מר זוטרא: הבדלים בין גרסאות בדף
(כתתבי בויקיפדיה) |
|||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* {{תנאים ואמוראים א|413|עמודים=384-382}} | * {{תנאים ואמוראים|א|413|עמודים=384-382}} | ||
* {{אנצ דעת|2858}} | * {{אנצ דעת|2858}} | ||
{{אמוראים}} | {{אמוראים}} | ||
גרסה מ־07:08, 12 באוקטובר 2012
|
|
- ערך זה עוסק באמורא מפורסם בשם זה אחר=אישים אחרים בשם זה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך מר זוטרא (פירושונים).
| מר זוטרא | |
|---|---|
| דור | דור שישי לאמוראים אמוראי בבל בבלי |
| רבותיו | רב פפא ואצל רב פפי |
| חבריו | אמימר רב אשי |
| תלמידיו | בית מדרש=ישיבת פומבדיתא |
מר זוטרא היה אמורא בבלי בדור השישי. היה חברם הקרוב של אמימר ושל רב אשי.
מר זוטרא היה ראש ישיבת פומבדיתא, לפי הספר הקדום "סדר תנאים ואמוראים", לפני רב אחא בריה דרבא. באיגרת רב שרירא גאון (נוסח צרפת) אינו מוזכר כראש ישיבה, אך במקורות מאוחרים יותר מוזכר מר זוטרא כראש ישיבה.
חבריו
מר זוטרא למד אצל רב פפא ואצל רב פפי[1].מסר גם הלכות שקיבל בשמם של חכמים מדורות קודמים לו, כרב הונא, רב חסדא ורב ששת[2].
חבריו היו אמימר ורב אשי. השלושה מוזכרים יחד בלימודם, בסעודות שסעדו יחד וגם בהיותם בחצרו של המלך יזדגרד הראשון[3].
כן נמצא מר זוטרא נושא ונותן בהלכה עם חכמי דורו, כמרימר, רב יימר בר שלמיא ורבינא[4].
למר זוטרא היו שני בנים שנמנו אף הם על החכמים, נתן והונא[5].
מתורתו
מר זוטרא קשר הלכה למעשה בין הזלזול בחומר ההשתמשות בממון החבר, לבין המעשה החמור של גניבה, והוא קבע כי אדם שרואים בו שאינו נזהר מלהשתמש בבגד של אדם אחר, חשוד הוא גם על גניבה, פשוטו כשמשמעו. כך למשל, כאשר התגלתה באכסניה שבה התאכסן גניבה של גביע כסף, הוא הורה לכפות את אחד מתלמידיו שאותו ראה, באותו יום, מנגב את ידיו במעיל של חבירו, ואכן כאשר אסרו את התלמיד והכריחו אותו להודות במעשה, הוא הוציא מכיסו את גביע הכסף הגנוב[6]. ראו מאמרו של עו"ד אברהם וינרוט על הגניבה והגזילה ומה שביניהן, באתר משרד המשפטים}}.
ממידותיו והנהגותיו
- בעלותו על מיטתו, לפני השינה, היה אומר: אני מוחל לכל מי שציער אותי, ומכאן הנוסח שנאמר בקריאת שמע שעל המיטה "הריני מוחל וסולח..."[7].
- חיבר "ברכת אבלים", בשעת ניחום אבלים אצל חברו, רב אשי: "אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, שהכל שלו, ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו. גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים"[8].
- "אגרא דתעניתא - צדקה". עיקר השכר על קיום תענית הוא על הצדקה שניתנת ביום התענית[9].
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "מר זוטרא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 384-382, באתר HebrewBooks
- מר זוטרא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"