יהויכין בן יהויקים

יהויכין בן יהויקים (נקרא לפעמים יויכין, יכניה, יכניהו ויכוניה) היה מלך יהודה התשעה- עשר. בנם של יהויקים בן יאשיהו ונחושתא בת אלנתו. הומלך בגיל 18 על ידי נבוכדנאצר מלך בבל לאחר שנהרג אביו.

מלכותו נמשכה שלושה חודשים ועשרה ימים. הנביאים בימיו היו ירמיהו בן חלקיהו ויחזקאל בן בוזי, והכהן הגדול היה שריה.

יהויכין עשה הרע בעיני ה' כאביו. בעצת יועציו, חזר נבוכדנצאר והגלה אותו לבבל (רש"י מגילה יא ב). נבוכדנצאר הודיע לסנהדרין כי הוא רוצה להגלות את יהויכין. הסנהדרין הודיעו ליהויכין על כך, והוא עלה לגג ההיכל ואמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לפנים היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורים לנו, עכשיו שאין אנו נאמנים לך, הרי מפתחותיך מסורים לך, וזרק לפניו את מפתחות ההיכל, ולא ירדו, ויש אומרים שירדה כמין יד של אש ונטלה אותם (ויקרא רבה יט ו). יהויכין יצא אל נבוכדנצאר מתוך תקווה כי לא יפגע בעם, אך נבוכדנצאר לא ריחם על אנשי יהודה, והגלה לבבל את כל השרים וגיבורי החיל, את החרש והמסגר (חכמי התורה בהם יחזקאל, מרדכי היהודי, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה) ומשפחתו של יהויכין. בירושלים נשארה רק "דלת העם". תחתיו המליך את דודו, מתניה בן יאשיהו, ושינה את שמו לצדקיהו (מלכים ב כד; דברי הימים ב לו).

בהגיעו לבבל הוכנס לבית האסורים, שם ישב שלושים ושבע שנה. בבית האסורים התעברה אשתו ממנו, ונולד בנו אסיר שאלתיאל (דברי הימים א ג יז; וי"קר שם). כשמת נבוכדנצאר ומלך אויל מרודך, הוציאו מבית הכלא והתן את כסאו מעל כל השרים אשר אתו בבבל, ונתן לו לחם על שולחנו כל ימיו (מלכים ב כב; ירמיהו נב).