יום המיוחס

יום המיוחס (או: יום יחוס) הוא כינוי ל-ב' סיוון.

עניינו

יש המסבירים שיום זה נקרא 'יום המיוחס' היות ואין בו שום מעלה מצד עצמו, והוא חל בין ראש חודש סיוון לשלושת ימי ההגבלה (שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שלא). ויש המסבירים^[1] שיום זה מיוחס הוא מחמת שביום זה^[2] נאמר לבני ישראל: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי - וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ..." (שמות יט, ה-ו).

מהלכותיו

ביום זה לא אומרים תחנון (רמ"א או"ח תצג, ג), ויש אומרים שטעם הדבר מפני שבו אמר משה לקדש את ישראל (מגן אברהם שם ס"ק ד; מ"ב שם ס"ק ח). ויש מי שכתב שהטעם "לפי שבראש חודש - וודאי אין אומרים [תחנון], ושלושה ימים קודם שבועות הוי שלשה ימי הגבלה של מתן תורה, והם ימי שמחה, וממילא גם היום שבין ראש חודש לבין ראשון של הגבלה גם כן נכלל בשמחה" (שו"ת האלף לך שלמה, שם). ויש מי שהביא שני טעמים אלו, והוסיף עוד טעם: מפני שביום זה חל יום הכיפורים" (ערוך השולחן או"ח תצד, ז).

יש מי שכתב שביום זה מותר להתענות, אך נהגו שלא להתענות בו, מחמת שבו אמר משה לקדש את ישראל (מג"א הנ"ל).

יש מי שכתב, שאף שאין מתענים ביום זה, מ"מ אפשר להספיד בו, שכן אין בו קדושה עצמית, אלא רק מפני הימים שלפניו ולאחריו (שו"ת הלף לך שלמה, שם), ואף אם יש בו קדושה עצמית (מחמת שבו החלה ההתקדשות לפני מתן תורה) - ניתן להספיד לחכם בפניו, אפילו בזמננו שאין דין תלמיד חכם (שם).

לקריאה נוספת

• רבי מנחם מנדל שניאורסון (האדמו"ר מחב"ד), ב' סיוון, 'יום המיוחס' - עניינו ומעלתו, מתוך: שערי המועדים, חג השבועות, הוצאת 'היכל מנחם' ירושלים תשנ"ה, עמ' צ-צז
• אוצר המועדים, שבועות, עמ' ז ואילך (באידיש)

קישורים חיצוניים

• "יום המיוחס" - אנציקלופדיה 'דעת'

הערות שוליים