עמרי

עמרי היה מלך ישראל השישי.

קורות חייו

עמרי החל למלוך בשנה העשרים ושבע לאסא מלך יהודה לאחר שהרג את זמרי המלך, אולם חלק מהעם הלכו אחרי תבני בן גינת. לאחר חמש שנים בהן מלך על חלק מהעם, העם הרגו את תבני (ע"פ המדרש היה זה מפני שאסא לקח את בתו של עמרי לאשה לבנו יהושפט, וכך ראו העם את חשיבותו של עמרי (סדר עולם יז)), ועמרי מלך על כל העם במשך שבע שנים נוספות. קנה את הר שומרון ובנה עליו את העיר שומרון, אותה הפך לבירת הממלכה במקום העיר תרצה. עמרי עשה הרע בעיני ה' יותר משאר מלכי ישראל שקדמו לו, אולם חז"ל אמרו שבזכות שבנה עיר בארץ ישראל זכה למלכות (בבלי סנהדרין קב ב) וזכה להעמיד שלושה מצאצאיו מלכים (ילקוט שמעוני מלכים).

מלך ארם כבש ממנו כמה ערים, והכריח אותו לאפשר לו להעמיד שווקים בערים בהם יעלו מסים לארם.

מת בשנה השלושים ושמונה לאסא ונקבר בשומרון. אחריו מלך בנו אחאב.

עמרי במקורות חוץ מקראיים

בכפר דיבון, בשנת 1868, התגלתה מצבה מאבן, שהוקמה על ידי מישע מלך מואב, במאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל. בכתובת, מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת למלך ישראל עמרי, ומספרת על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה המלך מישע בישראל^[1].

כל המתואר במצבה מתאים בדקדוק רב לנאמר במקרא, בספר מלכים ב: בימי מלך עמרי ובנו אחאב, היה מישע כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" ( מלכים ב פרק ג, פסוקים ד-ה).

ראו גם

• ארכיאולוגיה מקראית.

הערות שוליים