יהדות פיזה
|
|
יהדות פיזה (או פיסא לפי ההגייה המקומית) היא קהילה יהודית בעיר פיזה. הקהילה נוסדה במאה ה-12 ואולי עוד קודם לכן. יהודי פיזה היו מעורבים לאורך הדורות בחיי העיר ותרמו לה רבות.
היסטוריה מוקדמת
העדות הקדומה ביותר להימצאות יהודים בעיר פיזה באה מפיו של הנוסע היהודי בן המאה ה-12, רבי בנימין מטודלה, שרשם בספרו: "ובה כמו עשרים יהודים והראש שלהם ר' משה ור' חיים ור' יוסף". במסמך מאוחר יותר ניתן למצוא 750 פעולות שכירת דירות בעיר על ידי יהודים, והוא מעיד על התבססות היהודים בעיר.
בשנת 1400 לערך יסד יחיאל אבי משפחת דה פיסא בנק בפיזה. במשך 150 שנה שלטה המשפחה בשדה הבנקאות היהודית באיטליה ובלטה גם בשדה התרבות. היא עמדה בקשרים עם "משפחת מדיצ'י" שליטי פירנצה. גידול משמעותי במספר התושבים היהודים בפיזה התרחש בשנת 1492 בעקבות גירוש יהודי ספרד. באותה שנה, איזאקו (יצחק) דה פיסא, נדיב יהודי תושב העיר, סייע לפליטים יהודים מספרד להשתקע בפיזה. איזאקו, שמוצאו ממשפחת בנקאים, הקים את הבנק "מונטה די פייטה", אשר סייע בין היתר לנזקקים בפיזה, והיה בכך לאחד ממוסדות הרווחה הראשונים בעולם. יכולתו של איזאקו לפתוח את הכיס לנזקקים נבעה גם מהצלחותיו העסקיות. הבנק שבבעלותו הפך להיות מוסד מוביל בתחום ההלוואות בטוסקנה, ואולי אף באיטליה כולה. איזאקו, שפתח סניפים ("שולחנות") בכל רחבי איטליה, נכנס כשותף בעסקים מסחריים, וכאשר הגיע למעמד נכבד בעירו, התפרסם בתור אדם התומך בסופרים ובאומנים.
רבי יחיאל נסים ממשפחת "דה פיסא" (1574]]-[[1507), בן לאותה משפחת בנקאים, עסק בצעירותו בבנקאות. כאשר הגיע לגיל 20 הבנק שבבעלות המשפחה נסגר, והוא החל להקדיש עצמו לרבנות. תחילה, עסק יחיאל נסים בהעתקת כתבים פילוסופיים ותאולוגיים, כמו הפירוש הגדול של אבו רשיד ל"מטאפיזיקה" של אריסטו. יחיאל נסים נתן ביטוי לידענותו הרחבה בכתבים רבים ומגוונים, ובחיבורו המפורסם, "מנחת קנאות", הוא ניסה להוכיח כי לדת יש עליונות בלתי מעוררת על הפילוסופיה. כן, עסק בנושאי הקבלה ובחכמת התלמוד, ובהקשר זה מוכר חיבורו הגדול על הוראות המשפט התלמודי המסדירות את ההלוואה בריבית.
בשנת 1593, "פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י", דוכס טוסקנה, הזמין סוחרים מכל רחבי העולם להתיישב בערים פיזה וליוורנו. בין הסוחרים, לא נפקד מקומם של היהודים. לסוחרים הובטחו תנאים מיוחדים. ראשית, הובטח רישיון מעבר חופשי לכל מי שנאשם בפשעים כולל כפירה, דבר שנגע במיוחד לעניינם של האנוסים. כמו כן, הובטח חופש תנועה, שהיה חיוני לכלל הסוחרים, וביטול חובת ענידת ה"הטלאי המיוחד" ליהודים. היהודים שזכו למידה של חופש ולהכרת זכויותיהם כ"אומה יהודית", נענו להזמנה וכך החלה הפריחה של שתי הערים. ליבורנו ופיזה הפכו לקהילות יהודיות לבנטיניות תוססות שחבריהן עוסקים בפעילות מסחר מוצלחת בינלאומית.
בעת החדשה
ההתעוררות הלאומית באיטליה במאה ה-19 גרמה ליהודים ליטול חלק פעיל יותר בחיים הציבוריים. רבים מהם הצטרפו לתנועת התחיה הלאומית שהביאה בסופו של דבר ל"איחוד איטליה" ולהקמת המדינה האיטלקית. בשנת 1872 ג'וזפה מציני, ממנהיגי התנועה, מת בבית של יהודיה מפיזה, ג'יאנטה נתן רוסלי (Giannetta Nathan Rosselli), אשר הציעה לו מקלט. חללים יהודים נפלו במלחמות האיטלקיות ובכל בית כנסת, כולל זה בפיזה, יש לוחות זיכרון לחללים של כל מלחמה ומלחמה. באותה תקופה, יהודי פיזה תרמו לא מעט לכלכלת העיר. בין השאר, שני מפעלי טקסטיל הוקמו בעיר על ידי משפחות יהודיות, ובית דפוס הוקם על ידי שמואל פואה במאה ה-18.
במאה ה-20 צעירים יהודים מפיזה הצטרפו למפלגה הפשיסטית, אשר חרתה על דגלה את החזרת הכבוד לאיטליה אחרי תלאות מלחמת העולם הראשונה. חלקם אף השתתפו ב"|מצעד על רומא" שנועדה לכבוש את השלטון עבור בניטו מוסוליני - שליטה החדש שך איטליה. שותפות זו, בין היהודים והאיטלקים, הסתיימה ב-15 ביולי1938 כאשר פורסמו "חוקי הגזע". מנשר "מדעי" קבע כי אין כל קשר בין העברים הקדמונים ובין היהודים המצויים היום באיטליה [1]. היהודים נדונו לשלילת זכויותיהם האזרחיות, ובקיץ 1943, עם הכיבוש הגרמני, נחרץ גורלם.
בימי מלחמת העולם השנייה הנהיג את קהילת פיזה הפרנס ג'וזפה פארדו רוקס (Giuseppe Pardo Roques). פארדו לא חשש מהגרמנים. בהיותו אישיות מוכרת בעיר ובעל אמצעים הרשה לעצמו פארדו להתעלם מהצו של חיל הכיבוש הנאצי להגיע לתחנת המשטרה על מנת להישלח משם אל מחנה ריכוז, וגם כאשר אנשי ה"אס אס" חיפשו יהודים ברחובות פיזה הוא נשאר בביתו. ב-1 באוגוסט 1944, חודש לפני שחרור פיזה מהכיבוש הגרמני בידי בעלות הברית, הגיעו החיילים לביתו, בעקבות הלשנה, ורצחו אותו, שישה זקנים אשר היו עימו ומשרתת נוצריה.
ב-2 בספטמבר 1944 חצו חיילים אמריקאים את נהר הארנו בפיזה ושחררו את העיר. זמן מה לאחר מכן הציף הארנו את העיר וזיהם את מקורות השתייה. פלוגת מובילי המים 148 מארץ ישראל, אשר צורפה להארמיה ארמיה השמינית הבריטית, הגיעה לעיר וסיפקה מי שתייה לתושבים. הקורפורל הארץ-ישראלי, אריה אבישר , יזם פעולת הצלה של היהודים שנותרו בעיר, הביאם ל פירנצה ומשם דאג לעלותם לארץ ישראל.
אתרים יהודיים בפיזה
בית הכנסת העתיק
חנוכת בית הכנסת העתיק בפיזה בדרך פלסטרו (via palestro), שנמצא בשימוש עד היום, נערכה בטקס מפואר בשנת 1594. בית הכנסת הוא אחד העתיקים ביותר באיטליה. אמנם החזית ואולם התפילה קיבלו את עיצובם הנוכחי רק בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ברם לאחר הורדת חלקים מהטיח החיצוני נתגלו שרידי סטרוקטורה אופיינית למאה ה-14 ולמאה-15]], לרבות קשתות עתיקות. יש לציין, שבאזור זה בעיר בו שוכן בית הכנסת היה ריכוז יהודי במשך מאות שנים. המבקר במבנה מבחין בשני שלבי בניה: תחילה תוכנן המבנה לקומה אחת עם גן פתוח. לאחר מכן נוספה קומה אשר נועדה לבית הכנסת ולמשרדי הקהילה. הקומה הראשונה פונתה למתן שירותים תרבותיים לחברי הקהילה. בשנת 1996 שופץ מבנה בית הכנסת במימון הבנק האיטלקי "Cassa de Risparmio".
מעל משקוף הכניסה נמצא תבליט, חצוב מאבן, הדומה לשופר. ההנחה מבוססת על היותו של השופר סמל יהודי מובהק בתבליטים ובפסיפסים, שהיה קיים בבתי כנסת מימי המשנה והגמרא, בארץ ישראל ובתפוצות. החוקרים סבורים שהמיקום הנוכחי של התבליט אינו המיקום המקורי.
בית הכנסת העתיק באיטליה
חזית בית הכנסת בפיסא
ארון הקודש בבית הכנסת בפיסא
סמל "שופר" מעל בית הכנסת
בית הקברות
בית הקברות היהודי, המשמש לקבורה עד היום, נמצא מחוץ לחומה העתיקה של העיר, לא רחוק מ"מגדל פיזה" המפורסם. בית הקברות הוקם בשנת 1674, וקדמו לפחות שלושה בתי קברות יהודיים עתיקים יותר, שהראשון ביניהם הוקם כנראה במאה ה-12.
בית הקברות, שצורתו טרפזית ייחודית, משיק לחומת העיר. הקברים הסמוכים לחומה, העתיקים יותר, הוסרו בחלקם בשנים האחרונות על מנת לפנות מקום לקברים חדשים. מצבות הזיכרון של קברים אלו, מצויות היום בכניסה לבית הקברות ובמרכזו, ומוצגות למבקרים. המצבות הפזורות בבית הקברות מעוצבות בסגנון יהודי, אך ניכרות גם השפעות ספרדיות וגותיות. כיום ניתן לבקר בבית הקברות בתאום עם משרד הקהילה היהודית בעיר. כתובת: largo griffi cocco
פתוח פעמיים בשבוע יום ראשון:בוקר 10:00-12:00 יום רביעי: אחר הצהריים (משתנה שעון קייץ/חורף ) סיורים מודרכים בתאום מראש tel./fax (+39) 050:54.25.80 - [email protected]
מצבות עתיקות
בית הקברות היהודי בפיסא משנת 1274
מבט לבית הקברות בפיסא מהקתדרלה ב"כיכר הניסים"
שתי מצבות מבית קברות קדום בפיסא בקיר החומה
המצבות העתיקות של בית הקברות בפיסא
מצבה של ונטורא ויטא 5477
מצבה משנת 1867
מצבה משנת 1635
מצבה משנת 1616
מבט לבית הקברות
הקהילה היהודית כיום
כיום (2007) הקהילה היהודית בפיזה מונה כ-500 נפש, ואליהם מצטרפים סטודנטים יהודים מרחבי העולם, וגם ממדינת ישראל שהגיעו לעיר ללמוד רפואה ווטרינריה באוניברסיטת פיזה. למעשה, לאורך ההיסטוריה היה ליהודים באוניברסיטה משקל מכובד. בין השאר ידועים הפרופסורים דה-קורי, ונטורה, סאדון, ניסים, פיראני, ארייטי, פרנקו, סאמאיה, לאסקאר ונפטולי אמדין יליד רוסיה.
קישורים חיצוניים
- מכתב ההזמנה של פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י לסוחרים יהודים (באיטלקית) מאתר פרויקט גוטנברג
- הקהילה היהודית בפיזה
- על היהודים בפיסא
לקריאה נוספת
- Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, Tuscany Jewish Itineraries , Marsilio Regione Toscana, 1995.
- סילבאנו ארייטי, הפרנס, אדם מוציאים לאור, 1979.
- לוצ'יאנו טאס, יהודי איטליה, ספרית מעריב, 1978.
- משה דוד קאסוטו, היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, יד בן צבי, 1967.
- וולטירא חיים ויטו, אתרים היסטוריים יהודיים בפיסא וברובע הפיסאנים שבעכו, תורת חיים - בטאון תורת חיים, גיליון 120 (הבטאון חדל להופיע וחוברות ישנות מצויות, בין השאר, במוזיאון יהודי איטליה).