תורה ומדע: הבדלים בין גרסאות בדף

אחד מהנושאים העיקריים בענייני אמונה בדורנו הוא היחס בין תורה למדע, סתירות ביניהם ועוד. ערך זה דן בקצרה בנושא. נביא כאן את עיקר הדיון, ולא נעסוק בפרטים (כגון בתירוצים על סתירה בעניין מסוים). כמו כן בענייני הבריאה ע"פ התורה והמדע לא נעסוק בערך זה אלא בערך הבריאה.

מקורו של המדע

בפשטות מקורו כמובן בחכמה אנושית, וכמדרש הידוע "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין" (אנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). אך יש דעות שמקורם של כל המדעים הוא בישראל ובתורה (מקורן של כל החכמות בחכמת שלמה, וממנה העתיקו הכשדים ואח"כ פרס ומדי ואח"כ יוון ורומי (כוזרי ב-סו). בספר שיש לנוצרים, שכתבו חכם יווני ושמו איווסיביאו, מביא שאליקוש אמר לתלמידיו שרוב חכמת הפילוסופים באה מאריסטו, והוא למד מאיש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימין (קול יהודה על הכוזרי מאמר ב סו ד"ה ובאורך זמן). חכמתו של הירקליט מקורה בחכמת ישראל ובספר קהלת (קול הנבואה עמוד כז). מקורן מהנביאים (ספר הירח לאבא מרי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). וכן יש השערה שפיתגורס למד מנביאי ישראל (קול הנבואה עמוד כב). ומעין זה כתב רבנו בחיי שכל החכמות כלולות בתורה (רבנו בחיי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות. שוחר טוב יט: מה ששמואל ידע בחכמת הרקיע הוא ע"י שיגע בתורה (הובא באספקלריא ערך תורה))).

האם מותר ללמוד מדע

יש בזה כמה דעות (דן בכל זה בספר שערי תלמוד תורה עמוד שנד והלאה):

1. יש שהתירו, וכן רוב גדולי הקדמונים עסקו בכל החכמות, וכן ידוע שהגר"א היה מעודד את תלמידיו ללמוד מדעים. (שערי תלמוד תורה ז-א).
2. יש שאסרו לחלוטין (ר' ברוך בער לייבוביץ).
3. ויש שהתירו בתנאים מסוימים (רבי אברהם יצחק בלוך: מותר באקראי לאחר שמילא כריסו בתלמוד. [[הגר"א וסרמן]]: מותר כדי להתפרנס. [[הסטייפלר]] ב[[קריינא דאיגרתא]] ח"ב סו: בעניין המדע נמצאים בו איזה פירורים טובים כגון בנידון דידן שעל ידם מתברר שיעורי המידות, אבל רובם ככולם הוא מזיק ומטמא את הנפש. הרוגאצ'ובר: חוכמות הטבע, רפואה, אסטרונומיה והנדסה - מותר אפילו ללמוד בציבור, כי יש בהם צורך ללימוד התורה, שאר החוכמות - מותר ללמוד רק באופן פרטי ולא ע"י ציבור).

האם מותר ללמוד פילוסופיה וללמוד מאריסטו

יש שהתנגדו להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגדו לפילוסופיה בכלל, כי הוא פוגע ביראת שמיים ובאמונה (ריה"ל, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89. רב האי גאון, ר"י יעב"ץ, ריב"ש, הובאו בשערי תלמוד תורה ז-ד-ב. מהרש"ל בתשובת הרמ"א ו מחה על כך שראה בחורים שדרשו מתפילת אריסטו).

אמנם יש שהביאו יסודות מאריסטו ואף למדו ממנו הסברת מושגים באלוקות (רס"ג, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 58. רלב"ג, הובא במפענח צפונות ג-ב בהערה א. רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד, הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 15). ובעיקר הרמב"ם שיבח מאוד את אריסטו: "כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק" (מורה נבוכים ח"ב כב). "דעת אריסטוס וכו' מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד שישיגו אל מעלות הנבואה" (סדר הדורות ד"א תתקכז ד"ה ויהי).

ראיות מהמדע לתורה

בדור האחרון הובאו ראיות מהמדע לתורה, כגון מידיעות אסטרונומיות ורפואיות שהובאו בגמרא ובזוהר ומתאימות בדיוק רב למדע הידוע לנו היום, ומכך ראיה שהתורה מן השמיים ושהיתה לחז"ל רוח הקודש.

אמנם ראיות אלו ניתן לדחות, שבמקרים רבים ידיעות מדעיות אלו היו ידועות כבר מאות שנים קודם לחכמי הגויים - הידיעות האסטרונומיות על צורת כדור הארץ ככדור, סיבוב כדור הארץ סביב השמש (לחלק מהדעות שבתקופתם), אורך שנת החמה והלבנה, חישובי העיבור, וכן כל כללי הגיאומטריה - כל אלה היו ידועים לחכמי יוון (מהמאה השלישית לפני הספירה לערך) שחיו מאות שנים לפני רשב"י (מחבר הזוהר, שחי במאה השניה לספירה) ועאכו"כ שלפני האמוראים. מתאימים לכאן דברי הרמב"ם (במורה נבוכים) שהמביא ראיה שאינה אמיתית לדבר אמיתי - לא רק שאינו מועיל אלא שהוא אף גורע. כמו כן גדולי ישראל, שעסקו רבות בראיות לתורה מן השמיים, לא הביאו ראיות ממין זה.

לדוגמא, אחת הראיות הידועות היא דיוק המולד - כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא מדויק ע"פ המדע הידוע לנו היום. ובכן, כנגד ראיה זו ניתן להקשות מידיעה אסטרונומית אחרת - חשבון תקופת שמואל (עירובין נו:), שיש בו סטייה של 12 דקות לשנה (כמו, להבדיל, הלוח הלועזי הישן לפני התיקונים שהונהגו בו), כך שבימינו הצטברה סטייה של כשבועיים. ולעצם חשבון המולד, גם הוא אינו מדויק לחלוטין אלא יש בו סטייה של כחצי שנייה לחודש, כך שבימינו הצטברה כבר סטייה של כשעתיים מהמולד המדעי. ולסיום, מספר זה של כ"ט י"ב תשצ"ג היה ידוע לחכמי יוון כבר במאה השנייה לפני הספירה (כשש מאות שנה לפני הלל האמורא שתיקן את הלוח), ויש אף ראשונים שסוברים שמספר זה הגיע לחז"ל ע"י בדיקות וחשבונות שהם ערכו לבד, ולא מרוח הקודש (הובאו בספר השמיים מספרים (הרב בניזרי) עמוד 49).

אמנם, ממדע הארכיאולוגיה יש ראיות רבות למסופר בתנ"ך, אך לצורך התאמתם לתקופות המסופרות בתנ"ך יש צורך לשנות את תיארוך התקופות (הממצאים הארכיאולוגיים עתיקים בכאלף שנה מהמסופר בתנ"ך. האריך בכל זה בספר "מקרא וארכיאולוגיה"). כמו כן לצערנו עדיין רוב הארכיאולוגיים סוברים ש"התנ"ך לא היה" (חוברת "האם התנ"ך היה" של הרב שרלו, בעמוד הראשון).

יש מחכמי ישראל מי שציין במיוחד את הלכות שחיטה וטריפות כדוגמא לידיעתם המקיפה של חז"ל בכל החכמות^[1], ואכן בניגוד לידיעות המופיעות בדברי חז"ל בתחום האסטרונומיה שמופיעות בדרך כלל גם בספרות המדעית של תקופתם, על פי הידיעות הנוגעות להלכות טריפות יש לראות בחז"ל את מפלסי הדרך בענף האנטומיה הפתולוגית, כ-1,500 שנה לפני פיתוחו ברפואה העולמית^[2]. בסיס התיאורים הפתולוגיים של חז"ל הנוגעים להלכות טריפה היה סטרוקטורלי, היינו מבוסס על שינויים במבנה האיברים, על בסיס של צבע, צורה, מיקום, גודל, פגיעות חבלתיות, נוכחות טפילים, וגופים זרים, שהוא ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש^[3]. זאת בניגוד לידע ולדעות המועטות, שרווחו בעולם העתיק בהסבר מחלות ופגעים שונים^[4]. אמנם גם בתחום זה יש קשיים מסויימים בהתאמה בין דברי חז"ל לידע המדעי של ימינו.

דוגמאות לסתירות (לכאורה) בין התורה למדע

ניתן לכך דוגמאות מספר, אם כי ישנם סתירות נוספות (בעיקר בענייני רפואה):

1. כינה - הגמרא (שבת קז:) אומרת והיא נוצרת מהזיעה ולא מביצים, וכיום ידוע לנו שהיא בוקעת מביצה.
2. השמש וכדור הארץ - בגמרא (פסחים צד, בבא בתרא כה:) משמע שכדור הארץ עומד והשמש היא זו שנעה, ויותר מכך, יש דעות בגמרא שבלילה השמש מוסתרת משום שהיא מאחורי הרקיע. כיום כמובן ידוע לנו שהשמש עומדת והארץ היא זו שנעה.
3. היולדת לחודש שמיני - בגמרא מפורש בכמה מקומות (שבת קלה ועוד) שהוולד שנולד לחודש השמיני מת, ואילו זה שנולד לחודש השביעי חי. המפרשים האריכו להסביר זאת. אמנם היום ידוע לנו שסיכוייו של הוולד לחיות עולים ביחס ישר לאורך ההריון, ולכן סיכוייו של הנולד לחודש שמיני לחיות גדולים יותר משל זה שנולד לחודש השביעי.
4. איש מזריע תחילה נולדת נקבה, אישה מזריעה תחילה יולדת זכר (נידה לא) - היום לא ידוע על שום חילוק כזה, ואין קשר בין ההזרעה למינו של העובר. כמו כן לא ברור מה הפירוש "אישה מזריעה".
5. נהר חידקל - נחלקו רש"י ותוס' (קידושין עה) האם הוא זורם מצפון לדרום או מדרום לצפון. היום ידוע לנו שהוא זורם מהצפון לדרום. כמו כן מובן שאחת הדעות סותרת את המציאות.
6. עיקור ע"י התאפקות - הגמרא אומרת (יבמות סד:) שאדם הנמנע מלעשות את צרכיו הקטנים מתעקר ע"י זה. היום ידוע לנו שאין קשר בין מערכת השתן למערכת הפוריות.
7. חשבונות התקופות שבגמרא (עירובין נו) - אינם מדויקים. חוסר הדיוק גדול עד כדי כך שע"פ התקופות שבגמרא ("תקופת שמואל") בדורנו כבר חגגנו את הפסח כמה פעמים שלא באביב, כיוון שהסטייה הצטברה היום כבר לשבועיים. אמנם תקופת רב אדא (שלא נזכרה בגמרא) מדויקת יותר, אך גם בה יש סטייה של קרוב לשבוע.

אמנם בענייני חשבון וגיאומטריה הגמרא מדייקת מאוד, אך ברש"י מצאנו בכמה מקומות חישובים גיאומטריים שנסתרים מהמציאות (רש"י בכמה מקומות מחשב את אורך היתר כסכום של שני הניצבים, ואכן תוס' תמהו עליו).

להלן בפרק "ישוב הסתירות" נדון בקווים כליים לישוב הסתירות, וגם לישוב פרטני על הדוגמאות הספציפיות שהוזכרו כאן.

שיטות המפרשים בסתירות בין התורה למדע

יש בזה שתי שיטות יסודיות:

א) הראשונים המוקדמים יותר - מהגאונים עד רבי אברהם בן הרמב"ם: יתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח) עמוד שד שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום (כגון שאומר שהשמש מסתובבת סביב הארץ), הרי הוא גורם לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים (הרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י).

יש שמטעם זה אף פסקו הלכה נגד הכתוב בגמרא, כגון בסוגיית הריגת כינה בשבת, שבגמרא (בבלי:שבת קז:) מבואר שכינים נבראות מהזיעה ולא מביצים ולכן מותר להורגן בשבת, והיום ידוע לנו שהם נבראות מביצים, ולכן אסרו להורגן בשבת. אמנם יש שכתבו שאעפ"כ יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים (הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26).

ב) הראשונים המאוחרים יותר (רשב"א וריב"ש) וגדולי האחרונים: אי אפשר לומר שחז"ל טעו. ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שחז"ל טעו (האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה, שיש ההולכים אחר דברי הגמרא ויש שהולכים אחר חכמי הטבע. לגבי היכן החמה בלילה - הסוגיא בפסחים צד: - באגרות הרמב"ם (דף מא) מבאר שחכמי אומות העולם צדקו בזה (דן בזה יהדות ואבולוציה עמוד 16), אך ר"ת כתב שהאמת הוא כחכמי ישראל (שיטה מקובצת כתובות יג:). בדומה לזה נחלקו האחרונים לגבי תרנגולת שנשחטה והעידו שלא היה בה לב - האם לפסוק ע"פ חוקי הטבע שעל כורחך היה לה לב (חכם צבי), או ע"פ כללי ההלכה שהיא טריפה (ר' יונתן אייבשיץ), דן בזה ערכים ביהדות עמוד 212 והלאה).

יישובי הסתירות

ישובים - קוים כליים

לשיטה שלא יתכן שחז"ל טעו צריך כמובן ליישב את הסתירות, וגם לשיטת הרמב"ם שמקבל את האפשרות שחז"ל טעו, כאשר ניתן להסביר את דבריהם באופן שתואם עובדות מוכחות עדיף להסבירם כך (מורה נבוכים חלק שלישי פרק יד) .

בחלק מהמקרים תרצו שנשתנו הטבעים או ששינוי המקומות גורם (וכן כתב גם בספר המדע שבתורה עמוד 47. אמנם מוכח משו"ת הרשב"א (צח) דלא ניחא ליה למימר דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס (שדי חמד ח"ג עמוד 7 ד"ה ושם)), על חלק מהסוגיות הסבירו שאינם כפשוטם אלא רמזים לעניינים רוחניים (כך ביאר המהר"ל את הסוגיה בפסחים צד). בנושאים חישוביים ואסטרונומייים שונים הסבירו שחז"ל השתמשו במספרים מקורבים להקל על בני אדם שאינם בקיאים (שו"ת התשב"ץ חלק א ק"ח לגבי ברכת החמה)^[5]. במקרים רבים ערערו על אמינות דברי המדענים שמקורם בסברה או בתוצאות נסויים שניתן למצוא להן הסברים אחרים (שו"ת הריב"ש סימן תמ"ז) (מובן שככל שהמדע התפתח ונעשה יותר נסיוני ואמין גדל הקושי להשתמש בתירוץ זה). אך סוגיות רבות נשארות קשות.

ישובים - הדגמה פרטנית

נדגים בישוב הסתירות (כביכול) בין המדע לדברי חז"ל, ע"י התייחסות לשאלות שהובאו לעיל בפרק "דוגמאות לסתירות בין התורה למדע":

1) בנושא הכינים בגמרא בשבת: בשנים האחרונות, המדענים^[6] גילו 3000 זנים של כנים שיש להם רק נקבה ולא זכר, והנקבה מתעברת מעצמה (תופעה שנקראת בלשון המדע partheogeneses"") ומטילה ביצים. ואלו היו הזנים המצויים בימי חז"ל, כיון שזנים אלו מצויים ביותר במקומות עם חוסר הגיינה, משא"כ הכינים המצויים כיום (שיש בהם זכר ונקבה) הם עמידים גם במקום שיש הגיינה ולכן הם המה המצויים כעת. והרי חז"ל במפורש אמרו במסכת גיטין דף סט ע"ב שהיו זנים של כינים שהיה בהם זכר ונקבה ("ליתי כינה דזכר ונקבה"), אלא שזו לא היתה "כינה סתם" אלא כינה נדירה יותר בימיהם^[7]. ועל כן לא זו בלבד שאין כאן קושיה מהמדע לחז"ל, אלא אדרבה, זו ראיה של ממש שכבר ידעו דברים שנגלו למדענים רק בשנים האחרונות ממש.

וגם לולי התגלית הנ"ל, יש לציין שבגמרא בשבת שצוטטה לעיל, מזכירה במפורש "ביצי כינים" ואפילו שואלת האם כוונת התנאים היתה לביצי הכינים המוכרות מתקופתם. וא"כ חז"ל ידעו שכינים מטילות ביצים ומתרבות ולא נוצרות מעיפוש. ועל כן ישנם מפרשים שחז"ל דנו ברמת החיות של כינים, ושאלו מבחינה הלכתית האם אנו מחשיבים את הפרייה והרבייה של יצורים טפיליים כל כך שאינם מסוגלים להתרבות ללא גוף מארח (התלמוד הירושלמי לעומת זאת הגיע לדוגמה למסקנה שאין איסור להרוג כינים בשבת מכיוון שתוחלת החיים שלהם קצרה מאוד).

2) ולגבי סיבוב כדור הארץ: ראשית כל יש לציין שדוקא חז"ל ידעו הרבה לפני המדענים, שכדור הארץ הוא זה שמתסובב סביב לשמש. בזוהר הקדוש^[8] מבואר להדיא שהעולם הוא עגול ושכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזה שגורם ליום ולילה, עד שבאינצ' עברית^[9] מתפעל מ"פיסקה מפליאה" זו שהקדימה את קופרניקוס במאות שנים. ולפ"ז מה שמוזכר בגמרא שהשמש מסתובב סביב לכדור הארץ, היינו מנקודת המבט האנושי, ולא לפי הפיזיקה. בספר הברית מסביר בזה את האמור בפסוק^[10] אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַידוָד בְּיּוֹם תֵּת יְדוָד אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. לכאו´ ויאמר לעיני ישראל מיותר, הרי אמר כבר שדיבר לפני בני ישראל, אלא רק לעיני ישראל הוא העמיד את השמש בגבעון, כשבפיזיקה אכן כדור הארץ הוא שעצר מליסוב סביב צירו.

מלבד זאת, אלברט איינשטיין כתב^[11] עפ"י תורת ההתייחסות, שמבחינה אובייקטיבית (מדעית) לא ניתן לקבוע מי סובב סביב מי, כאשר שני גופים סובבים אחד סביב השני בחלל, ועל כן ניתן להתייחס לעולם כאל מרכז מערכת השמש, כי הוא המקום היחיד בו נמצא הצופה (האדם), וממנו נחקר היקום כולו. ביטויים כמו "זרח השמש ובא השמש" ככל הנראה נאמרו מנקודת היחוס של האדם (במקרה זה, שלמה המלך ע"ה). מה עוד שכיום מכניקת הקוואטים נוטה להוכיח בדיוק את זה: שכל הדברים הקיימים מתנהגים בהתאם לקיומו של הצופה (ניסוי שני החריצים). מנקודת המבט היהודית - אילולא נברא הצופה, גם לא היה יקום להביט בו, כי לא היה נברא דבר. לכן גם לימדונו חז"ל שהאדם יחשוב בלבו שכל היקום נברא עבורו, כי באמת הוא תכלית הבריאה, עבורה נברא כל היקום כולו, וכפי שמופיע בדברי הנביא: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

3) ובענין בן שמנה חודשים, נכתב ע"ז מאמר ארוך ומקיף מאוד, באתר medethics, מטעם המכון לחקר הרפואה עפ"י ההלכה: כאן.

4) בענין שהאיש מזריע תחילה: ידוע כיום שאם קיום היחסים מתבצע לפני יום הביוץ, צריכים הזרעים להחזיק מעמד עד שהביצית מוכנה להם, וכיוון שזרעוני נקבות יותר עמידים מזרעונים זכריים, גדל הסיכוי ללדת בת. אם קיום היחסים מתבצע לאחר הביוץ, תאי הזרע שמגיעים ראשונים לביצית, הם אלו שיפרו אותה. כיוון שתאי זרע זכריים יותר מהירים, גדל הסיכוי ללדת בן. כמו כן, אם האישה מגיעה לסיפוק לפני הגבר, הפרשות הנרתיק יוצרות סביבה בסיסית, תאי הזרע הזכריים שורדים טוב יותר בסביבה בסיסית מאשר בסביבה חומצית וגם כך גדל הסיכוי ללידת בן זכר^[12].

5) לגבי נהר חידקל: אם קיימת מחלוקת, אז מובן שנוצר חיסרון בידיעה אותו היה צריך להשלים בסברה, ולכן אפשר להשתמש במציאות הידועה לנו כדי לחזק בראיה מופתית את דעת האמוראים שאמרו כי הנהר זורם מצפון לדרום.

6) לגבי האיפוק: ד״ר א. מ. מזיא בהערותיו לספר מדרש הרפואה^[13] מסביר זאת כך: ע״י עצירת השתן התדירית נחלה במחלת התמתחות השלחופית Dilatatia Vesicae, המביאה לידי דלקת השלחופית Cystitisובמשך הזמן גם לידי חצצת , Graveile, Lithiasis ומצב זה גורם לתקיפות כואבות מפני סתימת השפכה ע׳׳י גרגרי חצץ.

מלבד זאת, ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית"^[14] כתב על פי החזו"א שיתכן שיש בזה השתנות הטבעים. ובאמת כידוע שדלקות הוא נתון משתנה מאוד מדור לדור, ואכן לשון רש"י ביבמות שם הוא: "סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו." כלומר לא האיפוק גורם ישירות לעיקור, אלא ע"י האיפוק יכול לחלות במחלה שהיתה קיימת בימיהם (דלקת), והמחלה היא הגורמת לעיקור.

יש להוסיף, שאם שכל עוד שהמדענים לא גילו שבדווקא אין קשר בין הדברים, יתכן שיש קשר אלא שעדיין לא גילו, לדוגמא עד לפני כעשור, היו המדענים היו מלגלגים גם על מה שכתוב בתלמוד שהלב קשור לעין, ואם יש מחלה בלב זה יכול להוות ראיה שיש סכנה ללב, ורק בשנים האחרונות גילו המדענים שהדברים אכן הם כפי שמבואר בתלמוד.

7) כתבו ספרי הקודש^[15]: שנת חמה לשמואל: שס"ה יום ו' שעות, הוא החשבון הקרוב למדויק, שנועד לשימוש ההמונים בגלל נוחותו [חזו"א שם: במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק, י"ל דמצינו כיוצ"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא, דזהו בכלל שיעורין, ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות וכו', עיש"ה], אך חכמי ישראל השתמשו בחשבון ר' אדא היותר מדויק בשביל חשבונות העיבור, התלויים בידם, והוא פחות משל שמואל ב 4 וחצי דקות לשנה. בכל אלף שנה ההפרש ביניהם מצטרף לשלושה ימים. זמן פסח, למשל, נקבע לפי חשבון ר' אדא, אך ברכת החמה, שהיא לצבור הרחב, נקבע לפי החשבון הפשוט של שמואל. וכמו"כ זמן התקופה שלפיה נקבע בחו"ל אמירת "ותן טל ומטר" נקבע לפי שמואל. ע"כ בכל אלף שנה מבקשים מטר שלושה ימים יותר קרוב לפסח. אך אין זה ניכר כלל אלא בתווך של עשרות אלפי שנים, ועל כגון זה כבר כתב ה"ביאור הלכה"^[16] לגבי התיקונים בלוח בשנת תתמ"ז: "ואין לנו לדאוג כל כך יותר [לתקן הלוח יותר משנה זו], כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם תהיה הגאולה ונקדש ע"פ הראיה". ולכן גם אין שום גריעותא שזמן ר' אדא הוא גדול ביותר משש דקות מהזמן האסטרונומי המדויק של שנת חמה [ועשה זאת ר' אדא כדי שבמחזור של י"ט שנה ישתוו בדיוק הזמנים של סוף 19 שנות החמה עם סוף 19 שנות הלבנה עם ה7 חודשי שנות העיבור, כידוע, עי' רמ'^[17] , ועי"ש סוף הפרק שגם תקופה זו (דר' אדא) היא רק בקירוב], ולפי"ז "נודד" פסח לכיוון הקיץ. אך גם "נדידה" זו תעצר עם הגאולה, שעד סוף האלף הששי לא ינדוד אלא מעט. וכמו כן מה ששנת חמה לשמואל יתירה עוד יותר על של ר' אדא, ותקופת ניסן נודדת לכיוון הקיץ, גם נדידה זו תעצר. ומה שמקשים הרי כבר עכשיו תקופת ניסן יוצא לפעמים אחרי פסח [א"כ עשינו פסח בחורף]. ועי' אגרות משה או"ח ד יז שגער ברב אחד שחשב שטעו הקדמונים בזה, ומה שהסביר. ומה שהביא המסית משו"ת משאת בנימין שאומר שזה כמו שאנו מונין שנים כר"א מתשרי וכר"י לענין תקופות: מניסן. ולא קיבל המסית תשובה זו, ופשוט, כי מה לטרוט העיניים אצל אור היקרות של קדושת הזמנים. עי' במסכת ראש השנה דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה כמאן מצלינן, שבתשרי עלה במחשבה ונברא בניסן, ואלו ואלו דא"ח. ועי' ספר מגיד הרקיע^[18] השיטות השונות בראשונים ובגר"א לבאר הסיבה שפוסקים כמותם^[19].

שתי שאלות פתוחות

לסיום, נשאל שתי שאלות על הראשונים שסוברים שיתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות:

1. גם לסוברים שיתכן שחז"ל טעו בידיעות מדעיות, כגון רפואות, וכן עיין הרע ושדים (שאמנם אין זה נושא המאמר, אך יש דיון דומה גם בעניינים אלו של סגולות וכד'), קשה להגדיר מהו הגבול בין ידיעות מדעיות, שבהן אפשר שחז"ל טעו, לבין סברות תורניות שבהן פשוט כמובן שלא שייך לומר שטעו בהן. בגבול ה"בעייתי" שבין מדע לתורה נמצאות למשל הפסיכולוגיה, היסטוריה יהודית, הגדרת הנשמה והקשר בינה לבין הגוף.
2. חכמי המדע והרפואה שבדורות הראשונים, כידוע, ייסדו הרבה "ידיעות מדעיות" שלהם על השערות שאינן מבוססות (אמנם היו תחומים שבהם ידיעותיהם וחישוביהם היו מדויקים מאוד: חשבון, הנדסה, חישובי מסלולי הכוכבים בשטח השמיים (אלא שאת מסלולי הכוכבים במרחב הם לא הבינו)), ורק בתקופת המדע החדיש התחילו לייסד את הידיעות על בדיקת המציאות ולא על השערות. לשיטה זו, שחז"ל קיבלו את ידיעותיהם המדעיות מהגויים - קשה, וכי חז"ל לא הבינו מסברא שאי אפשר לסמוך על השערות אלו?

לקריאה נוספת

• הרב פרופ' אברהם פנחס קושלבסקי, מפגשים בין יהדות, מדע וטכנולוגיה- על יסוד י"ג העיקרים של הרמב"ם, תשע"א.
• פרופ' רפאל יצחק הלוי עציון, אמת מדעית ואמת דתית.
• פרופ' יהודה אליצור, אמונה ומדע בפרשנות המקרא.
• פרופסור נתן אביעזר, בראשית ברא.
• פרופסור יהודה לוי, המדע שבתורה.
• לוי ורוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה.
• ד"ר יצחק מיטליס, לחפור את התנ"ך. (מבחר פרקים מתוך הספר באתר דעת)
• הרב זמיר כהן, המהפך והמהפך 2.
• קונטרס בדרך לאמת האבסולוטית נגד טענות "דעת אמת" (להורדה כאן).

ראה גם

הבריאה

סוגיות סגוליות (על-טבעיות)

השקפה שכלית והשקפה רוחנית

השתנות הטבעים

קישורים חיצוניים

• הרב ד"ר מרדכי הלפרין, מדע ורפואה בתלמוד – קבלה או אקטואליה? על ההבדל בין הדרכה רפואית לבין הלכה פסוקה, באתר מכון שלזינגר.

• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, באתר דעת.

• הרב זמיר כהן, תורה ומדע באתר הידברות.
• הרב זמיר כהן, אבולוציה על קצה המזלג באתר הידברות.
• פרופסור נתן אביעזר, מאמר "על סתירות בין תורה למדע, באתר דעת.

הערות שוליים