פרשני:בבלי:ערכין לב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(חידוש תורה)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(אין כאן מקום לחידושי תורה, חידושים כאלו ניתן להוסיף במדור דרשני באתר)
תגית: ביטול
שורה 1: שורה 1:
הרב אברהם זכות כתב בספרו ספר יוחסין שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ונאמר בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב שיצא אריה קטן מאש מבית קודש הקודשים והנביא אמר שזה יצר הרע של עבודה זרה יש לשאול למה יצר הרע של עבודה זרה יצא דווקא מבית קודש הקודשים ולא ממקום אחר שהיה בבית המקדש התשובה היא שרמזו לשמעון הצדיק שלאחר שהוא יבטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא יתחיל להיות כהן גדול ובאמת באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול ההוכחה שלי זה מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה בעשרה בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה ואז בשעות הבוקר המאוחרות נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים ואז מאוחר יותר שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול יש לציין גם שעזרא הסופר הוא גלגול של אהרון הכהן וכתוב בתורה בספר שמות בפרק לב בפסוק לה שאהרון הכהן עשה את העגל כלומר מתי שעזרא הסופר ביטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא הגיע לתיקון שלו ועל כן נפטר והגאון מוילנא אמר שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה ממה שאמר הגאון מוילנא אנחנו יכולים להבין את זה שחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו יום שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לציין גם שמהחידוש תורה שלי יוצא מפה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה חשבתי לחדש גם לגבי מה שחז"ל אמרו שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה ימים ושלושה לילות לכאורה חז"ל היו צריכים לומר שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה לילות ושלושה ימים שהרי היום מתחיל מהלילה כמו שכתוב בתורה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אלא מפה אנחנו לומדים שאנשי כנסת הגדולה התחילו לצום מהיום ולא מהלילה כלומר אנשי כנסת הגדולה צמו מז' בטבת עד ח' בטבת ואז הם צמו מח' בטבת עד ט' בטבת ואז הם צמו מט' בטבת עד י' בטבת ואז בי' בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה(צריך לומר שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בליל ז' בטבת ואז לאחר שנפל פתק מהשמיים שכתוב בו אמת כלומר שאלוהים הסכים למה שהם התפללו כמו שאמרו חז"ל אז הם קיבלו על עצמם להתחיל לצום מז' בטבת צריך לומר כמו שאמרתי שאם נאמר שהם התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בו' בטבת בבוקר או בצהריים אז היה נופל מהשמיים אותו פתק שכתוב בו אמת בו' בטבת בבוקר או בצהריים ואז הם היו מקבלים על עצמם להתחיל לצום מליל ז' בטבת)יש לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב חז"ל דרשו מהפסוק ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהיי שמחה גדולה מאוד על ביטול יצר הרע של עבודה זרה זה לא סתם שחז"ל דרשו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה דווקא מפסוק זה זה בגלל שסוכות מוקפות מארבעה כיוונים שהם דרום צפון מזרח ומערב כלומר רמוז פה שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה ביום פטירתם של ארבעה צדיקים שהם עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל דרשו מפסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ובגלל זה המהרש"א הגיע למסקנה שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה לפי המהרש"א החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי אני אמרתי בחידוש תורה שלי שכתבתי פה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לי הוכחה שהמהרש"א טועה ואני צודק ההוכחה שלי היא כזאת מי אמר שאותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה שהם מאנשי כנסת הגדולה?הרמב"ם כתב בהקדמה לספרו משנה תורה שאנשי כנסת הגדולה הם חגי וזכריה ומלאכי הנביאים האחרונים ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי היהודי וזרובבל בן שאלתיאל ושמעון הצדיק הרמב"ם לא הזכיר את אותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה חוץ מזה שמשלושת הפסוקים הראשונים של פרק ט של ספר נחמיה אנחנו מבינים שלא מדובר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה חשוב לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל הביאו רק את המילים האחרונות של פסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה המילים האחרונות הם ויזעקו בקול גדול אל יהוה אלוהיהם גם לפי החתם סופר החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי לפי החתם סופר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי שהם תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום לא שייך לומר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים גם לפי המלבי"ם החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי המלבי"ם כתב בפירוש שלו על ספר נחמיה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שנפטר אלישיב הכהן הגדול משמע מדבריו ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול בתקופה של עזרא הסופר כלומר כשעזרא הסופר היה בחיים וזה סותר את מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר המלבי"ם חולק על הרמב"ם שאם נאמר שהמלבי"ם לא חולק על הרמב"ם אז יוצא מפה שאלישיב הכהן הגדול נפטר באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים כלומר שבעשרה בטבת מתו חמישה אנשים ולא ארבעה אנשים ודבר זה לא יתכן(אלישיב הכהן הגדול מופיע בספר נחמיה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי בתקופה של נחמיה בן חכליה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי מתי שנחמיה בן חכליה היה בחיים ולפי מה שכתב הרב אברהם זכות שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ולפי מה שכתב הראב"ד בספרו ספר הקבלה שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו שנה משמע מפה שנחמיה בן חכליה נפטר הרבה לפני עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים)אומנם לפי הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא נכון כי לפי הרב יוסף חיים אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי קבלה מעשית הם עשו כוונות ויחודים וכך הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה אין שום בעיה לומר שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי כוונות ויחודים באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים(המהרש"א אמר שפרק ט' של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי אמר שאנשי כנסת הגדולה הזכירו בתפילה שלהם על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ארבע דברים כנגד מה שהחטיאם לפגום בארבע אותיות של השם אדנ"י אותם ארבע דברים הם:1.יצר הרע של עבודה זרה גרם לבית המקדש להיחרב 2.יצר הרע של עבודה זרה גרם להיכל להישרף 3.יצר הרע של עבודה זרה גרם להריגת הצדיקים 4.יצר הרע של עבודה זרה גרם להגליית עם ישראל מארץ ישראל ממה שאמר הרב יוסף חיים אנחנו מבינים שלאנשי כנסת הגדולה הייתה סיבה מוצדקת להזכיר רק את אותם ארבע דברים שכתבתי פה כלומר לא הייתה להם סיבה מוצדקת לומר את אותם משפטים שמופיעים בפסוקים של פרק ט' של ספר נחמיה מפה אנחנו מבינים שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א)לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שחז"ל באו בתביעה על יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הם מוכיחים את שיטתם מפסוק יז של פרק ח של ספר נחמיה נאמר שם ישוע בן נון במקום יהושע בן נון אומנם נחמיה בן חכליה שכתב את ספר נחמיה כשהוא כתב את אותו פסוק שנאמר בו ישוע בן נון הוא לא התכוון לדבר בגנותו של יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ההוכחה שלי שאני צודק זה שבספר עזרא ובספר נחמיה מופיעים עוד אנשים ששמם יהושע והם נקראו ישוע כלומר אם רק יהושע בן נון היה נקרא ישוע ושאר האנשים שמופיעים בספר עזרא ובספר נחמיה ששמם יהושע לא היו נקראים ישוע אז היינו צריכים לומר שזה שנחמיה בן חכליה כתב בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה כדי לגנות את יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הראב"ד כתב בספרו ספר הקבלה שבאותו שנה ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נאמר שם גם ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון בשנה הארבעים לבית המקדש השני שזה גם השנה האלף ליציאה של עם ישראל מארץ מצרים כלומר מדבריו אנחנו מבינים שהיה נבואה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שנאמר בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי מהמקורות שהבאתי פה אנחנו מבינים שהיה יצר הרע של עבודה זרה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שאמר הגאון מוילנא שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה הרב יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע על מה שאמר המהרש"א על מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שזה שנאמר בפסוק בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה בגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה המהרש"א אמר שבגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ירדה משמו האות י' ורבינו החיד"א היה קשה לו מה שאמר המהרש"א הוא אמר איך המהרש"א אמר את מה שאמר הרי ממה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אנחנו רואים שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון ולא האות י' ואז רבינו יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע שהמהרש"א התכוון לומר שירדה כבודה של האות י' בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון כלומר בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון אז השם הקדוש יה לא מופיע בשמו של יהושע בן נון לפי מה שאמר רבינו יוסף חיים יוצא מפה שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא אמיתי כי אם הרב יוסף חיים מסכים עם המהרש"א על מה שהוא אמר לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אז הוא גם מסכים איתו על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה כדי לומר שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא אמיתי צריך לומר שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה אומנם באמת הוא לא התכוון לחלוק עליו הוא חלק עליו מבלי שהוא באמת התכוון לחלוק עליו
{{פרשני}}
 
{{מקור|ערכין  לב  ב}}
 
==חברותא==
 
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר אביי, הכי קאמר</b>: כל עיירות ש<b style='font-size:20px; color:black;'>עד גמלא</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>בגליל, ו</b>כל עיירות ש<b style='font-size:20px; color:black;'>עד גדוד</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>בעבר הירדן, וחדיד, ואונו, וירושלים ביהודה</b> - מוקפות חומה הן.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבא אמר</b> ביאור אחר: ודאי היו עוד עיירות מוקפות חומה הן בגליל והן בעבר הירדן, אלא שנקט התנא <b style='font-size:20px; color:black;'>גמלא בגליל</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>לאפוקי</b> עיירות שאף הן שמן <b style='font-size:20px; color:black;'>"גמלא" דשאר ארצות</b> (שבארץ ישראל), שהן אינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכן נקט <b style='font-size:20px; color:black;'>גדוד בעבר הירדן</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>לאפוקי</b> עיירות שאף הן שמן <b style='font-size:20px; color:black;'>"גדוד" דשאר ארצות,</b> אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>אינך</b> (שאר) עיירות המוקפות חומה שבגליל ושבעבר הירדן, <b style='font-size:20px; color:black;'>דלא איכא</b> ערים שהיו להן שמות <b style='font-size:20px; color:black;'>דכוותייהו</b> (כמותם) בשאר ארצות, <b style='font-size:20px; color:black;'>לא איצטריך ליה</b> לתנא להזכירם.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשים על זה שכתוב במשנה ובברייתא שירושלים היא עיר המוקפת חומה: <b style='font-size:20px; color:black;'>וירושלים מי מיחלט</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;46&nbsp;</b> (נחלט) <b style='font-size:20px; color:black;'>בה בית</b> כדין בית שבבתי ערי חומה? <b style='font-size:20px; color:black;'>והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים</b> - כפי שפורטו בבבא קמא פב:, ואחד מהם - <b style='font-size:20px; color:black;'>אין הבית</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;47&nbsp;</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>חלוט בה?</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;46.&nbsp;</b> הקשה <b>הגרי"ז</b> והרי יש לומר שנפקא מינה לענין שילוח מצורעים, כיון שירושלים קדושה בקדושת ערי חומה צריך לשלוח ממנה מצורעים. ותירץ <b>הגרי"ז</b>, שירושלים יש בה גם קדושת מחנה ישראל, ואם כן, המצורעים משתלחים ממנה מדין מחנה ישראל, ולא צריך לזה את דין ערי חומה.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;47.&nbsp;</b> פירש <b>רש"י</b> שהטעם לזה הוא, מכיון שכתוב "לקונה אותו", וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מי שיקנה לו את הבית. ותמה <b>הגרי"ז</b>, אם כן, זו היא מציאות שאין קנין בירושלים בבתים, ומדוע צריך על זה מיעוט.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי יוחנן</b>: זה שנקט התנא ירושלים, לא בא לומר שבירושלים נוהג דין בתי ערי חומה, אלא ללמדנו בא, מה נחשב "עיר חומה". שכל עיר שהיא <b style='font-size:20px; color:black;'>כירושלים דמוקפת חומה</b> כבר <b style='font-size:20px; color:black;'>מימות יהושע בן נון</b> היא נחשבת עיר חומה (רבינו גרשום), <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא כירושלים, דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה, ואילו הכא</b> - בעיירות המוקפות חומה כבר מימות יהושע בן נון כירושלים - <b style='font-size:20px; color:black;'>הבית חלוט בהן.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רב אשי אמר</b> תירוץ אחר: <b style='font-size:20px; color:black;'>לאו אמר רב יוסף</b> (במסכת מכות): <b style='font-size:20px; color:black;'>תרי</b> עיירות ששמן <b style='font-size:20px; color:black;'>"קדש" הוו?! הכא נמי תרי</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;48&nbsp;</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ירושלים הוו!</b> אחת הידועה, שאין בית נחלט בה. ואחת אחרת - שאף היא היתה מוקפת - והבית נחלט בה.
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;48.&nbsp;</b> כתב <b>הרש"ש</b>, שיש להוכיח כך ממה שכתוב בתחילת עזרא "בירושלים אשר ביהודה", משמע שהיתה עוד ירושלים לא ביהודה.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים</b> במשנתנו <b style='font-size:20px; color:black;'>את אלו</b> השמונה ערים שהן מוקפות חומה, והלא הרבה ערים כיוצא בהן היו וכמבואר במשנה "וכל כיוצא בהן" (רש"י מגילה י.)? מפני <b style='font-size:20px; color:black;'>שכשעלו בני הגולה</b> עם עזרא וחזרו לארץ <b style='font-size:20px; color:black;'>מצאו</b> (דרך ביאתם לארץ, רש"י שבועות טז. ובראב"ד בתו"כ פירש, שמצאו בנויים בחומתם <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;49&nbsp;</b>, כלומר: שהאחרים חרבה כבר חומתם בימי עזרא - וכן פירש בשפת אמת) את <b style='font-size:20px; color:black;'>אלו</b> המנויים במשנה <b style='font-size:20px; color:black;'>וקידשום</b> (בשתי <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;50&nbsp;</b> תודות ובשיר), <b style='font-size:20px; color:black;'>אבל ראשונות</b> שהיו מוקפות חומה <b style='font-size:20px; color:black;'>בטלו</b> שאין קדושת הארץ נוהגת בהן, ואין בה דין ערי חומה <b style='font-size:20px; color:black;'>כשבטלה</b> (כשחרבה - ראב"ד בתו"כ) <b style='font-size:20px; color:black;'>הארץ</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;51&nbsp;</b> בחורבן בית ראשון, ולא קידשם עזרא.
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;49.&nbsp;</b> וכתבו <b>היעב"ץ והשפת אמת</b>, שמוכח <b>מהראב"ד</b> שאפילו אם יחזרו ויבנו כעת חומה חדשה זה לא יועיל, כי צריך שבשעת הקידוש תהיה דוקא חומה שקיימת מזמן יהושע בן נון.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;50.&nbsp;</b> כך פירש <b>רש"י</b> כאן. <b>והתוספות</b> הביאו, שבשבועות כתב <b>רש"י</b> שכך קידשו את ירושלים, אבל ערי חומה לא ידעתי איך היו מקדשים. <b>והמהרי"ץ חיות</b> תמה על <b>רש"י</b> שהרי פשוט שלא קידשו ערי חומה בתודה, שהרי מפורש בשבועות שמקדשים כל מקום על ידי קדשים שנאכלים בו, ואם כן, בשאר ארץ ישראל שקדשים לא נאכלים, לא מקדשים בתודה. <b>והגר"ח</b> (פי"ב משמיטה הט"ז) דייק <b>מהרמב"ם</b> שלא עשו קידוש מיוחד לערי חומה, אלא הם מתקדשות יחד עם קידוש הארץ.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;51.&nbsp;</b> תמה בזה <b>הגרי"ז</b>, שהרי גם החומה חרבה בהן, ואם כן, מדוע תלו את ביטול הקדושה בזה שבטלה קדושת הארץ, והרי גם חורבן החומה מבטל את הקדושה למאן דאמר הזה. ותירץ <b>הגרי"ז</b>, שיש לומר, שהחומות חרבו רק אחר כך, וביטול קדושת הארץ קדם לחורבן החומות, ולכן תלו את ביטול קדושת ערי חומה בביטול קדושת הארץ, שהיא היתה מוקדמת יותר ואז בטלה הקדושה.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומפרשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>קסבר</b> רבי ישמעאל ברבי יוסי: <b style='font-size:20px; color:black;'>קדושה ראשונה</b> שקידש יהושע <b style='font-size:20px; color:black;'>קידשה לשעתה, ולא קידשה לעתיד לבא</b> שאין אותה קדושה נוהגת כשחזרו מן הגולה (רבינו גרשום, ועיין רש"י מגילה י. ד"ה לעתיד לבא), ועל כן לא נהג באלו דין ערי חומה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>ורמינהו</b> מברייתא אחרת, שכתוב בה: <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו</b> ערי חומה המנויות במשנתנו <b style='font-size:20px; color:black;'>בלבד היו?! והלא כבר נאמר</b> - בכיבוש משה את ארץ עוג שבעבר הירדן - "ונלכד את כל עריו בעת ההיא וגו' <b style='font-size:20px; color:black;'>ששים עיר כל חבל ארגוב</b> ממלכת עוג בבשן. <b style='font-size:20px; color:black;'>כל אלה ערים בצורות</b> חומה גבוהה דלתיים ובריח", הרי שהיו עוד ערים מוקפות <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;52&nbsp;</b> חומה? <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום.</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;52.&nbsp;</b> תמה <b>הגרי"ז</b>, שהרי יש לומר, שערים אלו היו ישב ולבסוף הוקף, ודין ערי חומה הוא רק בהוקף ולבסוף ישב.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומפרשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>קידשום?</b>! <b style='font-size:20px; color:black;'>הא אמרינן לקמן</b> בהמשך הברייתא <b style='font-size:20px; color:black;'>דלא צריך לקדושינהו!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> כך תאמר: <b style='font-size:20px; color:black;'>מצאו אלו ומנאום!</b> והדרינן לגופה דברייתא: <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא אלו בלבד</b> דינם כערי חומה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון</b>, ואפילו לא חזרו וקידשום, <b style='font-size:20px; color:black;'>כל מצוות הללו</b> הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר באדר, והבית חלוט בה לסוף שנה (רש"י מגילה י:), ושאין עושים ממגרשי הערים שדות (רש"י שבועות טז.), <b style='font-size:20px; color:black;'>נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומבואר שרבי ישמעאל ברבי יוסי סובר שקדושה ראשונה קידשה אף לעתיד לבא, שלא כמבואר בברייתא לעיל, וזוהי סתירה?</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן:</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איבעית אימא: תרי תנאי</b> שנו ברייתות אלו, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>אליבא דרבי ישמעאל</b>, אחד שנה שדעתו שלא קידשה לעתיד לבא, ואחד שנה שדעתו שקידשה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואיבעית אימא: חד מינייהו</b> דאלו הברייתות, והיא הברייתא שאומרת שקידשה לעתיד לבא, לא רבי ישמעאל ברבי יוסי אמרה, אלא <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אלעזר ברבי יוסי אמרה</b>, וכמו <b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא</b> לעיל <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו</b> חומה <b style='font-size:20px; color:black;'>והיה לו קודם</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;53&nbsp;</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>לכן</b> נוהג בה דין בתי ערי חומה, הרי הוא סובר שאע"ג שחרבה לא בטלה הקדושה.
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;53.&nbsp;</b> <b>הרמב"ם</b> פסק כמו רבי אלעזר בר יוסי שאף על פי שחרבה החומה, נשארת קדושת ערי חומה. ותמה עליו <b>הראב"ד</b> שהרי פוסקים שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא והיא התבטלה, והוא הדין שקדושת ערי חומה תתבטל כשחרבה החומה. ותירץ <b>הגר"ח</b>, <b>שהרמב"ם</b> פוסק שקדושת הארץ לא קידשה לעתיד לבא, וקדושת המקדש וירושלים קידשו לעתיד לבא, וביאר <b>הרמב"ם</b> שהחילוק הוא, כיון שקדושת מקדש וירושלים תלויות במחיצות, שוב אין הקדושה בטלה לעולם ואף על פי שחרבו המחיצות. ואם כן, מובן שגם קדושת ערי חומה אינה בטלה, כיון שגם היא קדושת מחיצות, שוב היא כקדושת מקדש וירושלים שאינן בטלות. ומה שמבואר כאן בגמרא שלמאן דאמר קדושה ראשונה בטלה, מתבטלת גם קדושת ערי חומה, היינו, משום שבטלה קדושת הארץ והיא כמו חוץ לארץ, וערי חומה שייך רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. אבל חורבן החומות אינו מבטל את קדושת ערי חומה, וכמו שקדושת מקדש וירושלים אינן בטלות כשחרבו המחיצות.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומפרשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, דכתיב</b> בנחמיה: "<b style='font-size:20px; color:black;'>ויעשו כל הקהל השבים מן השבי</b> (בימי עזרא) <b style='font-size:20px; color:black;'>סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו</b> (סוכות) <b style='font-size:20px; color:black;'>מימי ישוע בן נון כן בני ישראל</b> עד היום ההוא <b style='font-size:20px; color:black;'>ותהי שמחה גדולה מאד". אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, בא שלמה ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא: מקיש ביאתם</b> של ישראל <b style='font-size:20px; color:black;'>בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו</b> (התחילו למנות) <b style='font-size:20px; color:black;'>שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין</b> (ונתחייבו במעשר) <b style='font-size:20px; color:black;'>ויובלות "וקדשו ערי חומה"</b> הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, ולא הסתמכו על הקדושה הראשונה שבימי יהושע.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואומר</b> הכתוב - ויש ללמוד גם ממנו שצריך לקדש פעם שניה - "ושב ד' אלקיך את שבותך וגו' <b style='font-size:20px; color:black;'>והביאך ד' אלקיך</b> (כשתשוב מן הגלות) <b style='font-size:20px; color:black;'>אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו!</b> הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, (רבינו גרשום).</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>ואידך</b> התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא <b style='font-size:20px; color:black;'>דבעי</b> עזרא <b style='font-size:20px; color:black;'>רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא</b> של עזרא <b style='font-size:20px; color:black;'>עלייהו</b> על ישראל <b style='font-size:20px; color:black;'>כי סוכה!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע</b> (שהקפיד הכתוב על יהושע) דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם <b style='font-size:20px; color:black;'>דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב</b> בלשון גנאי: כי לא עשו מימי <b style='font-size:20px; color:black;'>"ישוע"</b> בן נון. והטעם: ד<b style='font-size:20px; color:black;'>בשלמא משה לא בעא רחמי</b> על ביטול היצר של עבודה זרה <b style='font-size:20px; color:black;'>דלא הוה</b> לו <b style='font-size:20px; color:black;'>זכותא דארץ ישראל</b> שהרי לא נכנס לא"י, <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל</b> הקפיד הכתוב עליו: <b style='font-size:20px; color:black;'>אמאי לא ליבעי</b> (ביקש) <b style='font-size:20px; color:black;'>רחמי.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>עוד מקשים על התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא: <b style='font-size:20px; color:black;'>והא כתיב: "אשר ירשו אבותיך וירשתה"</b>, ומוכח מזה שצריך לחזור ולקדש והיינו משום שלא קידשה לעתיד לבא?</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>הכי קאמר</b> הפסוק: <b style='font-size:20px; color:black;'>כיון דירשו אבותיך! ירשת אתה</b> מכח אותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומתמהינן אברייתא דלעיל, שאומרת שבימי עזרא מנו שמיטים ויובלות: <b style='font-size:20px; color:black;'>ומי</b> (וכי) <b style='font-size:20px; color:black;'>מנו</b> בימי עזרא <b style='font-size:20px; color:black;'>שמיטין ויובלות?! השתא משגלו</b> רק <b style='font-size:20px; color:black;'>שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה</b> בימי סנחריב, ועדיין שאר ישראל במקומם <b style='font-size:20px; color:black;'>בטלו יובלות!</b> בימי <b style='font-size:20px; color:black;'>עזרא, דכתיב ביה: "כל הקהל כאחד</b> (שעלו מן הגולה) <b style='font-size:20px; color:black;'>ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים"</b>, שלא היו אפילו עשירית מישראל (רבינו גרשום) ושאר ישראל בגלותם היו - <b style='font-size:20px; color:black;'>הוה מני?!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומביאים ברייתא שכשגלו השבטים בטלו יובלות: <b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור</b> (ביובל) <b style='font-size:20px; color:black;'>בארץ לכל יושביה</b> (העבדים העבריים) ", ודורשים: <b style='font-size:20px; color:black;'>בזמן שכל יושביה</b> - כלומר: כל ישראל - <b style='font-size:20px; color:black;'>עליה</b> אז נוהג יובל <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא בזמן שגלו מקצתן! יכול</b>, שאם <b style='font-size:20px; color:black;'>היו</b> כל יושביה <b style='font-size:20px; color:black;'>עליה והן מעורבין</b> יחד בארץ, <b style='font-size:20px; color:black;'>שהיה שבט בנימין ב</b>חלקו של <b style='font-size:20px; color:black;'>יהודה, ושבט יהודה ב</b>חלקו של <b style='font-size:20px; color:black;'>בנימין</b> (רבינו גרשום) <b style='font-size:20px; color:black;'>יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל יושביה"</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ואם כן קשה, איך אפשר שבימי עזרא שלא היו כל יושביה עליה, מנו שמיטין ויובלות? ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב נחמן בר יצחק</b>: מה שאמרו בברייתא שבימי עזרא "מנו שמיטין ויובלות" אין הכונה שמנו יובלות לנהוג בהם שחרור עבדים וחזרת מכר שדות אחוזה לבעליהן, אלא לענין אחר: <b style='font-size:20px; color:black;'>מנו יובלות לקדש שמיטין</b> בזמנן, שהשמיטה (שנוהגת אף שאין כל יושביה עליה) מנינה תלוי במנין היובל, שאין שנת היובל נמנית כשנה ראשונה לשמיטה שלאחריו, אלא מונים שנה ראשונה לשמיטה אחר שנת היובל, ולענין זה מנו היובלות.</span>
<BR>
<!--$~-->
<BR><nowiki name="HtmpReportNum0062_L2"></nowiki><nowiki name="דףBלגB-Bא"></nowiki><br><span style="font-size:28px; ">
</span>
 
==דרשני המקוצר==
 
{{תבנית:ניווט מסכת ערכין (פרשני)}}
 
[[קטגוריה:בבלי ערכין (פרשני)]]

גרסה מ־10:08, 5 בדצמבר 2022


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ערכין לב ב

חברותא

ומשנינן: אמר אביי, הכי קאמר: כל עיירות שעד גמלא - בגליל, וכל עיירות שעד גדוד - בעבר הירדן, וחדיד, ואונו, וירושלים ביהודה - מוקפות חומה הן.
רבא אמר ביאור אחר: ודאי היו עוד עיירות מוקפות חומה הן בגליל והן בעבר הירדן, אלא שנקט התנא גמלא בגליל - לאפוקי עיירות שאף הן שמן "גמלא" דשאר ארצות (שבארץ ישראל), שהן אינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכן נקט גדוד בעבר הירדן - לאפוקי עיירות שאף הן שמן "גדוד" דשאר ארצות, אבל אינך (שאר) עיירות המוקפות חומה שבגליל ושבעבר הירדן, דלא איכא ערים שהיו להן שמות דכוותייהו (כמותם) בשאר ארצות, לא איצטריך ליה לתנא להזכירם.
ומקשים על זה שכתוב במשנה ובברייתא שירושלים היא עיר המוקפת חומה: וירושלים מי מיחלט  46  (נחלט) בה בית כדין בית שבבתי ערי חומה? והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים - כפי שפורטו בבבא קמא פב:, ואחד מהם - אין הבית  47  חלוט בה?

 46.  הקשה הגרי"ז והרי יש לומר שנפקא מינה לענין שילוח מצורעים, כיון שירושלים קדושה בקדושת ערי חומה צריך לשלוח ממנה מצורעים. ותירץ הגרי"ז, שירושלים יש בה גם קדושת מחנה ישראל, ואם כן, המצורעים משתלחים ממנה מדין מחנה ישראל, ולא צריך לזה את דין ערי חומה.   47.  פירש רש"י שהטעם לזה הוא, מכיון שכתוב "לקונה אותו", וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מי שיקנה לו את הבית. ותמה הגרי"ז, אם כן, זו היא מציאות שאין קנין בירושלים בבתים, ומדוע צריך על זה מיעוט.
ומשנינן: אמר רבי יוחנן: זה שנקט התנא ירושלים, לא בא לומר שבירושלים נוהג דין בתי ערי חומה, אלא ללמדנו בא, מה נחשב "עיר חומה". שכל עיר שהיא כירושלים דמוקפת חומה כבר מימות יהושע בן נון היא נחשבת עיר חומה (רבינו גרשום), ולא כירושלים, דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה, ואילו הכא - בעיירות המוקפות חומה כבר מימות יהושע בן נון כירושלים - הבית חלוט בהן.
רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו אמר רב יוסף (במסכת מכות): תרי עיירות ששמן "קדש" הוו?! הכא נמי תרי  48  ירושלים הוו! אחת הידועה, שאין בית נחלט בה. ואחת אחרת - שאף היא היתה מוקפת - והבית נחלט בה.

 48.  כתב הרש"ש, שיש להוכיח כך ממה שכתוב בתחילת עזרא "בירושלים אשר ביהודה", משמע שהיתה עוד ירושלים לא ביהודה.
תניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים במשנתנו את אלו השמונה ערים שהן מוקפות חומה, והלא הרבה ערים כיוצא בהן היו וכמבואר במשנה "וכל כיוצא בהן" (רש"י מגילה י.)? מפני שכשעלו בני הגולה עם עזרא וחזרו לארץ מצאו (דרך ביאתם לארץ, רש"י שבועות טז. ובראב"ד בתו"כ פירש, שמצאו בנויים בחומתם  49 , כלומר: שהאחרים חרבה כבר חומתם בימי עזרא - וכן פירש בשפת אמת) את אלו המנויים במשנה וקידשום (בשתי  50  תודות ובשיר), אבל ראשונות שהיו מוקפות חומה בטלו שאין קדושת הארץ נוהגת בהן, ואין בה דין ערי חומה כשבטלה (כשחרבה - ראב"ד בתו"כ) הארץ  51  בחורבן בית ראשון, ולא קידשם עזרא.

 49.  וכתבו היעב"ץ והשפת אמת, שמוכח מהראב"ד שאפילו אם יחזרו ויבנו כעת חומה חדשה זה לא יועיל, כי צריך שבשעת הקידוש תהיה דוקא חומה שקיימת מזמן יהושע בן נון.   50.  כך פירש רש"י כאן. והתוספות הביאו, שבשבועות כתב רש"י שכך קידשו את ירושלים, אבל ערי חומה לא ידעתי איך היו מקדשים. והמהרי"ץ חיות תמה על רש"י שהרי פשוט שלא קידשו ערי חומה בתודה, שהרי מפורש בשבועות שמקדשים כל מקום על ידי קדשים שנאכלים בו, ואם כן, בשאר ארץ ישראל שקדשים לא נאכלים, לא מקדשים בתודה. והגר"ח (פי"ב משמיטה הט"ז) דייק מהרמב"ם שלא עשו קידוש מיוחד לערי חומה, אלא הם מתקדשות יחד עם קידוש הארץ.   51.  תמה בזה הגרי"ז, שהרי גם החומה חרבה בהן, ואם כן, מדוע תלו את ביטול הקדושה בזה שבטלה קדושת הארץ, והרי גם חורבן החומה מבטל את הקדושה למאן דאמר הזה. ותירץ הגרי"ז, שיש לומר, שהחומות חרבו רק אחר כך, וביטול קדושת הארץ קדם לחורבן החומות, ולכן תלו את ביטול קדושת ערי חומה בביטול קדושת הארץ, שהיא היתה מוקדמת יותר ואז בטלה הקדושה.
ומפרשינן: קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי: קדושה ראשונה שקידש יהושע קידשה לשעתה, ולא קידשה לעתיד לבא שאין אותה קדושה נוהגת כשחזרו מן הגולה (רבינו גרשום, ועיין רש"י מגילה י. ד"ה לעתיד לבא), ועל כן לא נהג באלו דין ערי חומה.
ומקשינן: ורמינהו מברייתא אחרת, שכתוב בה: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו ערי חומה המנויות במשנתנו בלבד היו?! והלא כבר נאמר - בכיבוש משה את ארץ עוג שבעבר הירדן - "ונלכד את כל עריו בעת ההיא וגו' ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן. כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתיים ובריח", הרי שהיו עוד ערים מוקפות  52  חומה? אלא למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום.

 52.  תמה הגרי"ז, שהרי יש לומר, שערים אלו היו ישב ולבסוף הוקף, ודין ערי חומה הוא רק בהוקף ולבסוף ישב.
ומפרשינן: קידשום?! הא אמרינן לקמן בהמשך הברייתא דלא צריך לקדושינהו!
אלא כך תאמר: מצאו אלו ומנאום! והדרינן לגופה דברייתא: ולא אלו בלבד דינם כערי חומה, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואפילו לא חזרו וקידשום, כל מצוות הללו הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר באדר, והבית חלוט בה לסוף שנה (רש"י מגילה י:), ושאין עושים ממגרשי הערים שדות (רש"י שבועות טז.), נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא!
ומבואר שרבי ישמעאל ברבי יוסי סובר שקדושה ראשונה קידשה אף לעתיד לבא, שלא כמבואר בברייתא לעיל, וזוהי סתירה?
ומשנינן:
איבעית אימא: תרי תנאי שנו ברייתות אלו, ואליבא דרבי ישמעאל, אחד שנה שדעתו שלא קידשה לעתיד לבא, ואחד שנה שדעתו שקידשה.
ואיבעית אימא: חד מינייהו דאלו הברייתות, והיא הברייתא שאומרת שקידשה לעתיד לבא, לא רבי ישמעאל ברבי יוסי אמרה, אלא רבי אלעזר ברבי יוסי אמרה, וכמו דתניא לעיל רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם  53  לכן נוהג בה דין בתי ערי חומה, הרי הוא סובר שאע"ג שחרבה לא בטלה הקדושה.

 53.  הרמב"ם פסק כמו רבי אלעזר בר יוסי שאף על פי שחרבה החומה, נשארת קדושת ערי חומה. ותמה עליו הראב"ד שהרי פוסקים שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא והיא התבטלה, והוא הדין שקדושת ערי חומה תתבטל כשחרבה החומה. ותירץ הגר"ח, שהרמב"ם פוסק שקדושת הארץ לא קידשה לעתיד לבא, וקדושת המקדש וירושלים קידשו לעתיד לבא, וביאר הרמב"ם שהחילוק הוא, כיון שקדושת מקדש וירושלים תלויות במחיצות, שוב אין הקדושה בטלה לעולם ואף על פי שחרבו המחיצות. ואם כן, מובן שגם קדושת ערי חומה אינה בטלה, כיון שגם היא קדושת מחיצות, שוב היא כקדושת מקדש וירושלים שאינן בטלות. ומה שמבואר כאן בגמרא שלמאן דאמר קדושה ראשונה בטלה, מתבטלת גם קדושת ערי חומה, היינו, משום שבטלה קדושת הארץ והיא כמו חוץ לארץ, וערי חומה שייך רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. אבל חורבן החומות אינו מבטל את קדושת ערי חומה, וכמו שקדושת מקדש וירושלים אינן בטלות כשחרבו המחיצות.
ומפרשינן: מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, דכתיב בנחמיה: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי (בימי עזרא) סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו (סוכות) מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד". אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, בא שלמה ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא: מקיש ביאתם של ישראל בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו (התחילו למנות) שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין (ונתחייבו במעשר) ויובלות "וקדשו ערי חומה" הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, ולא הסתמכו על הקדושה הראשונה שבימי יהושע.
ואומר הכתוב - ויש ללמוד גם ממנו שצריך לקדש פעם שניה - "ושב ד' אלקיך את שבותך וגו' והביאך ד' אלקיך (כשתשוב מן הגלות) אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו! הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, (רבינו גרשום).
ומקשינן: ואידך התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?
ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא דבעי עזרא רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא של עזרא עלייהו על ישראל כי סוכה!
והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע (שהקפיד הכתוב על יהושע) דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב בלשון גנאי: כי לא עשו מימי "ישוע" בן נון. והטעם: דבשלמא משה לא בעא רחמי על ביטול היצר של עבודה זרה דלא הוה לו זכותא דארץ ישראל שהרי לא נכנס לא"י, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל הקפיד הכתוב עליו: אמאי לא ליבעי (ביקש) רחמי.
עוד מקשים על התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא: והא כתיב: "אשר ירשו אבותיך וירשתה", ומוכח מזה שצריך לחזור ולקדש והיינו משום שלא קידשה לעתיד לבא?
ומשנינן: הכי קאמר הפסוק: כיון דירשו אבותיך! ירשת אתה מכח אותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש.
ומתמהינן אברייתא דלעיל, שאומרת שבימי עזרא מנו שמיטים ויובלות: ומי (וכי) מנו בימי עזרא שמיטין ויובלות?! השתא משגלו רק שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בימי סנחריב, ועדיין שאר ישראל במקומם בטלו יובלות! בימי עזרא, דכתיב ביה: "כל הקהל כאחד (שעלו מן הגולה) ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים", שלא היו אפילו עשירית מישראל (רבינו גרשום) ושאר ישראל בגלותם היו - הוה מני?!
ומביאים ברייתא שכשגלו השבטים בטלו יובלות: דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור (ביובל) בארץ לכל יושביה (העבדים העבריים) ", ודורשים: בזמן שכל יושביה - כלומר: כל ישראל - עליה אז נוהג יובל ולא בזמן שגלו מקצתן! יכול, שאם היו כל יושביה עליה והן מעורבין יחד בארץ, שהיה שבט בנימין בחלקו של יהודה, ושבט יהודה בחלקו של בנימין (רבינו גרשום) יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל יושביה" - בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין!
ואם כן קשה, איך אפשר שבימי עזרא שלא היו כל יושביה עליה, מנו שמיטין ויובלות? ומשנינן: אמר רב נחמן בר יצחק: מה שאמרו בברייתא שבימי עזרא "מנו שמיטין ויובלות" אין הכונה שמנו יובלות לנהוג בהם שחרור עבדים וחזרת מכר שדות אחוזה לבעליהן, אלא לענין אחר: מנו יובלות לקדש שמיטין בזמנן, שהשמיטה (שנוהגת אף שאין כל יושביה עליה) מנינה תלוי במנין היובל, שאין שנת היובל נמנית כשנה ראשונה לשמיטה שלאחריו, אלא מונים שנה ראשונה לשמיטה אחר שנת היובל, ולענין זה מנו היובלות.


דרשני המקוצר

מסכת ערכין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א |

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשני:בבלי:ערכין_לב_ב&oldid=158213"