ספר מלאכי

ספר מלאכי הוא הספר האחרון בספרי תרי עשר, כאשר מבחינה כרונולוגית יש המתייחסים אליו כספר האחרון בתנ"ך שנכתב על ידי מלאכי- הנביא האחרון. הספר נכתב ככל הנראה בתקופת שיבת ציון לאחר שיקום בית המקדש וירושלים על ידי עזרא ונחמיה ועוסק בסוגיות שונות כגון היחס לקורבנות, סגולת ישראל, נישואי תערובת, יום ה' ועוד. רובו של הספר נקרא במהלך השנה בהפטרות כאשר חלקו הראשון של הספר נקרא כחלק מהפטרת פרשת תולדות (א,א- ב,ז) וחלקו השני נקרא כהפטרת שבת הגדול (ג,ד-ג,כד).

זהותו של מלאכי

הספר נפתח במלים "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי", כאשר לא מפורש בפסוקים מי הוא מלאכי.

בדברי חז"ל ופרשני התנ"ך מצאנו מחלוקת, יש הסוברים שמלאכי הוא עזרא הסופר^[1] ונקרא 'מלאכי' מפני שהיה כמלאך (מהרש"א מגילה טו.), יש המפרשים כי הוא נביא בשם 'מלאכי'^[2], ויש המפרשים שזהו מלאך - כלומר שליח^{(דרוש מקור)} - ששמו לא הוזכר.

מלאכי הוא אחד משלושת הנביאים שהתנבאו בתקופת בית שני, ביחד עם חגי וזכריה. הוא למעשה הנביא האחרון בהיסטוריה עד ימינו.

תוכן הספר

בספר תוכחות לעם ישראל, שלא מכבד את ה' ולא מאמין בו. מוזכרים ביטויים קשים המופנים אל עם ישראל, ונבואות קשות.

הנביא מזמין את עם ישראל לעשות לקב"ה "מבחן" - "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר... וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי": הבטחה, שאם עם ישראל יפריש מעשרות כראוי, יהיה שפע גדול.

סיום הספר

הספר מסתיים בנבואה על אחרית הימים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג, כג-כד).

הפטרת שבת הגדול

בשבת הגדול יש הנוהגים^[3] להפטיר בפרק האחרון שבספר מלאכי (פס' ד-כד). והיות והספר מסתיים במילים: "פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג, כד) ולא רצו שהספר יסתיים בדבר רע, נהגו לחזור ולומר את הפסוק שלפניו: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", ולסיים בו את הספר^{(דרוש מקור)}.

הערות שוליים