בל יראה ובל ימצא

בל יראה ובל ימצא הוא איסור על אדם מישראל להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח.

מקור

שלשה איסורים נאמרו גבי חמץ בהקשר הפסח, ואיסור אחד מדרבנן:
א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";
ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;
ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.
ד. איסור מדרבנן התקף על חמץ שעבר עליו הפסח (ולא נמכר וכד').

דינים

מי שהיה לו חמץ מלפני פסח והגיע פסח ולא ביערו, על אף שעבר על בל יראה ובל ימצא, מכל מקום אינו לוקה, מפני שלא עשה מעשה, אבל מכין אותו "מכת מרדות". ברם, אם קנה חמץ בפסח, או שחימץ עיסה בתוך הפסח, הרי זה לוקה, לפי שעשה מעשה.

זמן האיסור

באשר לזמן איסורם של בל יראה ובל ימצא נחלקו רבותינו ונאמרו בכך שתי דעות:

• כשם שאכילת חמץ אסורה בערב פסח משש שעות ומעלה וחיוב ההשבתה הוא באותו זמן, כך הלאוין של "בל יראה ובל ימצא" נוהגים מאותה שעה.
• לא נאמרו "בל יראה ובל ימצא" אלא בשבעת ימי חג הפסח בלבד, כאמור בתורה: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", ואין בערב פסח אלא איסור אכילה ומצות השבתה בלבד.