פרשת יתרו

פרשת יתרו היא הפרשה החמישית בספר שמות. שמה בה מיתרו, חותן משה רבינו, הבא למחנה ישראל במדבר סיני. וכך נאמר בפסוק הפותח את פרשה:"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי-הוֹצִיא יְהוָֹה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (ספר שמות, י"ח,א'). עיקרה של הפרשה הוא מעמד הר סיני.

משכה של הפרשה מהגעת בני ישראל לרפידים בכ"ג אייר ^[1] עד לאחר מתן תורה בו' סיון שנת ב"א תמ"ח (2,338) לבריאת העולם - כשבועיים.

תוכן הפרשה[עריכה]

הפרשה מתחלקת לנושאים הבאים:

1. יתרו מביא את משפחת משה למדבר סיני - רש"י כתביתרו -"שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל...יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה ^[2] "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם..."
2. בחירת השופטים - 78,600 במספר (ראו להלן), כאשר יהיו:"אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע".
3. חנייה מול ההר - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ... וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".
4. משה עולה להר - ומקבל את הבטחה :"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (ו)
5. הכנות למעמד הר סיני - להתקדש, לכבס את הבגדים, לקבוע תחום מוגבל להר :" הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. " וכן "אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה".
6. מתן תורה - לוחות הברית וכן שאר המצוות כמו שרש"י כתב בפרשת משפטים :"מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".
7. מִזְבַּח אֲדָמָה - ולא "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב"

האם בני משה היו בקבלת התורה?[עריכה]

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן": על אף שלפי סדר הפסוקים ביאת יתרו כתובה לפני מתן תורה, במדרש נחלקו התנאים לגבי מה שמע יתרו שהוביל אותו לצאת לקראת משה ובני ישראל וממילא גם לגבי זמן ביאתו של יתרו: "וישמע- מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא". לדברי ר' יהושע יתרו הגיע לפני מעמד הר סיני כפי שמופיע בסדר הפסוקים, ומנגד ר' אלעזר מסביר כי יתרו הגיע רק לאחר מתן תורה לפי הכלל כי: "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

מחלוקת זו ממשיכה גם בשיטות הראשונים. האבן עזרא‏^[3] מוכיח כי יתרו הגיע לאחר מתן תורה מכך שהוא מייעץ למשה על הדרך בה הוא יוכל להודיע לעם את "חוקי האלוהים ואת תורותיו" ומשמע כי העם כבר קיבל את התורה. כמו כן, מובא כי יתרו מגיע "אל המדבר אשר הוא חונה של הר האלוהים"- ומשמע מכך כי ההר כבר מוגדר כהר האלוהים כי כבר ניתנה עליו תורה וכן מכך שיתרו הקריב "עולה וזבחים לאלוהים" ולא נשמע כי הוא בנה להם מזבח- ניתן להבין כי הוא הקריב על המזבח שכבר היה בנוי ונבנה לאחר מתן תורה‏^[4]. לפירושו, בתורה הפסוקים נכתבו שלא לפי סדר התרחשות האירועים על מנת להשוות בין היחס של שני גויים כלפי ישראל- ההתנהגות של עמלק שנלחם בישראל ולעומתו התנהגותו של יתרו שראה את הניסים הגדולים שהתרחשו לישראל ורצה להתחבר אליהם.

החזקוני‏^[5] מביא את מחלוקת הפרשנים ומסכם כי לפי השיטה כי יתרו הגיע רק לאחר מתן תורה, ומביא לכך אף מעין זכר בפסוקים כי אכן גרשום ואליעזר בני משה שלא זכו להיות במעמד הר סיני לא הוזכרו לאחר כך בפסוקים- "צריך לומר- גרשום ואליעזר לא עמדו על הר סיני. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שלא הוזכרו מכאן ואילך בשום מקום בתורה".

מנגד, הרמב"ן‏^[6] מבאר כי יתרו הגיע לפני מתן תורה כפי שמופיע בסדר הפסוקים. הרמב"ן דוחה את הוכחות האבן עזרא ואומר כי על אף שההר מכונה "הר האלוהים" הרי שכבר בעת מעמד הסנה הוא כונה כך ואין בכך הוכחה לזמן ביאת יתרו. כמו כן, פרשנים אחרים דחו את הוכחת האבן עזרא מכך שיתרו מדבר על חוקי האלוהים מדברי המדרש שמבאר כי בני ישראל קיבלו כבר חוקים ומצוות במרה וכן את הוכחתו בדבר קיום מזבח קודם ביאת יתרו- מכך שמשה בנה מזבח לאחר מלחמת עמלק‏^[7].

החידוש בעצת יתרו[עריכה]

מיד לאחר שיתרו מגיע למחנה ישראל, הוא שם לב לבעיה חמורה- משה עמוס מאוד בשואלים ולא מספיק להגיע לכולם. יתרו מייעץ עצה פשוטה- שמשה יפזר סמכויות וימנה שרי אלפים ושרי מאות, שיסייעו לו לשפוט. העצה של יתרו כל כך פשוטה ומובנת שצריך לשאול- איך ייתכן שמשה לא חשב על הרעיון הזה קודם?

הרב קוק אורות ישראל ותחייתו, ג מסביר שמשה בכוונה לא רצה למנות שרי אלפים תחתיו- על מנת שכל העם יוכל לשמוע את קול ה' באופן ישיר. כאשר משה מתאר את עבודתו הוא אומר שהעם מגיע אליו "לדרוש אלוקים" כאשר הם מגיעים למשה השופט "בין איש ובין רעהו" ומודיע את "חוקי האלוקים ואת תורותיו". כששני אנשים מגיעים לדון אצל משה, הם לא מגיעים אליו רק על מנת שיעשה שלום ביניהם, אלא הם גם רוצים לשמוע את הפסיקה האלוקית שתחליט מי הצודק. משה רוצה להעניק לכל מי שמגיע אליו את המסר ישירות מה' ובכך לסייע לו "לדרוש אלוקים". אך, יתרו אומר לו שבפועל, הדבר לא אפשרי. אין אפשרות שכל אחד יישמע את דבר ה' ישירות ממשה, ויש צורך למנות שופטים אחרים שילמדו ממשה את דבר ה' ויעבירו אותו לעם באופן עקיף.

הפסיקה ההלכתית היא דבר ה' המגיע אלינו, ותפקידו של המשפט העברי הוא לא רק להביא לשלום בין הניצים, אלא להביא להם את דעתו וחכמתו של הקב"ה ובכך לסייע להם לדרוש אלוקים. באותו אופן, גם מי שלא הולך לבית הדין, אלא רק לומד תורה, יכול לקבל מחכמתו של הקב"ה ולחיות לאורה.

על כנפי נשרים[עריכה]

בטרם עם ישראל יתקרב להר סיני, משה רבינו מכין אותם לאירוע המצופה. וממחיש להם כיצד הקב"ה דאג להם עד היום ומביא את המשל הבא:"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" ^[8].

נחמה ליבוביץ בגליון לפרשת השבוע עוסקת במהות ההגנה שנתן הקב"ה לבני ישראל, לפי דברי פרשני המקרא. תחילה היא מביא את דברי [[רש"י] בפרשתנו:על כנפי נשרים - " כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתייראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן.^[9] ויסע מלאך האלוהים וגו'. (כ') ויבא בין מחנה מצרים וגו'. והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם".

בפרשת בשלח רש"י מביא את ההסבר הבא: ויבא בין מחנה מצרים - משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו באו זאבים מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך ^[10] ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו" ^[11].

אותו רעיון מובא בספר דברים בפרשת האזינו: כנשר יעיר קנו - נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו"^[12]

יעיר קנו - יעורר בניו:"על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן. ואתה מרבבות קדש. אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית: יפרוש כנפיו יקחהו - כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו':

רבי עובדיה ספורנו באר ואשא אתכם על כנפי נשרים - "דרך לא עבר בה איש, כמו הנשר המוליך את בניו ברום האויר, אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי: ואביא אתכם אלי. אל הר האלהים המוכן לנבואה" ^[13]

מעמד הר סיני[עריכה]

ערך מורחב - מעמד הר סיני

מעמד הר סיני בו התרחש מתן התורה הוא האירוע המרכזי בכינונו של עם ישראל. אחרי יציאת מצרים בעקבות ההבטחה לאבות והנס של קריעת ים סוף הגיעו בני ישראל להר סיני. וביום ו' בסיון ב"א תמ"ח (2,448) לבריאת העולם ניתנה התורה לעם ישראל.

זכירת מעמד הר סיני היא מצווה שנאמר (דברים ד, ט - י): "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב". במגן אברהם (או"ח סימן ס ס"ק ב) מובא, כי כשאומרים בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יש לזכור את מתן תורה.

עשרת הדברות[עריכה]

ערך מורחב - לוחות הברית

עשר הדברות המופיעות בפרשתנו מחולקות (בכל הציורים ויצירות האמנות) לשני "טורים", חמש בכל "טור". המקור לכך הוא במכילתא דרבי ישמעאל ^[14] :"כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה."

רבי יוסף אלבו בספר העיקרים ^[15] :"לְמָה שהיתה התורה האלקית הנהגה והישרה למין האדם, מושפעת מהשם יתברך, הנה היא תוֹרֶה בהכרח על קשר ודיבוק בין הא-לוה יתברך שהוא המצַוה ובין האדם שהוא המצוּוה... עם כל זה רצה השם יתברך להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים, כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחוייב האדם בהם מצד הקשר הזה אשר בין השם יתברך ובינו, וזה אם מצד האדון המצוה ואם מצד העבד המצווה, ו לזה באו שני לוחות הנבדלות להורות על שני אלו הענינים נבדךים זה מזה . ובאו החמשה מהם שהם כנגד השם שהוא האדון בלוח אחת, והחמשה שהם כנגד האדם שהוא העבד בלוח אחר, להורות ששניהם הכרחיים בהגעת השלמות האנושי."

בעוד שרוב לוחות הברית בנויות בצורה מעוגלת, חב"ד ואחרים סבורים שיש בכך טעות. לדעתם, לוחות הברית אותם קיבל משה בסיני לא היו עגולים, אלא דווקא לוחות מרובעים. בתלמוד מובא "^[16] : "ארון שעשה משה אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת שישה טפחים. והלוחות אורכם שישה ורוחבן שישה ועוביין שלושה, מונחות כנגד אורכו של ארון. כמה לוחות אוכלות בארון? שישה טפחים וכו'"."

מצוות הפרשה[עריכה]

בפרשה יש : לפי ברוך הלפרין בספר מצוות השם

• ג' מצוות עשה : מצוות עשה לידע ולהאמין שיש אלוה, מצוות קידוש בשבת ולכבד אב ואם.
• י"ד מצוות לא תעשה (י"ד): שלא יעלה במחשבה שיש אלוה זולתו, לא תעשה לך פסל, לא תשתחוה להם, ולא תעבדם, שלא לשבע לשוא, שלא לעשות מלאכה בשבת, לא תרצח, לא תנאף עם אשת איש, לא תגנוב נפש מישראל, שלא להעיד שקר, לא תחמוד, שלא לעשות צורת אדם לנוי, שלא לבנות מזבח מאבני גזית ושלא לעלות במעלות על המזבח.

סעודת יתרו[עריכה]

ערך מורחב - סעודת יתרו

סעודת יתרו היא סעודה מיוחדת שנערכת על פי מסורת יהודי תוניסיה ביום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת יתרו. ישנם מספר הסברים למנהג זה:

• יש האומרים שהסעודה היא סעודת הודיה הקשורה למגפה קשה שהייתה בתוניס ופסקה בפרשת יתרו.
• הסבר אחר מקשר את המנהג לפרשה ואומר שהסעודה היא כנגד סעודתם של אהרון וזקני ישראל שבאו לאכול יחד עם משה ויתרו.
• יש המקשרים את המנהג באופן אחר לפרשה ומסבירים כי החגיגה היא משום שעשרת הדיברות מוזכרים בפרשה והתחילו ללמד את הילדים הקטנים לקרוא בתורה בפעם הראשונה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• טקסט פרשת יתרו באתר ישיבה
• דברי תורה על פרשת יתרו באתר ישיבה
• פרשת יתרו באתר 'מקראות גדולות הכתר'
• הפטרת יתרו (ספרדים, אשכנזים, תימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'

הערות שוליים[עריכה]

פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה

ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי

ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי

ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי

ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי

ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה

עלוני פרשת השבוע