות הקדושה מן הקליפות, ובלילה זה, "ליל שימורים" (שמות יב, מב), אין אחיזה לקליפות, ו"כולו מצה" ושלום (דרשות חתם סופר, ח"ב, לפסח תקס"ב, דף רסה, ד"ה מצוה עלינו). ויש הסוברים שעיסוק בהלכות הפסח הוא בכלל מצות סיפור‏^[44] יציאת מצרים‏^[45]. ויש המפשרים בין שתי הדעות, ולדבריהם אם סיפר "בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים", מקיים "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" גם בהלכות הפסח‏^[46], אך המספר רק בהלכות הפסח לא יצא ידי חובתו (הגדה של פסח מנחת אשר)^{(דרוש מקור)}.

ייחודיות המצוה[עריכה]

רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר:

• יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים‏^[47], אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור (פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ השני; ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד; ועוד), או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה‏^[48]] (חת"ס או"ח סי' טו).
  אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים (שאגת אריה סי' יג) שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה (מנ"ח ריש מצוה כא).
• ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים‏^[49], ואילו בליל הסדר יש מצוה להגיד‏^[50] ולספר ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים (חיי אדם כלל קל אות יא; פנים יפות, פרשת בו,; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ הראשון; ערוך לנר סוכה כח.; ועוד, וראה להלן מה שנתבאר בדברי רבי חיים מבריסק, שכולל בדבריו גם את תירוץ זה).
  אך יש שחלקו על תירוץ זה, וכתבו שכל ההגדה היא רק מתקנת חכמים ואינה מעכבת מן התורה‏^[51] (פרי מגדים, בפתיחה להל' קריאת שמע הנ"ל, אות ד), ויש שהוסיפו (מנ"ח ריש מצוה כא) להקשות על זה מתירוץ המפרשים (פרי חדש או"ח סי' תעג סוף ס"ק ו ד"ה ויאמר הא לחמא) שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים כי יוצאים ידי חובת המצוה‏^[52] בעצם ברכת הקידוש‏^[53].
• ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר היא מצות עשה המפורשת בכתוב, ואילו מצות זכירת יצירת מצרים בכל לילה היא מצוה בעלמא הנלמדת מייתור (ולא נאמרה בפירוש בתורה), ולכן חובת מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר גדולה יותר. ונפקא מינה (כלומר, לדבר זה יש השלכה להלכה למי שנשבע שלא ידבר מעניין יציאת מצרים שבכל לילה אינו רשאי להזכיר את יציאת מצרים ובליל הסדר מחוייב לספר מענייני יציאת מצרים (פרי מגדים בפתיחה להלכות קריאת שמע הנ"ל, אות ד).
• ויש שהעירו שאם נאמר שזכירת יציאת מצרים שבקריאת שמע יכולה להיעשות גם קודם צאת הכוכבים, בכל זאת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא רק לאחר צאת הכוכבים (פרמ"ג סי' תעט אשל אברהם סוף ס"ק ב).
• ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר מחייבת לספר לבנים (כלשון הכתוב "והגדת לבנך"), והמצוה בכל לילה מחייבת רק להזכיר לעצמו (מנ"ח מצ' כא אות א).
• ויש שתירצו שבכל הלילות החובה להזכיר את גאולת הנפש שהקב"ה לקחנו לעבודתו, ואילו בליל הסדר חובתנו לספר על גאולת הגוף שיצאנו משעבוד הפיזי ומעבדות מצרים החומרית (המאיר לעולם ח"א סי' כה באריכות).
• רבי חיים מבריסק (כתבי הגר"ח, סטנציל, עמ' לג, לפסחים קטז.; עמק ברכה עמ' עו-עז; הגדה של פסח מבית לוי) היה מסביר לבני ביתו בכל שנה [שמדויק בדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' חמץ ומצה הל' ג-ה)] שישנם שלושה דינים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר שאין בזכירת יציאת מצרים שבכל לילה, והם: (א) שבליל הסדר יש חובה לתאר את השתלשלות העניינים "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", (ב) שבליל הסדר יש חובה לספר דרך שאלה ותשובה, (ג) שבליל הסדר יש חובה להסביר את טעמי המצוות הנוהגות בו זכר ליציאת מצרים‏^[54].
• ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר שהקב"ה גאל את אבותינו משִעבוד מצרים, אך בליל הסדר החובה לכל אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים (פרקי השנה ח"א עמ' רמב, בשם הגדת 'ויגד משה' עמ' קכג, בשם הגדת המבאר, לרבי מנחם מנדל וויינגורט, דף כ:).
• ויש שתירצו עפ"י דברי האחרונים (אור שמח פ"א מהל' קריאת שמע ה"ג) שמן התורה אין חיוב להזכיר יציאת מצרים כל לילה (אלא רק מדרבנן), ובליל הסדר מצות סיפור יציאת מצרים היא מן התורה (קול יהודה, שיעור ו, עמ' כח).
• ויש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לזכור "היום אשר יצאת ממצרים", דהיינו להזכיר שנִסֵי יציאת מצרים אירעו ביום זה (ראה בספר פרקי השנה ח"א עמ' רמג, וכן במועדים וזמנים ח"ג סי' רנג, דף קכו ובדברי 'נוטר הכרמים' בפורום אוצר החכמה).

פרטי המצוה[עריכה]

דעת רוב הפוסקים שגם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים (שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה), ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות‏^[55], מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה" (פסחים מג:), וגם חיוב נשים בסיפור יציאת מצרים בכלל ריבוי זה, או מטעמים אחרים‏^[56].

אין מברכים על סיפור יציאת מצרים^{(דרוש מקור)}, ונאמרו טעמים רבים לדבר^{[דרושה הבהרה]}.

ראה גם[עריכה]

• ליל הסדר
• יציאת מצרים
• זכירת יציאת מצרים
• הגדה של פסח

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב ש.י. נִסים קרליץ, במצות סיפור יציאת מצרים, מתוך: חוט שני פסח, פרק טז, עמ' קעז-קפב
• הרב צבי יברוב, פרקי השנה, בני ברק תשנ"ד, ח"א פרקים מג-מד, עמ' רמא-רנו
• הרב יום טוב זנגר, מצות סיפור יציאת מצרים, מתוך: מעדני יום טוב ח"ד סי' קטז, עמ' תרנג-תרס
• הרב גבריאל ציננער, סיפור יציאת מצרים - מגיד, מתוך: נטעי גבריאל - פסח ח"ב, פרק פד, עמ' תכה-תלה; וכן פרק פו סעיפים ב-יד, עמ' תמ-תמו, פרק פז סעיפים ה-כז, עמ' תמח-תנז; ועוד
• הרב אשר אנשיל שוורץ, מעדני אשר - פסח, עמ' מ-נו
• הרב אליעזר מלמד, ההגדה - סיפור יציאת מצרים, מתוך: פניני הלכה - פסח, פרק טו, עמ' 193-207
• הרב אבישי נתן מייטליס, ודרשת בחגך - פסח, עמ' סט-צד
• גיליון שמעתתא עמיקתא,

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב יעקב נגן, יציאת מצרים - סיפור, אתר ישיבת עותניאל
• הרב דוד דב לבנון, הגדרת מצות סיפור יציאת מצרים, אתר ישיבה
• הרב שמואל ברוך גנוט, סיפור יציאת מצרים וגדר שאלת הבנים
• דורון דנינו, מה ההבדל בין 'לספר' ל'לזכור'?, מתוך: דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן, פרשת צו, שבת הגדול ופסח תשע"ג, גיליון 1010
• הרב גבריאל קדוש, סיפור יציאת מצרים בתור הכנה לגאולה‏^[57], מתוך אתר מכון התורה והארץ
• הרב יהושע ויצמן, מצות סיפור יציאת מצרים, ישיבת מעלון
• מצות סיפור יציאת מצרים - אתר 'דין'
• ד"ר ישראל צבי גילת, [http://www.biu.ac.il/jh/parasha/bo/gilat.html לאופייה של מצות סיפור יציאת מצרים בהלכה, מתוך: דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן, פרשת בא תשנ"ח, גיליון 221
• הרב יהודה זולדן, מצות סיפור יציאת מצרים כ'הקהל' משפחתי‏^[58], מתוך אתר ישיבה

הערות שוליים