רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

קבר רבי ישמעאל כהן גדול בסאג'ור

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול (יש להבדילו מרבי ישמעאל בן אלישע שהוא סתם "רבי ישמעאל", בן מחלוקתו וחברו של רבי עקיבא)- היה מגדולי התנאים בדור השני. הוא סתם רבי ישמאעל. יש אומרים שזהו רבי ישמעאל כהן גדול ^[1], שחי בסוף ימי בית המקדש השני והיה מעשרת הרוגי מלכות, וישנם אומרים כי הוא נכדו, שחי בדור מאוחר יותר^[2].

חייו

בילדותו נשבה על ידי הרומאים, כפי שמספרת הגמרא: "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו: סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים"? ענה אותו תינוק ואמר: "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו". אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה! (לשון שבועה) שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? רבי ישמעאל בן אלישע." (בבלי גיטין נח א). רבותיו היו כנראה רבי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס, וכן למד מפי רבי נחוניא בן הקנה. היה חבר ובר פלוגתא של רבי עקיבא. מבית מדרשו ("תנא דבי רבי ישמעאל") יצאו מדרשי ההלכה- ספרי על חומש במדבר, מכילתא על חומש שמות וחלק מספרי על חומש דברים. לפי עדותו של רבי טרפון, רבי ישמעאל "חכם גדול הוא ובקיא באגדות" (בבלי מועד קטן כח ב).

רבי ישמעאל קבע את שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן (תחילת ספרא), והשתמש בהן הלכה למעשה במדרשי ההלכה. כמו כן, קבע עוד כללים בלימוד התורה: "דברה תורה כלשון בני אדם" (ספרי במדבר קיב), "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (מכילתא בשלח ז), "כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה" (בבלי סוטה ג א).

היה פשטן ונטה לפרש את הפסוקים על פי פשטם^[3].

התגורר בכפר עזיז בדרום יהודה, סמוך לאדום (משנה כתובות ה ח), (משנה כלאים ו ד).

כמו כן, מסופר שהיה יפה תואר.

מסופר בגמרא: "מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים. לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה, אמרו: בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה? וזאת אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד? ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר, הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן. ועליהן קונן ירמיה: על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. (בבלי גיטין נח א)

כשמתו שני בניו זה אחר זה, באו לנחמו רבי טרפון, רבי יוסי הגלילי, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. הוא צידק על צעמו את הדין באמרו על עצמו: "רבו עוונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו" (בבלי מועד קטן כח ע"ב).

בימיו החלה התפשטות הנצרות, ורבי ישמעאל עמד בפרץ כנגד הנוצרים. כשאחיינו אלעזר בן דמה ננשך ע"י נחש, ובא רופא נוצרי לרפאו בשם ישו הנוצרי, אמר דודו רבי ישמעאל כי מוטב למות ולא להתרפא על ידו.

הרבה מתורת הקבלה מיוחסת לו.

כנראה שנהרג ע"י הרומאים כאחד מעשרת הרוגי מלכות, (או שהיה זה סבו)^[4], שמסופר על הריגתו: " חלו וזעו ונעו כלמו (כל החכמים לאחר שהמלכות ציוותה להרוג מחכמי ישראל כעונש על מכירת יוסף), על רבי ישמעאל כהן גדול נתנו עינמו, להזכיר את השם לעלות לאדונימו, לדעת אם יצאה הגזירה מאת אלהימו. טהר רבי ישמעאל עצמו והזכיר את השם בסלודים, ועלה למרום ושאל מאת האיש לבוש הבדים, ונם (ענה) לו קבלו עליכם צדיקים וידידים, כי שמעתי מאחורי הפרגוד כי בזאת אתם נלכדים. ירד והגיד לחבריו מאמר אל, וצוה הבליעל להרגם בכח ולאל, ושנים מהם הוציאו תחילה שהם גדולי ישראל, רבי ישמעאל כהן גדול ורבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל. כרות ראשו תחלה הרבה מנו לבעון, ונם הרגני תחילה ואל אראה במיתת משרת דר מעון (כלומר, כל אחד בקש למות ראשון כדי לא לראות במיתת השני), להפיל גורלות צווה צפעון ונפל הגורל על רבן שמעון... וכשנחתך ראשו נטלו רבי ישמעאל וצרח עליו בקול מר כשופר אי הלשון הממהרת להורות באמרי שפר בעונות איך עתה לוחכת את העפר. מה מאד בכה עילו בחרדה, בת בליעל לקול בכיתו של רבי ישמעאל עמדה, תאר יפיו בלבה חמדה, ושאלה מאת אביה חיתו להעמידה. נאץ בליעל דבר זה לעשותו, להפשיט עורו מעל פניו שאלה מאתו, ולא עכב דבר זהלעשותו, וכשהגיע למקום תפילין צרח בקול מר ליוצר נשמתו. שרפי מעלה צעקו במרה, זו תורה וזו שכרה עטוה כשלמה אורה, אויב מנאץ שמך הגדול והנורא, ומחרף ומגדף על דברי תורה. ענתה בת קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתהוה ובהו אשית הדומים, גזרה היא מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים..." (מתוך הפיוט: "אלה אזכרה" על עשרת הרוגי מלכות הנאמר בתפילת מוסף של יום הכיפורים).

מאמרותיו

• "ואספת דגנך- הנג בהן מנהג דרך ארץ (כלומר, רבי ישמעאל בא לחלוק על רבי שמעון בר יוחאי שאומר שאדם צריך רק ללמוד תורה ולא לעבוד לפרנסתו, ואומר כי כתוב בתורה "ואספת דגנך", כלומר, על האדם לעבוד על מנת לחיות)... הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, כרבי ישמעאל ועלתה בידן" (בבלי ברכות לה ע"ב).
• "הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל אדם בשמחה" (משנה אבות ג יב).
• "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה" (בבלי ברכות יט ע"א).
• "פעם אחת קראתי לאור הנר ובקשתי להטותו. אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים אין קורין לילי שבת לאור הנר, רבי נתן אומר הטהו, וכתב בפנקסו ישמעאל בן אלישע הטה את הנר בשבת, לכשיבנה בית המקדש יביא חטאת" (תוספתא שבת א ו)
• "דברי תורה לא יהיו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן" (בבלי מנחות צט ע"ב)
• "מיון שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו לא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכול לעמוד בה, ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזרות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצוות, ואין מתרת אותנו להיכנס לשבוע הבן (לפי גרסא אלרת לישוע הבן), דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" (בבלי בבא בתרא ס ע"ב)
• בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה"(משנה נדרים ט י)

הערות שוליים