זכירת מעמד הר סיני

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצות זכירת מעמד הר סיני וקבלת התורה.

מקור

מקור המצווה הוא בתורה (דברים ד, ט - י):

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב (- הר סיני^[1]) בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן."

תוקף החיוב

הרמב"ם בספר המצוות לא הזכיר את המצווה, אך הרמב"ן בהערותיו על ספר המצוות שכחת הלאוין הוסיף את המצווה כמצוות לא תעשה וכאיסור לשכוח את מעמד הר סיני.

שולחן ערוך הרב מנה את זכירת מעמד הר סיני יחד עם זכירות נוספות כמעשה עמלק ומעשה מרים ומעשה העגל כ"מצוות עשה של תורה" אורח חיים ס ד. הוא הביא כי יש האומרים שמצוות הזכירה חלה בכל יום ולכן טוב לזכור אותה בקריאת שמע על מנת לקיים מצווה זו.

מטרתה

הרמב"ן הסביר כי כאשר העם מצווה להעביר את מעמד הר סיני בפירוט מדור לדור, הדבר יחזק את האמונה בקב"ה בקרב הדורות הבאים. הוא הסביר כי בניגוד לנבואת משה או נבואת נביאים אחרים, מעמד הר סיני היה מעמד פומבי לעיני כל והתגלות ישירה לעם ישראל וממילא הפך לאות ומופת לדורות.

רבי צדוק הכהן מלובלין ‏^[2] הסביר כי זכירת מעמד הר סיני בכל יום היא סימן על קבלת עול מלכות שמיים. כמו שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע" במעמד הר סיני, כך גם בזכירת מעמד זה אנו מקבלים על עצמנו לשמוע בקול ה' בכל יום.

השפת אמת ‏^[3]

הנה מצווין תמיד לזכור קבלת התורה. יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. דאיתא בזוה"ק... כי הנשמה קודם בואה לעולם הזה עומדת לפניו ית' ע"ש. וכמו כן, כאן (- במעמד הר סיני) עמדת לפני ה', פירוש: בלי מחיצות, כמו שיהיה לעתיד... ו...דרשו חז"ל (שבת פח.) שיצאו נשמתן. והיינו שהיו קדושים כמלאכי השרת ממש... ולכן כתיב 'עמדת' - כי מלאכים נקראו 'עומדין' ואדם נקרא 'מהלך' ע"י שלעולם... צריך להלוך ממדרגה למדרגה, עד שמסתלק מן העולם ופושט מלבוש הגוף, אז עצם הנשמה בתיקונה נקראת 'עומדת'. ולכן לעולם צריכין לזכור מעמד הר סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בשלימות, ובהר סיני היו ממש נשמות בלי שום הסתר שהיו הגופים מזדככים."

וע"ע .

להזכיר ולפרסם בציבור

וכך כותב הרמב"ם באגרת תימן:

"לפיכך, אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ... זכרו מעמד הר סיני שציונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך".

ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר כל העדים, שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה [בכדי] שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חס וחלילה וכשתתגבר יד האנס, שכן כתוב (שמות כ' כ'): "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", כלומר שזה הנגלה עליהם בענין זה, כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו.

ואתם, אחינו, היו על בריתכם קיימים ובדתכם מחזיקים ועל אמונתכם נוהגים ועומדים."

הזכרה בבית המקדש

הזכרה בתפילה

כתב הרשב"א (בתשובה ח"א סי' קפד) שאסור להנהיג הציבור לומר עשרת הדברות בבית הכנסת, שהרי ביטלו אמירתם מפני תרעומת המינים (ברכות לב:), שלא יאמרו ח"ו אין תורה אלא זו.

והטור (או"ח סי' א) כתב:

"...וטוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת הקרבנות".

וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (שם סעיף ה). והסביר הבית יוסף (שם) שאין לומר עשרת הדִברות בציבור^[4], אלא ביחיד, כדי שלא יאמרו המינים אין תורה אלא זו. "אבל ביחיד... טוב לאמרם שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום^[5] ותתחזק אמונתו בזה", והאחרונים^[6] העתיקו דבריו.

ויש מי שכתב שמטעם זה לא נקבעה, ולא נדפסה בסידורים, קריאת עשרת הדברות כחלק מסדר ונוסח התפילה, משום - שכבר נתבאר - שאסור לאמרה בציבור, וא"כ זה אינו יכול להיות נוסח קבוע (ערוך השולחן שם אות כג-כד).

והמהרש"ל (בתשובותיו, סי' סד^[7]) כתב שמנהג זקנו לקרא את עשרת הדברות מפרשת יתרו בשחרית, ואת עשרת הדברות שבפרשת ואתחנן קודם הליכתו לישון. והוסיף המהרש"ל (שם ד"ה שוב אני נוהג) שהוא עצמו נוהג לומר עשרת הדברות קודם וסמוך לברוך שאמר, כי בברוך שאמר יש פ"ז (87) תיבות (- מילים), לרמוז לפסוק "ראשו כתם פז" (שיר השירים ה, יא), הנדרש על פסוק ראשון שבעשרת הדברות. ומטעם נוסף: מפני שמ'ברוך שאמר' עד התחלת הברכה^[8] יש עשרה 'ברוך' המכוונים נגד עשרת הדברות^[9], "והמבין ישכיל וידע".

ועי' שפת אמת פינחס תרמ"ז ד"ה בפרשת התמידין, תרנ"ח ד"ה צו את בני ישראל, ואתחנן תרמ"ו ד"ה בענין מ"ש.

במגן אברהם (או"ח סימן ס ס"ק ב) מובא, כי כשאומרים בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יש לזכור את מתן תורה.

אליה רבה סימן א ס"ק ז:

כתבו תלמידי האר"י ז"ל [בספר הכוונות ר"מ טרינקו ל ע"א] שהיה אומר בכל יום ד' זכירות, של מתן תורה, ומחיית עמלק, וזכירת מרים שנעשית מצורעת, דכתיב [דברים כט, ט] זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו', זכירת יציאת מצרים, ע"כ [עי' מג"א סי' ס סק"ב]. כתב בשל"ה דף קכ"ח [חולין, דרך חיים ד"ה שלא עשני] מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו הבקשה המסודרת אחר ע"ב פסוקים שחתומה בברכה ברוך אתה ה' שומע תפלה, וכן חתומין ג"כ קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסים במקומות אחרים, טעות הוא, כי ברכה זו לא הוזכרה בש"ס ופוסקים, והמברכה מברך ברכה לבטלה, אלא כך יאמר ברוך אתה שומע תפלה בלא הזכרת שם ע"כ. וע"ל סימן מ"ו סעיף ז' ובט"ז סוף סימן קל"א [ס"ק טו]:

ליקוטי מהרי"ל ויקרא ריש פרשת בהר ד"ה אלא ידוע:

...שהיה להם יראה בפני משה מחמת שראו את המופתים שעשה ה' על ידו, אבל יראה הרוממות לא היה עדיין לישראל, ורצון הבורא ית"ש שגם יהיה לישראל יראה (הרוממות), כמו שכתוב (שם כ, טז) (ל)[ו]בעבור תהיה יראתו על פניכם, לכך כפה עליהם הר כגיגית, להביאם אל היראה, לקבל התורה הקדושה באהבה וביראה. וזה מה שאנו מתפללים בכל יום וקרבתנו מלכנו לעבודתך באמת ובאהבה, צריכין לזכור מעמד הר סיני (שער הכונות סוף ענין כונת יוצר), שהיה ביראה ובאהבה, וה' פתח לנו כל הרקיעים וראינו שה' אחד (פסיקתא רבתי ס"פ כ; רש"י דברים ד, לה), ואיתא (מכות כד א) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד), שעיקר הוא האמונה באמת, כי כל ישראל יש להם אמונה, אלא העיקר שיהיה אמונה באמת, והכתוב מעיד על אברהם אבינו ע"ה (בראשית טו, ו) והאמין בה', שהיה אמונת אמת, על כן ויחשבה לו צדקה

זכירה תמידית

בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל^[10] בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב:

"התורה הקדושה הזהירה אותנו על ד' זכירות. היינו שנזכור תמיד אלו הד' דברים אשר הם עיקרי ושרשי הדת. והראשון, לזכור תמיד בכל עת מעמד הנבחר אצל הר סיני, שכל איש ישראל צריך להיות בעיניו תמיד בכל עת ורגע כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה. דבאדם שייך עבר ועתיד, אבל אצל ה' יתברך אינו שייך זה, ובכל יום ויום הוא 'נותן התורה' לעמו ישראל^[11].

ועל כן כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע, שנאמר (שמות יט, טז): 'ויחרד כל העם אשר במחנה'. וצריך שיהיה להאדם חרדה בכל הרמ"ח איבריו..."

ראו גם

• תורה מן השמים
• מתן תורה

קישורים חיצוניים

האם יש מצוה לזכור את מעמד הר סיני? הרב דוד דוב לבנון

הערות שוליים